הדפסה

מלין נ' מרוולוס גרופ בע"מ ואח'

בפני
כבוד ה שופטת אפרת בוסני

תובעים

חנן מלין

נגד

נתבעים

1.מרוולוס גרופ בע"מ
2.מגנטיקה אינטראקטיב בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום עמלות הפצה בסך של 10,997.84 ₪, בצירוף ריבית והצמדה, מכוח " אישור הפצה" שניתן לתובע על ידי הנתבעת1. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 וכן נגד הנתבעת 2, בטענה להיותה חברת האם של הנתבעת.

כנגד הנתבעת 1 ניתן ביום 17.02.2013 צו פירוק ( תיק פר"ק (ת"א) 767-01-13) ומונה לה מנהל מיוחד. התובע המשיך בהליכים כנגד הנתבעת 2.

הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה כי היא אינה חברת האם של הנתבעת 1, וצרפה תדפיס עדכני מאת רשם החברות של הנתבעת 1 לתמיכת טענותיה. כן טענה הנתבעת 2 להעדר עילה ויריבות עם התובע, מכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת בינה לבין הנתבעת 1 ומשאינה צד ל"אישור" ההפצה נשוא התביעה.

הנתבעת 2 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף נגדה מחמת העדר עילה או חוסר יריבות, אולם נוכח טענות נוספות שהתובע טען כנגד הנתבעת 2 בדיון מיום 08.01.2015, החורגות מכתב התביעה, ומאחר ובית משפט זה אינו כבול לסדרי הדין, לא היה מקום לסילוק התביעה על הסף.

בדיון שהתקיים ביום 08.01.2015 העלה התובע טענות נוספות כנגד הנתבעת 2 והתנהלות בעלי מניותיה. בהחלטתי מיום 28.02.2015, לאחר בחינת טענות הצדדים ומסמכים שהוגשו, קבעתי טענות התובע תלויות ועומדות בפני בית המשפט המחוזי הדן בפירוק הנתבעת 1, ולא אפשרתי לתובע לבסס את תביעתו על טענות אלה. על פי החלטתי מיום 28.02.15 התובע נדרש להודיע האם הוא עומד על מתן פסק דין כנגד הנתבעת 2 על יסוד החומר שבתיק בית המשפט ללא הנטען בבקשה שהוגשה על ידי המנהל המיוחד בתיק הפירוק. התובע לא הגיב לבקשה ואני נדרשת למתן פסק הדין.

דיון והכרעה

ביסוד התביעה עומד " אישור הפצה" שניתן לתובע על ידי הנתבעת 1 (צורף כנספח א' לכתב התביעה). התובע טוען לקיומו של הסכם הפצה בינו לבין הנתבעת 1 הקובע בסעיף 5.1 כדלקמן: "החברה תשלם למפיץ את התגמול לו הוא זכאי, בהתאם לתוכנית התגמול בגין מכירת מוצרים על כל חודש קלנדארי המזכים את המפיץ לתגמול, עד ל- 21 לחודש הקלנדארי העוקב לאחר מכירת המוצרים". התובע לא צירף את הסכם ההפצה הנטען.

7. כנגד הנתבעת1 ניתן צו פירוק וגדר המחלוקת הוא בשאלת חיוב הנתבעת 2, שאינה צד ל"הסכם ההפצה" או ל"אישור ההפצה" עליהם מסתמך התובע בתביעתו , בתשלום העמלות להם טוען התובע מכוח הסכם ההפצה.

8. לאחר שבחנתי את העדויות, את טענות הצדדים ואת כתבי הטענות והבקשות שהוגשו, לא ראיתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2.

9. התובע לא השכיל להציג תשתית ראייתית לקיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 ולהטלת אחריות וחבות על הנתבעת 2 לתשלום עמלות ההפצה שהנתבעת 1 התחייבה, לטענתו, בתשלומן. "אישור המפיץ" מכוחו טוען התובע לזכאות לעמלות ניתן לתובע, על פי האמור בו, על ידי הנתבעת 1 ולא על ידי הנתבעת 2. התובע טוען בכתב התביעה לקיומו " חוזה ההפצה" בינו לבין הנתבעת 1. חוזה זה לא צורף לכתב התביעה. הנתבעת 2 טוענת כי היא אינה צד לחוזה הפצה זה, והתובע עצמו אינו טוען כי הנתבעת 2 צד לו.

10. התובע צרף לכתב התביעה פניות אל הנתבעת 1, קודם להגשת התביעה, בדרישה לתשלום עמלותיו. התובעת אינו מצרף כל פנייה בעניין לנתבעת 2, ובכך גילה דעתו כי לדידו הנתבעת 2 אינה אחראית לתשלום עמלותיו.

11. התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבעת 2 היא " חברת האם" של הנתבעת 1. אינני מקבלת טענה זו. בהתאם לתדפיס רשם החברות של הנתבעת 1 ( צורף לכתב ההגנה) הנתבעת 2 אינה חברת האם של הנתבעת 1 והיא אינה נמנית על בעלי מניותיה.

12. גם לו הייתה הנתבעת 2 חברת האם של הנתבעת 1, אין בכך כשלעצמו להטיל על הנתבעת 2 חבות בחיוביה של הנתבעת 1, לאור עקרון האישיות המשפטית של הנתבעות. בעניין רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, דןקובע כב' השופט רובינשטיין כי במקרים המתאימים ניתן לדון בסוגית הרמת מסך גם בתביעות קטנות.

מקרה זה אינו מצדיק להרים את מסך ההתאגדות באופן שיזהה את הנתבעת 2 עם הנתבעת 1. בעניין ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי ואח' נ' איהב רינראוי נקבע כי השימוש בהרמת מסך ייעשה במקרים חריגים בלבד, ומחייב את הטוען לו להוכיח קיומם של אחד מהמקרים הבאים: ...."שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה: או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה". התובע לא הציג תשתית ראייתית לקיומם של מצבים אלה.

13. בדיון מיום 08.01.2015 הרחיב התובע את היריעה מעבר לנטען בכתב התביעה, וטען להתנהלות לא ראויה של בעלי המניות המשותפים של הנתבעת 2 ושל הנתבעת 1 שלטענתו פעלו לריקון קופת הנתבעת 1 קודם שנקלעה להליכי פירוק. נוכח החלטתי מיום 28.02.2015, ומשקבעתי כי טענות אלה תלויות ועומדות בפני בית משפט המחוזי בתל אביב בו מתנהל הליך פירוק הנתבעת 1, והתובע אינו רשאי לבסס את תביעתו כנגד הנתבעת 2 על יסוד טענות אלה, אינני נדרשת להכרעה בטענות שהועלו.

14. בנסיבות אלה ובהעדר כל תשתית משפטית וראייתית בחומר שבפניי לחיוב הנתבעת 2, דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות. התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ה, 11 יולי 2015, בהעדר הצדדים.