הדפסה

מס אסיר 1424063אוקבמיקאל(אסיר) נ' משרד הפנים

המערער
אוקמסמבט אוקבמיקאל

ע"י ב"כ עו"ד דניאל כפיר

נגד

המשיב
משרד הפנים

ע"י ב"כ עו"ד יערה קליינברגר

פסק דין

1. מונח בפני ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים במתקן כליאה סהרונים, מיום 23.7.13, אשר דחה את בקשת המערער לשחררו בתנאים. כמו כן מופנה הערעור כנגד החלטות רשות האוכלוסין וההגירה מיום , 13.8.12, על עצם השמתו של המערער במשמורת והוצאה צו גירוש נגדו.

2. המערער הינו יליד אריתריאה שהסתנן לתחומי מדינת ישראל ביום 6.1.12 וביום 15.1.12 הוצא כנגדו צו הרחקה וצו משמורת על פי הוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: " חוק הכניסה לישראל").

3. ביום 17.1.12, הורה בית הדין למשמורת על שחרורו של המערער בתוך שבועיים ימים ולא יאוחר מיום 29.1.12, בשל טעמים הומניטריים מיוחדים, והכל בכפוף לבדיקות רפואיות והעדר סכנה לבריאות הציבור וביטחון המדינה. אלא, שלנוכח בדיקה רפואית שבוצעה למערער, ממנה עלה חשד כי המערער סובל ממחלת השחפת, ניתנה הוראה , ביום 19.1.12, בדבר המשך החזקתו במשמורת ומאותו מועד קיבל המערער טיפול תרופתי כשהוא במשמורת . החלטה בדבר המשך החזקתו במשמורת בשל מצב רפואי ניתנה גם בחודש אוגוסט 2012.
בין לבין נכנס לתוקף התיקון לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: " החוק למניעת הסתננות") והוצא למערער צו גירוש מכח החוק למניעת הסתננות ומכוחו צו משמורת. מאז ועד היום נמצא המערער במשמורת.

4. ב"כ המדינה, על אף הוראה בדבר הגשת עיקרי טיעון, נמנעה מהגשת עיקרי טיעון והסתפקה בהגשת בקשה למחיקת הערעור על הסף וזאת לטענתה, מכוח פסק הדין אשר ניתן לאחרונה בבג"צ 7146/12 אדם נ' הכנסת (ניתן ביום 16.9.13), במסגרתו בוטל סעיף 30 א' לחוק למניעת הסתננות.
ב"כ המדינה ציינה כי לנוכח ביטול התיקון לחוק למניעת הסתננות, יש לאפשר למדינה, כפי שהורה בית המשפט העליון, לבחון את עניינם של השוהים במשמורת, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל. במילים אחרות נטען, כי יש לאפשר מיצוי הליך מינהלי בטרם ידרש בית המשפט לעתירה או ערעור בנדון.

5. ב"כ המערער טען כי בנסיבותיו האישיות של המערער אין הצדקה לעיכוב האמור ויש להורות לאלתר על שחרורו לנוכח קביעת בית הדין למשמורת בהחלטתו הראשונה מיום 17.1.12, כי קיימים טעמים הומניטריים המצדיקים שחרורו וכי אלמלא המניעה הרפואית היה הוא משוחרר. לטענתו , מקום שאין עוד מניעה שכזו ומקום שבית המשפט העליון הורה על ביטול התיקון לחוק למניעת הסתננות אין עוד כל סיבה להחזיק את המערער במשמורת מה גם שהוא שוהה במשמורת תקופה המגיעה לכדי 22 חודש.

6. ב"כ המדינה , לנוכח הנסיבות המיוחדות של עניין זה, הסכימה להקדים את הטיפול בעניינו של המערער ותחמה פרק זמן של 7 ימים לצורך קבלת החלטה בעניינו של המערער.

