הדפסה

משתלות פרדקין יובל בע"מ נ' מקורות חברת מים בעמ ואח'

בפני
כב' השופטת עפרה אטיאס

מבקשת

משתלות פרדקין יובל בע"מ

נגד

משיבות

  1. מקורות חברת מים בע"מ
  2. תל עד הספקת מים בע"מ
  3. תל עדשים – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
  4. פלגי מים בע"מ
  5. מדינת ישראל

החלטה

מונחת לפניי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ולחלופין, למתן פטור מתשלום מרבית האגרה תוך מתן אפשרות למבקשת לשלם את האגרה בפריסה לשיעורין , לפי תקנה 14(ז) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות ").
המבקשת היא חברה פרטית המצויה בשליטתו ובבעלותו הבלעדית של מר יובל פרדקין, העוסקת בייצור, גידול ושיווק של שתילים מסוגים שונים , בעיקר לנוי ו לגינון.
המבקשת מפעילה ומנהלת משתלה בשטח של כ- 100 דונם במושב תל עדשים, כאשר , לפי הנטען בבקשה , מתמקדת המשתלה בשנים האחרונות בגידול, ייצור ושיווק עצים לנוי, במסגרת פרוייקטים גדולים כדוגמת הרכבת הקלה , בהם זוכה המבקשת במכרזים שונים המפורסמים.
עניינה של התביעה שהועמדה על סך של 11,550,760 ₪ בצירוף מע"מ כדין , היינו: על סך של 13,629896 ₪ (!) , הוא עוולות שלפי טענת המבקשת, מבוצעות על ידי המשיבות , שביסודן אספקת מים להשקייה שאינם עומדים בתקנים ובתקנות , ואינם ראויים לשימוש אשר לשמו ולתכליתו יועדו , תוך גרימת נזקים למבקשת. לפי הנטען בתובענה , מוזרמים באופן שיטתי לשטחים החקלאיים המעובדים על ידי המבקשת, מי השקייה הנגועים במזהמים ואינם ראויים לתכליתם המוצהרת – השקיית גידולים חקלאיים.
מלבד הסעד הכספי, עותרת המבקשת בתביעתה לסעדים נוספים , ובכללם סעד הצהרתי וסעד שעניינו מתן צווי עשה כאשר ביחס לצווים אלו, נטען כי הסמכות אינה נתונה לבית משפט זה , אלא לבית משפט לעניינים מינהליים.
המבקשת טוענת בבקשתה כי תביעה דומה בסך של כ- 32 מיליון ₪ באותו עניין, הוגשה על ידי 59 חקלאים נוספים מהאיזור, המתנהלת בבית משפט זה במסגרת ת"א (מחוזי חי') 48277-01-12 (להלן: "התיק המקביל"), כאשר התביעה נשוא התיק המקביל, עוסקת אך ורק באירועים מ ן השנים 2011-2010, בעוד ש התביעה דנן רחבה יותר בהיקפה ובמרחב ההתרחשויות שהיא מכסה.
לטענת המבקשת, אין באפשרותה לשאת בנטל ובמעמסה הכלכלית הכרוכים בתשלום האגרה שהינה בסדר גודל של כ- 300 אלף ₪ (כ- 150,000 ₪ לכל מחצית) לא כולל מע"מ, כאשר לטענת המבקשת, מסגרות האשראי המצטברות שלה ושל מנהלה , מר יובל פרדקין , יחדיו , אינן מספיקות לכסות את הסכום האמור, בעוד שמצבה הכלכלי העגום של המבקשת נגרם באשמתן של המשיבות בשל האירועים והנזקים נשוא התביעה.
המבקשת טוענת כי נגרמו לה הפסדים נצברים בין השנים 2013-2007 בסכום נומינלי של 1,046,137 ₪, וצירפה לתמיכה בטענותיה מאזן בלתי מבוקר לשנת 2013 (נספח ג/1) שנערך על ידי רואה החשבון של המבקשת ; מאזן מבוקר (נספח ג/3) לשנת 2012; וכן אישור רואה החשבון של החברה בדבר הפסדיה לשנים קודמות ( נספח ג/2).
המבקשת טוענת כי חובותיה לבנקים נכון ליום 8.7.14, מסתכמים בסך מצטבר של 633,182 ₪: יתרה שלילית בסך של 303,688 ₪ בבנק לאומי; ויתרה שלילית בסך של 329,494 ₪ בבנק מזרחי טפחות שהם הבנקים היחידים בהם מנהלת המבקשת את עסקיה. המבקשת מטעימה כי היתרות בח שבון ניירות הערך בבנק לאומי, ה עומדות על סך של 102,447 ₪, משועבדות להבטחת אשראי שהחברה קיבלה מהבנק , ו כי גם השיקים הדחויים לגבייה המופקדים בחשבונה בבנק מזרחי טפחות, בסכום כולל של 108,102 ₪ , משועבדים ל הבטחת האשראי שהמבקשת קיבלה מהבנק הנ"ל.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי לחברה מסגרות אשראי בחשבונות החח"ד (עו"ש) בשני הבנקים הנ"ל , המשמשות לפעילותה השוטפת , כאשר בבנק מזרחי טפחות עומדת מסגרת האשראי ע"ס 180,400 ₪ , ואילו בבנק לאומי - ע"ס של 5,000 ₪ בלבד.
נטען כי הפקדונות והחשבונות של המבקשת משועבדים לבנק לאומי ולבנק מזרחי טפחות בהתאמה, כאשר לבנק מזרחי שיעבוד ספציפי על רכב מסחרי של החברה בגין הלוואה שמימנה את רכישתו , ואילו לבנק לאומי שיעבוד ספציפי על זכויות המבקשת כלפי הלקוח ירון אחזקות.
לפי הנטען בבקשה, למבקשת אין נכסים נזילים כלשהם זולת אלו שפורטו ביחס לחשבונות בבנק לאומי ובבנק מזרחי טפחות. נטען כי חובותיה של המבקשת למר יובל פרדקין מסתכמים בסך של 144,198 ₪, ואילו לבני משפחה אחרים - בסך של 35,337 ₪, וכי המבקשת חייבת לתאגיד אחר, חברת משתלות פרדקין יוסף בע"מ , שהיה בבעלותו של אביו המנוח של יובל פרדקין, סך של 1,273,401 ₪.
למבקשת רכב מסוג אוסוזו דימקס, שנת ייצור 2011, המשמשה לעבודה שוטפת שכאמור, משועבד לבנק מזרחי טפחות.
למבקשת אין ציוד הנדסי, כגון : טרקטורים , והיא נעזרת , לפי הנטען, בציוד הנדסי ישן שאינו שייך לה, אשר לאור גילם ומצבם , לא ניתן לשעבדו כבטוחה , והרשום עדיין ע"ש אביו המנוח ו/או אחיו של מר יובל פרדקין.
עוד נטען בבקשה כי לחברה מלאי עסקי שוטף של שתילים, ה מיועד להימכר במסגרת פעילותה העסקית, כאשר חלקם עדיין אינו בשל לשיווק , והאחר נפגע בשל האירועים נשוא התביעה.
למבקשת חובות של לקוחותיה בסכום של כ- 200,000 ₪, אשר אינם עומדים לפירעון מיידי , כאשר נטען כי כספים אלו משמשים כהון החוזר של המבקשת ומשמשים לפעילותה השוטפת.
באשר למצבו הכלכלי של בעל המניות והמנהל של המבקשת, מר יובל פרדקין, נטען כי הוא אמור לקבל מ ן המבקשת משכורת מינימום בסך של כ- 2,800 ₪, אך לאור מצבה של המבקשת , הוא אינו מושך כספים אלו בצורה מסודרת , אלא באופן חלקי בלבד , ולפי הצורך.
מתחילת שנת 2014 מועסק מר פרדקין בחברת פוטורה גרף בע"מ, ומשכורתו עומדת על סך של 16,800 ₪, כאשר כל שכרו , כך לפי הנטען, משמ ש לתשלום מזונות, משכנתה לדירת גרושתו ודמי שכירות , כאשר לאחר ביצוע כל התשלומים , נותר בידיו למחייתו סך של 1,800 ₪ בלבד.
נטען כי מנהל המבקשת מתאושש בימים אלו מהליך גירושין ארוך ומייגע שהקיז משאבים רבים , וכי לעת הזו הוא משלם מזונות בסך של 7,292 ₪ לחודש. לדבריו , הוא משלם שני תשלומי משכנתה לבנק לאומי למשכנתאות בגין דירת המ גורים בה מתגוררת גרושתו, דירה שאינה מיועדת להיות בבעלותו , בסך מצטבר של 4,126 ₪ לחודש.
למר פרדקין אין דירה משלו, וגם לא זכויות במקרקעין אחרים כלשהם , כאשר הוא מתגורר בשכירות בדירה בתל עדשים ומשלם דמי שכירות בסך של 3,600 ₪. הוא עושה שימוש ברכב בבעלות החברה , ומנהל חשבון יחיד בבנק מזרחי טפחות שמסגרת האשראי בו הינה בסך של 15,000 ₪, כאשר היתרה בחשבון העו"ש מסתכמת בסך של 1,929 ₪ בלבד נכון ליום 6.7.14; יתרת החיובים העתידיים בכרטיס האשראי מסתכמת בסך של 22,745 ₪ , ולו חשבון ניירות ערך אישי שערכו 214,108 ₪ המשועבד להבטחת האשראי שהבנק נותן לו ולמבקשת.
בעניין שכר הטרחה של בא-כוחו, ציין ב"כ המבקשת כי הסכים לנוכח מצבה הכלכלי של המבקשת , שלא כמנהגו , לגבות סכום סמלי בעבור הכנת התיק – 4,000 דולר ארה"ב , ששולמו בפריסה למשך שנה וחצי, והיתרה תיגבה על בסיס הצלחה בלבד.
המשיבות מתנגדות כולן לבקשה. אנסה לתמצת בקצרה את טענותיהן במרוכז:

תגובת המשיבה 1 (מקורות) :
א. התביעה כוללת סעדים מינהליים שאינם בסמכות בית משפט זה.
ב. היה על המבקשת להיערך ולהתאים עצמה לאיכות המים המסופקים לה, לרבות לשינוי סוג הפעילות ו/או הגידולים ו/או איכות מערכת הסינון הביתי וכיו "ב, פעולות שנועדו להקטנת הנזק.
ג. לא הובאו ראיות על ליקוי במים שסיפקה מקורות, אלא דגימות ספורדיות ולא אובייקטיביות , המשוות את המדגם לכל ערכי התקנות מבלי לציין את מקום הבדיקה, זהות הבודק ותנאי הבדיקה. אף לא נטענה טענה ספציפית כי חריגה מסוימת בערכי חומר מסוים, היא שגרמה לנזקיה הנטענים של המבקשת , ולא צורפה חוות דעת לתמיכה בקשר הסיבתי בין הטענות הכלליות לנזקים הנטענים והמוכחשים.
ד. חוות הדעת השמאית לא צורפה לתביעה, אלא לבקשת הפטור בלבד. מדובר בחוות דעת בלתי מקצועית המספרת את סיפור התביעה , ובסופה מציינת בטבלה ערכי נזק סתומים ללא כל הסבר, פירוט או תימוכין באשר לאופן החישוב.
ה. פרטים רבים בתצהירו של יובל פרדקין ביחס למצבה הכלכלי של המבקשת ושלו, הוסתרו בכוונת מכוון , ולא נכללו בתצהיר התמיכה.

תגובת המשיבות 3-2:
א. מר יובל פרדקין, מנהל המבקשת, לא פרש בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה באשר למצבה הכלכלי של המבקשת ושלו.
ב. התביעה הוגשה על סכום אסטרונומי, מתוך מטרה להתעשר שלא כדין על חשבון קופת המשיבות.
ג. המבקשת אינה טוענת בבקשתה כי בנק סירב ליתן לה הלוואה לצורך תשלום האגרה, אלא רק טוענת כי הבנק לא ייתן לה הלוואה כזו.
ד. חקירה שערך חוקר פרטי העלתה כי המבקשת גילתה טפח וכיסתה טפחיים. המבקשת החסירה את העובדות הבאות אשר התגלו בעקבות החקירה:

  1. מר פרדקין הוא עוסק עצמאי, שפתח תיק במס הכנסה ביום 1.4.12, בשנת 2012 קיבל סכום חד-פעמי על סך של כ- 101,000 ₪, ובשנת 2013 - סכום חד-פעמי של 102,000 ₪.
  2. על שמו חשבונות בנק גם בבנק הפועלים אשר לא פורטו בבקשתו.
  3. על שם המבקשת רשום גרור שמספר הרישוי שלו הינו 6038201.
  4. על שם החברה שני כלי רכב, משא פתוח איסוזו משנת 2011, ומשא אחוד איסוזו משנת 1999.
  5. לחברה לקוחות רבים ששמותיהם צויינו בסעיף 33 לתגובה.
  6. בהתייחס לחברת פוטורה גרפט בע"מ בה עובד מנהל המבקשת, הרי שמר יובל פרדקין הוא הבעלים של 50% ממניות החברה, דבר שהוסתר על ידי המבקשת בבקשתה, מקבל משכורת חודשית בסך של כ- 27,000 ₪, ובעבר היו שתי חברות בבעלותו שפורקו מרצון.
  7. שותפיו של מר פרדקין בחברה הנ"ל הם גופים עתירי ממון , כגון : חברות כלכליות של רשויות מקומיות (החברה לפיתוח קרית ארבע, החברה לפיתוח גוש עצ יון, החברה לפיתוח דרום הר חברון תשמ"ו בע"מ וחברה כלכלית לפיתוח אפרת בע"מ).
  8. בניגוד לנטען בתצהירו של מר פרדקין, שכרו מן המבקשת אינו מסתכם בסך של כ- 2,800 ₪, אלא כ- 7,518 ₪, באופן ששכרו הכולל עומד על סך של כ- 34,000 ₪ ברוטו בחודש.

