הדפסה

מנוף נ' א.נ.י. גליל הנדסה בע"מ

לפני: כב' השופט צבי פרנקל
נציג ציבור עובדים: מר ישראל עמישי
נציג ציבור מעסיקים: מר יאיר כפיר

התובע:
עמיר מנוף ( ת.ז.-XXXXXX341)
ע"י ב"כ: עוה"ד דני אליגון והילה ונטורה

-
הנתבעת:
א.נ.י. גליל הנדסה בע"מ (ח.פ.- 511961617)
ע"י ב"כ: עוה"ד דורון נוימן ואלכס סולומונוביץ'

פסק דין

1. התובע, מהנדס מכונות בהכשרתו, עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום 1,361,698 ₪ - בונוס לשנת 2010, בשיעור 10% מרווחיה לאותה שנה מכוח הסכם שנעשה ביניהם ב- 30.4.2002 לקראת עבודתו כמנהל הנתבעת אותה החל ב-15.8.2002.

2. הנתבעת הינה חברה להנדסה הפועלת בתחום תכנון רב מקצועי, ניהול והקמת מתקנים תעשייתיים ומספקת שירותי הנדסה בחברות תעשייתיות. הנתבעת היא חלק מקבוצת חברות הקשורות בחברת האם – חברת י.ו. גליל הנדסה בע"מ (להלן – חברת האם).

3. בהתאם להסכם – העסקתו של התובע היא במשרה מלאה בשבוע עבודה בן 5 ימי עבודה. בסעיף 6 להסכם, שכותרתו "פירוט תנאי שכר" נקבע:

"שכר יסוד 30,000 ₪ (ברוטו) למשרה מלאה
ע"ח חלוקת רווחים 3,000 ₪ (ברוטו). בסוף כל שנת כספים יחולקו רווחים בגובה 10%
מרווחי החברה (לפני חישובי מס). בפועל יחושב וישולם ההפרש בין הסכום הכולל ובין הסכום ששולם מידי חודש במהלך השנה ע"ח חלוקת רווחים, ובכל מקרה לא יקוזזו סכומים במידה ולא יהיו רווחים.
הצמדה השכר יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן.
[...] "

4. התובע החל לקבל את הבונוס מחלוקת הרווחים מעבר לסכום של 3,000 ₪ בשנת 2004, שכן בשנים 2002 ו-2003, לא הניבה הנתבעת רווחים.

5. במהלך עבודתו, שונה שכר הבסיס של התובע, בהסכמת הצדדים. בשנת 2006 הפך הסך של 3,000 ₪ שהינו ע"ח חלוקת רווחים למענק קבוע ולא נלקח בחשבון במהלך חישוב רווחיות השנה (ראו נספח 3 לכתב התביעה). בחודש ספטמבר 2008 עודכן שכר היסוד של התובע לסך של 45,000 ₪ ובוטל המענק של 3,000 ₪. כן הוסכם כי התובע לא יצטרך להשיב סך של 39,571 ₪ שבדיעבד נתגלה כי שולם לו ביתר מתוך הרווחים של שנת 2007.

6. בשנים 2008-2009, לא קיבל התובע בונוס מרווחים שכן בשנה זו היו הפסדים רבים לנתבעת. בשנת 2010 התקבל פרויקט גדול מחברת אינטל (להלן - פרויקט המטבח). על ההסכם עם חברת אינטל חתמה חברת האם. ביולי 2010 הודיע מנכ"ל הנתבעת, מר וייס, לתובע שפרויקט המטבח לא יילקח בחשבון הרווחים מהם ייגזר הבונוס של התובע לאותה שנה. בחודש אוקטובר 2010 שלחה גב' עדי סלע, מנהלת הכספים של חברת האם מכתב בו הודיעה לו שרווחי פרויקט המטבח ייעשו לאחר כיסוי הפסדי העבר של הנתבעת.

7. בפגישה ביום 19.10.10 בין התובע ומר וייס, ביקש מר וייס מהתובע להכין תכנית הבראה לנתבעת. התובע הציג בפני מר וייס את תכנית ההבראה ב-9.11.2010. באותה פגישה שוב הועלה נושא קיזוז הפסדי העבר של הנתבעת מרווחיה, אך התובע התנגד לקיזוז זה.

8. שלושה ימים לאחר מכן שלח מר וייס מכתב לתובע בו העלה כלפיו טענות בקשר לתוכנית ההבראה שהוצגה על ידו, וביקש לקצץ משכרו של התובע וחזר על הודעתו שהרווחים יחולקו רק לאחר כיסוי הפסדי העבר (נספח 9 לכתב התביעה).

9. ביום 14.11.10 השיב התובע למר וייס במכתב לפיו יש באמור במכתבו משום הרעת תנאי העסקתו ושינוי בתנאי העסקתו ועל כן ביקש הוא לסיים העסקתו בנתבעת. בתיאום בין התובע למר וייס, נקבע מועד סיום העסקתו של התובע בנתבעת ליום 28.2.11, התובע סיים עבודתו בנתבעת במועד זה.

10. בין הצדדים התנהלת חלופת מכתבים ודואר אלקטרוני, באשר לאופן בו יש לחשב את הבונוס לו זכאי התובע בגין הרווחים לשנת 2010 (נספחים 12-28 לכתב התביעה).

עיקר טענות התובע

11. לטענת התובע, במהלך עבודתו בנתבעת הוא ניהל את כל פעילות הנתבעת ובמסגרת זו הגדיל את חוג לקוחותיה, דאג לשמה הטוב והביאה להישגים כך שבמועד בו סיים עבודתו בנתבעת ניהלה הנתבעת מחזור עסקאות בסך של כ-70,000,000 ₪. מוסיף התובע וטוען כי בעוד החל עבודתו בחברה עם 13 עובדים בלבד, במהלך השנים ובסיום עבודתו הותיר את החברה עם 220 עובדים. לטענתו, הוא ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר ומילא אחר תנאי ההסכם ובמשך השנים אף שולם שכרו כאמור בהסכם העסקתו. כן טוען התובע כי במהלך השנים קיבל את שכר היסוד הקבוע בהסכם בסך 30,000 ₪, תשלום על חשבון בונוס בסך 3,000 ₪ מידי חודש וכן את יתר הזכויות הקובעות בהסכם.

12. כן טוען התובע כי במהלך השנים ובכפוף לשינויים שהוסכמו בין הצדדים (הפיכת התשלום על חשבון רווחים בסך 3,000 ₪ מידי חודש למענק קבוע ולאחר מכן ביטולו והעלאת שכר היסוד לסך של 45,000 ש"ח), קיבל את שכרו כקבוע בהסכם העבודה.

13. כך, לטענתו, עד לשנת 2010 ומידי שנה בשנה לצורך חישוב הבונוס לו הוא זכאי מרווחים נערכה התחשבנות בין הצדדים כאשר שיטת חישוב הרווחים הייתה ההפרש בין ההכנסות בשנה החולפת להוצאות בשנה החולפת, בקיזוז הסכומים שקיבל התובע על חשבון רווחים, מיד חודש, במהלך אותה השנה. מההפרש האמור נגזרו 10% להם היה זכאי בהתאם להסכם. לטענת התובע בשנים בהן לא היו רווחים לא קוזז הסכום החודשי ששולם לתובע על חשבון חלוקת רווחים ואף לא תשלום אחר.

14. לטענת התובע, בהתחשבנות האמורה, מידי שנה, לא הועברו הפסדים משנה אחת לשנה שלאחריה וכל שנה עמדה בפני עצמה. לראייה טוען התובע כי בשנת 2004, היא השנה הראשונה שהסתיימה ברווחים מאז החל עבודתו בנתבעת, לא קוזזו הפסדי העבר שהיו לנתבעת בשנים 2002-2003. כך גם בשנים 2005,2006,2007 אשר הסתיימו כולן ברווחים, שולם לתובע אחוז מהרווחים, ללא קיזוז הפסדים של שנים 2002-2003 והחל משנת 2006 אף לא קוזזו הסכומים ששולמו לתובע מידי חודש על חשבון חלוקת רווחים בסך 3,000 ₪, שכן הללו הפכו למענק קבוע.

15. כן טוען התובע כי במסגרת התחשבנות זו נלקחו בחשבון אף פרויקטים מסוימים לגביהם נחתמו הסכמים בין חברת האם לבין הלקוחות, כאשר בפועל בוצעו על ידי הנתבעת בניהולו. כך מצביע התובע על פרויקט HP אינדיגו ועשרות פרויקטים בחברת אינטל ירושלים ואינטל קריית גת. פירוט הפרויקטים יובא מאוחר יותר, יחד עם הדיון בהם.

16. התובע מסכים כי בשנים 2008-2009, בעקבות המשבר הכלכלי הגלובאלי, ספגה גם הנתבעת הפסדים רבים וכתוצאה מכך לא היו רווחים לחלוקה. אך, לטענתו, בשנת 2010 מצבה של הנתבעת השתפר וכי קיבלה פרויקטים שלימדו כי שנה זו תסתיים ברווחים, כאשר על פי הנתונים לטענת התובע נאמדו בלמעלה מ-13,000,000 ₪ (כפי שהתובע טוען בכתב התביעה המתוקן).

17. לטענת התובע, משמנכ"ל הנתבעת, מר וייס, הבחין כי שנה זו תניב רווחים גבוהים וכי התובע יזכה בתמורה נכבדה, החליט באופן חד צדדי למנוע מהתובע את הרווחים להם הוא זכאי.

18. כמו כן טוען התובע, כי הנתבעת בחוסר תום לב בחרה להפר את הסכם העסקתו, עת סירבה לשלם לו את הבונוס מרווחי שנת 2010 בהתאם להסכם העסקתו ובהתאם להתנהגות הצדדים משך השנים.

19. התובע קובל על כך שמנכ"ל הנתבעת, באופן חד צדדי, ובניגוד להתנהגות הצדדים בעבר, החליט שלא לשייך את פרויקט המטבח לנתבעת אלא לחברת האם, כאילו וזה מנותק מן הנתבעת. התובע טוען כי ההודעה האמורה הינה בניגוד להתנהגות הצדדים בעבר שכן בפרויקטים קודמים עם אינטל וחברת נומוניקס, נחתמו אמנם ההסכמים עם חברת האם, משיקוליו של מר וייס, אך שויכו לנתבעת. לטענת, אנשי הנתבעת עסקו בהצעות לפרויקטים הללו ואף עסקו בהם בפועל, בשיתוף עם אנשי חברת האם ואף חושבו במסגרת ההתחשבנות מידי שנה ושנה, בהיותם משויכים לנתבעת.

20. לטענת התובע התנגד הוא להודעתו של מר וייס לשייך את פרויקט המטבח לחברת האם, ובפגישה נוספת שנערכה בין התובע למר וייס, עמד על כך כי פרויקט המטבח יתנהל באותה מתכונת שהייתה עד אותה העת, לרבות בעניין זכאותו לתחשיב הרווחים.

21. נוסף לכך טוען התובע כי הודעתו של מר וייס באמצעות הגב' סלע, במכתב מיום 14.10.10 לפיו רווחי פרויקט המטבח יחולקו רק לאחר כיסוי הפסדי העבר, הינה שינוי זכויותיו על פי ההסכם, ויצירת תנאי נוסף להסכם ההעסקה, לפיו הפסדי עבר יועברו משנה לשנה ויקוזזו מהרווחים.

22. כן טוען התובע, כי הנתבעת ניסתה להעמיס תקורה על פרויקט המטבח, וזאת בניגוד לעבר, שכן אין לו יכולת לאבחן האם תקורה זו בוצעה בפועל או שמא המדובר בסכום שנועד להקטין זכאותו לרווחים.

23. על אלה מוסיף התובע וטוען כי אף ביחס לפרויקט המכונה פרויקטP1270 הנתבעת סירבה לכלול אותו במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים זאת בניגוד להתנהגות בעבר. בעניין זה טוען התובע כי פרויקט זה, ככל הפרויקטים בעבר שבוצעו באינטל, שייך כולו לנתבעת ועל כן וכפי שנהגו בעבר יש לחשב את כל ההוצאות של כל העובדים לחובת הנתבעת אך גם לזכותו בכל ההכנסות מן הפרויקט ולא רק בעד עובדי הנתבעת שעבדו בפרויקט זה.

24. לטענת התובע, משהבין מר וייס כי התובע אינו מוכן לקבל את השינויים בהסכם העסקתו, הוא החליט לפנות לאפיק אחר -סילוקו מתפקידו בדמות דרישה להכנת "תוכנית הבראה", כאשר לטענת התובע לא היה כל צורך בכך.

25. חרף התנגדותו של התובע לביצוע שינויים בשכרו הודיע לו מר וייס במכתב מיום 12.11.10 על הפחתה חד צדדית בשכרו וכן הפחתה חד צדדית הנוגעת לתשלום הרווחים וכי הללו יחולקו רק לאחר קיזוז הפסדי עבר.

26. התובע מוסיף כי במסגרת התכתבויות בין הצדדים, לאחר סיום העסקתו, באשר לאופן ההתחשבנות שיש לערוך בגין שנת 2010, העבירה לו הנתבעת חישובים המנוגדים להסכם העסקתו ולהתנהגות הצדדים לאורך השנים. לטענתו, במסגרת ההתחשבנות לחישוב האחוז לו הוא זכאי מהרווחים לשנת 2010 יש לפעול, כפי שנהגו בעבר, בהתאם לעקרונות אלה:

א. אין לקזז הפסדי עבר;

ב. זיכוי חשבונה של הנתבעת בסך 63,248 ₪ בגין קיטון בקשר עם החבות לפיצויי פרישה בשנת 2010 – לטענתו, אין לחייבו ביתר חבות פיצויי עובדי החברה לשנים 2007-2010 כפי שמבקשת הנתבעת, אלא לשנת 2010 בלבד. לגישתו של התובע מאחר שלמעשה בשנת 2010 היה קיטון בחבות לפיצויים לעובדים, יש לזכות את חשבונה של הנתבעת בסך של 63,248 ₪ (סעיף 102ד לסיכומי התובע);

ג. הפחתת רכיב חבות חופשות עובדים לשנת 2010 בלבד בסך 255,691 ₪;

ד. הפחתת רכיב הפחת אלא לשנת 2010 בלבד בסך 145,280 ₪;

ה. ביטול ההנחה שניתנה לחברת מיקרון בסך 409,685 ₪ –לטענת התובע אין לחייבו בהנחה זו שכן הנתבעת לא הוכיחה הנחה זו.

ו. הפחתת קיזוזים ללא חשבונות מבוטלים – בעניין זה טוען התובע כי יש להפחית סך של 555,407 ₪ בלבד ולא סך של 774,462 ₪ כפי שהנתבעת טוענת. לטענתו, הנתבעת לא הוכיחה כי , ההפרש בסך 219,055 בהפרש השייך לשנת 2010. כדוגמה לכך טוען התובע כי חישובי הנתבעת בעניין זה כוללים קיזוז בסך 9,525 ₪ המתייחס למר אייל זלדין, שהוא עצמאי ואין לקחת אותו בחישובי ההכנסות או ההוצאות של הנתבעת. כמו כן הוא טוען לחישוב שגוי נוסף בסך של למעלה מ-100,000 ₪ המתייחס לעובדים שהם עובדי קבלן ואינם עובדי הנתבעת.

ז. ביטול הפחתת חשבונית EST בסך 285,000 ש"ח – לטענת התובע המדובר בחשבון שיצא ללקוח בזמן בסך 285,000 ₪ ויש לחשבו כחלק מרווחי הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת לא הציגה אף לא מסמך אחד כי החשבון הוצא שלא בזמן ולכן טענתה כי המדובר בחוב אבוד שלא ישולם אינה יכולה להתקבל. התובע מוסיף כי EST קיבלה את התשלום מהלקוח הסופי (טבע) ולכן גם הנתבעת זכאית לתשלום מ EST ועליה לפעול לקבלתו.

ח. ביטול הפחתת שומת מס הכנסה שבוצעה בשנת 2010 ונוגעת לשנים 2006-2008 בסך 192,001 ₪ - לטענת התובע יש לבטל קיזוז זה שכן אין לקחת זאת כחלק מהחישוב של רווח והפסד. לדבריו, בעניין זה קובע הסכם ההעסקה כי "[...]בסוף כל שנת כספים יחולקו הרווחים בגובה 10% מרווחי החברה ( לפני חישובי מס) [...]". ובכל מקרה, טוען התובע, שומת המס שנכללה בחישובי הנתבעת הינה לעבר, לשנים 2006-2008 והללו אינם שייכים לדוח שנת 2010.

ט. הפחתת סכום תביעת מטלטק בסך 334,831 ₪ -לטענת התובע המדובר בחוב מסופק שבגינו הוגשה תביעה וכי הוא הסכים לניכוי סכום התביעה בכפוף לתוצאות פסק הדין, דהיינו כי יקבל 10% מהסכום שיקבע בפסק הדין. בסיכומיו טען התובע כי תביעה זו נסתיימה כאשר לזכותה של הנתבעת נפסק סך של 63,043 ₪ שבגינו הוא זכאי ל-10% ולכן ההפחתה במסגרת ההתחשבנות תעמוד על סך של 271,788 ₪ בלבד;

י. ביטול הפחתת הוצאות שכר ששולמו בשנת 2011 השייכות לשנת 2010 בסך 126,890 ₪ - לטענת התובע הוצאות שכר הינן הוצאות שוטפות ששולמו בפועל לעובדים גם אם לשיטת הנתבעת מדובר בהפרשות לעובדים ומשום כך שולמו בפועל בשנת 2011. מכיוון הדיווח נעשה בזמן אמת יש בכך כדי ללמד על חיוב כפול בגין אותו רכיב.

יא. ביטול חיובי הפרשים בגין שמעון שגב בסך 12,300 ₪ - לטענת התובע אין לייחס את ההפסד התפעולי של מר שמעון שגב לנתבעת שכן הנתבעת לא פועלת גזירה שווה ביחס להכנסות של פרויקט P1270 שאז לא היה צורך לקחת בחשבון הפסד תפעולי של עובד כזה או אחר. בעניין זה טוען התובע כי יש בכך כדי להצביע על כך שהנתבעת מודה שפרויקט P1270, ככל הפרויקטים שייך לנתבעת, כי אחרת אין סיבה שישייכו את העובד האמור אליו.

יב. הוספת רווחי פרויקט P1270 בסך 1,291,458 ש"ח שכן זה לטענת התובע, ככל יתר הפרויקטים באינטל בעבר, שייך לנתבעת (סעיפים 104-106 לסיכומי התובע);

יג. הוספת רווחי פרויקט המטבח בסך 10,607,278 ש"ח (סעיפים 111 – 123 לסיכומי התובע).

27. ישנם רכיבים נוספים, אשר יש לקחת בחשבון ההתחשבנות, אך הם מוסכמים על ידי הצדדים, על כן לא נעסוק בהם בפסק דיננו (סעיפים 102א- 102ג, 102ו-102ז לסיכומי התובע וכן ההסכמה הנוגעת להפחתה בסך 555,407 ₪ בגין קיזוזים וחשבונות לא מבוטלים; וכן סעיפים 157, 158, וכן טבלה מסכמת שצורפה לסיכומי הנתבעת).

28. בהתאם לחוות דעתו של רו"ח אושר קידר, ובשים לב לעקרונות האמורים לעיל, טוען התובע כי סך רווחי הנתבעת לשנת 2010, היה 13,616,889 ש"ח מהם זכאי התובע לבונוס בשיעור10% שהוא בסך של 1,361,689 ש"ח.

29. הצדדים חלוקים בשאלת תפקודו של התובע במהלך עבודתו בנתבעת. אולם, לשאלה זו אין משמעות בהכרעה שבפנינו בדבר פרשנותו של הסכם העבודה והתנהגות הצדדים ועל כן אין אנו נדרשים להכריע בה.

30. כן נוסיף כי התובע טען בסיכומיו כי הנתבעת הסתירה מסמכים מהותיים במסגרת ההליך המשפטי, ובשל התנהלות זו של הנתבעת, נאלץ לבצע הערכות באשר לרווחי הפרויקטים השנויים במחלוקת כמו גם באשר להוצאות בגינם.

עיקר טענות הנתבעת

31. לטענת הנתבעת במהלך כל תקופת עבודתו של התובע היא פעלה בהתאם להסכם העסקתו וכי התובע מבקש לפרש את הסכם העסקתו תוך העלאת טענות שלא הוסכמו בין הצדדים ויש לדחותן.

32. כן טוענת הנתבעת כי התובע קושר כתרים לו לא, כאשר הוא כלל לא היה מעורב בכל הפרויקטים של הנתבעת ושל חברת האם בחברת אינטל וכי לא היה מעורב בקבלת עבודות מאינטל, לא נכח פיזית באינטל ואינו מכיר את המנהלים באינטל למעט פרויקט HP אינדיגו, אותו אכן ניהל התובע, אך גם אז נאלץ מר וייס להתערב כדי להמשיך ולהשלים את ביצוע הפרויקט.

33. כן טוענת הנתבעת כי היא הפכה לחברה גדולה עם מספר עובדים רב ללא קשר לניהולו של התובע אלא כתוצאה ממהלך אסטרטגי של מר וייס בדבר קליטת עובדים לפרויקט אינטל כך שהללו יירשמו כעובדים ישירים של הנתבעת, על מנת להציגה כחברה בעלת נפח פעילות גדול ורב.

34. לטענת הנתבעת, מהסכם העסקתו של התובע לא עולה בשום אופן כי התובע זכאי לרווחים בשנה מסוימת לפני שכוסו הפסדים בשנה או בשנים קודמות, ככל שהיו כאלו. לטענתה יש לפרש את ההסכם בהתאם ללשונו וככל שאין תשובה בלשון ההסכם יש לפנות להתנהגות הצדדים בפועל.

35. בעניין זה טוענת הנתבעת כי מנהל אינו זכאי ואיננו יכול להיות זכאי לרווחים כל שהם בטרם כוסו הפסדים בחברה שניהל, הפסדים שנוצרו בשנים בהם ניהל את החברה. לטענת הנתבעת מנהל צריך וחייב לקחת אחריות על ניהולו לרבות ההפסדים. לטענת הנתבעת המדובר בעניין בסיסי אשר אין ולא היה צורך לכתוב אותו מפורשות בהסכם העסקתו של התובע והיה ברור ונהיר לכל כי ראשית יש לקזז הפסדים ולאחר מכן לקבוע את הרווחים.

36. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי אין לפרש את חוזה העסקתו של התובע במובנו הפשוט והצר כי אם כחוזה מסחרי – עסקי לכל דבר ועניין שכן התובע הפך שותף ברווחי הנתבעת ולפיכך משנגרם לנתבעת, תחת ניהולו, הפסד רב, אין לפרש את הסכם העסקתו פרשנות מקילה באופן שיביא לתוצאה אבסורדית.

37. לטענת הנתבעת, סעיף 6 בחוזה העסקה המדבר על אי קיזוז סכומים, הינו אך ורק ביחס למרכיב התשלום על חשבון רווחים, דהיינו הסכום של 3,000 ₪ לחודש ולא מדבר על כל סכום שבעולם כטענת התובע.

38. לגישתה, הכללת סעיף זה ביחס למרכיב "על חשבון רווחים" רק מחזק המסקנה שאין לו תחולה ביחס להפסדים משנים עברו אם לאו. כתוצאה מכך, משאין בלשון ההסכם כל התייחסות לקיזוז הפסדי עבר (שכן וכאמור לטענתה סעיף 6 מתייחס אך לרכיב "על חשבון הרווחים" ולא לכל סכום שהוא בעולם) יש לפנות להתנהגות הצדדים במהלך השנים.

39. בעניין זה טוענת הנתבעת כי שלא כטענת התובע אין ללמוד משנת 2004 כי הצדדים נהגו שלא לקזז הפסדי עבר. הנתבעת טוענת כי בשנת 2004, כאשר ביקשו לערוך ההתחשבנות וכאשר היה ברור שיש לקזז הפסדי עבר, הסכימה לבקשת התובע שלא לקזז הפסדי העבר של שנים 2002-2003 וזאת על מנת לבוא לקראת התובע כדי לעודד אותו להמשך דרכו בחברה. לטענת הנתבעת, התובע ידע גם אז כי יש לקזז הפסדים כמו גם היום ואין להיבנות מהסכמתה החד פעמית שלא לקזז הפסדי עבר בשנת 2004. כמו כן, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי ההפסדים בשנים 2002-2003 לא היו משמעותיים, וגם מסיבה זו הסכימה לבקשת התובע.

40. לטענת הנתבעת קבלת עמדתו של התובע כי אין לקזז הפסדי עבר תביא לתוצאה אבסורדית או לתוצאה אשר מטילה עליה התחייבות שבלתי סביר להניח שהייתה לוקחת על עצמה. כך לטענתה אין זה סביר כי הייתה לוקחת סיכון כפול בו היא ממשיכה להיות מצויה בהפסדים ואילו מנהלה עשוי לקבל בונוס שהינו מעבר לעשרת האחוזים הקובעים בחוזה.

41. זאת ועוד, אף על פי שלא קוזזו הפסדי עבר הרי שבשנת 2004 קוזזו גם קוזזו חבויות חופשה וחבויות פיצויים של שנים 2002-2003, בהתחשבנות לשנת 2004. לטענת הנתבעת יש בכך ללמד על השיטה המצטברת הלוקחת בחשבון נתוני שנים עברו.

42. לטענת הנתבעת אין זה משנה מה הביא להפסדים בשנים 2008-2009 (האם כטענת התובע המצב הכלכלי הגלובאלי או שמא ניהולו של התובע) אלא ברור כי חישוב ההתחשבנות לשנת 2010 צריך להיעשות תוך לקיחה בחשבון של רכיבים שנלקחו בחשבון בעבר ובכלל זה קיזוז הפסדים.

43. בעניין זה ובניגוד לטענות התובע, מחזור הנתבעת לשנת 2010 היה 34,000,000 ₪ ולא 70,000,000 ₪, כאשר 67% מתוכם היו מפעילות החברה באינטל אשר מעולם לא הייתה חלק אינטגראלי מפעילות הנתבעת בכלל ומפעילות התובע בפרט.

44. לטענת הנתבעת ההפסד המצטבר של פעילות הנתבעת, בנטרול פעילות אינטל, בסך של למעלה מ-8 מיליון ₪ היו בזמן ניהולו של התובע והינם תוצאה של ניהול כושל של התובע ויש לקחת אותו בחשבון ההתחשבנות לשנת 2010.

45. נוסף לכך, לדעת הנתבעת אין לקחת בחשבון פרויקטים שכלל לא היו בניהולו הישיר או במעורבותה של הנתבעת. לכל היותר יש לכלול בהתחשבנות את התשלום המשולם בגין עובדי הנתבעת, אשר השתתפו בפרויקט הרלוונטי וזאת בלבד.

46. בעניין זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי לתובע לא הייתה כל נגיעה לפעילות באינטל וכי הפרויקטים שבאינטל מחולקים לשלוש קבוצות: האחד מתאפיין במכירת שעות עבודה, השני חוזי תכנון שתמורתם נקבעה והשלישי והרלבנטי לענייננו הוא פרויקטי TURN KEY (להלן – "פרויקטי מפתח").

47. הנתבעת מסבירה כי פרויקט מפתח מאופיין בפעילות הכוללת הן את התכנון והן את הביצוע עד להשלמת הפרויקט ומסירת המפתח ללקוח. מדובר בפרויקטים גדולים מבחינת היקפם הכספי. לטענת הנתבעת כל פרויקטי המפתח שבוצעו ומבוצעים עבור אינטל בוצעו על ידי חברת האם, חברת האם היא זו שחתמה על החוזים, חברת האם היא שביצעה את השיווק, וכי הגוף היחיד שעמד בקריטריונים לקבלת פרויקט שכזה הייתה חברת האם.

48. בחלק מן הפרויקטים האמורים נעשה שימוש בעובדים מתוך קבוצת גליל הנדסה, כעובדי הנתבעת. כאשר נעשה שימוש שכזה זכתה הנתבעת לתשלום מחברת האם לכיסוי עלות עבודתם והכנסה זו נרשמה בהכנסות הנתבעת ונכללה לצורך ההתחשבנות עם התובע. ואולם, תשלום זה הינו התשלום היחידי שנלקח בחשבון במסגרת פרויקטי מפתח.. לטענת הנתבעת, מעולם לא היה לה חלק באיזה מפרויקטי המפתח ואף אחד מהם מעולם לא נכלל בהתחשבנות עם התובע, למעט כאמור תשלום בעד עובדי הנתבעת שהועסקו בפרויקטים אלה. התובע ידע על כך ומעולם לא טען אחרת.

49. כך גם, לטענת הנתבעת, פרויקט המטבח הינו פרויקט מפתח על פי חוזה שבין אינטל לבין חברת האם, כאשר כל ההליכים לזכייה בפרויקט נעשו על ידי חברת האם ולנתבעת לא הייתה כל נגיעה ביחס לקבלת הפרויקט וביצועו.

50. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי פרויקט זה בוצע בהסכמתה של חברת אינטל, על ידי שותפות גליל מנרב שהיא שותפות בין חברת האם לבין חברת מנרב – אשר זכאיות באופן שווה לכל רווחי פרויקט המטבח. לטענת הנתבעת הפרויקט בוצע על ידי השותפות, התקבולים התקבלו אצל השותפות וכל ההוצאות הוצאו על ידי השותפות ועל כן גם רווחי הפרויקט וחלילה הפסדיו הינן של השותפות, כאשר חברת האם, על פי הסכם השותפות זכאית רק למחצית מהרווחים.

51. לטענת הנתבעת משמדובר בפרויקט מפתח כדוגמת פרויקטים בעבר אשר נחתמו על ידי חברת האם, וכלל לא נלקחו בחשבון ההתחשבנות עם התובע, לא הייתה כל "הודעה" לתובע בדבר העברתו של פרויקט המטבח לחברת האם, שכן מקומו מלכתחילה היה בחברת האם.

52. עם זאת, לטענת הנתבעת היא הסכימה לבקשת התובע לרשום את פרויקט המטבח בספריה של הנתבעת כך שייראה כי הנתבעת הינה חברה מרוויחה ולא רק בהפסדים וכן על מנת להרים את המורל של עובדי הנתבעת.

53. ואולם, טוענת הנתבעת כי הסכמה זו, לייחס את פרויקט המטבח לנתבעת הייתה בתנאים אותם הבהיר מר וייס לתובע, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבה של הגב' סלע מיום 14.10.10, והתובע ידע על כך עוד בטרם נשלח אליו המכתב.

54. לטענת הנתבעת אין באמור במכתבה של הגב' סלע משום שינוי תנאי העסקתו של התובע, שכן ולטענתה רווחי פרויקטים מסוג פרויקטי מפתח כפרויקט המטבח, מעולם לא נכללו במסגרת ההתחשבנות שבוצעה עם התובע ולכן וככל שהתובע לא מסכים לכיסוי הפסדי עבר, אין הוא זכאי לכל תשלום שהוא בגין פרויקט המטבח שאינו חלק מתנאי העסקתו. לכל היותר, טוענת הנתבעת, ניתן לכלול את התשלום בגין עובדי הנתבעת שהשתתפו בפרויקט, הא ותו לא (סעיף 51 לתצהיר מר וייס).

55. ממילא טוענת הנתבעת כי הרווחים בפרויקט המטבח הינם רווחים של השותפות מנרב – גליל, ועל כן הנתבעת זכאית אך למחצית מן הרווחים, כפי שנקוו במועד סיום העסקתו של התובע, ולא כל רווחי הפרויקט אשר הסתיים הרבה לאחר שהתובע סיים את עבודתו בנתבעת.

56. לטענת הנתבעת, במועד סיום העסקתו של התובע ביום 28.2.11 רווחי פרויקט המטבח טרם כיסו את הפסדי העבר וגם לאחר סיומו של הפרויקט ניתן לראות שאין בהם לכסות את הפסדי העבר וגם מסיבה זו אין התובע זכאי למאומה מפרויקט זה.

57. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי סכום הרווח מהפרויקט האמור הסתכם בכ- 3,038,826 ש"ח אותו יש לחלק בחלקים שווים בין השותפים – חברת האם לחברת מנרב, דהיינו חלקה של חברת האם הוא 1,519,413 ₪ בלבד ולא כטענת התובע. לטענת הנתבעת אם מבצעים "חיתוך" של הרווחים, בנקודת הזמן בה סיים התובע עבודתו, אחוז הביצוע של כלל הפרויקט באותה עת עמד על 20%, דהיינו, רווח של 303,882 ₪ בלבד. כמו כן, התקורות בפרויקט המטבח נעשו מתוך תקציב הכולל של השותפות וכי מנרב היא שביצעה את הבקרה התקציבית בפרויקט .

58. אשר לפרויקט P1270 טוענת הנתבעת כי הוא לפי חוזה שבין אינטל לבין חברה אמריקאית בשם CH2MHILL (להלן – "החברה האמריקאית"), כאשר חברת האם שימשה כקבלן משנה עבור החברה האמריקאית.

59. הבסיס לתשלום, לגרסתה של הנתבעת היה שעות העבודה של העוסקים בפועל על פי תעריפים שנקבעו, וכי התעריפים שנקבעו היו תעריפים רווחיים אשר עלו באופן משמעותי על עלותם של העובדים. לטענתה, בפרויקט זה נעשה שימוש בעובדי הנתבעת כאשר סוכם בין חברת האם לבין התובע, כי הנתבעת תהיה זכאית לתמורה בעד עובדיה שיועסקו בפרויקט, על פי החשבון המוגש ללקוח ובאופן שוטף שולמו על ידי חברת האם לנתבעת חשבונות בגין עובדיה, תשלומים אשר נלקחו בתחשיב הבונוס של התובע.

60. לטענת הנתבעת, התובע ידע היטב כי בפרויקט זה חברת האם שכרה קבלני משנה באופן שלנתבעת לא הייתה כל נגיעה לגבי אלה. את הפרויקט ניהלה חברת האם וגם בכך לא הייתה לנתבעת כל נגיעה ועל כן אין לכלול רווחי פרויקט זה במסגרת ההתחשבנות עם התובע למעט, כאמור התמורה ששולמה בעד עובדי הנתבעת שלקחו חלק בפרויקט, כפי שעשתה הנתבעת במסגרת חישוביה. כאמור, טענה הנתבעת כי ממילא במועד סיום העסקת התובע טרם הסתיים הפרויקט ובאותה עת לא נוצר בו רווח כלשהו.

61. לאחר פירוט טענותיה עמדת הנתבעת היא כי ההתחשבנות הנכונה שיש לערוך עם התובע צריכה להיות בהתאם לעקרונות אלה:

א. קיזוז הפסדי עבר שנצטברו בשנים 2008-2009 תחת ניהולו של התובע;

ב. לעניין הפחתת גידול חבות פיצויים בשנת 2010 בסך 235,024 ₪ (סעיף 12-14 לתצהיר עדי סלע, נספח א' לתצהיר) בכל עת שנעשה חישוב לחלוקת רווחים נלקחו בחשבון הפערים שנוצרו באותה שנה ביחס להפרשות לפ"פ, שהינם הוצאה בה חבה הנתבעת ועל כן הם מופחתים מרווחיה, כאשר ישנם רווחים. בהעדר רווחים לא נערך חישוב שכזה ולכן החל ב-2008 לא נעשה חישוב זה עם התובע. ואולם כאשר באים לבצע חישוב כאמור לשנת 2010, יש לקחת בחשבון רכיב זה. לטענתה, בשנת 2004 נלקחו בחשבון הפרשי חבויות פיצויים לשנים 2002-2003.

ג. הפחתת חבות חופשה לשנת 2010 – כאמור ביחס לחבות לפיצויים כך גם באשר לחבות לחופשה. עם זאת בסיכומיה טענה הנתבעת כמוסכם על ידי התובע, כי יש להפחית סך של 255,691 ₪ בגין שנת 2010 בלבד.

ד. הפחתת פחת לשנת 2010- אף על פי שבכתב ההגנה ובתצהיריה טענה הנתבעת כי יש לקחת בחשבון גם את הפחת לשנים הקודמות לשנת 2010 (סעיף 17 לתצהיר הגב' סלע), הרי שבסיכומיה וכמוסכם על ידי התובע היא טענה כי יש לקחת בחשבון את הפחת לשנת 2010 בסך של 145,280 ₪ (סעיף 158 לסיכומי הנתבעת).

ה. הפחתת ההנחה שניתנה למיקרון בסך 409,685 ₪ - לטענת הנתבעת הציגה סיכום בדבר ההנחה שנערכה לחברת מיקרון וכי אין חשבונית עסקה להנחות.

ו. הפחתת קיזוזים וחשבונות בלתי מבוטלים - כאמור הצדדים מסכימים כי יש להפחית את הסך שאינו שנוי במחלוקת בסך 555,407 ₪. באשר לפער בסך 219,055 ₪ טוענת הנתבעת כי זה נובע מחשבונות שהוגשו במהלך שנת 2010 ואשר רק בשנת 2011 ולאחר סיום עבודת התובע, הוחלט על ביטולם או שהם קוזזו (ראה סעיף 166 לסיכומים, נספח A1-G1 לחוות דעתו של רו"ח אשרת וכן נספח ג' לתצהיר הגב' סלע) ועל כן יש לנכותם מחישוב חלקו של התובע ברווחים.

ז. הפחתת התשלומים ששילמה הנתבעת עקב ביקורת ניכויים שנערכה באפריל 2010 עבור השנים 2006-2008 - לטענת הנתבעת בביקורת מס הכנסה שנערכה בשנת 2010 נקבע כי הנתבעת נתנה לעובדיה הטבות שיש לשלם בגינן מס. מכיוון שהטבות אלה לא נכללו במסגרת הוצאות השכר של העובדים לא נוכה מס בגינן והמס עצמו נחשב להטבה שיש לגלם אותה, יש לראות בהן כתוספת שכר ברוטו המתחייבת במס. לשיטת הנתבעת לו היו נרשמות ההוצאות במאזן החברה כפי שדרש מס הכנסה, דהיינו בתור הטבות לעובדים, הרי שהמס היה משולם בגינן והדבר היה בא לידי ביטוי בפקודת השכר ולכן הוצאות השכר היו גדולות יותר וממילא הרווחיות הייתה פוחתת. לטענת הנתבעת העובדה כי הביקורת בוצעה מאוחר יותר אינה משנה ממהות העניין.

בעניין זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי טענת התובע כי ההסכם קובע חלוקת רווחים לפני מס, מעידה על חוסר הבנתו שכן המונח "לפני מס" הכלול במסגרת הסכם הפשרה מתייחס למס על הרווחים ולא מס ששולם בגין שכר ואשר יש לכלול במסגרת חישוב ההוצאות אותן יש להפחית מן הרווחים.

ח. תביעת מטלטק בסך 271,788 ש"ח- בעניין זה טענה הנתבעת כי ככל שייגבו סכומים מחברת מטל טק במסגרת התביעה המתנהלת כנגדה הרי שישולם לתובע מתוכם. בסיכומיה טענה הנתבעת כי בפסק הדין נקבע כי על מטל טק לשלם לנתבעת סך של 51,043 ₪ וכן 2,000 ₪ הוצאות משפט ו-10,000 ₪ שכ"ט עו"ד. לטענת הנתבעת וככל שטענתה לקיזוז הפסדי עבר לא תתקבל, התובע זכאי לעשרה אחוזים מהסך הפסוק ללא ההוצאות ושכ"ט עו"ד בלבד.

ט. הפחתת הוצאות שכר ששולמו בשנת 2011 ושייכות לשנת 2010 בסך 126,890 ש"ח– לטענת הנתבעת כשם שהתובע זכאי לכל ההכנסות והחשבונות שיצאו בשנת 2010 לרבות כאלו שטרם בוצעו, כך יש לקחת בחשבון גם את ההוצאות ששולמו בשנת 2011 ושייכות לשנת 2010. בעניין זה טענה הנתבעת כי ברבעון האחרון לשנת 2010 נקלטו כ-100 עובדים ומערכת השכר לא עמדה בעומס. לפיכך טוענת הנתבעת ההתקשרות למול חברות הביטוח וקרנות ההשתלמות נעשתה במהלך ינואר – אפריל 2011 כאשר כלל ההוצאות שייכות לעובדים שנקלטו ברבעון האחרון לשנת 2010 ושולמו בחודשים ינואר – אפריל 2011 בסך כולל של 126,890 ₪.

י. חיוב הפרשים בגין מר שגב שמעון בסך 12,300 ש"ח – לטענת הנתבעת מר שגב היה אחד משני מנהלי קבוצת המפקחים באינטל וכי התובע הוא שביקש כי יבוצע חיוב עלות שמעון שגב בפרויקט ה- CM וזיכוי בגין כל ההכנסות עבור עבודתו בפרויקט זה. תוצאותיה של פעולה זו הביאו לכך כי יש לנכות מחישוב חלקו של התובע ברווחים סך של 12,300 ₪.

יא. הפחתת חשבונית לחברה EST בסך 235,000 ש"ח – לטענת הנתבעת, התובע הוציא בטרם עת חשבונית עסקה לחברת EST בסך 285,000 ש"ח וזאת אף על פי שלא הושלמה העבודה, וזאת רק על מנת לנפח את הכנסות הנתבעת למטרות ההתחשבנות אתו. לטענת הנתבעת עד למועד זה טרם התקבלה התמורה מ EST וחשבונית זו נחשבת בשל חלוף הזמן כחשבון שלא ישולם, ועל כן אין לקחת בחשבון ההתחשבנות סכום זה ויש לקזזו. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי בתאריך 30.4.14 לאחר שהסתיים הליך ההוכחות בתיק, הגיעה להסדר עם הלקוח האמור לפיו שילם סך של 50,000 ₪ ולכן זכאי התובע מתוכם לסך של 5,000 ₪ בלבד (ככל וטענת הנתבעת לקיזוז הפסדי עבר לא תתקבל) ויש להפחית בהתחשבנות עם התובע סך של 235,000 ₪.

יב. אשר לפרויקט המטבח טוענת הנתבעת כי אין לקחתו בחישוב רווחי התובע שכן המדובר בפרויקט מפתח וממילא מהם יש לטענתה לקזז את הפסדי העבר.

יג. אשר לפרויקט P1270 טוענת הנתבעת כי יש לקחת בחשבון אך את ההכנסות בגין עובדי הנתבעת אשר לקחו חלק בפרויקט, כפי שאכן נעשה במסגרת חישוביה.

62. סיכום טענת הנתבעת היא שבשים לב לעקרונות המפורטים לעיל ובהתאם לחוות דעת רו"ח, משה אושרת שהוגשה מטעמה, אין התובע זכאי לכל תשלום שהוא בגין שנת 2010.

63. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה באשר לטענות התובע בדבר הסתרת מידע ואי גילוי מסמכים, כי העבירה את כלל המסמכים שהתבקשו על ידי התובע במסגרת הליך גילוי מסמכים כפול וככל שרצה התובע מסמכים נוספים הנטל עליו היה לפנות לקבלתם. משלא עשה כן טוענת הנתבעת כי אין הוא יכול לטעון כי לא היו בידיו מסמכים או שכאלו הוסתרו ממנו. ממילא טוענת הנתבעת כי כל המסמכים שנזקק להם התובע מצויים בפני בית הדין ובפניו כך שלא ברור על מה מלין התובע.

64. כן טענה הנתבעת במסגרת סיכומיה כי התובע הגדיל, במסגרת סיכומיו, את סכום תביעתו, מסך של 1,361,689 ₪ לסך 1,367,793 ₪ וזאת מבלי שניתנה לו רשות מבית הדין לכך. כן טענה הנתבעת כי אף באשר לכתב התביעה המתוקן והגדלת סכום התביעה, לא שילם התובע אגרה ועל כן יש לראות את סכום תביעתו בהתאם לסכום התביעה בכתב התביעה המקורי בסך 687,138 ₪.

65. התובע במסגרת סיכומי התשובה מטעמו טען כי הפערים בסכומים שבין כתב התביעה המתוקן לבין הסכומים שבסיכומי התובע נובעים מפסק הדין שניתן בתביעת מטלטק, אותו הסתירה, לטענתו, הנתבעת, ולפיו יש להפחית את הסכומים שנוכו מההתחשבנות עם התובע בעניין תביעה זו. באשר לאגרה, טען התובע במסגרת הודעה שהוגשה ביום 10.3.15 כי אף על פי שפנה למזכירות בית הדין, ולאחר שהדבר נבדק על ידי מזכירות בית הדין, לא היה מקום לחייב בהפרשי אגרה למרות הגדלת סכום התביעה, מאחר שהתביעה היא לשכר עבודה.

66. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידו מר יוסי וייס, מנכ"ל הנתבעת, גב' עדי סלע, מנהלת הכספים בנתבעת, וכן נשמעו עדויות המומחים מטעם הצדדים, רואה חשבון קידר מטעם התובע ורואה חשבון אשרת מטעם הנתבעת.

67. השאלה המרכזית שבפנינו הינה שאלת פרשנותו של הסכם התובע ובכלל זה:

א. האם יש לקזז הפסדי עבר מרווחי שנת 2010?

ב. האם יש לכלול את רווחי פרויקט המטבח במסגרת ההתחשבנות עם התובע לשנת 2010?

ג. האם יש לכלול את רווחי פרויקט P1270 במסגרת ההתחשבנות עם התובע לשנת 2010?

ד. ככל שאכן יש לכלול את פרויקט המטבח ופרויקט P1270 מהו החישוב הנכון שיש לערוך באשר לרווחים אלו?

ה. מהו החישוב הנכון באשר ליתר רכיבי ההתחשבנות השנויים במחלוקת שבין הצדדים וביניהם רכיב החבות לפיצויים לשנת 2010 , רכיב שומות מס הכנסה, רכיב ההנחה שניתנה לחברת מיקרון, רכיב חשבונית EST, הפחתות בגין הפרשים מר שמעון שגב, הוצאות שכר ששולמו ב-2011 והשייכות לשנת 2010, קיזוזים וחשבונות בלתי מבוטלים מעבר למה שהוסכם בין הצדדים ותביעת מטלטק.

68. בטרם נידרש לפרשנותו של הסכם העבודה נציין באשר לסכום התביעה המתוקן, כי התובע לא נדרש לשלם הפרשי אגרה בגין הגדלת סכום התביעה, ומשכך טענת הנתבעת בסיכומיה כי יש לראות את סכום התביעה כסכום התביעה המקורי, דינה להידחות.

69. זאת ועוד, באשר לגילו י המסמכים מטעם הנתבעת, משהיו בפנינו כלל המסמכים הדרושים הכרעה, לא ניתן לקבל את טענותיו של התובע. הנתבעת, הציגה בפנינו, במסגרת כתבי טענותיה כמו גם במסגרת חוות דעתו של רואה החשבון מטעמה, את כלל המסמכים הדרושים לענייננו, ומשהללו נמצאים בפנינו, נבחן את תביעת התובע לאורם.

70. בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי בחתימתו של התובע על החוזה הוא הפך להיות שותף וכי החוזה הוא חוזה מסחרי – עסקי שיש לפרשו בשים לב לכך ובדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העסקה.

71. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת שיש לראות בתובע שותף לאור מעמדו ויש לראות בחוזה חוזה מסחרי שיצר שותפות ולא חוזה עבודה, המבחן לקיומה של שותפות הוא מבחן הנשיאה בהפסדים. שותפות ברווחים בלבד אינה הופכת את המתקשרים בהסכם לשותפים בשותפות כמשמעתה בפקודת השותפויות. בעניין זה ראו בהרחבה ד' פרנקל וצ' פרנקל, דיני השותפות בישראל , מהדורה שניה מורחבת התשע"ד - 2013, עמ' 31-32:
"כפי שראינו, סעיף 2(8) לפקודת השותפויות רואה בקבלת רווחים ברווחי עסק, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק... אלא שיתכנו מקרים בהם אין קבלת הרווחים מחייבת בהכרח את ההנחה שמדובר בקשרי שותפות. סעיף 2 ל פקודת השותפויות מפרט צורות שיתוף בהם אחד הצדדים לפחות מקבל חלק ברווחים ולמרות זאת לא תחשבנה כקשרי שותפות. ניתן לחלק צורות שיתוף אלו לשניים: שיתוף שאינו נובע בהכרח מהסכם ושיתוף הנובע מהסכם. הראשון אינו יכול להיות קשרי שותפות, מאחר שביסוד קשרי השותפות חייב להיות הסכם. לגבי השיתוף הנובע מהסכם ניתן לראות את העקרון המשותף באותן צורות שיתוף שאינן קשרי שותפות למרות היותן מבוססות על הסכם. המכנה המשותף לצורות אלה הוא שהשיתוף קיים רק לגבי רווחים ואינו קיים לגבי הפסדים. כלומר, העדר סיכון כלשהו של הפסדים מצביע, לכאורה, על כך שצורת השיתוף אינה קשרי שותפות. סיכון של אי קבלת רווחים אינו סיכון של הפסדים. כאשר בצד קבלת רווחים קיימת גם קבלת אחריות גם להפסדים העלולים להיווצר, הקשר יראה כשותפות לכל דבר " (ההדגשה לא במקור - צ"פ).
כן ראו ההפניות שם: ה"פ (מחוזי ת"א) 953/06 גולן נ' מייקום הפצות בע"מ ואח' החלטה של סגנית הנשיא דרורה פלפל (1.11.2009); ת"א (מחוזי ב"ש) 7199/03 שמרז נ' EDWARDS ISRAEL VACUM L.T.D פסקה 8 לפסק הדין של השופטת (כתוארה אז) שרה דברת (5.9.06). כן ת"א 29617-04-10, אברהמי נ' גלזר פסק דינו של השופט שאול שוחט (23.1.14).

פרשנותו של הסכם העבודה

המסגרת הנורמטיבית

72. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 קובע כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, במידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות".

73. הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים תוקנה בשנת 2011 אלא שכעולה מפסיקת בית המשפט העליון, נועד התיקון לעגן את כללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה שקדמה לה ובכלל זה את הלכת אפרופים ( ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ פ"ד מט (2) 265, 311 (1995), להלן: "פסק דין אפרופים"; בקשה לדיון נוסף נדחתה' ר' דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום ׁ(1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 4.7.1995 וכן ראו רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ ניתן ביום 26.2.12; ע"א 8637/10 מתחם נגה יזמות בע"מ נ' רשות הפיתוח, ניתן ביום 28.10.12).

74. בפסק דין בפרשת אפרופים נקבע כי בפרשנות חוזה על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, דהיינו כוונתם הסובייקטיבית כאשר לצורך ביצוע פרשנות זו, נעזר בית המשפט בכלים אובייקטיביים אשר מניחים הצדדים בפניו. על בית הדין להעריך את "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים".

75. את אומד דעתם של הצדדים ניתן ללמוד מלשון החוזה וכן מן הנסיבות החיצוניות לו. אם אין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, על בית המשפט לפרש את החוזה על פי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו, "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (ראו פסק דין אפרופים, עמ' 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לח וזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (ראו דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל, 11.5.2006).

76. ואולם, התכלית האובייקטיבית תתברר רק מקום בו לא ניתן לאתר את התכלית הסובייקטיבית. "גם אם קשה היא המלאכה לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט למצות מלאכה זו בטרם יפרש את החוזה על פי אמות מידה אובייקטיביות" (ראו ע"ע (ארצי) 356/07 י.ב.מ ישראל בע"מ נ' מנחם פלוק, פסה"ד של השופטת, כתוארה אז, ורדה וירט ליבנה, (ניתן ביום 26.05.2009)).

77. באיתור התכלית הסובייקטיבית על בית המשפט ללקט את כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה כפי שהיא באה לידי בלשונו ואם הלשון אינה ברורה אזי יש לאתרה כפי שהיא עולה מן הנסיבות. כאשר מדברים על "נסיבות העניין", הכוונה היא להתנהגות הצדדים בעת עשיית החוזה ואף בהתנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה שכן יש בזו כדי להאיר על דרך הפרשנות שיש ליתן לו (ע"ע (ארצי) 35193-05-10 אליעזר אהרוני ואח' נ' רשות השידור, בפסקה 45 ובפסקה 47 לפסק הדין של השופט עמירם רבינוביץ, ניתן ביום 6.12.2011).

78. "ככלל, מקובל כי פרשנות החוזה תעשה על בסיס לשונו תוך הענקת משקל לנסיבות בעת חתימת ההסכם ולעיתים אף על בסיס התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ככל שיש בה כדי ללמד על אומד דעתם בעת כריתת החוזה )ע"ע (ארצי) 9438-07-12 אל על נתיבי ישראל בע"מ נ' אברון יורם ו-91 אח' , פסק דינה של השופטת יעל אנגלברג-שהם מיום 03.03.2015 והאסמכתאות שם).

פרשנות הסכם העבודה – הטענה לאי קיזוז הפסדי עבר

79. כאמור, לטענת התובע יש לפרש את חוזה העבודה ככזה שאינו מתיר קיזוז הפסדי עבר. כי הסכם העבודה הינו ברור ולפיו נהגו הצדדים משך כל השנים כך שמידי שנה בשנה קיבל 10% מן הרווחים (ההפרש בין ההכנסות בשנה החולפת לבין ההוצאות בשנה החולפת), בקיזוז התשלומים שקיבל מידי חודש בחודשו ע ל חשבון חלוקת הרווחים הנ"ל (סעיפים 29-30 לתצהיר התובע). לטענתו, בשנה בה לא היו רווחים לא רק שלא קוזזו הכספים ששולמו מידי חודש על חשבון רווחים אלא שאף לא הועברו הפסדים כלשהם מאותה שנה לשנה שלאחריה, גם במידה שזו האחרונה נסתיימה ברווחים (סעיף 33 לתצהיר התובע).

80. בטענותיו נסמך התובע על סעיף 6 להסכם אותו יש לפרש כך שבכל מקרה לא יקוזזו סכומים גם במידה שלא תהיה חלוקת רווחים (סעיפים 11-12 לסיכומי התובע). לטענתו כך גם נהגו הלכה למעשה, משך כל שנות עבודתו ועד לשנת 2010 פעלו הצדדים בהתאם להסכם ולא קיזזו הפסדים מרווחים אותם קיבל התובע ואף לא סכומים שניתנו מראש על חשבון חלוקת רווחים. כך וכאמור טוען התובע כי בחלוקת הרווחים לשנת 2004, היא השנה הראשונה בה קיבל אחוז מרווחים, ואף על פי שבשנים 2002-2003 היו הפסדים בנתבעת, לא קוזזו הפסדים אלו מרווחי שנת 2004. כך גם היה בקשר לרווחים לשנים 2005 , 2006 ו- 2007 (סעיף 13 לסיכומי התובע). לטענתו ההסכם אינו כולל סעיף המאפשר קיזוז הפסדי עבר וגם התנהלות הנתבעת במשך השנים במימוש ההסכם, מלמדת כי ההסכם לא כלל קיזוז הפסדי עבר.

81. מנגד טוענת הנתבעת כי סעיף 6 להסכם, עליו נסמך התובע כוונתו הייתה אך ורק באשר לאי קיזוז הסכומים ששולמו על חשבון רווחים בשנה בה נקוו הפסדים בנתבעת ובעניין זה אף מפנה לכותרת הסעיף ממנה ניתן ללמוד על מטרתו (סעיפים 41-46 לסיכומיה). לטענת הנתבעת אין המדובר באי קיזוז סכומים כלשהם לעולמי עד וכי הסעיף אינו מתייחס כלל לעניין קיזוז הפסדי עבר. לטענתה גם לתובע היה ברור שיש לקזז הפסדי עבר ואף אין הכרח לכתוב זאת מפורשות בהסכם, וכי , על התובע, כמנהל, חלה חובה מוגברת לשמירה על האינטרסים של המעסיק ובכלל זה, לצד זכויות רבות, גם אחריות להפסדים. לטענת הנתבעת, חובה זו נובעת מחובות החלות ביחסי עבודה המושתתים על יחסי אמון וחובת נאמנות שהינם אף מוגברים כשמדובר בעובד בכיר (סעיפים 27-29 לסיכומי הנתבעת).

82. לטענת הנתבעת אם יתקבלו טענות התובע בדבר אי קיזוז הפסדי עבר הרי שיהא בכך כדי להגיע לתוצאה אבסורדית החוטאת לכוונת הצדדים כפי שהייתה עת נכרת ההסכם ביניהם (סעיפים 31-33 לסיכומי הנתבעת).

83. על כן טוענת הנתבעת כי משסעיף 6 להסכם אינו מתייחס לקיזוז הפסדי עבר, ומשהחוזה אינו מסדיר את נושא קיזוז הפסדי העבר יש לפנות ולבחון את התנהגות הצדדים בפועל (סעיפים 41-44, סעיף 50 לסיכומי הנתבעת) .לעניין זה טוענת הנתבעת כי אין ללמוד מאי קיזוז הפסדי שנים 2002-2003 מרווחי שנת 2004, על אי קיזוז הפסדי עבר בכל מקרה, שכן זה נעשה באופן חד פעמי ולבקשת התובע אשר לטענתה היה נוהג להבטיח לעצמו בכל עת תקבולים כאשר צפה שלא יהיו רווחים (סעיפים 51-54 לסיכומי הנתבעת) וכן כי התובע הודה בעצם כי בשנת 2004 רצתה הנתבעת לקזז הפסדי עבר אך הוא התנגד לכך. לטענת הנתבעת כל פרשנות אחרת תביא לתוצאה אבסורדית וכזו המטילה על הנתבעת התחייבות שבלתי סביר להניח שהייתה לוקחת על עצמה עת חתמה על ההסכם (סעיפים 62-63 לסיכומי הנתבעת).

84. אין בידינו לקבל את פרשנות התובע ללשון החוזה. עם זאת כשאנו מתחקים אחר כוונת הצדדים, אנו לומדים מהתנהגות ם שלאחר חתימתו, כי לא התכוונו לקזז הפסדי עבר.

85. לשונו של סעיף 6 ובעיקר זו עליה נסמך התובע, מתייחסת לרכיב השכר אשר ניתן לתובע על חשבון חלוקת רווחים מדי חודש ותו לא. עניין זה נלמד מתוכנו של הסעיף כמו גם מכותרתו. וכך קובע הסעיף:
"ע"ח חלוקת רווחים 3,000 ₪ (ברוטו). בסוף כל שנת כספים יחולקו רווחים בגובה 10% מרווחי החברה (לפני חישובי מס). בפועל יחושב וישולם ההפרש בין הסכום הכולל ובין הסכום ששולם מידי חודש במהלך השנה ע"ח חלוקת רווחים, ובכל מקרה לא יקוזזו סכומים במידה ולא יהיו רווחים" (ההדגשה לא במקור – צ"פ).

86. לא ניתן לנתק את הסיפה של סעיף זה, מההקשר בו הוא נכתב, ומהמשמעות הלשונית הפשוטה והברורה כי כאשר לא יהיו רווחים בשנה מסוימת, לא יקוזזו הסכומים ששולמו על חשבון חלוקת הרווחים. כך גם כאשר נשאל התובע האם הסעיף כולו מתייחס רק לנושא של תשלום 3,000 ₪ שהוא על חשבון רווחים אמנם ענה בתחילה בשלילה וטען כי הכותרת אינה משקפת (עמ' 23 ש' 1-5), אולם לבסוף, הודה כי הכוונה בסיפה של הסעיף האמור, בדבר אי קיזוז, הינה לעניין המקדמה, דהיינו התשלום של 3,000 ₪ מידי חודש (עמ' 23 ש' 19-32 לפרוטוקול מיום 9.5.13). בחוות דעתו מצטט רק את הסיפה של סעיף 6 להסכם ובעדותו אישר כי אם אכן הסיפה של סעיף 6 להסכם מתייחסת רק לאי קיזוז המקדמה אזי חוות דעתו בנתון זה משתנה (עמ' 63 ש' 22-28)

87. בשנת 2004, היא השנה הראשונה בה קיבל התובע אחוז מרווחים, לא קוזזו הפסדי העבר של שנים 2002-2003. איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי הדבר נעשה לבקשת התובע כדי להבטיח לעצמו סכומי כסף כאשר צפה כי אין רווחים. מקובלת עלינו טענת התובע לפיה כי טענה זו של הנתבעת הועלתה רק בדיעבד ורק במסגרת ההליך המשפטי. הנתבעת לא העלתה טענה זו באף אחד ממכתביה (ראו מכתבי הנתבעת מיום 14.10.10, 12.11.10, 23.2.11, 16.3.11, 29.3.11, 12.4.11 נספחים 7, 9, 13, 14, 17 20 לכתב התביעה). אדרבה, במכתבה מיום 8.5.11 (נספח 21 לכתב התביעה) כתבה הנתבעת מפורשות כי לראשונה הודיעה לתובע על הכוונה לקזז הפסדי עבר לפני חלוקת רווחים במכתב מיום 10.10.10. במכתב זה לא הוזכרה שנת 2004 ואף לא הוזכרה כל לה טוענת הנתבעת במסגרת ההליך המשפטי שבפנינו.

88. אמנם הנתבעת בסעיף 56 לסיכומיה מפנה לעדות התובע שלשיטתה יש בה כדי הודאה כי אי קיזוז הפסדי שנים 2002-2003 מרווחי שנת 2004, היה לבקשתו של התובע, אולם, היא מתעלמת מעדותו של התובע שלפני השאלה, המובאת בסיכומיה, ומהמשך עדותו של התובע בעניין זה:
"
ש. בשנת 2004 כאשר עשו את החשבון היא לקחה בחשבון את 2002 ואת 2003?
ת. תשובתי אינה משתנה, לא הפחיתו הפסדים של 2002 ו-2003.
ש. לא היה מצב שעשו את החשבון ואתה ביקשת שלא יעשו כן, דהיינו שיהיה תשלום שאיננו מתחשב?
ת. לא ביקשתי וגם לא הייתי מסכים לדבר כזה.
ש. ראית כזה תחשיב וביקשת שלא יעשו כן?
ת. ב-2004 זו הייתה השנה הראשונה שבה חולקו רווחים, המשרד התחיל להניב פירות מהמאמצים שלי, ב-2004 זו הייתה השנה הראשונה שמימשנו את ההסכם, ב-2004 יוסי ניסה להכניס בחישוב הרווחים כל מיני הוצאות שאינן שייכים ל-2004 ואני התנגדתי לכולם. זה הגיע לפיצוץ, במסעדה שישבנו בצומת פלוגות ואני כמעט עזבתי. בהתערבותה של עדי סלע ואחרי הדיון הסוער הזה רוב הדרישות של יוסי הוסרו ואני וויתרתי על נושא הפחת בלבד באותה שנה שלא היה צריך להיות וזאת מהסיבה הפשוטה שהסעיף של הפחת השפיע על התמורה מהרווחים עבורי ב-6,000 אני לא זוכר ולא רציתי להפסיד את כל הסכום בשביל הקטנוניות הזאת.
ש. לעניין הפחת הסכמת?
ת. הסכמתי.
ש. ובהסכמה זו אתה לא חוזר בה?
ת. הסכמתי אני מכבד.
ש. במסגרת אותן הוצאות שאתה התנגדת להן זה כלל גם את נושא ההפסדים של השנים הקודמות שכבר אז התנגדת להן?
ת. אמת.
ש. וכמו שאמרת בהתערבותה של הגב' סלע הסכימו לקבל את זה ולא לקחו את זה בחשבון אז?
ת. אני לא זוכר אם הנושא הזה הועלה, אבל אם היה מועלה הייתי מתנגד בוודאי. אני לא יכול לזכור לפני 10 שנים אם הוא הועלה. אבל אם היה מועלה הוא לא היה עובר, זה הפרה בוטה של ההסכם."
(עמ' 24 ש' 6-32 לפרוטוקול מיום 9.5.2013).

89. בעדותו של התובע בעניין קיזוז ההפסדים של שנים 2002-2003 עולה כי קיימת אי בהירות, שכן כאשר נשאל האם במסגרת ההוצאות שביקש מר וייס לקזז בשנת 2004 היו גם הפסדים להם התנגד, או אז ענה "אמת" ומיד לאחר מכן כשנשאל האם העניין הועלה בפני עדי סלע והסכימו לקבל זאת ענה כי אינו זוכר שהנושא עלה (ראו ש' 24-26 לעומת ש' 27-31). לא ניתן לראות בתשובתו הראשונה כמנותקת מן השנייה כמו גם מיתר עדותו שלפני כן. בחקירתו החוזרת הסביר והבהיר התובע כי הנושא העיקרי עליו דובר בשנת 2004 היה קיזוז הפחת, אליו הסכים וכי ההוצאות שדובר עליהן היה עלויות של מלון, שכ"ט של עו"ד ולא נושא קיזוז הפסדי העבר, שכן לו היה מדובר על כך היה זוכר זאת, שכן העניין חמור מן הפחת (ראו עמ' 58 ש' 8-16). בשים לב ליתר הראיות שהובאו בפנינו אנו מעדיפים את גרסת התובע בחקירתו החוזרת ואיננו מקבלים את טענת הנתבעת כי אי קיזוז ההפסדים בשנת 2004, היה לבקשתו.

90. בהתנהגות זו, שהייתה הפעם הראשונה לאחר חתימת ההסכם בה חולקו רווחים, יש כדי להעיד על כוונתם של הצדדים באשר לאי קיזוז הרווחים. לכך מצטרפות הנסיבות בהן נחתם ההסכם, בהן החל התובע לעבוד בנתבעת לאחר שעבד בחברת לודן ונדרש לוותר על מניותיו , וויתור אשר יש להניח שלא היה נעשה לולא הובטחו תובע רווחים ללא קיזוז הפסדים. התובע אף העיד בעניין זה כי בחברת לודן לא קוזזו הפסדים מרווחים (סעיפים 91-92 לתצהירו של התובע).

91. מר וייס אמר בחקירתו כי אין בהסכם ההעסקה כל סעיף המדבר על קיזוז רווחים וכי לדידו המדובר בעניין שלא צריך לכתוב אותו כי הדבר ברור ונהיר כשמש (עמ' 89 14-20 וכן עדותה של הגב' סלע עמ' 112 ש' 21-26). אין אנו מקבלים טענה זו שכן אין לה על מה לסמוך, לא בלשונו של החוזה ואף לא בהתנהגות הצדדים שלאחר חתימתו. יש לזכור כי הנתבעת, באמצעות מר וייס והגב' סלע, היא שניסחה את ההסכם, ואם ברצונה היה לקזז הפסדים מרווחים, היה עליה לכתוב כן במפורש. במקרה של אפשרות של פרשנויות שונות, יש להעדיף את הפרשנות הפחות נוחה למי שערך את ההסכם ולהעדיף את הפרשנות הנוחה יותר למי שקיבל את נוסח ההסכם המוכן (ראו והשוו לפסק דין של השופטת יעל אנגלברג –שהם בע"ע (ארצי) 9438-07-12 אל על נתיבי ישראל בע"מ נ' אברון יורם ו-91 אח ' ( ניתן ביום 03.03.2015)). טענתה של הנתבעת כי אי קיזוז המקדמה הינו "החריג" ואילו היתר מותר, אינה יכולה להתקבל מקום בו יש בה כדי לפגוע בתנאי שכרו ועבודתו של התובע. אם זו הייתה כוונתה היה עליה לכתוב זאת במפורש.

92. מאחר שעל המעסיק מוטלת חובה ליתן לעובד הודעה בדבר תנאי עבודתו אשר תכלול בין היתר גם את תנאי שכרו של העובד, היה על הנתבעת לכתוב במפורש אם ביקשה הנתבעת לקזז הפסדי עבר, מה שלא כתבה.

93. זאת ועוד, במכתבה של הנתבעת מיום 14.10.10 בדבר רווחי פרויקט המטבח, היא מתנה באופן ברור ומפורש את קבלת רווחי הפרויקט הזה בקיזוז הפסדי העבר, וצוין כי בטרם יחולקו רווחים, יקוזזו הפסדי עבר.

94. איננו מקבלים את קביעותיו של רו"ח אשרת במסגרת חוות דעתו לעניין ייחוס הפסדים משנה אחת לזו שאחריה (עמ' 4-5 לחוות הדעת) שכן זו אינה מוצאת ביטוי, הלכה למעשה, בהתנהגות הצדדים, מה גם שלא הובאה לכך כל ראייה במסגרת חוות דעתו.

95. מן האמור עולה כי נוכח התנהגות הצדדים, לאחר החתימה על ההסכם, כמו גם מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה, כי כוונת הצדדים הסובייקטיבית הייתה שלא לקזז הפסדי עבר.

96. איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה קבלת טענות התובע בדבר אי קיזוז הפסדי עבר עשויה להביא לתוצאה לפיה התובע יזכה ברווחים בעוד מחזור הנתבעת נמצא בהפסדים, לכם אין לקבל את טענותיו. התובע היה עובד בנתבעת ולא שותף בה או שלה. נעיר כי משמעות קבלת טענות הנתבעת עשויה להביא לתוצאה אבסורדית של הטלת "כפל תשלום" על התובע, שכן בשנים בהן לא היו רווחים (שנים 2008-2009) הוא לא קיבל רווחים אלא רק שכר בסיס, ועתה משהנתבעת מבקשת גם לקזז את ההפסדים של אותה שנה, מהרווחים של שנת 2010, שלמעשה יצא התובע נפסד בכפל (ראו לעניין זה אף טענות התובע בסעיף 93 לתצהירו).

97. לסיכום בסוגיה זו אנו קובעים כי אין לקזז הפסדי עבר מהרווחים לשנת 2010.

פרויקט המטבח

98. האם יש לכלול את רווחי פרויקט המטבח במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים?

99. כל שנכתב בסעיף הדן בחלוקת הרווחים הוא כי "יחולקו רווחים בגובה 10% מרווחי החברה (לפני חישובי מס) " (ההדגשה לא במקור– צ"פ) וזאת מבלי לדון בגין אילו פרויקטים יחושבו הרווחים (ראו סעיף 6 להסכם וכן עדותו של מר וייס בעמ' 92 ש' 20-21, עמ' 103 ש' 29-32).

100. עלינו לבדוק אם ואילו פרויקטים נכללו במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים לצורך קבלת רכיב על חשבון חלוקת הרווחים, וזאת בהתאם להתנהגות הצדדים במהלך השנים.

101. בסיכומיו עושה התובע סיכום לכאורה של טענות הנתבעת (סעיף 45 לסיכומים). לא שסיכום זה אינו משקף את המחלוקת האמיתית שבין הצדדים שכן מעולם לא נטען
כי פרויקט P1270 הינו פרויקט מפתח או כי התובע אינו זכאי כלל לרווחים מכל הפרויקטים באינטל או מפרויקטים עליהם חתומה חברת האם או אינו זכאי לרווחים מפרויקטים המבוצעים על ידי שותפויות. המחלוקת האמיתית היא כעולה מטענות הנתבעת היא כי התובע מעולם לא היה זכאי לרווחים מפרויקטי מפתח באינטל אשר מעולם לא התקבלו לא נוהלו, ולא בוצעו על ידו והינם שונים מפרויקטים אחרים באינטל, כאשר בכל מקרה יש לקחת בחשבון את העובדה כי זה בוצע על ידי השותפות ועל כן ממילא הרווחים מתחלקים באופן שווה. מחלוקת נוספת היא באשר לפרויקטים אחרים באינטל, שאינם פרויקטי מפתח, כדוגמת פרויקט P1270 שלטענת הנתבעת מעולם לא נוהלו על ידי התובע ועל כן זכאי הוא רק להכנסות בגין עובדי הנתבעת שעבדו שם ולא לכל הרווחים.

102. התובע לא הוכיח את טענתו כי הנתבעת כללה במסגרת ההתחשבנות במהלך השנים את כלל הפרויקטים שבוצעו באינטל (סעיף 120 לתצהירו של התובע וכן סעיפים 46-48 לסיכומיו), ללא אבחנה בין פרויקטי מפתח או אחרים, ולמעשה לא הוכיח כי במסגרת ההתחשבנות במהלך השנים, נכללו פרויקטי מפתח שבוצעו באינטל. התובע למעשה הודה כי מתוך רשימת הפרויקטים שבוצעו באינטל ואשר כן נכללו במסגרת ההתחשבנות לא נכללו פרויקטי מפתח ואף לא ידע להצביע על פרויקט מפתח כלשהו שבוצע במהלך השנים ואשר כן נכלל בהתחשבנות. התובע לא צירף כל מסמך אשר יש בו להעיד על קבלת רווחים מפרויקט מפתח כלשהו.

103. כך, נשאל התובע בעמ' 26 ש' 19 לפרוטוקול מיום 9.5.13 כדלקמן:
"ש. אתה דיברת בדיון הקודם, אמרת לנו שההסכמה הייתה מכלול (כך במקור – צ"פ) את הפרויקטים באינטל בקריית גת ובירושלים?
ת. נכון.
ש. והאם אתה מכיר איזשהו פרויקט מפתח שבוצע באינטל ירושלים?
ת. התכוונתי לכל הפרויקטים.
ש. היה פרויקט מפתח?
ת. אני לא זוכר, אם הוא מופיע או שהוא היה או שהוא לא היה או שהשמיטו אותו.
ש. אתה מכיר פרויקט בקריית גת של חוות אחסון גפ"מ?
ת. שאלת אותי פעם קודמת ואני לא מכיר פרויקט כזה ולעניות דעתי הוא גם לא מופיע בהוצאות או בהכנסות.
ש. איזה פרויקטי מפתח של אינטל בקריית גת או בירושלים נכללו בהוצאות ובהתחשבנות שנעשתה ביחס למרכיב ההכנסות עד וכולל שנת 2009?
ת. אני לא זוכר פרויקטים כאלה, אם אני לא מבחין בין פרויקטי מפתח ללא פרוייקטי מפתח. אני לא מכיר את כל הפרויקטים באינטל, מכל סוג שהם צריכים להירשם הכנסותיהם והוצאותיהם.
ש. צירפת לנו את דפי ההתחשבנות כנספחים, קח את הזמן, תראה לי איפה הם מופיעים בדפי ההתחשבנות כפרוייקטי מפתח?
ת אני לא יכול לזהות את זה היום, עברו הרבה מאוד שנים.
ש. ואם אני יאמר לך שאין פה אף פרויקט מפתח, מה תגיד על זה?
ת. אני לא יכול להתווכח איתך על זה.

104. בפרוטוקול הדיון מיום 16.6.13 בעמ' 35 ש' 9-24 העיד התובע כך:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 44 לתצהירך, כתוב "כפי שנהגנו בכל השנים", איזה פרויקטים באינטל נכללו כל השנים בהתחשבנות איתך?
ת. השאלה הזו כבר עניתי עליה אני מקווה שאצליח לזכור את כל הפרויקטים, היה פרויקט של TI, היה פרויקט של CM, גם באינטל וגם במולומיץ שהיה פעם אינטל, פרויקט PSSS, פרויקט QS, פרויקטי תכנון AE שבוצעו לאורך כל השנים, פרויקט מערכת אוויר דחוס בלונומיקס זה היה, פרויקטים באינטל ירושלים, פרויקטי TI בשנים יותר מתקדמות. אני מקווה שלא שכחתי כלום ופרויקט המטבח.
ש. מתוך הרשימה הזו שמנית האם היא כוללת את מה שאנחנו מכנים כפרויקטי מפתח?
ת. ברשימה הזו למיטב זכרוני אין פרויקטי מפתח
[...]
ש. תעבור בטובך לסעיף 48 של תצהירך, קרא אותו, האם אני צודק שהפרויקטים שמצוינים פה נדמה לי חפיפה מלאה לרשימה שאמרת קודם והם כפי שאישרת לנו קודם הם אינם פרויקטי מפתח?
ת. אלה אינם פרויקטי מפתח באינטל. כי היו פרויקטי מפתח בתקופה הזו לא באינטל".

105. איננו מקבלים את טענת התובע כי פרויקט אינדיגו הינו פרויקט עם מאפיינים של פרויקט מפתח (עמ' 38 ש' 3-5). טענה זו של התובע הועלתה אך במסגרת עדותו, ולא בתצהיריו ונסתרה על ידי מר וייס אשר העיד נחרצות כי פרויקט אינדיגו אינו פרויקט מפתח (עמ' 106 ש' 4). התובע ביקש בעדותו לטעון כי פרויקט כימאגיס ופרויקט תעשיות חרושת חומרי נפץ אשר מצוינים בנ/3 הינם פרויקטי מפתח של הנתבעת (עמ' 34 ש' 17-19) – ואולם, טענת התובע בעניין זה הועלתה לראשונה בעדותו, ואף על פי שניתנה לתובע האפשרות בהחלטת בית הדין בפרוטוקול לסתור את תוכנו של נ/3 לא הציג התובע כל הוכחה לעניין טענתו זו. בעניין זה טענה הנתבעת בסיכומיה (סעיף 109 לסיכומים) כי פרויקט כימאגיס הינו אמנם פרויקט מפתח אך לא בוצע כלל באינטל ולפיכך אין בו כדי לשנות את דרך ההתנהלות של הנתבעת. באשר לפרויקטי מפתח באינטל ובאשר לפרויקט תעשיות חרושת חומרי נפץ טענה כי פרויקט זה מעולם לא היה באחריות הנתבעת. משהתובע לא ניצל האפשרות לסתור את נ/3 ולהוכיח טענותיו באשר לפרויקטים האמורים – אנו מקבלים את גרסת הנתבעת.

106. עם זאת, כאן לא מסיימת מלאכתנו עלינו לבחון האם בכלל התקיימו פרויקטי מפתח באינטל במהלך השנים, אשר לא נכללו במסגרת ההתחשבנות. אם לא התקיימו פרויקטי מפתח כאמור, ופרויקט המטבח הינו פרויקט ראשוני מסוגו, אותו ביקשה הנתבעת בפעם הראשונה, שלא להכליל, בשל היותו פרויקט מפתח, הרי שלא ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים בעבר האם יש לכלול את פרויקט המטבח אם לאו.

107. בעניין זה הוכיחה הנתבעת, כי במהלך תקופת העסקתו של התובע, התקיימו פרויקטי מפתח, כדוגמת חוות גפ"מ באינטל קריית גת, אשר לא נכללו במסגרת ההתחשבנות עם התובע (ראו נ/3). עדות התובע כי אינו מכיר פרויקט זה וכי אם זה לא נכלל במסגרת ההתחשבנות הדבר נעשה מאחר שמר וייס בחר שלא לספר לו עליו (עמ' 35 ש' 18-20 לפרוטוקול מיום 16.6.13) אינה עולה בקנה אחד עם עדותו כי נכח במסגרת כנס מנהלים מידי שנה (עמ' 29 ש' 20-21 לפרוטוקול מיום 16.6.13), ועם הודאתו כי הוא מכיר את מוצגים נ/1-נ/3 שהוגשו בדיון מיום 16.6.13 אשר כבר שם אוזכר פרויקט חוות הגפ"מ כפרויקט מפתח. איננו מקבלים את טענות התובע בסיכומי התשובה מטעמו (סעיף 36) כי אין ללמוד מאומה מנוכחותו בכנס המנהלים. התובע הודה כי נכח בכנס המנהלים וכי הוא מכיר את המוצגים שהובאו בפניו. תשובותיו בעניין פרויקט חוות גפ"מ היו מתחמקות ואין אנו מקבלים אותן.

108. בעניין זה אף העיד מר וייס כי במהלך תקופת עבודתו של התובע, היו שישה פרויקטי מפתח וכי מעולם לא דובר על כך כי לתובע ישנה זכות או נגיעה לפרויקטים אלו למעט כאמור אם נלקח עובד מהנתבעת לפרויקט זה, ובעבורו שילמה חברת האם לנתבעת (עמ' 96 ש' 9-12, עמ' 104 ש' 3-5). מר וייס בהגינותו ציין כי היה פרויקט אחד שהינו פרויקט מפתח, הוא פרויקט שפכים במיקרון ומאחר שזה נוהל שלא על ידי חברת האם אלא על ידי עובדת הנתבעת, אזי הנתבעת קיבלה גם את הרווחים. עדותו זו מחזקת גרסת הנתבעת כי לענין פרויקטי מפתח שלא נוהלו על ידי התובע או מי מעובדיו, אין כל הצדקה לייחס את רווחיהם לתובע. מלבד פרויקט זה, שההיגיון הכלכלי מחייב לייחס את רווחיו לנתבעת, מאחר שנוהל על ידי עובדת הנתבעת, התובע לא הצביע על אף פרויקט מפתח שנוהל על ידו או על ידי מי מאנשיו ואשר רווחיו יוחסו לנתבעת.

109. לא נעלמה מעינינו טענת התובע כי הנתבעת, במסגרת ההתכתבויות טרם ההליך המשפטי, כלל לא התייחסה להיותו של פרויקט המטבח כפרויקט מפתח ועל כן אין לקבל את גרסתה שנוצרה רק עתה לצורך ההליך המשפטי (סעיפים 51-52 לסיכומיו). עם זאת, משהתובע עצמו לא הגיב על מכתבה של הנתבעת מיום 14.10.10 הנוגע לפרויקט המטבח ולאופן חישוב הנתח לו יהיה זכאי מהרווחים של פרויקט זה, ואף לאחר מכן בעת פניותיו הראשונות באשר לחישוב רווחי שנת 2010 לא כלל את פרויקט המטבח (ראה נספחים 12,15 לתצהירו של התובע) אלא רק במסגרת פנייתו מיום 29.3.11 (נספח 17 לתצהירו), הרי שלא ניתן לקבל את טענתו זו של התובע.

110. משהתובע לא ידע להצביע על פרויקט מפתח אחד מתוך הפרויקטים שנכללו במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים במהלך השנים, ואילו הנתבעת הצביעה על פרויקטי מפתח, אשר לא נכלל במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים במהלך השנים – הרי שיש לקבל את גרסת הנתבעת כי פרויקטי מפתח אינם נכללים במסגרת ההתחשבנות.

111. אף באיתור כוונה אובייקטיבית היינו מגיעים לאותה תוצאה. פרויקט מפתח, אשר לתובע אין כל יד בו, לא בקבלתו, לא בביצועו ולא בניהולו ואשר הינו שונה לחלוטין מפרויקטים קודמים שנכללו במסגרת ההתחשבנות, אין לקחתו בחשבון. עם זאת נבהיר כבר עתה כי הנתבעת הוכיחה טענתה זו אך באשר לפרוייקטי מפתח, בעוד באשר לפרויקטים אחרים באינטל הוכח בפנינו, כפי שעוד יפורט להלן, כי התובע קיבל רווחים מפרויקטים שאינם פרויקטי מפתח, לא בהכרח כאשר הוא או מי ממנהליו ניהלו את הפרויקטים.

112. הוכח בפנינו כי פרויקט המטבח הינו פרויקט מפתח הכולל, תכנון, ביצוע וניהול (ראה עדות התובע עמ' 25 ש' 11-14 לפרוטוקול מיום 9.5.13, עמ' 37 ש' 13-14 לפרוטוקול מיום 16.6.15) וזאת בשונה מפרויקטים אחרים כגון פרויקטים AE (פרויקטי תכנון) ופרויקטי CM (ניהול/פיקוח) שאינם כוללים מרכיב של ביצוע (ראו עדות התובע עמ' 27 ש' 13-28 לפרוטוקול מיום 9.5.13) ואופן ההתחשבנות לגביהם היא על פי שעות ולא על פי אבני דרך. בעניין זה הודה התובע כי פרויקט מפתח הוא פרויקט הכולל ביצוע בנייה וכי הנתבעת וחברת האם אינן יודעות לבצע בנייה (עמ' 40 ש' 17-21). כשנשאל התובע אילו פרויקטים ניהל באופן אישי הצביע על פרויקטים שונים, אשר אף אחד מהם אינו פרויקט מפתח (ראה חקירתו בעמ' 11 ש' 11-13). אין כל היגיון כלכלי כי התובע, אשר לא לקח כל חלק בפרויקט, לא בקבלתו, לא בניהולו ולא בביצועו יהנה מרווחי הפרויקט ויש היגיון כלכלי בכך כי רק ההכנסות בגין העובדים יזקפו לזכות הנתבעת. התובע לא הוכיח כי הוא או מי ממנהליו ניהלו את פרויקט המטבח.

113. נוסיף כי בכל מקרה, התובע לא הוכיח את סכומי תביעתו ואת הרווחים להם טען בגין פרויקט המטבח לאחר שהודה כי בהערכת מחזור הנתבעת כפי שהוצג בתביעתו (70 מיליון ₪) הוא כלל גם את ההכנסות מפרויקט המטבח ופרויקט P1270 (עמ' 17 ש' 23-26) וכי לנתון זה הגיע על בסיס הערכת הפרויקטים האמורים (עמ' 18 ש' 12-14). אף על פי שלטענת התובע ההתחשבנו ת בעבר בוצעה על בסיס חשבוניות שהוציאה הנתבעת לחברת האם (עמ' 36 ש' 17-18) הודה התובע כי את חישוביו באשר לרווחי פרויקט המטבח עשה על בסיס חשבוניות שהוציאה חברת האם (עמ' 38 ש' 23-27, עמ' 39 ש' 7-9).

114. זאת ועוד, התובע הודה כי פרויקט המטבח הינו פרויקט המבוצע על פי אבני דרך וכי ניתן לאמוד את רווחיו רק בסיומו (עמ' 36 ש' 27-32, עמ' 37 ש' 21-23). עוד הודה כי יש להגביל את הרווח שהוא דורש רק לשנת 2010 (עמ' 40 ש' 3-11). התובע אף הודה כי פרויקט זה בוצע על ידי השותפות גליל מנרב (עמ' 40 ש' 25-26) וכי יש לקחת את הוצאות השותפות בחשבון (עמ' 41 ש' 1-3).

115. התובע בתביעתו כמו גם בחוות הדעת מטעמו, התעלם כליל מהעבודה כי פרויקט המטבח בוצע על ידי השותפות גליל מנרב וכי יש לחלק הרווחים באופן שווה בין שתי השותפות. התובע אף התעלם מהוצאות השותפות בחוות הדעת מטעמו. התובע גם התעלם מכך כי המדובר בפרויקט המבוצע על פי אבני דרך, ודוגל בשיטתו כי יש לקחת את כל ההכנסות וכל ההוצאות לשנת 2010 ולבצע החישוב, אף על פי שאת רווחיותיו של הפרויקט ניתן לאמוד רק בסיומו (עמ' 40 ש' 3-11).

116. רו"ח קידר נשאל בחקירתו האם בחן את ההוצאות, בתשובתו אמר כי בחן רק את הדיווחים וכי הגיע לרווח של כ-21,000,000 ₪ על ידי הפחתת הוצאות שהינן "היקף חשבונות מוערך" ולא זכר האם ראה את החשבונות של ההוצאות (עמ' 82 ש' 13-28). רו"ח קידר אף העיד כי במ סגרת חוות דעתו לא נלקחו בחשבון הוצאות השותפות גליל מנרב, כאשר לטענתו בעת ששאל האם יש הוצאות נוספות נענה שאין (עמ' 83 ש' 18-21). רו"ח קידר הע יד כי לאחר שראה את הדוחות הכספיים של גליל מנרב, ישנן הוצאות נוספות לשותפות (עמ' 84 ש' 13-14). רו"ח קידר העיד כי על מנת לקבוע את רווחיות הפרויקט יש לקחת בחשבון הוצאות משני סוגים בחברת האם – העברת ההכנסה שהתקבלה מאינטל לשותפות וכן הוצאות בגין עבודה שעשתה גליל עבור הפרויקט (עמ' 86 ש' 25-30) כן הסכים מר קידר כי יש לקחת בחשבון את ההוצאות שהוציאה השותפות בגין פרויקט זה וכי מכלל הנתונים הללו לקח בחשבון חוות דעתו רק שניים (עמ' 87 ש' 9-16). כן הוכח בפנינו כי כל ההכנסות של חברת האם בגין הפרויקט הועברו לשותפות גליל מנרב (עדות מר וייס עמ' 106 ש' 9-11) וכי התובע לקח בחשבון את החשבוניות אותן הוציאה חברת האם בהתעלם מכך שכלל הכספים הועברו לשותפות כך שהרווח בחברת האם הינו אפס. כן איננו מ קבלים את טענת התובע כי התקורות בפרויקט זה נופחו, שכן ברי כי השותפות גליל מנרב, אשר היא ששלטה בהוצאות בפרויקט זה, אין לה כל קשר לתובע ולחישוב הרווחים להם הוא זכאי.

117. כאן המקום לציין כי אין אנו רואים צורך להכריע בטענותיו של התובע כי הנתבעת הסתירה מסמכים או כי היו חסרים מסמכים לצורך חישוב מדויק של רווחי הנתבעת, טענה אשר אף הועלתה במסגרת חקירתו של רו"ח קידר. גם אם יש בטענה זו מן האמת (אף על פי כי לדעתנו היה על התובע לכל הפחות לתקן חוות דעת המומחה מטעמו עת צורפו הוצאות השותפות לחוות דעתו של רו"ח הנתבעת), הרי מקום בו הוגשו, לתיק בית הדין כלל המסמכים הנדרשים להכרעה בסוגיות העומדות בפנינו, ואשר מדובר בדוחות של השותפות גליל מנרב ואשר נערכו על ידי רו"ח חיצוני, אין אנו יכולים להתעלם מהם.

118. הנתבעת הוכיחה על בסיס דוח כספי של השותפות גליל מנרב, אשר נחתם על ידי רו"ח חיצוני, כי ההוצאות בגין פרויקט זה גבוהות מאלו בהן התחשב רו"ח קידר בחוות דעתו (ראה נספח 6 לחוות דעתו של רו"ח אשרת). כך גם התובע לא סתר הטענה כי הנתבעת העבירה את כלל ההכנסות שקיבלה מאינטל לשותפות (בהתאם לחוזה השותפות) הנתבעת אף צירפה לתצהירו של מר וייס את נספח ו' ממנו עולה כי הרווח מכל הפרויקט למשך כל תקופתו הסתכם בסך של 3,038,826 ₪. מר וייס לא נחקר על נספח זה והתובע לא הביא כל ראייה לסותרו. לכן ואפילו היה זכאי התובע לרווחים כלשהם מפרויקט המטבח הרי שלאור כך כי התובע הודה כי המדובר בפרויקט על פי אבני דרך, לא היה זכאי במועד סיום העסקתו לכל רווח שהוא. אפילו ניתן היה "לחתוך" הרווחים נכון למועד סיום עבודתו של התובע ובהתחשב בעובדה כי המדובר ברווחים אותם יש לחלק בין השותפות גליל מנרב (נתון ממנו התעלם התובע בתביעתו) בהתאם לאחוז הביצוע באותה עת אותו לא סתר התובע, עמדו רווחי הפרויקט על סך של כ-300,000₪ בלבד ולא כטענת התובע. עם זאת וכאמור אין התובע זכאי לרווחים מפרויקט המטבח.

119. לאור כל האמור לעיל אין לקחת במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים את רווחי פרויקט המטבח.

פרויקט P1270

120. בשונה מפרויקט המטבח, הרי שבאשר לפרויקטי אינטל, שאינם פרויקטי מפתח, התובע הוכיח כי הנתבעת לקחה במסגרת ההתחשבנות במהלך השנים את רווחי פרויקטים אלו וזאת לאו בהכרח כאשר הללו נוהלו על ידו או על ידי מי מאנשיו.

121. בעניין זה אנו לא מקבלים טענת הנתבעת כי בפרויקטי אינטל אשר נכללו במסגרת ההתחשבנות נתקבלה התמורה ב גין עבודתם של עובדי הנתבעת בלבד (סעיף 59 לכתב ההגנה). בעניין זה מפנה הנתבעת לנספח 6א לתביעתו של התובע וטוענת כי דווקא מנספח זה ניתן ללמוד כי חלקה של הנתבעת בפרויקטי אינטל הייתה בעבור עבודת עובדי הנתבעת ומבלי שנלקחו בחשבון רווחי הפרויקטים.

122. טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מר וייס מטעמה של הנתבעת, שעשה הבחנה בין סוגי הפרויקטים שאינם פרויקטי מפתח ושם את הדגש לעניין ניהולו של הפרויקט. כך העיד מר וייס בעמ' 97 ש' 4-9 כדלקמן:

"ת. כל הפרויקטים שצוות של אנ"י ניהל בתחום האי.אי קיבלנו מחיר קבוע על עבודה, מי שניהל אתה (כך במקור – צ"פ) הפרויקטים האלה זה צוות של אני ואני שילם לעובדי צפון על חלקם בפרויקט וגרף לעצמו את הרווח. כל הפרויקטים של סי אם אנשים של אנ"י הוא קיבל את ההכנסות. טוליסטון זה אי.אי ושוב ברגע שהיו אנשים מוכשרים לנהל את הפרויקט הזה גם הרווחים נכנסו לאנ"י. פרויקט סי.אם זו מכירת אנשים לפי שעות ואנ"י קיבל את ההכנסה אם זה אנשים של אנ"י. חלוקת ההכנסות לפי אנשים."

123. בהמשך בחקירתו העיד : "...באלה שאני ניהלתי ובאלה שאנשים שלי ניהלו אין רווחים לחלוקה לאני. יש תשלום לעובדים שלו..." (עמ' 107 ש' 4-5). מר וייס בחקירתו לא ידע להצביע כיצד ניתן ללמוד מהמסמכים כי שאלת ייחוס הרווחים לנתבעת בוצעה בהתאם לז הות מנהל הפרויקט והעיד כי ברגע שהניהול היה אצל אנ"י כולם ידעו איך לחלק את ההכנסות (עמ' 97 ש' 10-12).

124. אולם, עדותו של מר וייס אינה עולה בקנה אחד עם נספח 6א לתצהירו של התובע.מעיון בנספח 6א לתצהירו של התובע, ובהשוואה לדבריו של מר וייס בעדותו כמתואר לעיל, עולה כי למשל בפרויקט CM באינטל קריית גת (ריכוז חשבון עבודות 9.06 וחשבונית עסקה 2660 מתאריך 29.9.06 שני העמודים האחרונים לנספח 6א לתצהיר התובע) לגביו העיד מר וייס כי הנתבעת קיבלה את ההכנסות בגין עובדיה בפרויקטים מן הסוג האמור, הרי שבפועל קיבלה הנתבעת מעבר להכנסה בגין עובדיה אשר עמדה על 22,404 ₪ בלבד (ראו גם פרויקט CMA נספח 6א' לתצהיר התובע). גם בפרויקט 10838 CM (ריכוז חשבון עבודת 11.06) עולה כי הנתבעת קיבלה את כל ההכנסות בפרויקט לח ודש זה ולא רק בעבור עבודת עובדיה שעמדה על סך 39,818 ₪.

125. גם אם נלך לשיטת הנתבעת לפיה רק פרויקטים אשר נוהלו על ידי התובע או מי מעובדיו זכאי הוא להכניס את הרווחים במסגרת ההתחשבנות, הרי שהתובע העיד באשר לפרויקט P1270 כי מי שניהל אותו היה בוריס גוטמן, אחד ממנהלי הפרויקטים במשרדי הנתבעת. עדותו זו של התובע לא נסתרה. על כן וגם בהתאם לשיטת הנתבעת זכאי הוא לרווחי פרויקט זה.

126. לאור האמור לעיל עולה כי הנתבעת, קיבלה את רווחי פרויקטי אינטל, שאינם פרויקטי מפתח, לאו דווקא כאשר הללו נוהלו על ידי התובע או מי מעובדיו. הדבר עולה מהמסמכים שצורפו כנספח 6א ואילך לכתב התביעה ולתצהירו של התובע (ראה גם מסמך שנערך על ידי הגב' סלע "חישוב חלוקת רווחים בפרויקט אינטל לתקופה אפריל – יוני 2006 הכולל הן חשבונות פרויקט CM והן חשבונות פרויקט AE ובו יתרת הרווחים חולקה בין הנתבעת לחברת האם; כן ראה המייל של הגב' סלע מיום 21.3.06 נספח 6ב' לתצהירו של התובע).

127. על כן, אנו לא מקבלים את טענות הנתבעת כי רווחי פרויקטי אינטל, נלקחו במסגרת ההתחשבנות רק במקום בו נוהלו על ידי אנשי הנתבעת או התובע, ומן האמור עולה כי גם בפרויקטי CM כאמור, אשר לשיטת מר וייס בעדותו מזכים את הנתבעת רק בהכנסות בגין העובדים, קיבלה הנתבעת אף רווחים (ראו גם פרויקט CMA, פרויקט AE שני העמודים הראשונים לנספח 6א'). אנו ערים לכך כי לא כל הרווחים בפרויקטים אלו נזקפו לזכות הנתבעת וכי בוצעה חלוקה בין הנתבעת לבין חברת האם (ראה עדות התובע עמ' 43 ש' 14-31). עם זאת אין בכך כדי לסתור את המסקנה כי הנתבעת קיבלה מעבר להכנסה בגין עבודת עובדיה, גם מהרווחים בגין פרויקטי אינטל שאינם פרויקטי מפתח.

128. לאור האמור לעיל, משפרויקט P1270 הוגדר כפרויקט שאינו פרויקט מפתח ואפילו זה לא נוהל על ידי התובע או מי מאנשיו, אך בשים לב להתנהלות הצדדים בעבר באשר לפרויקטי אינטל שאינם פרויקטי מפתח, יש לייחס רווחי פרויקט זה לנתבעת מעבר לתמורה בעד עובדי הנתבעת אשר עבדו בו, כמו גם את כלל הוצאות הפרויקט האמור.

129. אלא שהתובע לא הוכיח את סכום הרווחים הנטען על ידו בגין פרויקט זה. בעניין זה העיד רו"ח קידר כי קיבל את הנתונים בדבר רווחי פרויקט P1270 מן התובע, וזאת מבלי לבקרם (עמ' 81 ש' 20-30 וכן הטבלה בעמ' 17 לחוות הדעת) ולמעשה כלל לא עסק בחוות דעתו ברווחי פרויקט זה ועל כן לא ניתן לבסס כל ממצא בדבר רווחי הפרויקט על פי חוות דעתו של רו"ח קידר כפי שמבקש התובע לעשות. זאת ועוד , על אף שהעיד התובע כי י ש לקחת בחשבון חישוב הרווחים של פרויקט זה את ההוצאות ששולמו לקבלני המשנה (עמ' 47 ש' 6-11) הרי שבחישוביו לא עשה כן. מנגד הצהיר מר וייס בסעיף 84 לתצהירו כי נכון למועד בו סיים התובע את עבודתו, טרם הסתיים הפרויקט (ראו גם עדות התובע עמ' 47 ש' 12-13) וכי באותה העת עוד לא נוצר רווח (וראו גם עדותו ש ל התובע כי הנתבעת שילמה לנתבעת בעבור עובדיה, עם מקדם רווח, גם במקום בו טרם נתקבל התשלום על ידי החברה האמריקאית בגין אותם עובדים בעמ' 47 ש' 23-24). משמר וייס לא נחקר על תצהירו ומנגד התובע לא הוכיח את רווחי הפרויקט הנטענים על ידו, ונמצא כי הללו לא כללו את כלל הוצאות הפרויקט, אין בידינו לקבל תביעתו ברכיב זה.

130. נפנה עתה ליתר הרכיבים עליהם חלוקים הצדדים בקשר עם ההתחשבנות לשנת 2010.

חבות פיצויים

131. לטענת הנתבעת יש להפחית מחישוב הרווחים לשנת 2010 סך של 235,024 ₪ בגין חבות פיצויים. לטענתה של הנתבעת בכל עת שנערכה התחשבנות נלקחו בחשבון הפערים שנוצרו באותה שנה, ביחס להפרשות לפיצויי פיטורים של עובדים, פערים שהינם בגדר הוצאה שהנתבעת חבה בה והינם בגדר הוצאה. בעניין זה טוענת הנתבעת כי הגידול בהתחייבות הנתבעת לפיצויים לשנת 2010 בלבד הינו 235,024 ₪ ואותו יש לנכות במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים. לטענת הנתבעת, אם ניקח בחשבון גם את הגידול בהתחייבות לשנים 2008-2009 הסכום הטעון הפחתה יהיה גדול יותר.

132. מנגד טוען התובע כי לא חל גידול בחבות הפיצויים ואף טוען לקיטון בסך של כ- 63,000 ₪ וכי בכל מקרה מי ששולט בכספים ומחליט כמה כסף יש להעביר לעתודה לפיצויים הינו מר וייס ועל כן אין לקבל הנתונים עליהם מצביעה הנתבעת (סעיפים 102ד'-ה' לסיכומיו).

133. אנו מקבלים את טענות הנתבעת ודוחים את טענות התובע בענין זה. מדי שנה במסגרת ההתחשבנות אכן נערכה בדיקה באשר לגידול בחבות לפיצויים לעומת שנה קודמת וזו הופחתה בחישוב הרווחים במסגרת ההתחשבנות (ראו נספחים 5ג' ואילך לכתב התביעה). התובע לא הוכיח את טענתו כי מר וייס הוא אשר שלט בהעברת הכספים ובניגוד לטענותיו בסיכומיו הרי שמעדותה של הגב' סלע ניתן ללמוד כי שורת העתודה לפיצויי פרישה כפי שמופיעה בבאור לדוחות הכספיים של החברה (נספח א' לתצהירה של הגב' סלע) משקפת את סך התחייבויותיה של הנתבעת לפיצויים בניכוי מה שקיים בקופות כאשר ההפרש הוא מה שהחברה מחויבת שיהיה לה בקופה, לצורך פיצויי פיטורים (עדות הגב' סלע עמ' 113 ש' 16-32 וכן עמ' 114 ש' 1-3). אין המדובר בהוראה של מר וייס וטענת התובע כי מר וייס הוא שהורה בשנת 2009 להעביר ליעודה סך של 310,000 ₪ ואילו בשנת 2010 רק 12,000 ₪ הסתברה כלא נכונה. גם הטענה כי חל קיטון איננה נכונה שכן רו"ח אשרת העיד כי אין להסתכל רק על העתודה (ששם אכן חל קיטון) כי אם יש לקחת בחשבון את היעודה בקופת הפיצויים (ראה עמ' 103 ש' 17-30). בעניין שליטתו של מר וייס בהקצאה ובקביעה כמה כסף הולך לייעודה העיד מר וייס תחילה כי הוא חושב שזה לא נכון ואחר כך תיקן תשובתו כי אינו יודע (עמ' 104 ש' 1-8) – אין ללמוד מכך כי רו"ח אשרת הודה כי מר וייס שולט בכספים כפי שניסה התובע לטעון ואנו מקבלים טענת הגב' סלע כי אותם 12,000 ₪ ביעודה מהווים את מה שנותר בקופה (ולא העברה של כספים), וזאת לאחר תשלומים לעובדי ם ש"נוגסים" בייעודה כפי שהסביר רו"ח אשרת בעדותו.

134. משהנתבעת בסיכומיה ביקשה לקחת בחשבון אך ורק את הגידול בחבות לפיצויים לשנת 2010 בלבד, אין אנו נדרשים לדון בשאלת מהימנותו של נספח 31 לתצהירו של התובע, אשר עליו לטענת התובע הוספו הערות הגב' סלע מהן לכאורה ניתן ללמוד כי החישוב של גידול הפיצויים נעשה גם באשר לשנים 2002-2003 ולא רק לשנת 2004.

135. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים טענותיה של הנתבעת כי יש להפחית, במסגרת ההתחשבנות סך של 235,024 ₪ במסגרת ההתחשבנות לשנת 2010, וזאת בהתבסס על הביאור לדוחות הכספיים של החברה, נספח א' לתצהירה של הגב' סלע.

הפחתת חבות חופשה

136. הנתבעת, בסיכומיה, הגבילה את חבות החופשה ביחס לשנת 2010 בלבד, הפחתה בסך 255,691 ₪ וסכום זה הוסכם אף על התובע (סעיף 102ו' לסיכומי התובע), אין אנו נדרשים לדון בטענות התובע בעניין (סעיפים 133-134 לתצהיר התובע, סעיף 69 לכתב התביעה וכן סעיפים 16 לתצהירה של הגב' סלע), לרבות לעניין הטענה בדבר מסמך 31 שצורף לתצהירו של התובע והתוספת שנכתבה על גביו. על כן יש להפחית בגין חבות חופשה בסך 255,691 ₪.

הנחה למיקרון

137. הנתבעת טענה כי ניתנה הנחה לחברת מיקרון בסך של 409,685 ₪ וכי יש להפחית הנחה זו במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים. התובע, כנגדה, טען כי הנתבעת לא הציגה כל חשבונית המלמדת על זיכוי אשר ניתן בפועל למיקרון וכל שהציגה הינו מסמך פנימי על סיכום לכאורה בדבר ההנחה ואשר לא ברור אם יצא אל הפועל אם לאו.

138. בעניין זה אנו מקבלים את טענות התובע. אין די בהצגת סיכום פנימי על מנת להעיד כי הנחה כאמור ניתנה בפועל לחברת מיקרון. בעניין זה העיד רו"ח אשרת כי לא התייחס לנושא ההנחה למיקרון מאחר שנימוקו של רו"ח קידר לא הצריכה התייחסות(עמ' 104 ש' 11-14 וכן עמודים 6-7 לחוות הדעת בה ניתן לראות כי לא ניתנה התייחסות לעניין ההנחה למיקרון). נראה כי אף אחד מרואי החשבון לא התבסס בקביעותיו האם יש להפחית את ההנחה למיקרון אם לאו על נתונים כספיים או אסמכתאות רשמיות וכי המדובר בעניין עובדתי אשר לדידנו לא הוכח דיו על ידי הנתבעת ואין די בסיכום הדברים שהוצג על ידה כדי להוכיח כי ההנחה ניתנה בפועל לאור האמור בסעיף 162 לסיכומי הנתבעת, יכולה הייתה הנתבעת להציג את חשבונית העסקה שהונפקה שלאחריה סוכם על ההנחה למול חשבונית המס שיצאה למיקרון לאחר התשלום המופחת, ובכך להוכיח את ההנחה לה היא טוענת. הנתבעת לא עשתה כן. אשר על כן אין להפחית את ההנחה למיקרון הנטענת בהתחשבנות לשנת 2010.

הפחתות וקיזוזים ללא חשבונות מבוטלים

139. התובע מודה כי יש להפחית סך של 555,407 ₪. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי הסך אותו יש להפחית בגין הפחתות וקיזוזים ללא חשבונות מבוטלים הוא 774,462 ₪, דהיינו פער של 219,055 ₪. בעניין זה טענה הנתבעת כי בכל תקופה בחנה את חשבוניות העסקה שיצאו ללקוחותיה אשר טרם שולמו לשם קביעה אילו מהן לא ישולמו בהינתן העובדה שהלקוח הודיע שאינו מאשר את הסכום ולא ישלם אותו. הפער הנובע בין הסכום שהסכים לו התובע לסכום אותו מבקשת הנתבעת נובע מחשבוניות שהוגשו בשנת 2010, ואשר במהלך שנת 2011 לאחר שסיים התובע את עבודתו, הוחלט על ביטולם או שהם קוזזו.

140. מנגד טוען התובע כי אין להוסיף את הפער הנטען על ידי התובע להתחשבנות שכן לטענתו סכום זה הוסף רק במעמד גילוי המסמכים ולא ניתן לו כל הסבר כאשר התובע שכבר לא עבד בנתבעת אינו יכול לבחון או לבדוק את הנתונים. כך למשל טוען התובע כי ישנו חיוב בגין אייל זלדין, שהינו חיוב שגוי שהועמס על התובע, אף על פי שמדובר בעובד "משתתף חופשי" שההפחתות והקיזוזים נערכים מולו ישירות. כן טוען כי לא ניתן לתת לנתבעת ליהנות מכך שלא ביצעה את ההתחשבנות במועדה שלו זו הייתה מתבצעת לא היו מועמסים סכומים להם היא טוענת כיום. עוד חיוב שגוי עליו מצביע התובע הינו לטענתו הפחתות בגין עובדים אשר בזמן אמת נרשמו כעובדי קבלן ואילו עתה נטען על ידי הנתבעת כי המדובר בעובדי הנתבעת.

141. אנו מקבלים את עמדת הנתבעת בעניין זה. לחוות דעתו של רו"ח אשרת צורפו האסמכתאות לעניין הסכום הנוסף (1A-G1) כך גם לתצהירה של הגב' סלע צורף כנספח ג' ריכוז הנתונים ביחס לקיזוזים ולביטולים כאשר ליד כל קיזוז או ביטול מופיע הסבר. כן אנו מקבלים את הסבר הנתבעת בסעיף 171 לסיכומיה בעניין אייל זלדין (ראו גם עדותה של הגב סלע בעמ' 114 ש' 26-32 ועמ' 115 ש' 1-27 לפרוטוקול מיום 6.1.13). אשר לטענת התובע כי הקיזוזים המבוקשים על ידי הנתבעת כוללים קיזוזים גם בגין עובדים שהינם עובדי קבלן, הרי שהתובע טען טענתו זו באופן כללי מבלי להוכיח מי מהחשבונות הינו בגין עובדי קבלן אשר "הועמסו" ברכיב זה (להבדיל למשל מרכיב הוצאות שכר לשנת 2010 אשר שולמו בשנת 2011 כפי שעוד יפורט להלן). כך גם הגב' סלע העידה בעניין נספח ג' לתצהירה הוא הטבלה המרכזת בעניין קיזוזים וביטולים, ואשר נסמכת על חשבוניות לסגירה וביטול ואנו מקבלים עדותה בעניין זה (עמ' 116 ש'22-32, עמ' 117 ש' 1-5) . 2010 אין אנו מקבלים את טענת התובע כי מדובר בהעמסות סרק. טענת התובע כי סכומים אלו לא היו מועמסים לו בוצעה ההתחשבנות במועדה, לא הוכחה ובכל מקרה משעלינו לערוך ההתחשבנות היום כאשר כלל הנתונים בפנינו לא ניתן להתעלם מסכומים אותם יש להפחית.

142. על כן יש להפחית במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים סך של 774,462 בגין הפחתות וקיזוזים ללא חשבונות מבוטלים.

חשבונית בסך 285,000 ₪ ל- EST

143. לטענת הנתבעת בין הנתבעת לבין חברת EST נחתם חוזה אשר חלקה של הנתבעת היה שותפות בפרויקט בהיקף 15% מסך של 1,900,000 ₪ (נספח ד' לתצהירה של גב' סלע). לטענת הנתבעת התובע הזדרז להוציא ביום 31.12.2010 חשבון בסך 285,000 ₪ לחברת EST אותו אמורה EST לכלול בחשבון ש היא מגישה ללקוח הראשי, חברת טבע טק.

144. במסגרת ההליכים שבפנינו, בכתב ההגנה ובתצהיריה טענה הנתבעת כי חברת טבע טק לא שילמה את החשבון בטענה כי העבודה לא הושלמה במובן שלא ניתן להפעיל את המערכת. בעניין זה צירפה הנתבעת לתצהירה של הגב' סלע כרטסת חו"ז של הלקוח לפיה טרם שולם החשבון. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עשתה מאמצים לגבות את החוב אך ללא הצלחה וכי הסיכוי לגבות את החוב אפסי.

145. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה כי ביום 30.4.15 לאחר סיום הליך ההוכחות בתיק הגיעה להסדר עם החברת טבע טק לפיו חברת טבע טק שילמה סך של 50,000 ₪ וכי ככל שלא תתקבל טענתה לקיזוז הפסדי עבר, זכאי התובע ל-10% מסך זה דהיינו 5,000 ₪. מנגד טוען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה טענותיה וכי גרסתה איננה אמינה.

146. אנו לא מקבלים את טענות התובע. מלבד החזקה שהנתבעת פעלה למקסום רווחיה, הרי כאשר הודיעה הנתבעת כי הגיעה להסכם פשרה, ומשהתובע לא התייחס לטענות אלו בסיכומי התשובה מטעמו, אנו מקבלים את גרסתה. על כן, זכאי התובע ל-10% מהסכומים אותם קיבלה הנתבעת במסגרת הסכם הפשרה עם החברה ויתר הסכומים, בסך של 235,000 ₪ הינם בגדר חוב אבוד אותו יש להפחית במסגרת ההתחשבנות עם התובע.

חיובים הנובעים מביקורת מס הכנסה

147. לטענת הנתבעת בשנת 2010 נערכה ביקורת ניכויים על ידי מס הכנסה לשנים 2006-2010. במסגרת ביקרות זו, קבע מס הכנסה כי הנתבעת נתנה לעובדיה הטבות שיש לשלם בגינן מס. היות והמס לא נוכה מן העובדים נחשב המס עצמו להטבה שאותה יש לגלם, כלומר לראות בה תוספת שכר ברוטו המתחייבת במס. לטענת הנתבעת המדובר בהוצאה שלא הייתה ידועה בזמנו לכן יש להוסיפה בחישוב לשנת 2010 הרי שהמס היה משולם בגינן והדבר היה בא לידי ביטוי גם בהגדלת פקודת השכר דהיינו גם הוצאות השכר היו גדלות וכפועל יוצא הרווחיות הייתה יורדת. לטענת הנתבעת העובדה שהדבר נקבע בביקורת מאוחר יותר אינה משנה ממהות העניין. עוד טוענת הנתבעת כי האמור בהסכם ההעסקה לפיו הרווחים ישולמו "לפני תשלום מס" מתייחסות למס הנוגע לרווחים עצמם, בעוד שתשלומי המיסים שדורשת עתה היא לקזז הינם חלק מהוצאות שכר, הוצאות שיש להפחית מהרווחים.

148. מנגד טוען התובע כי ביקורת מס ההכנסה מתייחסת לשנים 2008-2009 ועל כן אין להכניסה להתחשבנות הנוגעת לשנת 2010 ומס הכנסה עצמו מייחס את התשלום בעד אותן שנים ולא לשנה הנוכחית. כן טוען התובע כי ההסכם מדבר על חישוב רווחים לפני מס הכנסה ולכן אין להכליל את הפרשי השומה בשנה בה הם נמצאו. לטענת התובע הנתבעת הייתה צריכה לפנות לעובדים שישלמו את החבות הנוספת במס ואין להטיל על כתפיו של התובע את העלות הנוספת. התובע טוען כי עדותו של רו"ח אשרת בהטלת החבות בתשלומי מס על קופת הנתבעת באמצעות גילום, נטענה רק במהלך החקירה ולא על ידי שום גורם אחר.

149. בעניין זה אנו מקבלים את עמדת התובע ודוחים את עמדת הנתבעת. לו הייתה נרשמת ההוצאה האמורה הרי שזו הייתה מחויבת במס, מס אותו היו מחויבים העובדים לשלם. עדותו של רו"ח אשרת כי הנתבעת הייתה מגלמת את המס וככזה היה כהוצאה לנתבעת, נטענה אך בעדותו ועל כן אין לקבלה. רו"ח אשרת הודה כי לא נעשתה פניה על ידי הנתבעת אל העובדים. הנתבעת למעשה לא עשתה דבר להקטנת נזקיה, בדמות פניה לעובדיה, ואין להטיל זאת על התובע. אפילו אם מקובל הוא שלא לפנות אל העובדים במצב דברים זה, אין כל הצדקה כי העובדה שהנתבעת בחרה שלא לפנות אל העובדים ולקחת על כתפיה את החבות במס, תגרע מהרווחים להם זכאי התובע.

150. לאור האמור לעיל אין להפחית את החבות בביקורת מס הכנסה במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים.

תביעת מטלטק

151. הצדדים הסכימו כי כל סכום אשר תקבל הנתבעת בתביעתה נגד מטלטק יהיה זכאי התובע ל-10% ממנה. בסיכומיו טען התובע כי הנתבעת לא דיווחה על סיומה של התביעה כנגד מטלטק במסגרתה נפסקו לזכותה סך של 63,043 ₪. בהתאם להסכמה טען התובע כי יש לקזז מהסכום אותו ביקשה הנתבעת להפחית תחילה מהתחשיב (334,831 ₪) את סכום התביעה שנפסק לזכותה כאמור כך שזה יעמוד על 271,788 ₪ (סעיף 102כ' לסיכומי התובע).

152. לטענת הנתבעת בפסק הדין בתביעת מטלטק נפסק כי על מטל טק לשלם לנתבעת סך של 51,043 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ומע"מ וכן סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט וסך של 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין (סעיף 177-178 לסיכומי הנתבעת). לטענת הנתבעת תשלום החזר ההוצאות אינו נחשב כהחזר תשלום חוב בגינו זכאי התובע לרווחים והוא אינו זכאי ל-10% מהחזר ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שהן הוצאות ישירות של הנתבעת לצרכי אגרה, הוצאות משפטיות שלתובע לא היה חלק בהן.

153. לאור זאת התובע זכאי ל-10% מההוצאות שכן הללו בגדר הכנסה המתקבלת לחברה ואילו הסכומים שנפסקו בגין שכ"ט אין בגדר הכנסה ועל כן אין לקחתם בחשבון הרווחים וכפועל יוצא אין התובע זכאי לאחוז מאלו. על כן אנו קובעים כי התובע זכאי ל-10% מסך של 53,043 ₪ בלבד, דהיינו לסך של 5,304 ₪. כמו כן, ובשים לב לכך, יש להעמיד את רכיב הפחתת תביעת מטל טק, במסגרת ההתחשבנות על סך של 281,788 ₪ בלבד.

הוצאות שכר ששולמו בשנת 2011 ושייכות לשנת 2010

154. לטענת הנתבעת ברבע האחרון של שנת 2010 נקלטו כ-100 עובדים ומערכת השכר לא עמדה בעומס. לפיכך ההתקשרות מול חברות הביטוח וקרנות ההשתלמות נעשו במהלך החודשים ינואר עד אפריל 2011. לטענת הנתבעת כל ההוצאות בגין ביטוח מנהלים וקרן השתלמות עבור העובדים, שנקלטו ברבעון האחרון שולמו במהלך חודשים ינואר עד אפריל 2011. האסמכתאות לכך טוענת הנתבעת צורפו לחוות דעתו של רו"ח אשרת לפיהן ההוצאות בגין אותם עובדים עומדת על סך של 124,016 ש"ח אותן יש להפחית במסגרת ההתחשבנות. לטענת הנתבעת בהתחשבנות מול התובע נלקחו בחשבון כל ההכנסות והחשבונות שיצאו בשנת 2010 כמו גם כל ההוצאות שבוצעו בפועל כולל הוצאות נוספות שקשורות לשנת 2010 ואשר עדיין לא בוצעו.

155. לטענת התובע, רו"ח קידר התייחס בחוות דעתו וקבע כי הוצאת שכר הינה הוצאה שוטפת ששולמה לעובדים בפועל, גם אם לשיטת הנתבעת מדובר בהפרשות לעובדים ועל כן שולמה בפועל בשנת 2011, הרי שהדיווח נעשה בזמן אמת, מה שיכול ללמד על חיוב כפול בגין אותו רכיב. לטענת התובע הנתבעת לא התייחסה לאמור בחוות דעת רו"ח קידר והאסמכתא אותה צירפה המלמדת על תשלום בפועל אינה מתמודדת עם הטענה כי הדיווח נעשה בפועל בשנת 2010 ולמעשה מדובר בכפל. יתרה מכך טוען התובע כי רשימת העובדים אשר את הוצאות השכר בגינן מבקשת היא לכלול ולהפחית בהתחשבנות מול התובע, כוללת בתוכה רשימת עובדים שלפני כן ובהתכתבות בין הצדדים, סווגו כעובדי קבלן (סעיף 102 כג' לסיכומי התובע).

156. אנו לא מקבלים את טענת התובע שהמדובר בהוצאה שכבר דווחה ונרשמה, וכי יכול היות שהמדובר בכפל. לחוות דעתו של רו"ח קידר לא צורפה כל אסמכתא ואין בחוות דעתו כל קביעה חד משמעית כי אם הערכה בלבד בדבר טענות עובדתיות אשר לא הוכחו על ידי התובע (ראה סעיף יד' בעמ' 16 לחוות דעתו של רו"ח קידר). עם זאת ובאשר לרשימת העובדים – אנו מקבלים את טענות התובע. בעניין זה אנו לא מקבלים את עדותה של הגב' סלע, כי ברשימות מזמן אמת, אשר היא זו שסיווגה את שיוכם של העובדים, חלה טעות וכי הרשימה שהוציא משה אשרת היא הרשימה הנכונה (ראה עמ' 116 ש' 9-10, ש' 19-21). הנתבעת אף לא צירפה כל אסמכתא מחב רת הביטוח בעניין זה. על כן יש לנטרל מרשימת העובדים אשר בגינם מבקשת הנתבעת להפחית את הוצאות השכר, את כל אותם עובדים אשר ברשימה מזמן אמת סווגו כעובדי אשר זהבי, לגביו העידה הגב' סלע כי הינו קבלן משנה (ראה עדותה בעמ' 116 ש' 11-14 לפרוטוקול מיום 26.1.14 וכן את אותם העובדים שיש להפחית מסך החישוב כפי שמצוינים בפרוטוקול בעמ' 116 ש' 11-14).

157. לפיכך יש להעמיד את סך ההפחתה בגין רכיב זה בהתחשבנות בין הצדדים 117,105.32₪ בלבד.

חיוב הפרשים בגין שמעון שגב

158. בעניין זה משקיבלנו גרסת התובע כי בפרויקטים מסוג שאינו מפתח (כדוגמת פרויקט P1270) יש לשייך את כל ההכנסות ואת כל ההוצאות לנתבעת, הרי שיש לחייב את הנתבעת גם בעבור הפרשי עלותו של מר שמעון שגב בפרויקט ה-CM.

159. על כן יש להפחית במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים את הפרשי עלותו של מר שמעון שגב בסך 12,300 ₪.

לסיכום :

160. לאור כל המפורט לעיל אנו קובעים כי יש לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים כמפורט בטבלה שלהלן:

מספר סידורי
רכיב
לחובת הנתבעת
לזכות הנתבעת
הערות
1.
רווח משוער לפי חשבוניות עסקה

1,628,499 ש"ח
מוסכם
2.
הוספת 11,500$ * 9 חודשים רווחי אינטל שנזקפו מראש לזכות י.ו

372,600 ש"ח
מוסכם
3.
קבלני משנה השייכים ל-2009 ושולמו ב-2010

356,466 ש"ח
מוסכם
4.
קבלני משנה השייכים ל-2010 ושולמו ב-2011
527,450 ₪

מוסכם
5.
חבות פיצויים 2010
235,024 ₪

6.
חבות חופשה 2010
255,692 ₪

מוסכם
7.
פחת 2010
145,280 ₪

מוסכם
8.
הנחה למיקרון
0
0

9.
הפחתות וקיזוזים וללא חשבונות מבוטלים
774,462 ₪

10.
ביקורת מס הכנסה 2010
0
0

11.
תביעת מטל טק
281,788 ₪

התובע זכאי ל-10% מסכום הפשרה.
12.
הוצאות שכר ששולמו ב-2011 ושייכות ל-2010
117,105.32 ₪

13.
חיוב הפרשים בגין שמעון שגב
12,300 ₪

14.
רווחי פרויקט P1270 באינטל
0
0
לא הוכח
15.
רווחי פרויקט המטבח באינטל
0
0
לא זכאי
16.
החזר שכ"ט מגליל 12* 93,000

1,116,000 ₪
מוסכם
17.
חשבונית EST
235,000 ₪

התובע זכאי ל-10% נוספים מסך של 50,000 ₪.
18.
סה"כ
2,584,101 ש"ח
3,473,565 ש"ח

סה"כ רווחים

889,463 ₪

סה"כ 10% מרווחים לתובע

88,946 ₪

161. לאור המפורט זכאי התובע לסך של 88,946 ₪ בגין רווחי הנתבעת לשנת 2010 וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל. אין מקום לפסוק פיצויי הלנה עקב חילוקי דעות שהיה בהם ממש.

162. כן זכאי התובע לסך נוסף של 5,000 ₪ מהסכום שקיבלה הנתבעת בהסכם הפשרה עם חברת טבע טק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.15 (מועד הסכם הפשרה) וכן לסכום נוסף של 5,304.3 ₪ בגין תביעת מטלטק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין בתביעת מטלק טק ועד התשלום בפועל.

163. הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

164. למרות התוצאה אליה הגענו לגבי סכום פסק הדין לעומת סכום התביעה, משקיבלנו את עמדתו המשפטית של התובע בנוגע לפרשנות החוזה, הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ התובע בסך כולל של 3,500 ₪ שעליה לשלם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

165. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ה, (09 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים
מר ישראל עמישי

צבי פרנקל, שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר יאיר כפיר