הדפסה

מסארוה ואח' נ' זאיד ואח'

בתביעת:
מונתסר בילא מסארוה
ע"י ב"כ עוה"ד דורון גנסין, עמית גנסין התובע

נגד

ובהודעה לצדדים שלישיים של:
1. ג'יהאד זאיד
ע"י ב"כ עו"ד שאדי מצארוה
2. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עוה"ד אלון בלגה, גלית ביק-אשכנזי
3. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אריה כרמלי הנתבעים

קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עוה"ד אלון בלגה, גלית ביק-אשכנזי שולחת ההודעה

נגד

1. ג'יהאד זאיד
ע"י ב"כ עו"ד שאדי מצארוה
2. ע'ותמאן מסרווי הצדדים השלישיים

פסק דין

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה
1. עניינו של פסק דין זה בתביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שבעקבותיה הוגשה גם הודעה לצדדים שלישיים.

2. ההליכים סובבים סביב טענת התובע כי נפגע בתאונת דרכים ב-4.11.12, בעת שנסע כנוסע ברכב מסוג סובארו ג'סטי , מ.ר. 27-021-08 (להלן: הרכב), שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 .

3. התביעה הוגשה בתחילה נגד הנתבע 1 ונגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") בלבד. בעקבות טענותיה של " קרנית" בכתב הגנתה, הוגש כתב תביעה מתוקן אשר בגדרו נתבעה גם הנתבעת 3. בקשר לאחרונה הוסכם בדיון מ-18.6.14 כדלקמן:
"הנוכחים: מוסכם כי התביעה נגד הנתבעת 3 תידחה. מוסכם כי לא יהיה צו להוצאות בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 3 במישרין וכי הנתבעת 3 תוכל להעלות טענות לחיוב התובע בהוצאות ובית המשפט יפסוק מה שימצא לנכון. הומלץ לנתבעת 3 שלא להעלות טענות לחיוב התובע בהוצאות. ככל שהיא תעמוד על כך בכל זאת, היא תגיש בקשה בכתב לעניין זה וייקבע לוח זמנים לתשובות בקשר לכך".
בהמשך לכך, ניתנו פסק דין חלקי והחלטה בהתאם להסכמה ( ראו פרוטוקול, שם, ע' 5, ש' 21-13 וע' 30, ש' 11-10) .

4. מה שעל הפרק עתה הוא תביעה נגד הנהג ( הנתבע 1) ונגד " קרנית" והודעה לצדדים שלישיים ששלחה " קרנית" נגד הנתבע 1 ונגד ע'ותמאן מסרווי, שהוא הבעלים הרשום של הרכב ובן דודו של התובע (להלן: צ"ג 2).

5. הנתבע 1 ו"קרנית" טוענים כי התובע אינו זכאי לפיצויים על פי חוק פלת"ד שכן הרכב שבו נסע כשנפגעו היה בבעלותו, בהחזקתו ובשימושו הבלעדיים של התובע כשהוא ללא ביטוח חובה. הנתבע 1 מוסיף וטוען בכתב הגנתו כי " נהג ברכב התובע בהיתר ממנו ולבקשתו רק לאחר שזה הצהיר בפניו כי הרכב מבוטח בביטוח חובה תקף" (סעיף 2 לכתב ההגנה וסעיף 3 לכתב ההגנה המתוקן של נתבע זה). בנסיבות כאלה התובע אינו זכאי לפיצויים מכח חוק זה.

6. בהודעה לצדדים השלישיים טוענת " קרנית" – בעקבות טענות שהעלה התובע לעניין הבעלות ברכב – כי אם בכל זאת תחויב לשלם לתובע סכום כלשהו, הרי שהיא תהיה זכאית לשיפוי מאת צ"ג 1 ( הנתבע 1) כמי שנהג ברכב ללא ביטוח חובה המכסה את השימוש שנעשה ברכב ומאת צ"ג 2 כמי שהיה " המחזיק ו/או הבעלים של הרכב בעת התאונה והוא ו/או מי מטעמו התירו את השימוש בו במישרין ו/או בעקיפין, כאשר אין לרכב ביטוח על פי הפקודה ו/או כאשר הביטוח לא כיסה את השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה..." (סעיף 5( ב) להצ"ג).

7. בהמשך לכל המצוין הוסכם בקדם המשפט הראשון כי " אין מקום להקדים דיון במינוי מומחים, שכן יתכן שלא תהיה כל חבות כלפי התובע, אם תתקבל הגרסה של הנתבע 1 (זאיד – ר.י.), שקרנית תומכת בה" (פרוטוקול, ע' 1, ש' 22-21). כפועל יוצא מכך, נקבע לוח זמנים להליכים מקדמיים ולהגשת ראיות בנושא החבות.

8. בסופו של דבר הוגשו ראיות כדלקמן:
תצהירי עדות ראשית של התובע ( תצהיר ותצהיר משלים שהותר לו להגיש), של הנתבע 1 ושל נתן סולטן (שהיה הבעלים של הרכב בשלב מוקדם לתאונה הנדונה) וכן של ואסים אבו זאיד ( שהוא בן דוד של התובע, של הנתבע 1 ושל צ"ג 2), של סאמי אברהים ( שהוא גיסו של הנתבע 1) ושל החוקר ליאור נחום.

9. בשני דיוני הוכחות שהתקיימו נחקרו המצהירים הנ"ל וכן העיד צ"ג 2 (אשר לא הגיש כתב הגנה) כעד מטעם התובע, ללא הגשה מוקדמת של תצהיר והוגשו מסמכים שונים.

10. לאחר סיום שמיעת הראיות הוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב במתכונת תלת-שלבית, שתאפשר לצדדים להעלות טענותיהם השונות ולהתייחס לטענות של הצדדים האחרים.

11. משנשלמה הגשת הסיכומים, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

ב. תוצאה סופית והבסיס לה
12. לאחר בחינת טענות הצדדים על רקע חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

13. כפועל יוצא מדחיית התביעה, ההצ"ג לא נחוצה ואינה רלבנטית וגם היא נדחית.

14. לתוצאה דלעיל אני מגיע משום שחומר הראיות מצביע בבירור על כך שהרכב שבו נסע התובע כשנפגע בתאונה דנן היה אז בבעלותו, בהחזקתו ובשימושו כשהוא ללא ביטוח חובה. במצב דברים זה ולנוכח כל שייאמר להלן, למרות שהרכב רשום ע"ש צ"ג 2, אין להסיק מרישום זה (שגם אינו קונקלוסיבי) כי הוא הבעלים שלו. בנסיבות אלה התובע אינו זכאי לפיצויים מכח חוק פלת"ד ודין תביעתו להידחות.

15. במקרה דנן, כעוצמת השכנוע כך ניתן לקצר בהנמקה. אף על פי כן, ייאמר כל שלהלן.

16. הבסיס המרכזי לתוצאה הנ"ל הוא הקלטה של שיחה בין ואסים אבו זאיד (שהעיד במשפט מטעם הנתבע 1) לבין צ"ג 2, אשר בה אומר צ"ג 2 (שהעיד במשפט מטעם התובע) במפורש כי הרכב המעורב בתאונה הוא בבעלות התובע.

17. חיזוק לכך שההקלטה משקפת שיחה אותנטית ומהימנה יש למצוא בכך שכאשר צ"ג 2 עומת עם ההקלטה ונשאל שאלות שלא היו נוחות לו בקשר לכך. הוא התחמק בתחילה בעצבנות תוך שנופף בידיו (פרוטוקול, ע' 25, ש' 19-16) ובסמוך לאחר מכן אף צעק והתפרע באורח חריג במיוחד. התרחשות זו תועדה בפרוטוקול (שם, ש' 28-25) כהאי לישנא:
"בשלב זה העד ממשיך בצעקות שהתחיל בהן קודם לכן והוא גם קם ומנפנף בקביים שלו לכיוון עורך הדין החוקר אותו. העד סולטן נכנס לאולם וניסה להרגיעו אך הוא התנפל גם עליו. היה צורך להזמין מאבטחים של בית המשפט להשתלט עליו והוא ניסה להכות גם אותם וגם נוכחים נוספים באולם. לאחר מכן העד נאזק ומכיוון שהמשיך לצעוק ולהשתולל הוא הוצא מן האולם".

18. בנוסף לראייה החזקה דלעיל (ההקלטה) ולחיזוק שיש לתוכנה בהתנהלות צ"ג 2 וברושם השלילי ביותר שהותיר, הרי שגם מן התובע התרשמתי כי אינו אמין וכי בצר לו הוא מתעקש לדבוק בגירסה אשר מתבררת כבלתי נכונה בלשון המעטה.

19. כאן המקום לציין, כי בתום אותו דיון (שבו העידו, בין היתר, התובע וצ"ג 2) הייתה המלצה לבחון "את המשמעויות של מה שעלה מן הדיון היום" (פרוטוקול, ע' 30, ש' 1). דא עקא, שהתובע עמד על המשך ההליכים.

20. יצוין עוד כי בנסיון להזים את ההקלטה הנ"ל ביקש התובע וקיבל רשות חריגה להגיש ראיות נוספות לאחר שהוגשו ראיות הנתבעים . במסגרת זו הוא הכליל הקלטה של שיחה בינו לבין צ"ג 2, אשר בה אומר צ"ג 2 כי הרכב הוא בבעלות צ"ג 2. לנוכח כל שנאמר עד כה, ובהינתן תמליל אותה הקלטה, בולט מאד כי מדובר בהקלטה ערוכה ומבוימת שנעשתה באורח מגמתי, כדי שתהווה משקל נגד להקלטה האותנטית (הנ"ל בסעיף 16 ).

21. די במה שנאמר עד כה כדי לבסס את המסקנה בדבר הבעלות ברכב ואת התוצאה המשפטית הנגזרת ממנה. אין צורך להידרש לעניינים נוספים.

22. בגדר מה שלמעלה מן הצורך אציין כי יש גם אינדיקציות נוספות לכך שמסתבר הרבה יותר שהרכב הנדון היה בבעלות התובע מאשר שהיה בבעלות צ"ג 2 ולכך שהרישום של הרכב על שמו של צ"ג 2 היה פיקטיבי. המדובר בכך שבחודש מאי 2012 הושבת רכב קודם שהיה לתובע (מסוג אופל) והתובע נזקק לרכב לצורך עסקי המחשבים שלו. הרכב שהיה מעורב בתאונה הנדונה (הסובארו) נרכש בתחילת חודש יוני 2012. בתקופה הרלבנטית התנהלו נגד התובע הליכי הוצל"פ שונים והיה רצוי לו בשל כך שלא תהיה רשומה בעלות שלו ברכב. מכיוון שכך נעשה הרישום ע"ש צ"ג 2 כעזרת בן דוד לבן דודו. מאזן ההסתברויות נוטה בבירור לכך שצ"ג 2 אינו הבעלים האמיתי גם משום שהוא היה חסר רשיון נהיגה וללא הכנסות.

ג. סוף דבר
23. לנוכח כל האמור, התוצאה הסופית היא כמצוין לעיל, בסעיפים 13-12.

24. בהמשך לדחיית התביעה וההצ"ג נקבע כי על התובע לשלם ל"קרנית" – עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט – סכום כולל של 100,000 ש"ח ולנתבע 1 עליו לשלם ע בור הנ"ל סכום כולל של 25,000 ש"ח וכי לא יהיה צו להוצאות בקשר להצ"ג.

25. בהמשך למצוין לעיל בסעיף 3, נקבע עתה כי ככל שהנתבעת 3 ("הכשרת הישוב") מעוניינת לעתור לחיוב התובע בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לזכותה, עליה להודיע על כך בצירוף הטיעונים לעניין זה עד 22.11.15, תהיה זכות תשובה לתובע (ולכל צד מעוניין) עד 3.12.15 ולנתבעת 3 תהיה זכות תשובה לתשוב ה(ות) עד 10.12.15. במקרה כזה יובא התיק לעיוני ב-11.12.15 למתן פסק דין משלים בקשר לכך.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ז בחשון תשע"ו, 9 בנובמבר 2015.

רפאל יעקובי, שופט