הדפסה

משרד להגנת הסביבה / תל אביב נ' חברת מחצבות ורד בע"מ

בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל

העוררת:

מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה
ע"י ב"כ עוה"ד יוהנה לרמן
מרח' שאול המלך 39, בית הדר דפנה, תל אביב 64928

נגד

המשיבה:
חברת מחצבות ורד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אריה נייגר ועו"ד אמיר פיש
בית נצבא קומה 9, יצחק שדה 17 תל אביב 67775

החלטה

הערר והחלטת בימ"ש קמא:

1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת טל תדמור-זמיר) מיום 23.9.14 בתיק בע"ח 7390-06-14 בבקשת העוררים לקבל חומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

2. המשיבה מס' 1 (להלן: " החברה"), מפעילה ומנהלת מחצבת אבן, הנמצאת בסמוך לעירון. המשיב מס' 1 הוא מנהל החברה ואילו ה משיב מס' 2 הוא בעל תפקיד בה. כתב האישום שהוגש נגד המשיבים, מייחס להם, מעבר לעבירות של ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון העסק, ביצוע עבירות של גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר לפי חוק אוויר נקי, תשס"ב-2008, חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 ותקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר ורעש ממחצבה) תשנ"ח-1998.

כתב האישום הוגש בעקבות מספר ביקורים שערכו נציגי המשרד לאיכות הסביבה במחצבה ובעקבות תוצאות מדידות אבק מרחף שבוצעו בגבולות המחצבה על ידי נציגי ה עוררת ונציגי מעבדת א.ש שרותי מחקר בע"מ (להלן: " המעבדה") ובהן נמצא, כי קיימת חריגה של 350% בריכוז האבק, מהתקן הקבוע בתקנות.

3. המשיבים הגישו לבימ"ש קמא בקשה לפי סעיף 74 לחוק , לקבלת מידע ומסמכים בנוגע למדידות האבק. בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא, הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לחלק מהחומר המבוקש והדיון התקיים בנוגע ליתרת החומר, המפורט בהחלטת בימ"ש קמא, כדלקמן:

א. תכנית הדיגום ונוהלי הדיגום של הדוגם לדגימות שנערכו במועד שנזכר בכתב האישום.
ב. נוהלי הכיול לציוד ששימש את הדוגם בביצוע הדגימות.
ג. שיטות הדגימה והאנליזות לפיהן עבדה המעבדה לצורך קביעת ממצאיה.
ד. כל הטפסים בהם השתמשה המעבדה לביצוע הבדיקות שתוצאותיהן מופיעות בדו"ח המעבדה.
ה. נהלי המעבדה לביצוע הבדיקות שתוצאותיהן מופיעות בכתב האישום.
ו. נהלי המעבדה לביצוע בדיקות כיול של ציוד הבדיקה, ובתוך כך אמצעי השקילה והמשקולות.
ז. חישוב אי הוודאות של כל תוצאות הבדיקות שהוזכרו בכתב האישום.
ח. דו"ח ולידציה לשיטות הדיגום והבדיקות הנזכרות.
ט. נהלי המעבדה לביצוע דוחות ולידציה.

4. בימ"ש קמא קיבל את הבקשה (ללא שעיין בחומר) והורה לעוררת להמציא לידי המבקשים את כל המסמכים האמורים בסעיף 3 לעיל, בתוך 30 יום. ביצוע ההחלטה עוכב עד למתן החלטה בערר זה.

בימ"ש קמא הפנה לפסיקה רבה, בה התגבשו הכללים בשאלה מה ייחשב חומר חקירה ואף עמד על הגישה הרחבה בה יפורש המונח "חומר חקירה", כך שכל חומר רלבנטי להגנת הנאשמים, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף לאשמה, גם אם הרלבנטיות שלו להגנת הנאשם אינה מובהקת, בין אם הוא מצוי בידי הרשות החוקרת ובין אם לאו, ייחשב כחומר חקירה וכך גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום", אם עשויה להיות להן רלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה.

