הדפסה

מינהל מקרקעי ישראל נ' בן ארי ואח'

מספר בקשה:23
בפני
כב' השופטת דורית פיינשטיין

מבקשים

מינהל מקרקעי ישראל

נגד

משיבים

  1. יגאל אליעזר בן ארי
  2. יובל ויזמן
  3. משה שריקי
  4. מירנה שיבולת
  5. נמרוד חרש
  6. באבט קרין אליזב תומסן
  7. צבי אהרון
  8. עודד רן
  9. עפרה רון
  10. חגית דניאל
  11. יעקב שבולת
  12. אהרון דורקס-שבולת
  13. אורלי שריקי
  14. עידו אלעזר

החלטה

במסגרת הליכים אלו פסקתי לטובת הנתבעים שכר טרחת עו"ד והוספתי על הסכום שפסקתי מע"מ. מינהל מקרקעי ישראל טוען כי בעניין זה נפלה שגגה ועל פי התיקון לתקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, על שכר הטרחה לכלול מע"מ. הנתבעים חולקים על הפירוש המוצע לתקנה וסבורים כי בית המשפט יכול וצריך היה לפסוק את המע"מ בנוסף לשכר הטרחה.

דיון והכרעה:

תקנה 512 לתקנות קובעת כדלהלן:
"(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.
(ג) בית המשפט או הרשם יכלול בתוך הסכום האמור בתקנת משנה (א) לעניין שכר טרחת עורך דין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם ראה בית המשפט או הרשם כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד".

דברי ההסבר לתיקון זה, שהינו התיקון השני של תקנה זו בשנה האחרונה מבהירים:
" מטרת התיקון היתה שלא ייפסק ולא יווסף לשכר טרחה שנקבע, סכום השווה למס ערך מוסף כרכיב נפרד (דהיינו- רכיב נפרד הקרוי מע"מ לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975), זאת מהטעמים כפי שנמנו בהרחבה בדברי ההסבר לתיקון האמור:
האחד- מניעת התדיינות סרק בשאלה אם מדובר בעסקה בגינה על הצד הזוכה להוציא חשבונית לצד המפסיד כאשר אין מדובר בעסקה החייבת במע"מ אלא החזר הוצאות לזוכה;
השני- המדינה כצד זוכה המיוצג על ידי מי מעובדיה אינה חייבת במע"מ;
השלישי- כאשר הצד הזוכה מקזז מס תשומות הרי שתוספת מע"מ מזכה אותו פעמיים בסכום זה.
בנסיבות אלו, ועל מנת להביא לפתרון הקשיים שתוארו, מוצע לקבוע באופן ברור, כי הכלל הוא שכאשר בית המשפט יפסוק את סכום שכר הטרחה, יהיה זה הסכום הכולל. "

במקרה שלפנינו לא נטען בפני כי הנתבעים זכאים לניכוי מס התשומות. אין בידי לדעת האם המשיבים הינם עוסקים מורשים אך התובענה שלפנינו עוסקת בעניין בית מגוריהם , ולא נוגעת לעסק שהם מנהלים. על כן אין הם זכאים בניכוי מס התשומות. לכן היה מקום להוסיף לשכר הטרחה מס ערך מוסף, ולא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתי. (ראו גם ער (נצ') 26661-10-12 ליאור שמחה נ' גאנם שמי [פורסם בנבו, 17/01/13] מפי כב' השופט אברהם אברהם).
משכך, אין מקום לתקן את ההחלטה שניתנה והבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.