הדפסה

מסאעדה נ' מדינת ישראל

בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל

המערער
מוחמד מסאעדה ת.ז. XXXXXX771
ע"י ב"כ עו"ד אבו ואסל עבד

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
באמצעות המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, פרקליטות המדינה
ע"י ב"כ עו"ד לוטם כפרי

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ערן קוטון), הכרעת דין מיום 30.12.13 וגזר דין מיום 8.12.14, בת"פ 388-08-13.

הערעור מופנה הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בשתי עבירות של אי קיום צו הריסה, בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ח-1965 (להלן: " החוק").

בית משפט קמא גזר על המערער את העונשים כדלקמן:

א. 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
ב. הופעל עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים, שנגזר על המערער בתיק 7639-04-09 (להלן: "התיק הקודם") בבית משפט השלום בחיפה.
נקבע, כי עונשי המאסר הנ"ל ירוצו בחופף, באופן שהמערער ירצה 5 חודשי מאסר בפועל.
ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירה בה הורשע.
ד. קנס בסך 60,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, שישולם ב- 30 תשלומים.

העובדות

2. ביום 8.3.07 הורשע המערער בבנייה, ללא היתר, של שני מבני מגורים (להלן: " המבנים"), שנבנו על קרקע חקלאית, בשנת 2006, וביהמ"ש ציווה עליו להרוס את המבנים עד ליום 1.9.08 (להלן: " צו ההריסה").

המערער לא ביצע את צו ההריסה ולפיכך, בחודש אפריל 2009 הוגש נגדו כתב אישום בתיק הקודם, בגין אי ביצוע צו הריסה והוא נדון, בין היתר, למאסר על תנאי, שהופעל בתיק דנן.

לאחר שהמערער עמד במריו ולא הרס את המבנים, הוגש נגדו, ביום 1.8.13, כתב האישום דנן ודינו נגזר, כאמור לעיל.

הערעור על הכרעת הדין

3. המערער טוען, כי נעשות פעולות לשינוי ייעוד המקרקעין, אשר התעכבו בשל העברת המקרקעין לסמכותה של המועצה האזורית מנשה וכי לאחר החזרתם למועצה המקומית ערערה, פועלת המועצה להכנת תכנית לשינוי ייעוד וכיום קיים הליך תכנוני אינטנסיבי.

המערער מציין, שלמעט צו ההריסה הוא ביצע את גזר הדין בתיק הראשון, לא המשיך בבנייה ולא אכלס את המבנים.

4. בפי המערער 2 טענות חלופיות:
א. הגנה מן הצדק - אכיפה בררנ ית.
ב. סיכון כפול.

טענת הגנה מן הצדק

5. במסגרת טענה זו נטען, כי קיימת בערערה בעיה דמוגרפית קשה שאיננה נפתרת במשך שנים. טענה זו לא נטענה בבית משפט קמא, לא הובאו ראיות להוכחתה ולא ניתן לדון בה, לראשונה, בערכאה זו.
כך, גם לא נטענה טענת אכיפה בררנית ולפיכך, אין מקום להעלותה בהליך הערעור.

כן נטען בבית משפט קמא , במסגרת טענת הגנה מן הצדק, כי לאחר שהמערער נדון ונגזר דינו בשנת 2011, בגין אי קיום צו ההריסה, לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום "כל כך מהר".

אין כל ממש בטענה זו, לפיה לא היה מקום להגיש כתב אישום נוסף, בשנת 2013.

עבירה של אי קיום צו הריסה היא עבירה נמשכת וניתן להגיש בגינה כתב אישום פעם אחר פעם, כל עוד הצו אינו מבוצע. ברי, כי הגשת כתבי אישום נפרדים בגין כל יום ויום בנפרד, או בפרקי זמן שאינם מאפשרים ביצוע הצו בין גזר דין לגזר דין איננה מידתית, אך אין זה המצב בענייננו.

פרקי הזמן שעברו בין כתבי האישום שהוגשו נגד המערער ארוכים הם והיה למערער די והותר זמן לבצע את צו ההריסה והוא לא עשה כן. למעשה, במשך כמעט 5 שנים - עד להגשת כתב האישום דנן (מיום 1.9.08 ועד יום 1.8.13), מפר המערער את צו ההריסה השיפוטי.

אין, אפוא, כל בסיס לטענת הגנה מן הצדק ובדין נדחתה בבימ"ש קמא.

סיכון כפול

6. המערער טוען, כי התקופות בגינן הוא הואשם בכתב האישום הקודם ובכתב האישום דנן, חופפות בחלקן.

לא כך הדבר.

כתב האישום הקודם הוגש ביום 6.4.09 בגין אי קיום צו הריסה לגבי יום אחד בלבד - 3.9.08 ואילו כתב האישום בתיק דנן, הוגש בגין אי קיום הצו עד ליום 21.5.13, כך שאין מדובר בסיכון כפול.

לפיכך, נדחה הערעור על הכרעת הדין.

הערעור על גזר הדין

7. המערער סומך טענותיו ,לעניין גזר הדין, על הטענות שנטענו על ידו לעניין הכרעת הדין וטוען, כי יש, לכל הפחות, לבטל את המאסר בפועל ולהפחית מסכום הקנס שהושת עליו.

8. במהלך הדיון, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הצעתי, לפנים משורת הדין, כי הצדדים יסכימו, שככל שהמערער יהרוס את המבנים בתוך 30 ימים, יומר המאסר בפועל שהושת עליו במאסר בעבודות שירות אולם, לצערי, המערער סירב לכך (לאחר שיצא להתייעץ עם בא כוחו).

9. אין כל עילה להתערב בגזר הדין.

בית משפט קמא הביא בחשבון את כל השיקולים הרלבנטיים ובכללם - טענותיו של המערער לעניין התכניות לשינויי הייעוד ואף ציין, כי המשיבה איננה מכחישה קיומו של הליך תכנון אינטנסיבי (הנזכר גם בכתב האישום), ואף הפנה להליך הקודם, שם, נשמעו עדים בעניין זה.

עם זאת, לאור התיק הקודם, לאור התמשכות העבירה והזילות בה נוהג המערער בהתייחסו לצו שיפוטי ולעונש מע"ת שהיה תלוי ועומד נגדו ואף לאחר שמאסר בעבודות שירות לא הרתיעו, לא ראה בית משפט קמא מנוס מגזירת מאסר לריצוי בפועל.

10. לא למותר לציין, כי ב"כ המשיבה הגיש תצ"א של האזור, בו נראים המבנים, כשהם בנויים לא בתחום בתיה של ערערה, אלא בנפרד, במקום מרוחק במקצת מקצה הבתים של ערערה וציין, כי התכנית שהוגשה על ידי המועצה נדחתה וכי הליכי שינוי ייעוד אורכים זמן רב ולא צפוי שינוי ייעוד בקרוב.

11. בין כך ובין כך, גזר דינו של בית משפט קמא - הן לעניין המאסר והן לעניין הקנס, אינו חורג ממדיניות הענישה ונותן ביטוי נכון ומאוזן הן לעובדות הרלבנטיות ולחומרת העבירה והן לנסיבותיו האישיות של המערער ואין מקום להתערב בו.

כאשר צו ההריסה אינו מקוים ועונשי מאסר בעבודות שירות ומע"ת אינם מביאים את הנאשם לבצעו, אין מנוס מלגזור עונשים כבדים יותר.

12. הערעור, על כל חלקיו, נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 20.2.2015 בשעה 09:00 .

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.