סופו של דבר, קבע בימ"ש קמא, כי "יש בחומר המבוקש כדי להשפיע על בירור האישום כנגדם וכי מדובר בחומר רלוונטי ובעל חשיבות להגנתם".

עוד הפנה בימ"ש קמא למקרים בהם נעתרה המשיבה, בעבר, לבקשה להמצאת נתונים ממעבדות שביצעו דגימות (ב"ש 4997/09 תרכובות ברום בע"מ נ' המשרד להגנת הסביבה; ת"פ 3804/08 המרכז להגנת הסביבה נ' תרכובות ברום; ב"ש 2118/09 המשרד להגנת הסביבה נ' טית בית בע"מ) וציין כי הוא אינו מוצא טעם של ממש לשינוי בעמדת המשיבה בענין שלפניו, כאשר "החומר המבוקש נוגע לבדיקות המעבדה, אופן ביצוען וטיב הכיול של הכלים באמצעותם בוצעו המדידות. אותן בדיקות ומדידות הן המבססות את סעיף 27 לעובדות כתב האישום, סעיף שבגינו יוחסה למבקשים הוראת החיקוק מספר 1".
טענות ב"כ העוררת:

5. ב"כ העוררת טענה, כי החלטת בימ"ש קמא היא כללית ובלתי מנומקת. לדבריה, היא הסכימה להעביר למשיבים חומר ספציפי, אך לא חומר "כללי", שכן על פי הפסיקה אין עליה להעביר חומר כללי, הכולל שיטות עבודה כלליות ואת כל הטפסים, שאין להם שום אחיזה ספציפית בהגנה. לטענתה, בימ"ש קמא לא התייחס לפסיקת ביהמ"ש העליון במקרים דומים.

עוד נטען, כי מדובר במעבדה שקיבלה הסמכה לביצוע בדיקות ומעצם מתן ההסמכה יש ללמוד, כי נוהלי המעבדה ותכנית העבודה המבוצעת בה הם תקינים. נטען, כי סעיפים א - ג , ה - ט דלעיל, הם נ והלי עבודה פנימיים, שאינם בבחינת חומר חקירה.

לגבי סעיף ד' נטען, כי כל הטפסים הרלבנטיים לבדיקה כבר הועברו וכי ניתן להעביר טפסים, ככל שקיימים, הנוגעים לשרשרת הראיות, לעבודת הדוגם, לנטילת הדגימות הספציפיות, שתוצאותיהן מופיעות בדוח המעבדה, לביצוע הבדיקות ולתוצאות של הבדיקות.

מעבר לכך נטען, כי מדובר בבקשה כללית מידי וכי ככל שהבקשה תהיה ממוקדת יותר, ניתן יהיה להתייחס אליה. עוד נטען, כי קיימים טפסים פנימיים, הנוגעים לעבודת המעבדה שאותם לא ניתן להעביר.

ב"כ העוררת הסכימה לבדוק, אם קיימים טפסים נוספים, בהם השתמשה המעבדה לביצוע הבדיקות שתוצאותיהן מופיעות בדוח המעבדה וכי ככל שקיימים טפסים כאלה, הנוגעים לבדיקות הספציפיות, שתוצאותיהן מופיעות בדוח המעבדה, הם יומצאו לב"כ המשיבים.

לעניין סעיף ז', נטען, כי על פי בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון (18.12.2012), אין חומר זה מהווה חומר חקירה.

לעניין סעיפים ח' ו- ט' נטען, כי מדובר בחומר כללי אשר מהווה קניין רוחני של המעבדה ואשר חל עליו הסכם סודיות.

עוד נטען, כי העובדה שבתיקים אחרים הסכימה העוררת למסור חומרים דומים, אינה מהווה נימוק, שכן שם היו נסיבות אחרות ובנוסף לכך, מאז שינתה העוררת את מדיניותה, מה גם שהסכמה בתיק אחד אינה מחייבת הסכמה בתיק אחר.

ב"כ העוררת ביקשה כי אחזיר את הענין לבימ"ש קמא, על מנת שינמק החלטתו.

טענות ב"כ המשיבים:

6. ב"כ המשיבים טען, כי מדיניות העוררת איננה רלבנטית להכרעה בזכויות נאשמים בהליך פלילי.

עוד נטען, כי בבימ"ש קמא לא הועלתה הטענה של סודות מסחריים, או זכויות קנין, אלא נטען שההליך הנכון הוא על פי סעיף 108 לחסד"פ.

כן נטען, כי העוררת אינה יכולה להתנגד להמצאת מסמכים שהיא לא ראתה אותם מעולם ואיננה יודעת מה כתוב בהם וכי אם בית משפט קמא היה רואה אותם היה משתכנע שהם רלבנטיים. חרף טענה זו, התנגד ב"כ המשיבים להחזרת הענין לבימ"ש השלום, על מנת שיעיין בחומר.

לגבי סעיף ז' נטען, כי חישובי אי ודאות, נטען, כי המעבדה נדרשת לתת חישובי אי וודאות לפי כללי תאגידי המים 2014. וכי מדובר בנתון קריטי כאשר נלקחת דגימה.

ב"כ המשיבים טען, כי המשיבים מבקשים לברר האם תוצאות הבדיקות התקבלו בהליך נכון, היינו - תוך מילוי אחר הנהלים הקיימים והבהיר, כי כל שהם מבקשים הוא נהלים המתייחסים לאופן בו נלקחות הדגימות ולאופן בו מבוצעת הבדיקה.

דיון:

הארכת המועד -

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לענין הארכת המועד, סבורה אני שיש מקום ליתן לעוררת ארכה.

עסקינן בערעור בענין פלילי, בו אין צורך בטעם מיוחד לשם הארכת מועד. בניגוד לנוהג בסדר הדין האזרחי, בענין פלילי מסור לביהמ"ש שיקול דעת רחב ללא שיש צורך בהצבעה על "טעמים מיוחדים". הטעם לכך נעוץ בהבדלים המהותיים, הברורים, בין שני סוגי ההליכים.

אמנם, יש צורך להסביר את האיחור בהגשה, אולם די בטעם ממשי, מניח את הדעת, בפרט כאשר אין מדובר באיחור רב. השאלה העיקרית היא סיכויי הערעור.

בנסיבות הענין ומאחר שמדובר באיחור קל, של שלושה ימים בלבד, ולאור סיכויי הערר, אני מאריכה את המועד להגשתו.

לגופו של ענין -

8. ראשית, אורה על המצאת המסמכים אותם הסכימה העוררת (בדיון שבפניי) להמציא למשיבים, היינו -

לענין סעיף ד' לעיל - הטפסים בהם השתמשה המעבדה לביצוע הבדיקות שתוצאותיהן מופיעות בדו"ח המעבדה, תעביר העוררת לב"כ המשיבים את כל הטפסים הקיימים, בנוגע לשרשרת הראיות, לנטילת הדגימות הספציפיות, לעבודת הדוגם, לביצוע הבדיקות ולתוצאות של הבדיקות, ככל שהם נוגעים לבדיקות הספציפיות שתוצאותיהן מופיעות בדוח המעבדה.

חומר זה יועבר בתוך 20 ימים מקבלת החלטה זו.

אשר לשאר החומר המבוקש -

9. זכות העיון בחומר חקירה מהווה חלק מזכותו של הנאשם למשפט הוגן. לפיכך, למונח "חומר חקירה" , ניתנה פרשנות מרחיבה. לא ארחיב בכך את הדיבור, שכן הדברים ידועים. לניתוח נרחב של הסוגיה ושל ההבדלים בין סעיף, 74 לחוק לבין סעיף 108 לחוק, ראו: בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר ואח' (23.1.2014) (להלן: " ענין שיינר").

עם זאת, אין מדובר בגבולות פרוצים לחלוטין ולא כל חומר אשר יש לו, אולי, שייכות כללית וערטילאית לאישומים, ייחשב לחומר חקירה ובלשון ביהמ"ש העליון בענין שיינר:

"בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, או כאשר הרלבנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית (עניין אלהוזייל). בית המשפט לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא ואולי יימצא באותו חומר סיוע לנאשם (עניין אלהוזייל; עניין מסראווה; עניין בן ארי; עניין ברקו, פסקה 23; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625 (2003) (להלן: עניין התצ"ר); בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 177, 184-183 (1996)). הביטוי לפיו "אין חקר לתבונת סניגור" אינו מפתח לקבלת כל חומר, מקום בו מדובר באפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין (עניין התצ"ר; בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון [פורסם בנבו] בפסקה 11 (18.12.2012)) ".

ביהמ"ש בענין שיינר, התייחס ל"מקבילית הכוחות", הקיימת בין הזיקה של החומר המבוקש להגנת הנאשם לבין האינטרסים כנגד חשיפת החומר באמרו:

"ככל שהזיקה בין טיב החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפת יותר, כך עולה משקל הפגיעה הצפויה בזכויותיהם של צדדים שלישיים או בערכים שונים שלציבור יש אינטרס בהם (בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, [פורסם בנבו] פסקה 3 (4.9.1996)).

קו הגבול בין השלבים אינו חד, ויש ביניהם יחסי גומלין, בבחינת "מקבילית כוחות". ככל שזיקת החומר להגנת הנאשם ולעניין הנדון היא שולית וגבולית, ומנגד, יש אינטרסים כבדי משקל כנגד חשיפת החומר, הדבר עשוי להשליך על נכונותו של בית המשפט להגדיר את החומר, מלכתחילה, כ"חומר חקירה". ולהיפך, במקרים בהם חומר החקירה הוא בעל ערך ראייתי חשוב להגנת הנאשם, וזיקתו להגנת הנאשם חזקה יותר, תגבר נכונותו של בית המשפט לדחות אינטרסים אחרים מפני האינטרס החשוב שלא יורשע החף מפשע (עניין אהרון, פסקה 7; דברי השופט מלצר בעניין אברהמי, פסקה 9)".

עוד ראו, בענין זה: דברי כבוד השופט הנדל בבש"פ 10283/09, לדר נ' מדינת ישראל, (2010); בש"פ 4109/13, מ"י נ' דה פאס, (2013); בש"פ 6740/13, מדינת ישראל נ' פלוני (2013) ; בש"פ 1993/14, יוסף נ' מדינת ישראל (2014) .

10. בענייננו, בצד זכותם של המשיבים לקבל חומר, אשר לטענתם, יכול שתהא בו תועלת להגנתם, עומדים אינטרסים ציבוריים ובכללם פגיעה בעבודת המשטרה, הפרקליטות והמעבדות השונות האוספות ובודקות ממצאים, בכל התחומים, ובסופו של דבר - פגיעה בהליך הפלילי ובזכותם של נאשמים להליך משפטי יעיל, שגם הוא חלק מזכויות הנאשמים ומהליך משפטי הוגן.

11. לטעמי, יש להבחין בין חומר כללי, המשמש את המעבדות השונות, ובין חומר ספציפי, הנוגע לבדיקות שנערכו במקרה הנדון. את החומר הספציפי, הנוגע לבדיקות שנערכו בענין הנדון, יש לכלול במונח "חומר חקירה" ואילו החומר הכללי, לא ייכלל במונח "חומר חקירה", אלא אם הנאשמים יצביעו על טענות ספציפיות, המצביעות על הצורך בחומר זה לשם הגנתם. בטענות כלליות לא יהא די, בוודאי לא כאשר מביאים בחשבון את הסרבול המיותר של ההליך המשפטי שייגרם כתוצאה מכך וההכבדה על הליכים משפטיים נוספים בהם כוללות ראיות התביעה חוות דעת מעבדתיות, מסוגים שונים, וכן את האינטרס הציבורי בפעולתן התקינה של המעבדות השונות ושל גורמי החקירה והתביעה, כמו גם בתי המשפט. פעילותם התקינה של כל אלה מצויה בליבת האינטרס בקיומו של הליך שיפוטי יעיל והוגן, שהוא לא רק אינטרס של הציבור, אלא גם של נאשמים אחרים.

לענין זה ראוי להפנות לדברים שנאמרו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק מ"ת (ב"ש) 22431/09 יוסף נחמיאס נ' מדינת ישראל (26.2.11:

"... עתירת המבקש הינה עתירה כללית במהותה לקבלת נהלים הנוגעים לבדיקות שנערכו במעבדות השונות בתיק זה. נדמה כי משמעות קבלת העתירה, בנסיבות שתוארו לעיל, הינה כי בכל תיק בו נערכות בדיקות באחת ממעבדות משטרת ישראל והמכון לרפואה משפטית, הנוהל והוראות העבודה בכל אחד מן התחומים, יהווה חלק מחומר החקירה, ללא כל צורך בהוכחת זיקה קונקרטית ורלוונטיות להגנת הנאשם. נראה כי כך נמצא עצמנו יוצאים אף מ"הפריפריה" של כתב האישום, ונודדים אל מחוזות רחוקים, שמא רחוקים מדי. "

12. בענייננו - כל המסמכים אליהם מתייחסת החלטת בימ"ש קמא (למעט אלה הנוגעים לבדיקות הספציפיות שנערכו במקרה דנן), הם מסמכים כלליים, שאינם נוגעים, ישירות, לאישומים הספציפיים נגד המשיבים.

לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים, לפיה הם מבקשים לבחון האם המעבדה פעלה בהתאם לנהלים ואף לא טענתם לפיה בעובדה שמדובר במעבדה מוסמכת אין כדי להעיד, כי במקרה דנן אמנם קוימו הנהלים.

אלא, שמדובר בטענה כללית ביותר, המעלה אפשרות הגנה ערטילאית, המהווה, למעשה "מסע דיג". טענה כללית זו אינה מצדיקה הכללת החומר במונח "חומר חקירה" ובוודאי שאינה עומדת אל מול האינטרסים החשובים, הנוגדים, האמורים לעיל.

13. לא למותר לציין, כי עדיין פתוחה בידי המשיבים הדרך לחקור, בחקירה נגדית, את עורכי הבדיקות ולשמוע מהם כיצד הן נערכו, נשמרו וכדו' וככל שיעלה הצורך, ניתן יהיה לבקש גילוי חומר כזה או אחר, על פי סעיף 108 לחוק. אציין, כי אינני סבורה שיש ממש בטענת ב"כ המשיבים לפיה דווקא המצאת החומר המבוקש תקצר את ההליך, באופן שניתן יהיה לייתר שמיעת עדי תביעה רבים. נהפוך הוא; דרישה להמצאת כל החומר הכללי המתבקש, בשלב זה, מהווה, כאמור "מסע דיג", בעוד שאם מתבקש חומר מסוים במסגרת חקירת עד ובזיקה אליה (ככל שמתבקש), יכול ביהמ"ש הדן בתיק העיקרי להעריך אם אמנם מדובר בחומר הדרוש, עניינית, להגנת הנאשם, אם לאו.

14. עם זאת, מאחר שבימ"ש קמא לא עיין בחומר המבוקש (ולאור בקשת העוררת להחזיר הדיון אל בימ"ש קמא) , מוצאת אני מקום לנהוג כפי שנהג ביהמ"ש העליון בענין אהרון - בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון (18.12.2012) ולאפשר למשיבים להגיש לבית משפט השלום, בתוך 14 ימים מהיום בו יקבלו את החומר האמור בסעיף 8 להחלטה זו, בקשה חדשה לפי סעיף 74 לחוק, בה יבקש להעביר לעיונם מסמכים ספציפיים, תוך שיבהירו מה זיקתם של מסמכים אלה להגנתם של המשיבים וביהמ"ש ייתן החלטתו לאחר שיעיין במסמכים ועל פי העקרונות שנקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון.

סופו של דבר - אני מקבלת את הערר, בכפוף לאמור לעיל בדבר המצאת המסמכים הספציפיים הנוגעים לבדיקות שנערכו בעניינם של המשיבים ובכפוף לאפשרות המשיבים להגיש בקשה חדשה, כאמור לעיל, וקובעת, כי למעט החומר הספציפי, האמור בסעיף 8 להחלטה זו, אין העוררת מחויבת למסור למשיבים דבר.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.