תגובת המשיבה 4 :
א. המשיבה 4 הצטרפה לתגובות המשיבות 3-1 , וטוענת כי די בעובדה שהמבקשת לא הוכיחה ש מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם את האגרה, כדי להביא לדחיית הבקשה.
ב. התביעה כוללת סעדים שאינם בסמכותו של בית משפט זה.
ג. המבקשת לא פעלה להקטנת נזקיה, ולא נערכה להתאים עצמה לאיכות המים שכביכול מסופקים לה.
ד. סכום הנזק הנתבע הוא חלק ממרכיבי העילה, וכאשר בעל דין מגיש תביעה על סכומים גבוהים , יש לבחון את אופן וביסוס הנזקים , כאשר במקרה דנן , נתבע סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וביסוס , והתובענה אינה מגלה עילה.

טענות המשיבה 5 (מדינת ישראל):
א. יש לעדכן את סכום התביעה כך שיכלול את סכום המע"מ, היינו : לסך של 13,629,897 ₪ , כך שגובה המחצית הראשונה של האגרה מסתכם בסך של 170,373 ₪.
ב. מן הממצאים שפורטו בתגובת המשיבות 3-1, עולה כי תצהירו של מר פרדקין אינו משקף את מצבו הכלכלי לאשורו.
ג. מפסק דין שניתן בת"ק 162-11-09 (רע"א 42484-05-10), עולה כי למר פרדקין חשבון בבנק דיסקונט בו מצוי תיק ני"ע בשווי מאות אלפי שקלים שעליו לא דווח בתצהירו, דבר שדי בו כדי להביא לדחיית בקשתו על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים.
ד. מעיון בסעיפי הנזק ובחוות הדעת השמאית המוכחשת והבלתי מבוססת, עולה כי כ- 7 מיליון ₪ מכלל הנזק הנטען, מיוחס להחלפת קרקע ו לנזקים עתידיים שטרם התגבשו ושטיבם אינו ברור. באשר לטענה בדבר החלפת קרקע, צוין הן בכתב התביעה והן בעמ' 6 לחוות הדעת כי העצים גדלים בעציצים, ומשכך לא ברור הצורך בהחלפת הקרקע בחלקות המשתלה.
הגם שהמומחה מדגיש כי חלק מהשתילים אינם גדלים בעציצים, אלא בשקיות פלריג הטמונות באדמה, אין הוא מפרט באיזה חלק מדובר ומה פשר הסכום האגדי בסך של 3.5 מיליון ₪ הדרוש לטובת הדבר.
ה. גם אם יימצא כי למבקשת קשיים בתשלום האגרה, הרי שיש לנהוג בהתאם לתקנה 14(ז) לתקנות האגרות ולהורות על תשלום האגרה לשיעורין בתוך פרק זמן קצוב שייקבע.

המבקשת בתשובתה לתגובות המשיבות טענה כדלקמן:
א. המשיבות לא כפרו בעובדה שמצבם הכלכלי של המבקשת ושל בעליה אינו מאפשר להם לשאת בעלויות האגרה. המשיבות לא חלקו על הנתונים העובדתיים שבבקשת הפטור, וגם לא על אמיתות המסמכים שצורפו לבקשה , אלא שלטענת ן, הנתונים חלקיים ולוקים בחסר. ואולם , כל הנכסים ש- "התגלו" ע ל ידי המשיבות , כוללים חשבונות בנק ישנים שנסגרו מזמן; חברות שפעילותן הופסקה וחשבונותיה ן נסגרו לפני שנים רבות; מניות ב חברות שפורקו ואינן; תיק עוסק שהתנהל שנה אחת ונסגר בהעדר הכנסות; בקשה לרישום פטנט שנזנחה או נדחתה ; ונכסים שגולו במלואם במסגרת הבקשה.
ב. המבקשת תמכה את שיעור הנזק שנגרם לה בשל אותן עוולות, בחוות דעת של אגרונום ושמאי מומחה ועתיר נ יסיון; מה גם שהמדינה עצמה צפתה שהזיהו ם במים יגרום נזקים גם לקרקע והעלתה הציפייה האמורה על ה כתב בפרוטוקול ועדת חריגים שדנה בבקשות של המשיבה 4 להקלות ולדחייה ביישום התקנות על מט"ש תל עדשים.

המשיבה 1 (מקורות) הגישה תשובת משלימה בה טענה כדלקמן:
א. על אף שהומצאו במסגרת תשובת המבקשת פרטים ומסמכים נוספים, לרבות תצהירו של מר פרדקין, הרי שמדובר בפרטים עובדתיים בלתי נח וצים שאינם מבהירים את הערפול בנוגע למצבם הכספי של המב קשת ושל בעל השליטה ומנהלה, מר פרדקין, ועל כן לא הוכח ולו אחד מן היסודות הנדרשים לצורך מתן פטור מאגרה.
ב. מתצהירו של מר פרדקין שצורף לתשובת המבקשת, עלו נתונים שלא עלו במסגרת הבקשה לפטור מאגרה, אודות יכולתם הכלכלית האמיתית של המבקשת ושל מר פרדקין, אך גם נתונים אלו אינם מלאים. להלן טענות המשיבה 1 בהקשר זה:

  1. מר פרדקין הינו איש עסקים ויזם כלכלי בעל פעילות עסקית ענפה במגוון תחומים (חברת פוטורה גרפט, תוכנית תנופה, קידום שלל פטנטים ועוד) . כן צוינו נתונים מספריים אודות הכנסותיו.
  2. פרדקין בתצהירו אינו מתייחס לעלויות ארבע בקשות לרישום פטנטים ולבקשות לרישום זכויות מטפחים שהגישה המבקשת.
  3. אין אינדיקציה למקורות המימון של שתי חוות הדעת שצורפו לבקשת הפטור מאגרה.
  4. מר פרדקין טוען כי הסכמי השכירות של המקרקעין שעליהם ממוקמת המשתלה, הינם הסכמים בעל-פ ה ובתקיעת כף, אך בפוע ל המשתלה פועלת על פני שטח של כ- 100 מ"ר ואינה משלמת דמי שכירות כלשהם.
  5. לא צורפו נתונים מהם ניתן ללמוד על היקף הפעילות של המשתלה בשנים הקודמות לשנת 2014, והטענה בדבר מסירת חלק מהעבודה לקבלני משנה, הועלתה בתצהירו של מר פרדקין באופן כללי וסתמי , ללא תימוכין או פירוט, ויש להתעלם ממנה.
  6. לנוכח גובה השכר לחודשים ינואר ואוקטובר 2014 של שני העובדים במשתלה, בשים לב לכך שמר פרדקין עבד בתקופה זו במשרה מלאה בחברת פוטורה גרפט, ולאור ערכו הכספי של ההסכם היחידי הרלוונטי לביצוע במהלך שנת 2014 שצורף לתצהיר המשלים, הרי שהיקף פעילותה של המבקשת אינו יכול לשק ף את סכום הנזק הנתבע (11.5 מיליון ₪), וודאי שלא נזק עתידי בסך של 3.5 מיליון ₪.
  7. לא ניתן כל הסבר בתצהיר המשלים לאופן שבו נעשה שימוש במסגרת האשראי לצורך הפעילות השוטפת של המשתלה, אלא אך חזרה על המאזן הכללי של המבקשת, ולא הוצג שום מסמך התומך בטענה, לפיה התבקשה הלוואה מהבנק או שימוש במסגרת האשראי ו/או שימוש חריג לצורך מימון התביעה, לרבות אגרה. עם זאת, מדפי החשבונות של מר פרדקין עולה כי נטל הלוואת אקספרס ביום 11.12.13 מבלי שהוסברה תכליתה.
  8. ניתן לעשות שימוש לצורך מימון התביעה, בנכסים שהועברו מהמבקשת לאחר מות האב.
  9. טענות בדבר מומחיותו של השמאי אינן יכולות לרפא את דלות חוות הדעת שאין בה ביאור או הסבר בדבר מקור הנתונים שעליהם התבסס תחשיב הנזק.

ג. תצהירו של מר פרדקין מעורפל אף במישור סיכויי התביעה של המבקשת, ולא הובאה שום ראיה קונקרטית לגבי חריגה של מימי מקורות, אותה קושרת המבקשת סיבתית לנזק שנגרם לשתילים או לקרקע. להלן טענות המשיבה 1 במישור זה:
1) המבקשת לא הקטינה את נזקיה ו/או יש לראות בהתנהלותה הסתכנות מרצון לגבי נזקים מאוחרים לנזק הראשוני:
- כבר במכתב הדרישה הראשון שנשלח למשיבה 1 מחודש אוקטובר 2008 (6 שנים לפני הגשת התביעה), נטען לנזק שהתגלה לפני חודש ספטמבר 2007 בסכום המהווה כ- 3.5% מסכום התביעה דנן. והדברים אמורים ביתר שאת לנוכח הטענה בתביעה בדבר נזק עתידי, לפי הערכת שמאי המבקשת, לשלוש שנים קדימה, בשווי שליש מהנזק הכולל הנתבע, אשר טרם התגבש; ובדבר עלות החלפת הקרקע בשווי שליש נוסף מסך הנזק הנתבע.
- אין ממש בטענת מר יובל פרדקין כי נאלץ באופן מכוון שלא להקטין את נזקיו הנטענים משום שלא היה יכול למצוא תעסוקה חליפית למשתלה, הואיל ובשנים האחרונות מר פרדקין אינו פעיל במשתלה, ו הוא מקדם מיזמים כלכליים אחרים כאמור.
- הטענה, לפיה בתחילת הדרך מר פרדקין לא הבין את היקף הנזק, אינה מתיישבת, לא עם הכשרתו הנטענת, ולא עם האמור במכתב הדרישה הראשון, לפיו הנזק מתבסס על חוות דעת מומחה (שלא צורפה לתיק, לפי הנטען בתשובת ההשלמה מטעם המשיבה 1).
2) לא הוכח בדו"חות כספיים כי המשתלה רווחית או כי נגרם נזק עקב הפרת חוזים כלשהם.
3) טענת מר פרדקין כי המשתלה החלה לפעול בשנת 2006, אינה מתיישבת עם כתב התביעה ועם האמור בסעיף 1 לתצהירו הקודם של מר פרדקין שצורף לבקשת הפטור מאגרה, לפיו משפחת פרדקין "עוסקת בשתלנות (יצור וגידול שתלים) עשרות שנים... נחשבנו תמיד לשתלנים עתירי ידע, ניסיון ומוניטין".
4) התביעה כנגד המשיבה 1 אינה מבוססת:
- המבקשת לא הראתה כי חריגה של רכיב כימי כלשהו גרמה לנזק הנטען, וריבוי הבדיקות שצורפו על ידי מר פרדקין, נועד אך ורק בכדי ליצור עמימות עובדתית, כאשר מר פרדקין אינו מציין מתי נלקחו הדגימות שנטען כי מקורן ממי תשלובת הקישון ומאיזה מיקום נלקחו. לא הועלתה שום טענה קונקרטית כנגד המשיבה 1, למעט אירוע נקודתי משנת 2010 שאין בינו לבין טענות המבקשת דבר.
- המבקשת התנתה גילוי מידע (לרבות מסירת חוות הדעת שצוינה במכתב הדרישה הראשון, כמו גם נתונים נוספים שהתבקשו על ידי השמאי מטעם המשיבה 1) בגילוי בדיקות הניטור של המשיבה 1 שבוצעו במימי תשלובת הקישון. דריש ה זו של המבקשת אינה אלא מסע דיג שקדם להגשת התביעה.
- שתי חוות הדעת שצורפו לבקשת הפטור מאגרה (ולא לכתב התביעה) הינן תצהירים סתמיים וחסרים של חקלאים אחרים שניתנו בחודש דצמבר 2009 ובחודש מרץ 2010, ככל הנראה, לעניין קצב צמיחת השתלים במשתלותיהם, כאשר אחת מחוות הדעת נערכה על ידי חקלאי המקיים שיתוף פעולה עסקי עם המשתלה.
- מר פרדקין אינו מתייחס בתצהירו למכתב של יצרנית מערכת ההשקיה מחודש נובמבר 2007 (נספח י' לתביעה) שם צוין מפורשות כי "על פי אנליזם המים אין כל בעיה עם מי מקורות", וזאת כאשר עיקר תלונותיה של המבקשת נוגעות לטענות בדבר סתימת הטפטפות והנזק לגידולים כתוצאה מכך.

המבקשת לא נותרה "חייבת" והגישה היו, בכדי לממש את זכות המילה האחרונה, תשובה לתגובה בה שבה וחזרה על עיקר טענותיה כפי שפורטו בבקשתה ובתשובתה ואף צירפה תצהיר של אמו של פרדקין לפיה הוקנו לה מלוא נכסי עזבון בן זוגה ואביו של יובל פרדין, המנוח יוסף פרדקין ז"ל.

דיון והכרעה:
תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), קובעת לאמור:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

בית המשפט העליון, מפי הנשיאה, כב' השופטת מרים נאור, ברע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח ( פורסם בנבו, 21.9.2010) עמד זה מכבר על הטעמים העומדים ביסוד חיובו של הבא בשערי בית המשפט לשלם אגרה:

"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ראו: בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן ([פורסם בנבו], 7.10.2008); ע"א 155/75 פקיד שומה נ' להד פ"ד כט(2) 505, 506 (1975)). כמו כן, עם תשלום האגרה  מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים (ראו: בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית פ"ד נט(3) 742 (2005)). נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק (ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט ([פורסם בנבו], 20.12.2004)) ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך (ראו: רע"א  2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פ"ד נ"ז(1) 717 (2002); ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ פ"ד נט(1) 642 (2004); מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ -פירוק נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 31.7.2006)) ".

גם בתי המשפט המחוזיים עמדו על התכלית של תשלום האגרה כמסננת לניפוי תביעות סרק ו/או תביעות מופרזות ללא כל ביסוס . כפי שנקבע, למשל, בבש"א (מחוזי חי') 5107/00 יוניס נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (פורסם בנבו, 12.6.2001):

"סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית המשפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הראלי של התביעה: האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שהתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה, ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין בהגדלת סכום התביעה, ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש".

אל מול האינטרסים הציבוריים הללו , ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד חוקתית [ ראו: עני ין מונדז והאסמכתאות המובאות שם: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד(1) 647, 650 (1990); רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629-627 (1997); רע"א 5027/09 פלונית נ' משרד המשפטים ( פורסם בנבו, 2.6.2010)].
המחוקק ערך את האיזון הראוי בין האינטרסים הנוגדים הנ"ל בתקנה 14 לתקנות האגרות, ולפיו רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה, מקום בו שוכנע כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה".
הנטל להוכחת קיומם של התנאים הנזכרים בסעיף 14 לתקנות האגרות , מוטל על כתפיו של העותר לפטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי [ראו: עניין מונדז הנ"ל ; וראו , גם: ע"א 4146/08 ויינשטיין נ' שניר ( פורסם בנבו, 5.8.2008)] ולשכנע כי אין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש [ראו: 8974/04 פלוני נ' פלונית ( פורסם בנבו, 18.1.2005)].
המבחן המיושם על ידי בתי המשפט לבחינת השאלה אם ההליך מגלה עילה, הוא מבחן מקל, ודי בסיכוי כלשהו, גם אם אינו ודאי, להצליח בתביעה. יחד עם זאת, במסגרת בדיקת עילת התביעה, בוחן בית המשפט גם את הסכום הנתבע. כפי שנקבע בבש"א 13593/01 (מחוזי חי') ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (פורסם בנבו, 26.1.2003):

"למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד מרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפטרו מתשלום אגרה, יגיש תביעה על סכום אסטרונומי וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעלה דין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות ענין.

כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פרוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול" הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות".

לצורך קבלת פטור מאגרה, על המבקש לצרף פירוט ואסמכתאות גם ביחס לסכום התביעה. כפי שצוין על ידי כב' השופט סוקול בבש"א (מחוזי חי') 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 18.1.2004):

"במסגרת בדיקת העילה בוחן בית המשפט גם את הסכום הנתבע. כבר נפסק פעמים רבות כי הוכחת קיומה של עילת התביעה, כתנאי לענין הפטור, משמעו גם הוכחת קיומה של עילה ראויה גם לגבי הסכום הנתבע (ראה בש"א 13593/01 (חיפה) ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ.
כאן אעיר ואציין כי בדרך כלל אין צורך שהתובע יצרף לכתב תביעתו ראיות או אסמכתאות להוכחת הסכום הנתבע, אלא שלא כך הדבר מקום שבו הינו מבקש פטור מתשלום אגרה. כאשר מתבקש פטור הנטל על התובע להצביע על קיומה של עילה ראוייה ולעיתים עמידה בנטל זה מחייבת לצרף אסמכתאות וכן פרוט בכתב כבר בשלב זה של ההליך".

בענייננו, בשים לב למסמכים ולחוות הדעת שהוגשו נכונה אני לצאת מנקודת מוצא, לפיה ההליך מגלה עילה, וזאת לאור המבחנים המקלים החלים בעניין זה, כפי שפורטו לעיל. הטענות בענין התיישנ ות, שיהוי, חובת הקטנת הנזק וכיו"ב הן טענות שהנטל להוכיחן מונח לפתחם של המשיבות, ואין בהן, כדי להביא למסקנה כי מדובר בהליך סרק שאין לו כל סיכוי להצליח. יחד עם זאת, יש לזכור כי עילת התביעה עוסקת גם ברכיב הנזק, ובעניין זה, אין ספק כי מדובר בתביעה מנופחת ומופרזת שלא הובאו די ראיות לביסוס הסכומים האסטרונומיים עליהם הועמדה.
לביסוס סכום התביעה, צירפה המבקשת את חוות דעתו של עתריה עמרי אשר קבע בחוות דעתו כי סכום הנזקים מסתכם בסך של 11,552,297 ₪. ואולם, מעיון מדוק דק בחוות הדעת עולה כי חוות הדעת מבוססות על כמויות של עצי נוי/ טפטפות, שלא הובא ו בשלב זה, ראיות ו/או ראיות מספקות לביסוסן. סכום הנזק אף כולל נזק עתידי, שלא הוסבר כלל ועיקר , בסכום של 3,556,766 ₪ וגם הסכומים שנצבעו בגין החלפת קרקע, נתבעו בעלמא וללא כל ביסוס ו/או ביסוס מספק לא בענין העלות הכספית, ולא בענין הצורך בהחלפת הקרקע. אף שעיקר הנזקים הנתבעים על ידי המבקשת , מקור ם ב נזקים שנגרמו בפועל, לא הוצג ו ראיות ו/או ראיות מספקות לביסוס הכמויות עליהן מושת תת חוות הדעת, ובפרט הכמויות של עצי הנוי שמתו, או שצמיחתם עוכבה , ואף לא לביסוס הנזק שנגרם בשל עיכוב הצמיחה של הגידולים.
רק לשם המחשת הסכום האסטרונומי של התביעה, יצויין כי בהליך המקביל המתנהל בבית משפט זה, אשר אוזכר על ידי המבקשת [ ת"א (מחוזי חי') 48277-01-12 ], הגישו 59 תובעים תביעה כספית ע"ס כולל של כ- 32 מיליון ₪, בעוד שבהליך זה , מעמידה המבקשת, כתובעת בודדת, את תביעתה על סכום המגיע לכ- 1/3 (!!!) מסכום זה. בהליך המקביל העמיד התובע 1 את סכום תביעתו על הסכום הגבוה ביותר, סך של כ- 6 מיליון ₪, כאשר יתר התובעים בהליך המקביל טענו לנזקים הנמוכים בהרבה מן הסך הנ"ל. מובן שסוגיית הנזק היא פרטנית ביחס לכל תובע ותובע , ואף נגזרת מן התקופה אליה מתייחסת התביעה. ואולם, בכל זאת, יש בכך להציג ולו קנה מידה באשר לסכומה המופרז מאוד של התביעה שלפניי. יש לציין כי מנהל המבקשת בבקשתו הוא זה שטען בסעיף 11 לתצהירו כי היקף הנזקים הנטענים בתיק המקביל, הם באותם סדרי גודל הנטענים על ידי המבקשת בתיק זה . ואולם , התברר כי מתוך 59 תובעים , רק אחד תבע סכום של 6 מיליון ₪, בעוד שהשאר תבעו מאות אלפי ₪ בלבד, ובודד ים תבעו סכומים המגיעים ל- 2-1.5 מיליון ₪.
יחד עם זאת, מאחר ששומת הנזק בהליך זה, אי נה פשוטה כלל ועיקר, ויש להניח כי הדבר טעון אומדנה דדיינא, ובשים לב למבחנים המקלים החלים בעניין פטור מאגרה, לפיהם די בסיכוי כלשהו להצליח בתביעה, ובין היתר , גם לאור טענות המשיבים לעני ין חובת הקטנת הנזק, לצורך הכרעה בבקשה שלפניי, אהיה נכונה לצאת מנקודת מוצא , לפיה המבקשת הראתה עילה ביחס לסכום של 5 מיליון ₪ כולל מע"מ. כפועל יוצא מכך, ההנחה היא שלאחר שהמבקשת תעמיד את תבי עתה על סכום סביר והגיוני, יעמוד סכום האגרה הכולל על סך של כ- 125,000 ₪. ומכאן, נפנה לדון בשאלה האם הוכיחה המבקשת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

מצבה הכלכלי של המבקשת:
בהלכת בלורי [רע"א 6344/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (פורסם בנבו, 14.12.2011)] עסק בית המשפט העליון בשאלה כיצד יש לבחון בקשה לפטור מאגרה המושמעת מפי תאגיד. במסגרת הלכת בלורי קבע בית המשפט העליון כי כאשר עסקינן בבקשת פטור מטעם חברה, לא ניתן לראות בבעלי מניותיה של החברה משום הוריה מולידיה של החברה. עוד קבע בית המשפט העליון כי בחינת היכולת הכלכלית היא לגבי השאלה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. ואולם, בית המשפט העליון לא הסתפק בכך, בציינו גם את הדברים הבאים:

"7. סוגיה אחרת היא: הכיצד יש לבחון בקשת פטור לתשלום אגרה מטעם חברה. כמובן יש לבדוק את סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע – הוא החברה במקרה דנא. בהקשר זה יודגש, כי הנטל מוטל על מבקש הפטור להוכיח גם היעדר יכולת כלכלית. מכאן, על חברה שמגישה בקשה שכזו לשכנע את בית המשפט בדבר מצבה הכלכלי הירוד תוך הצגת פרטים וראיות. אמנם, אין מקום לקבוע רשימת ראיות ממצה מקום שהמחוקק לא בחר לעשות כן וכאשר העניין תלוי נסיבות. אולם, על החברה העותרת לפטור מאגרה לשכנע את בית המשפט בדבר מצבה הכלכלי. דרישה זו נובעת מלשון תקנה 14(ג) לתקנות האגרות: "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש...".

מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. מהות השאלה לא השתנתה בתיקון תקנות האגרות. כאז כן עכשיו - על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין. אמנם, גבולותיה של אותה הבדיקה כלפי היחיד צומצמו ברמת הרוחב – מבקש הפטור, בן או בת זוגו והוריו. ואולם בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא הסתכלות עומק. לשון אחר, סבורני כי עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה – כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה."

עוד הוסיף וקבע כב' השופט הנדל בעניין בלורי כי:

"בענייננו, נראה כי בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הרשמת, לא בחן את הסוגיה כנדרש. עסקינן בתביעה בשיעור של למעלה מ-200 מיליון שקלים, ולא נבדקו כיאות סיכויי התביעה ביחס לשיעורה. מעיון בחומר עולה כי בית המשפט נתן משקל מכריע לטענת בלורי לפיה פנתה לשלושה מתוך ארבעת בעלי מניותיה. עניין זה לא נבדק בצורה יסודית, אלא די היה בהצהרה כללית של בלורי כי פנתה היא אל בעלי המניות ואלה סרבו. ... העולה מן המקובץ כי בקשת הפטור, המכילה בתוכה היבטים עקרוניים, גם לנוכח עמדת המדינה, לא נבחנה על פי אמות המידה המחייבות." (שם, פסקאות 9-8).

כפי שהבהירה כב' השופטת צילה צפת בע"ר (מחוזי ת"א) 27650-07-12 רימונים חב' להשקעות בע"מ נ' ישרו טל ניהול מלונות (1981) בע"מ (פורסם בנבו, 10.12.2012) בפסק הדין שניתן על ידה בערעור על החלטתו של כב' השופט ברנר בת"א (מחוזי ת"א) 1953 /08 (פורסם בנבו, 24.6. 2012):

"הלכת בלורי הדנה, בין היתר, באופן בחינת בקשת פטור לתשלום אגרה מטעמה של חברה, דחתה את ההנחה לפיה הקשר המשפטי שבין המנהלים ובין בעלי המניות בחברה כמוהו כקשר לתא המשפחתי על דרך ההשאלה, במובן זה שהאחרונה "סמוכה על שולחנם" של הראשונים. היינו, לא נתקבלה הגישה כי מדובר בקשר מיידי ואוטומטי שאיננו מצריך בדיקה עצמאית. הלכת בלורי, חייבה למעשה, בדיקה פרטנית ומעמיקה של יכולת החברה בכל מקרה ומקרה, אשר במסגרתה, יכול ויהיו מצבים שיחייבו התייחסות גם לבעלי המניות ומנהלי החברה, כחלק מבחינת מצבה הכלכלי האמיתי של החברה המבקשת". (ההדגשה אינה במקור, ע"א)

המבקשת הציגה תשתית ראייתית נרחבת באשר למצבה הכלכלי. המבקשת לא חלקה על ההנחה כי בחינת עומק של מצבה הכלכלי מחייבת גם בחינה מעמיקה של מצבו הכלכלי של מנהל המבקשת, מר יובל פרדקין, שהינו מנהלה ובעל מניותיה היחיד, והציגה תשתית ראייתית גם בעניין זה.
לאחר שבחנתי את מכלול המסמכים שהוצגו לפניי, הן ביחס למצבה הכלכלי של המבקשת , והן באשר למצבו הכלכלי של מנהלה ובעל מניותיה, מר יובל פרדקין, שוכנעתי כי יש מקום למתן פטור חלקי מאגרה עד לסכום של 2 מיליון ₪, בשלב זה, בגין המחצית הראשונה של האגרה. ואולם, לא התרשמתי כי אין באפשרות המבקשת ו/או המנהל ובעל המניות היחיד של המבקשת, לעשות מאמץ ולשלם את יתרת האגרה, וזאת לאחר העמדת סכום התביעה על סכום סביר והגיוני.
אכן, המבקשת לא סיברה בתחילה את אוזנו של בית המשפט כי מר פרד קין הוא שותף באותה חברה שב ה הוא עובד ומשתכר, חברת פוטורה גרפט בע"מ, שהינה חבר ה הממומנת בעיקרה על ידי מענקים של מדינת ישראל. רק לאחר שנחשפו הדברים ע ל ידי המשיבות, נאותה המבקשת לספר לנו על זכויותיו של מנהל המבקשת בחברה זו. ו אולם, לא נסתרה טענת מנהל המבקשת כי מדובר בחבר ת הזנק שהוקמה לפני כשנה במ ימון המדען הראשי במשרד הכלכלה לתקופת פעילות של שנתיים בלבד שתסתיימנה לקר את סוף השנה הקרובה, כאשר כל כספה מופקד בחשבון נאמנות , פעילותה נעשית במסגרת תקציב סגור , ולמדינת ישראל זכות ראשונים ביחס לרווחיה. ספק אם ניתן לשעבד את זכויות מנהל המבקשת בחברה זו, הגם שי יתכן שחברה זו תניב רווחים בעתיד, לאור נכונות המדינה להשקיע בה סכומים כה נכבדים.
מתגובת מקורות עולה כי המבקשת ומר יובל פרדקין הגישו 4 בקשות לרישום פטנטים, מהן שתי בקשות בינלאומיות וכן בקשות לרישום זכויות מטפחים. לא נסתרה טענת המבקשת ומנהלה כי כל הבקשות מלבד אחת נזנחו, ושתיים אף נדחו . גם אם אין ממש בטענה ש הבקשות נזנחו או נדחו, הרי שלא עלה בידי המשיבים להראות כי צמחה למבקשת ו/או למר יובל פרדקין תשואה כלכלית מבקשות אלו. באשר לבקשה אחת, נטען כי הזכויות בה נמכרו תמורת סך של 100,000 ₪ שנכנסו לחשבון המבקשת והזכות להשתתף ב- 1% מן הרווחים . ואם כך , תמורה זו כבר מגולמת בדו "חות הכספיים של המבקשת המצוייה בהפסדים. מקורות טוענת כי לא הובהר כיצד מימנו המבקשת ומר פרדקין את עלויות הגשת בקשות הפטנט, בפרט אלו הבינלאומיות, שמטבע הדברים, כרוכות בהוצאות נכבדות מאוד . ואולם , ביחס לבקשת פטנט אחת, נטען כי המימון היה של קיבוץ שער הגולן ו של חברה בשליטתו, וא ילו ביחס לבקשות האחרות, יש להניח שהוצאות אלו באות לידי ביטוי בדו "חות המבקשת, ו אולי אף יש בהן להסביר את מצבה הכלכלי הקשה. באשר לאופן המימון של רישום זכויות המטפחים אשר המבקשת נשאה בו , הוסבר לגבי שתיים מזכויות המטפחים כי היה זה במימון משותף עם קיבוץ יראון, ויש להניח כי גם הוצאות אלו מוצאות את ביטויין בדו"חות הכספיים של המבקשת המלמדים על הפסדים בסכומים נכבדים.
מנהל המבקשת הראה כי למרות השכר המכובד שהוא מושך מחברת פוטורה, בסך של 16,800 ש"ח נטו, הוצאותיו הקבועות בגין מזונות, משכ נתא, שכירות ומחייה, נוגסות בעיקר הסכומים הללו, באופן שנותר בידו סכום נמוך מאוד למחייתו. מנהל המבקשת משלם את מזונות שלושת ילדיו בסך של 7,229 ₪ , משכנתא בסך של 4,126 ₪ , ואף משלם שכירות בסך של 3,600 ₪. אמנם , סכומי ההשתכרות בח ברת פוטורה אינם כוללים את משכורותו אצל המבקשת. ואולם , הוא הדגים כי לאחר ניכוי שווי מס בגין הרכב שהמבקשת מעמידה לרשותו, הוא זכאי לשכר נטו בסך של כ- 2,800 ₪ שלטענתו, אינו נמשך על ידו מן המבקשת באופן קבוע לאור מצבה הכלכלי הקשה.
אף אין לדעת אם בתום שנתיים הצפויות להסתיים לקראת תום שנה זו, תמשיך חברת פוטורה את העסקתו של מר פרדקין. אמנם, ככל שמנהל המבקשת יפוטר, יזכה לפיצויי פיטורין בסך של 48,500 ₪. ואולם, יתכן ש כספים אלו יידרשו לו לצורכי מחייתו.
ואולם, למרות הנתונים שהוצגו סבורני כי על המבקשת ומנהלה, שהינו יזם ופרוייקטור מוכשר, לעשות מאמץ ולשלם את רוב האגרה. ראשית, בבקשה שהגישה חברת פוטורה גרפט בע"מ למדען הראשי, צויין כי התקציב המבוקש כולל את שכרו של מר יובל פרדקין בסך של 31,500 ₪ לחודש , ובסה"כ 756,000 ₪ לשנתיים, כאשר יש להניח כי ההפרש בין הסך של 31,500 ₪ לסך של 24,250 ₪ נועד לממן את הזכויות הסוציאליות ואת קרן ההש תלמות בסך של 1,000 ₪ לחודש (סעיף 9.2. לתצהירו של מר יובל פרדקין). בניגוד לאמור בתצהירו של יובל פרדקין, עיון בהסכם ההעסקה מעלה כי שכרו של מנהל המבקשת אינו כולל את הוצאות הנסיעה המשולמות לו בסך של 1.5 ₪ ברוטו לקילומטר , כאשר נזכור שהמבקשת כבר מ ממנת עבור מנהלה את הוצאות הרכב.
יתר על כן, מי שמתחייב בהסכמתו לשלם סכומי מזונות בהיקפים כנטען, וזאת מלבד תשלומי המשכנתה על הבית שהועבר אגב גרושין לגרושתו, בל יטען שלמבקשת שהוא הבעלים ובעל המניות היחיד שלה, אין אפשרות להתאמץ ולשלם את האגרה. עצם הנכונות לשלם סכומי מזונות כה גבוהים, כמו גם הנכונות להעביר את בית המגורים המשותף לגרושה, ואף לשאת בהוצאות מימון המשכנתא בגין בי ת שלמנהל המבקשת לא ייוותרו בו כל זכויות, מלמדת כי, כפי הנראה, בכל זאת קיימים מקורות כספיים נוספים שלא גולו ואשר יכול ועשויים לשמש לתשלום, ולו חלקי, של האגרה.
מנהל המבקשת אף ציין כי נטל מימון ההלוואה בגין המשכנתא על בית המגורים שזכויותיו בו הועברו לגרושתו אגב גירושין, צפוי להתבטל, וגם סכום זה יכול לשמש עתודה לתשלום האגרה ו/או להחזר הלוואה שתיטול המבקשת לשם מימונה.
יש לציין כי המבקשת לא פירטה את האופן בו מימנה את חוות הדעת שצורפו לבקשתה לפטור מאגרה , ובפרט את חוות הדעת של עתרייה עמרי אשר ציין בסיפת חוות דעתו כי ק יבל עבור הכנתה סך של 35,000 ₪ (!).
המבקשת אף הצליחה למרות מצבה הכלכלי הקשה הנטען, להתקשר עם עו"ד פרטי לצורך הגשת התביעה, ולא ברור לי מדוע את הוצאות ההליך ושכר טרחת באי-כוחה, מסוגלת המבקשת לממן מכספה ו/או מכספי מנהלה ובעל מניותיה היחיד , וא ילו דווקא את סכום האגרה, היא מבקשת לגלגל באופן מוחלט לפתחו של הציבור. פטור מאגרה הוא המוצא האחרון ולא המוצא הראשון!
למרות הנטען על ידי המבקשת בבקשתה ובתשובתה, לא התרשמתי כי המבקשת או מר פרדקין שלו פוטנציאל השתכרות גבוה כפרוייקטור וכיזם, יתקשו לקבל הלוואה ולו למימון חלקי של האגרה, וזאת לאחר העמדת התביעה על סכום הגיוני ומציאותי . הטענה כי "בנקים אינם מממנים תביעות" היא טענה סתמית, כללית וחסרת כל ביסוס, ולא שוכנעתי כי נעשה ניסיון כן ואמיתי לפנות לבנק או לגורם אחר למימון, גם אם חלקי של האגרה. יש להניח כי תיקון התביעה והעמדתה על סכום סביר והגיוני דווקא יסייע בידי המבקשת, לשכנע אל הגורמים הממנים בסיכויי תביעתה, ולקבל מימון, גם אם חלקי, של האגרה.
טענת המבקשת כי כל מסגרות האשראי בבנקים נחוצות לפעילות השוטפת ומנוצלות במלואן, לא הוכחו כדבעי. אמנם, צורף כנספח כ' , אישור משרד רואי החשבון , לפיו מסגרת זו "מנוצלת לעיתים במלואה" , היינו: לא כל הזמן , והדגש הוא על כך שלעיתים המבקשת חורגת ממסגרת זו , על פי "בקשות מיוחדות לתוספת אשראי". כאמור, לא שוכנעתי כי לא ניתן לנצל ולו חלק ממסגרת האשראי גם למטרה זו, כפי שמסגרת האשראי מנוצלת לכיסוי הוצאות אחרות של העסק, ואף לא התרשמתי כי המבקשת לא תוכל לקבל אשראי נוסף באופן מיוחד למטרה זו.
טענתו של מנהל המבקשת כי האם סירבה לממן ו/או לסייע בתשלום האגרה, אינה נתמכת בתצהירה של האם. מנהל המבקשת אף לא ציין בבקשתו המקו רית כי שטחי המשתלה מתפרסים על קרקע בשטח שחל כ- 100 דונם בבעלות האם והאב המנוח. יחד עם זאת, נזכור כי עפ"י הלכת בלורי לא מוטלת חובה על המבקשת לפנות לצדדי ג' לצורך תשלום האגרה, וגם הפנייה לבעל המניות אינה דבר מובן מאליו, אם כי בנסיבות תיק זה, בהן קיימת זהות מוחלטת בין המבקשת למנהלה ובעל מניותיה היחיד, הדבר מתבקש. לכן, העובדה שהמבקשת לא פועלת לגיוס האגרה באמצעות קרובי משפחתו של פרדקין, לא תפעל לחובתה.
יחד עם זאת, הסכם ה גירושין כולל התייחסות לכספי פנסיה אשר נקבע כי ייוותרו בבעלותו של כל אחד מבני הזוג , כאשר בבקשה שלפניי אין כל התייחסות לעניין זה. מדפי החשבון שהוצגו, עולה הפרשה של המבקשת למגדל ביטוח חיים , בסכומים ניכרים (2,538 ₪ לחודש) , ואין התייחסות בבקשה להפרשות אלו ולסכומים שנצברו במגדל. גם מחשבונו של מר יובל פרדקין עולה הפרשה קבועה להראל (שילוח) בסך של 148 ₪ לחודש, ולא הובאו נתונים באשר לכספים שהצטברו בחברת ביטוח זו, ואשר אף הם עשויים לשמש עתודה ולו חלקי של האגרה ו/או לכל הפחות, לשמש בטוחה למימון הלוואה שתממן , ולו חלק מן האגרה. גם מטפסי 106 שצור פו כנספח, עולה כי המבקשת הפרישה למנהלה הפרשות סוציאליות בשנות המס 2011-2012, ונזכיר גם את הזכויות הסוציאליות וקרן ההשתלמות של מר פרדקין בחברת פוטורה.
יחד עם זאת, אני מסכימה כי מצבו הכלכלי של מנהל המבקשת, לעת הזו, ועל רקע גירושיו, אינו מן המשופרים, בשל החיוב הגבוה במזונות ובודאי וכל עוד הוא מחוייב בתשלומי המשכנתא בגין בית גרושתו . הדרישה כי פרודקין יממן את האגרה גם באמצעות שעבוד כספי פנסיה שנועדו להבטיח את עתידו לעת זקנה, לצורך מימון ו/או העמדת בטוחות לתשלום האגרה שחלה על המבקשת, אף היא אינה מובנת מאליה על רקע הלכת בלורי.
ואולם כאמור, לאחר שקילת מכלול הנסיבות הענין, תוך מתן הדעת לכישוריו ופוטנציאל השתכרותו של מנהל המבקשת; להשתכרותו של מנהל המבקשת מפרוייקטים קודמים בעבר, הצפי לרווחים עתידיים מזכויותיו בחברת פוטורה גרפט בע"מ , ההתרשמות כי נדיבותו הרבה של פרדקין בענין המשכנתא ומזונות ילדיו, מלמדת על יכולתיו הכלכליות האמיתיות והעובדה שנשא בהוצאות מימון חוות הדעת ושכר טרחת בא כוחו, כל אלו מבססים את מסקנתי שיש באפשרות המבקשת ומנהלה, לשאת במרבית סכום האגרה וזאת לאחר שהתביעה תועמד על סכום הגיוני סביר ומציאותי יותר וגם אם הדבר כרוך במאמץ ו/או בשעבוד קרן השתלמות/קופות גמל/כספי פנסיה.
מכל הטעמים דלעיל, אני מתירה למבקשת להגיש כתב תבי עה מתוקן בתוך 30 יום מהיום לשם הפחתת סכום התביעה. אני נותנת למבקשת פטור מתשלום המחצית הראשונה של האגרה עד לסכום של 2 מיליון ₪. יתרת סכום האגרה תשולם בפריסה של ששה תשלומים שתחל ממועד הגשת התביעה המתוקן ועד הראשון לכל חודש עוקב. באשר למחצית השנייה, בשל הצפי לשיפור מצבו הכלכלי של מנהל המבקשת בעתיד לא ראיתי לפטור את המבקשת כבר עתה ובמידת הצורך תוגש בעתיד, בקשה מתאימה.
הבקשה להפקדת ערובה להוצאות תידון רק לאחר תשלום המחצית הראשונה של האגרה.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.