הדפסה

מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' ליאון נחמיאס

02 דצמבר 2014

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

המאשימה
מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז
ע"י ב"כ: עו"ד יאיר הלר
-
הנאשם
ליאון נחמיאס ת.ז XXXXX196

הכרעת-דין

כתב האישום בתיק שלפניי מייחס לנאשם עבירה של העסקת שישה עובדים זרים ללא היתר כדין, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

אלו הן העובדות הרלוונטיות לענייננו
ביום 7.12.2004 נערכה ביקורת על ידי משרד התמ"ת באתר בנית וילה ברחוב הדוכיפת בגדרה ונמצאו בו שישה עובדים זרים ללא היתר לעבוד בישראל. מר ציון טובי ומר יהודה עמיאל, שהיו מפקחים ביחידת עובדים זרים מטעם משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, הגיעו לאתר הבנייה ביום 7.12.2004 וערכו את הביקורת.

מר יהודה עמיאל מלא בטופס רשימת העובדים, את פרטי ששת העובדים (מ/2).כעולה מתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק, כל ששת העובדים היו בעת הרלוונטית פלשתינאים ללא היתר עבודה בישראל בתוקף (ראו תעודת עובד ציבור החתומה על ידי מר עמי קבילו מיום 7.12.2004– מ/9).

ביום 24.7.2006 גבה מר יהודה עמיאל עדות מהבעלים של הבית, מר יוסף בן דוד (מ/4). בעדותו זו מסר מר יוסף בן דוד כי הנאשם היה הקבלן האחראי על בניית הווילה.

מטעם המאשימה העידו לפני מר ציון טובי ומר יהודה עמיאל שהיו בתקופה הרלוונטית מפקחים ביחידת עובדים זרים במשרד התמ"ת ומר יוסף בן דוד הבעלים של המגרש ושל הווילה. מטעם הנאשם העיד הוא עצמו וכן מר דוד צדוק שהעיד כי שכר בעבר את שירותיו של מר קובי בן דוד, אחיו של בעל הווילה, כקבלן לבניית ביתו.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

בתיאור המקרה (מ/1) שנערך על ידי המפקח מר יהודה עמיאל ביום 7.12.2004 נכתב:
"ערכנו ביקורת שיגרתית המפקחים טובי ציון והח"מ בכתובת הנ"ל בוילה במצב של עבודות גמר נראו 2 עובדים בפתח הכניסה למבנה כשהם מערבבים חומר ניגשנו אל העובדים לאחר שהצגנו עצמנו ביקשנו מהם להציג לנו תעודות מזהות והם הציגו לנו ת"ז פלסטינאיות. בתוך המבנה בקומה השניה על הפיגומים נמצאו עוד 4 עובדים כשהם מגרדים טיח מהקירות לאחר מריחתו. ביקשנו אף מהם להציג לנו תעודות מזהות ואכן גם הם הציגו לנו ת"ז פלסטינאיות לכל העובדים לא היו אישורי עבודה יצוין כי העובדים לבשו בגדי עבודה ובגדיהם היו מלוכלכים בשאריות טיח. גבינו עדות מאחד העובדים שידע לדבר עברית ..."

ביום הביקורת, מלא המפקח מר יהודה עמיאל, בטופס רשימת העובדים שמות של ששת העובדים הזרים שנמצאו באתר (מ/2). כאמור, בתעודת עובד ציבור החתומה על ידי מר עמי קבילו מיום 7.12.2004 נמסר כי לכל ששת העובדים המפורטים בתעודת העובד הציבור לא היה רישיון עבודה בתוקף בישראל בתאריך 7.12.2004 (מ/9).

מר עמיאל יהודה חקר באתר את מר עמירה מוחמד, אחד מהעובדים הזרים שנמצאו באתר , וזה מסר כי הם עובדים במקום מזה שבוע (מ/3).

עולה אפוא בבירור מהראיות, גם מתיאור המקרה על ידי מר יהודה עמיאל (מ/1) וגם מחקירתו של העובד הזר שנמצא במקום (מ/3) כי העובדים הזרים עבדו בבניית הווילה בבעלותו של מר דוד בן יוסף ברחוב הדוכיפת בגדרה ועסקו בעבודות טיח .

אין חולק כי הנאשם לא נכח באתר בעת הביקורת (ראו עדותו של מר יהודה עמיאל בעמוד 12 וכן כעולה מתיאור המקרה, מ/1, שבו לא צוינה נוכחותו של הנאשם במקום).עם זאת עולה מעדות מר דוד בן יוסף כי:" 9 ימים לפני הביקורת הנוכחית נערכה ביקורת נוספת על ידי מר אילן לביא שפגש את מר נחמיאס באתר העבודה ובמקום אף נמצאו אותם עובדים ונמסר לי על ידי אילן כי במסקנתו הוא הגיע להגיש קנס מנהלי כלפי מר נחמיאס..." ( מ/4).

אולם עיון בחקירתו הנגדית של הנאשם מעלה כי מודה הוא כי היה בבית של יוסף בן דוד כל יום. ר' עמ' 25 שורות 14-15 .

בעקבות הביקורת באתר קיבל הבעלים של המגרש, מר יוסף בן דוד, הודעה על קנס מנהלי שהוטל עליו. בתגובה כתב מר יוסף בן דוד, ביום 6.3.2006, מכתב למשרד התמ"ת שבו הודיע כי לצורך בניית ביתו חתם על חוזה שלפיו הנאשם יהיה הקבלן שיהיה אחראי על בניית הבית (מ/8).
בהמשך למכתבו זו נחקר מר יוסף בן דוד ביום 24.7.2006 במשרדי התמ"ת (מ/4) שם מסר:
"קבלן הטיח לא הוציא לי חשבוניות ולעומת זאת הוא נתן לי אישור בכתב ידו על קבלת סכום כסף של 15,000 שהוא אחד מהסכומים שהוא קיבל. אני רוצה להוסיף שאני שכרתי את שרותיו של מר ליאון נחמיאס שמס פר ת "ז שלו הוא 67827196 המתגורר בגן יבנה לביצוע עבודות הטיח ובהמשך גם לעבודות ריצוף ועד לגמר ובהסכם אנחנו מגדירים כי אין בינינו הסכם של עובד מעביד ואילו המבצע אמור לספק את כל כח האדם המקצועי וששכרם ישולם על ידי המבצע מר נחמיאס. אני מגדיל ואומר שהמבצע הציג בפני הסכם שהוא חתם עם חב' כ"א בשם א. רוזנפלד – המרכז הישראלי וזאת לאחר שנחתם ההסכם ביננו . אני הודעתי לו שההסכם שהוא מציג לי טוב ויפה אבל מבחינתי ההסכם שחתמנו ביננו הוא ההסכם התקף. ברצוני להוסיף דבר נוסף שבתאריך 28.11.04, 9 ימים לפני הביקורת הנוכחית נערכה ביקורת נוספת על ידי מר אילן לביא שפגש את מר נחמיאס באתר העבודה ובמקום אף נמצאו אותם עובדים ונמסר לי על ידי אילן כי במסקנתו הוא הגיע להגיש קנס מנהלי כלפי מר נחמיאס..."

גם בעדותו בפני חזר מר יוסף בן דוד על גרסתו שלפיה הנאשם היה הקבלן שהיה אחראי על בניית ביתו (עמוד 14) וכן העיד כי לא היה לו כל קשר עם הפועלים באתר אלא "הקשר היחידי שיש לי זה עם הקבלן".

כן הוגש "הסכם ביצוע" מיום 12.11.2004 (מ/6) שנחתם בין הנאשם, "המבצע" באותו הסכם לבין מר יוסף בן דוד , "המזמין" באותו הסכם שבו נקבע כי:
"הסכם זה נחתם בין בן דוד יוסף הבעלים של מגרש מס' ... רח' הדוכיפת בגדרה... המזמין בזאת מאת המבצע מר נחמיאס לאון את ביצוע עבודת הטייח בשלד הבניין השייך למר בן דוד יוסף.
מוסכם בין הצדדים כי משך העבודה של הטיח לא תעלה על חודש ימים. המבצע מתחייב לבצע עבודה נקייה כאשר המזמין יספק עבור עבודת הטיח את כל החומרים על חשבונו ואילו המבצע יספק את כל כוח האדם המקצועי לשם ביצוע העבודה. מוסכם בין הצדדים כי שכר הפועלים ישולם על ידי המבצע מר נחמיאס וכי בין המזמין למבצע לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד.
בגמר העבודה ישלם המזמין למבצע סכום של 25,000 (עשרים וחמש אלף ₪) כולל מע"מ כנגד חשבונית כחוק. המבצע מתחייב להתייצב באתר באופן רצוף וקבוע ולעשות ולהנחות את הפועלים כי יעשו עבודה יפה וישרה..."
..."