7. בית המשפט העליון, בבג"צ 7146/12, צפה כי הביטול לתיקון לחוק למניעת הסתננות עלול להביא להצפת פניות של מוחזקים במשמורת לבית המשפט בעתירות לשחרור, ועל כן קבע תקופת ביניים, בת 90 ימים, אשר במסגרתה תידרש המדינה לבחון באופן פרטני את עניינם של המוחזקים במשמורת, לפי עילות השחרור הקבועות בחוק הכניסה לישראל, למעט עילת השחרור בסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל. עוד נקבע, כי אם לא מתקיימים הסייגים הקבועים בסעיף 13 ו' (ב) יהיה מקום להורות על שחרורו של המוחזק בערובה.

8. לציין כי ערעור זה הוגש בטרם מתן פסק הדין בבג"צ 7146/12, במסגרתו בוטל החוק למניעת הסתננות. שקלתי אפוא, האם בנסיבות העניין יש להידרש לערעור לגופו של עניין ולבחון האם קיימת הצדקה לשחרורו לאלתר של המערער גם אלמלא פסק הדין שניתן בבג"צ 7146/12.
לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, סבורה אנכי כי בנסיבות העניין מתקיימות נסיבות המצדיקות קבלת הערעור, גם אלמלא פסק הדין בבג"צ 7146/12, אשר הורה על ביטול התיקון לחוק למניעת הסתננות ולכן אין הצדקה עוד במיצוי הליך מנהלי בעניינו .
בעניינו של המערער, כבר בסמוך לאחר הסתננותו לתחומי מדינת ישראל, נקבע מפורשות כי מתקיימות נסיבות הומניטריות המצדיקות שחרורו. אלא שבפועל שחרורו עוכב בשל מחלת השחפת שנמצאה בגופו. המערער המשיך לשהות במשמורת בשל התיקון לחוק למניעת הסתננות מבלי שהמדינה הצליחה להרחיקו מן הארץ תקופה של כמעט שנתיים ימים.
נמצא אפוא, כי בנסיבותיו של המערער מתקיימות הנסיבות המצדיקות שחרור לאלתר ללא כל קשר להחלטת בג"צ 7146/12.

9. לפיכך אני מורה כי המערער ישוחרר ממשמורת בתנאים הבאים:
א. הפקדת סך של 5,000 ₪ להבטחת התייצבותו במשרדי רשות ההגירה והבטחת איתורו וגירושו בבוא הזמן מישראל, בהסכמה, במועד שיקבע, בכפוף לכל דין.
ב. על המערער למסור כתובת מגורים שבה יתגורר.
ג. על המערער להתגורר אך ורק בכתובת המגורים שימסור לפני שחרורו מהמשמורת וככל שיבקש לשנות את כתובת מגוריו על המערער להודיע על הכתובת החדשה באופן מיידי לרשות ההגירה, במישרין או באמצעות בא כוחו.
ד. על המערער להתייצב במשרדי רשות ההגירה תוך 7 ימים מיום שחרורו מהמשמורת, לצורך הטיפול בהנפקת אשרת שהייה מסוג 2 (א) (5) לחוק הכניסה לישראל (רישיון זמני לישיבת ביקור), כאמור בסעיף 13 ו' (ד) לחוק הכניסה לישראל. לאחר מכן על המערער להתייצב אחת לחודש במשרדי רשות ההגירה.

10. לאור האמור לעיל, אני מחייבת המדינה לשאת בהוצאות המערער בסך של 5,000 ₪. בהינתן החלטת השחרור הנדונה בשעות הצהרים של יום ה' בשבוע, אני מורה על עיכוב ביצועה עד ליום א' 27.10.13, שעה 14:00 על מנת לאפשר למדינה לערער על פסק הדין, אם תחליט לעשות כן.
היה והמדינה תחליט שלא לערער על פסק הדין עליה להודיע על כך מידית לב"כ העותר ולמפקד מתקן המשמורת שבו שוהה העותר ולבית המשפט והעותר ישוחרר מיד לאחר קבלת ההודעה כאמור בכפוף לתנאים האמורים לעיל.
המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים וכן למפקד מתקן המשמורת שבו שוהה המערער.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.