הדפסה

מקטובי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

בפני
כבוד ה שופט זכריה ימיני

תובעים

גדעון מקטובי

נגד

נתבעים

מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

תביעה לתגמולי ביטוח חיים על פי פוליסה שערך לתובע מעבידו באמצעות סוכן הביטוח של המעביד.

כללי:
בעלי הדין:
1. התובע יליד 16.10.1959 נהג משאית ונהג סמיטריילר במקצועו.

2. הנתבעת היא חברת ביטוח הרשומה בישראל.

מערכת היחסים בין הצדדים:
3. בשנת 2009 עבד התובע כנהג משאית ונהג סמיטריילר אצל מעבידתו חברת ח.מ.א מסר והובלות בע"מ (להלן-"המעבידה"). המעבידה ערכה לכל עובדיה ביטוח מנהלים, אשר כלל, בין היתר, ביטוח לתגמולים ופיצויים וכן ביטוח חיים. המעבידה ערכה את הביטוחים לעובדיה אצל הנתבעת באמצעות סוכן הביטוח אדרי דוד.

4. ביום 5.6.09 חתמו התובע והמעבידה על הצעה לביטוח חיים בפני סוכן הנתבעת, מר דוד אדרי. הצעת הביטוח התקבלה אצל הנתבעת ביום 17.6.09.

5. בפוליסת הביטוח אשר הפיקה הנתבעת לתובע נרשם כי תחילת הביטוח הינה מיום 1.6.09, תאריך ההצעה הוא מיום 28.6.09 וכי תאריך הדפסת הפוליסה הוא 16.7.09. בפוליסה הוגדר מקצועו של התובעת "נהג משאית עם טעינה ופריקה".

6. בכל הנוגע לביטוח חיים נכתב בפוליסה כדלקמן:
"מוסכם ומוצהר בזה כי הואיל והמבוטח עוסק במקצוע עליו הצהיר בהצעה לביטוח תשונה הגדרת אי הכושר המוחלט לעבודה בנספח 174, ו/או נספח 175 ו/או נספח 176 ו/או נספח 178 ו/או נספח 179 ו/או נספח 166 כדלקמן:
המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה לעניין נספח זה, אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו – בשיעור 75% לפחות – הכושר להמשיך במקצוע שבו עסק כמפורט בהצעת הביטוח עד לקרות מקרה הביטוח, ושבעקבותיו נבצר ממנו לעסוק בכל מקצוע או עיסוק בו עבד בערב קרות מקרה הביטוח.
כל זאת לתקופה העולה על תקופת ההמתנה כנקוב בפוליסה, ולא יותר מ-24 חודש מתום תקופת ההמתנה (להלן-התקופה הראשונה)
בתום התקופה הראשונה ייחשב המבוטח כבלתי כשיר מוחלט אם עקב מחלה או תאונה, הפך המבוטח לנכה והנכות מונעת ממנו לחלוטין ובאופן מתמיד את האפשרות לעסוק במשלח יד כלשהוא או לבצע עבודה כלשהיא תמורת שכר, גמול או דווח כלשהם..."

ובהמשך נכתב בפוליסה כי:
"1. סעיף 6(א) בנספח 174, 175, 176, 446, 447, 448, מבוטל
המבוטח ייחשב כבלתי כשיר חלקי לעבודה לצורך סעיף זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה (להלן-"מקרה הביטוח") נשלל ממנו בשיעור של 25% לפחות ולא יותר מ-75% הכושר להמשיך לעסוק באופן זמני או קבוע במקצוע או בעיסוק בהם עסק כמפורט בהצעת הביטוח, וכמו כן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו וזאת לתקופה העולה על תקופת ההמתנה כנקוב בפוליסה.
איבד התובע את כושרו לעבוד באופן חלקי כאמור, לפי קביעת רופא החברה (לצורך הערכת הנכות, המבוטח רשאי להגיש חוות דעת של רופא/רופאים מטעמו), תשלם החברה פיצוי חודשי מוקטן לפי החישוב הבא: סכום הפיצוי החודשי, כנקוב בדף פרטי הביטוח, יוכפל בשיעור אובדן כושר העבודה החלקי . תוצאת החישוב בתוספת הכנסתו של בפועל של המבוטח לא תעלה בכל מקרה על 75% מהשכר של המבוטח."
כן התחייבה הנתבעת לשחרר את התובע מתשלום פרמיות הביטוח במקרה בו באבדן כושר עבודה, ולשלם במקומו את סכומי החיסכון הרלוונטיים.

7. בפוליסה נכתב כי הנתונים בפוליסה מבוססים על משכורת בסך 6,300 ₪ על פי מדד חודש 06/09.

8. המעבידה ניכתה משכרו של התובע מידי חודש בחודשו את חלקו של התובע בתשלום הפרמיה, אך המעבידה לא העבירה לנתבעת את הכספים שניכתה מהתובע ולא את התשלומים שהיה עליה להעביר לנתבעת לתשלום הפרמיות.

9. ביום 23.5.10, בעת שהתובע היה בעבודתו, עבר התובע התקף לב קשה, ופונה באמבולנס לבית החולים סורוקה, טופל, נותח ואושפז. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן-"המל"ל") להכיר בתאונה כתאונת עבודה. בתחילה סירב המל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך בית הדין לעבודה קבע שיש קשר סיבתי בין התקף הלב לבין עבודתו של התובע, ובסופו של יום קבע לו 100% נכות בגין התקף הלב, ובנוסף, נכויות בתחומים נוספים.

10. לאחר האירוע הלבבי, ניתנה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בה אושרה לו חופשת מחלה מיום 23.5.10 ועד ליום 21.8.10.
במקום שהנתבעת תתבע מהמעבידה את תשלום הפרמיות, כפי המשתמע מהוראות סעיף 19 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן-" חוק הגנת השכר"), ביום 16.6.10 הגיעה הנתבעת להסכם עם המעבידה לפיו יבוטלו כל פוליסות ביטוח המנהלים שנערכו לעובדי המעבידה, ובמקומם ייפתחו קרנות פנסיה לעובדים אצל הנתבעת. על מסמך זה חתומים לכאורה עובדי המעבידה.

תביעת התובע:
11. ביום 14.2.15 הגיש התובעת את תביעתו כנגד הנתבעת על הסך 137,886 ₪, אותה הגדיר כתביעה "חוזית, כספית ביטוחית". התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

12. בכתב התביעה טוען התובע אודות כריתת חוזה הביטוח עם הנתבעת, ומוסיף כדלקמן:
ביום 23.5.10 עבר התקף לב קשה במסגרת עבודתו, פונה לבית החולים סורוקה, טופל, נותח ואושפז. בבית החולים עבר התובע צנתור. בחודש נובמבר 2010 עבר התובע צנתור נוסף, ועקב החמרה במצבו , נדרש לעבוד צנתור נוסף. לאור מצבו הלבבי, מצבו של התובע קשה, מוגבל מאד בביצוע מאמצים, ולו קלים, אינו יכול להרים משאות , ונאסר עליו להיות במצבי לחץ שיכולים לגרום להחמרה במצבו ולסכן את חייו;
לאחר האירוע הלבבי החל התובע לסבול מבעיות נפשיות קשות והוא אובחן כסובל מדיכאון מג'ורי. לא הועילו כל הטיפולים אותם עבר ואשר הומלצו לתובע. התובע סובל ממצב ירוד, מנסיגה תפקודית עד כדי הזנחה עצמית, קושי לדאוג לצרכיו הבסיסיים, הפרעות שינה, הפרעות בתיאבון, ניהיליזם וכו'. כמו כן התפתחה אצל התובעת מחלת כליות קשה, והוא סובל כסובל מאי ספיקה כלייתית כרונית וקשה. במצבו סובל התובע מקשיי נשימה עקב בעיה זו, התובע סובל גם מבעיות רפואיות נוספות, ובין השאר לחץ דם נמוך;
כתוצאה מן התאונה הוכר התובע על ידי המל"ל כנכה בשיעור 100% החל מיום 23.5.10, הוא יום קרות אירוע הלב;
כ-5 חודשים לאחר אירוע הלב, ניסה התובע לשוב לעבודתו הקודמת כנהג טריילר, ולאחר שכמעט התעלף במקום העבודה, לא היה יכול לבצע את עבודתו ולו באופן חלקי, והוא נאלץ להפסיק עבודתו, ומאז לא עבד ולו רגע אחד;
החל מאירוע הלב, 23.5.10, איבד התובע לחלוטין ולצמיתות את כושרו לעבוד בכל עיסוק שהוא ו/או על פי הסכם הביטוח שנכרת ו/או על פי הפוליסה, ועל הנתבעת לשלם לו את מלוא תגמולי הביטוח הרלוונטיים מאותו מועד ואילך. בתקופה הרלוונטית לא היה יכול התובע לחזור לעבודתו ו/או לכל עבודה אחרת ולו באופן חלקי, וכי ברור כי בעתיד לא יוכל התובע לחזור לעבודה כלשהי ולו באופן חלקי, ובכל מקרה לא במקצועו;
התובע פנה אל הנתבעת בדרישה שתכיר בכך כי מצבו עונה אחר מקרה הביטוח, וכי עליה לשלם לו את תגמולי הביטוח החודשיים בגין אובדן כושר עבודה ותשחרר אותו מתשלום פרמיות הביטוח. הנתבעת טענה בפני התובע כי הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום פרמיות הביטוח, אך לא טרחה לענות לו בכתב. לכן רשאית הנתבעת לנמק טענתה לדחיית התביעה אך ורק בטענה שהפוליסה בוטלה, אך לא בכל נימוק אחר;
בשום שלב לפני אירוע הלב ו/או לפני המועד בו נגרמה הפגיעה בכושרו לעבוד, לא קיבל התובע הודעה אודות ביטולה הנטען של הפוליסה. המועדים הרלוונטיים המפורטים בסעיף 19א' לחוק הגנת השכר, על סעיפיו הקטנים, לא חלפו עד למועד בו איבד התובע את כושרו לעבוד, כל שלעניין זכויות התובע כלפי הנתבעת, יש לראות את דמי הביטוח שלא שולמו לנתבעת, אם לא שולמו, כאילו שולמו במועדן;
במשך כל התקופה הרלוונטית נוכו מתלושי שכרו ומהשכר ששולם לו בפועל, דמי הביטוח אשר יועדו להיות משולמים לנתבעת;
הפוליסה מעולם לא בוטלה כדין, והיא בתוקף על כל מרכיביה;
הנתבעת מתנהגת בחוסר תום לב, שלא בדרך מקובלת, בחוסר הגינות ובניגוד לחוקי החוזים בכלל וחוק חוזה הביטוח בפרט.

ובאשר לחישוב סכום התביעה טען התובע כדלקמן:
החל מיום 23.6.10, עם תום תקופת ההמתנה על פי הפוליסה, ועד ליום 23.2.12 עומדים תגמולי הביטוח אותם חייבת הנתבעת לשלם לתובע, כשהם משוערכים, על סך 107,920 ₪;
הנתבעת צריכה לשחרר את התובעת מלשלום פרמיות הביטוח ולהשיב לו את הסכומים ששילם באותה תקופה. ליום הגשת התביעה עומד סכום זה על הסך 29,966 ₪;

הגנת הנתבעת:
13. בתחילה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין למחוק מכתב התביעה את הכותרת "בסדר דין מקוצר". כב' הרשם דחה את בקשת הנתבעת בהחלטה קצרה והורה לה להגיש בקשת רשות להגן. בבקשת הרשות להגן טענה הנתבעת כדלקמן:
התובע חתם על הצהרת בריאות;
הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום פרמיות, לאחר שנשלחו למעבידה ולתובע הודעות על הפיגורים;
ביום 24.6.10 התקבלה אצל הנתבעת בקשה לביטול וסילוק פוליסות של עובדי המעבידה, לרכות הפוליסה של התובע, ושם נכתב שמבוקש לבטל הפוליסה מתחילתה. רק ביום 29.6.10, לאחר שהנתבעת התבקשה לבטל את הפוליסה מתחילתה, התקבלה אצל הנתבעת בקשת המעבידה לרכוש לתובע פוליסת ביטוח חדשה, עם תאריך תחילת ביטוח ביום 1.6.10;
ביום 20.2.12 התקבלה תביעת התובע לתשלום פיצוי חודשי בשל אובדן כושר עבודה, בה טען כי עבר התקף לב ביום 23.5.10. הנתבעת דחתה את תביעת התובע על הסף בטענה שלא היה לתובע כיסוי ביטוחי תקף במועד הנטען על ידו, והן מהטעם שלא שולמו פרמיות ביטוח בגין הפוליסה, והן מהטעם שהתובע ביקש בחתימתו לבטל את הפוליסה מלכתחילה. לעניין זה ציין התובע בכתב התביעה בסעיף 15 לכתב התביעה כי תביעתו נדחתה על הסף בטענה כי הפוליסה בוטלה;
הפוליסה המקורית לא נכנסה כלל לתוקף מכיוון שלא התקיים התנאי הראשוני של תשלום הפרמיה הראשונה;
התובע העלים מידע רפואי רב ומהותי מהנתבע, שאם הייתה יודעת אותו, לא הייתה מבטחת את התובע. דבר זה נודע לה לאחר הגשת התביעה ולאחר שבדקה את עברו הרפואי של התובע
התובע לא איבד את כושר עבודתו על פי הגדרות הפוליסה, ולא נגרם לו כל אבדן כושר עבודה, ולהלכה למעשה עוסק הוא או יכול לעסוק בעיסוקו הקודם ו/או בעיסוק דומה ו/או בעיסוק סביר אחר או בזיקה לעיסוקו הקודם;
תגמולי הביטוח לא יעלו על 75% משכרו החודשי הממוצע של התובע ב-12 החודשים שקדמו למועד אובדן כושר העבודה הנטען, ממנה ומכלל מבטחי התובע, והיתרה העולה על סכום זה לא תשולם.

14. לנתבעת ניתנה רשות להגן, והתצהיר שצורף לבקשה לרשות להגן הפך להיות כתב הגנה.

תשובת התובע לבקשת הרשות להגן:
15. התובע הגיש כתב תשובה וטען כדלקמן:
הנתבעת מנועה מלהעלות כל נימוק לדחיית התביעה, שכן לא טרחה להשיב בכתב לתביעת התובע, לכן אין לה כל הגנה, ועליה לשלם לתובע את סכום התביעה. לחילופין, הנתבעת יכולה לנמק את טענתה לדחיית התביעה אך ורק בנימוק שהפוליסה בוטלה עקב אי תשלום פרמיות הביטוח על ידי המעביד, ועולה מסעיף 9 לבקשת הרשות להגן, הייתה טענתה היחידה;
התובע לא הסתיר כל מידע מהנתבעת, וגם בבקשה לסילוק התביעה על הסף לא טענה הנתבעת כל טענה שהתובע הסתיר מידע כלשהו;
התובע לא חתם על הצהרת בריאות, ולחלופין הוחתם על הצהרת בריאות בלי שהוסבר לו כלל על מה הוא חותם, מצבו הבריאותי של התובע היד ידוע לסוכן הביטוח או היה יכול להיות ידוע לו באופן סביר בקלות יתירה;
משנמנעה הנתבעת לדרוש שהתובע יעבור בדיקות רפואיות או לאסוף מסמכים אודות עברו הרפואי, יש לראותה כמי שויתרה על כל טענה הנוגעת למצבו הרפואי של התובע ביום כריתת חוזה הביטוח או בכל מועד שקדם ליום כריתת חוזה הביטוח;
טופס ההצטרפות לביטוח והצהרת הבריאות הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד;
התובע מילא אחר חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח משענה על השאלות שנשאל תשובות מלאות;
הנתבעת או מבטחת סבירה אחרת היו מקבלים את התובע לביטוח גם לו היו מודעים למצבו הרפואי ו/או היו מקבלות אותו לביטוח תמורת פרמיות גבוהות יותר;
התובע מעולם לא ביקש לבטל את הפוליסה, אינו חתום על בקשה לבטל את הפוליסה במיוחד לאחר שעבר התקף לב קשה. העובדה שהתובע היה באובדן כושר עבודה מלא, וכאשר הוא ממילא זכאי לפטור מלא מתשלום פרמיות הביטוח ולתשלום בפועל של תגמולי הביטוח החודשיים, אינה מאפשרת לבטל את הפוליסה;
הנתבעת הסכימה, לשיטתה, לחדש אותה פוליסה מספר ימים לאחר ביטולה הנטען, ללא כל תנאים או דרישה להצהרת בריאות או בכלל. כך גם עולה מהפוליסה שעמה שהינה בתוקף החל מחודש יוני 2009;
תשלום פרמיות ביטוח אינו יכול להיות תנאי להיות פוליסה בתוקף. הדין קובע את הדרך לביטול פוליסה עקב אי תשלום פרמיות הביטוח, ואין להתנות על דין זה;
לפני האירוע הלבבי לא קיבל התובע הודעה על ביטול הפוליסה;
הנתבעת לא פעלה על פי החוק הגנת השכר בכל הקשור לפוליסת הביטוח, ועל כן הפוליסה הייתה בתוקף בעת האירוע הלבבי.

העדויות:
16. מטעם התובע העידו העדים כדלקמן:
ד"ר עוזי נווה , מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר הגיש חוות דעת רפואית אודות כושר עבודתו של התובע. בחוות דעתו סוקר ד"ר נווה את עברו הרפואי של התובע. בסיכום חוות דעתו כותב ד"ר נווה, תוך כדי התייחסות להגדרת אובדן כושר עבודה שבפוליסה כדלקמן:
"1. לאור מצבו, אינו כשיר לחזור לעיסוקו הקודם כנהג משאית מקצועי.
אינו כשיר לעבודה הדורשת מאמץ גופני, הרמת משאות, הליכה או עמידה ממושכת.
עקב מצבו הגופני והנפשי שלא השתפר למרות טיפול פסיכיאטרי, אינו כשיר לעבודה.
יש מקום לקבוע כי איבד את כושר העבודה מעל 75% לעיסוקו או כל עיסוק אחר.
עונה לחלוטין להגדרת אובדן מלא של כושר העבודה לפי פוליסת הביטוח."
ד"ר נווה נחקר על חוות דעתו חקירה שכנגד. בחקירתו הנגדית העיד שהתובע סיפר לו על הטיפולים הפסיכיאטריים שעבר לפני האירוע הלבבי; נהג משאית אינו נוהג במשאית בלבד, אלא גם עוסק בפריקה וטעינה, לרבות תיקוני דרך; נהג משאית חייב לדאוג שהמטען יהיה מכוסה ומחוזק היטב לארגז המשאית; לא ידוע אילו מסמכים נשלחו למרב"ד לצורך בדיקת רישיון הנהיגה של התובע; התובעת במצבו לא יכול לעבוד כנהג משאית, למרות שרשיונו כנהג משאית לא נשלל; אין מחלוקת בינו לבין המומחה מטעם הנתבעת שהתובע אינו כשיר לעבודות של מאמץ גופני, וזה פוסל אותו מלעבוד כנהג משאית כבדה; לצרכי התפקוד המצב הנפשי הוא המרכיב העיקרי; גם בהסעות שטענו שהתובע ביצע, הדבר אינו לאורך כל היום, שכן התלמידים לא נוסעים כל היום; 4 ימי עבודה שתועדו אינם מעידים על הכלל;
התובע בעצמו, אשר חזר בתצהיר העדות הראשית שלו על האמור בכתב התביעה ובכתב התשובה והוסיף כי סוכן הביטוח הסביר לו שהנתבעת מתחייבת שאם התובע יאבד לפחות 75% מכושרו לעבוד כנהג טריילר כולל פריקה וטעינה, יהיה על הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח חודשיים בשיעור של 75% משכרו; הנתבעת לא העבירה לו עותק מהפוליסה, אך עשתה זאת רק לאחר שחלה וביקש את הפוליסה, ואז ראה אותה בפעם הראשונה; את ההצעה לביטוח עליה חתם ראה לראשונה כאשר הנתבעת הגישה את בקשת הרשות להגן; הנתבעת והסוכן הביטוח מעולם לא דברו אתו שאם יוכל לעבוד בעיסוקים אחרים לא יהיה זכאי לתשלום. ההסכמה הייתה שאם לא יוכל לעבוד במקצועו, יקבל את התשלום החודשי; הנתבעת לא שלחה לו את הצעת הביטוח ואת הצהרת הבריאות לאחר עשיית הביטוח, ולכן אינה יכולה להסתמך על דברים הכתובים במסמכים אלה; לפני התאונה היה בריא בגופו ובנפשו ונמרץ, עבד כ-10 שעות ביום בעבודה פיזית קשה, עבודה שכללה העמסה ופריקה של סחורות כבדות; בשנת 2012 בגלל מצבו הכלכלי האנוש ממנו סבל, ולאור סירוב הנתבעת לשלם לו את הגמלה החודשית, שכנע מכר שלו לקבל אותו כנהג הסעות, עבודה בה לא עסק מעולם קודם לכן. המדובר בהסעות באזור מגוריו, בה עבד מספר שעות בכל יום, והשתכר בין 1,500 ₪ ל-1,800 ₪. העבודה הייתה קשה לו, התווכח ורב עם נוסעים כל הזמן, הסתכסך עם המעביד שלו, ולאחר כשלושה חודשים לא הסכים המעביד שימשיך לעבוד בהסעות. בחודשים שלאחר מכן, כאשר לא היה לאותו מעביד נהג, הסכים אותו מכר שיעשה נסיעות נקודתיות , בדרך כלל ללא תשלום, מכיוון שאין לו רכב, וכך היה יכול לעשות סידורים אישיים שלו. עקב מצבו הכלכלי הקשה, בחודשים האחרונים חזר לעבוד באופן חלקי מאד אצל אותו מעביד מספר שעות בשבוע, למרות שהדבר קשה לו, והוא משתכר כ-1,400 ₪ לחודש בגין עבודתו זו; הוא פנה לנתבעת בדרישה שתכיר בו כמי שקרה לו מקרה ביטוח, אך הנתבעת לא ענתה לו בכתב, ונציגי הנתבעת אמרו לו שתביעתו נדחית עקב כך שהפוליסה בוטלה עקב אי תשלום פרמיות, ולא פירטה כל טענה נוספת; לא קיבל כל מכתב מהנתבעת, אלא רק את המכתב שנושא תאריך 23.5.10, דהיינו מיום קרות האירוע הלבבי, ואת המכתב ראה רק לאחר שחזר מבית החולים; אינו חתום על הבקשה מיום 16.6.10 לבטל את הפוליסות הישנות מתחילתן ולפתוח פוליסות חדשות, ולא ברור לו מי חתם על מכתב זה במקומו, ואותו זמן שכב בביתו ולא הגיע כלל למקום העבודה ולא נפגש עם איש ממקום העבודה ואיש לא ביקש ממנו לחתום על מסמך כלשהו; סוכן הביטוח הגיע למקום עבודתו עם פקידה, קראו לו למשרד בו ישב סוכן הביטוח. סוכן הביטוח הקריא לו שאלות בנוגע למצב בריאותו, והוא השיב עליהן. הוא לא חתום על הצהרת הבריאות, וניתן לראות הבדל בין החתימה שחתם על הצעת הביטוח לבין החתימה על הצהרת הבריאות; התשובות בהצהרת הבריאות נכונות; בהצהרת הבריאות שאלו על מחלות עצבים, והוא מעולם לה היה חולה עצבים; אין כל שאלה למחלות נפש; אחותו חשבה שהוא בדיכאון ולכן הלכה לרופאים, אך הוא לא נטל את התרופות שרשמו לו הרופאים; לפני האירוע הלבבי לא היה חולה במחלת נפש, אלא היה עצוב באופן זמני קל וחולף במשך תקופה קצרה; בהצהרת הבריאות אין כל שאלה לגבי כאבי גב, וכאבים בפרקי הירכיים. בכל מקרה הבדיקות שעבר בקופת חולים היו תקינות ללא כל ממצאים שהם, והכאבים חלפו מהר. בכל אופן, תלונות שהיו בעבר לא הפריעו לו לעבוד במשרה מלאה בעבודה הדורשת מאמצים פיזיים קשים, והבעיות שחלפו לא הפריעו לו כלל; בהצהרת הבריאות הצהיר על הבעיות האמיתיות שלו, והנתבעת לא התייחסה לכך; גם אם הנתבעת הייתה יודעת על "הבעיות שלו", הייתה מבטחת אותו באותם תנאים. הנתבעת טענה את טענותיה הנוספות רק כשנה לאחר שפנה אליה בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח, והיה רק בבקשת הרשות להתגונן.
התובע נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי יש לו רישיון נהיגה הכולל נהיגה על משאית ועל אוטובוס; לאחר עריכת הביטוח לא קיבל לידיו את הפוליסה, וקיבל אותה באמצעות בא כוחו לאחר האירוע הלבבי; הגיש תביעה נגד המעביד על המשכורות ועל פיצויי פיטורין; החתימה על הצהרת הבריאות אינה חתימתו; חתימתו מצויה על העמוד הראשון של הצעת הביטוח; רק לאחר הגשת דרישה לנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח ידע שלא שולמו הפרמיות לנתבעת בגין הפוליסה. היה זה כששה חודשים לאחר האירוע הלבבי; אינו חתום על הבקשה לביטול הפוליסה ולהקים פוליסה חדשה; בעבר אולי היה קצת ללא מצב רוח עקב בעיות משפחתיות. אחותו היא זו שפנתה לרופאים, אך הוא לא נטל את התרופות הפסיכיאטריות שנרשמו לו; הגיש תביעה למל"ל להכיר באירוע הלבבי כתאונת עבודה, המל"ל דחה תביעתו, אך בית הדין לעבודה קבע כי אכן יש קשר סיבתי בין אירוע הלב לבין העבודה; בעבודה עבד לא רק בהובלת מכולות אלא גם בכיסוי ארגזי משאית בברזנטים; ביום התאונה היה קושי חריג ביותר בעבודה, ועל כך עמד בית הדין לעבודה, תוך שהוא מסתמך על עדויות אובייקטיביות; קיבל מהביטוח הלאומי מענק בסך 20,000 ₪ ומקבל גימלה חודשית בסך 2,500 ₪. כאן התערב ב"כ התובע ואמר שהפגיעה הוכרה על ידי המל"ל כפגיעה בעבודה, אך טרם נקבעו לו אחוזי נכות; אינו זוכר תאריכים להסעות שביצע, ואינו מקבל תלושי משכורת בגין השכר הזעום שמקבל; העבודה שעובד אינה עבודה קבועה, לעתים עובד יום בשבוע, לעתים יומיים בשבוע ולעתים אינו עובד כלל במשך השבוע; בעבודות שעבד יש הפסקות של שעות רבות במשך היום, וביום עבודה של 8 שעות יש הפסקה של כחמש וחצי שעות; לחבירו שביצע עבודה הוא עשה טובה ללא תשלום, מה עוד שאותו חבר נותן לו את הרכב לסידורים, מכיוון שאין לו רכב.

17. מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:
גב' שלהבת ארז, מנהלת מחלקת תביעות חיים ובריאות בנתבעת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו למעשה סיכמה את התיק של התובע בנתבעת בהתאם למסמכים המצויים בנתבעת. למעשה, עדה זו לא תרמה במאומה לבירור עמדתה של הנתבעת.
גב' ארז נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי אין לה אינדיקציה שהצהרת הבריאות עליה חתום התובע נשלחה לתובע; הכיסוי בגין אובדן כושר עבודה לשנתיים כיסוי מסוים ואחר כך מה שרשום בתנאים הכלליים; אין תיעוד שהתובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח; בעת שהתקבלה התביעה במשרדי הנתבעת לא בדקה ולא נעשו בדיקות האם יש הקלטה של שיחת טלפון של התובע בה דרש לשלם לו את תגמולי הביטוח; דחיית התביעה של התובע הייתה על ידי כך שהעבירו התביעה לטיפול עורכי הדין של הנתבעת והגשת כתב ההגנה; לא הייתה מודעת לכך שהמעבידה ניכתה משכרו של התובע את חלקו של התובע בפרמיית הביטוח; לא יכול להיות שהנתבעת קיבלה את פרמיות הביטוח, מכיוון שאין רישום על כך; אינה מטפלת בגבייה, ואינה יכולה לומר אם התקבלו פרמיות ולא נרשמו, כמו שאינה יודעת אם הגיעה דרישה טלפונית מהתובע שלא הוקלטה; את מכתבי ההתראה שצורפו לא היא שלחה, אלא מחלקת שירות וטיפול בנתבע, ונציגי אותה מחלקה לא הגיעו להעיד על פי החלטת עורכי הדין של הנתבע; המכתבים לא נשלחו בדואר רשום כי הם סומכים על הדואר; המכתבים יוצאים באופן אוטומטי מהמחשב; אינה יודעת מאומה על משלוח המכתבים, שכן הנתבעת עובדת עם בית דפוס; לאחר שעורכי הדין שלה אמרו לה, היא יודעת שלפי חוק הגנת השכר לא ניתן לבטל את הפוליסה; לא ביצעה בדיקה לגבי חתימת התובע לפני ביטול הפוליסה.
מרגריטה בן אהרון, החתמת הראשית ומנהלת מחלקת חיתום ובריאות בתובעת, אשר העתיקה מחוות דעתו של ד"ר פרלוק את כל הסקירה של תיקו הרפואי של התובע, ואמרה שאם הייתה יודעת זאת לפני עריכת הביטוח, לא הייתה מבטחת את התובע.
גב' בן אהרון נחקרה חקירה שכנגד על תצהירה והעידה כי את הבדיקה של תיקו הרפואי של התובע עשתה כבדיקה שלאחר מעשה; לא הכירה את התיק של התובע לפני הגשת התביעה; לא יכולה להראות אינדיקציה שהצהרת הבריאות נשלחה לתובע יחד עם הפוליסה; סעיף 4 לתנאים הכלליים של הנספח לפוליסה לעתיד פלוס מהווה את ההגדרה הקלאסית של אבדן כושר עבודה; לא יכולה להראות את ספר החיתום שממנו ניתן ללמוד על הטענה שלאור עברו הרפואי של התובעת לא הייתה הנתבעת מסכימה לבטח את התובע לביטוח אובדן כושר עבודה אף תמורת פרמיות גבוהות; לא כתבה בתצהיר שבדקה בספרי חיתום זה או אחר את טענתה הנ"ל; היא רוקחת במקצועה, ומסכימה שלא כל בעיה נפשית מהווה מחלת נפש; לא יכולה להראות מסמך רפואי שהתובע טופל אצל פסיכולוג לפני שנת 2010; יש מסמכים מרופאת משפחה, אך אין מסמכים מפסיכיאטר או מפסיכולוג. לא יכולה להציג מסמכים על בעיות פסיכיאטריות של רופאים מומחים מלפני החתימה על הצהרת הבריאות.
כבר עתה אציין שגב' בן אהרון לא נתנה כל משקל לעובדה שמדובר היה למעשה בביטוח של מספר רב של עובדים אצל אותו מעביד, דבר אשר משנה את השיקולים לביצוע החיתום. ביצוע חיתום לקבוצה שונה לחלוטין מביצוע חיתום לאדם בודד.
סוכן הביטוח אדרי דוד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית קצר, שנוסחו כדלקמן:
"1. הנני משמש כסוכן ביטוח משנת 2006.
לבקשת חברת ח.מ.א. מסחר הובלות ואחסנות בע"מ אני נפגשתי עם התובע בעניין הפוליסה נשוא התובענה במנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן-"החברה").
חברת ח.מ.א. מסחר הובלות ואחסנות בע"מ פנתה לסוכנות בה אני עובד וביקשה לערוך לתובע (ולעובדים נוספים) ביטוח פנסיוני, לרבות כיסוי למקרה של אובדן כושר עבודה ושחרור מתשלום פרמיה וריסק.
בעת מילוי הבקשה להתקבל לביטוח והצהרת הבריאות, שאלתי את התובע את כל השאלות שבהצהרת הבריאות, והתובע מסר לי את תשובותיו . אני מילאתי את התשובות בהתאם לנאמר לי, מילה במילה.
מצ"ב העתק הצהרת הבריאות ויתר המסמכים עליהם חתם התובע, סימנם א'.
ברצוני לציין כי אני נוהג לשאול כל מועמד לביטוח, ללא יוצא מן הכלל, את כל השאלות בהצהרת הבריאות בהכירי בחשיבות מילוי מדויק ונכון של ההצהרה והמבוטח אינו יוצא דופן בעניין זה.
כמו כן, כפי שאני נוהג תמיד בעת מילוי הצעה להתקבל לביטוח ומתוך הכרה בחשיבות העניין, הסברתי לתובע את מהות הכיסוי הביטוחי, כי מדובר בכיסוי שהינו מקצועי לשנתיים הראשונות ולאחר מכן הכיסוי הופך לכיסוי "קלאסי" כך שתגמולי הביטוח ישולמו רק אם התובע יאבד את כושרו לעסוק בכל עיסוק שהוא
אציין כי העתק הפוליסה נמסר לתובע בסמוך לעריכתה."
כבר עתה ניתן לראות שמר אדרי נזהר מאד בלשונו. אינו מצהיר שהתובע חתם בפניו על הצהרת הבריאות, ואינו מצהיר מתי נערכה הפוליסה, מי מסר אותה לתובע וכיצד נמסרה הפוליסה לתובע.
מר אדרי נחקר חקירה שכנגד על תצהירו בה העיד כי הצליח להשיג מהנתבעת תנאים משופרים לאבדן כושר עבודה, למשל אי קיזוז תגמולי מל"ל, והתנאים היו זהים לכל העובדים של אותו מעביד, והתנאים היו יחסית משופרים; מתפקידו להעביר את פוליסות הביטוח לאחר שבודק שיש כיסויים ופרמיות, ומעביר את הפוליסות למעביד עם העתק לעובד. כבר עתה אומר שמדבריו אלו של העד עולה שאת העתק הפוליסה העביר למעביד עבור העד, ואין כל אינדיקציה שאכן המעביד העביר את הפוליסה לתובע; לא ראה את התצהיר של התובע; התובע חתם על הצהרת הבריאות בפניו. כבר עתה אומר, שלאור השוני בין החתימה על הצהרת הבריאות לבין החתימה על הצעת הביטוח סבור אני שלא התובע חתם על הצהרת הבריאות.
ד"ר חיים פרלוק, אשר הגיש חוות דעת חיתומית אודות התובע. בחוות דעתו ציין כי הוא משמש כרופא חתם של חברות הביטוח הפניקס, איילון, שירביט, אליהו, הראל, ביטוח ישיר, SCOR (חברת ביטוח משנה), הכשרת הישוב ומקפת קרן פנסיה. בחוות דעתו ציין ד"ר פרלוק כי אם היה רואה את תיקו הרפואי של התובע לפני עריכת הביטוח היה ממליץ לנתבעת שלא לבטח את התובע ולא להנפיק לתובע פוליסת ביטוח בגין אבדן כושר עבודה.
ד"ר פרלוק נחקר חקירה שכגד בה העיד כי הוא הבעלים של חב' מדיטון מרכזים רפואיים, וכי חברה זו מספקת לחברות הביטוח חוות דעת רפואיות רבות מידי שנה; חברה זו עושה בדיקות למנהלים לאלפי ארגונים בארץ למקומות עבודה, יש לה מכוני רנטגן, עוסקים ברפואה תעסוקתית, מורשית על ידי משרד העבודה, עושה בדיקות לספורטאים, והמחלקה למתן חוות דעת זו מחלקה קטנה במדיטון; מידי חודש בחודשו הוא כותב לחברות ביטוח כ-15 חוות דעת; הוא מומחה ברפואת משפחה כללית; הוא ראש החוג לחיתום לבבית הספר לחיתום במכללה בנתניה וראש תכנית חיתום באוניברסיטת אריאל; אינו מומחה בתחום הפסיכיאטרי והאורטופדי; לא יכול להראות את ספר החיתום לפיו לא יכול התובע להתקבל לביטוח תמורת פרמיות גבוהות, שכן לא התבקש להביא אותו, וכי חיתום רפואי לא מתבצע על פי ספרי חיתום, וכי ספרי החיתום הם מכשיר עזר; בחוות דעתו אין הפנייה לספרי עזר; לא היה בפניו תקציר התיק הרפואי של התובע אותו כתבה גב' בן-אהרן בתצהירה; כשערך חוות דעת חיתומית לא היה בפניו תצהירה של גב' בן-אהרן; לא היה במעמד החתימה של תצהיר הבריאות; לא בדק את התובע; לא ראה את המסמכים של הנתבעת אודות החיתום בעת שנרשמו, ולא ביקש לראות את המסמכים.
כבר עתה אציין שד"ר פרלוק הוסיף בחקירתו הנגדית דברים שלא נשאל עליהם, ונאלצתי להעיר לו על כך במהלך החקירה הנגדית. ד"ר פרלוק לא התייחס לעובדה שהיה מדובר בביטוח של קבוצת עובדים של מעביד אחד, ששיקולי החיתום אינם של כל עובד בנפרד, אלא שיקולי חיתום של המעביד עצמו הבא עם קבוצת עובדים, ואז שיקולי החיתום שונים, שכן פרמיות הביטוח של כלל העובדים משנים את מאזן הכדאיות של הנתבעת.
החוקר אורן עידו אשר עקב אחרי התובע במשך שני ימים במועדים שונים. בחקירתו הנגדית העיד כי במועד אחד ראה את התובע עובד משעה 16:50 ועד לשעה 17:30, וכי במועד השני ראה את התובע עובד 07:00 עד השעה 09:30.
החוקר ערן עזרא אשר העיד על שני ימי מעקב אחרי התובע. בחקירתו הנגדית העיד כי לא ראה דו"חות חקירה אחרים אודות התובע. ביום 31.7.13 ראה את התובע עובד משעה 06:31 עד לשעה 08:35, לאחר מכן הייתה הפסקה של מספר שעות, ואז עבד שוב משעה 12:50 ועד לשעה 14:21, ומאז לא הסיע אף נוסע. באותן שעות פחות או יותר עבד גם ביום 24.3.13.
החוקר צבי בנדר ביצע מעקב אחרי התובע יחד עם החוקר אורן עידו, ואישר את השעות עליהן העיד חבירו החוקר. מר בנדר אמר שאם לא צויין אחרת בדו"ח התובע לא עבד מעבר לשעות הנקובות בדו"ח.
ד"ר רורליך מונל, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר כתב בעמ' האחרון לחוות דעתו, בין היתר כדלקמן:
"לא עובד בצורה מסודרת ממאי 2010 לאחר אשפוז בגין התקף לב עם צנתור ובהמשך צנתור נוסך ב-11/10.
לדבריו מאז רק נמצא במעקב ומבחינה קרדיאלית מצבו יציב.
טוען שעקב המחלה הלבבית הייתה תגובה נפשית – ולמעשה כיום מצבו הנפשי הוא המגבלה המרכזית שאינו עובד.
יש לציין שעל פי התיעוד שעמד בפני סובל מבעיות נפשיות משנת 2004 והיה בטיפולים, אך למרות זאת המשיך לעבוד.
לדבריו נבדק במכון לבטיחות בדרכים ורשיונו כנהג משאית לא נשלל.

במסקנות לחוות דעתו כתב ד"ר רורליך כדלקמן:
"מר מקטובי, בן 54, אינו כשיר לעבודה כנהג משאית עם פריקה וטעינה או עבודה הדורשת מאמץ פיזי קשה – אך בהחלט כשיר לעבודה במשרה מלאה כנהג מיניבוס, נהג שליחויות קלות או סדרן חב' הסעות/מוניות וכדומה. בהחלט אינו באבדן כושר עבודה של 75% לכל עיסוק."
ד"ר רורליך נחקר על חוות דעתו חקירה שכנגד בה העיד כי לא כל אדם הסובל מהזנחה עצמית אינו כשיר לעבודה; אינו זוכר אם ראה מסמך של פסיכיאטר הקובע שהתובע כשיר לעבודה; אין לו את כל החומר הרפואי של התובע; אינו יודע לציין אילו מסמכים רפואיים נוספים עמדו בפניו בעת עריכת חוות הדעת; אין לו כל מסמך רפואי המאוחר לאירוע הלב; אילו היו בפניו מסמכים נוספים לאחר אירוע הלב היה הדבר מוצא את ביטויו בחוות הדעת; הוא לא ראה את הבדיקה של המכון לבטיחות בדרכים; אדם עם הפרעות זכרון יכול לעבוד כנהג; מחלת הכליות הייתה לאחר אירוע הלב; מסתמך על חוות דעתו של ד"ר פרלוק לעניין הרופאים הפסיכיאטריים והפסיכולוגים, ולא ביקש לראות מסמכים רפואיים קיימים.

הסיכומים:
18. התובע טען בסיכומיו כדלקמן:
התובעת מנועה מלהעלות כל טענת דחייה שלא העלתה בהזדמנות הראשונה;
לאור הוראות סעיף 19א' לחוק הגנת השכר, הנתבעת לא הייתה יכולה ולא הייתה רשאית לבטל את הפוליסה;
יש לדחות את טענת התובעת שהפוליסה לא נכנסה לתוקף;
התובע לא הסתיר כל מידע בעת הכניסה לביטוח, התובע לא חתום על הצהרת הביטוח והתשובות הרשומות בהצהרת הבריאות הן תשובות נכונות;
היעדר קשר סיבתי בין הבעיות הרפואיות שלפני כריתת חוזה הביטוח לבין אובדן כושר העבודה;
התובעת לא הביאה ראיות שצירפה את הצהרת הבריאות לתובע, אך לפתע על דוכן העדים אמר סוכן הביטוח שהוא אכן שלח לתובע את הצהרת הבריאות;
לתובע נגרם אובדן כושר עבודה, ועל הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח עד הגיעו לגיל 67.

19. הנתבעת טענה בסיכומיה שיש לדחות את תביעת התובע מהנימוקים כדלקמן:
התובע לא הוכיח טענתו שלא חתם על הצהרת הבריאות, ויש לו בעניין זה מספר גרסאות;
התובע קיבל טיפול תרופתי עליו לא הצהיר בהצהרת הבריאות;
התובע לא גילה את העובדות שהיה עליו לגלות לנתבעת;
העדות של התובע בבית הדין לעבודה שבדרך כלל נהג להוביל מכולות מחייבת אותו;
חברת ביטוח סבירה לא הייתה מבטחת את התובע אם הייתה יודעת את האמת;
התובע כשיר לעבודה ועל כן אינו זכאי לתגמולי ביטוח;
אין ליתן סעד עתידי, שכן מדובר בעילה מתחדשת

דיון ומסקנות:
הצהרת הבריאות:
החתימה על הצהרת הבריאות:
20. טוען התובע שלא חתם על הצהרת הבריאות. הנתבעת טענה בסיכומיה שלתובע יש מספר גרסאות לנושא החתימה על הצהרת הבריאות. סבור אני שאין טוב יותר ממראה עיניים, וניתן לראות שחתימות התובע על גבי הצעת הביטוח ועל גבי תצהיר העדות הראשית שלו ועל גבי תצהיר התשובה לשאלון (מוצג נ/1) שונות לחלוטין מהחתימה על הצהרת הבריאות, דבר התומך בגרסת התובע שלא חתם על הצהרת הבריאות.

21. סבור אני שבעלי הדין הרחיבו את הדיון אודות חתימת התובע על הצהרת הבריאות ללא צורך, שכן בסעיף 33(ג) לתצהירו הצהיר התובע כי:
"בכל מקרה, אני רואה שהתשובות הרשומות בהצהרה הינן נכונות לכל השאלות המופיעות בה."
דבריו אלו של התובע מקהות את עוצמת הטענה של התובע שלא חתם על הצהרת הבריאות, שכן המידע שעמד בפני הנתבעת בעת עריכת הביטוח היה זהה בין אם התובע חתם על הצהרת הבריאות ובין אם לא חתם עליה.

מסירת הפוליסה והצהרת הבריאות לתובע:
22. סעיף 4 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן-"חוק חוזה ביטוח") קובע:
"נזכרה בחוזה תשובה שהשיב המבוטח בכתב לשאלה שהציג לו המבטח, יצורף לפוליסה העתק מהתשובה; תשובה שהעתקה לא צורף לפוליסה, אין המבטח זכאי להסתמך עליה."

23. הצהרת הבריאות כמסמך שלם נזכרה בפוליסת הביטוח, על כן היה על הנתבעת לצרף את הצהרת הבריאות של התובע לפוליסה.

24. סוכן הביטוח, מר אדרי הצהיר בסעיף 7 לתצהירו כי העתק הפוליסה נמסר לתובע בסמוך לעריכתה. ניסוח זה הוא ניסוח מתחמק, שכן מר אדרי לא מציין מי מסר את הפוליסה לתובע ובאיזה מועד. מר אדרי נשאל על עניין זה בחקירה הנגדית, ומתשובתו עולה שלא מסר את הפוליסה לתובע, אלא מסר אותה למעביד עם העתק לתובע. להלן הציטוט מהפרוטוקול (עמ' 39 שורות 26-29:
"ש. תאשר לי שזה לא מתפקידך כסוכן ביטוח שהיה מעורב בעשיית הביטוח לשלוח לאחר הנפקת הפוליסה את מסמכי הפוליסה למבוטח?
ת. זה מתפקידי, מגיע אלי פוליסות מגיעות אלי מכל החברות, עוברות את הבקרה שלי שיש כיסויים פרמיות ואני מעביר אותם למעסיק עם העתק לעובד."

משמע מדבריו של מר אדרי שאינו יודע אם הפוליסה הגיעה לתובע, שכן הוא שלח את הפוליסה המקורית למעביד עם העתק לתובע. לא הובאה בפני כל עדות שהמעביד אכן העביר את העתק הפוליסה לתובע. על כן סבור אני שיש לקבל את טענת התובע שלא קיבל לידיו את הפוליסה ואת נספחיה, לרבות העתק הצהרת הבריאות.

25. מאחר והתובע לא קיבל לידיו את פוליסת הביטוח, וממילא לא קיבל את הצהרת הבריאות, אין התובעת יכולה להסתמך על הצהרת הבריאות, על כל המשתמע מכך. משמע מכך שיש לדחות את כל טענות הנתבעת לגבי חיתום הביטוח על סמך המידע שיש בהצהרת הבריאות.

ביטול הפוליסה:
המישור הנורמטיבי:
26. בפוליסה נכתב כי:
"הפוליסה מאושרת כקופת גמל משלמת לקצבה, כקופת גמל לא משלמת לקצבה וכקופת גמל לתגמולים ופיצויים."
לאור זאת, חלות על הפוליסה הוראות סעיף 19א' לחוק הגנת השכר, אשר קובע כדלקמן:
"(א) יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעסיק לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות או שהסכום שהמעסיק נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן.
(ב) ....

(ג) ....

(ד) סכום שמעסיק חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.

(ה) עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ובטרם שולם החוב בשל העובד קרה לו מקרה המזכה אותו או את חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל, רשאית היא לתבוע מהמעסיק סכום השווה לסכום ששילמה לעובד או לחליפו או שהיא עתידה לשלמו ואת השווי הכספי של השירות בעין שניתן או שהיא עתידה לתת לעובד או לחליפו, בניכוי כל סכום שהיה משתלם בשל אותו מקרה לעובד או לחליפו, או למעסיק, או לשניהם, בין סכום חד פעמי ובין סכומים עתידים, אילו עזב העובד את קופת הגמל ביום שקרה המקרה המזכה כאמור.


(ו) ....
(תיק
(תיק
(ז) ....
(תיקו
(תיקו
(ח) עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעסיק לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעסיק, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.
(תיקו
(תיקו
(ט) נוצרה הזכאות לתשלום או לשירות בעין מקופת גמל לעובד או לחליפו בתקופה שבין המועד שנקבע בסעיף קטן (א) לבין תום ששת החדשים הנוספים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף קטן (ח), לא תהא קופת הגמל זכאית להשתחרר מחבותה על-פי סעיף קטן (ד) אף אם הפיגור חל שלא עקב רשלנות הקופה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה.

(י) ....

(יא) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות דרכי מסירת הודעות או פרטים לענין סעיף זה ודרכי הוכחת מסירתם לנמען."

27. שר העבודה והרווחה התקין את תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו-1976 בהתאם לסמכותו על פי סעיפים 19א' ו-31 לחוק הגנת השכר .

בתקנה 3 נקבע כי:
"(א) קופת גמל תודיע על פיגור בתשלום ועל תקופת הפיגור במכתב רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח הקופה בדואר רשום למעבידו.
(ב) ההודעה פי תקנת משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להיפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה."

תקנה 4 לתקנות אלו קובעת את דרך ההוכחה לשליחת הודעות אלו, וקובעת כי:
"אישור למשלוח בדואר רשום עם העתק מההודעה, יראו אותה כהוכחה לכאורה על מסירת ההודעה לנמען."

החלת הוראות החקיקה בענייננו:
28. בעמוד הראשון של הפוליסה נכתב שהנתבעת תשלם לתובע את תגמולי הביטוח בתנאי מפורש שהפרמיות שולמו בהתאם לתנאים הכללים של הפוליסה.
סבור אני שתנאי זה אינו יכול לעמוד, שכן הוא סותר את חוק מפורשת והיא הוראת סעיף 19א'(ד) הקובע שסכום שחייב המעסיק לקופת גמל יראו אותו לעניין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו. לתובע אין כל אשם באי תשלום הפרמיות, שכן חלקו בפרמיה נוכה ממנו על ידי המעביד מידי חודש בחודשו, ולא הייתה לו כל ידיעה בזמן אמת שהמעבידה לא מעבירה לנתבעת את פרמיות הביטוח.

29. בהתאם להוראות סעיף 19א(ח) משעברו 6 חודשים מהמועד לתשלום פרמיות הביטוח ולא שולם החוב של המעסיק, רשאית קופת הגמל להודיע על כך לעובד, עם העתק למעסיק, ומשעברו 6 חודשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו הוראות 19א(ד) אם קבע בית הדין האיזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.

30. מהתקנות עולה שעל הנתבעת היה לשלוח לתובע את ההודעות על הפיגור בתשלומים בדואר רשום, אך לא עשתה כן, אלא שלחה אותן בדואר רגיל. משלא מילאה הנתבעת את הוראת התקנות והתובע העיד שלא קיבל כל מכתב אודות הפיגורים בתשלומים, אזי טרם הגיע המועד בו היא זכאית לשלוח מכתב לתובע בו היא מודיעה לו על ביטול הפוליסה. על כן, בענייננו לא הייתה הנתבעת זכאית לשלוח לתובע מכתב על ביטול הפוליסה, והוראות סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר חלות במלוא עוצמתן.

31. חוק הגנת השכר נתן למבטח זכות תביעה ישירה נגד המעביד לתבוע ממנו את פרמיות הביטוח. סעיף 24(א)(3) נתן לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות של קופות גמל נגד מעבידים שלא שילמו את פרמיות הביטוח. מאחר ומדובר בחוקים מחייבים, אשר לא משאירים לצדדים את קביעת ההסדרים, משמע מכך שאין המעבידה והנתבעת יכולות להתנות על הוראות חוקים אלו.

33. ב-דב"ע נו/ 6-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. ערן אנוך, פד"ע כרך ל"ב עמ' 629 (20.5.1997) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי על מנת שמבטחת לא תיחשב רשלנית בגביית הפרמיות מהמעביד לא די בכך שתשלח לו מכתבים, אלא עליה להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. וכך כתב ביה"ד הארצי בסעיף 26 לפסה"ד:
"אם כן, כעולה מהסיפה של סעיף קטן (ח), קופת הגמל חייבת לפעול על-מנת למנוע, או לפתור, מצבים של פיגור בתשלומים, וזאת מעבר למשלוח ההודעות כמפורט ברישה של סעיף קטן (ח). יחד עם זאת, חבותה זו של קופת הגמל תפורש בצמצום, ולטובת קופת הגמל.
ככלל, משלוח מכתבי התראה נוספים, מעבר להודעות המתחייבות על-פי החוק, אין בו די כדי להוות פעולה לגביית החוב. גם בפרשנות מצומצמת לחבותה של קופת הגמל, אין מנוס מהמסקנה שעל הקופה לנקוט הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב, היינו, להגיש תובענה ועמה בקשות לסעדים זמניים לשם גביית כספים מהמעביד, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת בתביעה של נושה נגד חייב, בין אם הנושה הוא עובד, ובין אם לאו. במיוחד יש חשיבות לפעולות אלה כאשר, כבענייננו, המעביד מנכה כספים משכרו של העובד, ונמנע מהעברתם לקופה (בנוסף לאי-העברת חלקו הוא). מעשה זה של המעביד חמור הוא במיוחד, וראוי על-כן לתגובה ממשית של הקופה לשם הגנה על העובד.
אין משמעות הדבר חובה אבסולוטית להגשת תביעה וביצוע הפעולות הנלוות בכל מקרה; אולם הנטל על קופת הגמל להראות, כי בנסיבות מקרה פרטני לא היה צורך, או לא היה טעם, לעשות כן.
כך, לדוגמה, כאשר המעביד הוא חברה בפירוק, מובן שאין צורך בהגשת תובענה (אולם יש להגיש הוכחת חוב למפרק). כמו כן, בנסיבות בהן אין סיכוי ממשי לגביית החוב, אין לחייב את קופת הגמל להגיש תביעת סרק. מאחר שחובתה של הקופה תפורש בצמצום, כאמור לעיל, הנטל על הקופה לא יהיה כבד, אך בכל זאת עליה הנטל לשכנע את בית-הדין כי בנסיבות פרטניות לא היה צורך או טעם בהגשת תביעה.

בהקשר זה ראוי להזכיר שוב, כפי שפורט בסעיף 16 לעיל, כי המחוקק העניק לקופת הגמל זכות להגשת תביעות כנגד מעבידים (סעיף 28(2) לחוק), ואף תמריץ להגשת תביעות כאלה, בצורת פיצויי ההלנה לזכות הקופה. מכך ניתן ללמוד שניים: מחד גיסא, כי המחוקק התכוון לכך שקופות הגמל יגישו תביעות עקב פיגורים בתשלומי המעבידים; ומאידך גיסא, כי גם לקופה עצמה יש אינטרס בהגשת תביעות, כאשר להן סיכויי הצלחה. בכך יש חיזוק לעמדתנו: מחד גיסא, כי יש מקום להטיל חובה עקרונית על קופות הגמל להגשת תביעות ונקיטת הליכים נלווים לשם גביית החוב (שהרי המחוקק גילה את כוונתו כי תביעות כאלה יוגשו); ומאידך גיסא, כי הנטל על הקופה לא יהיה כבד מדי (שהרי חזקה על הקופה כי תגיש תביעה ותהנה מפיצויי ההלנה אם תראה סיכוי לכך).
יובהר כי מטרת הסעיף היא הגנה על זכויות העובד, ועל-כן אין להסתפק בהנחה, כי לקופה אינטרס להגשת תביעות בנות סיכוי, כשלעצמה, כדי להסיק כי הקופה נקטה את כל הצעדים הדרושים."

34. בענייננו הנתבעת לא שלחה את ההודעות במכתבים רשומים ולא הגישה תביעה נגד המעבידה לתשלום פרמיות הביטוח. יש להניח במידה רבה של סבירות שהגשת תביעה נגד המעבידה הייתה גורמת לכך שהמעבידה הייתה נמנעת מעריכת ביטוחים נוספים אצל הנתבעת, והנתבעת הייתה מפסידה פרמיות ביטוח בגין ביטוחים אחרים של המעבידה. במקום להגיש תביעה נגד המעבידה, עשתה הנתבעת יד אחת עם המעבידה לבטל את פוליסות הביטוח, על מנת שלא תצטרך להגיש תביעה נגד המעבידה. בכך פגעה הנתבעת בזכויות עובדי המעבידה, ובכללם התובע, ופעלה בניגוד לחובתה הקבועה בחוק הגנת השכר.

35. ההוכחה הטובה ביותר שהפוליסה הייתה בתוקף בעת קרות מקרה הביטו הוא הצעד שנקטה התובעת יחד עם המעבידה לבטל מעיקרא את הפוליסות שתגמולי הביטוח בגינן לא שולמו, על מנת שלא לחייב את המעבידה לשלם את פרמיות הביטוח, ובמקומן להנפיק פוליסות ביטוח חדשות.

36. טוענת התובעת שהתובע הסכים לבטל את הפוליסה, ולכן הפוליסה בטלה.
סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן:
התובע העיד שהחתימה על מכתב ההסכמה לביטול הפוליסה אינה חתימתו. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהחתימה שעל מכתב ההסכמה לביטול הפוליסה היא חתימתו של התובע;
מכתב ההסכמה לביטול הפוליסה נחתם ביום 16.6.10. באותו מועד היה התובע בחופשת מחלה, ולא הובאה כל עדות שאדם כלשהו היה בביתו של התובע והחתים אותו על מסמך זה;
לא סביר שהתובע יסכים לביטול הפוליסה לאחר שאירע לו מקרה ביטוח, אשר בגינו עומד הוא לתבוע את הנתבעת.

מכתב הביטול:
37. טוענת התובעת כי שלחה לתובע מכתב ביטול הפוליסה.
כבר לעיל עמדתי על כך שמכתב הביטול אין לו כל תוקף. מעבר לכך אוסיף שעל פי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח אם המבטח הודיע למבוטח על ביטול חוזה הביטוח, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול למבוטח. מאחר והודעת הביטול נכתבה ביום בו אירע מקרה הביטוח לתובע, אזי הפוליסה הייתה בתוקף בעת קרות מקרה הביטוח.

אובדן כושר עבודה:
38. בהתאם לחוזה הביטוח, במשך 24 חודשים לאחר תקופת ההמתנה חלה על התובע הגדרת אבדן כושר עבודה לעבודתו כפי שהוגדרה בחוזה הביטוח. בחוזה הביטוח הוגדרה עבודתו של התובע "נהג משאית, טעינה ופריקה". זו הגדרת העבודה, ואין כל חשיבות מה עשה התובע בפועל רוב הזמן, כך שאין כל חשיבות להצהרותיו של התובע ועדותו בבית הדין לעבודה. מה עוד, שבעת אירוע מקרה ביטוח, אכן עסק התובע בפריקה וטעינה, דהיינו כיסוי תוצרת חקלאית בברזנט כבד, בתנאי מזג אוויר קשים.

39. אין מחלוקת בין המומחים של שני בעלי הדין שהתובע אינו כשיר לעבודה כנהג משאית פריקה וטעינה. מאחר והתביעה מתייחסת לתקופה החלה בתוך תקופת 24 החודשים עליהם חלה הגדרת כושר עבודה של התובע של "נהג משאית פריקה וטעינה", זכאי הוא לקבל את תגמולי הביטוח באבדן כושר עבודה מלא.

40. אין מחלוקת שתגמולי הביטוח של התובע עובר להגשת התביעה הינם בסך 5,043 ₪, וכשהם משוערכים ליום הגשת התביעה, מגיעים לסך 107,920 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

השבת פרמיות ששולמו:
41. בהתאם לתנאי הפוליסה, היה על הנתבעת לשחרר את התובע מתשלום פרמיות הביטוח, אך לא עשתה כן. במקום זאת המשיכה לגבות ממנו פרמיות ביטוח. בבקשת הרשות להגן הכחישה הנתבעת טענה זו ואת הסכום הנטען.

התובע ומר אדרי אישרו את נושא שחרור מתשלום פרמיות לאחר קרות מקרה הביטוח. אלא שהתובע לא הוכיח מה סכום הפרמיות ששילם לנתבעת מאז מקרה הביטוח ועד להגשת התביעה. לכן יש לדחות את תביעתו בגין השבת הפרמיות ששולמו.

תשלום תגמולים עתידיים:
42. התובע תובע לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולים עתידיים.

43. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום התביעה, ולא עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח בעתיד. לכן התובע אינו זכאי לקבל את אשר לא תבע בכתב התביעה.
יתירה מכך, תביעה לתגמולי ביטוח הינה תביעה כספית צופה את פני העבר ולא צופה את פני העתיד. עילת התביעה מתחדשת מידי חודש בחודשו, כאשר יש להוכיח שאכן יש באותו חודש היה לתובע אבדן כושר עבודה כהגדרתו בפוליסה. ראה לענין זה את תיק אז' (ת"א) 113215/98 סרוסי מיכאל נ. אריה חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 28.2.00 (פורסם בנבו).

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:
את הסך 107,920 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.2.12) ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ו, 28 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.