הנאשם אישר בחקירתו הנגדית כי הוא חתם על הסכם הביצוע – מ/6 – המצוטט לעיל. ר' עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול מיום 2.10.14.
כן הוגש מסמך "אישור תשלום" שבו חתום לכאורה הנאשם על כך: "הנני לאשר קבלת סך 15,000 ₪ (חמש עשרה אלף ₪) בתאריך 4/8/04 עבור שלב א' בהסכם" (מ/7).
בחקירתו הנגדית העיד מר יוסף בן דוד כי שילם לנאשם לפי התקדמות העבודה (עמוד 15).

הנאשם העיד כי לא חתם על מסמך אישור התשלום, מ/7 (עמוד 24) אולם העיד כי אכן קיבל סכומים שונים מיוסף בן דוד ולשאלה "ו אם כתוב שם 15,000 ₪ זה יכול להיות?" השיב "כן" (עמוד 24) ובהמשך: "הוא נתן לי כסף נכון אני לא מכחיש, הוא נתן לי כסף על הפיקוח. אתה יכול לבנות בית ב -15 אלף שקל? עד הגמר?" (עמוד 25).

על אף שהנאשם אישר כי חתם על הסכם העבודה, מ/6, ועל אף שאישר כי אף בפועל מר יוסף בן דוד שילם לו, טען הנאשם כי מי שהעסיק אותו היה מר קובי בן דוד, אחיו של בעל המגרש יוסף בן דוד.
בכל הנוגע לקשר עם יוסף בן דוד, בעל המגרש, טען הנאשם, כי יוסף בן דוד העסיקו רק " כיועץ. לבית שלו. לפקח על העבודה שהיא נעשית כמו שצריך. לא יותר. המשכורת שלי שילם לי קובי בן דוד."
והוסיף והעיד: "משכורת שלי חודשית אני עובד אצל קובי בן דוד, ביקשו ממני לפקח על העבודה של יוסי בן דוד, יוסי בן דוד, חוץ מהמשכורת שלי, נתן לי גם."
"ש. אז יוסי שילם לך?
ת. לא. יוסי לא שילם לי בעד העבודה, אלא בעד הפיקוח. יש הבדל.
ש. בית הדין: יוסי שילם לך על הפיקוח וקובי על העבודה?
ת. כן."
(עמוד 24)

עם זאת, גרסתו זו של הנאשם לפיה יוסף בן דוד שילם לו רק עבור פיקוח אינה עולה בקנה אחד עם הסכם העבודה , מ/6, שבו נקבע במפורש כי הנאשם יהא הקבלן ואף יהא אחראי על כוח העובדים באתר.
כן יצוין כי כאשר נשאל הנאשם "לגבי הבית של יוסי, בזמן שהוא בנה את הבית שלו, כל כמה זמן היית אצלו בבית?" השיב "כל יום. בניתי בית של השכן שלו, בשביל קובי בן דוד" (עמוד 25).
כן העיד הנאשם בהמשך חקירתו הנגדית כי מאז שנת 1992 הוא ב"עסקי הבניה" (עמוד 25).
כן יצוין כי בחקירתו הראשית של הנאשם העיד הוא: "אני הייתי מנהל עבודה אצל קובי בן דוד. נתן לי לעבוד בתוספת לעבודה שהייתי עובד אצלו כיועץ אצל אח שלו. אח שלו שילם לי כל חודש בחודשו" (עמוד 23).

כתמיכה לגרסתו שלפיה קובי בן דוד, אחיו של בעל הנכס, הוא שהיה הקבלן המבצע בבניית הווילה, זימן הנאשם לעדות את מר דוד צדוק. מר דוד צדוק העיד:
"ההיכרות שלי עם הנאשם וקובי בן דוד היה דרך בניית הבית שלי, שהיה ב- 2003. שכרתי את שירותי קובי בן דוד כקבלן לבניית הבית והנאשם שימש כמנהל עבודה שם. זו הייתה ההיכרות, תוך כדי ההיכרות הזו כבעל מקצוע ניהלתי עסק לעבודות חשמל ופיקוח וביצעתי לקובי בן דוד עבודות בבתים שונים שהוא בנה. בבתים אחרים פגשתי גם את מר נחמיאס כמנהל עבודה שם.
ש. האם ראית אותי פעם אחת מתעסק בגמר של הבית?
ת. לא, כל העבודות שעסקתי בבתים רק במסגרת השלד פגשתי אותו (מר נחמיאס)."
(עמוד 30)
בהמשך העיד לשאלת בית הדין:
ש. מההיכרות שלך את הנאשם כמנהל עבודה, הוא היה עצמאי או עבד אצל מישהו?
ת. עבד אצל קובי בן דוד. הייתי חבר של קובי, נוצרה חברות מסוימת בינינו עד נקודה מסוימת שהוא הלך לדרכו, היינו מדברים וידעתי בדיוק מה היחסים בינו לבין הנאשם. וכל הזמן אמר (קובי בן דוד) שהנאשם הוא מנהל עבודה שלו."
(עמוד 29)

עם זאת מר דוד צדוק העיד כי לא עבד בבניית הווילה של יוסף בן דוד בגדרה:
"ש. אתה עבדת בתחום שלך בבית ברח' דוכיפת פינת הזמיר בגדרה, הבית של יוסף בן דוד?
ת. לא. הכרתי אותו רק כאח שלו.
ש. לא עבדת בפרויקט של יוסף בן דוד?
ת. לא. אני עבדתי בפרויקט באזור ביאליק אבל לא זכור לי בית של בן דוד, אני זוכר רק שזה אח שלו.
ש. אז אתה בעצם לא יכול להעיד על מערכות חוזים שנערכו שקשורים לבית הזה או מי עבד שם, מי חתם על הסכם, אתה לא יודע?
ת. לא מכיר שום דבר ספציפי מעבר לזה שאני יודע שזה אח שלו. בית אחיו. כתוצאה מהידברות, חברות."

עולה אפוא כי אין בגרסתו של העד מר דוד צדוק כדי לתמוך בגרסת הנאשם בכל הנוגע לאופי עיסוקו ואחריותו בעבודות הבניה במגרש של יוסף בן דוד.

מעבר לכך, כאשר התייצב הנאשם במשרדי התמ"ת לאחר שזומן מספר פעמים, לא מסר כל גרסה לפיה הועסק על ידי קובי בן דוד אלא גרסה זו נמסרה ראשונה רק בעדותו. יצוין בהקשר זה כי כעולה מהראיות, אל הנאשם נשלחו מספר זימונים להתייצב לחקירה במשרדי התמ"ת (מ/11 –מ/13). בסופו של יום הוא אכן התייצב לחקירה במשרדי התמ"ת אולם לא נחקר בפועל אלא סוכם כי יתייעץ עם עורך דין (מ/17). מר ציון טובי שהתכוון לגבות עדות מהנאשם בחקירה זו במשרדי התמ "ת העיד כי הנאשם העדיף להתייעץ עם עורך דין (עמוד 19).
בנוסף יצוין כי בעדותו הראשית טען הנאשם כי הפועלים באתר היו הפועלים של קובי בן דוד אולם לא מעבר לכך. רק בסיכומיו בעל פה טען לראשונה כי למעשה העובדים שנתפסו לא עבדו כלל בווילה של יוסף בן דוד אלא מדובר ב"טייחים שעבדו אצל קובי בן דוד בבניין על יד... הם ישבו שם ושתו קפה עם הבחור שלי, זה בחור שהיה עובד איתנו אצל יוסי בן דוד שזה קשור ל -15,000 ₪ שעליהם דיבר בנוגע לגבס, עשיתי לו כמה עבודות, זה היה בעניין שהייתי בודק את העבודות של האחרים בתחום הגבס..." (עמודים 29-30).
מנגד הנאשם ציין בסיכומיו בדיון האחרון: "היה בחור אחד שהיה עוזר לי לעשות קיר גבס, שהוא היה עובד שלי" (עמוד 30 ).

מעבר לאמור, הנאשם לא שאל את מר יוסף בן דוד, כל שאלה שיש בה כדי לתמוך בגרסתו לפיה שימש כמנהל עבודה של בן קובי בן דוד אחיו של מר יוסף בן דוד וכי מדובר בעובדים שלא היו שלו. וכאשר נחקר על כך בחקירה נגדית השיב, כמצוטט:
"ש: אתה טוען שקובי בן דוד העסיק אות העובדים נכון? היה פה אח שלו , יוסי, למה אתה לא אומר לו תקשיב מי שהעסיק את הפועלים זה אח שלך, נכון או לא, שאלת אותו?
ת: הוא יודע, מה יש לי לשאול? הוא יודע. אתה שאלת אותו על מה הוא שילם לי? הוא נתן לי כסף נכון אני לא מכחיש.. ."
(ראו עמוד 25)

כן הנאשם מועד בו זומן לחקירה בנדון, לא טען כל טענה בנוגע לכך שהעובדים הנדונים הם עובדים של מר קובי בן דוד ובכך למעשה מנע אפשרות לזמן אותו לחקירה בזמן אמת. מעבר לאמור, התובע לא הציג כל ראיה ממנה ניתן להסיק כי אכן שימש כעובד של מר קובי בן דוד בהקשר של העבודות נשוא כתב האישום ואף מסר מספר גרסאות בנדון שלא עומדות בכפיפה זה לזה במיוחד נוכח העובדה כי בסופו של יום הודה כי העסיק עובד אחד מטעמו (עמוד 30).

כדי להרשיע אדם בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, על המאשימה להוכיח כי הנאשם ענה להגדרת "מעביד", ולאחר מכן להוכיח שכמעביד הוא העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, או שהוא העסיק עובד זר בניגוד לסעיף 1יג לחוק, כלומר - בלא היתר מאת הממונה.

במקרה הנדון, אין מחלוקת על כך שלא היה לנאשם היתר כדין להעסיק את העובדים שהיו באתר העבודה נשוא כתב האישום. כן הנאשם אינו מכחיש כי בינו לבעל הבית נחתם הסכם ביצוע בנוגע לעבודת הטיוח. המחלוקת העיקרית היא אפוא בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הנאשם לבין העובדים והאם הוא זה שהעסיקם.

בהלכה הפסוקה נקבעה חזקה עובדתית לפיה כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהוא מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר – יש להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד ומעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת (ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית נ' מדינת ישראל, מיום 6.9.09; ע"פ 60/09 מדינת ישראל נ' יוסף עבד אלפתאח, מיום 7.3.10; ע"פ 41/09 מדינת ישראל נ' אליהו יצחקי, מיום 27.5.10; ע"פ 29/09 עופר יונסוף נ' מדינת ישראל, מיום 30.5.10; רע"פ 5068/10 יונסוף נ. מדינת ישראל, מיום 18.1.11; ע"פ 29340-12-10 קובי שי נ' מדינת ישראל, מיום 3.11.11) .

ייאמר בעניין זה כי החזקה המוזכרת לעיל הינה חזקה עובדתית הניתנת לסתירה, למשל מקום שבו המחזיק במקרקעין מרים את הנטל להוכיח כי התקשר התקשרות אמיתית עם קבלן לביצוע עבודות הבנייה. במקרה כזה חלה החזקה על הקבלן הראשי, כל עוד לא הרים הוא את הנטל להוכיח כי התקשר התקשרות אמיתית עם קבלן משנה לביצוע עבודות (ראו בעניין זה ע"פ (ארצי) 60/09 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה נ' יוסף עבד אלפתאח, ניתן ביום 7.3.10; ע"פ (ארצי) 23809-02-11 מדינת ישראל, משרד התמ"ת נ' זלמן בראשי ואחיו בע"מ ואח', מ יום 24.1.12).

בענייננו אני סבורה כי החזקה העובדתית לפיה בעלי הקרקע הוא המעסיק נסתרה. הנאשם 2 הודה כי הוא חתום על הסכם ביצוע ועיון בהסכם זה מעלה כי הוא זה שאחראי להביא כוח אדם מקצועי לצורך ביצוע העבודות להם התחייב. והנאשם אף אישר כי קיבל מבעל הקרקע תמורה על כך. הדבר אף עולה בקנה אחד עם עדותו של הנאשם לפיה היה מגיע לאתר כל יום.

ערה אני לעדות מר יוסף בן דוד כי הנאשם הביא לו חשבונית על העסקת כוח אדם כעולה מעדותו בחקירה (מ/4): "אני מגדיל ואומר שהמבצע הציג בפני הסכם שהוא חתם עם חברת כ"א בשם א.רוזנפלד-המרכז הישראלי וזאת לאחר שנחתם ההסכם בינינו, אני הודעתי לי שההסכם שהוא מציג לי טוב ויפה אבל מבחינתי ההסכם שחתמנו בינינו הוא ההסכם התקף". האמור אף עלה בחקירתו הנגדית של מר יוסף בן דוד (ראו עמוד 15). עם זאת, איני סבורה שיש בכך כדי להועיל לנאשם. ראשית, הנאשם לא טען טענה זו ובענייננו אף לא הוכחה התקשרות אמיתית עם חברת כוח אדם או עם קבלן משנה ולא הוצגה כל ראיה בנדון. לפיכך לא נסתרה החזקה העובדתית לפיה הנאשם הוא המעסיק. לא הוכח כי קבלן המשנה – וכאמור אף לא הוכח מי קבלן המשנה הנטען – הוא ששכר את העובדים ושילם את שכרם. לא ברורה טיבה של ההתקשרות בענייננו, תוכנה, תכליתה וחשוב מכל – אמיתותה. ערה אני גם לעדותו של העובד מוחמד עמירה, שלא ציין כי הוא מכיר את הנאשם אולם משהנאשם לא הביא אותו לעדות , איני נותנת משקל לעדות זו המפורטת במ/3.

הלכה פסוקה היא כי באשר לעבירות על חוק עובדים זרים, נקבע כי היסוד הנפשי הנדרש הוא מסוג של עצימת עיניים. וכך קבע בית הדין הארצי בפרשת רוזן:

"חשד בדבר היעדר היתר כדין להעסקת עובד זר, מתקיים אל מול הצורך לבירור עובדות אלה: קיומו של היתר לעובד הזר לעבוד בישראל; תוקף ההיתר על פי מועדיו, והיקף תחולתו [...] הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי "מודעות" מוטלת על הנאשם. והדרך לעשותה היא, בין על ידי הוכחה כי הנאשם בדק את מסמכיו של התושב הזר ועל פיהם הוא שוהה כדין בישראל, ובין אם בנסיבות הענין הוכיח כי לא חשד שמדובר בתושב זר השוהה שלא כדין בישראל"

כן נפסק:
"חובת הבירור היסודית והמקיפה, חלה, איפוא, כאשר מדובר בעובד זר, או במי שנחזה להיות עובד זר, כאשר בנסיבות המקרה מתעורר החשד לאפשרות של העסקתו שלא כדין. במסגרת זו, חייב המעסיק הפוטנציאלי, לדרוש ולחקור לזהותו של העובד הזר ובסוג רשיון ההעסקה שניתן לו. כך בכל מקרה בו התעורר או אמור היה להתעורר החשד, בין מדובר בהתקשרות קצרה, או ממושכת, בהתקשרות לתקופה זמנית, או קבועה"
(ע"פ 22/06 מדינת ישראל נ' רוזן, מיום 28.3.07 )

משהודה הנאשם כי הוא עוסק בתחום הבניה משנת 1992 (ראו עמוד 25) ומשהנאשם חתם על הסכם ביצוע בו הינו מתחייב לספק כוח אדם מקצועי הרי שלטעמי בכל מקרה היה עליו לבדוק האם אותם עובדים שהובאו על ידו או על ידי חברת כוח אדם עימה יצר קשר הינם בעלי היתר כדין ואי בדיקה בנדון מבססת גם את היסוד הנפשי של הנאשם במקרה זה.

סוף דבר
לנוכח כל המפורט לעיל אני מרשיעה את הנאשם בהעסקת עובדים זרים ללא היתר כדין, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א -1991.

דיון לטיעונים לעונש יתקיים ביום 24.12.14 שעה 8.00.

ניתן היום, י'י' כסלו תשע"ה, (02 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .