הדפסה

מנשה נ' היועץ המשפטי לממשלה

לפני כבוד השופטת ורד שביט פינקלשטיין

המבקשת:
ויקטוריה מנשה ת.ז. XXXXXX240

ע"י ב"כ עו"ד אורי גבאי

-נ ג ד -

המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה (פמת"א)

פסק דין

מונחת לפני תביעה לתיקון גיל לפי חוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963, במסגרתה עתרה המבקשת לקבוע כי היא ילידת שנת 1950, חלף שנת 1947 כפי שרשום במרשם האוכלוסין.

המבקשת הינה ילידת אירן אשר עלתה ארצה בשנת 1971, ונרשמה כילידת 1947.

למבקשת שתי אחיות מבוגרות ממנה, האחות נעימה סימניפור (להלן: "האחות נעימה") והאחות אהובה שמש (להלן: "האחות אהובה").

הוריה של המבקשת הלכו לעולמם והיא אלמנה ללא ילדים.

ביום 14.9.14 הגישה המבקשת את הבקשה לתיקון רישום שנת לידתה לשנת 1950, בה טענה כי רישום שנת 1947 כשנת לידתה במרשם האוכלוסין נעשה עקב טעות אנוש (ס' 5(ג) לטופס 44) וכי המסמכים התומכים בטענתה – ה דרכון ותעודת הזהות הפרסית שלה – אבדו לה עת עלייתה ארצה. לתמיכה בבקשתה צירפה המבקשת תצהיר מאת אחותה נעימה ובהמשך בהתאם להחלטה מיום 21.12.14 צורף גם תצהיר מאת האחות אהובה. נוסף על כך, המבקשת הבהי רה כי תיקון הגיל המבוקש אינו מסב נזק כלכלי למאן דהוא, אלא כל מבוקשה הוא רישום נכון של שנת לידתה בטרם תלך לעולמה (ר' בס' 5 ו-8 לתשובתה מיום 21.12.14).

מנגד, בהתנגדותו לבקשה, טען ב"כ היועמ"ש (פמת"א) כי זו נעדרת ראיות אובייקטיביות, דוגמת תעודות ציבוריות, אלא נסמכת על תצהירים גרידא. כן טען ב"כ היועמ"ש (פמת"א) כי בכל פניותיה של המבקשת למרשם האוכלוסין היא ציינה ששנת לידתה היא 1947, זאת בניגוד מוחלט לטענתה כיום. לבסוף, ט ען ב"כ היועמ"ש (פמת"א) שהבקשה הוגשה בשיה וי ניכר ואף מטעם זה יש לדחותה.

בהחלטתי מיום 6.3.15 קבעתי מועד לדיון בבקשה, תוך שהוריתי כי לדיון יתייצבו עדיה של המבקשת. דא עקא, ארבעה ימים בלבד קודם למועד הדיון עתרה המבקשת לכך ש אחיותיה נעימה ואהובה יחקרו בדירותיהן ברמלה, לטענתה בשל מצבן הרפואי המונע מהן להתייצב בבית משפט. לאור עיתוי הגשת בקשה זו, קבעתי בהחלטתי מיום 9.7.15 כי זו תידון בדיון.

ביום 13.7.15 התקיים לפני הדיון בבקשה , בנוכחות הצדדים בלבד, מבלי שאחיותיה של המבקשת התייצבו לדיון זה. משכך, במהלך הדיון נחקרה המבקשת בלבד.

במצב דברים זה, ניתן עתה פסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי על ה עותר לתיקון גילו מוטל נטל כפול: האחד, להוכיח כי הגיל הכתוב במסמכים רשמיים איננו נכו ן, והשני, להוכיח מהו גילו הנכון. לאחרונה, חזר בית המשפט העליון על הלכה זו ברע"א 19/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגרים, 16.7.13), בפס' 9).

הנטל מוטל על כתפי המבקשת, שכן תביעה לתיקון גיל היא תביעה אזרחית, ועל התובע לשכנע את בית המשפט במידה כזאת שתהא לו אפשרות לבסס את מסקנתו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים (ע"א 355/59 הרינג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י"ג 2055, 2058).

בנידון, אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות אשר הובאו לפני, לרבות שמיעת חקירתה של המבקשת ועל אף הסימפ תיה הרבה העולה לשמיעת אמירתה של המבקשת לפיה כל מבוקשה הוא "שיהיה כתוב את הגיל הנכון על המצבה" (עמ' 4, ש' 3 לפרוט') – לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולהלן יפורטו הטעמים שעל יסודם מושתתת מסקנתי זו.

ראשית, הבקשה דנן נסמכת על תצהירה של המבקשת והיא היחידה אשר נחקרה לפני על תצהירה . בהקשר של עדות יחידה בתביעה לשינוי גיל, הפנו בתי המשפט להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הקובעת כי הכרעה על סמך עדות יחידה של בעל דין מצריכה הנמקה, ועל כן הדבר טעון זהירות יתירה (ע"א (ת"א) 1012/01 א' ו' צ' נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגרים, 24.3.03).

שנית, אף מעדותה של המבקשת התרשמתי שהיא אינה מדייקת ואינה קוהרנטית בכל הנוגע לתאריכים, הוא העניין שלפני. בקשר לכך יפורט כי המבקשת לא ידעה לנקוב באיזה שנה התחתנה לראשונה (ר' בעמ' 2, ש' 26-27 לפרוט', שם אמרה שאינה זוכרת מתי התחתנה פעם ראשונה, ובהמשך בעמ' 3, ש' 1 לפרוט', אמרה כי זה היה "לפני 20 שנים בערך") וכן כי בתחילה טענה שהגיל של אחותה מעודכן (ר' בעמ' 4, ש' 31-34 לפרוט', תוך שאין זה ברור לאיזו מן האחיות התכוונה), ובהמשך טענה כי האחות אהובה נולדה בשנת 1934, אך כאשר נשאלה האם היא בטוחה בכך השיבה: " גם את זה אני לא בטוחה" (עמ' 5, ש' 13-18 לפרוט'). לאחר מכן שוב טענה המבקשת כי האחות אהובה "נולדה בשנת 1934, היא בת 74" (עמ' 5, ש' 32 לפרוט'), אלא שאילו אכן נולדה האחות אהובה בשנת 1934 היה עליה להיות כיום בת כ-81 שנים , ולעומת זאת דווקא אם נולדה האחות אהובה בשנת 1941 כפי שרשום בתצהירה ולגבי כך השיבה המבקשת "גם אצלה יש טעויות" (עמ' 5, ש' 21 לפרוט'), הרי שהיא אכן הייתה היום בת 74 כטענת המבקשת.

שלישית, לא מצאתי כי ניתן טעם מספק לאי-התייצבותן של אחיותיה של המבקשת לדיון, שכן המסמכים הרפואיים בעניינה של האחות נעימה הינם מחודש מאי 2015 ואילו המסמכים הרפואיים בעניינה של האחות אהובה הינם מחודש יוני 2015, בעוד שהדיון התקיים ביום 13.7.15. זאת ועוד, אף אם לפנים משורת הדין ניתן היה לקבל את התצהירים כראיה, הרי שממילא תצהירה של האחות אהובה חסר היגיון פנימי, שכן נכתב בו כי המבקשת "כיום היא בת 50 שנה" (ס' 3 לתצהיר), אך בין אם נולדה המבקשת בשנת 1950 כטענתה, ובין אם היא נולדה בשנת 1947 כפי הרשום במרשם, גילה כיום אינו 50 שנים.

רביעית, לא מצאתי כי הוכח שהרישום במרשם האוכלוסין יסודו בשגגה. אשר לכך, ב"כ היועמ"ש (פמת"א), צירף לתגובתו "שאלון רישום עולה" ביחס למבקשת שם נרשם כי שנת לידתה היא 1947 וכן על גבי השאלון נכתב כי למבקשת דרכון אשר ניתן בטהראן, מספרו 181566, ומועד הוצאתו 4.3.71, וכך נרשמו גם פרטי האשרה אשר ניתנה לבקשת. המבקשת אישרה כי הדרכון האיראני הונפק לה בסמוך לעלייתה לארץ (עמ' 2, ש' 10-11 לפרוט') ואין כל סיבה להניח כי פקידת הרישום אשר דייקה בפרטי הדרכון, שגתה דווקא ברישום שנת לידתה של המבקשת. כ ך גם בנוגע ב-"בקשה למתן תעודת זהות" מיום 22.12.82, נכתב כי תאריך לידתה של המבקשת הוא 23.8.1947 תוך שהיום והחודש (קרי 23.8) נמחקו באמצעות קו. המבקשת הסבירה כי היא לא זכרה באיזה יום נולדה (עמ' 3, ש' 21-22) ואין זה סביר להניח כי המבקשת תיקנה את פקידת הרישום בנוגע ליום וחודש לידתה, אך לא בנוגע לשנה. יובהר, כי המבקשת אישרה שחתימתה היא שמופיעה על גבי בקשה זו (עמ' 3, ש' 17-18 לפרוט').

וחמישית, לא ניתן להתעלם מכך ש בצדק מצביע ב"כ היועמ"ש (פמת"א) על כך שהבקשה דנן אכן לוקה בשיהוי רב, שכן המבקשת עלתה לישראל בשנת 1971, כך שהבקשה הוגשה בשיהוי של למעלה מ-40 שנים (ר' גם בע"מ (ת"א) 1163/01 ע' א' ב' נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגרים, 5.11.02).

מכל המקובץ לעיל, עולה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את בקשתה.

על כן, אני מורה כדלקמן:

הבקשה לתיקון גילה של המבקשת – נדחית.

בנסיבות העניין, איני מוצאת ליתן צו להוצאות.

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לידי הצדדים.

התיק ייסגר.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ו, 17 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.