הדפסה

מלכה נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ

מספר בקשה:1
בפני
כב' הרשם הבכיר אורי הדר

התובע

עופר מלכה
ע"י ב"כ עוה"ד ענת בירון שדה ואח'

נגד

הנתבעת

מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ
באמצעות הלשכה המשפטית - עוה"ד איל ארז ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף הן בשל היעדרה של סמכות עניינית, הן בשל היעדרה של עילת תביעה והן בשל אי מיצוי הליכים. לחלופין עתרה הנתבעת להעברת התובענה לבית הדין האזורי לעבודה שהוא בית הדין המוסמך לטענתה.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת, בתגובת התובע ובתשובת הנתבעת החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. התובע הגישה תובענה כנגד הנתבעת בגין נזקי גוף שאירעו לו בתאונת עבודה מיום 30.08.2011.

2. ע"פ האמור בכתב התביעה היה התובע מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת פנסיית נכות.

3. בכתב התביעה טוען התובע כי הינו זכאי לקבל מהנתבעת תגמולים בהתאם לנכות שנקבעה לו ע"י המל"ל, נכות צמיתה בשיעור של 19%.

4. התובע לא ציין במפורש בכתב התביעה כי קיבל כספים מהנתבעת כספים בגין האירוע אולם אף כי ראוי היה להביא את העובדות במלואן כבר בכתב התביעה איני סבור כי עניין זה הינו רלוונטי להכרעה בבקשתה של הנתבעת מה גם שהתובע טען כי הוא זכאי לקבל כספים לתקופה שתחילתה ביום 01.06.2014, שהוא היום שממנו ואילך קבעה הנתבעת כי דרגת נכותו הינה בשיעור של 0%.

5. ביום 18.12.2013 הודיעה הנתבעת לתובע (במכתב שצורף כנספח ב' לבקשת הנתבעת) על עמדתה ביחס לאחוזי הנכות המגיעים לו לטענתה וציינה בפניו את זכותו להשיג על ההחלטה, הן בעניינים שהם רפואיים והן בעניינים שאינם רפואיים.

לעניין היעדר העילה ואי מיצוי ההליכים

6. הנתבעת טוענת כי היא אינה כפופה לשיעור הנכות שקבע המל"ל וכי על היחסים שבין התובע לבין הנתבעת חל תקנון הקרן (להלן: "התקנון") בה חבר התובע ותקנון זה קובע את המנגנון בכל הנוגע לקביעת אחוזי הנכות והראיה היא כי הנתבעת אכן קבעה לתובע אחוזי נכות אשר הגיעו לסיומם ביום 31.05.2014.

7. לטענת הנתבעת התקנון קובע מנגנון של השגה על קביעת דרגת הנכות ולטענתה העובדה כי התובע לא השיג בפני הועדה הרפואית העליונה כפי שהוא זכאי לעשות ע"פ ס' 110 לתקנון "מעידה כי התובע קיבל על עצמו את החלטת הועדה הרפואית, ומצא אותה תקינה".

8. טענה זו היא טענה שובת לב אולם בהתחשב בכך כי התובע הגיש תביעה והביע את דעתו המפורשת כי הוא זכאי לכספים נוספים בגין נכות לתקופה שמעבר לתקופה אותה קבעה הנתבעת נדמה כי המסקנה אליה הגיעה הנתבעת הינה מסקנה מוטעית.
אין בכך לומר כי בסופו של יום יזכה התובע בתביעתו אולם בוודאי שלא ניתן לומר כי הוא השלים עם קביעת הועדה הרפואית של הנתבעת.

9. יתירה מזו, ע"פ ס' 78א (א) לתקנון קיימת אפשרות של "בקשה לשינוי דרגת נכות".

איני משוכנע כי זהו המנגנון שביקש התובע במפורש אולם הלכה למעשה הסעד לו עותר התובע הינו קביעת דרגת נכות של 19% (כפי שקבע המל"ל) במקום השיעור של 0% שקבעה הועדה הרפואית של הנתבעת וכל זאת מיום 01.06.2014 ואילך.
ניתן לפרש את הסעד לו עותר התובע כשינוי דרגת נכות.

10. הנתבעת טוענת כי מששילמה לתובע את התשלומים בגין דרגת הנכות שנקבעה לו על ידה אין עוד לתובע עילת תביעה כנגדה.
מנגד, טוען הנתבע כי כל עוד הוא משלם לנתבעת מדי חודש את התשלומים הדרושים וכל עוד קיימת קביעה חד משמעית של המל"ל "ודאי שקיימת עילת תביעה כנגד הנתבעת". ברור כי המילה "ודאי" אינה כשלעצמה מקימה עילת תביעה.

11. על פני הדברים צודקת הנתבעת בטענתה כי היא אינה מחויבת לקביעת דרגת הנכות של המל"ל אולם דווקא מהאמור בעניין אורנשטיין הנזכר בס' 37 לבקשת הנתבעת ניתן ללמוד כי הפסיקה בעניין זה אינה חד משמעית שהרי נפסק כי " אין בהכרח להקיש מכך לעניין דרגת נכות לפי תקנות הקרן".
ודוקו, נאמר "אין בהכרח", משמע שייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להקיש מקביעת המל"ל לעניין קביעת דרשת הנכות ע"פ תקנון הקרן.

12. עניין זה ראוי לבירור.
מובן כי נחרצות הטיעון בה נקט התובע גם היא נדמית כמקדימה את זמנה אולם עניין זה יתברר בתובענה.

13. באשר לאי מיצוי ההליכים הרי שהתובע לא סיפק כל הסבר שהוא לאי פנייתו לוועדה הרפואית העליונה ואף כי נדמה כי בעניין זה הצדק הוא עם הנתבעת הרי שגם עניין זה ראוי לברר קודם למתן החלטה בבקשתה של הנתבעת לסילוק על הסף.
הסעד לו עותרת הנתבעת הינו סעד קיצוני והוא מביא למניעת כל בירור של המחלוקת בין הצדדים. בשלב זה של ההליך הסעד המבוקש אינו ראוי ולא ניתן להיעתר לו.

14. טענת התובע לפיה דין הטענה לאי מיצוי הליכים "להימחק מיסודה" אינה מובנת שהרי אם תתקבל טענת הנתבעת לאי מיצוי הליכים אזי יהיה בכך כדי לשלול את עילת התביעה ואז נמצאנו בגדרה של תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").
יתירה מזו, הטענה לאי מיצוי הליכים עשויה לבוא גם בגדרה של תקנה 101 (3) לתקנות.

15. סיכומו של דבר, איני סבור כי בשלב זה יש להורות על סילוקה של התובענה על הסף וזאת בטרם ייערך בירור עובדתי באשר לסיבה בשלה לא פנה התובע לועדה הרפואית העליונה.

לעניין הסמכות העניינית

16. בבקשתה עתרה הנתבעת, לחלופין, להורות על העברת התובענה לבית הדין האזורי לעבודה שהוא הערכאה המוסמכת לבירור התובענה כאמור בס' 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969.

17. בתגובתו ציין התובע אין לו "כל התנגדות כי התיק יועבר לדיון בבית הדין האזורי לעבודה".

18. לנוכח האמור, אני נעתר לבקשת הנתבעת בעניין הסמכות העניינית.

סיכומו של דבר, הבקשה לסילוקה על הסף של התובענה נדחית, בשלב זה.

יובהר כי אין באמור בהחלטתי זו כדי למנוע מהמותב שידון בתיק בערכאה המוסכמת ליתן כל החלטה שיסבור בעניין סילוקה של התובענה על הסף, בין קודם לדיון ובין לאחריו.

אני מורה על העברת התובענה לכב' נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, כב' השופטת א. סלע, על מנת שתקבע את המותב שידון בתיק.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות.

בשולי הדברים אציין כי האמור בס' 8 לתגובת התובע טוב היה לו לולא נכתב.
תקנון הקרן אכן מצוי באתר האינטרנט והוא נגיש לכל ואף התובע התייחס אליו בס' 10 לתגובתו.

גם הגדרת הנתבעת כ"כיס עמוק" כאמור בס' 11 לתגובת התובע נדמית בעיניי כלא רלוונטית, לא להכרעה בבקשת הנתבעת ולא להכרעה בתובענה גופה .

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ה, 16 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.