הדפסה

מכון המקדש נ' כרטא החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור בעמ

בפני
כב' השופט משה בר-עם

תובעים

כרטא החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור בעמ

נגד

נתבעים

1.המכון ללימודי מחקר ובניין המקדש
2.בית האמן העברי בע"מ
3.ישיבת דביר
4.המדרשה לידע המקדש
5.ישראל אריאל
6.מרדכי בנציון פרינס
7.חיים ריצ'מן
8.יהודה יהושע גליק

פסק דין

כללי

פסיקה על דרך הפשרה על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: " פסיקה בפשרה"), בעניין תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכמי הוצאה לאור של מוצרים ספרותיים ובסך של 4 מיליון ₪.

רקע עובדתי ודיוני

התובעת, חברה פרטית, משמשת כבית הוצאה לאור וחברה כרטוגראפית המספקת מפות ושירותי מיפוי, מתמחה בהוצאה לאור של ספרים, מילונים, אנציקלופדיות, לקסיקונים, ספרי עיון ואטלסים בנושאי ארץ ישראל, עם ישראל ומדינת היהודים (להלן: "כרטא").

הנתבעת 1 (להלן: " מכון המקדש או המכון "), הינה עמותה רשומה כדין, עוסקת בקידום והנחלת נושא "בית המקדש" , באמצעות מחקר, פעולות חינוך, תערוכות, חיבור, הפצת ספרים ותמונות בקרב הציבור. כמו כן, מפעילה מרכז מבקרים, מכון מחקר ומדרשה, במסגרתם עורכת ימי עיון, הרצאות וסדנאות שהמוטיב המרכזי בפעילותה הינו הפצת תודעת המקדש בציבור וחיבור ספרים רבים בנושא המקדש, לרבות סידורים, מחזורים וספרי עיון.

נתבעת 2 הינה חברה פרטית אשר לטענת כרטא הוצגה בכל הזמנים כזרוע שיווקית של מכון המקדש ועל פי הרישום ברשות התאגידים, כל מניותיה מוחזקות על ידי הנתבעת 3 להלן. נתבעת 3 הינה עמותה שמטרותיה, בין היתר, הוראה לבני נוער בתחום הקודש והאמנות. נתבעת 4 הינה עמותה הפועלת כזרוע חינוכית של המכון, ומספקת לו שירותים שונים. נתבע 5 הינו מייסד המכון ומשמש כנשיאו (להלן: "הרב אריאל"). נתבעים 8-6 שימשו נושאי משרה במכון.

על פי הנטען, בזמנים ובמועדים הרלוונטיים לתובענה, התקשרו הצדדים במערכת חוזית רחבת היקף לשיתוף פעולה פורה שנמשך קרוב לעשור. במסגרת היחסים המשפטיים ביניהם, העביר המכון לכרטא חומרי גלם בדמות כתבי יד, תמונות ואיורים (להלן: "המוצרים") וכרטא התחייבה להפיקם ולהוציאם לאור. ההסכם הראשון נחתם ביום 30.12.1994 ולפיו התחייבה כרטא להוציא לאור את הספר הידוע בשם "הגדה של פסח – אגדת המקדש" (להלן: "ההסכם הראשון"). בסעיף 2.1 להסכם הראשון, נקבע כי לכרטא הזכויות הבלעדיות להוציא את הספר לאור. סעיף 6 קבע את התמורה מסך התקבולים שהתקבלו ממכירת הספר. סעיף 6.7 קבע כי כרטא רשאית לעשות שימוש "בתמונות בודדות" לאיור ביצירות ספרותיות אחרות שהוצאו לאור על ידה. ביום 17.8.1995, נחתם ההסכם השני (להלן: "ההסכם השני") על פיו התחייבה כרטא להוציא לאור את ספר הידוע בשם "מחזור יום הכיפורים – מחזור המקדש". עיון בהסכם מלמד כי תנאיו דומים לאלה של ההסכם הראשון. ביום 5.10.1995 נחתם ההסכם השלישי (להלן: "ההסכם השלישי") לפיו התחייבה כרטא להוציא לאור סדרת חוברות אשר ישמשו יסוד לחיבור "אנציקלופדיה המקדש". נוסף על התנאים שנקבעו בהסכם שבעיקרם דומים לאלה שנקבעו בהסכמים הקודמים, נקבע בסעיף 3.5 כי מכון המקדש מתחייב "להציע כל כתב יד" לכרטא וככל שלא תשיב להצעה בתוך 40 ימים, רשאי מכון המקדש להציע את כתב היד לגורם אחר (להלן: "זכות הראשונים"). ביום 31.12.2000 נחתם ההסכם הרביעי (להלן: "ההסכם הרביעי") והאחרון במסגרתו התחייבה כרטא להוציא לאור סדרת חוברות לימוד הידועים בשם "חוברות אוצר המקדש"
(להלן: "ההסכמים")

במהלך תקופת ההתקשרות החוזית, חל משבר ביחסי האמון בין הרב אריאל למנהלי מכון כרטא, ניכר חוסר שיתוף פעולה והתגלעו חילוקי דעות וחיכוכים רבים בין הצדדים שלאחריהן ננקטו הליכים משפטיים. כך הוגשה בבית משפט זה (ת"א 11616-03-11) תביעה כספית בסך 3 מיליון ₪ על ידי הרב אריאל נגד כרטא, בעלי מניותיה וגורמים נוספים (להלן: " תביעת הרב אריאל" ), בטענה כי אלו גרמו לאובדן כתב יד של יצירה ספרותית, פרי רוחו ועמלו, העוסק בתולדות וחקר ארץ ישראל. תביעת הרב אריאל הסתיימה עם מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיו נמחקה התובענה ללא צו להוצאות. לצד ההליכים כאן, הוגשה תובענה על סך 500,000 ₪, של מכון המקדש כנגד כרטא לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 53454-06-11), בטענה להפרת זכויות יוצרים בטקסטים וביצירות ספרותיות של כרטא, אשר בהן שולבו עשרות יצירות צילומיות ואומנותיות של מכון המקדש (להלן: "תביעת המכון"). על פי הנטען שם, בשנת 2006 הוציאה כרטא לאור ספר בשפה האנגלית תחת שם הכותר "THE QUEST". בספר המפר שולבו 24 יצירות צילומיות ואומנותיות (להלן: "התמונות"), השייכות למכון ומבלי לקבל הרשאה כדין. עוד נטען כי אין לקבל את טענת כרטא לפיה השימוש שעשתה בעשרות התמונות מתיישב עם ההרשאה בהסכמים לעשות שימוש "בתמונות בודדות בלבד".

בתביעה שלפניי נטען בעיקר ובתמצית, כי על פי המערכת החוזית, אשר צפתה פני עתיד, ניתנה לכרטא, במפורש זכות הראשונים בכל כתב יד שמכון המקדש מבקש להוציא לאור (לדוגמא בסעיף 3.5 להסכם הרביעי). לטענת כרטא הפרו הנתבעים את זכות הראשונים לאחר שמכון המקדש לא הציע לכרטא מספר כתבי יד בטרם פנה לגורמים אחרים. כך למשל, בשנת 2008 חתמו המכון וחברה ביסוד, בשם "מכון המקדש בע"מ" , באמצעות מנהלה ובעליה, אחד בשם אדמוני, על הסכם לפיו הוענקה לחברה ביסוד זכות הוצאה לאור ושיווק בלעדי למוצרי מכון המקדש תוך הפרת זכות הראשונים. הפרה אחרת עניינה הוצאה לאור של אלבום מדבקות לילדים. בתחילה, נוכח פניית המכון לכרטא בהצעה להוציאו לאור, יצרה כרטא קשר עם חברה חיצונית המתמחה בהפקת אלבומים מסוג זה, שהחלה בביצוע העבודה תוך השקעת כספים במחקר, פיתוח ושיווק. אולם, במהלך פיתוח המוצר, לאחר שהתקיימו דיונים ונערכו קבוצות מיקוד, באופן בלתי צפוי ובניגוד לכל ההסכמים, התברר כי מכון המקדש, באמצעות גורם אחר, הפיק והוציא לאור את האלבום תוך הפרת זכות הראשונים של כרטא. הפרה נוספת של זכות הראשונים, הינה בקשר לכותר "אנציקלופדיה בית המקדש", שבעניינה נטען להפרה צפויה נוכח כוונה של המכון למנוע מכרטא להוציאו לאור.

סוגיה נוספת עניינה בזכויות היוצרים במוצרים. על פי הנטען, מכון המקדש העביר לכרטא את מכלול הזכויות בקשר למוצרים, לרבות זכויות בלעדיות להוציא לאור, להעתיק, לפרסם ולהפיץ, כולל הוצאה לאור של עדכונים, תוספות, קיצורים ויצירות נגזרות אחרות במוצרים ובתוצרי הלוואי שלהם, בכל הפורמטים האפשריים. בהקשר זה נטען כי לשון ההסכמים ברור ומפורש ומלמד על העברת מלא הזכויות במוצרים באופן בלעדי שלאחריהן לא נותרו בידי המכון זכויות כלשהן בקשר למוצרים. כרטא דחתה את טענת המכון לפיה כל שניתן לה בגדר ההסכמים הינו רישיון ייחודי ובלעדי להוציא את המוצרים לאור. לפיכך, כאשר המכון עושה שימוש מסחרי במוצרים, מוכר לצד שלישי זכויות לעשות שימוש במוצרים אלו, הוא מפר את זכויותיה של כרטא במוצרים. הפרות המכון ופגיעה בזכויות היוצרים הנטענות של כרטא במוצרים, פורטו בסיכומיה (לרבות בסעיפים 151-140). לצד הפרות אלו, נטען כי מכון המקדש מכר והעמיד לרשות גופים אחרים עיבודים של ציורים ותמונות הקשורים למוצרים, אשר הופיעו במספר ספרים ואתרי אינטרנט שפורסמו על ידי גורמים שונים, זאת תוך הפרת זכות היוצרים שהוענקה לכרטא באופן בלעדי.

כרטא הוסיפה וטענה כי בשלב מסו ים במהלך ההתקשרות החוזית, נבלם שיתוף הפעולה מצד המכון באופן אשר גרם לפגיעה קשה במוצרים שהוציאה לאור ובהכנסות ממכירתן, זאת בין היתר על דרך של פניית המכון לאדמוני, להוצאה לאור מחודשת של מקצת מהמוצרים שהוצאו לאור על ידי כרטא. התנהגות המכון בשל אי שיתוף הפעולה גרמה נזקים לכרטא, לרבות פגיעה בשווי הכלכלי של הזכויות במוצרים שרכשה.

בגדר סיכומיה ועל פי המתווה הדיוני להלן, שהסדיר את סיום היחסים המשפטיים והכלכליים שבין הצדדים, טענה כרטא לשווי הזכויות הנטענות במוצרים וכן בעניין שווי המלאי שעליה להשיב למכון אשר הוערך בסך של כ – 500,000 ₪ . עוד נטען לעניין הוצאות המגיעות לכרטא בגין ניהול הליכי סרק של הרב אריאל והדגישה, כי אין בפסק הדין שניתן שם, כדי ללמד על הסכמתה לוויתור על הוצאות ההליך.

יוער, כי בכתב התביעה טענה כרטא לאחריות אישית של הנתבעים 8-5, בין היתר כמי ששימשו נושאי משרה במכון במועדים הרלוונטיים וקיימו באופן אישי את כל יסודות ההפרות והעוולות שיוחסו למכון. יחד עם זאת בהסדר הדיוני להלן, הסכימה להסיר את טענותיה כנגדם (וכנגד הנתבעים 4-2) בכפוף לביצוע פסק הדין.

בכתב ההגנה נטען בתמצית, בין היתר, כי מכון המקדש מעולם לא הקנה לכרטא זכויות קניין רוחני במוצרים. המכון הדגיש, כי עיון מדוקדק בהסכמים, אשר נוסחו באופן חד צדדי על ידי בא-כוחה של כרטא, מעלה כי לכל היותר ניתן לכרטא רישיון שימוש ייחודי ומוגבל להוצאה לאור של המוצרים. זכויות המשנה שהועברו לכרטא מצומצמות בהיקפן, ועיקרן הוצאה לאור, הדפסה והפצה של יצירות ספרותיות, צילומיות ואדריכליות. עוד נטען כי בתאם להתחייבות החוזיות, מכון המקדש פנה תחילה אל כרטא, באופן ייזום, ואולם, כאשר כרטא לא גילתה עניין בפיתוח והוצאה לאור של סדרות ספרים ויצירות שהועברו אליה, נאלץ מכון המקדש לחפש תורמים שונים על מנת להוציאם לאור. בהקשר זה, נטען כי ההסכם שנכרת עם אדמוני נועד לצרכי שיווק והפצת מוצרים אחרים שאינם קשורים להסכמים.
במהלך הדיון (פרוטוקול מיום 14.3.2013, עמודים 4-3) קיבלה כרטא את המלצת בית המשפט ובהמשך ניתנה גם הסכמת המכון (ראה החלטתי מיום 11.4.2013), לפסיקה על דרך הפשרה ובתנאים כדלקמן:

  1. היחסים המשפטיים והחוזיים בין הצדדים יסתיימו.
  2. כרטא תשיב לידי מכון המקדש את כל הזכויות שרכשה במוצרים מכוח ההסכמים, לרבות את מלאי המוצרים המצוי ברשותה (להלן: " הזכויות והמלאי").
  3. תמורת סיום היחסים המשפטיים בין הצדדים והשבת הזכויות החוזיות והמלאי, ישלם מכון המקדש לכרטא סכום כספ י ששיעורו יקבע על ידי בית המשפט על פי שיקול דעתו וללא נימוקים.
  4. בית המשפט ייתן דעתו לטענות הצדדים כפי שפורטו בתובענה ובהליכים המשפטיים המתנהלים בגדר תביעת המכון ויעריך את הסיכונים והסיכויים של הצדדים.
  5. פסק הדין שיינתן יסיים את הסכסוך בין הצדדים בעניין מושא התובענה ובקשר להסכמים.
  6. התביעה כנגד הנתבעים 8-2 תידחה, בכפוף לביצוע פסק הדין, ללא צו להוצאות.
  7. בית המשפט יהיה רשאי לקבוע סנקציה לאי תשלום הסכום שייפסק עד למועד שייקבע.

(להלן: "ההסדר הדיוני")

נוכח ההסדר הדיוני נקבע המשך הדיון להגשת ראיות משלימות ולסיכום טענות. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים (וסיכומי התשובה) וראיותיהם הובא התיק לפניי למתן פסק דין בפשרה, במתכונת עליה הסכימו הצדדים בגדר ההסדר הדיוני וכמפורט להלן. כמו כן ועל פי החלטתי הועבר לעיוני תיק בית משפט השלום בעניין תביעת המכון על כל כתבי הטענות והראיות שהוגשו.

בסיכומיה, חזרה כרטא בפירוט רב על עיקר טענותיה תוך שהדגישה את טיב זכויותיה, הן לעניין זכות הראשונים והן לעניין זכויות היוצרים במוצרים, כמו גם לעניין התנהלות המכון והנזקים שגרם בגין אי שיתוף פעולה בקיום ההסכמים, הוצאות משפטיות בגין ניהול הליכי סרק של תביעת הרב אריאל ושווי הזכויות והמלאי שהושבו לידי המכון. להוכחת טענותיה צירפה תצהירים של גורמים רלוונטיים ולביסוס שומת הנזק הסתמכה על חוות דעת מומחים בגדרם הוצגו הנתונים הכספיים וחישוב ההפסדים והנזקים הנטענים שנגרמו, כמו גם, שווי הזכויות והמלאי , נוכח סיום היחסים החוזיים בין הצדדים והכל בסכום של מיליוני שקלים.

בסיכומי הנתבעים נטען, תחילה, כי יש להורות על מחיקת התביעה בעניינם של נתבעים 8-2 בשל היעדר יריבות ועילה ומשלא הובאה תשתית ראייתית לביסוס ולהוכחת טענות כרטא בעניינם, לרבות תשתית המייחסת לנתבעים 8-5 מעורבות ומחויבות אישית. לגופו של עניין, חזר המכון על עיקר טענותיו בהגנתו, הדגיש את הפרת ההסכם הרביעי על ידי כרטא ומחדלה בהוצאה לאור של המוצרים שנמסרו לה, טען לעניין הפחתת שיעור התגמולים בניגוד להסכמים, והדגיש בהרחבה את טיבה של הזכות שהוענקה לכרטא מכוחם שעניינה רישיון ייחודי להוצאה לאור בלבד, תוך שדחה את טענתה הנוספת לזכויות קניין במוצרים. עוד נדרש בסיכומיו לתביעת המכון וטען לנזקים שנגרמו בגין הפרת זכויות היוצרים בתמונות. לביסוס ולהוכחת טענות המכון צורפו לסיכומיו ראיות שונות ובכלל זה חוות דעת מומחה. המכון הטעים כי הרווח הנקי מהוצאה לאור של המוצרים (לאחר ניכוי הוצאות נלוות – הכוונה כנראה להוצאות כלליות – ועמלות מכירה למפיצים, שלא הובאו ב חוות הדעת של כרטא), בין השנים 2012-1994 עמד על סך של 927,000 ₪ , בלבד ושווי הזכויות שהעניק המכון על פי ההסכמים מגיע כדי כ – 60,000 ₪. כמו כן הוסיף כי הזכויות הדיגיטליות במוצרים חסרות כל ערך ממשי ושווי המלאי (למכון) אינו עולה על 100,000 ₪. בהמשך טען כי כרטא עיכבה תמלוגים בסכום משוערך של כ – 120,000 ₪ ועמד על זכותו לפיצוי בגין הפרת ההסכם הרביעי , זאת לאחר שכרטא בחרה משיקוליה שלא להוציא לאור את המוצרים על פיו. בעניין תביעת המכון להפרות זכויות היוצרים בתמונות על דרך של פרסום , שלא על פי הרשא ה, במוצרים אחרים של כרטא, טען לפיצויים סטטוטוריים בסכומים שפורטו. כמו כן, דחה את טענות כרטא בעניין ההוצאות המשפטיות בניהול ההליכים בתביעת הרב אריאל והדגיש, כי אלה נמחקו ללא צו להוצאות . לעניין אלבום המדבקות טען כי זה אינו עונה על הגדרת "כתב יד" וממילא לא הייתה חובה על המכון להציעו תחילה לכרטא להוציאו לאור. לסיכום, טען לפיצויים כספיים המגיעים לו הן בשל תשלומים שעוכבו על ידי כרטא שלא כדין והן לפיצויים בסכומים שפורטו בגין הפרות זכויות היוצרים של המכון בתמונות. כמו כן עתר לסעדים אחרים שעניינם צווי עשה והצהרתיים בעניין המוצרים, נוכח סיום היחסים החוזיים שבין הצדדים.

בסיכומי התשובה טענה כרטא כי אין מקום להורות על מחיקת התביעה בעניינם של הנתבעים 8-2 זאת נוכח ההסדר הדיוני שעל פיו הוסכם כי התביעה בעניינם תידחה, בכפוף לקיום פסק הדין על ידי המכון. נוכח תנאי ההסדר, לא נדרשה כרטא בסיכומיה לעניין שאלת חבותם וממילא לא הובאו ראיות לביסוס הטענות בעניינם. עם זאת, הדגישה את אחריותם של נושאי המשרה במכון בהתאם לדין ולנוכח התנהלותם הנפסדת. בהמשך דחתה את טענות המכון לעניין תשלום תמלוגים מופחת והשבת כספים, עמדה על דלות הראיות שהובאו בסיכומיו ודחתה את סברות מומחה המכון בחוות דעתו. לסיכום, הבהירה וחידדה את טענותיה כפי שפורטו בסיכומיה.

בסיכומי תשובת המכון נטען כי אין ליתן משקל לחוות דעת המומחים של כרטא, בין היתר משהמומחים לא עיינו במוצרים ובשל סברות הפוכות של מומחה כרטא בגדר תביעת הרב אריאל, תוך שהטעים, כי כרטא כשלה בהנחת תשתית ראייתית לביסוס טענותיה להפסדים ולנזקים בסכומים שנטענו. לסיכומי התשובה צורף תצהיר מומחה המכון בתמיכה ובתגובה לחוות דעת מומחי כרטא.

מכאן, משהוגשו סיכומי הצדדים לרבות סיכומי התשובה הובא התיק לפניי למתן פסק דין, על דרך ה פשרה, כדלקמן:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם (בהליכים שלפניי, בתביעת המכון ובתביעת הרב אריאל- לרבות הראיות שהובאו שם), התרשמתי מהראיות שצורפו לסיכומיהם, עיינתי בחוות דעת המומחים, שקלתי את השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים לעניין ראה, בהרחבה, פסק הדין בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש ( פורסם בנבו, 30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה ולסיום כולל של הסכסוך והיחסים המשפטיים החוזיים על פי ההסכמים, השבת הזכויות והמלאי, הנני מחייב את המכון לשלם לכרטא סך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.12.2013 ובכל חודש עוקב.

עם ביצוע פסק הדין במועדים שנקבעו כאמור, התביעה בעניינם של הנתבעים 8-2 תידחה ללא צו להוצאות. אי תשלום סכום פסק הדין, כולו או חלקו, במועדים שנקבעו (א יחור של עד 7 ימים לא ייחשב להפרה), יעמיד את סכום פסק הדין (בניכוי הסכומים ששולמו), לתשלום מיידי בתוספת סך של 50,000 ₪ וניתן יהיה לנקוט בהליכים לביצועו בלשכת הוצאה לפועל הן כנגד המכון והן כנגד הנתבעים 2-8, יחד ולחוד.
בנסיבות העניין, משפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, ובשים לב לסכום שנפסק, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ד, 18 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.