הדפסה

מרום ואח' נ' קופימדיה מרכזי צילום בע"מ ואח'

10 אוגוסט 2014

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר נוריאל ממליה
נציגת ציבור (מעבידים) גב' שרה זימן

התובע
יורם מרום ת.ז. XXXXXX577
ע"י ב"כ: עו"ד שמואל אלדן
-
הנתבעים

  1. קופימדיה מרכזי צילום בע"מ ח.פ 512706359
  2. קופימדיה מרכזי צילום 2010 בע"מ ח.פ 514376904

ע"י ב"כ: עו"ד איתמר בן גוזי

פסק דין

הנתבעות 1 ו-2, חברת " קופימדיה מרכזי צילום בע"מ" וחברת " קופימדיה מרכזי צילום 2010 בע"מ", הנן חברות פרטיות הנותנות שירותי צילום והדפסה.
הנתבעות 1 ו-2 יחד עם חברת " קופיטק מיכון משרדי בע"מ" (העוסקת בייבוא ושיווק מכונות צילום, פקסימיליות, מגרסות, מערכות תקשורת ו מדפסות) וחברת " אלתן" (המעניקה שירותי הדפסה דיגיטליים) הן קבוצת חברות בבעלותו ובניהולו של מר יוסי איצקוביץ.
התובע, מר יורם מרום ( להלן- "התובע"), הועסק על ידי הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעת") בתפקיד איש מכירות ובחלק מתקופת עבודתו הועסק בתפקיד מנהל סניף ירושלים.
לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגיש התובע תביעה זו לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ו"מענק חג" (או " משכורת 13").
התובע טען כי הנתבעת הנה חברה העוסקת בתחום הדפוס ו/או הכריכה ולפיכך הוא זכאי לקבלת זכויות המעוגנות בהסכמים הקיבוציים ו/או צווי ההרחבה בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה, הדפוס על ענפיו, הכריכה, לוחות האופסט והצינקוגרפיה ( להלן: "צו ההרחבה בענף הדפוס").
מנגד, טענה הנתבעת כי היא מפעילה רשת חנויות צילום ולפיכך הוראות ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף הדפוס אינן חלות על הצדדים.
הנתבעת הגישה תביעה נגדית בה עתרה לחייב את התובע להשיב לה את השכר שקיבל עבור זמני הנסיעה למקום העבודה בפתח תקווה ובחזרה ( החל מחודש 4/08), שכן לטענתה לאחר קריאת כתב התביעה היא גילתה כי התובע דיווח בכזב על שעות הנסיעה כשעות עבודה.
עובדות
התובע נקלט לעבודתו בחברת " קופיטק מיכון משרדי בע"מ" בתפקיד של איש מכירות ( להלן- "קופיטק"). התובע עבד בקופיטק החל מחודש 11/00 ועד לסוף חודש 8/02.
בחודש 9/02 התובע הועבר לעבודה בחברת " קופימדיה בע"מ" תוך שמירת זכויותיו.
בחודש 1/10 התובע הועבר לעבודה ב"קופימדיה מרכזי צילום 2010 בע"מ" עד למועד סיום עבודתו בחודש 4/11.
לתובע שולם שכר על בסיס חודשי. שכרו האחרון של התובע עמד על 5,083 ₪.
התובע הועסק בסניף הנתבעת בירושלים עד מועד סגירתו בחודש 3/08. ברוב תקופת העבודה שימש התובע מנהל סניף.
בחודש 4/08 הועבר התובע לעבודה בסניף פתח תקווה.
עד חודש 3/08 התובע עבד 6 ימים בשבוע ומחודש 4/08 התובע עבד 5 ימים בשבוע, מבלי שהופחת שכרו.
לתובע הופרשו סכומים לקרן פנסיה החל מחודש 1/08.
התובע דיווח על שעות עבודתו באמצעות דיווח טלפוני. התובע קיבל מידי חודש דו"ח נוכחות אותו היה צריך לאשר, ובמידת הצורך להשלים באופן ידני את דיווח השעות החסר.
משרדי הנהלת הנתבעות ממוקמים בחיפה.
התובע פוטר מעבודתו.
הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים.
