הדפסה

משרד המשפטים/רשם העמותות נ' עמותת מתחברים ביחד מס' עמותה 580509404 ואח'

בעניין:
חוק העמותות, התש"ם-1980
פקודת החברות, התשמ"ג - 1983
להלן: "החוק"
ובעניין:
עמותת מתחברים ביחד מס' עמותה 580509404
ע"י ב"כ עוה"ד עמירם בוגט שולי וייס
להלן: "העמותה"
ובעניין:
רשם העמותות
ע"י עוה"ד מירית כנרי שירי פוגל
להלן: "רשם העמותות/ המבקש"
ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
עו"ד ליאור גפן
להלן: "הכונ"ר"

החלטה
בקשה של רשם העמותות לפירוק עמותת "מתחברים ביחד" (ע"ר) (להלן – "העמותה").

רקע
העמותה הינה עמותה ללא מטרת רווח אשר נוסדה ביום 11.5.09 למטרת גיוס תרומות עבור חולים במחלות קשות, פעילות בבתי חולים, סיוע לנזקקים, חלוקת מזון וביגוד, סדנאות, הרצאות ושיעורי תורה.
הפרוייקט הראשון אותו ניהלה העמותה כלל גיוס כספים עבור משפחת קלימי, אשר נקלעה למצב כלכלי קשה בעקבות מחלת הסרטן בה חלה בנם. ביום 17.1.10 התקבלה במשרדי המבקש, תלונה של המשפחה, אשר טענה כי העמותה גייסה למעלה ממליון ש"ח תרומות עבור בנם, אולם העבירה למשפחה רק חלק קטן מכספים אלה, בעוד חלק מהכספים הועברו למשפחות אחרות. כן נטען, כי לצורך גיוס הכספים הפיצה העמותה בתפוצה ארצית מסמכים רפואיים של הבן ללא ידיעת המשפחה ואישורה, וכי על אף סיום ההתקשרות עם המשפחה המשיכה העמותה להשתמש בחשבונות הבנק שפתחה לצורך גיוס הכספים עבור בנם.
ביום 22.4.10 התבקשה העמותה להגיב לטענות שהועלו נגדה, אך סרבה לעשות כן. רק לאחר שהודע לעמותה ביום 16.2.11 כי עניינה מועבר למחלקת פירוקים ומחיקות של רשם העמותות החלה לשתף פעולה באופן חלקי עם הבדיקה שנערכה. לאור המסמכים שהועברו לעיונו ולאחר שמיעת טענות העמותה, סבר רשם העמותות כי יש לפרק את העמותה, וביום 3.1.12 נשלח לעמותה מכתב התראה לפני פירוק. משתגובת העמותה לא הניחה את דעתו של רשם העמותות, הוגשה הבקשה שבפני.

רשם העמותות סבור כי יש לפרק את העמותה מאחר ומתקיימות בה העילות לפירוק המנויות בסעיף 49 לחוק העמותות התש"ם - 1980 (להלן - " חוק העמותות"), לפיהן פעילות העמותה מתנהלת בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה וכי מן הצדק ומן היושר לפרק את העמותה. לתמיכה בעמדתו, מצביע רשם העמותות על מספר ליקויים משמעותיים בפעילות העמותה, המביאים כולם למסקנה כי העמותה מטעה את ציבור התורמים.
רשם העמותות טוען כי העמותה פנתה לציבור בבקשת תרומה עבור משפחת קלימי, בעוד שבפועל הועברו התרומות לחשבון השייך לשלוש משפחות וחולקו ביניהן. העמותה אף החתימה את המשפחות על הסכם המנוגד לתקנת הציבור, שקבע כי יועברו להם כספי תרומות עד לסכום מסויים וכל סכום נוסף שיתרם עבורן - יועבר למשפחות אחרות.
על אף טענת העמותה כי חדלה לנהוג כן, מהמסמכים שהציגה העמותה עולה כי התנהלות העמותה לא השתנתה. לא זו בלבד שהעמותה אינה מחזיקה חשבון בנק נפרד עבור כל משפחה בה היא תומכת, אלא שהיא גם אינה מקפידה על הפרדה חשבונאית בין הכספים שנתרמו למטרות שונות - שכן אין בהנהלת החשבונות של העמותה כרטסת נפרדת לכל פרוייקט או רישום של יעוד כל תרומה. פירוש הדבר שכספים שנתרמו עבור משפחה אחת שימשו משפחות אחרות. בדומה, העמותה גם אינה מפרידה באופן כלשהו בין תרומות כלליות לעמותה לבין תרומות ייעודיות למשפחות. באופן זה מטעה העמותה את ציבור התורמים, הסבורים כי כספם נתרם עבור משפחה ספציפית בעוד שבפועל כספם משמש למטרות אחרות.
רשם העמותות מוסיף וטוען כי הוצאות העמותה אינן סבירות ביחס לתמיכות אותן היא מעניקה למשפחות. כך, בשנת 2009 הוציאה העמותה 259,000 ש"ח על פרסום, על מנת להעביר למשפחות תמיכות בסך 232,621 ש"ח; יחס דומה התקיים גם בשנים 2010 ו – 2011, כך שאין המדובר בטעות חד פעמית. התנהלות זו מעידה על ניהול לקוי, ואין בה כדי להגשים את רצון התורמים אשר כספם, ברובו , משמש להוצאות שונות ואינו מגיע למשפחות הנזקקות.

טענה נוספת שהועלתה היא כי מהתנהלות העמותה עולה חשש כבד כי הוסיפו לגייס כספים עבור משפחת קלימי גם לאחר סיום ההתקשרות עמם ומותו המצער של בנם, שכן מסתבר שהחשבון שנפתח על שמו נותר פתוח שמונה חודשים לאחר מותו. העמותה הודתה כי קיבלה כספים לאחר מות הילד, אלא שלטענתה התקשרה לתורמים וקבלה את אישורם להשתמש בכספים למטרות אחרות. טענה זו לא הוכחה שכן העמותה סרבה להעביר את פרטי ההתקשרות עם התורמים המדוברים לרשם העמותות על מנת שזה יערוך בדיקה מדגמית כדי לבדוק את טענת העמותה.
רשם העמותות הוסיף וטען כי העמותה השתמשה בשמות שונים שאינם שמה הרשום, בניגוד לסעיף 8א' לחוק העמותות; פגם זה לא תוקן על אף הצהרת העמותה כי תתקנו. כן משתמשת העמותה בתיבות דואר שונות ללא ציון כתובת רשמית, על אף הדרישה כי תיבת דואר נוספת תפורסם רק בנוסף לכתובת הרשמית של העמותה. גם מהתנהלות זו עולה חשש להטעיית התורמים.
בבקשה הועלו טענות נוספות נגד העמותה, אולם אלה נזנחו בסיכומים.

רשם העמותות מדגיש כי העמותה נבדקה על ידי רואת חשבון מטעמו, אשר בחנה כל מסמך שהוגש והגיעה למסקנה כי העמותה ממשיכה בהתנהלותה הבלתי תקינה. לעמותה נתנו הזדמנויות אין ספור להגן על עצמה ולהעביר מסמכים שיתמכו בגרסתה לרשם העמותות. בנסיבות אלה, כל ההליכים מול העמותה מוצו ואין מקום לדרישה למנות רואה חשבון חיצוני או לערוך בדיקות אחרות.
רשם העמותות סבור כי לאור הליקויים הסתבר כי העמותה מטעה את ציבור התורמים ואינה מתקנת את דרכיה. הטעיית ציבור התורמים הינה פגם חמור ביותר, אשר יש בו כדי לפגוע באופן בו רואה הציבור את כלל העמותות בישראל ועל כן אין מנוס מלהורות על פירוק העמותה.

העמותה מתנגדת למתן צו הפירוק. לטענתה, אין חולק כי המדובר בעמותה הפועלת על מנת לעזור למשפחות חולים, אשר מנהליה פועלים בתום לב וכמיטב יכולתם למען קידום מטרות העמותה. בנסיבות אלה, הרי שגם אם נפלו טעויות בהתנהלות העמותה יש לאפשר תיקונם, על מנת שלא ליצור מסר לפיו המערכת אינה מאפשרת תיקון טעויות של העוסקים בצרכי ציבור.
העמותה מדגישה כי לאור סעיף 50(ב) לחוק העמותות נדרש רשם העמותות לשלוח לעמותה מכתב התראה המאפשר לה לתקן את הדרוש תיקון; מאחר והעמותה תיקנה את כל הפגמים שהיו בהתנהלותה, אין מקום לפירוקה. העמותה אף טוענת לאי מיצוי הליכים, שכן היה על רשם העמותות לקבל לידיו דו"ח של ביקורת עומק של רו"ח חיצוני בעמותה טרם הגיש בקשה לפירוקה, והוא לא עשה כן על אף שהעמותה מצידה הגישה לרשם העמותות את כל המסמכים שבידה. הליך הפירוק הינו סעד קיצוני, אשר רשם העמותות נמנע מלנקוט בו, גם במקרים של עמותות אחרות בהן הוכח קיומה של שחיתות; מאחר ובמקרה של העמותה מדובר לכל היותר בחשש לפיו כסף שנתרם לחולה אחד הגיע לידיו של חולה אחר, יש להעדיף צעדים לתיקון הפגמים אשר פגיעתם בעמותה פחותה.
באשר לליקויים הנטענים, סבורה העמותה כי לא הועמדה להן תשתית ראייתית ואילו היה הרשם מבצע בדיקה ראויה היה מגלה כי אין בליקויים ממש. משכך, רשם העמותות אינו עומד ברף ההוכחה הגבוה הנדרש לפירוק העמותה, הדומה לרף הנדרש במשפט הפלילי.
העמותה מתייחסת לליקויים הנטענים וסבורה כי אין בהם ממש. לטענה לשימוש בכספים שלא למטרות להם גויסו, טוענת העמותה כי אמנם, במסע התרומות הראשון שניהלה נעשתה טעות ונאספו כספים עבור שלוש משפחות שונות לחשבון בנק אחד. עם זאת, טעות זו תוקנה וכיום העמותה מחזיקה אמנם חשבון אחד, אולם היא מקפידה על הפרדה חשבונאית ברורה בין התרומות השונות באמצעות ציון מספר הקרן.
באשר לטענה להוצאות בלתי סבירות, טוענת העמותה כי עלויות גיוס התרומות היו סבירות, מאחר וידוע כי עלויות מעין אלה נוטות להיות גבוהות ואף הנחיות החשכ"ל מכירות בעיה זו. כן היא מוסיפה כי העמותה נזקקה לפרסום רב בשל היותה בלתי מוכרת באותה עת ומאחר ולא ידעה מראש מהו גובה הסכום שתצליח לגייס. העמותה מציינת, כי אמנם לצרכיה הכלליים של העמותה היו לה עלויות גיוס כספים פחותות באופן ניכר, אך פער זה נבע מכך שכספים אלה גויסו מתורמים גדולים מוכרים.
באשר לטענה כי הוסיפה לגייס כספים עבור בנה של משפחת קלימי לאחר מותו, טוענת העמותה כי הפסיקה לחלוטין את גיוס הכספים בשלב זה, ובמקרים הבודדים בהם התקבלו תרומות קבלה את אישור התורמים לשימוש בכספים למטרה אחרת. לא הייתה הצדקה לסגירת חשבון הבנק כאשר זה שימש לפרויקטים נוספים ולא ניתן להגיע למסקנה כי גויסו כספים בפועל רק מאי סגירת חשבון הבנק.
באשר לשימוש בשם שאינו מדוייק, סבורה העמותה כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב ותוקנה, ואינה שונה מהתנהלותן של עמותות אחרות. החזקת מספר תאי דואר הינה התנהלות מותרת שלא היתה מאחוריה כוונה להטעות.

כונס הנכסים הרשמי תומך בבקשת הפירוק וסבור כי לנוכח הניהול הלקוי של העמותה והעדר השקיפות מול רשם העמותות, יש לפרקה מטעמי צדק ויושר. אין לקבל את הטענה כי מדובר בטעות, שכן מדובר בהתנהלות מתמשכת אשר הינה בעייתית ביותר מאחר ומדובר בעמותה ולא בחברה פרטית.
לשיטתו, עמותה העוסקת בקבלת תרומות מהציבור הינה נאמן של הציבור להעברת כספי התרומה ליעדם, ועל כן חבה חובת אמון להעברת הכספים למטרה או לזהות מקבל התרומה ולא לאחרים. העמותה יצאה בפרסום לגביית כספים עבור ילד מסויים, אך העבירה את הכספים לילדים אחרים. כמו כן המשיכה לגבות כספים עבור אותו ילד גם לאחר פטירתו ומבלי שהוכיחה כי התורמים הסכימו לשינוי היעוד של כספם. העמותה לא הפרידה בין תרומות שונות ולא הציגה בפני רשם העמותות מסמכים המעידים כי היא עושה שימוש בתרומות בהתאם ליעודן. העמותה אף השתמשה בשמות שונים ובכתובות שונות לגיוס תרומות ובכך הטעתה את הציבור. עם זאת, לטענה בגין הוצאות בלתי סבירות, סבור כונס הנכסים הרשמי כי זו לא הוכחה שכן לא הוצג תקן המעיד על סטנדרט הוצאות סביר.
מוסיף, הוא כי מצופה מעמותה המקבלת תרומות מהציבור כי תפעל בשקיפות מלאה תוך מילוי חובותיה על פי חוק העמותות, והעמותה לא עשתה כן.

דיון
רשם העמותות מבקש לפרק את העמותה בשל העילות המעוגנות בסעיפים 49(1) ו – 49(5) לחוק העמותות, לפיהן -
בית המשפט המחוזי רשאי לצוות על פירוק של עמותה בכל אחת מאלה:
(1) פעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה; (...)
(5) בית המשפט מצא שמן היושר ומן הצדק לפרק את העמותה;
פירוק עמותה מהווה פגיעה חריפה בחופש ההתאגדות של העמותה, אשר מהווה את אחד מיסודותיה של החברה הדמוקרטית (בג"ץ בן חורין, עמ' 7). פירוק עמותה הינו בעייתי במיוחד כאשר אין סיבה אובייקטיבית המונעת את המשך קיומה של העמותה:
"פירוק, הינו הסנקציה החריפה ביותר שניתן להטיל על ישות משפטית, להבדיל ממנהליה או משתתפיה, שכן הוא מביא לפקיעת קיומה על פי דין. על אחת כמה וכמה מודגשת חומרה זו, כאשר הפירוק אינו נובע מחדלות פרעון או מסיבה אובייקטיבית אחרת אשר אינה מאפשרת לעמותה להוסיף ולפעול, אלא מנסיבות אחרות, בהן מגיע ביהמ"ש למסקנה כי על אף שהעמותה יכולה אולי להמשיך ולפעול, לא ראוי כי כך יקרה בפועל" (פש "ר (מחוזי - ת"א) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (סניף ישראל), סעיף 29 לפסק הדין (פורסם בנבו) (15.7.01), להלן - " פס"ד ארגון השוטרים").
עם זאת, חופש ההתאגדות אינו העיקרון היחיד אותו יש לשקול בהקשר זה. לצד חופש ההתאגדות עומדות המטרות הציבוריות אותן מנסה העמותה להשיג בעזרת כספי ציבור -הן כאשר המדובר בכספי ציבור המועברים ישירות לעמותה, בעזרת תמיכות ממשלתיות ותרומות של הציבור - והן כאשר מדובר בתמיכה עקיפה כגון באמצעות הטבות מס. כאשר העמותה פועלת באופן לא תקין ואינה מקדמת מטרות אלה כראוי, מאבדת העמותה את ההצדקה לקיומה ולשימוש בכספי הציבור שהופקדו בידה.
תפיסה זו הובילה לפרשנות לפיה ניתן לפרק עמותה הפועלת בניגוד לכללי מינהל תקין. בע"א 1775/10 עמותת קרית נדבורנה נ' רשם העמותות (פורסם בנבו) (11.5.11) (להלן – " פס"ד נדבורנה") אומצו אמות המידה שנקבעו בפס"ד ארגון השוטרים (סעיף 77 לפסה"ד), ונקבע כי עילת הפירוק בסעיף 49(1) לחוק כוללת לא רק מצב בו העמותה מפרה באופן ישיר את מטרותיה או תקנונה, אלא גם מצב בו היא מבצעת פעולות שאמנם אינן נוגדות הוראות מפורשות בתקנון או במטרות העמותה, אך הן נוגדות את עקרונות היסוד של התקנון כגון הגינות, ניהול תקין של העמותה ושמירה על זכויות המיעוט בעמותה. כב' השופט דנציגר קבע בהקשר זה, כי -
"... באותם המקרים בהם העמותה פועלת בניגוד לכללי מינהל תקין, באופן החותר תחת העקרונות שביסוד תקנון החברה או מטרותיה או באופן החותר תחת עקרונות היסוד של השיטה, תקום עילה לפירוק העמותה. לדידי, מתן מובן זה לעילה הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות מתחייב בשים לב לאינטרסים הנוגדים הנוגעים בדבר עליהם עמדתי לעיל. אי ניהול תקין של העמותה החותר תחת העקרונות שביסוד תקנון החברה (ואין מדובר בכל פעולה העולה כדי אי סדר מסויים בניהול העמותה) או החותר תחת עקרונות היסוד של השיטה עלול לפגוע בחברי העמותה בכללותם ובציבור בכללותו. במצבים אלו, כאשר אי ניהול תקין כאמור הוכח בראיות מספיקות קיימת הצדקה לפגיעה בזכות ההתאגדות. נקודת איזון זו מתחייבת אף נוכח אופייה הייחודי של העמותה המהווה ארגון שנועד לפעול לקידום מטרות ציבוריות, חברתיות, תרבותיות וכיו"ב. פעולתה של העמותה במישור הציבורי או למען הציבור היא המצדיקה את קיומה, אך היא אף מחייבת אותה לפעול בהתאם להוראות תקנונה ורק לשם קידום מטרותיה" (פס"ד נדבורנא, עמ' 11).

העמותה סבורה, כי בשל חשיבותו הרבה של חופש ההתאגדות, הרי שהרף הראייתי הנדרש לשם פירוקה הינו גבוה ביותר, תוך הפניה לבג"ץ 1398/04 בן חורין נ' רשמת העמותות (פורסם בנבו) (19.1.06) (להלן – " בג"ץ בן חורין"), בו נקבע כי על רף ההוכחה לפירוק עמותה להיות גבוה ולעמוד על רמת "הודאות הקרובה" (עמ' 7-8). עם זאת, רף הוכחה גבוה זה סויג בפס"ד נדבורנא, בו נקבע כי אמנם אלה אמות המידה הרלוונטיות בעת פירוק עמותה מחמת אי חוקיות בפעילותה, אולם כאשר מוגשת בקשה לפירוק בשל פעילות העמותה בניגוד למטרותיה או תקנון העמותה, אמות המידה אינן כה מחמירות, שכן מול זכות ההתאגדות של העמותה עומד האינטרס הציבורי כי פעילות העמותה תתבצע כראוי.
"כאשר מדובר בבקשה לפירוק המוגשת על רקע הפרה של תקנון העמותה או על רקע פעילות של העמותה בניגוד למטרותיה, סבורני כי אמת המידה המנחה צריך שתהיה מחמירה פחות מזו הנזכרת לעיל, וזאת בשים לב לאינטרסים הנוגדים הרלבנטיים. כאשר מדובר במצב בו נטען להפרה של התקנון או לפעילות בניגוד למטרות העמותה, אל מול זכות ההתאגדות עומד האינטרס הציבורי - הנובע בין היתר מן ההטבות להן זכאיות עמותות (המהוות מעין מימון עקיף של פעילותן) - כי פעילות העמותה תעשה בהתאם למטרותיה" (עמ' 10 לפסה"ד).
הבדל זה ברף ההוכחה הינו ראוי בשים לב להבדל בין המקרה שנידון בפרשת בן חורין לבין המקרה בו מבקשים לפרק עמותה הפועלת בניגוד לכללי מינהל תקין. בעניין בן חורין, נידון עניינה של עמותה אשר נטען כי פעלה לקידום סרבנות לשירות בצה"ל; כאשר מדובר בעמותה שהוקמה להבעת עמדה פוליטית, אכן קיים אינטרס ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי ולהימנע ככל האפשר מפירוקה של העמותה, ולשם כך נדרש גם רף ראייתי גבוה לפירוקה - אין הדבר דומה למצב בו עמותה הוקמה על מנת לתמוך בחולים ואינה פועלת כראוי להגשמת מטרתה, שאזי דווקא הרצון להגשים את מטרת העמותה - דהיינו, לסייע לחולים - מחייב כי העמותה תפורק וכספי הציבור יופנו לעמותות אשר יגשימו מטרה זו באופן ראוי יותר. העמדת רף ראיה גבוה יתר על המידה במצב זה יש בו גם כדי לפגוע בציבור התורמים, אשר יש להניח כי לא היה תורם לעמותה ידע כיצד היא פועלת.
בהקשר זה, הוכח כי אופן התנהלות העמותה מטעה את ציבור התורמים, באופן המצדיק את פירוקה לאור הפרשנות שהותוותה לסעיף 49(1) לחוק העמותות.
למעשה, אין מחלוקת כי במהלך שנת 2009, חתמה העמותה על הסכם עם משפחת קלימי, לפיו תאסוף תרומות עבורם על מנת לעזור במצבם הכלכלי הקשה אליו נקלעו עקב מחלת בנם. כבר מלשונו של ההסכם שנחתם עם המשפחה ביום 4.8.09, עולה כי הייתה כוונה מפורשת כי לא כל הכספים שיאספו עבור המשפחה אכן יועברו אליה, שכן ההסכם קבע שהמשפחה תקבל לידה סכום של עד 70,000 ש"ח, והוסיף כי -
"במידה ונצבר סכום יותר גדול מכפי שסוכם למטרת הפרויקט הכסף יעבור לעמותת "מתחברים ביחד" למקרים אחרים שהעמותה מטפלת בהם לפי שיקול דעתה של העמותה" (נספח כ"ט לבקשה).
אין חולק כי כל הכספים שנאספו במסגרת מבצע ההתרמה עבור משפחת קלימי הועברו לחשבון המשותף למשפחת קלימי ולמשפחות נוספות בהן תמכה העמותה; כן אין חולק כי מתוך הכספים שנאספו קבלה משפחת קלימי כ – 135,330 ש"ח, בעוד 97,291 ש"ח הועברו למשפחות האחרות. המשמעות היא, כי העמותה, בידיעה והחלטה מראש, הטעתה את ציבור התורמים, אשר סברו – לאור מסע הפרסום של העמותה – כי הם תורמים כסף למשפחת קלימי, אך בפועל כספם הועבר למטרות אחרות, גם אם חיוביות. התנהלות זו הינה פסולה גם ביחס למשפחת קלימי, שכן העמותה, תוך ניצול מצבה של המשפחה, דרשה ממנה לוותר על חלק מכספי התרומות שניתנו לה.

