הדפסה

מלברי 1 (2010)בע"מ נ' חברת אלפא אומגא הנדסה בע"מ ואח'

בפני
כב' הרשם סאאב דבור

מבקשת

מלברי 1 (2010)בע"מ

נגד

משיבים

  1. חברת אלפא אומגא הנדסה בע"מ
  2. לואי עספור

החלטה

בעניין: בקשה למתן צו מניעה זמני.

בית המשפט התבקש לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 ו/או סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007, ליתן למבקשת צו מניעה זמני המופנה כלפי המשיבה 1 והמורה לה לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל שימוש ישיר או עקיף, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, אם זה בישראל ואם זה מחוצה לה, בין כחלק ממוצר כלשהו המיוצר ו/או המשווק על ידה ובין אם לאו, בתוצרי פרויקט הפיתוח (שיוגדרו להלן) בשלמותם או בכל חלק מהם:

  1. ברכיבי ה- FPGA שפיתחה המבקשת עבור המשיבה 1;
  2. בפיתוח חומרה לכרטיס HS שבמוצר ה- SNR על כל שלביו, לרבות דוח בדיקת ההתכנות לפיתוח, שפיתחה המבקשת עבור המשיבה, האבטיפוס שנמסר לה, והשרטוטים שהוכנ ו עבורה.

כן, מבוקש להורות לה לחדול מכל פעולה ישירה או עקיפה המתבססת על תוצרי הפיתוח, ובכלל זה פעולות פיתוח, בדיקות, לרבות בדיקות ייצור ומחקר.

הצדדים לבקשה

המבקשת הינה חברה בע"מ המספקת שירותי תכנון וליווי פרויקטים איכותיים בתחומי החומרה והתוכנה, ובין היתר, תכנון מעגלים חשמליים אלקטרונים ותכנוני FPGA .

המשיבה 1 עוסקת, למיטב ידיעת המבקשת, ביצור ושיווק ציוד רפואי בתחום העצבים וניתוחי מוח לצרכי מחקר בבעלי חיים ולאחרונה הרחיבה את פעילותה בתחום הציוד הרפואי לצרכי מחקר בבני אדם.

המשיב 2, הנו מנהל הפיתוח של המשיבה 1.

טענות המבקשת

לדידה של המבקשת, המשיבה הפרה את ההסכם א תה באשר לביצוע פרויקט פיתוח גדול ומורכב אשר כלל שני מרכיבים עיקריים. סוכם בין הצדדים על מחיר מסוים לביצוע העבודות וכן סוכם ביניהם כי עד למועד שבו תשלם המשיבה את מלוא התשלומים בגין כל תוצרי פרויקט הפיתוח יהיו כל תוצרי פרויקט הפיתוח קניינה הבלעדי של המבקשת.

במהלך חודשים ינואר-פברואר 2014, התקשרה המשיבה 1 בהסכם עם המבקשת לביצוע פרויקט פיתוח גדול ומורכב אשר כלל שני מרכיבים עיקריים – מרכיב פיתוח ה- FPGA ומרכיב פיתוח ה- SNR. מאחר ומרכיב הפיתוח השני היה יקר וכרוך בסיכונים, סיכמו הצדדים כך:
1. המבקשת תבצ ע עבור המשיבה 1 את פיתוח ה- FPGA תמורת סך של 188 ,000 ₪ בתוספת מע"מ; 2. המבקשת תבצע עבור המשיבה 1 את השלב הראשוני של מחקר ובדיקת היתכנות פיתוח ה- SNR תמורת סך של 43,000 ש"ח , 3. ככל ובדיקת ההתכנות תסתיים בהצלחה, תתבקש המבקשת להמשיך ליתר שלבי פיתוח ה- SNR תמורת סך של 290 ₪ בתוספת מע"מ לכל שעת עבודה.

כאמור לעיל, עוד נקבע באותו הסכם, כי עד למועד שבו תשלם המשיבה 1 את מלוא התשלומים בגין כל תוצרי פרויקט הפיתוח יהיו כל תוצ רי פרויקט הפיתוח קניינה הבלעדי של המבקשת (ראה עמ' 6 להסכם נספח ב' לבקשה לצו מניעה זמני).

עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי לאחר שהמבקשת סיימה את השלב הראשון והשני, הורו לה המשיבים להמשיך ליתר שלבי הפיתוח בהתאם לתעריף שננקב בהסכם בין הצדדים. דא עקא, לאחר השקעת שעות רבות בשלבים המתקדמים של פיתוח ה- SNR הורו לה המשיבים לפתע לחדול מן המשך הפיתוח וסירבו לשלם למבקשת עבור השעות הרבות שהושקעו.

לטענתה של המבקשת, למיטב ידיעתה, המשיבה ובהתאם להודאת מנהליה, החלה לעשות שימוש בפיתוחי המבקשת במוצריה וזאת על אף שלא שילמה את התמורה המגיעה בגין פיתוח ה- SNR ; על רקע זה ולאור ההפרות החוזרות והנשנות של המשיבות, נאלצה המבקשת להגיש בקשתה זו.

המבקשת פירטה בהרחבה את מערכת היחסים בין הצדדים ואת מעגל העבודה ביניהם ובכלל זה את ההסכמות נשוא בקשה זו.

המבקשת טענה להפרת ההסכם מצד המשיבה שכן, זו עושה שימוש במוצרי הפיתוח של המבקשת מבלי ששילמה את כל התמורה המגיעה , כפי המתחייב מכוח הוראות ההסכם בין הצדדים; טענה לגזל סוד מ סחרי בהתאם לחוק עוולות מסחריות; עוד טענה להפרת זכויות היוצרים, וטענה, כי המשיבה התעשרה שלא כדין על חשבונה.

לדידה של המבקשת היא הוכיחה זכות לכאורה וכן הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה במידה המצדיקה היעתרות לבקשה,וזאת במטרה לעצור את הפרת זכויותיה ולמנוע התעצמות נזקיה.

לדידה של המבקשת, מדובר כאן בהגנה על זכות קניינית ובמקרים מעין אלה, שיקול הדעת של בית המשפט הינו מצומצם בבואו לשקול אם ליתן צו מניעה זמני אם לאו .

טענות המשיבים

הצד השני מתנגד לבקשה , בציינו, כי התביעה הינה כספית-חוזית גרידא ואין כל מקום למתן צו.

עוד טענו המשיבים לחוסר תום לב של המבקשת שכן, זו לא ציינה , כי המשיבה כן שילמה עבור המוצר הראשון את כל התשלומים בהם התחייבה – סך של 188,000 ש"ח וכן, שילמה חלק מהכספים המגיעים עבור המוצר השני – התמורה המוסכמת בסך 43,000 ש"ח . לדידם, היו חילוקי דעות בין הצדדים וניסו להגיע להסכמות וזו הסיבה לכך שלא שולם כל הסכום.
מכאן ועד לבקש צו מניעה זמני, הדרך אינה סלולה. כל הנזק של המבקשת, במידה וקיים כזה, הינו כספי ועליו ניתן לפצות.

לגישת המשיבים, יש לעשות אבחנה בין הפרויקטים כך שבגין פרויקט FPGA לא מתקיימת כל מחלוקת בין הצדדים ועל כן, מדובר בפרויקט אשר תוצריו הינם קניינה הרוחני המלא והבלעדי של המשיבה 1. אי לכך, יש לדחות את הבקשה בכל הנוגע לפרויקט זה.

לטענתם, המבקשת בחוסר תום לב מנסה לקשור בין שני הפרויקטים, באופן מלאכותי, בעוד שני הפרויקטים הינם נפרדים ושונים מעיקרם. הלכה למעשה, המבקשת מנסה לבצע "מחטף" להוצאת צווי מניעה לשני הפרויקטים גם יחד.

יתרה מכך, לטענת המשיבים, מתן צו המניעה הזמני לא זאת בלבד שאינו משמר את המצב הקיים, אלא, מעבר לכך, הוא מגלם ואוצר בתוכו שינוי סדרי עולם אצל המשיבה 1 אשר ההשלכה הישירה בעטיו הינה גדיעת פעילותה העסקית והכלכלית של המשיבה 1 תוך גרימת נזק בלתי הפיך; כאשר לצד זאת, המבקשת לא הצביעה על נזק כלשהו שאינו יכול להיות מוטב באמצעות פיצוי כספי.

בנסיבות המקרה, הסעד הזמני הופך מן היסוד את המצב הקיים בעוד שדווקא אי מתן הסעד הזמני משמר את המצב הקיים. משכך, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה 1.

ועוד, לדידם, לא מתקיימת קורלציה בין מתן הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי שכן, הסעד העיקרי הינו כספי בלבד ואילו הסעד הזמני מבקש למנוע מהמשיבה לעשות שימוש במוצר שעבר ונמסר לבעלותה ואשר המחלוקת לגביו הינה כספית בלבד.

ועוד נקודה; לדידם, המשיב 2 צורף להליך בחוסר תום לב וב העדר יריבות משפטית. לטענתם, המשיב 2 אינו אלא עובד שכיר אצל המשיבה 1 בתפקיד של מנהל פיתוח, והוא איננו בעל מניות, נושא משרה, דירקטור וכו'. המשיב 2 חוסה בצילה של המשיב 1 במסגרת יחסי עובד מעביד מבלי שניתן לחייבו אישית בחובותיה והתחייבויותיה של המשיבה 1, ככל שיש כאלה.

במסגרת התגובה, פירטו המשיבים את עובדות המקרה מנקודת מבטם בהדגישם, כי המדובר בשני פרויקטים נפרדים כאשר בגין הפרויקט הראשון, פרויקט ה FPGA , זה הושלם והתמורה בגינו שולמה. ביחס לפרויקט השני, ה- HS, הרי בהקשר זה לא עמדה המבקשת בזמנים ולא מצאה פתרון הולם – דו"ח היתכנות סופי נמסר רק ביום 27.03.14 . ועוד, לא היתה ולא ניתנה כל הוראה על ידם להתקדם לשלב הפיתוח.

המשיבה טענה באריכות באשר להמשך עבודתה של המבקשת ובאשר למספר השעות אשר השקיעה בכך ועל דרך-החישוב שנעשתה , כאשר גם בסוגיה זו היא טענה ל קיומן של טעויות בדרך החישוב.

תשובה לתגובה

הוגשה תשובה לתגובה – בה טוענים המבקשים למופרכות טענותיהם של המשיבים. לדידם, ברור וכך גם היה כתוב בהסכם, כי הבעלות על המוצרים תישאר בידי המבקשים עד להסדרת מלוא התשלומים; כך שכל עוד לא הוסדר כל התשלום , הבעלות על המוצרים לא עברה למשיבים. עוד נטען, כי מר עספור היה איש הקשר והמגמה להציג אותו כפועל ועובד רגיל דל סמכויות, אין לה על מה לסמוך.

לתשובה צורפו הקלטה ותמליל לשיחת טלפון אותה ניהל המשיב 2 עם מנכ"ל המבקשת. לדידם, האמור בתגובת המשיבים ואשר נתמך בתצהיר המשיב 2, עומד רובו ככולו בסתירה מוחלטת לדברים בהם הודה המשיב 2 והעולים בקנה אחד עם מה שנאמר בהקלטה.

המשיבים ניסו לתאר את התביעה כתביעה כספית ולהעלים באופן מלאכותי ומטעה את היבטיה הקנייניים המובהקים של התובענה בכלל ושל הבקשה בפרט. המשיבים חזרו והדגישו גם, כי עניין לנו בהסכם פיתוח, שנחתם על ידי המשיבים, הקובע במפורש כי כל הזכויות הקנייניות בכל תוצרי פרויקט הפיתוח שייכות למבקשת עד לקבלת מלוא התמורה בגין כל מרכיבי הפרויקט. שכן, המדובר בהצעת מחיר אחת לפרויקט פיתוח אחד עבור מוצר אחד וכי מחיר כל רכיב בפרויקט נגזר גם מהיקף פרויקט הפיתוח הצפוי כולו.

הדיון בבקשה

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. לדיון התייצבו מר רוברטו שלטון מטעם המבקשת ומטעם המשיבים: המשיב 2, מר לואי עספור וכן מר מולהאם ג'באלי; שלושתם נחקרו בפניי על תצהיריהם.

בסופו של יום ולאחר שהצדדים סיימו לחקור את עדיהם, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

הסיכומים הוגשו כאשר כל צד חזר על טענותיו וביקש לאמצן.

לדידי המבקשת, המקרה עוסק במשיבים חסרי תום לב אשר לא זו בלבד שבחרו להפר פעם אחר פעם את ההסכם שנכרת בין הצדדים וסירבו לשלם עבור תוצרי פרויקט הפיתוח שנמסר להם אלא שאף הפרו וממשיכים להפר גם היום את זכויותיה הקנייניות וזכויות היוצרים של המבקשת באותו תוצר. המשיבים סומכים את תגובתם על תצהירו של המשיב 2 ואולם, כפי שהוכח במהלך שמיעת הראיות, גרסתו קרסה כליל ואף עומדת בסתירה מוחלטת לדברים שהוא עצמו השמיע בשיחה אותנטית שניהל עם מנכ"ל המבקשת ביום 02.07.14 (אשר התמליל שלה הוגש לתיק בית המשפט).

בנוסף, מאזן הנוחות נוטה באופן מוחלט לטובת המבקשת שכן המשיבים לא הביאו כל ראיה על נזק שייגרם להם והסתפקו בטענות בעלמא. כפי שעשו שימוש מקודם במוצרים טרם העסקה עם המבקשת כך י כולה היא לעשות שימוש בהם כיום. מקום בו עסקינן בבקשה לצו מניעה זמני שנועד להגן על זכותה הקניינית של המבקשת ו על זכות היוצרים שלה, הרי לפי ההלכה הפסוקה, ברירת המחדל היא מתן צו מניעה כאשר אין בכוחו של פיצוי לייתר את מתן הצו ועוד, נטל ההוכחה עובר לכתפי המשיבים להוכיח כי עניין לנו באחד מאותם מקרים קיצוניים ונדירים עם נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן בהם בתי המשפט יכולים לחרוג מהכלל ולסרב להעניק סעד.

המבקשת, חזרה והדגישה, כי המדובר הוא בפרויקט אחד שלא ניתן להפריד בין חלקיו ומשלא שולמה כל התמורה המגיעה, נותרו הזכויות הקנייניות בכל תוצרי פרויקט הפיתוח בידי המבקשת.

המבקשת הוסיפה והטמיעה גם, כי טענת המשיבים לפי ה דו"ח ההיתכנות היה חלקי ומאכזב, אינה נכונה; זאת בהתחשב בהשתלשלות העניינים בין הצדדים; מה גם, כך עולה אף מעדותו של המשיב 2 בפני בית המשפט.

גם הטענה בדבר מעמדו של המשיב 2 וסמכויותיו אינה מחזיקה מים. הוכח, כי הוא היה איש הקשר העיקרי בין הצדדים לאורך כל הדרך. המשיב 2 אף הודה בשלב מסוים , כי אישר למבקשת לגלוש לשלב פיתוח ה- SNR.

לגישתה של המבקשת, הוכח, ברמה הלכאורית בלבד, כי קיימת לה תביעה "רצינית" ומהימנה ועוד, הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה ועל כן יש להיעתר לבקשה.

המשיבים בסיכומים חזרו על טענותיהם בהדגישם, כי המדובר בהתקשרות לביצוע שני פרויקטים נפרדים המתייחסים לשני מוצרים שונים כאשר ביחס לפרויקט הראשון הוכח, ואין מחלוקת בין הצדדים , כי שולמה מלוא התמורה. אם כן, הקניין הרוחני בכל הקשור לפרויקט ה- FPGA, הינו של המשיבה.

לטענת המשיבים, השאלה השנויה במחלוקת הינה האם המשיבה אישרה למבקשת להתקדם לשלב הפיתוח, האם בין הצדדים נכרת הסכם באותו הקשר וכמה כסף מגיע למבקשת בגין עבודתה. לגישתם של המשיבים, עניין לנו בתביעה כספית גרידא ואין מקום להפוך את הסכסוך לסכסוך בעל גוון של קניין רוחני.

לטענת המשיבה, היא שילמה למבקשת את מלוא התמורה בגין פרויקט ה- HS בהתאם להצעת המחיר המתוקנת, קרי סך של 43,000 ₪, והמוצר נמסר לידיה והינו קניינה הרוחני של המשיבה. המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס להמשך העבודות אשר בוצעו לפי יתר השלבים וכאן עיקר המחלוקת בין הצדדים באשר לשאלות הנ"ל: מי אישר את המשך ביצוע העבודה, מה התמורה אשר סוכמה ומה השעות אשר הושקעו וכו', קרי, ענין לנו במחלוקת כספית טהורה אשר אין בצו המניעה הזמני כדי לרפא אותה ו /או להביא, דרכו, מזור למבקשת.

המשיבה חזרה על טענותיה כי המבקשת באה בשערי בית המשפט בחוסר ניקיון כפיים ועוד הוסיפה בציינה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת ה וכי, מתן הצו המבוקש יגרום למשיבה נזק בלתי הפיך לאחר שתוצרי הפרויקטים שנמסרו לה הוטמעו זה מכבר במערכותיה ועל כן, הנזק העלול להיגרם למשיבה הינו אדיר אשר עלול להביא לקריסתה ולשיתוק פעילותה העסקית; כאשר מנגד, המבקשת לא הצביעה על נזק ממשי היכול להיגרם לה כתוצאה מאי מתן הצו.

במסגרת סיכומי התשובה אשר הוגשו מטעם המבקשת, חזרה המשיבה על טיעוניה בהדגישה, כי ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית הבעלות והקניין הרוחני בתוצרי פרויקט הפיתוח, והשימוש האסור שעושה בהם המשיבה בניגוד לדין. כן, הדגישה כי המדובר בפרויקט אחד, למוצר אחד במסגרת הסכם אחד.

עד כאן טיעוני הצדדים בקצרה.

רקע משפטי – הכללים למתן צווים זמניים

השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני הם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, שיקולים שביושר ובצדק ודרישת המידתיות (ראה לדוגמה רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, תק-על 2009(1)4840).

יוצא אפוא, (וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בדין הקיים) על מנת לזכות בסעד זמני, יש לעמוד בארבעה מבחנים מצטברים:

א. הוכחת הזכות לכאורה; כאשר הדרישה היא להוכחת סיכויי הצלחה בתובענה, או שכנוע בית המשפט כי קיימת שאלה של ממש אשר יש לדון בה.
ב. הכרחיות מתן הצו, לפני בירור התביעה העיקרית.
ג. "מאזן הנוחות" – בחינת הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב אם יינתן הצו;
ד. האם בקשתו של המבקש נגועה בהיעדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות, שיהוי וכיוצ"ב.

בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים ובגורל התביעה העיקרית (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י ל"ח (4)105, 109-108).

לא זו אף זו, על בית המשפט להימנע מקביעות גורפות הנוגעות במישרין לסעד העיקרי המבוקש על ידי המבקשת. בקשה לסעד זמני נבחנת על רקע התשתית הראייתית הלכאורית, וכמאמרם של פוסקים ומלומדים, לעולם חייב השופט המקיים דיון בה להימנע מקביעות מוחלטות המתיימרות להכריע את גורל המשפט (ראה רע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ, פ"ד מג(1) 579, 582 (1989) ; ע"א 1828/97 אלברט נ' קנדקס בע"מ, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 25.9.97).

ועוד; ראה רע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כך: "כידוע, הכרעה בשאלה האם יש ליתן סעד זמני מורכבת מאיזון ושקלול של שני מרכיבים עיקריים - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות - אשר ביניהם מתקיימים יחסי גומלין על דרך מה שמכונה "מקבילית כוחות" (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (ל א פורסם).

בהקשר של זכויות יוצרים, יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת דורנר ברע"א 6141/02 אקו"ם בע"מ נ' תחנת השידור גלי צה"ל, פ"ד נז(2) 625, 629:

"מכך נגזר כי ראש וראשון לסעדים בגין הפרתה של זכות היוצרים הוא מתן אפשרות לבעל הזכות למנוע הפרה זו בדרך של עתירה לקבלת צו-מניעה. סעד זה הוא מיידי, ויש לתתו כבר מעת שעלה בידי היוצר להוכיח כי זכותו הופרה. פיצוי כספי אינו תחליף לסעד המניעה, ובהיעדר הסכמה לכך מצד בעל הזכות לא יוכל לבוא במקומו של סעד זה. אדרבה, על-פי-רוב יהיו הפיצויים בגין הפגיעה שגרמה ההפרה סעד משלים לסעד המניעה."

דיון והכרעה

כמובא לעיל, בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים ובגורל התביעה העיקרית, כי אם עליו לבדוק שמא הוכיחה המבקשת זכות לכאורה. בהקשר זה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים , כפי שאלה עלו על הכתב בהרחבה וגם במהלך הדיון בפני במסגרת הבקשה למתן הסעדים הזמניים, ניכר , כי המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לשאלה אם ניתן להפריד בין הפרויקטים אשר הוזמנו או שמא המדובר הוא בהסכם אחד ובמוצר אחד שלא ניתן להפריד בין חלקיו. או אז, ככל והמדובר הוא בהסכם אחד הוסכם בין הצדדים כי זכות הקניין תועבר למשיבה רק עם תשלום כל התמורה המגיעה.

כפי שניתן להבין מטיעוני הצדדים, העבודה אשר הוזמנה כללה 3 שלבים: 1. פיתוח ה- FPGA תמורת סך של 188,000 ₪ בתוספת מע"מ, 2. ביצוע השלב הראשוני של מחקר ובדיקת היתכנות פיתוח ה- SNR תמורת סך של 43,000 ש"ח, 3. ככל ובדיקת ההתכנות תסתיים בהצלחה, תתבקש המבקשת להמשיך ליתר שלבי פיתוח ה- SNR תמורת סך של 290 ₪ בתוספת מע"מ לכל שעת עבודה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הסך של 188,000 ₪ בתוספת מע"מ שולם למבקשת וכך גם הסך של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ .

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הזמנת העבודה לפי השלב השלישי של ההסכם לפיו נקבעה תמורה לפי שעה ועוד, השעות אשר הושקעו, מי אישר את המשך העבודה וכו'. כאן עיקר חצי-טענותהצדדים.

אין מחלוקת, כי עניין לנו בזכויות של קניין רוחני והמגמה של המשיבה להסיט את הדיון וללמד כי המדובר הוא במחלוקת כספית גרידא, אין לה על מה לסמוך.

השאלה הניצבת בפנינו היא היכולת להבחין ולהפריד בין חלקי ההסכם , דבר שיש בו כדי להשליך על הזכויות של מי מהצדדים.

כאמור, אין בית המשפט בשלב זה של הדיון בא להכריע בזכויות הצדדים. אולם, על פניו ולכאורה ניתן לראות , כי על אף העובדה כי המדובר בהסכם אחד, עדיין – ענין לנו בשלבים כאשר כל שלב עומד בפני עצמו. מספר סיבות הובילו אותי למסקנה זו; עבור השלב של פיתוח ה- FPGA יצאה הזמנה נ פרדת, שלב זה אינו קשור בצורה כלשהי לשלב השני מלבד העובדה כי המדובר בשלבים אשר שולבו תחת אותו הסכם ככל הנראה מאחר ומדובר באותו פרויקט. גם בהצעות הקודמות אשר הוחלפו בין הצדדים לקראת ההצעה הסופית, סוכם אותו מחיר ביחס לאותו שלב והמחלוקת /או ליתר דיוק, המחלוקת הכספית, התייחסה ליתר השלבים אשר בקשר אליהם סוכמו מחירים אחרים; כך שיש מקום לראות את השלב הראשון כמנותק, נפרד ועומד בפני עצמו.

שוב, הדברים הוכחו רק לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות. מכאן, המסקנה אליה הגעתי מובילה לדחיית הבקשה לצו מניעה זמני ככל שהיא מתייחסת לרכיב זה של העסקה קרי, פיתוח פרויקט FPGA .

לא כך הם פני הדברים באשר לשלב השני של ההסכם , של פיתוח פרויקט ה- HS. בהקשר זה סיכמו הצדדים ביניהם את הטיפול בשני שלבים זאת בשל עלות הפיתוח הגבוהה אשר הוצעה מלכתחילה. אכן, הסכום הראשוני של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ שולם. אולם, יתר הסכומים לא שולמו וכאן כאמור , צצה ונולדה המחלוקת בין הצדדים בשאלה, מי נתן את האישור להמשך ביצוע העבודות, היקף השעות אשר אושרו וכו'. בהקשר זה הועלו הרבה טיעונים ונחקרו ה מצהירים ארוכות בפניי ואף הוצגו התכתבויות בין הצדדים במצורף לטיעוניהם בכתב ובהקשר זה, ושוב מבלי לקבוע מסמרות, קובע אני כי המבקשת הוכיחה זכות לכאורה ברמה הדרושה בבקשות כגון דא.

בית המשפט לא ייכנס עמוק אל תוך עובי הקורה בשל השלב הדיוני בו אנו נמצאים . יחד עם זאת, יש לציין כי טרם מתן החלטה זו עיינתי בכל המסמכים אשר הונחו על שולחני ואף התרשמתי מהעדים כפי שאלה העידו בפניי.
יוצא איפוא, כי בכל הקשור לפיתוח פרויקט ה- FPGA קובע אני כי לא הוכחה זכות המבקשת לכאורה זאת להבדיל מפיתוח פרויקט ה- HS.

מכאן לשאלת מאזן הנוחות; בל נשכח כי עניין לנו בבקשה לסעדים זמניים בגין הפרתה של זכות יוצרים ובהתאם לפסיקה, הסעד הראשון הוא מתן אפשרות לבעל הזכות למנוע הפרה זו בדרך של עתירה לקבלת צו מניעה. סעד זה הוא מיידי, ויש לתתו כבר מעת שעלה בידי היוצר להוכיח כי זכותו הופרה. עוד נקבע כי פיצוי כספי אינו תחליף לסעד המניעה.

באיזון בין הנזק אשר ייגרם למבקשת כתוצאה מהפרת זכות הקניין הרוחני ככל ולא יינתן צו מניעה זמני לעומת הנזק אשר ייגרם למשיבים ככל ובית המשפט כן ייעתר לבקשה נדמה כי ידה של המבקשת על העליונה. מדובר בהפרת זכות יוצרים שאינה ניתנת לכימות כספי אשר הושקעו בה הרבה שעות ועמל רב ואינה עניין של מה בכך. הנזק אשר ייגרם למשיבה עצום, ככל שיהיה, אין להשוותו אל מול הנזק אשר ייגרם למבקשת ככל ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.

שיקולי יושר הם גם אחד השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו להחליט בגורלן של בקשות למתן סעדים זמניים. בשונה מעמדת המשיבים, לא ניתן לומר כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב או כי נגועה היא בחוסר ניקיון כפיים. זאת אני קובע לאור התרשמותי מטענות הצדדים ועדויותיהם בפניי על דוכן העדים.

יוער כי, שמתי ליבי להצעת המשיבים כפי שזאת באה לידי ביטוי בסיכומי טענותיהם באשר להפקדת סכום כספי בקופת בית המשפט. עוד, שמתי ליבי לעמדת המבקשת והתנגדותה לאותה הצעה.

לסיכום

לאור כל המקובץ לעיל, נעתר אני לבקשה בחלקה ונותן צו מניעה זמני בכל הקשור לפיתוח חומרה לכרטיס HS שבמוצר SNR על כל שלביו, לרבות דוח בדיקת ההתכנות לפיתוח שפיתחה המבקשת עבור המשיבה, האבטיפוס שנמסר לה, והשרטוטים שהוכנו עבורה בידי המבקשת.

הצו ימשיך לחול עד למתן החלטה אחרת ו/או עד למתן פסק דין סופי בתביעה.

כתב ההתחייבות העצמית אשר הוגש במצורף לבקשה, ללא הגבלת סכום, הינו תנאי למתן הצו הזמני.

בנוסף, אני מחייב את המבקשת בהפקדת סך של 30,000 ₪ או בערבות בנקאית לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת.

בכל הקשור לבקשה בחלקה הראשון, ביחס לפיתוח רכיבי ה- FPGA , הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות; אלה יישקלו בסוף ההליך עם מתן פסק דין סופי.

בשולי החלטתי זו, הייתי ממליץ לצדדים לסיים את ההליכים ביניהם דרך ניהול מו"מ ישיר ו/או באמצעות הליכי גישור.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

סאאב דבור ,שופט
רשם בית המשפט המחוזי-נצרת