הדפסה

מרום נ' אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב" ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' ש. שורק
נציג ציבור (מעסיקים) מר ד. דורון

התובעת
יעל מרום
ע"י ב"כ עו"ד איתן כהן
-
הנתבעת
אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונית יפה ועו"ד רויטל גרנות

פסק דין

1. בפנינו כתב תביעה שהגישה התובעת ביום 17.3.13 לתשלום פיצויים פיטורין (19,384 ₪) ופיצוי בגין פיטורין שלא כדין בשל פיטורין בחות"ל ובלא שנערך שימוע כדין (3 משכורות, 58,152 ₪).

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כתוכניתנית בתחום שוק ההון מ-4.3.12 ועד 8.1.13, 5 ימים בשבוע מ-08:00-17:30, בשכר 19,384 ₪.

ביום 27.12.12 בסוף יום העבודה בשעה 17:00 לערך נתבקשה לסור למשרדה של ראש תחום בנתבעת, הגב' גאיה פיינרו ("פיינרו"), שהודיעה לה בנוכחות ראש הצוות הישיר, מר עמיחי שפירא ("שפירא") שהוחלט לבצע לה שימוע טרם פיטורין.

פיינרו מסרה לה בע"פ בצורה מעורפלת ולא ברורה כי לא מרוצים ממנה, וללא סיבה קונקרטית לחוסר שביעות הרצון. שפירא לא העלה כל טענה כנגדה. התובעת נתבקשה לפנות למנהלת החשבונות, הגב' פולינה ברינקר ("ברינקר") ע"מ לקבל ממנה מכתב זימון לשימוע, שיתקיים ביום 1.1.13, כשאינה צריכה להתייצב לעבודתה עד אליו. התובעת ניגשה כאמור, נמסרה לה מכתב זימון לשימוע אותו קיבלה לתדהמתה "כרעם ביום בהיר" וברינקר אף ביקשה ממנה להחזיר את כרטיס העובד ומפתח הכניסה לקומות הבנין ולפנות ציוד אישי משולחנה, ואף הבהירה לה שאינה צריכה להתייצב לעבודה עד לשימוע.

ב-1.1.13 שעה 11:00 לערך, נערכה לתובעת פגישה בנוכחות פיינרו, שפירא וברינקר, לא נשמעה כל טענה ממנהלה הישיר, למרות ששפירא היה זה שנתן לה המשימות לביצוע. מעולם לא הועלו כנגדה טענות לתפקודה בעבודה ובפגישה , לראשונה , נמסר לה כי הנתבעת אינה מרוצה מתפקודה.

לא נמסרה לתובעת, לא בע"פ ולא בכתב, מהות הפגישה ולאלו נושאים עליה להערך ובכך נפגעה זכותה להשמע.

במהלך העסקתה לא נערכה עמה שיחה על תפקודה. התובעת היא שיזמה פגישה עם המנכ"ל כ-5 חודשים לאחר תחילה העסקתה, משסוכם כי בתום 3 חודשי העסקה ידונו בתנאי שכרה. גם בפגישה זו לא הועלתה טענה למקצועיותה/תפקודה.

הודעת הנתבעת על פיטוריה לאלתר בחודש 11 להעסקתה, היא בחות"ל, כשבמכתב הזימון לשימוע כבר פוטרה למעשה.

בתום הפגישה, נתבקשה התובעת להמתין בביתה עד להחלטה שתתקבל
ב-3.1.13.

ב-6.1.13 קיבלה התובעת לביתה, באמצעות שליח, מכתב פיטורין החל מ-8.1.13.

התנהלות הנתבעת ומשהפיטורים נעשו סמוך לתום שנת העבודה הראשונה, מעידים כי הפיטורין נעשו מתוך כוננה להתחמק מתשלום פ"פ והתובעת זכאית לפ"פ כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין.

משהופרה חובת השימוע, משפוטרה כעבור 10 חודשים ו-4 ימים בהליך פיטורים לקוני, בחות"ל, ללא כל הסבר סביר או שיחה מקדימה, בחפזון וללא כל סיבה הנראית לעין, תוך רמיסת זכויותיה (בזימונה לשימוע ב-27.12) וכבר אז הופסקה עבודתה, ללא חפיפה, כאילו "פשעה", כשהשימוע נקבע ל-1.1.13 ומכתב פיטורין נחתם ב-6.1.13 ובלא שניתנה לה הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיה – כל אלה מזכים אותה בפיצוי שתבעה.

2. הנתבעת בהגנתה עתרה לדחיית התביעה משהתובעת פוטרה כדין לאחר 10 חודשי עבודה, ומשלא היתה שבעת רצון מתפקודה ומביצועיה של התובעת.
התובעת התקבלה לעבודה ללא רקע משמעותי בתחומי עיסוקה של הנתבעת (JAVA וידע בני"ע), על בסיס הצהרתה כי היא נכונה ומסוגלת לרכוש הידע החסר לה תוך כדי עבודתה, אך בניגוד להצהרתה לא פעלה כך ולא הצליחה אלא לבצע משימות פשוטות ובלתי מורכבות.

במהלך עבודתה, בהערכות שבוצעו , הובהר לתובעת הן ע"י המנכ"ל והן ע"י ראש תחום תשתיות מסחר ובקרות ("פיינרו") כי אינה מתקדמת כמצופה והוסבר לה כיצד עליה להשתפר. גם שפירא העיר לה באופן שוטף על הליקויים בעבודה.
על רקע זה זומנה לשימוע, כדין; התקיים השימוע בו העלתה התובעת כל טענותיה, שלאחריו הוחלט לסיים העסקתה ומטעמים ענייניים.

בשיחה שיזמה התובעת כאמור, נאמרה לה ע"י המנכ"ל שבהערכת ביצועיה ע"י הממונים ומשרמת התקדמותה אינה מצדיקה זאת – לא יעודכן שכרה.

כן נאמר לה על ידו וע"י פיינרו כי לקראת סוף השנה תערך הערכה נוספת.

אעפ"כ, התאכזבות הנתבעת מביצועיה רק גברה (לא שיפרה ביצועיה, לא התמקצעה והתגלו ליקויים בעבודתה, לא ביצעה בדיקות קוד כנדרש/באופן שטחי, התנהלותה בצוות/אי דיווח מסודר על השלמת משימותיה וכיוצ"ב).

על רקע זה, לאחר הערכה נוספת של ביצועיה , הוחלט לזמנה לשימוע. התובעת זומנה לשיחה ב-27.12.12 , בה פירטה בפניה פיינרו באופן בהיר וחד משמעי, הסיבות בגינן הנתבעת שוקלת לסיים העסקתה ; התובעת אף שאלה אותה שאלות ונענתה.

השימוע נקבע ל -1.1.13, 5 ימים לאחר השיחה עם פיינרו, ע"מ לאפשר לה להערך לשימוע ולאחר שהתובעת נשאלה לגבי התאמת המועד לצרכיה, כשהתאפשר לה לא להתייצב לעבודה עד לשימוע.

בפתח השימוע, משהלינה התובעת על שנלקח ממנה כרטיס העוב ד – נענתה כי מדובר בנוהל התָקף לכל עובד המזומן לשימוע ואין משמעו שזהו שימוע "לפרוטוקול בלבד".

פיינרו הסבירה את הסיבות בגינן שוקלת הנתבעת לסיים העסקתה ואפשרה לתובעת להגיב לכל הטענות והקשיבה לכל הסבריה. התובעת הודתה בכשלים בתפקודה וטענה כי היה על הממונה להסביר לה את מבנה הצוותים ולהגדיר תחומי אחריותה ונענתה. הגם שנשאלה, לא עלה מדברי התובעת כי היא רואה דרך לתקן ליקוייה.

הנתבעת ביקשה לזמן התובעת לפגישה במהלכה תמסר לה החלטתה, אך משהודיעה שהיא חולה (תעודת מחלה 6-7.1.13), הועברה לה ההחלטה בכתב לאחר תום מחלתה, ב- 8.1.13.

התובעת פוטרה לאחר שניתנו לה הזדמנויות למכביר לשפר תפקודה ולאחר שנשקלו הטענות בשימוע, פוטרה במועד שבמכתב הפיטורין ולא קודם, אלא, כאמור מנימוקים ענייניים שבתפקודה, בתום לב, בשקיפות ובהגינות ולא ע"מ להתחמק מתשלום פ"פ, ואינה זכאית לפ"פ.

3. דיון מוקדם התקיים בפני כב' הרשמת ע. ריכטמן ביום 1.12.14. בדיון המוקדם הועלתה , לראשונה, הטענה כי לא צויינה בפניה האפשרות להוועץ בעו"ד, כמו גם טענה על "ויתורים" שעשתה ע"מ לעבוד בנתבעת , או כי זו היתה השיחה הרשמית הראשונה שהיתה לה.
ההליך נקבע להוכחות למותב זה ליום 8.9.14.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה.
הנתבעת הגישה תצהירי פיינרו, שפירא ותצהיר המנכ"ל, מר שי גולדברג ("המנכ"ל").
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (16.11.14, 11.6.15).

4. ולהכרעתנו –

א. הליך הפסקת העבודה

אין הצדדים חלוקים על המועדים, כמפורט לעיל.
המחלוקת ביניהם נסובה בעיקרה על "פרשנות" הניתנת ע"י הצדדים לעובדות, שאף על רובן מסכימים הם.
נבחן איפוא את נקודות המחלוקות המהותיות שבין הצדדים:
בטרם זאת, נציין, כפי שאף צויין בדיון המ וקדם - הנתבעת אינה טוענת, חלילה, כנגד אישיותה או יושרה של התובעת. הנתבעת טוענת אך כי תפקודה של התובעת לא השביע את רצונה, לא סיפק את צרכיה. נוסיף ונאמר כי כעולה מתצהיר המנכ"ל – אישיותה (והצהרותיה כי יכולת הלימוד שלה גבוהה) היא שהביאה לקליטתה בנתבעת.
בהתאם, מאשרת הנתבעת כי אכן סוכם עם קבלתה לעבודה כי כעבור 3 חודשי עבודה יתקיים דיון בו תבחן התקדמותה ובמקביל ישקל עדכון שכרה.
בהקשר זה מעניין לציין כי בתצהירה "מצאה" התובעת (ובלא שנתנה לכך הסבר בתצהירה) – "לצמצם" את תקופת העבודה, לאחריה יזמה היא שיחה עם המנכ"ל. כך, אם טענה בתביעה כי לאחר כ-5 חודשים יזמה פגישה כזו (ס' 5) , בתצהירה עסקינן רק ב-4 חודשים.. .
אין לשכוח כי הנתבעת אישרה בהגנתה כי "כעבור חמישה חודשי עבודה" הבהיר המנכ"ל לתובעת, בשיחה שיזמה התובעת, ע"מ לבדוק מדוע לא עודכן שכרה, לאחר 3 חודשי עבודה.
והנה – התובעת , שאינה נותנת איזשהי גרסה למענה שקיבלה מהמנכ"ל באותה שיחה, אלא טוענת רק ש"סוכם כי בתום שנת עבודה יערך דיון בנושא", תוך שטענה כי לא הועלתה בגרסתה כל טענה בדבר תפקודה (כך בתביעה, כך בתצהיר) – כלל אינה משכנעת!
התובעת אינה טוענת (לזכותה יאמר) כי הובטחה העלאת שכר, אלא כי עסקינן בשיקול דעת, תלוי ביצועיה.
בח.נ. טענה התובעת, עת נדרשה להנמקה לאי העלאת שכרה – "לא הייתי צריכה ל שאול נאמר לי שזה בסדר גודל המותאם לעבודתי וזה היה בסדר ולכן אני קיבלתי את זה".
"...הבנתי שהתפקוד שלי לא בסדר" , אישרה שהתפקוד שלה "לא מספיק בסדר " כדי להעלות שכרה וכי יצאה מרוצה . ובחדדה תשובתה: יצאה רגועה מהשיחה. ברור שהתאכזבה ומהבחינה המקצועית אפילו יצאה "מבסוטה" הרגישה שהכל בסדר "וזה היה חשוב לי לדעת את זה ".
אין לשכוח כי התובעת אישרה כי קיבלה, עם קבלתה לנתבעת פחות ממה שרצתה, הגם שקודם לכן טענה כי ביקשה שכר והמנכ"ל הסכים (??) אך מאחר וחתמה קיבלה בסופו של דבר את מה שרצתה – ונקשה: היא ביקשה שכר, המנכ"ל הסכים ובסופו של דבר חתמה על פחות?? ובגין כך שחתמה – הסכימה? וכך, אחרי 3 חודשים שלא עודכן שכרה, לא פצתה פה, כי תפקודה היה טוב, מקצועית ולא קיבלה הערות?? ואחרי 5 חודשים (ולא 4 כשינוי גרסתה...) היא יוזמת שיחה עם המנכ"ל, לבירור עדכון שכרה ולא נאמר לה דבר, אלא רק שכך ישָקל בתום שנה??
לא שוכנענו כלל וכלל בגרסה זו, המלאה חורים ככברה! – די בכל אלה כדי להבהיר, כך לטעמנו, כי 5 חדשים (ולא 3!) היא עצמה, ידעה שאין הצדקה להעלאת שכרה.
הגם שנכנסה לשיחה לפיינרו, לאחר שיחתה עם המנכ"ל, מה שכינתה שיחה "חפיף" – והגם שגם הרוח של מה שפיינרו אמרה לה היתה "שהכל בסדר" – אישרה (חרף העדר זכרון לשאר הדברים הנטענים) כי פיינרו "אמרה שיש לי עוד דברים ללמוד".
אחרי השיחה המשיכה לעשות משימותיה טוב ככל שיכלה, מוכנה להשקיע, מקווה שבפעם הבאה תענה אחרת.
ולא רק זאת – נאמר לה "שהביצועים שלי הם בהתאם לציפיות ממני ובהתאם לידע ולניסיון שלי".
המנכ"ל לא אמר לה שהמדיניות היא להעלות שכר רק למטאורים, אבל היתה "יכולה להבין זאת כמדיניות".
עוד הוסיפה כי לא התקיימו עמה שיחות הערכה ברורות (בנוסף לשיחות "רשמיות" כבתצהירה).
עובדתית – אישרה ששפירא תיקן אותה , העיר לה, ו כשעומתה עם תצהירה – ביקשה לתקן/להבהיר הניסוח בתצהירה, ש"להעיר" על תפקוד , זה "לשבת ולדון לעומק" בתפקוד ולא להעיר נקודתית על טעות.
מעניין לציין בהקשר זה כי אישרה ידיעתה כי בוצעה לה הערכה ע"י שפירא (הופתעה לשמוע על כך מהמנכ"ל) ועל ההערכה השניה למדה רק במעמד הזימון לשימוע – הערכות שלא הוצגו בפניה. המנכ"ל ואח"כ פיינרו, נתנו לה את התמצית שלה.
ענין זה תמוה, לכשעצמו, שהרי התובעת כלל לא אזכרה עניין זה בתביעתה/תצהירה!
המנכ"ל בעדותו הבהיר כי כל יום היתה לתובעת הזדמנות לשפר את התפקוד שלה (בטעות הוקלד "התפוקה", השאלה התייחסה "לתפקודה").
עוד הסביר כי עיון ב- 2 ההערכות מלמד על תוצאה לא טובה, מתחת לממוצע, הערכה נמוכה ולא טובה, כשהענין המדאיג הו א שאין התקדמות. עצם זה שההערכות נראות לב"כ התובעת זהות – זה הענין המדאיג.

פיינרו העידה כי ציפתה להתקדמות התובעת בתהליך מדורג, שככל שהזמן יעבור – תשתפר. 3 ח' עד שתגיע לרמה בסיסית . עוד הבהירה כי שוחחה עם התובעת לאחר ההערכה הראשונה (כמענה לשאלה אם יזמה עמה פגישה) והבהירה לה שהתקדמותה בעבודה לא מצדיקה שיפור שכר, כי תתקיים הערכה נוספת בעתיד. כשנדרשה לשאלת ה"פורמליות" בשיחות השיבה: כי התובעת זומנה טלפונית לחדרה, כשלאחר שיחתן לא היה סיכום כתוב, למיטב זכרונה. כל יום היא משוחחת עם שפירא על העבודה ועל העובדים, מתעדכנת על תפקוד. משהבינה כבר בהתחלה כי התובעת "לא שוס" – נראה לה מוקדם מדי אחרי 3 חודשים לצפות שתהיה "וואו"/שתוכל לעשות לבד פרוייקטים. אז הרמה והציפייה ממנה לא היו בפער מאוד מאוד גדול.
הפער הלך והתרחב ככל שעקומת הלמידה לא השתפרה. ככל שעבר הזמן ציפתה שההתמחות שלה, היכולת וההעמקה בחומר – ישתפרו, שהתובעת תדע יותר על החומר, תכיר המערכת בכללותה, עד שתוכל לבצע משימות מורכבות בעצמה וזה תהליך שנפסק; עקומת הלמידה שלה נהייתה מאוד מאוד רדודה.

עוד הבהירה כי שפירא, כראש צוות, בחן את התובעת לאור הביצועים הטכניים בעוד שהיא ראתה את הקונטקס במובן יותר רחב ומתוך שציפתה כי התובעת "תגשים" את הצפי שראתה בתובעת בראיון העבודה, תנצל את הזמן שניתן לה בתוכנית ללמוד ולהתקדם, לא למדה ולא התקדמה, כמו שאמרה שמסוגלת.
שפירא דיווח לה באופן שוטף.

שפירא העיד כי לא רצה את התובעת אצלו בצוות, שכן אחרי 10 חודשים עדיין לא היתה ברמה מספקת לצוו ת. ב-4 הקטגוריות שמָנה (שפת מחשב; שוק ההון; המערכת עצמה; המערכות של FNR מסביב ), גם אם מתחילים נמוך, אחרי 10 חודשים מצופה לראות גרף התקדמות (לפחות בחלק תהיה התקדמות ניכרת/ניכרת פחות) – שהתובעת לא עמדה בו. התובעת ידעה לעשות מה שהסבירו לה איך לעשות הרבה פעמים , וכשצריך היה קצת יותר לראות מעבר למשימה הנקודתית – התקשתה; לא יכול היה ליתן לה משימות קצת יותר מורכבות.
עוד אישר כי לאחר מספר חודשים, בהערכה השנייה, חל שיפור מזערי, כך שעדיין לא הגיע לרמה של ממוצע (במספור בהערכה – 3).
רוב התקשורת למשימות מתבצעת בע"פ. לא קרא לתובעת לאחר הערכה ראשונית. העתקה של קוד אינה דבר רע, אך יש ללמוד ממנה, להבין את מה שהועתק. עוד הבהיר כי מהודעת הדוא"ל האחרונה עולה כי לא רק שלא נעשתה העבודה כפי שביקש אלא שלא נבדקה, כשהשיבה התובעת כי ב דקה – שבבדיקתו הובהר שהמשימה שבוצעה לא עובדת.
מסקנתנו מכל אלה כי הנתבעת הוכיחה גרסתה ( וכך גם מעדות התובעת) – הן את ההתרשמות מהתובעת בטרם קבלתה לעבודה; את ההערכות של תפקודה והתקדמותה במהלך תקופת עבודה; הן את העובדה כי התובעת קיבלה ההערכות (גוּפן) באופן שוטף משפירא; קי בלה מהמנכ"ל ומפיינרו את המידע שבהערכה הראשונה (תוכנה); הבינה בפגישתה עם המנכ"ל כי תפקודה אינו משביע רצון (והראיה, הגם שחלפו חודשיים מהמועד המוסכם – לא קיבלה ההעלאה לה ציפתה , שלִשמה, היא זו שיזמה הפגישה עמו!); הן את התרשמותם של פיינרו ושפירא בשיחה (27.12.12) בה הודיע ו לה כי מוזמנת היא לשימוע; והן – והעיקר – כי התובעת ידעה שקיימת אי שביעות רצון מתפק ודה במהלך העבודה.

לא נוכל שלא להבהיר עוד – התרשמנו כי התובעת "מייפה" את הבנתה מפגישתה עם המנכ"ל, מהערות וביקורת שוטפת שהשמיע לה שפירא (בין רק לה, בין בדוא"ל לכל הצוות) ומהסברי פיינרו בפגישה מ-27.12.
גם האבחנה בין זימונים, לשיחות/פגישות ; בין העברת ההערכה/ביקורת בשיחה רגילה, אקראית (בע"פ?) – לפגישה "רשמית" – לאו אבחנה היא!
ביחסי עבודה סבירים, נכונים ותקינים ("בריאים") – בהערכת תפקוד שוטפת (חיובית או שלילית) – אין צורך ואין מקום, כך לטעמנו, להפיכתם ל"טקס" ע"י זימון בכתב לקיום שיחה , ניהול פרוטוקול בכל שיחה כאמור וכי וצ"ב.

ראוי להזכיר כי גם להליך שימוע נקבע בפסיקה כי אין עסקינן ב"טקס" שיש לעורכו "מהשפה ולחוץ", אלא, יש לשמור על עקרונות מסוימים (שאם הוכחו – אין פגם בשימוע). ודאי כך, בהערכת עבודה/תפקו ד/ביצועיו של עובד בתקופת הזמן הנדונה.
ודאי וודאי כך, כשהערכה שבוצעה (הראשונה) תוכנה הובא בפניה, בפגישתה עם המנכ"ל (ואח"כ, ע"י פיינרו) ותוכנה של הערכה השנייה, בפגישה מ-27.1 2, כך גם, ובכל הכבוד הראוי, לא מצאנו פגם כלשהו בכך ששפירא "החריש" בפגישה – שהרי הממונ ָה עליו ועל התובעת, פיינרו, הבהירה הדברים.

הנה כי כן – לא מצאנו פגם כלשהו בהתנהלות המתוארת להפסקת עבודתה של התובעת, ומשהוכח כי עבודתה הופסקה, משהנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודה, מהתקדמות התובעת בביצוע עבודתה, לאחר שניתנו לתובעת הזדמנויות והתראות מספיקות במהלך העבודה. נציין כי משהנטל על הנתבעת לאור הוראת ס' 3 לחוק פיצויי פיטורין ומשזה הורם כאמור (הן משלא נסתרו עדויות הנתבעת והן ובעיקר מגרסת התובעת) – אין קמה לתובעת הזכות לפ"פ בהתבסס על ס' 3 לחוק.

נבחן עתה הליך הפסקת העבודה, לאופן ביצועו, לכשעצמו.

ג. שימוע

הבהרנו לעיל כי אין לטעמנו לבחון הליך כאמור לפי כללי טקס שנקבעו, ככל שהוכחה המהות, שלשמה נקבעו הכללים.
כך, כבכל הליך, ככל שיוכח כי ידע עובד כי מוזמן הוא לשיחה בה ידון המשך העסקתו; כי ניתנה לו האפשרות-ההזדמנות להתכונן לשיחה כאמור; כי השיחה התקיימה בפני גורם מוסמך; כי בשיחה נתאפשר לו להביע עמדתו/להגיב לטענות שהועלו; כי מכלול הנתונים נשקל לאחר השיחה; כי הודיע המעסיק על החלטתו לאחר שק"ד כאמור – ברי כי אין פגם בהליך שהתקיים. נזכיר כי ביחס לכל תנאי/שלב כאמור – ככל שתוצגנה ראיות משכנעות – יתאיין הצורך בראייה כתובה . קרי : דרישת הכתב לתנאים כאמור (ככל שאינה מחוייבת עפ"י הוראת חוק, כדוגמת הדרישה שבחוק הודעה לעובד) – ראייתית היא בלבד, אך כנטל ראייתי.

בענייננו, הנתבעת זימנה התובעת למשרדה של פיינרו, טלפונית בסוף יום העבודה. בפגישה זו , במעמד שפירא הסבירה פיינרו את התרשמות הנתבעת מתפקודה וכי הנתבעת מזמנת אותה לשימוע טרם פיטורין. התובעת הופנתה לקבל מכתב זימון לשימוע אצל ברינקר. ברינקר מסרה לנתבעת מכתב זימון לשימוע, שימוע שנקבע ל-1.1.13; כן אמרה לה שעליה להשאיר כרטיס העובד ומפתח וכי היא אינה צריכה להתייצב לעבודתה עד השימוע. ב-1.1.13 התקיים השימוע בפני 3 (פיינרו, שפירא וברינקר). בתום הפגישה נאמר ל תובעת להמתין בביתה עד לקבלת החלטה ב- 3.1; ב- 6.1 נחתם מכתב הפיטורין, שהתקבל אצלה באותו יום.

בעדויות הוברר כי בשיחתה עם פיינרו ושפירא פורטו בפני התובעת טענות הנתבעת לאי שביעות רצונה מתפקודה ומהתקדמותה (העדר התקדמות) בתפק ודה וכי התובעת אף הגיבה (בשאלות, שנענו ע"י פיינרו).
התובעת קיבלה מכתב זימון לשימוע (שאינו מפרט ההנמקות לכוונת הנתבעת לסיים העסקתה).
יש בפנינו פרוטוקול שימוע – מהפרוטוקול עצמו – מדברי התובעת – ברור כי ניתן לה זמן מספיק להערך לשימוע ואף ידעה מדוע זומנה לשימוע (בימים שהיתה בבית; פעם ראשונה ששמעה שלא מרוצים מתפקודה המקצועי – זה בשיחה מ-27.12 אצל פיינרו).
פיינרו הזכירה כי העבירה לה התוכן של ההערכה הראשונה – והתובעת השיבה שאינה זוכרת זאת (הגם שהובהר מדבריה בפנינו, כי מדובר ב"פרשנות" מיטיבה שלה למה שאכן נאמר לה); ודאי משברור כי כך, לאור העובדה שחרף ההסכמה הראשונית – לא הועלה שכרה אחרי הפגישה עם המנכ"ל (וסוכם שיבחן בתום שנה). לא הבינה מהמנכ"ל שלא מרוצים ממנה. נקבע שהנתבעת תודיע עמדתה עד ה- 3.1.13, פיינרו הודיעה למנכ"ל ב- 3.1.13, שלא רואה לחזור בה מכוונת הפיטורין.
ב- 6.1.13 הוציאה הנתבעת מכתב פיטורין, בתוקף מ- 8.1.13 (לאחר תום חופשת המחלה, שבאישור מחלה מ- 6.1 (עד כולל 7.1.13). הנה כי כן – ברו ר כי ידעה התובעת מה נטען כנגדה; מדוע זומנה לשימוע (מפיינרו, בפגישה; ולטעמנו וכך שוכנענו , ידעה גם במהלך עבודתה, שתפקודה אינו משביע רצון); נתאפשר לה להגיב לטענות בשימוע; נרשם פרוטוקול המשקף עמדות הצדדים.

החלטת פיינרו – הגורם המקצועי הבכיר – הובהרה למנכ"ל בזמן אמת (10 לתצהירי הנתבעת). מכתב פיטורים נכתב ונחתם 3 ימים אח"כ (12 שם) ונמסר לתובעת באותו יום, ע"י שליח, משנעדרה בשל מחלה, תוך שהובהר כי תחילת הפיטורין לאחר תום תקופת המחלה ( 8.1.13).
שכרה של התובעת שולם בהתאם, כולל חלף הודעה מוקדמת (ואין לתובעת טענה בהקשר זה).
הנתבעת אף העבירה לתובעת אישור, כמתחייב, על תקופת עבודתה וטפסים מתאימים לשחרור המגיע לה עפ"י דין (כולל פיצוים); אגב כך, תמוה כי לא ציינה התובעת בתביעתה כי פ"פ שוחררו לטובתה עם סיום עבודתה, עת עתרה בתביעה לפ"פ (לא הפחיתה מהזכאות שעתרה לה, כשאף היא חוּשבה, כביכול עבדה שנה) וכך גם במובן מה בתצהירה, חרף הנאמר בדיון הקד"מ (עמ' 4). רק בסיכומיה (ס' 18 סיפא) ח זרה מעתירתה לפ"פ.

לא נוכל שלא לציין זימונה של התובעת למשרדה של פיינרו, בתום יום העבודה (בעת בה "מוזער" החשש לחשיפתה לעיני עובדים אחרים) ורק במעמד זה נאמר לה, בע"פ, כי מתכוונת הנתבעת לזמנה לשימוע, נאמר לה מדוע, תוך פירוט הסיבות ונתבקשה לסור לברינקר לקבלת מכתב הזימון.
הליך כאמור לטעמנו, הינו הליך עדין, ראוי וגם אם מפתיע הוא (ולטעמנו, לא יכול שתהיה עוד לתובעת "הפתעה" לאחר דברים שנאמרו לה , גם אם לא בפגישות "רשמיות") – עדיין רגישות גילתה הנתבעת בפעולה כאמור.
לתובעת ניתן די זמן להתכונן לשימוע (ודאי לשפר תפקודה, קודם לכן) ומשלא התרשמה פיינרו כי התובעת יכלה לשפר תפקודה אחרי השימוע (גם לאור תשובות התובעת בשימוע) – אך סביר הוא שלא מצאה לחזור בה מהחלטתה להפסיק עבודת התובעת. ויוער – פיינרו לא החליטה אלא החלטתה הועברה למנכ"ל, שלאחר שימוע, החליט לפי החל טת-המלצת פיינרו.
אין מדובר ב"חופזה", או בניסיון כלשהו להתחמק מזכות כלשהי ואף לא בפיטורין בתקופת מחלה, שהרי הנתבעת, ערה לאישור המחלה, הודיעה כי עם סיום תקופת המחלה – יכנסו הפיטורין לתוקף .
הנה כי כן – לא מצאנו פגם בהליך כולו.

לא נעלמו מעינינו אלה – כי מכתב הזימון אינו מפרט הסיבות להפסקת העבודה וכי עם קבלת מכתב הזימון – נדרשה להשאיר בנתבעת כרטיס עובד ומפתח לקומות. ביחס להיבט הראשון – עולה כי הסיבות פורטו הן בשיחה מ-27.12, הן קודם לכן והן בראשית השימוע וכי היה לתובעת די זמן להכין עצמה לנטען, כדבריה בפתיח השימוע; ביחס להיבט השני – מקובלת עלינו הנמקת הנתבעת, שיש לה אף ביטוי ברור בהודעה על תנאי העבודה ובאישור על שמירת הסודיות.

אין מדובר בפיטורין ב-27.12, הגם שמאותה עת לא עבדה, אלא בהיותה עובדת עד ל-8.1 (תוך תשלום שכרה; בל נשכח כי לו אכן, כשיטת התובעת – לא היתה משלמת הנתבעת את חודש דצמבר במלואו, לא עבור הימים בינואר ולא ימי מחלה בינואר!). לא שמענו מהתובעת, לא בשימוע ולא בתצהירה (לאחר גילוי מסמכים) כי ביקשה מסמך כלשהו ממחשב הנתבעת, שהיה בו לסייע לה, כמענה בשימוע .
אכן, לא העלתה הנתבעת (גם לא בפנינו) טענה כנגד "יושרה" של הנתבעת – אלא ש לא בשל כך, נתבקשה התובעת להפקיד מי ידית כרטיס העובד והמפתחות, כפי שהובהר בפנינו, משהנוהל סביר והגיוני ואינו אישי.

לאחר ששקלנו כל אלה – לא מצאנו פגם בהליך השימוע ולא נותר לנו, אלא לדחות התביעה גם ברכיב זה.
נזכיר כי לא שוכנענו כי התובעת לא יכלה להכין עצמה מהותית לשימוע, משלא הובהרה לה זכותה להיוועץ בעו"ד.

ד. סיכום

הגם שמבכרים אנו שלא להשתמש בשרש בו נקטה הנתבעת בסיכומיה – שוכנענו כי התובעת ידעה בכל שלב, בזמן אמת , מהם הקשיים בת יפקודה ואת חוסר שביעות רצונה של הנתבעת מתפקודה עפ"נ התקופה וכי התובעת ידעה היטב מדוע זומנה לשימוע, מה ההנמקות שתיתן לכך בשיחה מ-27.12 . יתכן אמנם ש"הדחיקה" הנתונים והעובדות מזכרונה, עד כי חלק מהעובדות פשוט "לא זכרה", גם בעדותה – אלא שלא היה בכך לשכנע כי יש צדק בטענותיה! עדות התובעת לא היתה קוהרנטית לטענות שבכתביה ומנגד, שוכנענו מעדויות הנתבעת!

לאור כל האמור – נדחית התביעה.

משעסקינן בתביעה שנדחתה, תוך שרק בסיום ההליך חזרה בה התובעת מרכיב אחד בתביעתה, משהתרשמנו כי מדובר בתובעת ששגתה לסבור כי הערות והערות שקיבלה במהלך עבודה צריך שת ינָתנה ב"פגישה רשמית" (פורמלית") ומששוכנענו כי דוקא בהתנהלות לא פורמלית (וראויה) יידעה הנתבעת את התובעת במתחייב ובמועד ומששוכנענו כי התובעת ידעה והבינה בזמן אמת את הליקויים ואת עמדת הנתבעת ולאור טיעוניה החדשים בסיכומיה , שלא הוכחו – מצאנו לחייב התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 3,500 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום כ"ד תשרי תשע"ה (7 באוקטובר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. גב' ש. שורק,
עובדים

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. מר ד. דורון,
מעסיקים

נחתם ע"י נ.צ. ביום 25.10.15.
קלדנית: שלומית/ שני נעמן + גלית דוד