העמותה סבורה כי אמנם טעתה בשנת 2009 בכך שלא הפרידה בין התרומות השונות, אולם המדובר בטעות שנבעה מכך שהעמותה הייתה בתחילת דרכה באותה עת וטרם השכילה להתנהל כראוי. עם זאת, לא ניתן לפרק את העמותה בשל טעות זו שכן היא תוקנה; כיום העמותה אמנם אינה מחזיקה חשבון נפרד עבור כל משפחה בה היא תומכת וכל הכספים מועברים לחשבון אחד, אולם היא מקיימת הפרדה חשבונאית בין התרומות הייעודיות השונות וכן בינן לבין כספים כלליים עבורן מתרימה העמותה שלא למען מטרה ספציפית.
לאחר שעיינתי בטיעוני רשם העמותות ובמסמכים שצורפו על ידו, אין בידי לקבל את טענת העמותה כי הליקויים תוקנו. אכן, אין חובה לפתוח חשבון בנק נפרד עבור כל פרוייקט והמדובר בהמלצה בלבד (עמ' 21 לחוברת 'ניהול תקין של עמותות' מטעם רשם העמותות). עם זאת, העמותה לא הוכיחה את קיומה של ההפרדה החשבונאית בין הכספים. אמנם, העמותה צרפה טבלה משנת 2010, המפרטת את הכספים שהתקבלו ולאיזו משפחה היתה מיועדת כל תרומה (נספח 8 להודעת רשם העמותות מיום 12.3.13). עם זאת, ממסמכי הנהלת החשבונות של העמותה לא ברור על בסיס מה הוכנו טבלאות אלה, שכן הן בכרטסת הנהלת החשבונות והן בקבלות אותן קבלו התורמים אין כל אזכור ליעוד התרומה (נספחים 9 ו - 10). העמותה אינה יכולה לטעון בעלמא כי היא מבצעת הפרדה חשבונאית בין התרומות השונות, מבלי שתציג כל ראיה של ממש לטענה זו.
התנהלות העמותה מהווה גם הפרה של הוראות רשם העמותות, אליהן הפנתה העמותה עצמה, הקובעות כי -
"במידה והעמותה קיבלה כספים, בין כתרומות ובין כתמיכות לצורך קידום מטרה מסוימת, עליה להשתמש באותם כספים למטרה לשמה ניתנו ולא למטרות אחרות, אף אם המטרות האחרות הנן במסגרת מטרות העמותה. כמו כן אם המצג שהוצג כלפי תורמים הוא כי יעשה שימוש מסוים בכספי העמותה, יש להשתמש בכספים לאותו שימוש, ולא לצבור אותם או להעבירם לשימושים אחרים (גם אם הם במסגרת המטרות)" (עמ' 15).
יש ממש בדברי רשם העמותות כי בנסיבות אלה, בהן העמותה לא הקפידה על העברת התרומות למשפחת קלימי והשתמשה בהם לצרכים נוספים, הרי שיתכן באופן פרדוכסלי כי גם מימון עלויות ניהול התביעה, בגין הוצאת לשון הרע, נגד משפחת קלימי, כ - 125,000 ש"ח - נעשה מהכספים שנתרמו עבורה. יתר על כן, יש פגם חמור בעצם העובדה כי העמותה נטלה כספי תרומות אשר הועברו לידה לשם עזרה לנזקקים והשתמשה בהם על מנת לנהל תביעה כספית להגנה על שמה הטוב (כעולה מהדו"חות הכספיים של העמותה), כאשר ברור כי לא למטרה זו הועברו לידה כספי התרומה.

מהראיות שהוצגו עולה, כי הטעיית התורמים בעניינה של משפחת קלימי לא פסקה גם לאחר שהמשפחה הפסיקה את ההתקשרות עם העמותה, ואף לא לאחר מותו של בנה של המשפחה.
עם סיום ההתקשרות בין העמותה לבין משפחת קלימי, התחייבה העמותה ביום 22.12.09 כי תסגור את חשבון הבנק אשר נפתח לגיוס תרומות עבור בנם (נספח י"ח לבקשת הפירוק) ואשר שימש, כאמור, גם לגיוס תרומות עבור ילדים נוספים. ביום 16.3.10 נפטר, למרבה הצער, בנה של משפחת קלימי. עם זאת, שם החשבון שונה כך שלא יכיל את שמו של הילד רק ביום 11.10.10 (נספח 22 להודעת רשם העמותות מיום 12.3.13). מהנתונים שהגיעו לידי רשם העמותות, עולה כי לחשבון זה הגיעו תרומות רבות גם לאחר מועד סיום ההתקשרות עם המשפחה ואף לאחר מותו של הילד (נספח 24 להודעה הנ"ל).
העמותה טוענת כי הפסיקה את גיוס הכספים לאחר תום ההתקשרות עם המשפחה וכי כאשר התקבלו כספים עבור משפחת קלימי קיבלה את אישור התורמים להפניית התרומה למטרות אחרות. העמותה צירפה 3 תצהירים של תורמים אשר ציינו כי לאחר שתרמו למען בן משפחת קלימי, יצרה העמותה קשר עימם וקבלה את אישורם להשתמש בכספים עבור משפחות אחרות. העמותה הוסיפה וטענה כי אין זה סביר לדרוש ממנה להציג תצהירים של כל התורמים הרבים. נכונה אני לקבל טענה זו, אלא שאין בכך כדי להסביר מדוע סרבה העמותה לבקשת רשם העמותות להעביר לידיו פרטי התקשרות עם אותם תורמים על מנת שהוא יבצע בדיקה כדי לבחון את טענת העמותה. כמו כן, לא הובהר כיצד יתכן שהתקבלו תרומות כה רבות עבור משפחת קלימי במידה והעמותה אכן הפסיקה את איסוף התרומות עבור המשפחה מיד כאשר התבקשה לעשות כן.
בנסיבות אלה, הוכח כי תרומות שנתנו למשפחת קלימי הועברו למשפחות אחרות, והעמותה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי העברה זו נעשתה באישור התורמים.

