הדפסה

מנסור נרמין ואח' נ' חברת טרי לי חקלאות בע"מ ואח'

לפני
כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי

התובעת

מנסור נרמין

נגד

הנתבעים

  1. חברת טרי לי חקלאות בע"מ
  2. א.ש.ש.א. - גידול ושווק תוצרת חקלאית בע"מ
  3. הורביץ אליעזר

נגד

צדדי ג' 1. מ.ח. הסעות הובלות ואספקת כח אדם בע"מ

2. ק.ל.א סחר והנדסה בע"מ

פסק דין

1. התובעת, ילידת 22.10.87 נפגעה לטענתה בתאונת עבודה ביום ה- 13.8.04 (להלן: "התאונה") עת שהיתה בת 17 בחופשת החופש הגדול. התובעת עבדה ליד מכונה חשמלית שנועדה לעטיפת קופסאות פלסטיק (להלן: "המכונה") ובמהלך העבודה נתפסה אצבעה השנייה ביד שמאל, ונפגעה.

2. בכתב התביעה המתוקן נטען, כי התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), וכי הנתבע 3 הוא בעל המניות של שתי הנתבעות.

3. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות, זהות המעביד וגובה הנזק.

נסיבות התאונה

4. לגרסת התובעת, על פי תצהירה לאחר שעבדה אצל הנתבעת לסירוגין עובר לתאונה בעטיפת קופסאות בניילון באופן ידני , הוכנסה למפעל מכונה אוטומטית לביצוע העטיפה.
בעדותה הסבירה, כי הגיעה לעבוד במפעל יחד עם אחותה והופנתה לעבוד על מכונות שונות. תחילה עבדה על מכונה לשטיפת חסה, שהיתה מכונה שתפעולה פשוט ועליה עבדה עד סמוך לתאונה. אחרי כ-3 חודשים מאז תחילת עבודתה במפעל הוכנסה המכונה נשוא התביעה. בבוקר יום התאונה הגיעה לעבודה ב-6 בבוקר, והתעסקה עם עטיפות החסה ידנית. מאוחר יותר הגיע מנהל המשמרת והודיעה על צורך להתמודד עם לחץ ועומס שנוצר בעבודה וביקש ממנה להתחיל לעבוד עם המכונה. וכך הסבירה (ראה עמ' 8 ש' 30) :

"אני לא זוכרת בדיוק באיזו שעה. יש שם מישהו בשם אסף, בעל המשמרת, הוא אמר שיש לחץ בעבודה, הם צריכים לזרז בעבודה. אמרתי לו מה אתה רוצה שאני אעשה. הוא אמר לי לעבוד על המכונה הזו. אמרתי לו שאני לא יודעת לעבוד. הוא אמר שיסביר לי איך. הוא אמר לי להכניס את החסה לקופסה, להכניס את הקופסה למכונה, והמכונה עובדת את העבודה שלה. ברגע שהיא מסיימת הקופסה יוצאת. מתי שהקופסה יוצאת לשים אותה בקרטון. היה לחץ עבודה, ואמר לי שהם צריכים להוציא את ההזמנה בשעה שצריך להוציא אותה."

5. עפ"י מנגנון עבודת המכונה היה על התובעת להניח מגש ועליו החסה, להכניסו לתבנית פלסטיק ולהפעיל המכונה באמצעות לחיצת כפתור. המגש יחד עם התבנית היו נכנסים אוטומטית לתוך המכונה, שם היתה נעטפת, ותבנית הפלסטיק היתה יוצאת גם כן באופן אוטומטי. בסיום הפעולה היתה מועברת הקופסה לעובד אחר שהיה מניחה בקרטון.
לדבריה, היתה זו הפעם הראשונה שהחלה לעבוד עם המכונה ואף הספיקה להכניס את המגש מספר פעמים למכונה טרם התאונה . ואז (ראה עמ' 12 ש' 4-9):

"מפעילים את המכונה, יש כפתור שהקופסה יוצאת החוצה, יש דלת מתנדנדת, אם החסה נוגעת בדלת הדלת מפסיקה את עבודת המכונה. התחלתי לעבוד, הוצאתי את איפה ששמים את הקופסה, לחצתי על כפתור שהקופסה תכנס, אם מכניסים את הקופסה ויש משהו לא בסדר, אם החסה מחוץ לקופסה, המכונה מפסיקה לעבוד. כל המכונה מפסיקה, והקופסה יוצאת לא נשארת בפנים. שמתי את הקופסה, היתה חסה בחוץ, דפקתי על הדלת שמתנדנדת אם משהו לא בסדר היא מכניסה את הקופסה, היתה חסה, המכונה לא הפסיקה לעבוד, ואיך היד שלי נכנסה, אני לא יודעת."

התובעת נתבקשה לדייק בנסיבות התאונה וליתן הסבר לאופן קרותה וכך העידה (ראה עמ' 12 ש' 11-31):

"ש: למה הכנסת את היד למכונה?
ת: לא הכנסתי את היד למכונה. כשהקופסה היתה במכונה, דפקתי על הדלת, הדלת לא בפנים, הדלת מחוץ למכונה.
ש: עם איזו יד דפקת על המכונה?
ת: ביד שמאל.
ש: איזו יד נפגעה לך?
ת: יש שמאל.
ש: דפקת על המכונה מלמעלה?
ת: לא, על הדלת.
ש: במצב הזה, כשהיד מחוץ לדלת, היא יכולה להפגע?
ת: לא יודעת. לא אמרו לי את הסיכון של המכונה. אמרו לי להכניס את הקופסה, והמכונה עושה את העבודה שלה. אני יודעת שיש תקלה במכונה, אבל לא אמרו לי, ועבדתי."

לדברי התובעת, נאלצה להתמודד עם תקלה במכונה, ולכן פעלה כפי שפעלה שלא באופן מכוון. למעשה לא ידעה להצביע כיצד נכנסה ידה למכונה, אולם בשפתה הסבירה כי למרות הפעולה שנקטה לא הופסקה עבודת המכונה. עוד הסבירה כי פעלה כך לאור הוראות מנהל המשמרת על פיהן נקישה על הדלת תפסיק את עבודת המכונה וזאת ע"מ להסדיר את עלי החסה במידה ובלטו מהקופסה. לדבריה לולא פעולת הדפיקה על הדלת לא היתה התבנית יוצאת טרם השלמת פעולת העטיפה. שהרי (ראה עמ' 20 ש' 31):

"היא עושה את כל הפעולה ורק אח"כ היא יוצאת. אמרו לי שאם יש משהו באמצע הפעולה, אני צריכה ללחוץ על הדלת ואז היא יוצאת."

לכשנשאלה באם היתה מודעת לסיכון שבמכונה ולכך שמכבש יורד על הקופסה לצורך פעולת העטיפה, השיבה כי לא הוזהרה כלל ולא ראתה כיתוב על המכונה אודות סכנה כלשהי.

6. הנתבע 2 לא נכח בעת התאונה ולמרות זאת הצהיר אודות הדרכת התובעת, ידיעותיה, כישוריה ואשמה התורם. את מרבית העובדות הסיק, או למד מ מנהל המשמרת שעבד בסמוך לתובעת.דא עקא, שהנתבעים לא טרחו להעיד אף אחד מעובדי המפעל שעבדו עם התובעת בניסיון להפריך את גרסתה לקרות התאונה, וה ימנעות זו יש לזקוף לחובת הנתבעים וצדדי ג'.
(ראה: ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736))
משכך ובמבחן טענות הצדדים אני מקבלת את גרסת התובעת האמינה עליי, וקובעת שעלה בידיה להוכיח את נסיבות התאונה.
אני מוצאת כי היה בעדויות ההגנה משום חיזוק לחלקים בעדותה שנמסר ה ללא תחכום. עדי ההגנה שהתנערו מיריבותם הבסיסית מול התובעת הודו אמנם בפה רפה , כי יתכן שהתאונה קרתה בנסיבות שתוארו , הגם שלא עשו מאמץ קל שבקלים להפריך את גרסתה.

זהות המעביד

7. בכתב התביעה המתוקן נטען לראשונה כי התובעת הועסקה ע"י הנתבעת ולא הנתבעת 1 כנטען בכתב התביעה המקורי .לטענת הנתבעת התובעת עבדה אמנם במפעל הנתבעת אולם הצד השלישי 1, היה מעסיקה. האחרון סיפק עובדים מקצועיים למפעל, הביאם לפתחו, הנפיק בעבורם את תלושי השכר, פיקח על עבודתם והחזיר אותם מהמפעל לביתם. לכן לטענת הנתבעים, לא רק שצד ג' 1 היה מודע לחובתו להדריך את עובדיו אלא שטען כי אף עשה כך בפועל. מנגד , טענה צד ג1 כי היפנ תה את התובעת לנתבעת והיה מעסיקתה רק באופן פורמאלי, קרי בתשלום שכרה בלבד , אולם לא הייתה לה יכולת או אפשרות פיקוח או שליטה עליה. יתר על כן הנתבעת לא העמידה בפני צד ג1 דרישה מסוימת ביחס לעובדת הנ"ל, וכי היה מוסכם כי הנתבעת תדאג להכשרתה המקצועית.

8. מעדויות הנתבעים וצד ג' 1 עולה כי למעשה הודו בדבר זיקתם התעסוקתית לתובעת.
הנתבע 2 ועד הנתבעים, הוד ה אמנם כי הנתבעת ולא הנתבעת 1 הייתה מעסיקתה של התובעת, הואיל והאחרונה לא נוסדה כלל במועד התאונה. ברם, לדבריו הראשונה התקשרה עם צד ג' 1 בהסכם בע"פ שהתחדש מידי פעם במשך כ- 10 שנים ובכל עת שנזקקה לעובדים. הוא הודה כי לא הציב לצד ג' 1 דרישה לעובד מקצועי, או כי יהיה בעל 12 שנות לימוד. עם זאת הייתה צד ג' 1 לטענתו מעורבת במידה שווה בהעסקת העובדים , כדבריו (בעמ' 28 לפר') :

"ברגע שיש לי חברת כ"א שמספקת לי את העובדים, וקרה פה משהו שהוא על גבול טעות אנוש, טעות של מכונה, אני טוען כמו שלי יש ביטוח ואני דואג שיהיה ביטוח לעובדים שלי, מי שמספק עובדים הוא צריך לבטח את העובדים שלו. הבחור שסיפק לי את העובדים מעורב גם בפועל עם בעיות של העובדים בפועל. אם לעובד יש טענות או בעיה הוא מתלונן אליו, לא אלי ישירות. כן יש מעורבות."

בנוגע להפעלת שיטת העבודה אישר כי שני הצדדים הנ"ל היו ממונים על כך, וזאת הואיל ואספקת העובדים למטרה המוגדרת נעשתה ע"י צד ג' 1, לרבות זמני העבודה, כמות העובדים ועצם עבודתם. לגרסתו, הדברים היו נעשים בשיתוף פעולה מלא בין השניים, הגם שאת הרווחיות העסקית גזרו הנתבעים .

העד מר מחמוד חג'אג' מטעם צד ג' 1 הסביר כי צד ג' 1 סיפקה לנתבעת עובדים לא מקצועיים והודה בעדותו כי היה נכנס למפעל הנ"ל כל שבועיים, והיה רואה ובודק שהמפעל מתנהל על פי תקני בטיחות .לדבריו לא היה מתערב בשיטת העבודה, ולא היה נותן הוראות בעניין לעובדים. לדידו, הנתבעת היא שהייתה ממונה על נושאי הבטיחות.
עוד הודה כי לא שאל את התובעת אם קיבלה הדרכה בעני יני בטיחות כך גם לא העיר ל נתבעים על העדר נהלי בטיחות משום שאינו מהנדס בהשכלתו. לדבריו, בדק עם התובעת לאחר התאונה והגיע למסקנה כי הכשל היה בהדרכתה או במכונה עצמה.

9. בסכומיו טען ב"כ הנתבעים כי צד ג' 1 ידע כאמור דבר אחריותו לדא וג לבטיחות העבודה ולהתאמת התובעת לעבודתה על פי כישוריה והיה מעורב בקביעת נהלי העבודה לעובדיו וממילא אם היה פגם כלשהו בנהלי העבודה האחריות היא משותפת ועל צד ג' 1 לשפות את הנתבעת.
ב"כ צד ג' 1 בסיכומיו הכחיש אחריותה של צד ג1 להנהגת שיטות עבודה או קביעתם משלא הייתה כלל אחראית על הנהגת סידורי ונוהלי בטיחות בבית האריזה בו עבדה התובעת. אמנם מנהל צד ג'1 העיד כי נהג לבדוק את אופי העבודה בה הוצב כל עובד מעובדיו ומידת התאמתו וכישוריו, אולם לטענתו לא היה אחראי על אירוע בלתי נמנע בנסיבות העניין.

10. הפסיקה נדרשה לא אחת למידת האחריות של חב' כ"א מול אחריות המעביד במקום העבודה באופן המטיל על הראשונה חבות כמעט שווה. כך נקבע, כי חברת כ"א אינה משתחררת מחובות המוטלות עליה כמעביד, ועליה לוודא כי אצל מזמין העבודה קיימת הקפדה על נהלי בטיחות נאותים.
(ראה: ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז' (1) 712 ( 1973 )
מהות וגדרי אחריותה של חברת כ"א פורטה ברע"א 12/06, 228/06 צמנטכל הדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (19.9.07 ):

"כאשר חברת כח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כח אדם שאינו מוודא זאת מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים."

(ראה עוד ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב' (1) 415,420 ( 1988), כן בע"א (י-ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון בע"מ נ' שרחה מוחמד (6.1.04 ))

11. אני סבורה, כי עד הנתבעים נתפס בהודאתו כי הנתבע ת מסרה הנחיות עבודה לעובדים, ודאגה לסידורי הבטיחות. עוד הוכח גם מפי התובעת זיק תם הישירה של נציגי ה נתבעת לעבודתה, במתן הוראות והנחיות עבודה לאופן ביצועה. עם זאת, וכפי שנקבע אחריות זו אינה פוטרת את צד ג' 1 מאחריותה לוודא כי הנתבעת קיימה נהלי בטיחות למניעת סיכונים לעובדיה.
לכן ככל שתוטל אחריות על הנתבעים וצד ג' 1, תהיה זו אחריות משותפת ושווה. לא מצאתי להפחית במידת אחריותה של צד ג' 1 (והדבר לא נטען) למול המעסיקה הישירה משום שלא שוכנעתי כי צד ג' 1 וידאה קיום נהלי זהירות קפדניים אצל הנתבעת ואף לא וידאה יישומם.

12. לאחר תיקון כתב התביעה לא נותרה כבר מחלוקת כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 לה ידחות, ומכל מקום לא עלה בידי התובעת להוכיח מקור כלשהו לאחריותה.

בכתב ההגנה המתוקן נטען, כי דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות בהעדר עילה, הואיל ופעל בשליחות הנתבעת ובהיותו מנהלה, אינו נושא באחריות אישית כלפי התובעת.
אכן כתב התביעה המתוקן אינו מפרט עילה בדבר הרמת מסך או אחריות אישית של אורגן, ומכל מקום לא הוכחה אחריות כנ"ל בבדל ראיה. לכן דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות.

האחריות

13. התובעת מייחסת לנתבעים, הגם שלא טרחה לחזור בסיכומיה על האמור בכתב התביעה, התרשלות בהדרכתה כדבעי לעבוד על המכונה ובאספקת מיגון מתאים.

מתן הדרכות

14. מן המפורסמות כי המעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו. ובאשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבדוק אם, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אם אדם סביר היה יכול וצריך לצפות את התרחשות הנזק.
(ראה גם ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ ,פ"ד מז (3) 225 (1993))
עוד נקבע בשורת פסקי דין כי חובתו של המעביד להדריך את העובד וללמדו כיצד לעבוד על מכונה, ובוודאי מכונה הכוללת בחובה סיכון בטיחות, ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות שימנעו נזק מן העובדים.
(ראה ע"א 663/88 יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ ,פ"ד מז(3)225 (1993) .

15. בחקירתה הסבירה התובעת, כי הדרכתה הי יתה מצומצמת ביותר באופן שבבוקר העבודה הוסברו לה רזי המכונה ותו לא.
התובעת אישרה כי אחותה עבדה יחד איתה אצל הנתבעת אבל לדבריה אחראי המשמרת הדריכה ולא אחותה. לכשפנתה בזמנו לחב' כ"א וחיפשה עבודה בלתי מסוימת הופנתה אל הנתבעת הנ"ל , בעוד שלא קיבלה על המפעל פרטים מאחותה וזו גם לא סיפרה לה מה נעשה שם. בהגיעה למפעל הנתבעת היפנו אותה לעבוד על כל סוגי המכונות אבל בפועל עבדה רק בשטיפת חסה עד לתאונה.
התובעת הקפידה להדגיש כי לראשונה החלה לעבוד על המכונה שממנה נפגעה ביום התאונה. היא אישרה אמנם כי הספיקה להסתכל על עבודת עובדים אחרים על המכונה מאז הבאת ה למפעל כ-3 חודשים לפני התאונה ונוכחה לראות אצל העובדים האחרים כי המכונה לא תקינה. היא כשלעצמה לא התלוננה על כך אלא נדמה שכך עשו אותם העובדים .
באותו יום הודרכה יחד עם עוד 4 עובדים שצורפו , אולם במועד התאונה הוטל רק עליה לעבוד עם המכונה . לגרסתה, הגם שהסבירה למנהל המשמרת כי אינה יודעת לעבוד על המכונה, הסתפק בפירוט כללי של מנגנון המכונה והטיל עליה את המשימות של אותו הבוקר, בלא הדרכה נוספת ובידיים חשופות .

16. עד הנתבעות, מר הורוביץ, העיד כי העובדים קיבלו הדרכה כיצד לעבוד על המכונה מצד ג' 2 בעת שהתקינה את המכונה ע"י נציג מטעמה . לפיכך לטענתו, הנציג מטעמו לא היה אמור להדריך את העובדים כיצד לעבוד על המכונה, הגם שמנהל המשמרת בפועל עשה כן. הוא שיער שמנהל המשמרת השתכנע כי התובעת יודעת כיצד לבצע את עבודתה וגם אחותה של התובעת הדריכה אותה בעבודה, אולם אמירות אלו נותרו אמירות בעלמא כאשר אף לא אחד מ "המדריכים" הללו הוזמנו לעדות ובעצם הסתפק העד באמירה כי (ראה עמ' 27 ש' 31):

"כנראה שהוא ראה שהיא יודעת לעבוד. זה לא שאנו רוצים לשלוח אותה למקום כדי שזה יקרה לה. קרה מה שקרה."

הוא הכחיש את גרסת התובעת על תקלות שהתגלו במכונה ואף טען כי לא ידע על הדרך שבה בחרו עובדים להתמודד עמה על דרך של דפיקה או נקישה על דלת המכונה. ברם, באותה עדות הסביר והודה כי התגלו בעבר תקלות במכונה ואף טכנאי צד ג' 2 הגיעו לתקנן.
הגם שהעיד כי קיים במפעל כיום נוהל בטיחות הכולל גם נוהל הדרכות לפי תקן, הרי בהתייחס לתקופה הרלבנטית לא היה בידיו תיעוד להצגתו. הוא הדין בתיעוד תחקיר שערך לאחר התאונה.

הרושם שהותיר עד ההגנה הנ"ל היה של ניסיון התנערות מובהק מאחריות להדרכת התובעת. התנערותו התבטא ה תחילה בהטלת החובה לכך על צדדי ג', ו גם בכך לא הסתפק והטיל על התובעת את מחדלה של אחותה שעבדה עמה, ליתן לה הסבר כראוי. בהמשך בחר להטיל אשם על התובעת שהכניסה ידה למכונה שלא לצורך תוך שהוא מפקפק בגרסתה, אך מאידך הודה כי לא ידע כלל כיצד המכונה לא הפסיקה פעולתה בעת שהוכנסה היד ותלה את האשם בכשל שבמכונה. כך הודה כי הוא באופן אישי לא הדריך את התובעת, ואף לא זכר אם התובעת השתתפה בהדרכות, שהוא העיד כי ניתנו לכלל העובדים.
אני מוצאת את הבנתו בדבר חובת ההדרכה מבוססת על תפיסה שגויה ובמיוחד כשמדובר בעובדת צעירה בעלת ניסיון מוגבל.
גם העד מטעם צד ג' 1, שהודה כי כלל לא בירר אם התובעת קיבלה הדרכה כלשהי, לא הדריך את התובעת וביקש ל גלגל את האחריות להדרכת התובעת על הנתבעת.

17. ממסכת הראיות עלה, כי לא הנתבעים ואף לא צד ג' 1 הסבירו לתובע ת כדבעי כיצד לעבוד, ולא מילאו חובתם המלאה בהדרכתה . על הנתבעים, עת שהיפנו את התובע ת לעבוד על המכונה ה נ"ל, היה להעבירה תדריך בטיחות הכולל הסבר על תפקוד פעולת המכונה ואזהר ה לעניין הסכנות הטמונות בשימושה. כמו כן לא הובאה ראיה כי מנהל המשמרת בדק את תפקוד ה של התובע ת כי אם נהפוך הוא, לא נסתרה גרסת הת ובעת כי הוא שהנחה אותה לעבוד בשיטה בלתי בטיחותית בעליל.

שיטת העבודה

18. על פי עדות התובעת הונחתה ע"י נציג הנתבעת לעבוד בשיטת עבודה הכרוכה בסיכון .על פי שיטה זו כאמור היה עליה להקיש על הדלת ע"מ להסדיר בעיות שהתגלו בביצוע פעולת העטיפה ע"י המכונה.
מלבד העובדה שהשיטה -תמוהה כשלעצמה, ברור כי הנתבעת הייתה מודעת לקיומו של כשל או בעייתיות, וחלף תיקון המצב בחרה להעמיד את התובעת בפני סיכון שהתממשותו היתה צפויה ומבלי לנקוט באמצעי זהירות כלשהו למניעתו.
עוד הוכח כי מדובר היה בעובדת בלתי מיומ נת, אשר בהעדר פיקוח על עבודתה ווידוא קיומן של הוראות בטיחות, בעת ה פעלת המכונה על ידה הפרו הנתבעים וצד ג' 1 את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליהם בנסיבות העניין כאשר יכל ו לצפות שיארע אירוע תאונתי שיגרום לנזק.
כאן המקום לציין כי התובעת לא טענה להפרת חובה חקוקה או אחרת של הנתבעים וצד ג' 1 בנוגע להפעלת המכונה או גידורה, אולם די בהוכחת התרשלותם כלפיה כאמור כדי להטיל את האחריות על כתפיהם.

אחריות צד ג' 2

19. בהודעה המתוקנת לצד ג' ביקשו הנתבעים להטיל את האחריות על כתפי צד ג' 2 בהיותה יצר נית המכונה וחבה בחובת החזקתה, הן לנוכח הכשל במכונה והן במחדליה להדרכת התובעת.
כבר בכתב ההגנה של צד ג' 2 נטען, כי יש למחוק את ההודעה לצד ג' כנגדה בהעדר עילה והאחריות כולה חלה על מעסיקי התובעת שרק הם יכלו לצפות את התאונה בהיותם בעלי המכונה המצויה בשליטתם ובפיקוחם.
ב"כ צד ג' 2 ביקש ללמד בסיכומיו על אופן ההתנערות מאחריות של מעבידי הת ובעת לא רק מחובותיהם כמעסיקיה אלא מחובתם להטמעת שיטות עבודה ומתן הדרכות בטיחות לעובדים. עוד נטען כי הם גם שקיבלו מצד ג'2 הסברים והנחיות לגבי דרך תחזוקתה והפעלתה ובחרו לבכר אינטרסים כלכליים שלהם על פני בטיחות עובדיהם וחשפו אותם לרבות את התובעת לסיכונים מיותרים.

האחריות להדרכה

20. הצדדים נחלקו בטענותיהם בשאלת חובת ההדרכה שחלה על צד ג' 2 להפעלת המכונה.
לגישת הנתבעת, חלה חובה זו על צד ג' 2 אשר נציגיה הוזמנו על ידה להדרכת העובדים עם הכנסתה לפעילות במפעל.

העד אידלמן בתצהירו קבע כי צד ג' 2 מכרה לנתבעת את המכונה בלווית ספר יצרן ומדריך תפעול תקלות. העד הודה כי בוצעו על ידו הדרכות במפעל הנתבעת וזאת כשהעביר הדרכה אחת בעת ההתקנה למי שבעל המפעל הורה לו. לדבריו הוא לא הוזמן ולא התבקש להדרכות נוספות, והוא גם לא זכר אם התובעת נמנתה על אלו שהודרכו על ידו. לפיכך, לאחר התקנתה לא היתה מוטלת על צד ג' 2 האחריות לתחזוקת המכונה ותיקונה ואף הנתבעת לא פנתה אליה להזמנת שירות בשל תקלת בטיחות במכונה. עוד העיד כי הסכם הרכישה של המכונה התבטא בסיכום הזמנה ב-31.5.04 ולא דובר בהשכרתה.
כפי שראינו, עד הנתבעות מר הורוביץ אישר כי נציגי צד ג' 2 קיימו שתי הדרכות בעת התקנת המכונה. מעדותו עלה, כי בכך הסתפקה הנתבעת ולכן, בהעדר התקשרות חוזית להמשך ביצוע ההדרכות, לא ברור מניין ביקשו הנתבעים להטיל חבות נוספת על צד ג' 2. יתר על כן, לא הובאה כל עדות בדבר מחדליה של צד ג' 2 בהדרכת העובדים אלא להיפך.
הכשל במכונה

21. בהודעה לצד ג' טענו הנתבעים כי צד ג' 2 תכננה או יצרה או הרכיבה את המכונה, וכי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית או הפרת חובה חקוקה מצידה עת שתכננה את המכונה באופן לקוי וסיפקה אותה לנתבעת כשהיא לקויה ובעלת מפגעי בטיחות. כמו כן, לא דאגה להתקין במכונה אמצעי גידור או מיגון מתאים ולא הדריכה את עובדי הנתבעת הדרכת בטיחות ואף לא נקטה באמצעי זהירות למניעת מקרים כגון התאונה.
בסיכומי ב"כ הנתבעים נטען, כי מהעדויות עלה דבר קיומו של כשל במכונה אשר המנגנון, שהיה אמור לעצור את המכונ ה כאשר דלת הבטיחות נפתחת, לא פעל . הואיל והנתבעת בחרה במכונה בטוחה מצוידת בגשש המונע אפשרות פגיעה, הרי לא יכלה לדעת על תקלה בגשש או על אפשרות של המכונה לפעול שעה שמוכנסת יד לתוכה. לכן לטענתו, את האחריות לתקלה יש להטיל על צד ג' 2 , כמי שסיפקה את המכונה.
יתר על כן, לאחר המקרה ביטלה האחרונה את הדלת במכונות הנ"ל והתקינה לוח פרספקט ק בוע המונע הכנסת יד לאזור המסוכן ומכאן שמלכתחילה כשלה בגידור המכונה.

22. עד צד ג' 2 מר יוסף אידלמן, מנהל מח' שירות תיאר את דרך פעולתה של המכונה נשוא התביעה. לדבריו, כשהמגש בפנים, והיתה נגיעה בדלת שלאחריה הוכנסה יד , המכונה אמורה הייתה להפסיק פעולתה. למכונה היו מיגונים כמו דלת בטחון, מגנון להפסקת פעילות בעת שיד הוכנסה, והתראה בשפה האנגלית ובדמות ציור של יד האוסר הכנסתה . ל דידו, המכונה לא מסוכנת, כשמשתמשים בה לפי ההדרכות שניתנו , וסימן ההתראה נועד לצורך בטחון יתר. כדבריו (בעמ' 45 שורה 3):

"ת: אין מסור במכונה אלא מדובר בסכין. המכונה פועלת כמו קומפקט דיסק או דיסק במחשב. יוצאת מגירה החוצה, כדי להניח בה את הדיסק, במכונה את המגש, הדיסק נכנס לאחר לחיצה למכונה לאחר לחיצה או באופן אוטומטי אחרי גשש שמזהה שהונח הדיסק על המגש, ואז מתבצעת הכנסה של הדיסק או של המגש אוטומטית, כאשר אין צורך לעזור לה להכניס את המגש באמצעות היד. כאשר אם תרצו ותעשו בכוח סביר להניח שאולי תצליחו להכניס את היד למחשב, אך אין צורך בכך. במקרה של המכונות, להבדיל מדיסק, יש מנגנון אשר עוזר למנוע שאם בכל זאת מישהו רצה בכוח לעשות את זה, לנסות ולמנוע זאת.
ש: המכונה הזו שמכניסים יד בדלת, אמורה להפסיק לעבוד?
ת: אני לא יכול לענות בכן או לא. לצרוך שהמגש יכנס לתוך המכונה...
ש: אני מדבר על המגש בפנים. המגש נכנס פנימה, הוא בפנים, המכונה התחילה לעבוד, נגעתי בדלת למעלה, הכנסתי יד, המכונה אמורה להפסיק לעבוד?
ת: המגש לא תמיד שטוח בחלק העליון, לפעמים אוכל בולט בגובה בכמה מילימטרים, בגלל זה הדלת בטיחות שיש בכניסה חייבת מרחק קטן מאוד קטן כדי שאם האוכל בולט במגש המכונה תוכל להמשיך לעבוד. אם מפעיל בכוח מכניס ולוחץ על המגש כלפי מטה, זו פעולה לא קלה לעשות, אבל משתולל הוא מצליח לעשות את זה מבלי שהמכונה תעצור. לא בטעות.
ש: בד"כ אם נוגעים, מכניסים יד המכונה מפסיקה לעבוד?
ת: כן.
ש: במקרים חריגים היא תיתן לנו להכניס את היד?
ת: לא, אסור להכניס את היד.
ש: בד"כ אם אני אנסה להכניס את היד, היא תפסיק, נכון?
ת: בד"כ כשבעבודה רגילה מנסים המכונה תעצור."

להשערתו, הכניסה התובעת את ידה למקום שבו היה מונח המגש בתוככי המכונה , אולם במצב זה הייתה אמורה המכונה לעצור פעילות ואילו אם לא נעשה כך מן הסתם שהיה בה קלקול.

23. השאלה אם כן, על מי חלה האחריות לכשל במנגנון עצירת המכונה , בהינתן קיומו של קשר סיבתי בינו לבין הנזק שנגרם לתובעת.
לטענת ב"כ צד ג' 2 בסיכומיו אין הנתבעים יכולים לצאת ידי חובתם לענין הוכחת אי תקינות המכונה ע"י הסתמכויות על עדויות ובלא שיציגו חוו"ד מומחה בטיחות שיפרט את התקלה. במיוחד הדבר נכון עת שהנתבעים לא טרחו לדווח על התאונה למשרד העבודה, לא הציגו מסקנות וממצאי תחקיר (מעבר לנזק הראייתי שנגרם בכך לצד ג' 2). לא זו אף זו התובעת לא טענה כלל בכתב התביעה כי המכונה לא הייתה תקינה והנתבעים זנחו טענתם בהודעה לצד ג' על פי חוק האחריות למוצרים פגומים על אף שאינה יכולה לעמוד להם אלא לניזוק הישיר. עוד נטען, כי גם אם עלה מהעדויות כי יכול ואירעה תקלה במכונה ,הרי לא מדובר בכשל מבני אלא תקלה במהלך העבודה השוטפת ועל הנתבעים שכשלו בהדרכת התובעת היה לעצור את העבודה על המכונה ולא להעדיף אינטרסים כלכליים בהמשך העבודה באופן שבו הודרכה התובעת על פני בטיחותה.

24. אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי האחריות לכשל במכונה, אם היה, חלה בלבדית על צד ג' 2.
ראשית, בכל הנוגע לבעלות במכונה לא שוכנעתי כי זו נותרה בבעלות צד ג' 2 וכי יחסי הצדדים בגינה היו יחסי שכירות. הנתבעים לא הוכיחו קיומו של הסכם שכירות ועדותו של מר אידלמן לרבות המסמכים שהציג לא נסתרו.
שנית, עדויות עדי ההגנה לא היו מסוימות דיין כדי לבא חלף חוו"ד מומחה והעובדה כי צד הנתבעים לא העמידו גם תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומו של פגם בגשש שהיה מותקן במכונה ובהתעלם משיטת העבודה שהנהיגה הנתבעת. כזכור, נציגה הוא שהורה לתובעת להקיש על דלת המכונה – דבר שאינו מתיישב מחד עם תקינות כללית ומאידך עם העדר ידיעה על תקלה ופעילות לתיקונה.
שלישית, הנתבעים לא הוכיחו הסיבות לתיקון המכונה ע"י צד ג' 2, שהודתה כי בוצעו בה תיקונים, ולכן גם לא הוכח קשר סיבתי בין תקלות אלו לכשל או תקלה שאירעו בתאונה. גם גרסת צד ג' 2, כי התקלות לא נסובו בענייני בטיחות, לא נסתרה.

מבלי לגרע מהמפורט לעיל ,הוכח כי המכונה איפשרה הכנסת יד ללא מגן מקדים . הדבר עלה מהעדויות ומתמונת המכונה ומחדל זה שהוביל בין היתר לתרחיש האירוע ,רובץ לפתחה של צד ג' 2.

האחריות לגידור המכונה

25. סעיף 37 לפקודת הבטיחות מונה את המקרים בהם יש לגדר מכונה ונראה שתיאור המכונה דנן בא בגדר ההגדרה.

בע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל בע"מ, פ"ד מג(3) 507, נקבע כי :

"החובה לגדר מכונה לבטח היא חובה אבסולוטית, במובן זה שהגידור צריך לתת ביטחון מלא לפועלים הבאים במגע עם המכונה המסוימת".

אמנם הנתבעים לא הציגו חוו"ד מומחה לעניין הסיכון הנשקף מהמכונה אולם השימוש בשכל הישר יכול להביא למסקנה לאור מהות פעולת המכונה ותיאורה החזותי כפי שעולה מספר היצרן.
בע"א 211/63 ,כתון נ' קלפר, פ"ד יח(1) 563, נקבע כי :

"חלק של מכונה הוא 'מסוכן' כאשר ניתן לחזות באופן סביר מראש כי גופו של עובד עלול לבוא במגע עם חלק זה ולהינזק".

26. אני סבורה כי המכונה עליה עבד ה התובע ת במועד התאונה, הנה מסוג המכונות שחובת הגידור חלה עליהן כאמור בס עיף 37 לפקודת הבטיחות ועל צד ג' 2 היה ל דאוג לאספקתה כשהיא מגודרת לבטח ולדאוג לאמצעי הגנה ראויים, כגון: מחסום מכאני או אלקטרוני שימנעו הכנסת היד בעת הפעלת המכונה. יתר על כן במחדלה זה ניתן לראותה את צד ג' 2 כמי שהפרה חובה חקוקה הקבועה בחיקוק שנועד לטובתו של העובד.

על כן, צד ג' 2 הפר ה את החובה החקוקה אשר הוטלה בפקודת הבטיחות בעבודה ומשום כך חייבת היא בנזקה של התובע ת בגין התאונה כדי שיעור אחריותה.

27. בכל הנוגע לחלוקת האחריות בין המזיקים השונים אין אחריותה של צד ג' 2 שווה לזו של הנתבעים וצד ג' 1. הוכח בבירור כי אחריותם של האחרונים גבוהה יותר באשר ידעו או היו יכולים לדעת על תקינותה החסרה של המכונה עובר לתאונה ובחרו מחד בפעולה אקטיבית של נציגי הנתבעת בהנחיה ליצירת מגע עם המכונה ומאידך במחדל של צד ג' 1 לדאוג ולבדוק בדיקה יסודית את נושא הבטיחות בעבודתה של התובעת. משכך, תשא צד ג' 2 בשיעור של 25% מהנזק בלבד.

האשם התורם

28. הלכה פסוקה היא, שרמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדו אינה נדרשת מעובד כלפי עצמו.
(ראה: ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ פ"ד לו 3( 337 (1982), ע"א 701/77 רשות הנמלים בישראל נ' עזרא פ"ד לג(1) 737 (1979) וע"א 477/85 הנ"ל).
הנטייה היא, שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל "האשם התורם", אלא במקרים ברורים, שבהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין.
בע"א דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581 (1999) נאמר, כי:

"מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה".
(ראה גם ע"א 663/88 הנ"ל)

לכן גם נאמר כי לא כל פעולה מוטעית של העובד, שנעשית בלהט ביצוע העבודה, מצדיקה הטלת אשם תורם, וכדברי בית המשפט בע"א 477/98 הנ"ל:

"עד שאנו באים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע ולכרסם כתוצאה מכך בפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד ובשירותו של זה נפגע עלינו להביא בחשבון שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת".

(ראה גם ע"א 3719/01 עבדאללה נ' פקר פלדה בע"מ ׁ(13.11.02 )

יצוין כי הכלל הוא כי נטל ההוכחה לקיומה של רשלנות תורמת היא על הטוען לה.
(ראה: ע"א 402/75 עיזבון ישראל משיח נ' רוזנבלום, פד"י ל(3) 97 ( 1976 )

29. הוכח כי התובעת שהייתה נערה צעירה, לא מיומנת, לא הכירה את המכונה, לא הודר כה באופן מלא על אופן הפעלתה, לא קבל ה כל הדרכה על הסיכונים הטמונים בה, וקיבלה הוראות לפעול באופן בלתי סביר כמתחייב מהפעלתה של מכונה בעלת פוטנציאל סיכון שהוכח.
מבלי לפגוע באמור, פעולתה החריגה שהביאה לכניסת ידה אל תוככי המכונה מעידה על העדר הפעלת שיקול דעת סביר בנסיבות, המצופה גם מנערה בגילה.
בנסיבות אלו הייתי מוצאת לנכון להטיל עלי ה אשם תורם של 15% בלבד.

הנזק

נכותה הרפואית של התובעת

30. לאחר הפגיעה, נחבשה ידה של התובעת והיא הובהלה לביה"ח תה"ש. לאחר שאובחנו חתכים וקרעים בגידים נותחה בידיה. התובעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של ד"ר מוסטפא יאסין שקבע את נכותה בשיעור של 12% ואילו ד"ר מרדכי קליגמן מטעם הנתבעים קבע כי נכותה הצמיתה עומדת על 5% רק בגין הנזק שנגרם לאצבע 3.

31. ד"ר ינאי, מומחה אורטופדי ל כף היד, אשר מונה על- ידי בית המשפט לא מצא בבדיקה הקלינית אישור לכל תלונות התובעת ,אולם קבע קיומה של תופעת Mallet finger
באצבע 3 משמאל עם הגבלה ביישור של כ 30 מעלות ודפורמציה בציפורן אבצע 4 משמאל שהתנועה בהן מלווה בכאב. הוא קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% וסיכם :

"לפנינו מקרה של פגיעת מעיכה ממכונה באצבעות 3,4 משמאל שדרשה התערבות ניתוחית וקיבוע פנימי.
המצב הסתיים באצבע פטיש – MALLET F – של אצבע 3 ובפגיעה פרקית בפרקי DIP3'4 LT עם בטוי קליני ורנטגני.
בהתאם לתקנות הבטוח הלאומימגיע לנ"ל:
5 אחוז נכות – סעיף 45 (2) – עבור הפגיעה מסוג MALLET F.
5 אחוז נכות – סעיף 35 (1) א-ב – עבור הפגיעה בפרקי DIP3W4.
ז.א. שסה"כ אחוזי הנכות המשוקללים המגיעים לנ"ל הם 9.75."

על קביעת מומחה ביהמ"ש לא חלק אף לא אחד מהצדדים.

הפסד ואובדן כושר השתכרות

32. התובעת העידה, כי ידה היתה חבושה במשך כחודש ולכן לא יכלה לכתוב והפסיקה את לימודיה. לדבריה, חבריה לעגו לה, וזו הסיבה שלא המשיכה בלימודיה וחוותה דיכאון. מאז התאונה אינה עובדת. לבינתיים נישאה והיא כיום אם לתינוק ובעת עדותה אף הייתה בהריון. לאחר התאונה פנתה למל"ל וקיבלה דמ"פ בסך של 3,539 ₪ במשך 3 חודשים. היא נבדקה בוועדה רפואית של המל"ל אולם לא קיבלה תשלום מעבר לדמ"פ.

לטענת ב"כ התובעת יש לחשב את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק כאשר מדובר בתובעת צעירה שעתידה המקצועי ואפשרויות השתכרותה אינן ברורות. מנגד טענו הנתבעים כי עלה מעדותה של התובעת כי החליטה להיות עקרת בית ואם לילדים ולאור השכלתה התיכונית ללא תעודת בגרות ממילא פוטנציאל ההשתכרות המקסימלי יכול שיגיע לשכר מינימום. משכך, אין לפסוק לה בגין ראש נזק זה במיוחד , כשבחרה שלא לעבוד למרות נכותה הנמוכה.
גם צדדי ג' טענו כי בחירתה של התובעת בשל נ סיבותיה שלא להשתלב במעגל העבודה לא מזכה אותה בפיצוי בגין הפסדי השתכרות ומכל מקום יש לנכות מהפיצוי ניכוי רעיוני לו הייתה בוחרת לפנות בתביעת נכות למל"ל.

33. מקובלת עלי טענת הנתבעים וצדדי ג' כי העדר עבודתה של התובעת מאז התאונה אינו הולם את נכותה כי אם מסיבות יה בחרה והעדיפה להשאר בביתה לגידול ילדיה. מאז התאונה לא ניסתה כלל לעבוד במומה ולא נמצא צידוק הקשור לתאונה להימנעותה מכך. ברם, אין בכך כדי לשלול את האפשרויות העתידיות שיעמדו בפניה לכשתרצה לצאת לעבוד ויכול שנכותה תשפיע ותגרע משכרה.
הואיל והתובעת בחרה כאמור שלא לצאת לעבוד לאחר התאונה אין לפצותה על הפסדי עבר שכלל לא הוכח ו. בנוסף לא פעלה להרחיב השכלתה ולרכוש מקצוע על מנת שתוכל להשתכר שכר ממוצע במשק. יחד עם זאת מובן שאם תאלץ למצוא פרנסת ה מעבודת כפיים, שכן לתובע ת אין הכשרה אחרת, מגבלותי ה מהוות הפרעה תפקודית ב גובה שיעור הנכות הרפואית ובנסיבות אלו יש לערוך תחשיב על פי אומדן גלובאלי.
בהתחשב בגילה של התובעת, השכלתה, נכותה והעדר השתלבותה עד כה במעגל העבודה ללא רצף תעסוקתי אני פוסקת לה פיצוי כולל בראש נזק זה בסך של 60,000 ₪.

עזרת צד ג'

34. לטענת התובעת בשל מצבה היא נעזרה באחרים, והואיל שאינה יכולה להרים משאות כבד ים, ואצבעותיה כואבות, היא עדיין נזקקת לעזרה כנ"ל.
התובעת הי יתה מוגבלת בתפקוד היד במשך כחודשיים, בהם נזקק ה לעזרת צד ג'. מן הסתם נעזרה בהוריה סמוך לתאונה למרות שנמנעה מהעדתם אשר על כן הנני פוסקת לה סך של 5000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

35. התובעת ציינה בתצהירה כי נזקקה לשאת בהוצאות עבור טיפולים רפואיים לרבות בדיקות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיות לרבות תרופות. בהעדר ראיה להוצאה כנ"ל אין לפסוק פיצוי לעבר ואף לעתיד אין אינדיקציה של ממש לצורך בהוצאות כנ"ל מלבד טיפול במכאובים שהוכרו. עם זאת לאור הוצאות חוו"ד יש לפסוק לה פיצוי בגין הוצאות בסך גלובאלי של 5500 ₪.

כאב וסבל

36. בהתחשב בגילה של התוב עת במועד התאו נה, בניתוח וימי האשפוז, בנכות הרפואית והשלכותיה אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 30,000 ש"ח.

33. לפיכך סכום הפיצוי לאחר ניכוי הרשלנות התורמת מגיע לסך של 85,425 ₪ מן הסכומים שנפסקו לתובעת יש לנכות את תקבולי המל"ל בגין דמי פגיעה , כפי קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק.

לסיכום

34. לאור האמור אני קובעת כדלקמן:

א. הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 81,425 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. לסכומים אלו יתווספו הוצאות משפט בגין אגרת בית משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,200₪.

ב. צד ג' 1 תשלם לנתבעת 2 סך של 40,712 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 6100₪.

ג. צד ג' 2 תשלם לנתבעת 2 סך של 20,356 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של
3050₪.

ד. התביעה כנגד הנתבעים 1, ו-3 תדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.