הדפסה

משק פסקל, עלש בע"מ ואח' נ' ר.ד. פלד פיתוח וייצור בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט אורן שוורץ – סגן הנשיאה

התובעים
הנתבעים שכנגד

  1. משק פסקל, עולש בע"מ
  2. איתמר ישראל פס-קל

על ידי ב"כ עו"ד דוד גולן

נגד

הנתבעים
התובעים שכנגד

  1. ר.ד. פלד פיתוח וייצור בע"מ
  2. רפאל פלד

על ידי ב"כ עו"ד סיגלית עזריה-תמיר ועו"ד איריס אלקוצר

פסק דין

הרקע לתביעה:

1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 11.12.09 לפיתוח ומכירה של שתי מכונות למיון פרחים. במסגרת התביעות עתרו הצדדים לפיצויים הדדים בגין הפרת ההסכם.
סכום התביעה העיקרית הועמד על 400,000 ₪.
סכום התביעה שכנגד הועמד על 424,200 ₪.

עיקר טענות התובעים ( הנתבעים שכנגד):

2. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בגידול פרחים. תובע מס' 2 הינו בנם של בעלי המניות ומנהלי משק פסקל ואף עוסק באופן עצמאי בגידול פרחים במשק חקלאי משלו ( להלן: "איתמר").

3. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בפיתוח וייצור מכונות חקלאיות. נתבע מס' 2 הינו מנהל הנתבעת ובעל השליטה בה ( להלן: "רפאל").

4. במהלך עבודתה, עוסקת התובעת בתהליך של מיון פרחים, חיתוכם ואיסופם לפי קבוצות המיון. תהליך זה נעשה על ידי תשעה עובדים בממוצע.

5. בסוף שנת 2009, פנה אל התובעים מר רוני אמיר, מהנדס ממשרד החקלאות, וסיפר להם כי רפאל פיתח מכונה למיון פרחים שעשויה להתאים להם.

6. התובעים פנו לרפאל והציגו לו את צרכיהם ואת סוגי הפרחים שמיונם נדרש. רפאל אישר כי פיתח מכונה שיכולה להתאים לצרכי התובעים והסביר שיוכל לייצר אותה תוך 90 ימים.

7. על יסוד הצהרותיו של רפאל, חתמו הצדדים על הזמנת שתי מכונות למיון פרחים ביום 11.12.09 ( להלן: "ההסכם").

8. בהתאם להסכם, מכונות אלה נדרשו לכלול יכולת מיון אלקטרונית בעלת שתי מצלמות לפרחים ושמונה מסועים סופרים להוצאת זרים. המחיר לכל מכונה עמד על סך 275,000 ₪ בתוספת מע"מ. 40% ממחיר המכונות היה צריך להיות ממומן על ידי משרד החקלאות, אשר מעניק לעוסקים בחקלאות מענק לרכישת מיכון חקלאי.

9. ביום 18.12.09 שילמו התובעים לרפאל מקדמה בסך 25% ממחיר המכונות. רפאל הבטיח כי תוך 90 יום ממועד תשלום המקדמה ייצר את שתי המכונות ויספקן לתובעים.

10. הנתבעים לא עמדו בלוחות הזמנים. כך רק בחודש אוגוסט 2010 יוצרה מכונה אחת בלבד, אשר גם היא דרשה לא מעט התאמות נוספות.

11. לצורך התאמת המכונה לצרכים הספציפיים של התובעים, ביקש רפאל מהתובעים מספר פעמים, להגיע אליו עם כמויות אדירות של פרחים. רפאל ערך ניסויים על המכונה על מנת להתאימה לצרכי התובעים ובזבז להם עשרות אלפי פרחים.

12. לאחר שרפאל הביא את המכונה להתאמה מלאה לצרכי התובעים, הסביר להם שטעה בתמחור המכונות והעלה את מחירה של כל אחת מהמכונות לסך 400,000 ₪.

13. התובעים סרבו להעלאת מחיר המכונות. על כן סירב רפאל לספק להם את המכונה שייצר ואף לא ייצר את המכונה הנוספת.

14. בפעולות אלה הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם כלפי התובעים. לנוכח הפרה זו נגרמו לתובעת נזקים בסך 183,887 ₪. לאיתמר נגרמו נזקים בסך 165,387 ₪. בנוסף, בגין המתנה של 90 ימים לאספקת מכונת מיון אחרת, נגרמו לתובעים נזקים בסך 198,000. סך נזקיהם של התובעים עומד על 400,000 ₪.

עיקר טענות הנתבעים ( התובעים שכנגד):

15. בסוף שנת 2009 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לקבל הצעת מחיר לרכישת שתי מכונות למיון פרחים.

16. ביום 2.12.09 שלח רפאל לתובעת שתי הצעות מחיר על סך 380,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל מכונה.

17. ביום 11.12.09 חתמו התובעת והנתבעת על טופס הזמנת שתי מכונות מיון. מאחר שהתובעת התחייבה שההרצה של שתי המכונות תיעשה עם פרחים שלה, הסכימה הנתבעת להפחית את מחירה של כל מכונה לסך 275,000 ₪ בתוספת מע"מ.

18. ביום 18.12.09 מסרה התובעת לנתבעת שיק מקדמה עבור שתי המכונות על סך 137,500 ₪. התובעת ביקשה כי השיק יופקד רק בתחילת חודש ינואר 2010. מכאן שאת מניין 90 הימים לייצור שתי המכונות יש לספור מתחילת חודש ינואר 2010.

19. כשלושה חודשים לאחר ההתקשרות, הורתה התובעת לנתבעת לעצור את ייצור המכונה השנייה ולייצר מכונה אחת בלבד.

20. עם התחלת פיתוח המכונה, ביקש רפאל מעקיבא, מנהל התובעת, להביא את כל סוגי הפרחים אותם מבקשת התובעת למיין. על סמך סוגי הפרחים שהביא מר עקיבא, פיתח רפאל את המכונה.

21. מתוך רצון שהמכונה תתאים לצרכיה האישיים של התובעת, עמד רפאל בקשר עם עקיבא, לאורך כל תהליך הייצור.

22. בהתאם להסכם המכר, בחודש מאי 2010 הודיע רפאל לעקיבא כי המכונה מוכנה להרצה. אולם, כאשר הגיע עקיבא לבדוק את המכונה הביא עמו פרח נוסף, שונה באופן מהותי מהפרחים שהביא עד עתה.

23. פרח זה לא תאם למכונה שיוצרה על ידי הנתבעת. לשם התאמתו למכונה, נדרש לבצע בה שינויים מהותיים שעלותם הסתכמה בסך 66,660 ₪. נוכח האמור, הודיעה הנתבעת לתובעת שאם תרצה לרכוש את המכונה הנוספת, עלותה תהיה גבוהה יותר.

24. התובעת הסכימה לשלם עבור שינויים אלה, רק אם תנפיק לה הנתבעת חשבונית גבוהה יותר מהסכום שסוכם בגין רכישת המכונה ואחר כך תוציא חשבונית זיכוי. זאת, על מנת לקבל החזר גבוה יותר ממשרד החקלאות.

25. בעקבות סירובה של הנתבעת לבקשה זו של התובעת, החליטה האחרונה לבטל את הסכם המכר.

26. בשל הפרת הסכם המכר על ידי התובעת נגרמו לנתבעים נזקים בסך 424,200 ₪.

27. התקשרות התובעים נעשתה מול הנתבעת בלבד. רפאל ניהל את המו"מ וחתם על הסכם המכר כמנהל הנתבעת אולם המקדמה שולמה לנתבעת וכל ההוצאות בגין ייצור המכונה היו על שם הנתבעת. לכן, מבוקש למחוק את התביעה כנגד רפאל.

28. איתמר מעולם לא ניהל מו"מ עם הנתבעים, לא ערך עימם התקשרות ולא שילם מקדמה עבור המכונה. ההתקשרות והתשלום נעשו על ידי התובעת בלבד. מכאן שלאיתמר אין עילת תביעה כנגד הנתבעים.

29. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעים והנתבעים שכנגד: מר עקיבא פסקל - מנהל ובעל שליטה במשק פסקל; מר איתמר פסקל - בנו של עקיבא.

מטעם הנתבעים ( התובעים שכנגד): מר רוני אמיר - מהנדס מיכון ראשי של משרד החקלאות ( להלן: "מר אמיר"); מר רפאל פלד - מנהל ר.ד. פלד; מר נמרוד פלד - בנו של רפאל ומי שמשמש כמנהל ובעל מניות בר.ד. פלד.

דיון והכרעה:

30. ביום 11.12.09 חתמו הצדדים על הסכם לרכישת שתי מכונות למיון פרחים [ נספח א' ל- ת/1].

31. עיקריו של ההסכם, המונה שני עמודים, הם כדלקמן:

"הזמנת 2 מכונות מיון. תשלום צ'ק מקדמה 25% 137,500 ₪ מכונת מיון אלקטרונית בעלת שתי מצלמות לצמחים לא נפחיים כולל 8 מסועים סופרים להוצאת זרים...
[...]
מחיר המכונה כולל המסועים 275,000 ₪. לא כולל מע"מ.
זמן הספקה 90 ימי עבודה מתשלום המקדמה.
[...]

  1. במיון צמחים נפחיים לא ניתן להוציא זרים...
  2. אם הלקוח לאחר חודש עבודה וניסיון ירצה להחזיר את המכונה לא תוחזר המקדמה.
  3. שני הצדדים יעשו כל מאמץ להתאים את המכונה ליעודה.
  4. הרצה ראשונית תיעשה במפעלנו עם צמחים של הלקוח בנוכחות הלקוח".

32. כעולה מסעיף 1 להסכם, כלל ההסכם גם אפשרות למיון צמחים נפחיים, כאשר במקרה כזה המכונה לא תוכל " להוציא זרים".

33. התובעת שילמה לנתבעת מקדמה בסך 137,500 ₪ והנתבעים החלו בפיתוח המכונה וייצורה.
34. עם התקדמות פיתוח וייצור המכונה הראשונה, שלח רפאל לעקיבא מכתב בו נתבקשה התובעת להגיע להרצת המכונה פעמיים: פעם אחת ביום 31.8.10 עם 4,000-5,000 פרחים. פעם נוספת: ביום 1.9.10 עם 20,000-25,000 פרחים. כל זאת לאחר ש"סוף סוף נגמרו כל השינויים והתוספות הן מבחינה מכנית והן מבחינת התוכנה" [נספח ב' ל-ת/1].

35. לטענת התובעים, לאחר שהושלם הפיתוח והייצור של המכונה הראשונה, דרשו הנתבעים תוספת מחיר עבור המכונות. עקיבא דחה דרישה זו. על כן הסכימו הצדדים ביום 6.9.10 לבטל את ההסכם ולהחזיר את המקדמה ששולמה. עם זאת, המקדמה הוחזרה ללא הפרשי ריבית והצמדה בסך 2,974 ₪.

36. מנגד, לטענת הנתבעים, ההסכם הופר על ידי התובעת.
רפאל הסביר כי ביום 2.12.09 שלחה הנתבעת לתובעים הצעת מחיר לרכישת שתי מכונות מיון. בהתאם להצעה זו, עמד מחירה של כל מכונה על סך 380,000 ₪ [ סעיף 14 ל-נ/2].

37. ביום 11.12.09 חתמו הצדדים על ההסכם. מאחר שהתובעת התחייבה שהרצת המכונה תיעשה על חשבון פרחים שלה, הסכימה הנתבעת להפחתת מחירה של כל מכונה לסך 275,000 ₪ [ סעיף 15 ל-נ/2].

38. ביום 18.12.09, בהתאם להסכם המכר, מסרה התובעת לנתבעת שיק מקדמה עבור שתי המכונות בסך 137,500 ₪. התובעת ביקשה מהנתבעת להפקיד שיק זה רק בתחילת חודש ינואר 2010. לכן, את מניין 90 הימים לייצור המכונות יש לספור מחודש ינואר 2010 [ סעיף 16 ל-נ/2].

39. לאחר שהמכונה יוצרה, הגיע עקיבא עם פרחים שונים מאלה שהובאו בתחילה להליכי הפיתוח. נוכח השינוי בנתוני הצמחים, נדרש רפאל לבצע שינויים והתאמות במכונה שעלותם הסתכמה בסך 66,000 ₪ [ נספחים ה1-ה2 ל-נ/2].

40. כתוצאה מהשינויים במכונה, דרשה הנתבעת כי מחיר המכונה השנייה יתוקן ויועלה לסך 420,000 ₪. הנתבעת לא דרשת תוספת מחיר בגין המכונה הראשונה.

41. לנוכח סירובו של רפאל להיעתר לבקשת התובעת לשינוי מחירה של המכונה השנייה, ביקשה התובעת לבטל הסכם המכר. בסופו של דבר מכרה הנתבעת את המכונה לחקלאי אחר בסך 420,000 ₪ [ פר' עמ' 33, ש' 30].

42. על אף שהסכם המכר הופר על ידי התובעת ולמרות שהמכונה כבר יוצרה על ידי רפאל לשביעות רצונו של עקיבא, הסכים רפאל לביטול הסכם המכר. בסופו של יום הושבה המקדמה ששולמה על ידי התובעת [ נספח יב ל-נ/2].

43. בעדותו הסביר רפאל כי השיב לתובעים את המקדמה אולם ללא ריבית והצמדה. לדבריו: "אמרתי לעקיבא נשאיר את זה פתוח ונלך לבוררות, אם אני צריך לתת לו מקדמה שלא צריכה לחזור ונתתי לו..." [ פר' עמ' 34, ש' 5-6].

44. כעולה מן ההסכם, עסקינן בחוזה לפיתוח ומכירה של שתי מכונות מיון לפרחים. בסעיף 3 להסכם נקבע כהאי לישנא:

"שני הצדדים יעשו כל מאמץ להתאים את המכונה ליעודה".

45. על מהותו של הליך הפרשנות ומקומה של לשון החוזה עמד השופט ריבלין באחת הפרשות שבאו לפני בית המשפט העליון:

"...לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים."

[דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 15 (2006)]

46. בענייננו, מדובר על שני מגדלים מסחריים: התובעת ואיתמר, אשר עוסקים בייצור בהיקפים גדולים של צמחים נפחיים: לימוניום וגיבסנית. כפי שעלה מעדותו של מר אמיר, מנהל תחום מיכון חקלאי במשרד החקלאות, תכלית ההסכם הייתה פיתוח מכונת מיון שטרם הייתה קיימת בשוק:

"בתחילת הפרויקט לגבי מכונה למיון גיבסנית שאז זה היה פרח שלא היה לו מכונת מיון בשוק. הצעתי לו שיש שני יצרנים שאני חושב שהם במחיר סביר יכולים להציע לו פתרון, פלצור וחברת פלד, הוא אמר לי שעם חברת פלצור הוא יחסים לא הכי טובים, והוא מעונין להיפגש עם מר פלד ולראות אם זה אפשרי".

[ פר' עמ' 21, ש' 25-28]

47. מר אמיר הסביר את המורכבות בפיתוח מכונת מיון לצמחים נפחיים, כדוגמת גיבסנית ולימוניום:

"הבעייתיות היא: א' המוצר תופס יותר מקום צריך כף מתאימה בנפחי. ב' הגבעול הוא מאוד דק, קשה לזהותו ולמדוד אותו ולטפל בו. לכן הפעולה של החיתוך הסופי היא יותר קשה. בנוסף, יש לפעמים כמו בהרבה ענפים הפרשות".

[ פר' עמ' 23, ש' 10-12]

48. לתצהירו של רפאל צורפו מסמכים מתיק התובעת במשרד החקלאות ואף הוגשה תעודת עובד ציבור ממחלקת מימון השקעות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. כעולה ממסמכים אלה, המענק למימון מכונת המיון אושר, בין היתר, על יסוד הטעמים הבאים:

"המכונה שפלד אמור לספק אינה מוצר מדף כלל ועיקר, אלא מתקן שפלד בעצמו מפתח ומשכלל ו"תופר ומחייט" אותו לכל אורכו ורוחבו לצרכים הייחודים של משק פסקל וזאת בשעה שלפלצור אין אפשרות טכנית לתת מענה לצרכים של פסקל"

[נספח י ל-נ/1]

49. ראיות אלה מתיישבות עם לשון ההסכם, ועם זהותם של שני הצדדים: מצד אחד - חקלאים המפעילים בתי אריזה לצמחים נפחיים; מצד שני - גורם בעל יכולת טכנית גבוהה בתחום המיכון החקלאי כדוגמת הנתבעת ומנהלה, מר רפאל פלד.

50. אני קובע אפוא שכוונת הצדדים העולה מלשון ההסכם והנסיבות האופפות אותו מלמדות על פיתוח מכונה חקלאית למיון צמחים נפחיים, כזו שתואמת לצרכי התובעים. מדובר בחוזה בעל שני רכיבים מרכזיים השלובים זה בזה:

הרכיב הראשון הוא חיוב השתדלות - פיתוח המכונה והתאמתה לפרחים המגודלים במשקי התובעים, זאת במאמץ משותף של שני הצדדים להסכם להצלחת פיתוח המוצר [ ראו: ע"א ( ת"א) 43730-05-11 פריוה נ' קוריאל, ( פורסם בנבו) (09.10.2012)]. חיוב ההשתדלות עולה לא רק מלשון סעיף 3 ההסכם, אלא גם ההוראות נוספות שבו, בהן התחייבה התובעת לספק צמחים ל"הרצת המכונה". חיוב ההשתדלות מתיישב עם האפשרות שניתנה לתובעת להחזיר את המכונה באם לא תהא מרוצה מביצועיה לאחר חודש ניסיון ( בניכוי המקדמה). הדבר אף מתיישב עם עדותו של מר אמיר לפניי, על פיה מדובר בסוגי צמחים שלא הייתה להם מכונת מיון בשוק והיה צורך בתכנון וייצור אד-הוק, של מיכון ייחודי לחקלאות.

הרכיב השני בהסכם הוא חיוב תוצאתי - עצם עסקת מכירת המכונה למזמין על ידי היצרן.

51. התובעים מייחסים לנתבעים שלוש פעולות המהוות את הפרת ההסכם: ייצור מכונה אחת במקום שתיים; איחור במועד אספקת המכונה; שימוש בכמויות אדירות של פרחי התובעים לצורך הרצת המכונה.

נבחן טענות אלה כסדרן;

יצור מכונה אחת במקום שתי מכונות :

52. לטענת התובעים ייצור מכונה אחת במקום שתיים, כפי שהתחייבו הנתבעים, מהווה הפרה של ההסכם. מנגד, רפאל הסביר כי לא החל בייצור המכונה השנייה משום שכך הורה לו עקיבא.

53. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים אני מעדיף במחלוקת זו את גרסת הנתבעים.

ראשית, עדותו של רפאל הייתה עקבית, ברורה ואחידה. רפאל הסביר כי עקיבא ביקש ממנו לייצר תחילה מכונה אחת, להתאימה לצרכי התובעים ורק לאחר שתהיה מוכנה ומתאימה, יתחיל לייצר את המכונה השנייה:

"עקיבא לא בא ואמר לי אני מבטל. עקיבא בא ואמר דבר הגיוני מאוד, דבר מאוד הגון, הוא אמר תשמע, אל תייצר את המכונה השנייה, בוא נריץ מכונה אחת ונראה שהכל בסדר, אם יש בעיות לתקן, נתקן, ואז נלך על המכונה השנייה. זה נשמע לי הגיוני, בתור מפתח, זה דבר מצוין".

[פר' עמ' 31, ש' 22-27]

גרסה דומה עלתה מעדותו של נמרוד, בנו של רפאל, שהסביר כי לנוכח בקשתו של רפאל מעקיבא שלא לייצר את המכונה השנייה, ייצרו מכונה אחת בלבד. לדבריו: "הוא ביקש מאבי לא לייצר את זה, אבי סיפר לי את זה, כמה ימים אחר כך הגיע אלינו ושאלתי אותו אם זה נכון, הוא אמר כן, ביקשתי שלא תייצרו את המכונה השנייה" [ פר' עמ' 26, ש' 23-24].

שנית, חיזוק של ממש לגרסתו של רפאל ניתן למצוא בעדותו של איתמר, בנו של עקיבא. כך, כשנשאל איתמר האם הם ביקשו מרפאל להמתין עם ייצור המכונה השנייה, השיב איתמר בחיוב:

"כן. כי גם אם היינו דורשים שייצר שניים במכה לא היה מסוגל..."

[פר' עמ' 20, ש' 9]

שלישית, פיתוח המכונה הראשונה ועיכוב ייצור המכונה השנייה מתיישב עם הוראות ההסכם, בהן נקבע במפורש שהצדדים ישתפו פעולה בפיתוח המכונה. היינו, אין מדובר ברכישת "מוצר מדף", אלא מדובר בתהליך של תכנון, ייצור, התאמה והרצה של ציוד מכאני מורכב לחקלאות.

רביעית, מורכבות הפיתוח עולה אף מעדותו של מר אמיר לפניי, שאינו עד המעוניין בתוצאה. מר אמיר הסביר את המורכבות שכרוכה בפיתוח מכונת מיון לצמחים נפחיים. מורכבות זו מתיישבת עם פיתוח "אבטיפוס" ראשון והכנת מכונה נוספת רק לאחר השלמת הפיתוח והייצור של המכונה הראשונה וצבירת הניסיון והידע הנרכש בתהליך הפיתוח.

54. אני קובע אפוא, כי עקיבא ואיתמר אכן נתנו הנחייה לרפאל לעכב את ייצור המכונה השנייה, עד להשלמת הפיתוח והייצור של המכונה הראשונה. על כן, אין לזקוף את אי-ייצור המכונה השנייה בתוך 90 ימים לחובת הנתבעים. מכאן, שאי ייצור המכונה השנייה אינו מהווה הפרת ההסכם.

איחור במועד אספקת המכונה הראשונה :

55. לטענת התובעים, בהתאם להסכם התחייבו הנתבעים לייצר את מכונת המיון תוך 90 ימים. חרף האמור, רק ביום 30.8.10 שלחו הנתבעים לתובעים מכתב לפיו סיימו לייצר את המכונה וביקשו מהם להגיע עם פרחים לצורך הרצתה [נספח ב' ל-ת/1]. האיחור במועד ייצור המכונה מהווה הפרה של ההסכם.

56. מנגד, לטענת הנתבעים, המכונה הראשונה הייתה מוכנה בזמן. אולם, כשביקש רפאל מעקיבא להגיע עם פרחים לצורך בדיקת המכונה, הגיע זה עם פרח מסוג חדש ובעל תכונות שונות מהמתוכנן, דבר שדרש את התאמת המכונה מחדש.

57. בתצהירו הסביר רפאל כי מדובר במכונה ייחודית אשר התובעת ביקשה לייצר במיוחד עבורה ובהתאם לדרישותיה [סעיף 5 ל-נ/2]. על כן, ראו הצדדים לקבוע אחריות משותפת לפיתוח המכונה במובן זה ששני הצדדים נטלו על עצמם את ההתחייבות לעשות :"כל מאמץ להתאים את המכונה ליעודה" [ ס' 3 להסכם].

58. "חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה" [ ע"א 2887/91 בן ציון נ' אליצור ( פורסם בנבו) (1995)]. בע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין נ' עיריית חולון, פ"ד נו(4) 117, 131 (2002) עמד השופט טירקל על המורכבות הנדרשת להוכחת הפרתו של חיוב השתדלות:

"כאשר מדובר בחיוב תוצאה, עצם קיומה של אי-התאמה בין התוצאה לבין ההתחייבות מהווה הפרה, אולם כאשר החיוב הוא השתדלות להשיג תוצאה, "...כי אז קיומו של פער בין התוצאה המיוחלת לתוצאה שנתקבלה בפועל איננו תנאי מספיק, ואף לא תנאי הכרחי לאחריותו של החייב"..."

59. לנוכח מורכבות חיוב ההשתדלות, הדעה הרווחת בקרב המלומדים הינה כי: "בחיובי השתדלות יישא החייב באחריות רק אם ניתן לייחס את אי-השגת התוצאה המבוקשת, או השגתה החלקית, לחוסר מיומנותו, להתרשלותו או כיוצא בזה" [ראו: איל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (פירוש לחוק החוזים בעריכת ג. טדסקי), תשנ"ה, עמ' 35].

60. בענייננו, התובעים הודו שבסופו של תהליך הפיתוח, בחודש ספטמבר 2010, "התאימה המכונה להזמנה" [ס' 12 ל-ת/1]. מכאן, שהכשל היחיד בפיתוח המכונה נוגע לוח הזמנים.

61. כפי שעלה מגרסתו של מר אמיר, מלכתחילה המכונה יועדה לצמח מסוג "גיבסנית" [פר' עמ' 21, ש' 25-26]. לעומת זאת, עקיבא הסביר שהתובעת מגדלת שני סוגי פרחים: לימוניום וגיבסנית. הפרח אותו ביקשה התובעת למיין באמצעות מכונת המיון הינו לימוניום בלבד. לדבריו: "עד עצם היום הזה אני ממיין רק לימוניום" [ פר' עמ' 9, ש' 27]. כשנשאל עקיבא האם נכון שפרח הלימוניום משנה את צורתו לאורך השנה השיב: "במידה מסוימת, כן" [ פר' עמ' 9, ש' 30, עמ' 10, ש' 1].

62. מעדותו של איתמר, בנו של עקיבא, ומגדל צמחים בעל משק בעצמו, עולה כי בשיחה שניהל עם אביו ( מנהל התובעת) תכננו הללו לרכוש שתי מכונות למיון צמחי לימוניום: אחת ללימוניום צר והאחרת ללימוניום רחב:

"...מה שהוא עדכן אותי אז...שנקנה שתי מכונות...נקנה מכונה אחת ללימוניום הצר ואחת ללימוניום הרחב, מי שיהיה לו קטיף של זה ישתמש במשותף, יש לנו סככה אחת למיון של שני המשקים"

[פר' עמ' 20, ש' 2-5]

63. העולה מעדותו של איתמר כי מדובר בשני סוגי צמחים: לימוניום צר ולימוניום רחב. עדות זו תומכת בגרסתו של רפאל לפיה, המכונה הראשונה הייתה מוכנה במועדה. אז עקיבא התבקש להגיע למפעלה של הנתבעת במושב בני עטרות להרצת המכונה עם פרחים. אולם, עקיבא הגיע עם "צמח שבחיים לא ראיתי...הוא בא עם צמח שברוחב שלו 80 ס"מ. בזמן שהוא ידע שהכף קצרה יותר, ברוחב 40 ס"מ..." ובהמשך: "עקיבא אמר שזה לימוניום, אז אמרתי לו למה לא הראית לי את זה כאשר הייתי אצלך, היינו יכולים לעשות כף של 1 מ'...הוא אמר שהצמח הזה משנה צורה כל עונה" [ פר' עמ' 35, ש' 23-25, 27-29].

64. אף בהתחשב בעדותו של מר אמיר, על-פיה מדובר אך בשינוי עונתי של צמח הלימוניום, שהיה צריך להילקח בחשבון מלכתחילה [ פר' עמ' 23, ש' 21-26, 31-32], הרי שהשינוי במבנה הצמח הינו ידע שמצוי בתחומי האחריות של התובעים, כחקלאים שעוסקים בגידול פרחים מסוג לימוניום. על התובעים, כמי שהיו מחויבים למאמץ משותף לפיתוח המכונה, הייתה מוטלת החובה להביא מידע זה לידיעת רפאל ובנו. משלא עשו כן, הם אינם יכולים להיבנות מהטענה לאיחור בפיתוח המכונה, בגין התאמתה לרוחב הצמחים.

65. יתר על כן, התרשמתי כי רפאל, כמפתח המכונה, פעל על פי התחייבותו בהסכם המכר וניסה להתאים את המכונה לצרכיה האישיים והמדויקים של התובעת. חיזוק לכך ניתן למצוא במכתב שכתב רפאל לעקיבא ביום 30.8.10. בראשיתו של המכתב נכתב בזו הלשון:

"אנו שמחים להודיעך כי סוף סוף נגמרו כל השינויים והתוספות הן מבחינה מכנית ומבחינת התוכנה"
[נספח ב' ל-ת/1]

66. נוכח אופיו של ההסכם ככולל חיוב השתדלות, בהתחשב בכך שמדובר במכונה ייחודית שפיתוחה אורך זמן ולאור המאמצים שהשקיע רפאל לצורך התאמת המכונה לדרישות התובעת אני קובע שהאיחור באספקת המכונה אינו עולה כדי הפרת הסכם המכר [ראו לשם ההשוואה ביחס לפיתוח מוצר במסגרת חיוב השתדלות: ת"א ( ת"א) 15041-04-10 גורי מוצרי צריכה (1991) בע"מ נ' מישל מרסייה בע"מ, ( פורסם בנבו) (18.07.2013)].

"השחתת" פרחי התובעים לצורך הרצת המכונה:

67. לטענת התובעים, הנתבעים עשו שימוש בפרחי התובעים לצורך הרצת המכונה. בסופו של דבר, לנוכח ביטול ההסכם, פרחים אלה הושחתו לחינם ובכך יש כדי להוות הפרה של ההסכם.

68. אינני מקבל טענה זו של התובעים. בהסכם המכר נכתב כדלקמן:

"הרצה ראשונית תיעשה במפעלנו עם צמחים של הלקוח"

69. הנה כי כן, מהסכם המכר עולה במפורש כי התובעים התחייבו לבצע הרצה של המכונה עם פרחים שלהם. אין בהסכם המכר הגבלה באשר לכמות הפרחים שתידרש להרצת המכונה.

70. יתר על כן, הצדדים להסכם התחייבו לשתף פעולה להצלחת פיתוח מכונת המיון לצמחים הנפחיים. אופייה של התחייבות זו ומהותו של ההסכם, ככזה שכולל רכיב מהותי של פיתוח וייצור מוצר ייחודי, מחייב את שני הצדדים לפעול במשותף לצורך התאמת המוצר ללקוח. מטעמים אלה אני קובע כי אין בשימוש פרחי התובעים לצורך הרצת המכונה כדי להוות הפרה של הסכם המכר. נהפוך הוא, מדובר בחיוב שהתובעת נטלה על עצמה על פי לשון ההסכם ומהותו.

71. סיכומו של דבר: אני קובע כי ההפרות המיוחסות לנתבעים אינן עולות כדי הפרה של הסכם המכר.

72. אני סבור כי אף מבחינת היקפי הנזק הנטענים, קיים קושי של ממש בטענות התובעים.

ראשית, לעניין עלות העסקת עובדים חלופיים למכונה - לא הוכח לפניי מהי עלות העסקת כל עובד ועובד, שניתן היה לחסוך באמצעות המכונה. אף לא הוכח לפניי מהי תפוקתו של אותו עובד ביחס לפעולת המכונה.

שנית, לעניין עלות הפרחים ששמשו לפעולת הרצה המכונה - לא הוכח לפניי מהי עלות אותם פרחים ששימשו להרצת המכונה ( כגון: באמצעות מחירון או הערכת שמאי חקלאי).

שלישית, לעניין רכישת מכונה חלופית - במקום לרכוש שתי מכונות בעלות מצטברת של 550,000 ₪ (2*275,000 ₪), נרכשה מכונה אחת חלופית מפלצור בתמורה לסך 512,000 ₪ [פר' עמ' 12, ש' 26-27], אף זאת בסיוע משרד החקלאות.

73. סיכומו של דבר - אני דוחה את התביעה בתיק העיקרי לגופה ועל כלל רכיביה.
הואיל והצדדים הסכימו על ביטול ההסכם, ובמסגרת זו פעלה הנתבעת להשבת המקדמה לתובעת, הרי שכל שנותר הוא להורות על השבת הפרשי ההצמדה והריבית שהצטברו על קרן המקדמה, בסך 2,974 ₪.

התביעה שכנגד:

74. במסגרת התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי התובעים ביקשו מהם לשנות את סכום חשבונית הרכישה של מכונת המיון לסכום גבוה מזה שסוכם בהסכם, זאת בכדי לקבל מימון עודף ממשרד החקלאות. לנוכח סירוב הנתבעים לדרישה זו, החליטו התובעים לבטל את הסכם המכר. מכאן, שהתובעת היא שהפרה את ההסכם ועליה לפצות את הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו בגין הפרה זו.

75. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד דחו התובעים את גרסת הנתבעים וחזרו על טענתם לפיה הנתבעים הם שהפרו את הסכם המכר. לטענת התובעים, הנתבעים ביקשו לבצע " תיקוני מחיר" במכונות. כך, ביקשו הנתבעים להעלות את מחיר המכונה הראשונה לסך 400,000 ₪. את מחיר המכונה השנייה ביקשו הנתבעים להעלות לסך 500,000 ₪.
76. עקיבא הסביר בעדותו לפניי כי "ביום האחרון שהייתי אצל מר פלד...הגעתי עם כ-5,000 או 6,000 פרח...התחלנו להריץ את המכונה שעדיין סבלה מריג'קטים רבים ומר פלד ניגש אלי ואמר לי תשב על כיסא, ובשפה מאוד מליצית שתמיד אפיינה אותו, אתה חושב שאת הבובה הזו אתה תקבל עבור 275,000 ₪ עלובים, אם לא תשים פה 500,000 ₪ לא תוציא מפה אפילו בורג...אני קמתי ואמרתי בשום אופן לא אכנע לסחטנות הזו ועזבתי את המקום..." [ פר' עמ' 15, ש' 28-32, עמ' 16, ש' 1-3].

77. לנוכח סירוב התובעים לתיקוני מחיר אלה, הודיעו הנתבעים כי לא יספקו את המכונה הראשונה ולא יחלו בייצור המכונה השנייה.

78. גרסתו של רפאל היתה שונה.
רפאל טען כי לא ביקש מעקיבא תוספת מחיר עבור המכונה הראשונה. כך, כשנשאל האם ביקש תוספת מחיר עבור המכונה הראשונה השיב רפאל כדלקמן: "לא. אגורה לא. רצינו שיקח, אתה לא מבין" ובהמשך: "בחיים לא" [ פר' עמ' 35, ש' 13, פר' עמ' 36, ש' 24].

79. נמרוד העיד אף הוא כי למרות השינויים הרבים שנעשו במכונה הראשונה, לא העלתה הנתבעת את מחירה. לדבריו: "...הפרח שהוא הביא היה צריך לבצע בו שינויים. אני מדבר על המכונה הראשונה. הוא רצה שהמכונה תתאים לפרח שהוא הביא, היו שינויים שהם עלו לנו הרבה מאוד כסף, שינינו את המכונה כמו שהוא רוצה על מנת שיצא מרוצה. לא שינינו את המחיר של המכונה הראשונה" [ פר' עמ' 29, ש' 1-4].

80. יחד עם זאת, לאור עלות השינויים הרבים שבוצעו במכונה הראשונה לצורך התאמתה לצרכי התובעת, הודיע רפאל לעקיבא ביום 17.8.10 כי אם תרצה התובעת להזמין את המכונה השנייה, עלותה תהיה גבוהה יותר [ נספח ו' ל-נ/2].

81. רפאל הסביר כי עקיבא פנה אליו וביקש שינפיק חשבונית בסכום גבוה ממחיר המכירה (275,000 ₪), על מנת שיוכל לקבל מענק גבוה יותר ממשרד החקלאות. לדבריו: "הוא אמר שהוא לא רוצה שכל ההוצאה הזו, הוא היה בקשיים כספיים, הוא אמר אתה צריך לתת לי חשבונית גבוהה כדי שאקבל מענק יותר גבוה" [פר' עמ' 35, ש' 31-32]. מאחר שרפאל סירב לשתף פעולה עם עקיבא בהונאה זו, ביטלה התובעת את ההסכם.

82. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את גרסת הנתבעים, על-פיה לא נדרשה תוספת כספית עבור המכונה הראשונה.

ראשית, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים דרשו מחיר גבוה מהמוסכם בגין המכונה הראשונה. במכתב שכתב רפאל לעקיבא מיום 17.8.10 [ נספח ג ל-ת/1; נספח ו' ל-נ/2] נכתב במפורש כי מחיר המכונה השנייה יהיה גבוה ממה שסוכם כדלקמן: "...ואנחנו נאלצים בצער רב, להודיע לך כי במכונה השנייה לא נוכל לעמוד במחיר שנקבע בטעות".
מדובר בתכתובת שנערכה בזמן אמת, עוד בטרם היה צפוי כי יפרוץ סכסוך בין הצדדים. בנסיבות אלה אני רואה לייחס למכתב שערך רפאל משקל גבוה במיוחד.

שנית, במכתב אחר מיום 24.11.10 ששלח בא כוחם של התובעים לרפאל, הוזכר כי הנתבעים דרשו "תוספת של למעלה מ-50% במחיר לאספקת המכונה השנייה" בלבד. אין במכתב זה התייחסות לתוספת כלשהי שדרשו הנתבעים בגין המכונה הראשונה [ נספח " מכונות מיון לפרחים" מיום 24.11.10 ל-ת/1]. מדובר בראיה שנערכה על ידי שלוח של התובעים, אשר אמור להיות בקיא בעובדות הסכסוך. גם ראיה זו אינה תומכת בגרסת התובעים, כאילו נדרש מחיר גבוה יותר עבור המכונה הראשונה.

שלישית, התרשמתי לחיוב מעדותו של רפאל לפניי. להבנתי, רפאל ראה במכונה את בבת עינו, והוא שאף מאוד שהפיתוח יצליח וכי המכונה תימסר לתובעים בהקדם. במובן זה, מכירת מכונה עובדת ויעילה למגדלי פרחים בעלי שם, כדוגמת עקיבא ואיתמר שירתה את האינטרס שלו כמפתח:

"רציתי להוציא מכונה ללקק את האצבעות, כל חלומו של מפתח, זה שמה שהוא פיתח שיעתיקו אותו, זה החלום......מר עקיבא לא יודע שאני הייתי משלם לו כדי שייקח את המכונה. למה? זה חלום לראות דבר שפיתחת וקיבלת על זה פטנט שזה רץ ואנשים פשוט נשכבים מתחת למכונה."

[פר' עמ' 31 ש' 31-32; עמ' 32 ש' 1-3]

83. אני קובע אפוא שהנתבעים לא דרשו תוספת כספית עבור פיתוח המכונה הראשונה. דרישתם הכספית הייתה אך ורק ביחס למכונה השנייה.

84. כפי שכבר קבעתי, העיכוב במסירת המכונה הראשונה נבע משינויים ברוחב הצמחים. אלה הם שינויים שהיו בידיעת עקיבא ואיתמר, אולם לא היו בידיעתו של רפאל. מכאן, שאין מדובר בתיקון מחירים, כגרסתו של עקיבא, אלא בתמחור שינויים במכונה שנעשו עקב אי-מסירת מידע לרפאל. בנסיבות אלה, דרישת הנתבעת לשינוי המחיר ביחס למכונה השנייה בלבד, אינה יכולה להיחשב כהפרת הסכם.

85. בהתחשב בכך שמדובר בהסכם בעל חיוב השתדלות, שתכליתו פיתוח מיכון חקלאי, דרישת הנתבעים לתיקון המחיר ביחס למכונה השנייה בלבד מהווה דרישה סבירה שמצויה בד' האמות של עקרון תום הלב. זוהי דרישה כספית שהינה פועל יוצא של מגוון הצמחים שהביאו התובעים למיון בשלב ההרצה והפיתוח.

86. מכאן, שביטול החוזה על ידי התובעים נעשה בלא עילה מוצדקת. קל וחומר לגבי ביטול הרכישה של המכונה הראשונה, לאחר שהנתבעים השקיעו משאבים ומאמצים רבים בפיתוחה של המכונה.

87. חוסר תום ליבם של התובעים, מעבר לעצם הפרת ההסכם, ניכר ברכישת מכונה חלופית מפלצור במחיר של 512,000 ₪. מדובר במחיר גבוה יותר מהמחיר שדרשו הנתבעים, לגביו קיבלו התובעים החזרים ממשרד החקלאות.

88. לגבי מחירה הסופי של המכונה שרכשו התובעים מפלצור, רב הנסתר על הגלוי. כך, כשנשאל עקיבא האם ייתכן כי בטופס הבקשה למשרד החקלאות ביקש מענק על סך 512,000 ₪ אולם בפועל רכש אותה במחיר נמוך, השיב כדלקמן:

"בוודאי שזה יכול להיות. אני מבקש להסביר: הצעות המחיר, כמו שהן רק מטרה לדעת את גבולות העליונים של ההשקעה, בגדול בזמן האספקה יכולה להיות מכונה שאושרה, להיות יותר יקרה מההצעה או יותר זולה, בגלל שינויים במבנה שלהם תוספות וכאלה, תמיד הסכום הנמוך הוא הקובע. אם ההוצאות על המכונה היו נמוכות מהצעת המחיר, תיערך בדיקה, וזה מה שישולם, אם ההצעה בפועל הייתה גבוה מהצעת המחיר, אז ישולם רק הצעת המחיר".

[פר' עמ' 13, ש' 1-8]

הנזקים שנגרמו לנתבעים:

89. לטענת הנתבעים לנוכח הפרת ההסכם על ידי התובעים נגרמו להם נזקים בסך 423,700 ₪ כדלקמן:

א. 30,226 ₪ בגין רכישת חלקים למכונה השנייה בתוספת 10,985 ₪ בגין עבודה שבוצעה במכונה השנייה עד למועד עצירתה על ידי התובעים. סה"כ: 41,211 ₪.

ב. 120,905 ₪ בגין חלקים שנרכשו למכונה הראשונה בתוספת 54,924 ₪ בגין שכר עבודה של שלושה אנשי צוות שפעלו להרכבתה. סה"כ: 175,829 ₪.

ג. 11,020 ₪ בגין החלקים שנדרשו לייצור המכונה הראשונה לאחר שהתובעים הביאו פרח חדש וביקשו למיין אף אותו, בתוספת 35,640 ₪ בגין העבודה שבוצעה עקב השינויים וכן 20,000 ₪ ששולמו למתכנת המכונה בגין השינויים. סה"כ: 66,660 ₪.

ד. 115,500 ₪ בגין הרצת המכונה באמצעות שבעה עובדים אצל חקלאי אחר.

ה. 25,000 ₪ בגין 50,000 פרחים בהם עשתה הנתבעת שימוש בכדי לבצע הרצה שנדרשה להמשך פיתוח המכונה.

90. התובעים הכחישו בצורה גורפת את כל הנזקים הנטענים על ידי הנתבעים.

91. אדון להלן בנזקים הנטענים כסדרם:

א. רכישת חלקים עבור המכונה השנייה ועבודה שהושקעה בייצורה:
לשם הוכחת טענה זו צירפו הנתבעים מספר מסמכים [ נספח יג' ל-נ/2] כדלקמן:

1. חשבונית מיום 14.1.10 על סך 3,758 ₪: בחשבונית זו תחת כותרת תיאור הפריט נכתב גלגל פלדה ללא ח"ג. בכתב יד על גבי החשבונית נכתב " עבור מכונת מיון". בתצהירו הסביר עקיבא כי פריט זה נרכש עבור ייצור המכונה השנייה. עדות זו של עקיבא לא נסתרה.

2. תעודת משלוח על סך: 6,990 ₪: תעודת משלוח זו אינה יכולה לשמש הוכחה להוצאה שנעשתה עבור המכונה השנייה.
ראשית, תאריך תעודת המשלוח אינו ברור ולא ניתן לדעת מתי בדיוק נרכש החלק ( לפני או אחרי החתימה על הסכם המכר)
שנית, תעודת משלוח אינה מהווה הוכחה לתשלום בפועל.

3. טבלה שנערכה על גבי מסמך WORD ( להלן: "הטבלה"): טבלה זו מונה את סך העלויות, כולל עבודה, עבור כל אחת מהמכונות. כך, סך עלות החלקים והעבודה עבור המכונה הראשונה הינו: 175,829 ₪. סך עלות החלקים והעבודה עבור המכונה השנייה הינו: 41,211 ₪.
אין בטבלה זו, שנערכה ככל הנראה על ידי רפאל, כדי לשמש כראיה לתוכנה. טבלה זו לא נתמכת בראיה חיצונית כגון חשבוניות רכישת חלקים בסכומים המצוינים או מסמך/דו"ח רואה חשבון של הנתבעת לעניין שווי העבודה. על כן, אין בידי לקבל את הטבלה כראיה בעלת משקל של ממש.
מעבר לכך, על פי גרסתם של רפאל ובנו, ניתנה להם הנחייה ברורה שלא לפתח ולייצר את המכונה השנייה. הנחייה זו, אשר לאורה הם פעלו, סותרת את טענתם לנזקים בקשר עם ייצור המכונה השנייה. גם בכך יש כדי לגרום למתן משקל ראייתי נמוך במיוחד לטבלה.

סיכומו של דבר: אני קובע כי בגין ראש נזק זה זכאים הנתבעים לפיצוי בסך 3,758 ₪.

ב. רכישת חלקים עבור המכונה הראשונה ועלויות העבודה שהושקעה לשם ייצורה:
לשם הוכחת ראש נזק זה, הסתמכו הנתבעים על הטבלה. בהתאם לנתוני הטבלה עלות החלקים והעבודה שבוצעה לשם הרכבת המכונה השנייה הינם סך 175,829 ₪.
כפי שקבעתי לעיל, טבלה זו הינה מסמך פנימי שנערך על ידי עקיבא. הטבלה אינה נתמכת בראיות חיצוניות לשם הוכחת תוכנה.

בנוסף, כפי שהעיד רפאל, בסופו של דבר נמכרה המכונה הראשונה לחקלאי אחר במחיר גבוה מהמחיר שסיכמו עליו הצדדים בהסכם - בסך 420,000 ש"ח [ פר' עמ' 33, ש' 27-30]. מכאן שלכאורה לא נגרמו לנתבעים נזקים בגין ביטול ההסכם ביחס למכונה הראשונה.
נוכח האמור, אני קובע שהנתבעים אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה.

ג. עלות השינויים שבוצעו למכונה הראשונה:
כפי שטענו הנתבעים לאחר שהסתיימה בניית המכונה, הביא עקיבא סוג פרח חדש וביקש למיין גם אותו באמצעות המכונה. לשם כך, נדרשו הנתבעים לבצע שינויים והתאמות במכונה הראשונה שעלותם מסתכמת בסך 66,660 ₪.

אף להוכחת ראש נזק זה ביקשו הנתבעים להסתמך על הטבלה. מהטעמים שפורטו לעיל, אין לראות בטבלה בלבד כהוכחה לאמיתות תוכנה.
בנוסף צירפו הנתבעים הצעת מחיר מיום 5.5.10 עבור " מנוע משולב" ו- "כבל למנוע" בסך 6,003 דולר [ נספח יד' 2 ל-נ/2]. הצעת מחיר כשמה כן היא, אינה מעידה על תשלום בפועל. מכאן שאין בהצעת המחיר דנן כדי להוות ראיה לתשלום בפועל.

הנתבעים צירפו לראיותיהם חשבונית מס מיום 6.6.10 עבור " שדרוג תוכנת המכונה ל-2 מצלמות ועובי גבעול" בסך 23,200 ₪ [ נספח יד' 1 ל-נ/2].
בתצהירו הסביר רפאל כי לנוכח שינוי בסוג הפרח שביקש עקיבא למיין, נדרש לבצע שינויים במכונה. חשבונית זו מהווה חיזוק לעדותו של רפאל.
על כן, אני מקבל רכיב זה ומורה על חיוב התובעים בסך 23,200 ₪ בגין שדרוג התוכנה.
סיכומו של דבר: אני קובע שבגין ראש נזק זה זכאים הנתבעים לפיצוי בסך 23,200 ₪.

ד. הוצאות בגין "הרצת" המכונה הראשונה:
בהתאם לסעיף 4 להסכם המכר, הרצת המכונה הייתה צריכה להיעשות עם פרחים של התובעים. לטענת עקיבא התובעים הגיעו עם כמות מזערית של פרחים שלא אפשרה את הרצת המכונה כראוי [ פר' עמ' 36, ש' 6-13].

בעדותו הסביר רפאל כי מכונה ללא הרצה " לא שווה אגורה" לכן, לאחר שהתובעת ביטלה את הסכם המכר, "המכונה נשארה אצלנו הרבה מאוד זמן וחיפשנו חקלאי שייתן לנו אפשרות להריץ את המכונה..." [ פר' עמ' 33, ש' 16-18].
לגרסתם, הנתבעים מצאו חקלאי שהיה מוכן להריץ את המכונה ואף הבטיח שאם אחרי ההרצה המכונה תהיה בסדר, ירכוש אותה מהם [ פר' עמ' 33, ש' 24-26].

לשם הוכחת ראש נזק זה צירפו הנתבעים שתי חשבוניות מס מאת " חוות נאמן מושב עולש": האחת מיום 1.12.11 " עבור מקדמה להרצת מכונת מיון צמחים+עובדים" על סך 162,980 ₪ [ נספח טז' ל-נ/2]; השנייה מיום 28.12.11 " עבור המשך הרצת מכונת מיון השתתפות בניסוי" על סך 71,920 ₪ [ נספח טו' ל-נ/2].

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, הגעתי לידי מסקנה כי לא אוכל לקבל ראש נזק זה.

ראשית, כפי שעלה מהעדויות שלפני, כבר בסוף חודש אוגוסט הייתה המכונה הראשונה ערוכה למסירה לתובעים. ממצא זה עולה הן מתצהירו של עקיבא [ ס' 12 ל-ת/2] והן מתצהירו של רפאל [ ס' 30 ל-נ/2]. מכאן שאין מקום להכיר בהוצאה נוספת של הרצה המכונה, שעל פי כלל העדויות כבר הייתה מוכנה לפעולה.

שנית, אין בחשבוניות שצירפו הנתבעים כדי להוות ראיה לכך שאכן היה צורך בהרצה נוספת של המכונה בהיקף כה ניכר. לסבר את האוזן, על פי גרסת הנתבעים עצמם הופחתה עלות המכונה מסך 380,000 ₪ לסך 275,000 ₪ בגין רכיב ההרצה (שכבר בוצע). בנסיבות לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים כאילו הם זכאים לפיצוי בגין ההרצה אצל חקלאי אחר בסך נוסף של 234,900 ₪ (71,920 ₪ + 162,980 ₪).

שלישית, קיימת אי בהירות בין הסכומים הנקובים בחשבוניות נספחים טו-1 ו- טו-2 לנ/2 (שסכומן סך 234,900 ₪), לבין הנטען בתצהירו של רפאל לפי הסכום לו זכאית הנתבעת בגין " ההרצה" הוא סך 115,500 ₪ [ ס' 38 לנ/2].

הטעמים דלעיל יפים אף ביחס לרכיב הנוסף לו עתרו הנתבעים בסך 25,000 ₪, בגין פעולות הרצה נוספות שהיו כרוכות בשימוש בפרחים.

92. לא מצאתי ממש ביתר בטענות הצדדים והן נדחות.

93. סוף דבר:

התביעה העיקרית נדחית בחלקה המכריע, למעט זכותה של התובע לקבל לידיה הפרשי ריבית והצמדה בגין השבת קרן המקדמה, בסך 2,974 ₪.
התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה בלבד. אני מחייב את התובעים ( הנתבעים שכנגד) לשלם לנתבעת ( התובעת שכנגד), סך 26,958 ₪.
החיובים דלעיל ניתנים לקיזוז והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי - יישא כל צד בהוצאותיו ובשכר טרחת בא כוחו.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.