ליקוי נוסף עליו הצביע רשם העמותות הינו כי העמותה עושה שימוש בשמות שונים בפרסומיה לציבור, שמות שאינם שמה הרשום, בניגוד לסעיף 8א לחוק העמותות. אכן, התמונה המצטיירת - מהחומר שהוצג בפני - שיש ממש בטענה זו. כך, למשל, הוצגה בקשה לתרומה מיום 20.9.10 תחת השם "מתחברים ביחד להצלת המשפחה (שההורים חולים בסרטן וזקוקים מאד לעזרתך)"; בהזדמנויות אחרות בקשה העמותה תרומות תחת השם "מתחברים יחד" לצדקה ולחסד (ע"ר) (נספח ל"ז לבקשת הפירוק) או תחת השם " מתחברים ביחד להצלת הילד מתן רפאל שחולה בסרטן" (נספח ל"ח). גם לאחר שביום 19.1.12 התחייבה העמותה כי תעשה שימוש בשמה הרשום בלבד (נספח כ"ד לבקשת הפירוק), לא עשתה כן, וביום 28.8.12 פרסמה העמותה תחת השם "מתחברים יחד" לצדקה וחסד ע"ר (נספח 25 להודעת רשם העמותות מיום 12.3.13). בהתנהלות זו יש כדי להטעות את הציבור, שכן יש בפרסום כדי ליצור הרושם בציבור כי הם תורמים לעמותות שונות בעוד שבפועל התרומות השונות מועברות לאותה עמותה.
חשש דומה עולה גם מכך שהעמותה משתמשת בשלוש תיבות דואר שונות ואינה מצרפת להן את כתובתה הרשומה של העמותה, בניגוד להוראות רשם העמותות, המחייבות הפניה לכתובת הדואר הרשומה, בנוסף לתיבת הדואר.

רשם העמותות הוסיף וטען כי אין זה סביר כי בשנת 2009 הוציאה העמותה 259,515 ש"ח להוצאות גיוס כספים, על מנת לתמוך במשפחות החולים בסכום של 232,621 ש"ח בלבד. בשנת 2010 החמיר יחס זה, כאשר העמותה הוציאה 536,454 ש"ח על הוצאות פרסום, 125,652 ש"ח על הוצאות משפטיות, 59,690 ש"ח על הוצאות רכב, ו - 81,135 ש"ח על הוצאות הנהלה - כאשר 351,525 ש"ח בלבד הוצאו לתמיכה בחולים ונזקקים. מגמה זו נמשכה גם בשנת 2011, עת הוציאה העמותה 768,141 ש"ח על גיוס כספים ופרסום, 102,559 ש"ח על הוצאות שונות, ו - 123,296 ש"ח על הוצאות הנהלה, על מנת ליתן סיוע לנזקקים בסכום של 736,540 ש"ח.
אכן, היחס הינו גבוה, ויש בו ללמד כי העמותה מוציאה כספים רבים יותר על הוצאות שונות מאשר על עצם המטרות לשמן נוסדה. נתונים אלה אכן מעלים חשש כי העמותה, לכל הפחות, מנוהלת באופן כושל. עם זאת, יש ממש בטענת הכונס הרשמי כי רשם העמותות לא הציג כל תקן רשמי, או ראיה אחרת, אשר יהא בהם כדי להעיד על היחס המקובל בעמותות בין עלויות התפעול וגיוס הכספים לבין הכספים המשמשים בפועל למען מטרות העמותה. בהעדרו של תקן מעין זה לא ניתן לדעת האם היחס שתואר אכן חורג מהראוי באופן המצדיק את פירוק העמותה, אף כי נראה שיחס זה הינו חסר פרופורציה.

מהאמור לעיל, עולה בבירור כי העמותה הטעתה את תורמיה, אשר סברו כי הם תורמים למטרות מסויימות בעוד בפועל שימשו כספי התרומות למטרות אחרות. אין המדובר בחששות בלבד, כטענת העמותה, אלא בטענות שהוכחו. גם אין המדובר בפגם שולי, אלא בפגם מהותי בפעילות העמותה, שנוסדה במטרה לתמוך כספית במשפחות נזקקות ובפועל אינה מעבירה למשפחות אלה כספים שנתרמו עבורן. בנסיבות אלה העמותה אינה עומדת בחובתה כנאמן של ציבור התורמים להעברת הכספים לייעודם ומפרה את חובת האמון כלפי התורמים. בהתנהלות מעין זו יש גם כדי לפגוע באופן בו נתפסות כלל העמותות בציבור, מאחר והן מתקיימות במידה רבה בעזרת כספי התרומות אותן הן מצליחות לגייס, ויכולתן לגייס כספים אלה מותנית באמון אשר רוכש הציבור לעמותות ובמידה בה הוא משוכנע כי התרומות אכן יגיעו ליעדן ולמטרה לה נתרמו.

בנוסף להטעיית התורמים, כשלה העמותה בחובתה לנהוג בשקיפות כלפי רשם העמותות. חובת העמותה לנהוג בשקיפות ולהציג בפני רשם העמותות כל מסמך אשר יתבקש על ידו לבחינת פעילותה מעוגנת בחוק העמותות, הקובע כי -

38א. (א) עמותה חייבת להמציא לרשם לפי דרישתו, ותוך תקופה  שיקבע, כל מסמך או מידע נוסף שימצא לנכון לדרוש, להבהרת פרטים שצוינו או שהיה צריך לציין בדו"ח הכספי שהוגש לו לפי סעיף 38(א)(6). (...)

51. היה לרשם יסוד לחשוש שמתקיימת בעמותה אחת מעילות הפירוק האמורות בסעיף 49(1), (2), (4) או (5) רשאי הוא לדרוש מכל חבר של העמותה או של מוסד ממוסדותיה וכן מכל עובד שלה למסור, תוך תקופה שיקבע כל מסמך שברשותו וכל מידע העשויים, לדעת הרשם, לסייע לבירור החשש.
סעיפים אלה נוספו לחוק העמותות בתיקון מס' 3 לחוק העמותות (ס"ח תשנ"ו מס' 1588 מיום 1.4.96). מטרת סעיפים אלה הינה לאפשר פיקוח נאות על העמותה על מנת לודא כי כספי העמותה ישמשו למטרות לשמן הגיעו לעמותה, כפי שקובעת הצעת החוק -
"הכנסת ראתה את המשימה העיקרית של חוק העמותות ביצירת מנגנון של פיקוח ממשלתי על כל הנעשה בעמותות, על מנת שהציבור התורם מכספו הפרטי ומכספים ממשלתיים ידע כי כספים אלו מגיעים ליעדם... הצעה זו תחייב את העמותות בדיווחים כספיים יותר מפורטים, ותרחיב את הסמכויות של רשם העמותות ואת העונשים שיש בידיו להפעיל" (ה"ח 2431, 2.8.95 עמ' 592).
משהגיעו לרשם העמותות תלונות בדבר תפקוד העמותה, ביקש, ביום 22.4.10, בהתאם לסמכותו, כי העמותה תגיב לתלונות אלה ותעביר לידיו מסמכים שונים. דא עקא, שהעמותה הפגינה זלזול בדרישותיו של רשם העמותות והפרה את הוראות החוק בעניין זה ברגל גסה. העמותה לא היססה לשוב ולהצהיר כי אינה מחוייבת להעביר לרשם מסמכים כלשהם, כיון שהחלטתו לבחון את התנהלותה נובעת ממניעים זרים וכי אינו רשאי לבדוק דבר בהתנהלות העמותה, כל עוד מתנהלת תביעת הדיבה אותה הגישה העמותה נגד משפחת קלימי וגורמי תקשורת. כך למשל טענה העמותה כי -
"לאור הדמיון הרב בין השאלות, הנכתבות במכתביכם, לבין השאלות, העולות במסגרת התביעה דלעיל... לא תסכים מרשתי להותיר בידיכם מסמך רלוונטי כלשהו, אף לא תצלום שלו" (מכתב מיום 9.8.10).
"התנהלותכם (המוזרה) בעניין יצרה אצל מרשתי את התחושה, שלפיה שיקול הדעת, שראוי שיופעל בכגון דא, לוקה בחסר ו/או מושפע משיקולים בלתי רלבנטיים בעליל (שלא לומר פסולים)" (שם).
"השיטה בה אתם נוקטים, של הפחדת מרשתי באי בדיקת ספריה ובהגשת בקשה לפירוקה, אינה ראויה (בכל הכבוד) לרשות ציבורית. זו אינה אמורה לשמש כלי שרת בידי צד להליך משפטי, המבקש לשפר את מצבו באמצעותכן. מוטב שתשיבו לחששות מרשתי לגופן, ושתחדלו מאיומיכן" (מכתב מיום 24.10.10).
העמותה אף לא היססה להעמיד דרישות שונות לרשם העמותות, כתנאי להסכמתה , להציג בפניו מסמכים כלשהם, ולא שינתה מטעמה גם לאחר שהובהרה לה חובתה על פי חוק להעמיד לעיון רשם העמותות כל מסמך שתידרש.
רק ביום 6.3.11, לאחר שנמסר לעמותה כי עניינה מועבר למחלקת פירוקים, העבירה לראשונה לרשם העמותות חלק מהמסמכים שהתבקשו וענתה על השאלות שהופנו אליה. גם אז חסרו תשובות רבות את הפירוט הנדרש או תמיכה מתאימה במסמכים; על כן היה צורך – לאחר תחילת הדיון בבקשה לפירוק בבית המשפט – בפגישות הבהרה נוספות והעברת מסמכים נוספים, וגם אז נותרו מסמכים שלא הועברו (כגון פרטי ההתקשרות עם התורמים, סעיף 11 לעיל).
יצויין, כי גם לאחר שהחלה לשתף פעולה במידה מסויימת עם בקשות רשם העמותות, לא חדלה העמותה מלטעון כי רשם העמותות אינו רשאי לעסוק בתלונות נגד העמותה כל עוד מתנהל הליך משפטי בעניינה. נוכח מכתב ההתראה טרם הפנייה לפירוק העמותה מיום 19.1.12 הוסיף עורך דינה של העמותה וטען כי -
"למקרא מכתביכם, מהראשון ועד האחרון שבהם, מתעורר הרושם העז, שלפיו אתם רואים לעצמכם להתערב, באופן עקיף, בהליך משפטי תלוי ועומד (תביעת לשון הרע נגד מי שפרסמו דברים חמורים אודות העמותה ומנהלה ואחד), אשר בו אמורות להתברר מרבית הטענות, שהופנו נגד העמותה ומנהלה. אין זאת אלא שאתם סבורים, שיש להפוך את נטלי ההוכחה שבאותו הליך, ולסייע בכך בידי הנתבעים שם".

התנהלות זו אינה ראויה. חובתו של רשם העמותות לבחון תלונות העולות כלפי התנהלות של עמותות המצויות תחת פיקוחו, ולודא כי כספי הציבור שבידי העמותה מגיעים ליעדם המוצהר. חובתה של כל עמותה רשומה לסייע בידו של רשם העמותות ולהעביר אליו את המסמכים הנדרשים על ידו. לא ניתן להשלים עם מצב בו עמותה מתנערת מחובותיה בחוק להציג מסמכים בפני רשם העמותות, רק מאחר והגישה תביעת דיבה נגד גורם אחר. עמותה אינה קונה לעצמה חסינות מפני בדיקת רשם העמותות משאינה מעוניינת לחשוף מסמכים אשר משמשים אותה בהליך המשפטי, ולא יתכן כי בשל תביעה שהגישה תוכל עמותה להמשיך בהתנהלותה הפגומה ככל שתרצה מבלי שרשם העמותות יוכל להתערב בכך. חוסר השקיפות בו נקטה העמותה מחזק את המסקנה כי יש לפרקה בשל העדר ניהול תקין.
אוסיף ואציין, כי הבירור המשפטי בתביעת הדיבה וברשם העמותות ממילא אינו זהה ולא נועד לאותן מטרות, ועל כן אין באחד כדי לייתר את השני; כמו כן, מאחר והבקשה לפירוק נשענת לא רק על התנהלות העמותה מול משפחת קלימי, אלא גם על התנהלותה בשנים לאחר מכן, עת הוסיפה להתנהל באותה הדרך. הטענה, איפוא, כי הבירור של רשם העמותות חופף את הבירור בתביעה המתנהלת ממילא - שהגישה הע מותה בגין לשון הרע – חסר בסיס.

כחוט השני בין טיעוני העמותה, עוברת הטענה כי רשם העמותות מיהר לנקוט בסעד הקיצוני של הפירוק טרם נקט באמצעים קיצוניים פחות; כן חוזרת העמותה וטוענת כי לא נערכה בחינה ראויה של תפקוד העמותה, על אף שזו העבירה את כל המסמכים שהתבקשה, וכי בדיקה מעמיקה היתה מובילה למסקנה כי לא נפל פגם בהתנהלות העמותה.
איני סבורה כי כך הדבר.
אקדים ואציין כי בנסיבות בהן העמותה במשך כשנה סרבה בתוקף לשתף פעולה עם רשם העמותות, לא ברור כיצד יכולה היא לבוא ולטעון כי רשם העמותות לא מיצה את האפשרויות האחרות העומדות בפניו. כן לא ברור כיצד יכולה העמותה לטעון כי הרשם לא הפעיל כלים אחרים העומדים בפניו לתיקון המעוות, כאשר העמותה בחרה שלא לתקן דבר בהתנהלותה בכל התקופה בה נבחנה על ידי רשם העמותות. יש להניח כי לו היתה העמותה משתפת פעולה עם רשם העמותות מרגע פנייתו הראשונה ומתקנת באופן מיידי את הטעון תיקון, בקשת פירוק זו לא היתה באה לעולם. בנסיבות אלה אין לעמותה להלין אלא על עצמה.
כמו כן, איני סבורה כי מההליכים עולה כי רשם העמותות לא ביצע בדיקה מקיפה, או כי הוא בחר בסעד הקיצוני של פירוק העמותה מהר מדי. העברת התיק למחלקת פירוקים של רשם העמותות נעשתה, כאמור, כשנה לאחר הגשת התלונה ולאחר שהעמותה לא שיתפה פעולה עם רשם העמותות במשך אותה שנה. לאחר שהחלה העמותה לשתף פעולה באופן חלקי עם הבדיקה, נבחנו כל המסמכים שהעבירה על ידי רו"ח מטעם רשם העמותות, ונערכו עם העמותה פגישות, הוחלפו מכתבים והובהרו לעמותה שוב ושוב הטענות המועלות נגדה ואלו מסמכים נדרשים ממנה. גם לאחר הגשת בקשת הפירוק נערכה פגישה נוספת בין הצדדים, העמותה העבירה מסמכים נוספים, וגם מסמכים אלה נבדקו על ידי רואת החשבון מטעם רשם העמותות.
משכך, הרי שהתנהלות העמותה נבדקה לעומק ונמצא כי היא מוסיפה להטעות את ציבור תורמיה ואינה נענית לדרישות רשם העמותות לתקן את דרכיה. בנסיבות אלא אין מנוס מהצעד הקיצוני של הפירוק.

העמותה שבה ומדגישה כי ראשיה פועלים לשם שמים ושלא על מנת לקבל פרס, כי אינם מקבלים טובת הנאה כלשהי ולא נטען כלפיהם כי לקחו סכום כלשהו לכיסם. גם אם ראשי העמותה פועלים בהתנדבות למען צרכי ציבור אין בכך כדי ללמד כי הם עושים זאת באופן ראוי. גם עמותה אשר הוקמה מלכתחילה מתוך כוונות טובות על מנת להגשים מטרות ראויות עלולה לעשות שימוש שאינו ראוי בכספים שהגיעו לידיה ולהתנהל בניגוד למטרותיה ותקנונה.
דווקא לאור טענות העמותה כי היא פועלת לשם שמים, ניתן היה לצפות ממנה כי תשמח לשתף פעולה עם רשם העמותות ולבדוק שהיא אכן פועלת למען מטרותיה כראוי. בנסיבות אלה יש קושי בטענת העמותה כי פעלה בתום לב.
העמותה מוסיפה וטוענת כי פירוק העמותה ירתיע אנשים אחרים הפועלים למען צרכי ציבור מהחשש שאם יטעו תפורק העמותה בה מתבצעת פעולתם. איני סבורה כי המדובר בתוצאה שלילית, נהפוך הוא. הקמת עמותה, אליה מגיעים סכומים לא מבוטלים מכספי ציבור כתרומה , אינה דבר של מה בכך. על הפועלים בעמותות לטובת הציבור להבין שאין מדובר בכספם הפרטי ואין הם יכולים לעשות בו כעולה על רוחם, וככל שאינם מסוגלים להתחייב שכספי התרומות יועברו למטרות לשמן גויסו, עדיף שלא יפעלו.

סוף דבר, מאחר והוכח כי העמותה מטעה באופן עקבי את ציבור התורמים, הרי שמתקיימת בעמותה עילת הפירוק שבסעיף 49(1) ו – (5) לחוק העמותות, ויש להורות על פירוקה.
אני ממנה את הכונ"ר כמפרק זמני של העמותה.
נושאי משרה בעמותה יתייצבו עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונ"ר על מנת למסור מידע בנוגע לעסקי העמותה.
על המפרק הזמני להגיש דו"ח אודות הליכי הפירוק הזמני תוך 75 יום.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ג, 01 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא