הדפסה

מיקנר ואח' נ' ברכה תמיר רהיטים בע"מ

המערערים:

1.אילן מיקנר
2.מירב מיקנר
ע"י ב"כ עוה"ד ברמי

נגד

המשיבה:

ברכה תמיר רהיטים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צפדיה

פסק דין
ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת אודליה ביטון), מיום 26.1.14 בתיק הוצל"פ (ראשל"צ) 18-1337110-7, בבקשה בטענת "פרעתי".
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. המשיבה הינה יצרנית רהיטים.
בין הצדדים נקשר הסכם על פיו ביום 25.8.09 הזמינו המערערים מאת המשיבה שולחן בייצור מיוחד, תמורת הסך של 10,750 ₪.
ההסכם פורט בהזמנה ממועד זה, אשר עליה מפורטת סקיצה של השולחן (להלן: " ההזמנה" ו – "הסקיצה הראשונה", לפי העניין).
המערערים שי למו את תמורת השולחן באמצעות כרטיס אשראי ואולם, במועד מאוחר יותר הם ביטלו את החיוב ועל כן, הגישה המשיבה תביעה כספית בסדר דין מקוצר, כנגד המערערים (ת"ט 48929-11-10).
לאחר שניתנה רשות להתגונן, נידונה תובענה זו בפניה של כב' השופטת בלכר. הצדדים קיבלו את הצעת כב' ביהמ"ש, לפיה ינתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, לאחר הגשת סיכומים בכתב תוך שבוע ימים.
2. ביום 13.2.13, ניתן פסק דינו של ביהמ"ש בו נאמר כדלקמן:
"אני פוסקת בזה כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת לסילוק סופי ומלא, כנגד כל תביעות התובעת כנגד הנתבעים כמפורט בתובענה, סכום הכולל של 7,600 ₪ בתוספת הוצאות אגרה בסך 365 ₪. במקביל לתשלום, תספק התובעת לנתבעים את השולחן בלבד (ללא תשלום נוסף וללא חיוב בגין ההובלה)".
תיק ההוצל"פ
3. הואיל והמערערים לא שילמו את הסכום שבפסק הדין, פתחה המשיבה כנגדם את תיק ההוצל"פ הנידון.
המערערים הגישו בקשה בטענת "פרעתי" אשר בה טענו כי השולחן שהמשיבה רצתה לספק להם איננו השולחן אותו הזמינו ואשר הינו נשוא הסקיצה הראשונה.
לטענת המשיבה, השולחן הינו בהתאם לסקיצה אחרת שצורפה כנספח ב' לתצהיר העדות הראשית של מר אלברט בוזגלו (להלן " "תצהיר בוזגלו"), אשר הוגש במסגרת תצהירי העדות הראשית של המשיבה. בתצהיר זה, נאמר כי ערך את הסקיצה הזו במועד ההזמנה ובהתאם לדרישות המערערים (להלן: " הסקיצה השניה").
לטענת המשיבה, השולחן שסיפקה הינו בהתאמה מוחלטת לסקיצה השנייה ובכל מקרה, אין המדובר בסקיצה שונה מהסקיצה הראשונה, שכן המדובר בסקיצה שנעשתה מזוית שונה. למעשה, המדובר בהיינו הך.
עוד טענה המשיבה, כי המערערים לא טענו מעולם טענה זו של חוסר התאמה לסקיצה הראשונה בבית המשפט. השולחן יוצר עוד בשנת 2009, המערערים ידעו על קיומה של הסקיצה השניה וראו אותה , ובבית המשפט לא העלו כל טענה על פיה השולחן איננו מתאים לאיזה מבין הסקיצות.
החלטת כב' רשמת ההוצל"פ
4. כב' הרשמת דחתה את הבקשה בטענת "פרעתי". כב' הרשמת קיבלה את טענת המשיבה כי במסגרת ההליך בבית המשפט לא היתה כל טענה לגבי צורת השולחן או סוגו, ובית המשפט כלל לא נדרש לטענה מסוג זה עת ניתן על ידו פסק הדין, וממילא גם לא היתה הכרעה בעניין זה בפסק הדין.
טענה זו, של אי התאמה לסקיצה הראשונה, הועלתה על ידי ה מערערים רק לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית המשפט.
בנסיבות אלה, כך קבעה כב' הרשמת, אין כל מקום לחרוג מהמסגרת הדיונית שהתוותה בין הצדדים בכתבי טענותיהם ובהליך שניהלו בבית המשפט , ואין כל מקום לקבוע כי השולחן שסופק לוקה באי התאמה לאיזה מבין הסקיצות.

דיון והכרעה
כבר עתה אומר שסבורני כי החלטת כב' הרשמת - בדין יסודה.
5. עיון בתצהירו של המערער שהוגש לבית המשפט מגלה, כי אין בפיו שום טענה באשר להתאמת השולחן לסקיצה הראשונה. כל טענות המערער הינן בעניין זמן האספקה והאיחורים באספקה (סע' 3, 5, 8 ו- 9 לתצהיר העדות הראשית של המערער). לענין זה אצטט את האמור בסעיף 8 לתצהיר העדות הראש ית של המערער:
"אני אטען כי התובעת הפרה את התחייבויותיה לספק לנו את השולחן במועד ולאחר מכן המשיכו להפר את התחייבויותיהם לספק את השולחן במועדים נוספים כשהם עושים זאת שוב ושוב ולכן ביטלנו את ההזמנה כדת וכדין עקב הפרת ההסכם וההתחייבויות".
ובסעיף 9:
"אני אטען כי המשיבה הטעתה אותי, בכך שהוליכה אותי שולל שוב ושוב ובחוסר תום לב לענין זמן אספקת המוצר... משכך התרופה העומדת לי בגין התנהגות זו, והטעיה כאמור, הינה ביטול ההסכם".
הנה כי כן, אין בפיו של המערער כל טענה וחצי טענה באשר לאי התאמתו של השולחן לסקיצה הראשונה, וכל טענותיו עניי נן במועדי האספקה והאיחור באספקה.
6. ב"כ המערערים טען כי אי ההתייחסות להתאמת השולחן לסקיצה הראשונה נבעה מהיות ההליך בסדר דין מהיר, ולכן תצהירי העדות הראשית הוגשו במקביל. לפיכך, לא היתה בידי המערערים כל אפשרות להתייחס לטענת המשיבה, שהופיעה לראשונה רק בתצהיר בוזגלו, כי הסקיצה הנכונה הינה הסקיצה השנייה.
אין בידי לקבל טענה זו. תצהירי העדות ה ראשית מטעם המשיבה (לרבות תצהיר בוזגלו) הוגשו ביום 13.6.12 ואילו תצהיר העדות הראשית מטעם המערערים הוגש ו ביום 6.12.12. דהיינו אין המדובר בהגשה במקביל של התצהירים.
מכאן, המערערים ראו את תצהיר בוזגלו, אשר בהם נטען כי הסקיצה הרלוונטית הינה הסקיצה השנייה, והיתה בידם תקופת זמן של כ- 6 חודשים להתייחס לכך. על אף האמור, המערערים בחרו שלא להתייחס לטענה זו בתצהיריהם ולא טענו כי המדובר בהרחבת חזית או בעובדה שאיננה נכונה.
יוצא איפוא, שהמערערים לא כפרו בטענת המשיבה כי הסקיצה השנייה היא הסקיצה הרלוונטית ואשר על פיה ייוצר השולחן, ובעניי זה שררה הסכמה בין הצדדים עובר למתן פסק הדין.
נוכח האמור, מצטרף אני למסקנתה של כב' הרשמת על פיה המערערים אינם רשאים לעלות טענה זו כעת בפני רשמת ההוצל"פ במסגרת בקשה לטענת "פרעתי", שכן טענה זו מוצתה במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית המשפט ודין הערעור ככל שהוא נוגע לטענה זו – להידחות.
7. ואולם, בפי המערערים טענה אחת נוספת אשר טעונה בירור עובדתי, והיא הטענה שהשולחן אותו מבקשת המשיבה לספק איננו תואם אף את הסקיצה השניה.
בהתאם לפסק הדין, התשלום ואספקת השולחן הינם חיובים שלובים. אספקת השולחן בהתאם לסקיצה השניה הינה אירוע שהתרחש לאחר מתן פסק הדין, ועל כן, בירור הטענה הינו בסמכותה של רשמת ההוצל"פ.
רשמת ההוצל"פ לא קיימה בירור עובדתי בנקודה זו, שעלה מכתבי הטענות שבפניה, וזאת משום שהצדדים לא ביקשו לחקור האחד את משנהו. ואולם, כעת, משמונחת גם טענה זו על השולחן (תר תי משמע), הרי שמן הדין הוא כי גם טענה זו תבחן לגופה.
אשר על כן, הדיון מוחזר בזאת לכב' רשמת ההוצל"פ על מנת שתכריע בשאלה עובדתית אחת ויחידה והיא: האם השולחן אותו מבקשת המשיבה לספק למערערים תואם את הסקיצה השנייה. מממצא עובדה זה תיגזר, מטבע הדברים, גם התשובה לבקשה בטענת "פרעתי".
אין צורך לומר שכל סמכויות רשמת ההוצל"פ בעניין זה שמורות, לרבות מינוי מומחה מטעמה לעניין , ככל שתסבור שיש צורך בכך , בנסיבות העניין.
נוכח התוצאה שאליה הגעתי – אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.