המחלוקות
המחלוקות הדרושות הכרעה בהליך זה הן כדלקמן:
מה היתה מתכונת שעות עבודתו של התובע? האם כטענתו, הוא עבד עד חודש 3/08 בין השעות 8:00 - 18:30, ומחודש 4/08 בין השעות 8:00 - 18:00 ( כולל שעות נסיעה למקום העבודה בפתח תקווה וחזרה ממנה), או כטענת הנתבעת בין השעות 9:30 עד 18:00 עם שעה הפסקה ( לאורך כל תקופת העבודה). בתוך כך, האם נכונה טענת התובע לפיה החל ממועד העברתו לסניף פתח תקווה בחודש 4/08 הוסכם בין הצדדים כי שעות הנסיעה למקום העבודה ובחזרה ממנה ייחשבו כשעות עבודה, אם לאו?
האם נכונה טענת התובע לפיה על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הדפוס?
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא בחיוב –
האם התובע זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי השיעור הקבוע בצו ההרחבה בענף הדפוס (150% החל מהשעה ה-9 לעבודה)?
האם התובע זכאי להפרשי פדיון חופשה לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הדפוס, ובאיזה שיעור?
האם התובע זכאי ל"משכורת 13" או " מענק חג" לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הדפוס ובאיזה שיעור?
האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ובאיזה שיעור?
האם הנתבעות זכאיות להשבת השכר ששולם לתובע בגין שעות הנסיעה למקום העבודה בפתח תקווה ובחזרה החל מחודש 4/08 ובאיזה שיעור?
שעות עבודת התובע והתביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות
כאמור, התובע טען כי עד חודש 3/08 הוא עבד בסניף ירושלים בימים ראשון עד חמישי, בין השעות 8:00 עד 18:30 וביום שישי עד השעה 13:00. החל מחודש 4/08 הוא עבד בסניף פתח תקווה בין השעות 8:00 עד 18:00.
התובע טען בתצהירו כי חרף הרעת תנאי עבודתו לאחר העברתו לעבודה בסניף פתח תקווה הוא לא התפטר מעבודתו, שכן בשיחה שקיים עם מר יוסי איצקוביץ, הובטחו לו תנאי עבודה מיטיבים, ובכלל זה כי שעות הנסיעה לעבודה ובחזרה ממנה ייחשבו כשעות עבודה וכי לא יעבוד בימי שישי מבלי שייפגעו יתר תנאי עבודתו ושכרו. כך העיד התובע לעניין זה:
"אני אמשיך לטפל בלקוחות קופימדיה בירושלים, ואעשה זאת בעיקר בבוקר, לפני שאני ממשיך לסניף פתח תקוה. למעשה ברוב הימים התחלתי את העבודה אצל לקוחות בירושלים ולעיתים הגעתי ללקוחות בירושלים גם בדרכי חזרה מפתח תקוה.
בימים בהם אין בכך צורך, יתחיל יום עבודתי בשעה 8:00, בה אגיע לירושלים, וכן כי אסיים את עבודתי בשעה שבה אגיע בחזרה מפתח תקוה לירושלים. שעות הנסיעה תיחשבנה לשעות עבודה לכל דבר וענין ואדווח בהתאם לכך דרך מכשיר הטלפון הסלולרי של הנתבעת שהועמד לרשותי.
לא אעבוד בימי שישי וערבי חג אך אלה יחושבו לימי עבודה רגילים ומבלי שיקטן שכרי."
התובע הוסיף כי "בסניף פתח תקווה היה שעון נוכחות ידני עליו נדרשו רוב העובדים לחתום. אני נדרשתי לדווח באמצעות הטלפון לאור הסיכום שעבודתי מתחילה עם הגיעי לירושלים ומסתיימת עם שובי לירושלים."
מר איצקוביץ מטעם הנתבעת העיד בתצהירו כי מתכונת שעות עבודתו של התובע הייתה בין השעות 9:30 -18:00, ובמסגרתה ניתנה לו שעה הפסקה. לטענת מר איצקוביץ, בפועל התובע הגיע ועזב כרצונו, עשה סידורים אישיים על חשבון שעות עבודתו וניצל את העובדה שנציגי הנתבעת, שמקום מושבם בחיפה, לא פיקחו על עבודתו. מר איצקוביץ הכחיש את טענת התובע לפיה הוא אישר לתובע לדווח את שעות הנסיעה לעבודה ובחזרה ממנה ( בסניף פתח תקווה) כשעות עבודה, כמו גם את הטענה לפיה הוא " הבטיח" לתובע את תנאי העבודה המפורטים בתצהירו. כך העיד מר איצקוביץ:
"עד חודש 3/08 עבד התובע כמנהל סניף הנתבעת 1 בירושלים, הוא היה מנהל הסניף, הוא הגיע והלך כרצונו אף מנהל מטעם הנתבעות לא היה במקום ע"מ לפקח עליו ולא ניתן היה כלל לפקח על התובע.
התובע היה אמור להגיע לעבודה בשעה 9:30 בפתיחת החנות ולסיים את העבודה בשעה 18:00, בנוסף לתובע הייתה שעת הפסקה בכל יום, בה יכול היה לעשות כל אשר עולה על רוחו- אנו יודעים, כי בפועל התובע היה לוקח הרבה מעבר לשעת הפסקה זו, היה נוהג לבצע סידורים רבים במהלך העבודה וניצל היטב את העובדה שאף אחד מהנהלת החברה לא יכול לפקח עליו מאחר והנהלת החברה נמצאת בחיפה, כמו כן זכור לי היטב שהיה נוהג לאחר באופן קבוע לפתיחת החנות בבוקר מאחר והיה נוהג לקחת את ילדיו לגנים/בתי הספר.
היות והתוצאות העסקיות של הסניף הירושלמי היו חלשות והוא לא הצליח להפוך להיות רווחי, נאלצנו לסגור את הסניף הנ"ל ובחודש 4/08 הועבר התובע לבקשתו שלו, לעבוד בסניף הנתבעות בפ"ת והיה אמור לעבוד שם באותן שעות- אלא מה? שבדיעבד, רק לאחר שהגיש את תביעתו נגדנו, התברר לנו, כי התובע כלל מיוזמתו בשעות העבודה גם את שעות ההגעה והחזרה מירושלים...
אני מעולם לא אישרתי לתובע לדווח עבור שעות הנסיעה מהבית לעבודה ובחזרה ... התובע היה אמור לדווח תחילת עבודה עם הגעה לסניף בפתח תקוה ולדווח סיום עבודה ביציאה ממנו...
...אני מעולם לא הפצרתי ממנו להישאר בחברה ובוודאי שלא הבטחתי לו את התנאים הנזכרים בתצהירו ו/או חלק מהם...".
לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח מתכונת עבודה הכוללת עבודה בפועל בשעות נוספות.
לביסוס גרסתו לפיה מתכונת עבודתו כללה עבודה בשעות נוספות הגיש התובע דו"חות נוכחות עבור חלק מתקופת עבודתו (הדוחו"ת צורפו לתצהירו). לטענתו, דו"חות הנוכחות לא נמסרו לו באופן שוטף אלא "רק כאשר היו מידי פעם תקלות בדיווח, הועברו לי טיוטות הדוחות כדי שאשלים ו/או אתקן אותם ידנית ולעיתים קבלתי דוחות לאחר תיקון. אלה דוחות הנוכחות היחידים שיש בידי."
מדו"חות הנוכחות שצורפו לתצהירו של התובע עולה לכאורה כי התובע החל את עבודתו בשעה 8:00 וסיים אותה לרוב לאחר השעה 18:00 בערב, דבר שתומך לכאורה בגרסתו של התובע לעניין מתכונת עבודתו. אולם, לאחר בחינת המסכת הראייתית שהובאה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי הדיווח הטלפוני של התובע על שעות עבודתו לא היה דיווח מהימן, באופן שניתן לבסס עליו קביעה כי מתכונת עבודתו של התובע כללה עבודה בשעות נוספות, מן הטעמים שיפורטו להלן.
יצוין כי ככלל עדותו של התובע לא הייתה מהימנה עלינו לעומת עדותו של מר איצקוביץ.
ראשית, טענתו של התובע לפיה הנתבעת נמנעה מלמסור לו את דו"חות הנוכחות באופן שוטף, אלא במקרים בהם היו " תקלות בדיווח" אינה מתיישבת עם הראיות והעדויות שהובאו לפנינו. התובע הודה בחקירתו בבית הדין כי הוא קיבל כל חודש את דו"חות הנוכחות בפקס וכי בחלק מהדו"חות שצורפו לתצהירו כלל לא נדרש תיקון.
שנית, התובע אישר בחקירתו כי הוא עבד בסניף ירושלים עם עובדים נוספים, וכי העובדים עבדו "8.5 או 9 שעות". התובע לא הסביר מדוע הוא נדרש לעבוד מספר שעות מרובות יותר משעות העבודה הנהוגות בסניף.
שלישית, התובע אישר בעדותו בבית הדין כי היו מקרים " בודדים" בהם הוא שכח לדווח על שעת סיום עבודתו או על שעת תחילת עבודתו. כשעומת התובע עם דו"ח הנוכחות לתאריכים 26.8.09- 25.9.09 בו מפורטים תשעה תיקונים ידניים לתקופת עבודה של עשרים ימים, הוא השיב כי היו " תקלות" בדיווח ובהמשך עדותו הוא אישר כי הוא נדרש לבצע תיקונים ידניים במקרים בהם הוא שכח לדווח על שעות עבודתו.
רביעית, התובע אישר בעדותו כי הנתבעת לא הפחיתה את שכרו במקרים בהם הוא סיים עבודתו בשעה מוקדמת. כן אישר התובע כי הוא יצא להפסקות, וכי היו מקרים בהם הוא יצא במהלך שעות העבודה לסידורים אישיים ולביקור אצל " רופא". מעיון בתלושי המשכורת של התובע, עולה כי שכרו שולם באופן מלא מידי חודש מבלי שפורט בתלושי המשכורת תשלום נפרד בגין דמי מחלה או ניכוי ימי מחלה ממאזן ימי המחלה של התובע.
חמישית, התובע צירף לתצהירו "דוח נוכחות מפורט תאריך 26/12/2009- 25/01/2010 מרום יורם (24915)" ממנו עולה כי התובע דיווח את שעת תחילת עבודתו ( בשעה 8:00) בהיותו ב"קניון מעלה אדומים" ; שכונת "מצפה נבו מעלה אדומים" ו"מעלה אדומים" ( נספח 41 לתצהיר התובע). העובדה שהתובע דיווח על תחילת עבודתו בהיותו במעלה אדומים, עיר מגוריו, מבלי לפרט כל הסבר סביר לכך, מכרסמת אף היא במהימנות הדיווח של התובע על שעות עבודתו.
שישית, העובדה שהתובע לא כל העלה דרישה לתשלום עבור שעות עבודה נוספות במכתב בא כוחו לנתבעת מיום 29.3.11 ( צורף לכתב ההגנה), מלמדת על כך שהתובע עצמו לא סבר כי הוא זכאי לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות. במכתב זה העלה התובע טענות בעניין אי מתן הודעה מוקדמת בלבד. הימנעות התובע מלעלות טענות בעניין עבודתו בשעות נוספות מתיישבת עם התנהגות התובע משך כל תקופת עבודתו, בה נמנע מפניה למי מנציגי הנתבעת בדרישה לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות. יצוין כי עדותו של התובע בבית הדין לפיה הוא פנה למר איצקוביץ במהלך תקופת עבודתו ודרש לקבל גמול בעד עבודה בשעות נוספות, אינה מהימנה עלינו והעובדה כי מר איצקוביץ לא נחקר על כך בעדותו בבית הדין מחזקת את מסקנתנו.
משנמצא כי הדיווח הטלפוני של התובע על שעות עבודתו נמצא בלתי מהימן, אין לנו אלא לקבל את גרסתה של הנתבעת לפיה מתכונת שעות עבודתו התובע הייתה בין השעות 9:30- 18:00 וכי התובע קיבל שעת הפסקה ( העובדה כי התובע קיבל שעת הפסקה מתיישבת עם הנתון המפורט בדו"חות נוכחות " הפסקה ללא תשלום" של שעה ביום). עדותו של מר איצקוביץ לעניין זה הייתה עקבית ומהימנה עלינו והיא לא נסתרה. מר איצקוביץ העיד כי דיווח השעות של התובע נעשה בעיקר לצרכי מעקב על היעדרויות, ימי חופשה ומילואים. הסברו של מר איצקוביץ בעניין זה מקובל עלינו, והעובדה כי הנתבעת לא ניכתה משכרו של התובע בחודשים בהם הוא עבד מספר שעות קטן מ-186 מתיישבת עם עדותו של מר איצקוביץ בעניין זה.
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי מתכונת עבודתו של התובע הייתה בין השעות 9:30 -18:00, כי לתובע ניתנה שעת הפסקה, כי עד לחודש 3/08 התובע עבד שישה ימים בשבוע ומחודש 4/08 התובע עבד חמישה ימים בשבוע. החל מחודש 4/08 התובע עבד במתכונת עבודה מופחתת, ללא ימי שישי ובימי חול עד השעה 16:30 ( לאחר ניכוי שעה וחצי נסיעה לכיוון אחד).
באשר לטענת התובע כי מר איצקוביץ " הבטיח" לו כי לאחר מעברו לעבודה בסניף פתח תקווה שכרו ותנאי עבודתו לא ייפגעו על אף שלא יידרש לעבוד עוד בימי שישי, הרי שטענה זו לא הוכחה על ידי התובע.
התובע העיד בתצהירו כי הוא סירב לעבור לעבודה בפתח תקווה וטען "שהעברתי הינה בגדר של הרעת תנאים משמעותית, המזכה אותי, אם אתפטר בגינה בפיצויי פיטורים".
בעדותו בבית הדין " ריכך" התובע את גרסתו וטען כי הוא סירב להתחיל את עבודתו בפתח תקווה " מבלי שתנאי עבודתו יסוכמו" (עמוד 11, שורות 17-18):
"ש. אתה טוען בסעיף 7 שכתוצאה מזה שהרעו לך תנאים את איימת שתתפטר.
ת. לא איימתי. אמרתי שאני לא מוכן לרדת לפ"ת מבלי שהתנאים שלי יסוכמו."
במהלך חקירתו הנגדית של התובע בבית הדין הציג ב"כ התובע מסמך שלטענת התובע נשלח על ידי אשתו לנתבעת ( ת/1). מסמך זה נושא את התאריך 8.4.08 ובו נרשמו הדברים הבאים:
"לכבוד: מר יוסי איצקוביץ

הנדון: מעבר פעילותי בחברה מסניף ירושלים
לסניף פתח תקווה

ברצוני להודיעך בזאת שעצם ירידתי היום לעבוד בסניף פתח תקווה נועד כדי לשמר את הלקוחות הקיימים מירושלים ואינו מהווה הסכמה מבחינתי לעבור באופן קבוע לעבוד בסניף פתח תקווה, עד אשר יסוכמו התנאים בינינו בכתב במהלך השבועיים הקרובים.

בכבוד רב,

יורם מרום"

מר איצקוביץ הכחיש בבית הדין כי קיבל מסמך זה מהתובע ( עמוד 11, שורה 23).
התובע אישר בעדותו בבית הדין כי הוא המשיך לעבוד בסניף פתח תקווה מבלי שהוסכמו בין הצדדים תנאי עבודתו ( עמוד 12, שורות 7-15):
"ש. אתה כותב " עד אשר יסוכמו בינינו התנאים בכתב". האם יש לך סיכום בכתב.
ת. הוא נמנע מלשבת איתי. אין לי סיכום בכתב.
ש. ולמרות זאת עבדת בפ"ת.
ת. כן.
ש. אתה טוען להטבה מאוד משמעותית. שלא תעבוד בימי שישי וששעות הנסיעה ייחשבו עבודה. ואתה לא מבקש שום מסמך לזה.
ת. סמכתי עליו. בדיעבד טעיתי.
ש. כן מצאת לפנות בכתב, אבל לא עמדת על זה.
ת. סמכתי עליו."
העובדה שהתובע לא טען בעדותו בבית הדין כי תנאי עבודתו החדשים, לכאורה, הוסכמו בעל פה בשיחה טלפונית עם מר איצקוביץ, על אף שהעלה גרסה זו בתצהירו, אף היא מכרסמת במהימנות גרסתו של התובע.
התובע העיד בבית הדין כי שעות הנסיעה לעבודה בפתח תקווה ובחזרה ממנה הן שלוש שעות ( וכשיש עומס תנועה שעתיים לכל כיוון) מתוך מתכונת שעות עבודתו הנטענת בין 8:00- 18:00 , כי הוא לא עבד בימי שישי וכי "זה היה בהסכם שאני לא עובד בימי ו' עקב הרעת התנאים שלי", אך מיד לאחר מכן אישר בעדותו כי הוא לא דיבר עם אף אחד על כך שהיקף משרתו משתנה ( עמוד 18, שורות 1-2):
"ש. היה בהסכם שתעבוד פחות ממשרה מלאה.
ת. לא דיברנו על זה שהמשרה שלי משתנה."
העובדה שמר איצקוביץ לא נחקר בעדותו בבית הדין על השיחה הטלפונית בה " הובטחו" לכאורה לתובע תנאי העבודה המיטיבים, שהם בבחינת תנאי עבודה חדשים, אף היא פועלת לרעת התובע ומכרסמת במהימנות גרסתו.
חרף האמור לעיל, בפועל הנתבעת לא הפחיתה משכרו של התובע בתקופת עבודתו החל מחודש 4/08. ייתכן והדבר נבע מכך שהנתבעת לא הקפידה על " התחשבנות" דווקנית עם התובע ביחס לשעות עבודתו והמשיכה לשלם לו שכר מלא. כך או כך, התנהגות זו מהווה ביטוי לשינוי תנאי העבודה של התובע בהסכמה באופן שהיטיב עימו.
למעלה מן הצורך נוסיף כי אף אם היינו מקבלים את גרסתו של התובע לעניין מתכונת שעות עבודתו בתקופת עבודתו עד חודש 03/08, אנו סבורים כי התנהגות הנתבעת שבאה לידי ביטוי בהמשך תשלום שכרו המלא של התובע לאחר מעברו לפתח תקווה משך תקופה ארוכה של מעל ארבע שנים, (חרף הפחתת 82 שעות עבודה ממשרתו לפי חישוב שלוש שעות בממוצע ליום כפול 5 ימים כפול 4.3 שבועות בצירוף הפחתת 4 שעות עבודה ביום שישי כפול 4.3), מהווה בהחלט פיצוי סביר לכך.
אנו סבורים כי תביעת התובע לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות בעד התקופה שמחודש 4/08 ואילך, היא חסרת תום לב. הנתבעת היטיבה עם התובע בכך ששילמה לו שכר מלא חרף הקטנת מספר שעות עבודתו בפועל ( כאמור מדובר ב-82 שעות שהופחתו ממשרתו שהן 44% משרה. הטבה זו אינה יכולה לעמוד לרועץ לנתבעת והיא אינה מקימה לתובע זכות כי ההטבה הנ"ל תשמש בסיס לחישוב שעות עבודתו לצורך גמול בעד עבודה בשעות נוספות. דומה הדבר למצב בו המעסיק משלם לעובד כהטבה שכר של משרה מלאה בעד 7 שעות עבודה ביום, האם עבודתו של העובד בשעה השמינית תזכה אותו בגמול בשעות נוספות? אנו סבורים כי התשובה לכך שלילית.
על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות.
תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס
על פי הפסיקה שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד, קרי הפעילות העיקרית המבוצעת במפעלו של המעביד ( דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, בעמ' 160; ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' ליליה עבד לעיל ( פורסם בנבו) ניתן ביום 9.7.00). נטל ההוכחה לאיזה ענף משתייך מפעל מסוים מוטל על התובע ( דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום בע"מ, פד"ע כ"ג, 45
כפי שנפסק, סיווג עסקו של מעביד יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ( להלן - הסיווג האחיד; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מואסי מוחמד עבד אלעזיז, (פורסם בנבו) (ניתן ביום 4.12.96 ).
נטל ההוכחה להוכיח את תחולת צו ההרחבה מוטל על התובע ( דב"ע שן/7-1 לעיל).
לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס על הצדדים.
צו ההרחבה בענף הדפוס קובע כי הוא חל על מפעלים שמועסקים בהם לא יותר מ- 20 עובדים למעט עובדים שהוצאו מתחולת הצו:
"צו הרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה
הדפוס על כל ענפיו, הכריכה, לוחות האופסט והצינקוגרפיה
לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957
בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אני מצווה כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות המלאכה והתעשיה הזעירה בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האיגוד הארצי של עובדי הדפוס, הכריכה והקרטונז' (7031/77) מיום ט"ז באב התשל"ז (13 ביולי 1977) כפי שתוקן בהסכם בין הצדדים האמורים, ביום י"ג בכסלו התשל"ט (31 בדצמבר 1978) (7068/78) וביום ח' בתמוז התשמ"ה (27 ביוני 1985) (7052/85) וביום א' בתמוז התשמ"ה (20 ביוני 1985) (7053/85) וכי ההוראות האמורות יחולו מיום כ' בטבת התשמ"ו (1 בינואר 1986) על כל העובדים בישראל בתעשית הדפוס על כל ענפיו ומקצועות הכריכה, הצינקוגרפיה, בלט, אופסט, משי וכל שיטת דפוס אחרת, לרבות המועסקים בפוטוליטו, בצילום, הפרדת צבעים, סדר צילום, מעתיקי לוחות אופסט וליטוגרפיה לרבות העובדים המועסקים בשירותים ומעבידיהם של כל אלה, במפעלים שמועסקים בהם לא יותר מ-20 עובדים למעט:
עובדי המשק"ם חברה לתעסוקת קשישים ובעלי כושר גופני מוגבל בע"מ;
עובדים עם מגבלות פיזיות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף באחזקתם;
עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים, ומעבידיהם."
התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי הנתבעת העסיקה בתקופה הרלוונטית לתביעה לא יותר מ- 20 עובדים, שהוא תנאי הכרחי לתחולת הצו בענף הדפוס על הצדדים.
על כן, אנו דוחים את טענת התובע כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הדפוס, וכפועל יוצא מכך את תביעתו לתשלום " מענק חג" או " משכורת 13" על פי הוראות צו ההרחבה בענף הדפוס.
פדיון חופשה
התובע עתר לפדיון חופשה לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הדפוס.
כאמור, דחינו את טענת התובע לפיה צו ההרחבה בענף הדפוס חל על הצדדים. על כן התובע היה זכאי לצבירת ימי חופשה בהתאם לקבוע בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית").
על פי הקבוע בחוק חופשה שנתית, התובע היה זכאי בעד כל אחת מארבע שנות עבודתו הראשונות ל-12 יום, בעד שנת עבודתו החמישית ל-14 יום, בעד שנת עבודתו השישית ל-16 יום, בעד שנת עבודתו השביעית ל-19 יום, בעד שנת עבודתו השמינית ואילך ליום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום ( כלומר בעד השנה שמינית ל-20 יום, בעד השנה התשיעית ל-21 יום ובעד השנה העשירית ל-22 יום. עבור שישה חודשי עבודה בשנת עבודתו האחת עשרה הוא היה זכאי ל-11.5 ימי חופשה).
בהתאם לכך התובע רשאי לתבוע פדיון חופשה בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות ושנת עבודתו השוטפת ( השנה השמינית, התשיעית העשירית והחלק היחסי של שנת עבודתו האחת עשרה - מחודש 11/07 עד חודש 4/11) בעדם הוא היה זכאי ל-74.5 ימי חופשה. מכיוון שאין פדיון של חצאי ימים, התובע זכאי לפדיון 74 ימי חופשה.
התובע טען בסיכומיו, כי בשנים אלה הוא זוכה במאזן החופשות בתלושי המשכורת ב- 53.72 ימי חופשה בלבד ( התובע רשם את המספר 52.2, אך מחיבור המספרים שפירט בסעיף 126 לסיכומים מתקבלת התוצאה 53.72).
לפי בדיקתנו, התובע זוכה במאזן ימי החופשה ב-58.47 ימי חופשה ( התובע לא לקח בחשבון את העובדה שבחודש 4/08 בנוסף לזיכוי של 1.58 יום חופשה בעד אותו חודש, הוא זוכה רטרואקטיבית ב-4.75 ימי חופשה עבור חודשים 1/08- 3/08). עם זאת, מבדיקת הנתונים שהופיעו במאזן החופשות של התובע בתלושי המשכורת עולה כי בחודש 7/08 הופיע במאזן החופשות של התובע כי לתובע יתרת חופשה קודמת -26.33 ימים ולא 28.33 ימים שהיה הנתון של יתרת ימי החופשה של התובע בחודש 6/08, כלומר לתובע הופחתו 2 ימי חופשה מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בנתון " ניצול" ימי החופשה ( יצוין כי בחודש 7/08 התובע ניצל 6 ימי חופשה ויתרת החופשה הייתה- 22.17). בחודש 8/08 הופיע בנתון יתרת חופשה קודמת -23.92 ולא 22.17, כלומר לתובע הוחזרו 1.75 ימי חופשה, כך שהיה זכאי ל-0.25 ימי חופשה שהופחתו בחודש 6/08. בחודש 9/08 בנתון יתרת חופשה קודמת הופיע 21.58 ימים במקום 23.33 שהייתה היתרה בחודש 8/08. כלומר לתובע הופחתו שוב 1.75 ימי חופשה מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בנתון " ניצול" חופשה. בחודש 12/08 הופחתו לתובע עוד 1.91 ימי חופשה באותו האופן ( בחודש 11/08 הופיע בתלוש כי לתובע יש 21.08 ימים ביתרת חופשה, אך בחודש 12/08 הופיע ביתרה קודמת 19.17 ימים בלבד). המשמעות היא שהופחתו לתובע 3.91 ימי חופשה מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בנתון " ניצול" ימי חופשה בתלושי המשכורת. על כן יש לנכות את 3.91 הימים הנ"ל מ-58.47 ימי החופשה שהתובע זוכה במאזן החופשה בתקופה זו, כך שבפועל התובע זוכה ב-54.56 ימי חופשה.
אשר על כן, התובע זכאי לפדיון 19.44 ימי חופשה בסך 4,250 ₪ ( לפי חישוב שכרו היומי בסך 218.64 ₪ ( נתון שכר שעתי המוסכם על הצדדים בסך 27.33 כפול 8 שעות) כפול 19.44 ימים).
החלטנו לדחות את תביעת התובע לפדיון 15 ימי חופשה שנוכו ממאזן ימי החופשה שלו בתקופה שבין חודשים 4/08-7/08. התובע טען כי הנתבעת הפחיתה ממאזן ימי חופשתו ימי חופשה עבור היעדרויותיו בימי שישי, לאחר העברתו לסניף פתח תקווה, חרף הסכמת הצדדים כי שכרו ותנאי עבודתו לא ייפגעו בשל כך.
כאמור, החלטנו לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה. התובע לא הוכיח את טענתו כי ניכוי 15 ימי החופשה ממאזן ימי חופשתו בחודשים 7/08- 4/08 היה עקב הפחתת יום עבודתו ביום שישי. בחישוב פשוט של ארבעה חודשים כפול 4.3 שבועות לחודש כפול חצי יום חופש אנו מגיעים לכל היותר ל-8.5 ימי חופשה שהיו יכולים להיות מנוכים ממאזן החופשה שלו, אילו גרסתו הייתה מתקבלת.
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 4,250 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה
התובע עתר לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 36,510 ₪ ( לאחר ניכוי הסכום שהופרש בעדו בסך 1,920 ₪ מחודש 1/08).
תביעתו של התובע מבוססת על ההנחה כי צו ההרחבה בענף הדפוס הקובע חובת הפרשה פנסיונית בשיעור 6% מהשכר מיום עבודתו הראשון, חל עליו, טענה שנדחתה על ידינו כמבואר לעיל.
בנוסף תביעתו של התובע מבוססת על שכרו האחרון לאורך כל תקופת עבודתו משך עשר וחצי שנים.
התובע זכאי להפרשות בהתאם לשיעורים הקבועים בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מ-2008, כפי שהופרש לו בפועל על ידי הנתבעת כמפורט בתלושי המשכורת שלו מחודש 1/08 ואילך, מבדיקה שערכנו.
על כן, תביעתו של התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נדחית.
תביעה נגדית – השבת שכר ששולם בגין זמני נסיעה
החלטנו לדחות את התביעה הנגדית של הנתבעת להשבת השכר ששולם לתובע בעד שעות הנסיעה לפתח תקווה ובחזרה ממנה.
כמבואר לעיל, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי זמני הנסיעה לפתח תקווה ובחזרה ייחשבו שעות עבודה בפועל לצורך הוכחת מתכונת שעות עבודתו כבסיס לתביעתו לגמול בעד עבודה בשעות נוספות.
עם זאת, מהראיות והעדויות שהובאו לפנינו עולה כי הנתבעת שילמה לתובע שכר חודשי מלא ללא התחשבנות דווקנית במספר שעות עבודתו בפועל, באופן שלתובע לא הופחת שכר בחודשים בהם הוא עבד מספר שעות קטן ממשרה מלאה (186 שעות). עובדה זו עולה גם מהודעת ב"כ הנתבעת לפרוטוקול הדיון מיום 25.6.12 ("בירושלים אין מצב שהוא עבד יותר מ-8 שעות ביום. היו גם 5 ו-6 שעות ביום. בכל מקרה הוא קיבל משרה מלאה"- עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 25-26).
כאמור, הנתבעת המשיכה לשלם לתובע שכר עבור משרה מלאה גם לאחר הפחתת ימי עבודתו בימי שישי והקטנת היקף משרתו עקב מעברו לעבודה בפתח תקווה בחודש 4/08 . התנהגות זו של הנתבעת מהווה ביטוי לשינוי תנאי העבודה בהסכמה והנתבעת אינה יכולה לחזור בה מהסכמה זו כעת בתגובה לתביעת התובע.
על יסוד האמור לעיל אנו דוחים את תביעת הנתבעת להשבת השכר ששולם לתובע החל מחודש 4/08 בעד שעות נסיעתו למקום העבודה בפתח תקווה ובחזרה.
סוף דבר
התביעה של התובע מתקבלת ברכיב פדיון חופשה בלבד. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,250 ₪ בגין פדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.11 ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה הנגדית של הנתבעת נדחית.
בשים לב לפערים בין הרכיבים והסכומים שנתבעו על ידי התובע לבין מה שנפסק בפועל, אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ד (10 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט