הדפסה

משטרת ישראל תביעות- שלוחת אשדוד נ' אבני

בפני כב' השופט אלון רום

המאשימה
משטרת ישראל תביעות- שלוחת אשדוד

נגד

הנאשם
מיכאל אבני

<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה - עוה"ד הילה אוחיון
הנאשם וב"כ – עוה"ד פנינה בן יוסף

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:
חברתי ביקשה שהנאשם יצרף תיק פלא 115872-2010, בבדיקה שערכתי במערכת עולה כי התיק הנ"ל נגנז. הנאשם מודה בעובדות כתב האישום, אבקש להרשיעו.

הנאשם:
אני מודה בכתב האישום.

<#2#>
הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירות כתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"ג, 26/06/2013 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

ב"כ המאשימה טוענת לעונש :
יש לי הבנה עם חברתי שאני טוענת למאסר על תנאי כאשר אנחנו חלוקות לגובה הקנס, חברתי תטען לקנס סימלי, אני אטען לקנס גבוה יותר.

הנאשם הודה והורשע בעבירות של אחזקת עותק מפר למסחר ומחזיק טובין מפרים לשם מסחר, בכך שבמהלך חודש 3/10 הוא החזיק 80 העתקות מפרות של חולצת לקוסט שהזכויות בהן שייכות לחברת ונדום וכן הוא החזיק גם נעליים של נייק מפיו של הנאשם נאמר כי מדובר ב-4 זוגות נעליים, אני מוכנה לצאת מנקודת הנחה שמה שהוא אומר זה נכון.

מדובר למעשה בנאשם יליד 1969 יש לחובתו הרשעות קודמות האחרונה היא משנת 2008 אומנם, אך מדובר לרוב בעבירות רכוש והפרת הוראות חוקיות. מגישה הרשעות קודמות.

מבנה הענישה מעבירות מעין אלו, למעשה הוא עונש של מאסר צופה פני עתיד, עונש של מאסר על תנאי, אבל התביעה סבורה שבעבירות מעין אלה, צריך להתלוות לכך רכיב עונשי נוסף, רכיב הקנס, והקנס צריך להיות מאוד גבוה והולם שכן מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי.

למעשה מדובר בקניין רוחני, והפסיקה נתנה את דעתה בנושא ולא אחת בתי המשפט ציינו כי על בית המשפט יש חובה להירתם למאבק נגד עבריינות מעין זו, על ידי ענישה משמעותית ראויה, שכוללת עונשים של קנסות משמעותיים ולעיתים אף עונשים של מאסר בפועל שיעבירו בצורה חד משמעית את המסר לפיו, יצור ומסחר בעותקים מזויפים המפרים זכויות יוצרים אינם עיסוקים כדאיים.

אני מפנה לפסיקה של בית המשפט העליון רע"פ 219-2006 שם יוחס לנאשם עבירה של סיוע במסחר של עותקים מפרים ומסחר בעותקים מפרים, נכון שמדובר בעבירות שהן יותר חמורות מאלו המיוחסות לנאשם, אבל אני מפנה לפסיקה הזו תוך כדי שאני מדגישה את האמרות שנאמרו על ידי בית המשפט בנוגע לחומרה של עבירות מעין אלו, ובנוגע לעובדה כי יש להטיל על הנאשמים המבצעים עבירות אלו, קנס כספי גבוה.

אני מפנה לפסיקה נוספת של בית המשפט המחוזי 5712-12-08 שם הנאשם הואשם במכירה ובהחזקה של עותקים אחרים בניגוד לסעיפים 10 ג' ו-10 ד' לפקודת זכויות יוצרים, כך שאותו נאשם למעשה הואשם שהחזיק בדוכן שבבעלותו תקליטורים מזויפים, עבירה שמאוד דומה לעבירה של נאשם שלנו פרט לכמות התקליטורים ושם נדון ל-6 חודשי מאסר על נאי ותשלום קנס 10,000 ₪ וזאת למרות המלצת שירות המבחן שהייתה לא להרשיע אותו בדין.

לאור כל האמור, אני סבורה שיש להשית על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וזו רק לאור העובדה כי עברו הפלילי הוא ישן, הוא הודה וחסך זמן שיפוטי יקר לעומת זאת אני סבורה כי יש להשית עליו עונש של קנס גבוה והולם למען יראו ויראו, וגם על מנת להרתיע שלא ישוב ויעשה זאת בעתיד.

ב"כ הנאשם טוענת לעונש :
אני מתקוממת על כך שחברתי מגישה לבית המשפט פסיקה שהיא שונה מהעבירה שבה מואשם הנאשם, כאשר בעצם שני פסקי הדין מדובר על מכירה ולא על אחזקה בלבד, יש הבדל מאוד משמעותי בין סעיף 10 ג' ל10 ד' לפקודת זכויות יוצרים והנאשם כאן הורשע ב-10ד' בלבד, הטענה נגדו שהוא החזיק, אין טענה נגדו שהוא מכר. לא מצאו אותו מוכר, לא תפסו אותו מוכר.

חברתי לא יכולה לבוא ולומר שאלה קנסות המקובלים, כאשר יש עבירה יותר חמורה. אני מפנה את בית המשפט לפסק דין שניתן שבוע שעבר בפני כב' השופטת דינה כהן 9841-10-12, שם השיתה כב' השופטת דינה כהן על שני נאשמים שהואשמו באחזקה בדיוק בסעיף הזה, באחזקת טובין תוך הפרת זכויות יוצרים, מאסר על תנאי, התחייבות וקנס של 1,000 ₪ ב-5 תשלומים.

חברתי הגישה פסיקה שיש בה עבירה חמורה בהרבה מהעבירה בה הורשע הנאשם, ועל כן בית המשפט אינו יכול להסתמך על אותה פסיקה.

אני הייתי מבקשת מעבר לכך, להתייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, בשלם אני מבקשת שבית/ יתחשב בנאשם לגבי הקנס ויטיל עליו קנס סמלי בלבד. הנאשם עבר גמילה מסמים בזוהרים בשנת 2007 עד 4/08, וכפי שבית המשפט יכול היה לראות מאותה שנה לא הייתה לו עבירה נוספת ב-10/08 הוא צירף את כל התיקים שנשארו פתוחים ובית המשפט יכול להראות שלא הוטל עליו עונש מאסר אלא עונשים צופי עתיד.

בשל צריכת הסמים של הנאשם, הנאשם הסתבך גם בחובות, היה לו עסק שהתמוטט הוא הוציא המחאות לתורך קניית הסם, כיום יש לו חוב של 1,205,000 ₪ אני מגישה אישור מהוצל"פ, אני יכולה לומר לבית המשפט שהנאשם פועל בהליכי פשיטת רגל, הוא הגיש בקשה ומשלם כל חודש לכנ"ר 350 ₪. לכן הייתי מבקשת לאור תיקון 113 אני מפנה לסעיף 40 י"א לפיו בגזירת דין על בית המשפט להתחשב הן בנטילת האחריות של הנאשם, הן בנסיבותיו האישיות ושיתוף הפעולה שלו עם הרשויות. הנאשם הודה מיד בפעם הראשונה, לא ניהל ראיות, נסיבות חייו שהל הנאשם קשות והוא נמצא במצב שבו הוא מנסה לחזור לחיים נורמטיביים, להתחיל בהם עובדה שלא עבר כל עבירה מ-2008 וזה מקרה חד פעמי, ולכן הייתי מבקשת שבית המשפט יתחשב בנאשם ולא יטיל על הנאשם יותר מקנס סמלי כפי שהוטל שבוע שבעבר על ידי בית משפט השלום באשקלון כב' השופטת דינה כהן. התיק הוא מ-2010 אנו היום בשנת 2013.
ב"כ המאשימה:
זה רק אחזקת טובין שהחברתי הציגה, שזה החלק המינורי בכתב האישום, הוא מואשם גם ב-10 ד'.

ב"כ הנאשם:
אני מבקשת להשקיף על העבירה כעבירה קלה יחסית, הנסיבות דומות לתיק האחר אליו הפניתי ולדעתי השימוש מלמד על הענישה המתאימה בנסיבות ביצוע עבירה דומה, אין משמעות ממשית לסעיף החוק שכן המעשים דומים.

<#4#>
גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות כתב האישום, החזקת עותק מפר למסחר, עבירה לפי סעיף 10 ד' לפקודת זכויות יוצרים ואחזקת טובין מפרים לשם מסחר, עבירה לפי סעיף 60 א' 4 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ב 1972.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 03/03/10 בשעות הצהריים ברחוב אילת באשדוד, הנאשם החזיק העתקות מפרות כדלקמן: 80 העתקות מפרות של חולצות לקוסט, אשר הזכויות בהן שייכות לחברת ונדום אופנה בע"מ שהינה בעלת סימני המסחר של חולצות אלו. עוד החזיק הנאשם העתקות מפרות של נעלי נייק, שהזכויות בהן שייכות לונדום אופנה בע"מ. מוסכם על הצדדים כי מדובר בארבע זוגות נעליים בלבד.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המאשימה עותרת למאסר מותנה ואולם רכיב הקנס יהא בטיעון פתוח.

ב"כ המאשימה עותרת לקנס משמעותי ואף הגישה פסיקה ממנה עולה כי הקנס המתאים הינו בסך של כ-10,000 ₪. ב"כ המאשימה ציינה את העובדה כי מדובר ב-80 העתקות מפרות של חולצות לצד ארבע זוגות נעליים כאשר לנאשם הרשעות קודמות שעניינן עבירות רכוש והפרת הוראה חוקית. נטען כי מדובר בעבירת קניין רוחני כאשר יש חובה להירתם למאבק של עבריינות זו, באמצעות ענישה בקנס מכביד בכדי להילחם ביצור ומסחר של עותקים מזויפים המפרים זכויות.

ב"כ הנאשם ביקשה להקל בעונשו של הנאשם ולהסתפק בקנס סמלי לצד מאסר מותנה. נטען כי הפסיקה שהגישה המאשימה מתייחסת לסעיף 10 ג' לפקודת זכויות יוצרים שהינה עבירה חמורה יותר מסעיף 10 ד' לפקודה.

עוד נטען כי אין ראיות לכך כי מדובר במי שמכר בפועל את הטובין. ב"כ הנאשם הפנתה לתיק שמספרו 9841-10-12 שם בנסיבות דומות נגזר קנס של 1,000 ₪ בלבד.

עוד טענה הסנגורית כי מדובר באדם שעבר גמילה מסמים ומאז הפסיק לבצע עבירות, שיקם את עצמו, כאשר את העבירה הוא ביצע על רקע היותו מי שמכור לסם.

נטען כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות הקלה בעונש הקנס, הכרוכות בחוב כבד שרובץ על הנאשם בסך של 1.8 מיליון ₪ וכי הוא מצוי בהליכים אצל הפש"ר.

דיון והכרעה

העבירות אותן ביצע הנאשם הפכו בשנים האחרונות ל"מכת מדינה", כאשר המחוקק ובית המשפט העליון גילו דעתם שיש להחמיר בעבירות אלו כדי למגר את התופעה של זיוף מוצרים שונים אשר פוגעת בקניין רוחני של הבעלים.

למעשה עבירות אלו הינן עבירות של מעין גניבה, שכן מדובר בשימוש לא כדין בזכויות קנייניות של אחר שעמל ויצר אותן ו/או רכש אותן כדין והנה מפר הזכויות משתמש בקניינו של האחר, עושה בו כבשלו, ומתעשר על חשבון האחר, מכאן חומרתה של עבירה זו בשעה שזכות הקניין של אדם זוכה למעמד על ייאמר אף "מעמד חוקתי", יש לצקת תוכן של ממש במילים אלו ולהגן על זכות הקניין של אותו אחר, בעל הזכויות, באמצעות הטלת סנקציה עונשית ממשית כנגד מפר הזכויות.

עם חלוף העיתים אנו עדים להחמרה במדיניות ענישה כנגד מפרי זכויות , אכן קיימת סימטריה מובנית בין הענישה המוטלת על עבריינים המפרים זכויות יוצרים ומידת האכיפה, לבין ביצוע העבירה בפועל שכן מדובר בעבירה כלכלית בסיכומו של יום, ובשעה שמבצעי העבירה מודעים לסנקציה שתוטל עליהם בסופו של יום, הם נרתעים על פי רוב מביצוע עבירה זו.

ככלל הענישה בגין עבירה זו הינה ענישה כלכלית הפוגעת בכיסו של מפר הזכויות ואולם ככל שמדובר במי שחוזר על ביצוע העבירה, דינו על פי הפסיקה למאסר בפועל.

נסיבות התיק שבפני אינן מן החמורות שכן מדובר בכמות של 80 חולצות מפרות, אין מדובר בכמות גדולה במיוחד. כמו כן, ארבע זוגות נעליים, מכאן שכתב האישום על נסיבותיו, אינו מן החמורים כלל ועיקר.
נטען בפני על ידי הסנגורית כי לנאשם חובות כבדים ואף הוצג אישור המלמד על היקף החובות שהינו משמעותי, עוד נטען כי מדובר במי ששיקם את עצמו והעבירות בוצעו על רקע היותו מכור לסם, כאשר מאז ביצוע העבירות וגזירת הדין, אין הנאשם עובר עבירות נוספות.

בנסיבות התיק שבפני מצאתי להסתפק בקנס מקל ומתון, אם כי ייאמר כי יש להטיל קנס ממשי, לא ניתן להסתפק בקנס סמלי לאור הצורך ואף הכורח להילחם בעבירה הפוגעת בקניין רוחני של אחר, שהפכה ל"מכת מדינה" ולא רק במדינתנו.

על אף מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם יש להטיל קנס, יחד עם זאת, בגובה הקנס ובפרישת תשלומיו ילקחו בחשבון אפשרויותיו הכלכליות של הנאשם.

סיכומו של יום, החלטתי לאור נתוני התיק שבפני וטיעוני הצדדים לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר מותנה בן 5 חודשים למשך 3 שנים. הנאשם ישא בעונש זה אם יעבור עבירה נוספת בה הורשע.

2. קנס בסך 3,000 ₪ או 10 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, תשלום ראשון בתוך 60 יום.

3. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, להימנע מביצוע עבירה דומה בה הורשע למשך שנתיים. לא יחתום על התחייבות כאמור, יאסר למשך 50 ימים.

מורה על השמדת המוצגים.

זכות ערעור כחוק.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"ג, 26/06/2013 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט