הדפסה

מלכה נ' רשות המסים – מדור תביעות לוד

בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל

העורר
אייל מלכה
ע"י ב"כ עוה"ד שגיא סיון ( במינוי מטעם הסנגוריה הציבורית)

נגד

המשיבה
מדינת ישראל/רשות המסים - מדור תביעות לוד
ע"י עו"ד ערן בר (פרקליטות מחוז חיפה) ועו"ד סאלי יעקב

החלטה

1. לפניי ערר, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ"), על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת רקפת סגל-מוהר) מיום 4.1.15, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיין בחומר הנוגע להליכים שניהל המשרד לאיכות הסביבה בעניין העסק (להלן: "העסק"), מושא כתב האישום שהוגש נגד העורר בת"פ 27404-01-14, בבימ"ש השלום בחיפה, בגין עבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שעניינן אישום באי מתן הודעה על התחלת התעסקות במשלח יד לפי סעיף 215א(א) לפקודה ושישה אישומים בגין אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיפים 216(4) ו-222(א) לפקודה.

כתב האישום מתייחס ל תקופה של לא לפני יום 12.12.06 ועד לסוף שנת המס 2012.

העורר מבקש לקבל לעיונו כל חומר הנוגע להליכים שניהל המשרד להגנת הסביבה בהקשר ל עסק, לרבות כל כתבי בית דין בהליכים הללו , בקשות של הצדדים, כתבי אישום וכיוצ"ב; חומרי החקירה ששימשו בסיס להגשת כתבי האישום הנ"ל, או נקיטת הליכים שונים נגד העסק, לרבות הוצאת צווים, כל התכתובות בין המדינה לבין הצד שכנגד בנוגע לעסק; כל הפרוטוקולים של ההליכים וההחלטות שניתנו ע"י הערכאות המשפטיות; כל החומר המצוי בעיריית חדרה בנוגע לפעילות העסק, כולל רישויו, הפעלתו וניהולו, לרבות דוחות ביקורת תברואתית, רישוי עסקים ועוד וכל הליך משפטי שניהלה המדינה, אחת מרשויותיה או משרדיה בהקשר לפעילות העסק, כמפורט לעיל.

הבקשה נוסחה באופן גורף ובכל מקרה לא היה מקום לקבלה באופן זה. בבימ"ש קמא הסכימה המשיבה, כי יועבר לידי המערער תיק המס של העסק ובערעור זה ריכז ב"כ המערער את דבריו לתיק של העסק במשרד לאיכות הסביבה.
2. מדובר בעסק של מסעדה/קיוסק, שפעל בחוף גבעת אולגה בחדרה במשך קרוב ל-40 שנה . אין חולק שהוריו של העורר ניהלו את העסק ושהעורר עצמו ריצה עונשי מאסר ארוכים ושוחרר מהכלא ביום 12.12.06.

במענה לכתב האישום, כפר העורר בכל המיוחס לו וטען לאכיפה בררנית. כן טען, שאביו פתח את העסק, שנוהל על ידי הוריו במשך 35-40 שנה וכי גורמים נוספים ממש פחתו של העורר פעלו בו. עוד טען, כי לאחר ששוחרר מהמאסר, הגיע למקום וסייע להוריו בעסק, אך הוא אינו הבעלים ואינו חייב בדיווח.

המשיבה טענה בפני בימ"ש קמא, כי אין היא חולקת על כך שהעסק הוא עסק משפחתי, הפועל מזה כ- 40 שנה ונוהל על ידי הוריו של העורר וכי רישיון העסק הוא על שם אמו של העורר. עוד ציינה המשיבה, כי העורר סיפר בהודעותיו במשטרה, שהוריו חלו ולכן הוא ניהל את המסעדה בתקופה הנטענת וכי יש לכך ראיות נוספות בתיק החקירה וטענה, כי די בכך שהוא ניהל את העסק, כדי שייחשב כמי שעבד כמסעדן, בתור משלח יד ויהיה חייב בדיווח . עוד הסכימה המשיבה, כי המשרד להגנת הסביבה אכן ניהל הליך נגד האב.

3. בימ"ש קמא דחה את הבקשה בקבעו, כי לאור דברי המשיבה "ונוכח העובדה שעל פי הוראות סעיפי האישום המיוחסים למבקש, אין המאשימה נדרשת להוכיח כי בתקופה הרלבנטית היה המבקש בעליו של העסק, אלא רק את העובדה שהוא החל במשלח יד של מסעדן" ואף נוכח כך, שהמשיבה אינה נדרשת "להוכיח דבר מעבר לעובדה שגם הוא היה באותה עת מנהל פעיל", אין המסמכים המבוקשים רלבנטיים במובן הנדרש לבקשה המוגשת במסגרת סעיף 74 לחסד"פ.

בימ"ש סייג דבריו וקבע, כי מסמכי תיק השומה של העסק, אותם המשיבה הסכימה להעביר לידי העורר, מהווים חומר חקירה רלבנטי ודחה את כל שאר הבקשה.

דיון והכרעה

4. מאחר שאבן היסוד של השאלה האם חומר מסוים הוא חומר חקירה, היא, האם יכול שיהיה בו כדי לסייע בהגנת הנאשם, הרי יש לבחון את המונח "חומר חקירה", בהתאם לאישום בו מדובר, בהתאם לעובדות כתב האישום ולעבירות המיוחסות לנאשם ובהתאם לטענות הגנה אפשריות העומדות לזכות הנאשם, היינו – הדבר תלוי ב"מהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין האירוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה" - בש"פ 8555/06 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 9.11.2006).

ראשית אומר, כי מאחר שמדובר בחומר שאינו מצוי בידי המשיבה ואף אינו צריך להיות מצוי בידיה, במסגרת חקירת התיק דנן ובשל טיב הטענות, נראה שההליך המתאים לקבלת החומר המבוקש, הוא זימונה של הגב' טובה יצחקי, כעדת הגנה, ובקשה להוצאת צו לפי סעיף 108 לחסד"פ, שיורה לה להביא עמה את התיק של העסק במשרד לאיכות הסביבה.

למעשה, גם ב"כ המערער הסכים, כי דרך זו אכן ראויה היא, אולם הוא סבור כי הדבר עלול לגרור דיון נוסף, שלא לדבר על העדר האפשרות לערור על החלטת בימ"ש על פי סעיף 108 לחסד"פ.

עם זאת, מצא בימ"ש קמא לנכון להתייחס לבקשה לפי סעיף 74 לחוק ואף אני לא אחרוג מכך, מהנימוקים שיובאו להלן.

5. בימ"ש קמא בחן את לשון סעיפי העבירות המיוחסות למבקש, ומצא, כי אין צורך בהוכחה שהמערער ניהל את העסק, אלא די (על פי לשון סעיף 215א' לפקודה) שהמערער " החל לעסוק במשלח–יד, ולא הודיע על כך במועד לפקיד השומה" וכי על פי סעיף 224א' לפקודה, "יראו כאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות או פקיד אחראי".

על פי הוראות הפקודה, אין צורך להוכיח שהמערער הוא הבעלים של העסק. לפיכך, גם אם העסק "שייך" עדיין להוריו של המערער וגם אם לא רק הוא פעיל בעסק, אין בכך כדי לאיין את אחריותו של המערער, ככל שיוכח שהוא אמנם היה פעיל בעסק. ממילא, לא רק שלטענה כזו אין כל אחיזה בחומר הראיות, לרבות גרסתו של המערער עצמו, אלא שההיפך הוא הנכון.

דברים אלה נכונים הם ואינני רואה להתערב בכך. המערער אמנם הודה בחקירותיו במשטרה, שהוא מנהל את העסק ובתיק ראיות למכביר, בין היתר לכך, שבתקופה הרלבנטית לכתב האישום, הוא פעל בניהול ובתפעול העסק, על כל היבטיו.

6. עם זאת, לאחר שבחנתי בעצמי את חומר החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, סבורה אני שראוי היה לבחון את החומר, בטרם מתן החלטה. זאת - נוכח טענת המערער, כי קיימים בני משפחה אחרים ( שאינם הוריו החולים של המערער ), המנהלים את העסק ונוכח דברי ב"כ המערער, לפיהם יש מקום להעלות את השאלה האם ניתן להעמיד לדין בגין האחריות לניהול העסק רק את המערער ולא אחרים.

העסק מתנהל, מזה שנים (למעשה - מאז הקמתו) ללא כל דיווח , כפי שגם ב"כ המערער אישר בפניי. המשיבה מאשרת, כי הוריו של המערער הקימו את העסק ואף ניהלו אותו במשך עשרות שנים. כן מאשרת היא, כי המשרד לאיכות הסביבה נקט הליכים נגד הוריו של המערער או מי מהם, בנוגע לעסק, אך אינה שוללת אפשרות של מעורבות בני משפחה אחרים בעסק. אמנם, אין בנקיטת הליכים נגד הורי המערער או מי מהם, על ידי המשרד לאיכות הסביבה, גם בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כדי לומר דבר וחצי דבר בנוגע למערער עצמו, אולם, ייתכן שבתיק המשרד לאיכות הסביבה התכתבויות או מסמכים, היכולים להעיד על בני משפחה אחרים, שניהלו את העסק בתקופה הרלבנטית, ככל שהיו קיימים כאלה.

סבורה אני, שלא ניתן להתעלם מכך, שחוקרי המשטרה עצמם סברו שייתכן שיש בידי המשרד להגנת הסביבה חומר רלבנטי לחקירה, שהרי הגב' יצחקי נחקרה על ידי המשטרה בתיק דנן והחוקר אף תפס ממנה חומר מסוים, אם כי חומר חלקי בלבד. בנסיבות אלה, בהן המשטרה עצמה סברה שאולי יש בידי המשרד לאיכות הסביבה חומר היכול להיות רלבנטי לתיק זה, יש מקום לבחון את החומר אשר בידי המשרד לאיכות הסביבה, בטרם קבלת החלטה בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ.

7. אשר על כן, אני מורה על החזרת התיק לבימ"ש קמא, אשר יבחן את החומר המצוי בתיק העסק אשר במשרד לאיכות הסביבה – וחומר זה בלבד - ולאחר מכן יקבל החלטה האם מדובר בחומר חקירה, אם לאו.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.