הדפסה

מיכלוב נ' ק.ג.נ. סחר בע"מ

20 ינואר 2015

לפני:

כב' השופטת אביטל רימון-קפלן
נציג ציבור (עובדים) מר נעים דאוד
נציג ציבור (מעסיקים) מר ישעיהו פטוקה

התובע
דוד מיכלוב, ת.ז. XXXXXX047
ע"י ב"כ: עו"ד אבו פול עלאא
-
הנתבעים
ק.ג.נ. סחר בע"מ, ח.פ. 510949209
ע"י ב"כ: עו"ד ערן לאופמן

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר דוד מיכלוב (להלן – התובע), כנגד מעסיקתו לשעבר - חברת ק.ג.ן. סחר בע"מ (להלן – הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים בצרוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת, דמי נסיעה, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.
מנגד, עתרה הנתבעת לקיזוז שווי חלף הודעה מוקדמת, מכל סכום שייפסק, אם ייפסק לתובע, הואיל ולטענתה, התובע התפטר מעבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת מלאה , כנדרש על פי דין.

לציין, כי במסגרת הדיון בפנינו הגיעו הצדדים להסכמה בכל הנוגע ליתרת דמי ההבראה ופדיון החופשה שהגיעו לתובע.

העובדות
ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:
1. הנתבעת חברת סחר בתחום הגומי, הפלסטיקה והאריזה, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם בנוסף עוסקת הנתבעת גם בייצור מוצרים.

2. התובע, עולה מחבר העמים, הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 1.7.06 ועד אמצע חודש אוקטובר 2010, כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הסתיימה עבודת התובע בנסיבות של התפטרות או פיטורים, ובאיזה תאריך בדיוק הסתיימה.

3. במסגרת עבודתו בנתבעת, עבד התובע על מסור חשמלי שחתך משטחים של חומר מוקצף לצורך התאמתם למארזים שונים של מוצרי אלקטרוניקה.
4. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם כטענת התובע במשך כל תקופת עבודתו הוא הועסק כעובד שעתי, או שמא כטענת הנתבעת, בחלק מתקופת עבודתו הועסק התובע כעובד שעתי ובחלק כעובד במשכורת חודשית.

5. אין חולק בין הצדדים כי הגורם שהניע את סיום עבודתו של התובע, היתה שיחה שהתקיימה 12.10.09 בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת, כפוך למחלוקת האם כטענת התובע באותה שיחה הוא העלה בקשות לעניין תנאי שכרו ונענה כי עליו להמתין עקב מצבה הכספי של הנתבעת, או שמא כטענת הנתבעת באותה שיחה הודיע התובע למנכ"ל הנתבעת כי הוא מתפטר מעבודתו בסוף אותו שבוע (15.10.09).

6. מכל מקום, אין חולק, כי לאחר אותה שיחה מיום 12.10.09 המשיך התובע בעבודתו ואין חולק כי ביום 15.10.09 (יום חמישי) נמסר לתובע מכתב הנתבעת, בו נאמר:
"בהמשך לשיחתנו במשרדי ביום שני 12.10.09, שהודעת לי כי אתה מעוניין להפסיק את עבודתך ב- 15/10/09, אנו מודים לך על עבודתך במפעלנו ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך", כפוף למחלוקת בין הצדדים האם כטענת הנתבעת, המכתב נמסר לתובע לבקשתו, או שמא כטענת התובע, הוא נקרא אל מנכ"ל הנתבעת לקבל את המכתב.

ודוק, אין חולק, כי מיד למקרא מכתב הנתבעת, מחה התובע על תוכנו, כפוף למחלוקת בין הצדדים, מה היה תוכן המחאה בדיוק.

7. עוד אין חולק כי ביום 18.10.09 בבוקר התייצב התובע לעבודה, וטען כי כלל לא התפטר, וכך גם אין חולק כי היה זה מנכ"ל הנתבעת שסירב לאפשר את המשך עבודתו של התובע .

לטענת הנתבעת, ביום 18.10.09, נמסר לתובע מכתב נוסף בו היא מודיעה לתובע כי היא אינה יכולה לקבלו לעבודה, כדלקמן:
"בהמשך להחלטתך והודעתך לנו על סיום עבודתך ביום חמישי 15/10/09 במפעלנו, אנו מצטערים להודיעך כי לא נוכל לקבל אותך בחזרה לעבודה.
כפי שראית קיבלנו כבר עובד שמחליף אותך.
מאחלים לך בהצלחה בהמשך דרכך. "
לטענת התובע, הוא כלל לא קיבל מכתב זה לידיו באותו מועד.

8. לטענת התובע, ביום 19.10.09 הוא התייצב בבוקר לעבודתו, אך לא יכול היה להעביר את כרטיסו ובעקבות כך פנה באותו יום להסתדרות.

9. אין חולק כי ביום 19.10.09 פנתה הגב' את י לוי - מזכירת אג"מ בהסתדרות , אל הנתבעת בדרישה להשיב את התובע לעבודה או לחילופין לתת לו מכתב פיטורים, וכי בהמשך לכך הוחלפו מכתבים בין הנתבעת לבין הגב' לוי, במסגרתם דחתה הנתבעת את הדרישה והבהירה כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו.

10. לאחר שההתכתבות עם ההסתדרות לא נשאה פרי, הגיש התובע תביעה לבית הדין באמצעות ההסתדרות (תיק ס"ע 31030-03-10) אך תביעה זו נמחקה עקב אי הופעת התובע לדיון.
בהמשך לכך הגיש התובע את תביעתו שבכותרת באמצעות בא כוחו שבכותרת.

11. לציין, כי במהלך הדיון המוקדם מיום 24.11.11 עלתה אי בהירות באשר למקור הנורמטיבי שמכוחו עתר התובע לזכאותו להפרשות פנסיוניות ועל כן ניתנה החלטת בית הדין בה התאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה על מנת להבהיר סוגיה זו.
לאחר החלטות נוספות שנדרשו עקב אי מילוי אחר הוראות בית הדין, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שבו הבהיר את טענותיו לעניין זה. בנוסף לכך צמצם התובע את שווי תביעתו ברכיבי התביעה הנוגעים לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות, דמי חופשה שנתית, והלנת פיצויי פיטורים, וכימת את רכיב הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
בהחלטת בית הדין נקבע כי תגובות הנתבעת לבקשות התובע לתיקון כתב התביעה ייחשבו כחלק מכתב ההגנה המתוקן, ללא צורך בהגשתו מחדש.

המחלוקות
12. לאחר תיקוני כתב התביעה שהותרו, הבהרות הצדדים לפרוטוקול הדיון המוקדם, ובשים לב לטבלאות שהגישו הצדדים מכח החלטת בית הדין, הוגדרו הפלוגתאות בתיק זה, כדלקמן:
א. האם כטענת התובע הוא פוטר ע"י הנתבעת מעבודתו ביום 18.10.09 משלא הותר לו לבצע את עבודתו החל ממועד זה, או שמא כנטענת הנתבעת היה זה התובע שהתפטר מעבודתו עוד ביום 12.10.09 כאשר התפטרותו נכנסה לתוקף ביום 15.10.09?
ב. בכפוף לתשובה לפלוגתא א' לעיל, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת, ואם כן, באיזה סכום, או שמא כטענת הנתבעת לא רק שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת, אלא שחלה עליו החובה למסור לנתבעת הודעה מוקדמת של 30 יום בסך של 4,650 ₪ (מתוכה מסר הודעה מוקדמת של 3 ימים בלבד) ועל כן עליו לשלם לנתבעת פיצוי בגובה היתרה, אותה מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק אם ייפסק לזכות התובע.
ג. בכפוף לתשובה לפלוגתא א' לעיל, האם התובע זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים או שמא כטענת הנתבעת הזכות לפיצויי הלנה התיישנה ולחלופין דינם להתבטל בשל מחלוקת כנה בדבר עצם הזכות?
ד. בכפוף לתשובה לפלוגתא א' לעיל, האם כטענת התובע הוא פוטר מעבודתו שלא כדין באופן המזכה אותו בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 49,800 ₪ או כל חלק מהם, או שמא כטענת הנתבעת, התובע כלל לא פוטר ועל כן מקל וחומר שלא פוטר שלא כדין?
ה. האם כטענת התובע הוא זכאי להפרשי החזר הוצאות נסיעה בסך כולל של 8,200 ₪ או כל חלק ממנו, או שמא כטענת הנתבעת התובע אינו זכאי להוצאות נסיעה לאור מקום מגוריו ולאור העבודה שהנתבעת ניהלה מערך היסעים לעבודה וממנה.
ו. האם כטענת התובע הוא זכאי להפרשי דמי חגים מכח צו ההרחבה הכללי במשק, בסך של 3,100 ₪ או כל חלק ממנו, או שמא כטענת הנתבעת מלוא דמי החגים המקימים לתובע זכאות להם שולמו לידי התובע, ועל כן אינו זכאי לכל הפרש.

13. בנוסף למחלוקות הנ"ל, נחלקו הצדדים בשאלת תחולת צו ההרחבה לביטוח פנסיוני בענף התעשייה על יחסי הצדדים ולעניין זה הוגדרו הפלוגתאות, כדלקמן:
א. מה היה עיקר עיסוקה של הנתבעת?
ב. באיזה פעילות בדיוק עסק התובע בעבודתו בנתבעת?
ג. האם עיסוקה של הנתבעת בייצור מגיני ספוג למוצרים שונים נכלל בגדר ענף תעשיית מוצרי פלסטיקה (ענף ראשי 25, ענפי משנה: 256, תת ענף 2560; 257, תת ענף 2570; 258, תת ענף 2580) הנכלל בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני?
ד. בכפוף לתשובות לשאלות דלעיל, האם חל על יחסי הצדדים שבנדון צו ההרחבה לביטוח פנסיוני בענף התעשייה, וכפעל יוצא מכך, האם חבה הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי ביצוע ביטוח פנסיוני בשווי 6% מגובה שכרו, ואם כן באיזה סכום?

דיון והכרעה
14. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר נחום קורנפלד – מנכ"ל הנתבעת, ושל מר אנטולי סולסקי – מנהל העבודה בנתבעת.

התובע והמצהירים מטעם הנתבעת נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, בפנינו.
לציין, כי על יסוד הודעת ב"כ התובע לפיה התובע שולט בשפה העברית, נחקר התובע מכלתחילה ללא סיוע מתורגמן, אך משנוכחנו לדעת כי התובע מתקשה להבין את השאלות המופנות אליו באופן שאינו מאפשר לבית הדין לרדת לחקר האמת, הורינו על הפסקת חקירתו וקבענו מועד נדחה לחקירת התובע באמצעות מתורגמן. בהמשך לכך נחקר התובע בסיוע מתורגמנית מטעם בית הדין.
 
15. משהוגדרו הפלוגתאות שבין הצדדים נפנה להלן לדון בהן, ותחילה למחלוקת שבין הצדדים בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע ושאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, או מנגד, זכאותה של הנתבעת להודעה מוקדמת מאת התובע.

נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת.
16. במסגרת הרכיבים הרלוונטיים לסוגיה זו בכתב התביעה, עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסך 14,180 ₪, מחושבים לפי משכורת קובעת בגובה 4,150 ₪, לתקופת עבודה של 41 חודשים.
כמו כן, עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום שווי הודעה מוקדמת בסך 4,150 ₪.

מנגד, עתרה הנתבעת לקיזוז שווי ההודעה המוקדמת שהיה על התובע למסור לה בסך 4,185 ₪ לנוכח טענתה כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו. לטענתה, כנגד 30 ימי עבודה של התובע היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת בסך של 4,650 ₪. התובע מסר הודעה מוקדמת של שלושה ימים ולכן לטענת הנתבעת היא זכאית לקיזוז יתרת ההודעה המוקדמת בסך 4,185 ₪.

17. לטענת התובע בתצהירו וכתב תביעתו, עוד קודם ליום 12.10.09 הוא פנה לאחראי עליו בעבודה, מר סקולסקי וביקש ממנו לדבר עם מנכ"ל הנתבעת באשר לתשלום זכויותיו לרבות העלאת שכרו מכח וותקו, אך בקשותיו לא נענו.
לדבריו ביום 12.10.09 הוא פנה למנכ"ל הנתבעת וביקש כי ישולמו לו זכויותיו ויועלה שכרו וקיבל תשובה כי עליו להמתין בטענה שהמצב הכספי קשה. בעקבות כך, לדבריו, הוא המשיך בעבודתו כרגיל, עד שביום 15.10.09 (יום חמישי) הוא זומן למשרד ונמסר לו מכתב הנתבעת מיום 15.10.09.

לטענת התובע, למקרא המכתב הוא נדהם שכן מעולם לא ביקש להתפטר מהנתבעת, ועל כן החזיר את המכתב מיד, הכחיש את תוכנו והבהיר כי לא ביקש להתפטר, הוא ממשיך לעבוד, והמשיך בעבודתו . לטענתו, ביום 18.10.09 (יום ראשון) בבוקר הוא הגיע לעבודה כרגיל והדפיס כרטיס נוכחות, אלא שאז לדבריו, ניגש אליו מנכ"ל הנתבעת וביקש ממנו שלא יעבוד ושלא יגע בכלים והוא נעתר לבקשה אך סירב לעזוב את המקום ונשאר במקום העבודה עד לסוף יום העבודה שאז החתים את כרטיסו ביציאה.

עוד טוען התובע שכאשר הגיע לעבודה ביום 19.10.09 כבר לא יכול היה להעביר את כרטיסו ונמסר לו על ידי הנתבעת שנמצא עובד חדש הממלא את מקומו.
לדבריו, בהמשך לכך הוא פנה להסתדרות ובעקבות כך הוצא מכתבה של הגב' אתי לוי מיום 19.10.09 ובו דרישה להחזיר את התובע לעבודה או לחילופין לתת בידיו מכתב פיטורים ולערוך לו גמר חשבון.
לציין, כי מכאן ואילך לא היה חולק בין הצדדים באשר לחליפת המכתבים בין נציגת ההסתדרות לבין הנתבעת.

18. לטענת התובע בקצירת האומר, בהתנהלות הנתבעת כאמור יש משום פיטוריו בחוסר תום לב. לדבריו, הוא מעולם לא ביקש להתפטר מעבודתו אלא שדרישותיו ובקשותיו החוזרות להעלאת שכרו ושיפור תנאי עבודתו, היו הסיבה האמיתית שגרמה לפיטוריו, כאשר הנתבעת ניצלה את השיחה שהתקיימה ביום 12.10.09 על מנת להציג מצג כוזב כאילו היה זה התובע שהתפטר מעבודתו, ולא היא.

19. מנגד, לטענת הנתבעת בכתב הגנתה ותצהירי המצהירים מטעמה, ביום 12.10.09 פנה התובע למנכ"ל הנתבעת והודיע כי הוא מתפטר מעבודתו כבר בסוף אותו שבוע (15.10.09), מנכ"ל הנתבעת הופתע מההודעה וניסה להניא את התובע מהחלטתו אך התובע היה נחרץ בהחלטתו ולא אבה לשמוע את בקשות המנכ"ל.
בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת, היא פנתה בדחיפות בו ביום ללשכת העבודה האזורית (להלן- לשכת התעסוקה) על מנת שתשלח אליה עובד חלופי תחת התובע. לדבריה, התמזל מזלה וכבר ביום 14.10.09 התייצב עובד חלופי במפעל.
עוד טוענת הנתבעת כי בסוף יום העבודה ביום 15.10.109 פנה התובע למנכ"ל הנתבעת וביקש ממנו לקבל "מכתב" על סיום עבודתו ולבקשתו נמסר לו המכתב מיום 15.10.09.
הנתבעת מאשרת כי עם קבלת המכתב הופתע התובע מתוכנו, אלא שלדבריה באותו מעמד הודיע התובע כי התכוון לקבל מכתב פיטורים ולא את המכתב שנמסר לו.
כך גם מאשרת הנתבעת כי ביום 18.10.09 התייצב התובע לעבודה, וטען כי כלל לא התפטר אלא ביקש מכתב פיטורים. יתרה מכך, לטענת הנתבעת במעמד זה הבהיר מנכ"ל הנתבעת לתובע כי בעקבות התפטרותו כבר התקבל לו מחליף שהחל לבצע חפיפה (כפי שידוע לתובע), ולא ניתן ל"החזיר את הגלגל לאחור", לא כל שכן שלא ניתן ליתן לו מכתב פיטורים שכן היה זה הוא שהתפטר.

20. לטענת הנתבעת בקצירת האומר, היה זה התובע שהתפטר מעבודתו והתפטרותו התקבלה על ידי הנתבעת.
לטענתה, לכשנוכח התובע לדעת כי הובא לו עובד מחליף וכי לא יקבל פיצויי פיטורים, שינה טעמיו וניסה להציג את הדברים כאילו פוטר מעבודתו.

21. עד כאן גרסאות הצדדים, זה בכה וזה וזה בכה, באשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת.
מתוך גרסאות הצדדים ברי כי השאלה העיקרית והמכריעה לעניין המחלוקת שבפנינו, היא השאלה מה נאמר בשיחה שהתקיימה ביום 12.10.09 בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת, בה נכחו שניהם בלבד.

לעניין תוכנה של שיחה זו (בה נכחו כאמור שני הדוברים בלבד), גרסאותיהם של השניים סותרות לחלוטין, עת מחד לשיטת התובע באותה שיחה הוא ביקש תשלום זכויותיו והעלאת שכר ונענה כי עליו להמתין, שכן המצב הכספי קשה, ואילו מנגד, לשיטת המנכ"ל באותה שיחה הודיע התובע באופן נחרץ ומוחלט כי הוא מתפטר מעבודתו בסוף אותו שבוע (15.10.09).

22. בטרם נפנה לבחון את גרסאותיהם הסותרות של הצדדים בכל הנוגע לאירועים שקדמו לאותה שיחה ולאירועים שהתרחשו לאחריה, מן הראוי לעמוד תחילה על אשר אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

וכך, ובהתייחס לטענות התובע בדבר בקשות חוזרות בעניין תנאי שכרו, הרי שבניגוד לאמור בסעיף 2 לתצהירו של מר סקולסקי ולפיו התובע מעולם לא העלה דרישות או תלונות, במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו נשאל מר סקולסקי במפורש האם ביום 12.9.10 וגם מספר ימים לפני כן ביקש ממנו התובע שידבר עם המנכ"ל לגבי העלאת שכרו, והשיב בחיוב (ראה עדותו: בעמ' 22 לפרוטוקול ש' 26-28). כך גם העיד מר סקולסקי כי הוא עצמו לא פנה למנכ"ל כפי שביקש התובע, אלא הפנה את התובע אל המנכ"ל (ראה עדותו: בעמ' 22 לפרוטוקול ש' 29 עד עמ' 23 ש' 2).
יתרה מכך, גם מנכ"ל הנתבעת העיד בפנינו כי היו לתובע "טענות בנושא השכר", והוסיף כי הגם שאליו התובע לא פנה בנושא השכר הרי שמר סקולסקי סיפר לו כי התובע דורש תוספת שכר (ראה עדותו: בעמ' 30 לפרוטוקול ש' 4-7).

הנה כי כן, מתוך עדות המנכ"ל והעד מר סקולסקי מטעם הנתבעת, ניתן לקבוע כי למצער נושא העלאת שכרו של התובע הועלה על ידי התובע עוד קודם ליום 12.9.10 ובכל מקרה כעולה מעדות מר סקולסקי, ביום 12.9.10 ביקש התובע ממר סקולסקי שידבר עם המנכ"ל לגבי העלאת שכרו של התובע, ומר סקולסקי הפנה אותו לשם כך למנכ"ל.

כך גם אין חולק, כי לאחר אותה שיחה מיום 12.10.09 המשיך התובע בעבודתו, כי ביום 15.10.09 נמסר לו מכתבה של הנתבעת וכי מיד למקרא מכתב הנתבעת, מחה התובע על תוכנו, כפוף למחלוקת בין הצדדים, מה היה תוכן המחאה בדיוק.

עוד אין חולק כי למצער, ביום 18.10.09 בבוקר התייצב התובע לעבודה, וטען כי כלל לא התפטר, וכי היה זה מנכ"ל הנתבעת שסירב לאפשר את המשך עבודתו (ראה גם עדות המנכ"ל: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 28), כפוף למחלוקת בין הצדדים, מה היתה הסיבה לכך.

23. כאמור, לטענת המנכ"ל באותה שיחה מיום 12.10.09 הודיע לו התובע באופן נחרץ ומוחלט כי הוא מתפטר מעבודתו בסוף אותו שבוע (15.10.09). כך גם העיד המנכ"ל בחקירתו הנגדית בפנינו, כי:
"הוא לא דיבר איתי. הוא רק בא אלי באותו יום שני, נכנס והודיע לי שבסוף השבוע הוא עוזב. שאלתי אותו אם זו החלטה סופית שלו, אם אפשר משהו לשנות והתשובה היתה שלילית. "לא, אני עוזב בסוף שבוע" (ראה עדותו: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 11-13).

נקדים ונאמר כי על פניו גרסת המנכ"ל ולפיה התובע הגיע לחדרו ביום 12.9.10 והודיע לו קטיגורית כי הוא מתפטר בסוף אותו שבוע, מעוררת תמיהות. בהעדר טענה לכך שהתובע מצא מקום עבודה אחר, או טענה לאירוע מסוים שתרחש והוביל לאותה הודעה או לשיחה שהתנהלה קודם להודעה, אין זה סביר כי עובד שנטען לגביו כי היה עובד טוב ושבע רצון, יודיע לפתע בצורה כה נחרצת על התפטרותו, ללא כל סיבה או נימוק.

24. זאת ועוד, בהינתן עדותם של המנכ"ל ושל מר סקולסקי לפיה נושא העלאת שכרו של התובע כבר עלה בעבר, ועדותו של מר סקולסקי לפיה ביום 12.9.10 ביקש ממנו התובע שידבר עם המנכ"ל לגבי העלאת שכרו של התובע, והוא הפנה אותו לשם כך למנכ"ל - עדיפה עלינו גרסת התובע כי באותה שיחה הועלה למצער נושא שיפור תנאי שכרו, ומוצאים אנו קושי לאמץ את גרסת המנכ"ל ולפיה התובע הגיע לחדרו באותו יום והודיע לו קטיגורית כי הוא מתפטר בסוף אותו שבוע, ללא כל הסבר או נימוק.

בהקשר לכך לא נעלמה מעינינו עדותו של מר סקולסקי בהמשך חקירתו הנגדית לפנינו, ולפיה העיד כי התובע אמר לו שהוא רוצה לקבל פיצויים הואיל והיה לו קשה בבית עם כסף ושאל אותו אם כדאי לעזוב את העבודה או לא, והוא שלח אותו למנכ"ל על מנת שידבר איתו (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 19-21).

מעבר לכך שעדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של מר סקולסקי לעיל ולפיה התובע פנה אליו בעניין העלאת שכרו והוא שלח אותו למנכ"ל, הרי שאף אם נניח לטובת העד כי באותה שיחה פנה אליו התובע הן בעניין העלאת שכרו והן בעניין האפשרות להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים, הרי שאף אז הדעת נותנת כי למצער התובע יפנה אל המנכ"ל ויפתח עמו בשיחה, בכל הנוגע לאפשרות לקבל פיצויי פיטורים.
דא עקא, שכאמור לטענת המנכ"ל, לא היתה כל שיחה אף לא בעניין קבלת פיצויי פיטורים, למעט הודעה קטיגורית של התובע על התפטרות חד צדדית. משדחה המנכ"ל את האפשרות כי קדמה להודעה זו של התובע שיחה כלשהי בין השניים ועמד על כך שהתובע הודיע חד צדדית על התפטרותו המיידית, איננו נותנים אמון בעדותו באשר לתוכן השיחה מיום 12.10.09 .

25. מנגד, במסגרת ניסיונה להטיל דופי בגרסת התובע ומהימנותו, טענה הנתבעת כי על חוסר מהימנותו של התובע ניתן ללמוד בין היתר מכך שטענות התובע לפיהן הוא החזיר את המכתב מיום 15.10.09 ולא קיבל את המכתב מיום 18.10.09, נסתרות מיניה וביה בעצם העובדה ששני מכתבים אלו צורפו לכתב התביעה הראשון שהגיש התובע לבית הדין בתיק ס"ע 31030-03-10.
בהקשר לכך התובע העיד בחקירתו הנגדית בפנינו כי קיבל לידיו את המכתב מיום 15.10.09 במעטפה וכי ירד למטה וביקש שיסבירו לו את הנאמר במכתב. לדבריו, לאחר שהוסברה לו משמעות המכתב לפיה הוא התפטר מעבודתו הוא עלה למנכ"ל הנתבעת והחזיר לו את המכתב (ראה עדותו: בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 25-27). כך גם העיד כי לא קיבל את המכתב מיום 18.10.09 אלא קיבל רק מכתב אחד (ראה עדותו: בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 31 עד עמ' 21 ש' 5).
כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית, כיצד זה צירף את המכתב מיום 18.10.09 לכתב התביעה בתיק ס"ע 31030-03-10, השיב כי נציגת ההסתדרות היא שהכינה את התביעה (ראה עדותו: בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 6-8).

ואמנם, עיון בסיפא למכתבו של מנכ"ל הנתבעת אל הגב' אתי לוי מההסתדרות מיום 20.10.09, מעלה כי לדבריו של המנכ"ל, למכתב צורפו שני המכתבים מיום 15.10.09 ו-18.10.09, דבר המסביר כיצד צורפו שני המכתבים לכתב התביעה שהגישה ההסתדרות בשם התובע בתיק ס"ע 31030-03-10.
לא זו אף זו, אלא שתוכן דבריו של המנכ"ל במכתב זה, הוא בפני עצמו תומך בגרסת התובע, וכך נכתב:
"רצ"ב מכתב שניתן לדוד ביום ה' ומכתב נוסף שנשלח אליו ביום א' עם הגעתו לעבודה, את שני המכתבים קיבל והחזיר."

הנה כי כן, אם המכתב מיום א' (18.10.09) "נשלח" אל התובע ביום א' עם הגעתו לעבודה, כיצד יכול היה התובע ל"החזיר" מכתב זה שעה שלא נטען למפגש נוסף בין השניים לאחר ה-18.10.09. מנגד, ברי מתוך האמור, כי למצער את המכתב מיום 15.10.09 החזיר התובע למנכ"ל הנתבעת, דבר ש כאמור לא רק שאינו סותר את גרסת התובע אלא תומך בגרסתו באשר להשתלשלות העניינים ביום 15.10.09.

מעבר לכך, וגם אם נמצאו אי דיוקים בטענה זו או אחרת של התובע, הרי שלא מדובר בסתירות, ולא כל שכן סתירות מהותיות בגרסת התובע, שיש בהן כדי להעיב על מהימנות גרסתו בעניין זה.

26. משאלו הם פני הדברים ולנ וכח כל המבואר לעיל, עדיפה עלינו גרסת התובע באשר לתוכן השיחה מיום 12.10.09, על פני גרסת מנכ"ל הנתבעת.

אלא שבאמור לעיל לא סגי, שכן גם אם היינו מאמצים את גרסת המנכ"ל ולפיה במהלך השיחה מיום 12.9.10 הודיע לו התובע על התפטרותו מהעבודה בסוף השבוע, הרי שגרסה זו אינה מתיישבת עם שאר הראיות ועדויות שני הצדדים בתיק, כפי שיבואר להלן.

27. ראשית, אם אמנם לשיטת המנכ"ל, באותה שיחה מיום 12.9.10, מסר לו התובע קטיגורית כי הוא מתפטר באופן מיידי ללא כל הסבר או נימוק ומבלי שקדם להודעה דו שיח כלשהו בין הצדדים, הרי שהדעת נותנת כי התובע היה מודיע על התפטרות מיידית ולא משהה את אותה "הודעת התפטרות" עד לסוף השבוע וממשיך לעבוד כרגיל.

28. זאת ועוד, הנתבעת מצאה חיזוק לכך שהתובע אכן הודיע על התפטרותו ביום 12.10.09 בכך שכבר ביום 14.10.09 התייצב במפעלה עובד מחליף לתובע והחל בביצוע חפיפה. על כן , מעצם העובדה שהתובע לא מחה על התייצבות מחליפו כבר ביום 14.10.09, מבקשת הנתבעת ללמוד כי אכן היה זה התובע שהתפטר מעבודתו ביום 12.10.09.

29. בחקירתו הנגדית בפנינו, דחה התובע את טענת הנתבעת כאילו כבר ביום 14.10.09 הובא עובד חלופי במקומו, כדלקמן:
"ש. אני רוצה להגיד לך שבימים רביעי ובחמישי, (14.10, 15.10). אתה עשית חפיפה עם העובד החדש בשם גבי?
ת. אני לא העברתי שום דבר לאף אחד. זה לא לטובתי. כי אני רציתי להמשיך לעבוד"
לשאלת בית הדין - האם הגיע עובד חדש בשם גבי אני משיב: אני לא ראיתי אף אחד ולא מכיר שום גבי" (ראה עדותו: בעמ' 20 לפרוטוקול ש': 20-24).

מנכ"ל הנתבעת לעומת זאת, העיד בתצהירו כי ביום 14.10.09 הגיע העובד המחליף מלשכת התעסוקה והחל בביצוע חפיפה, וכך גם העיד מר סקולסקי בתצהירו על קבלת עובד מחליף לתובע, אם כי מבלי לנקוב בתאריך מפורש בו התקבל.
בחקירתו הנגדית בפנינו חזר המנכ"ל והעיד כי העובד המחליף הגיע ביום רביעי (14.10.09), יום לפני שסיים התובע את העבודה (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 1).

30. בהקשר לכך הנתבעת היתה ערה לסמיכות הזמנים שבין מועד ה"התפטרות" הנטענת (12.10.09) לבין מועד הכנסת העובד המחליף לעבודה (14.10.09), ועל כן טרחה להדגיש בתצהיר המנכ"ל כי התמזל מזלה וכבר ביום 14.10.09 התייצב עובד חלופי במפעל (סעיף 7 לתצהיר המנכ"ל), וכי בו ביום (12.10.09) ביקש המנכ"ל ממזכירתו כי תפנה ללשכת העבודה האזורית בבקשה להמציא בדחיפות עובד חלופי לתובע (סעיף 6 לתצהיר המנכ"ל).

מעדות המנכ"ל בפנינו התברר כי מי שמטפל בנושא הפניות ללשכת התעסוקה הוא עובד הנתבעת בשם יוסי וכי למעשה הוא לא ביקש ממזכירתו כי תפנה ללשכת התעסוקה אלא ביקש ממזכירתו שתדבר עם אותו יוסי כדי שיפנה ללשכת התעסוקה (ראה עדותו: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 16-20), וכאשר נשאל מתי פנה למזכירתו כדי שתדבר עם יוסי כדי שיפנה ללשכת התעסוקה, השיב באלו המילים:
"אני לא זוכר אם זה היה באותו יום שהתובע הודיע לי על הפסקת העבודה או למחרת, אבל זה היה בסמיכות רבה להודעת העזיבה" (ראה עדותו: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 16-20) (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).
מכל מקום, במכתבו של המנכ"ל אל הגב' אתי לוי מיום 20.10.09 ציין המנכ"ל, כי ביום שלישי - 13.10.09, פנתה הנתבעת ללשכת התעסוקה וביקשה בדחיפות עובד מחליף לתובע.
בנסיבות אלו, לאור הודאת המנכ"ל בזמן אמת כי הפניה ללשכת התעסוקה היתה ביום 13.10.09 ובשים לב לעדותו הנ"ל בפנינו - אנו קובעים כי פנית הנתבעת ללשכת התעסוקה היתה לכל המוקדם ביום 13.10.09 ולא ביום 12.10.09 כפי שנטען מלכתחילה על ידי המנכ"ל.

על פניו האפשרות שבתוך יום אחד מהפניה ללשכת התעסוקה, כבר הוכנס לעבודה העובד המחליף לתובע והחל לבצע חפיפה אינה סבירה, גם אם היא ניתנת לסתירה.
דא עקא שלעניין זה הנתבעת לא הציגה כל ראיה לתמוך בכך שאותו עובד אכן הופנה אליה והגיע לעבודה במפעל ביום 14.10.09.
כך, הנתבעת לא טרחה לצרף את טופס ההפניה של אותו עובד מלשכת התעסוקה לעבודה אצלה. כך, ו הגם שלשיטת המנכ"ל כבר ביום 14.10.09 , מילא אותו עובד טפסי קבלה (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 3-4) לא הוצגו אותם טפסים, לא הוצג כרטיס נוכחות ראשון בנתבעת של אותו עובד, וחמור מכך, לא נמסר כל פרט מזהה בקשר לאותו עובד, כאשר הן המנכ"ל (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 8-9) והן מר סקולסקי לא יכלו אפילו לנקוב בשמו של אותו עובד עלום, וכדבריו של מר סקולסקי בעדותו בפנינו:
"לשאלת בית הדין - איך קוראים לעובד החדש אני משיב שאני לא זוכר. הוא עבד לא כל כך הרבה והיה לא מתאים. אח"כ אני מצאתי בן אדם אחר" (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 29-30). .

בנסיבות אלו, אין בידינו ליתן אמון בגרסת הנתבעת כי בתוך יום אחד מפניתה ללשכת התעסוקה כבר התייצב אצלה העובד המחליף לתובע, ולא כל שכן שאין בידינו לקבל את גרסתה כי כבר ביום 14.10.09 התייצב העובד המחליף לעבודה והחל בחפיפה.

31. ואם נותר ספק ספיקא מתי בכל זאת, התייצב אותו עובד מחליף לעבודה בנתבעת , הרי שכאשר נשאל מר סקולסקי לעניין זה בעדותו בפנינו, השיב:
"ש. מתי קלטתם את העובד החדש שהחליף את התובע?
ת. ביום שהתובע עזב את העבודה לקחנו עובד חדש.
לשאלת בית הדין - זה לא היה באותו יום אלא יום אחרי שהתובע הפסיק לעבוד, בא העובד החדש.
לשאלת בית הדין - איך קוראים לעובד החדש אני משיב שאני לא זוכר. הוא עבד לא כל כך הרבה והיה לא מתאים. אח"כ אני מצאתי בן אדם אחר" (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 26-30) (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).

משלא היה חולק כי יום העבודה האחרון בפועל של התובע היה יום חמישי (15.10.09), אין זאת אלא שלכל המוקדם, התייצב אותו עובד עלום לעבודה ביום ראשון (18.10.09), כך שהתובע לא יכול היה לדעת על כך שנמצא לו עובד מחליף לפני ה-15.10.09.

32. משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שגרסת הנתבעת לפיה התובע ראה את מחליפו בתפקיד ולא מחה על כך, קרסה אף היא, ומכאן שבניגוד לסברת הנתבעת, התנהלותו של התובע עד ליום 15.10.09 אינה עומדת בסתירה לגרסתו כי לא התפטר ביום 12.10.09.

אלא שאף בכך לא סגי, שכן מעבר לסתירה הבוטה בגרסאות העדים מטעם הנתבעת בעניין זה לכשעצמו ומעבר לכך שכאמור התנהלות התובע עד ליום 15.10.09 אינה עומדת בסתירה לגרסתו כי לא התפטר ביום 12.10.09, הרי שמועד קבלת העובד המחליף כפי שהתברר בפנינו, מטיל צל כבד על התנהלות הנתבעת לשיטתה שלה ואינו מתיישב עם טעמיה היא עצמה, ונבאר.

במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, כאשר נשאל המנכ"ל למה התכוון במילים "כלל לא מחה על כך" בהתייחס לאמור בסעיף 19 סיפא לתצהירו, לפיו התובע ראה יום לפני עזיבתו כי הובא לו עובד מחליף וכלל לא מחה על כך, הוא השיב באלו המילים:
"אם התובע היה פונה אלי מיד כשהגיע העובד שאמור להחליף אותו ואומר לי שיניתי את דעתי, אני רוצה להמשיך לעבוד, הוא היה נשאר בעבודה. יום חמישי זה היה הדד ליין שלו ורק מיום ראשון התחיל כל הענין של ההסתדרות ומכתבים" (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 16-20).
לציין, כי גרסה זו בפני עצמה עולה בקנה אחד עם דבריו של מר סקולסקי בסעיף 2 לתצהירו לפיהם התובע היה עובד טוב ועם גרסת הנתבעת בסעיף 7 לכתב הגנתה ולפיה התובע מילא תפקיד חשוב ומרכזי בנתבעת שהצטערה על החלטתו להתפטר, וממנה משתמע כי הנתבעת היתה מעוניינת בהמשך עבודתו של התובע, אך לא יכלה לקבל את "חזרתו מהתפטרותו" שכן כבר קיבלה עובד אחר במקומו.

מששוכנענו כמבואר לעיל, כי העובד המחליף הגיע למפעל הנתבעת לכל המוקדם ביום 18.10.09 - אין זאת אלא שאף לשיטת מנכ"ל הנתבעת בעדותו לעיל, לא היתה לו כל סיבה שלא לקבל את "חזרת" התובע מ"התפטרותו" הנטענת, בין אם ביום ראשון בבוקר ולא כל שכן ביום חמישי שקדם לו.
נסיבות אלו, ולא כל שכן בהצטרפן לשאר הפרכות והסתירות בגרסת עדי הנתבעת תומכות במסקנה כי הנתבעת היא זו שהיתה מעוניינת בהפסקת עבודתו של התובע נכון לאותו מועד.

33. למעלה מן הצריך נוסיף כי אפילו היינו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה ביום 12.10.09 הודיע התובע על התפטרותו (ולא כך קבענו), הרי שלאור עדות המנכ"ל לעיל, סירובה של הנתבעת לקבל את "חזרתו" של התובע מ"התפטרותו" הנטענת, בתוך פרק זמן כה קצר, ללא הצדקה (אף לשיטתה היא עצמה) - היא כשלעצמה עולה כדי נסיבות של פיטורי העובד.

34. סיכומם של דברים בסוגיה זו.
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו הנתבעת היא שפיטרה את התובע מעבודתו ביום 18.10.09, עת סירבה לאפשר לו להמשיך בעבודתו.

35. משזו קביעתנו הרי שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים עקב נסיבות סיום עבודתו בנתבעת, ועל כן נפנה להלן לחישוב שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע.

לטענת התובע משכורתו הקובעת לצורך פיצויי פיטורים עמדה על סך 4,145 ₪.

מנגד טענה הנתבעת, כי המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים היא בשיעור של 3,950 ₪, לפי כל תקופת עבודתו של התובע .

36. מעיון בתלושי השכר של התובע, שעל תוכנם לא היה חולק, עולה כי בחלק מתקופת עבודתו שולם שכרו של התובע לפי משכורת חודשית ובחלקה האחר לפי שעות. כך, בין החודשים יולי 2006 עד דצמבר 2006 שולם שכרו של התובע לפי משכורת חודשית שהאחרונה מביניהן עמדה על סך 4,141 ₪; בין החודשים ינואר 2007 עד מאי 2007 שולם שכרו של התובע לפי שעות; בין החודשים יוני 2007 עד יוני 2008 שולם שכרו של התובע לפי משכורת חודשית שהאחרונה מביניהן עמדה על סך 4,361 ₪; ובין החודשים יולי 2008 עד אוקטובר 2009 שולם שכרו של התובע לפי שעות.

בדב"ע תשן/3-107 מנפאואר (ישראל) בע"מ נ' צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138 נקבע על ידי בית הדין הארצי כי במקרה בו יש שינוי יסודי בתנאי העסקה, כגון מעבר מעבודה לפי שכר שעה לעבודה על בסיס משכורת חודשית, יש לחשב את פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה בנפרד.
אשר לאופן חישוב פיצויי הפיטורים לגבי עובד המועסק על בסיס שעתי, הרי שלעניין זה נקבע בדב"ע נז3-57/ סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364 כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים בנסיבות של העסקה שעתית, לפי ממוצע שעות עבודה ב- 12 החודשים האחרונים כפול תעריף שעתי אחרון, ודוק לעניין זה לא היה חולק כי שכרו השעתי האחרון של התובע עמד 25 ₪ לשעה.
כך גם על פי ההלכה הפסוקה, יש לקחת בחשבון ב מסגרת חישוב שעות העבודה הממוצעות גם שעות חופשה וחג.

37. אי לכך, התוצאה היא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 14,982 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

לחודשים יולי 2006 עד דצמבר 2006 (6 חודשים):
4,141 ₪ - משכורת קובעת X 6 חודשי עבודה = 2,071 ₪.
12 חודשים

לחודשים ינואר 2007 עד מאי 2007 (5) חודשים:
137 שעות בממוצע X 25 ₪ לשעה X 5 חודשי עבודה = 1,427₪.
12 חודשים

לחודשים יוני 2007 עד יוני 2008 (13 חודשים):
4,361 ₪ - משכורת קובעת X 13 חודשי עבודה = 4,724 ₪.
12 חודשים

לחודשים יולי 2008 עד 18 באוקטובר 2009 (15.6 חודשים)
208 שעות בממוצע X 25 ₪ לשעה X 15.6 חודשי עבודה = 6,760 ₪.
12 חודשים

משעתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, בסך בסך 14,180 ₪, אין בידינו לפסוק לו מעבר לכך, ועל כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 14,180 ₪.

38. אשר לעתירת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שהתובע סיים את עבודתו בנתבעת בחודש אוקטובר 2009. התביעה שבנדון הוגשה ביום 3.4.2011 כחלוף מעל שנה מהמועד האחרון לתשלום פיצויי פיטורים ועל כן הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה מהבחינה המהותית.
אי לכך, אין בידינו לפסוק לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אף מבלי להדרש לשאלה האם התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה.

משכך, אנו מורים כי סכום פיצויי הפיטורים אותו פסקנו לעיל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

39. אשר לתביעה לתשלום הודעה מוקדמת, משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת לאלתר, הרי שהיה על הנתבעת למסור לתובע הודעה מוקדמת בטרם פיטוריו.

סעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן- חוק הודעה מוקדמת), קובע כי מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה ל"שכרו הרגיל" בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.
הואיל ואין חולק כי התובע הועסק מעל שלוש שנים בנתבעת, הרי שבין אם לפי 3 ובין אם לפי סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת, זכאי התובע להודעה מוקדמת של חודש ימים.
"שכר רגיל" הוגדר בסעיף 1 לחוק הודעה מוקדמת כ: "שכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים".
כמבואר לעיל, לנוכח צורת העסקתו של התובע במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, שכרו המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים, השתנה מעת לעת, בהתאם לשינוי במתכונת ההעסקה.
עם זאת ובהתחשב בתקופת עבודתו הכוללת של התובע, הרי שהשכר הממוצע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על 4, 540 ₪, לפי הפירוט:
14,982 ₪ - סה"כ פיצויי פיטורים = 4,540 ₪.
3.3 שנות עבודה

משעתר התובע לתשלום הודעה מוקדמת בסך 4,150 ₪, אין בידינו לפסוק לו מעבר לכך, ועל כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת בסך 4,150 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

40. אשר לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת - משקבענו כאמור כי התובע פוטר מעבודתו, התוצאה היא שהנתבעת לא היתה זכאית להודעה מוקדמת מאת התובע.
אי לכך, עתירתה של הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת - נדחית.

התביעה לתשלום פיצויים בשל פיטורים שלא כדין
41. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך כולל של 49,800 ₪ (מחושב לפי שווי 12 משכורות), בשל פיטוריו שלא כדין .
לטענת התובע בכתב תביעתו ותצהירו, הנתבעת נהגה עמו בחוסר תום לב, עת ניסתה להתחמק מתשלום זכויותיו על פי דין, והכל תוך התעמרות בתובע ועל כן פיטוריו מהווים פיטורים שלא כדין, המזכים אותו, על פי הפסיקה אליה הפנה בסיכומיו, בפיצוי בגובה שתים עשרה משכורות.
לדבריו, הוא פוטר ללא סיבה ממשית ותוך השחרת פניו בפני יתר עובדי הנתבעת, התנהלות אשר גרמה לו מפח נפש ועגמת נפש רבה.
עוד טוען התובע כי בהתנהלותה כאמור תוך ניסיון למנוע ממנו את זכותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אף עשתה הנתבעת עושר שלא כדין.

מנגד לטענת הנתבעת, התובע כלל לא פוטר על ידיה ועל כן הוא לא זכאי לפיצוי על פיטורים שלא כדין.
מכל מקום, לדבריה לא היתה כל התעמרות בתובע ובכל מקרה התובע לא ביקש סעד של החזרה לעבודה.

42. לאור קביעותינו לעיל, ברי כי אין דעתנו נוחה מהתנהלות הנתבעת כלפי התובע בכל הנוגע לאופן סיום עבודתו, וכי פיטוריו בנסיבות אלו עולים כדי פיטורים בחוסר תום לב.
יחד עם זאת, לא שוכנענו כי עסקינן בענייננו בנסיבות של התעמרות בתובע או השחרת פניו ברבים, מה גם שלא מדובר בענייננו באותן נסיבות חמורות כפי שנזכרו בפסיקה אליה היפנה התובע במסגרת סיכומיו.

בהתחשב במשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת, בכך שהנתבעת היא מפעל פרטי ובשים לב לכך שלא שוכנענו כי מדובר בנסיבות של התעמרות בתובע או השחרת פניו, אנו מעמידים את הפיצוי לתובע בגין עוגמת נפש על הסך של 4,000 ₪.
43. אי לכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בשל פיטוריו כאמור בחוסר תום לב בסך 4,000 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה
44. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסכם כולל של 10,209 ₪ בשל אי ביצוע הפרשות עבורו לקרן פנסיה, כשהוא מחושב לפי 6% משכרו - שווי הפרשות המעביד לקרן פנסיה בגין תגמולים , במכפלת תקופת עבודתו בנתבעת.
בהקשר לכך נטען על ידי התובע, כי על הנתבעת חל "צו הרחבה בענף התעשייה, מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה – 2006", אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מספר 7035/2005 שבין התאחדות התעשיינים בישראל לבין ההסתדרות הכללית, על העובדים והמעבידים ב"ענף התעשיה" (להלן- צו הפנסיה בתעשיה).
לטענת התובע, הנתבעת הנה מפעל בענף התעשיה - ענף תעשיית מוצרי פלסטיקה (ענף ראשי 25, ענפי משנה: 256, תת ענף 2560; 257, תת ענף 2570; 258, תת ענף 2580), הואיל והיא עוסקת בייצור מוצרים.
כך לדבריו, בהליך אחר שנוהל כנגד הנתבעת בבית הדין האזורי בתל אביב (תיק עב 2409/06), אחת המוסכמות היתה שהנתבעת עוסקת בייצור ושיווק אריזות.
עוד טוען התובע, כי אף מדברי מנכ"ל הנתבעת עצמו עולה כי הנתבעת ייצרה מוצרי הגנה למכשירים אלקטרוניים וחשמליים וכן צנרת מגומי בסיכוך בד לטנקים עבור משרד הבטחון.
מוסיף התובע וטוען כי מתקיימים בנתבעת גם יתר תנאי התחולה הנדרשים בצו הפנסיה בתעשיה, שכן הנתבעת העסיקה למעלה מ- 20 עובדים, ואף אם העסיקה פחות מכך, הרי שבהתאם לצו הפנסיה בתעשיה, הוראותיו לא יחולו על מפעל שמעסיק פחות מ-20 עובדים, רק אם חלה עליו חובה להסדר פנסיוני מכח הסכם קיבוצי או צו הרחבה אחר והוא מקיימה. בענייננו לדבריו, אין חולק כי הנתבעת לא קיימה חובה זו ועל כן גם אם אינה מעסיקה מעל 20 עובדים הרי שחל עליה צו הפנסיה בתעשיה אשר מטיל עליה חובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני. משלא קיימה הנתבעת חובתה זו לפי צו הפנסיה בתעשיה, יש לחייבה בתשלום פיצוי לתובע בסכום כנתבע לעיל.

45. מנגד לטענת הנתבעת, צו הפנסיה בתעשיה לא חל עליה מכיוון שהיא איננה חברה בהתאחדות התעשינים, ואיננה מפעל תעשייתי, אלא חברה פרטית שעיסוקה במסחר.
לטענתה, היא אינה מייצרת אף מוצר בתחומה אלא קונה מוצרים וסוחרת בהם, כאשר הפעולות היחידות המבוצעות על ידיה הן חיתוך משטחי ספוג והתאמה של אריזות ספוג מוכנות שנקנו על ידי הנתבעת לצרכי דיפון פנימי של מוצרי אלקטרוניקה.
לטענתה, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, ועל פי הגדרות הסיווג האחיד, פעילותה אינה יכולה להיחשב כפעילות תעשייתית, ועל כן לא חל עליה צו הפנסיה בתעשיה והיא לא הפרה כלפי התובע כל חובה מכוחו.

46. אשר למהות עיסוקה של הנתבעת, הצהיר התובע בתצהירו כי הנתבעת מייצרת מוצרי הגנה למכשירים אלקטרוניים וחשמליים, וכן מייצרת צנרת לטנקים של צה"ל המיועדת להוליך נוזל קירור. כך גם הצהיר התובע כי במהלך עבודתו בנתבעת, הוא עבד על מכונות שנועדו לייצור והתאמת מגיני ספוג.

כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית בפנינו, האם הוא יכול לאשר שהנתבעת לא מייצרת מוצרי הגנה על מכשירים חשמליים, אלא רק חותכת משטחי ספוג מוקצף שהיא קונה ומתאימה אותם לקופסאות קטנות, השיב:
"לא. הם מייצרים הכל, גם מייצרים קרטון. גם מחברים צינורות לטנקים וכל מיני דברים." (ראה עדותו: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 15-18), אולם כאשר נשאל על ידי בית הדין האם הנתבעת מייצרת את הספוג המוקצף, ענה:
"לשאלת בית הדין - אתם מייצרים את הספוג המוקצף אני משיב: מביאים לנו את הפלטות של 2 או 2.5 מ' ואני אישית חותך את זה על פי שרטוטים על פי מידות" (ראה עדותו: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 19-20).

וכך גם העיד לגבי הצינורות לטנקים, כי:
"ש. לגבי הצנרת. האם נכון שגם הצנרת מגיעה מוכנה מבחוץ ורק את הקצוות סוגרים במכונת לחיצה?
ת. הצינור מגיע ארוך מבחוץ, חותכים אותו לפי מידות, משני צדדים מרכיבים ברגים ואת זה אנחנו עושים ואנחנו מפעילים לחץ ובודקים לחץ" (ראה עדותו: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 21-24).

47. מנגד, מנכ"ל הנתבעת העיד באשר לתחום עיסוקה של הנתבעת, כי:
"אנו חברת סחר בעיקר קונים מוצרים מוגמרים ומוכרים אותם ללקוחות. יש לנו שני תחומים תחום הגומי והפלסטיקה כמוצרים ותחום האריזה. בתחום הגומי והפלסטיקה אנו מייבאים צנרת למיניה, חלקי חילוף למכוניות (מגומי ופלסטיק) ומוצרים תעשייתים, בעיקר מגומי ומוכרים אותם ללקוחות. חלק קטן מהמוצרים למשל צינורות אנחנו חותכים בהתאם לגודל שמבקש הלקוח. לפעמים את אותם צינורות יש להם חיבורים ואנו מוכרים חיבורים בנפרד וצינור בנפרד ומרכיבים ביחד. במחלקה השניה של האריזות אנו קונים את הקרטון וקונים ספוגים מחומרים פלסטים, את הספוגים אנחנו מתאימים אותם לקרטון על ידי חיתוך למידה, כדי שישמשו כדיפון פנימי לשיכוך מוצרי אלקטרוניקה ואז אנחנו מוכרים את האריזות עם הספוגים ללקוחות שלנו. אלו הלקוחות העיקריים שלנו, מפעלי האלקטרוניקה וההי-טק.
לשאלת בית הדין - אנחנו גם מוכרים למשרד הביטחון צינורות מגומי בסיכוך של בד לטנקים. אנחנו קונים את הצינורות האלה במטר רץ, חותכים לפי הגודל, מרכיבים בשני הקצוות את הסופיות ומוכרים למשרד הביטחון.
ש. יש מוצרים גם ממתכת?
ת. בחלקי חילוף למכוניות יש גם מוצרים ממתכת. אם מדובר על תושבת מנוע, זו מתכת עם גומי.
לשאלת בית הדין - לגבי חלקי חילוף למכוניות אלו המוצרים שאנחנו מייבאים ומוכרים" (ראה עדותו: בעמ' 29 לפרוטוקול ש': 8-29).

כך גם העיד מר סקולסקי, כי:
"אנחנו מכינים אריזה וצינורות. אנחנו מקבלים למשל לוחות פוליאטילן מוקצף או ספוג פוליאטילן, חותכים את הספוגים ואת הלוחות לפי מידה, מכינים סחורה לפי שרטוטים ושמים את זה בקרטונים, אח"כ עושים אריזה שמים על המשטחים ושולחים ללקוח. לגבי הצינורות – יש לנו סוגי צינורות שאנו מקבלים ומוכרים כמו שזה בחבילות. יש סוגי צינורות שאנו חותכים לפי מידה, אבל העבודה בצינורות לא כל כך הרבה.
ש. הצינורות מאיזה חומר הם מגומי?
ת. כן, אבל לא רק מגומי, היו גם מפוליאטילן.
לשאלת בית הדין - לא עבדנו עם צינורות ממתכת, רק פלסטיק או גומי" (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 10-15).

48. הנה כי כן, מעדות שני הצדדים בפנינו עולה כי מעבר למסחר במוצרים עיסוקה של הנתבעת הוא בחיתוך פלטות של ספוג והתאמתם לגודל האריזה הרצוי, ובחיתוך צינורות גומי בסיכוך של בד לטנקים, לגודל הרצוי והרכבת סופים לצינורות.

אי לכך, נפנה להלן לבחון האם סוג פעילות זה נכלל ב"ענף התעשייה", כהגדרתו בצו הפנסיה בתעשייה.

49. הלכה פסוקה היא כי בית הדין לעבודה נוהג לבחון את חלותו של צו הרחבה על מקצוע פלוני תוך היעזרות בסיווג שנקבע לו ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [ראה: דב"ע נד/ 83-3 רפי פרנסה - דוד ימין , פד"ע י"ד 264 ]. הסתמכות על הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהווה ראיה משמעותית לצורך סיווג בקטגוריה כזו או אחרת של המשק, וזאת על אף שהסיווג האחיד מיועד גם למטרות סטטיסטיות [ראה: דב"ע נו/272-3 עוף טנא תעשיות בע"מ - מואסי מוחמד, עבודה ארצי, כרך כט(2) 364; דב"ע מב/6-1 גולד בע"מ - מבטחים , פד"ע י"ג, 302 ).

50. ענף התעשייה והחרושת הוגדר בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כענף C.
בסיפא לדברי המבוא לענף זה נאמר בכל הנוגע לפעולות המסווגות כתעשייה, כדלקמן:
"הגבול בין תעשיה לבין שאר יחידות הסיווג עשוי להיטשטש במידת מה. ככלל, הפעילות המסווגת בתעשייה כרוכה בהפיכת חומרים למוצרים חדשים. התוצר של אותם חומרים הוא מוצר חדש. עם זאת, הגדרת מוצר חדש עשויה להיות סובייקטיבית במידת מה. לשם הבהרה, הפעילויות שלהלן נחשבות לתעשייה:
- תהליכי עיבוד מאכלי ים טריים (קילוף צדפות, פריסת הדג והוצאת העצמות), שאינם מתבצעים באניית הדיג (ראה 1020).
- פסטור חלב ומילויו בבקבוקים (ראה 1050).
- עיבוד עורות (ראה 1511).
- שימור עץ (ראה 1610).
- הדפסה ופעילויות נלוות (ראה: 1811, 1812).
- שיקום צמיגים פגומים (ראה 2211
- ייצור תערובות בטון המוכנות לשימוש (ראה 2397).
- גלוון, ציפוי, טיפול תרמי במתכות והברקה (ראה 2591).
- הרכבת מכונות וייצורן מחדש (לדוגמה, מנועי מכוניות) (ראה: 2910, 2930).
לעומת זאת, ישנן פעילויות המסווגות בענפים אחרים, גם אם הן כוללות תהליכים של הכנסת שינויים במוצר. במילים אחרות, פעילויות אלה אינן מסווגות בתעשייה. הן כוללות:
- כריתת עצים (מופיע בסדר A - חקלאות, ייעור ודיג).
- הפקת תועלת ממוצרים חקלאיים (מופיע בסדר
- הפקת תועלת מעפרות ברזל וממינרלים אחרים (מופיע בסדר
- בניית מבנים ועבודות הרכבה המבוצעות באתר הבנייה (מופיע ב סדר
- עבודות של חלוקת מוצר למנות וחלוקה מחדש למנות קטנות יותר, כולל אריזה, אריזה מחדש או מילוי בבקבוקים (ליקר, כימיקלים); מיון שאריות; ערבוב צבעים על פי בקשת לקוחות; חיתוך מתכת על פי בקשת לקוח, כדי ליצור גרסה שונה של המוצר (כל אלה מסווגים בסדר מסחר - G סיטוני וקמעוני ; תיקון כלי רכב מנועיים ואופנועים)." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.).

51. הנה כי כן על פי קביעותינו לעיל בכל הנוגע לפעילותה של הנתבעת (מעבר למסחר), ועל פי הגדרות הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ברי כי פעילותה זו של הנתבעת איננה עולה כדי "ייצור" כסברת התובע , ועל כן הנתבעת אינה עונה על הגדרת "מפעל תעשייה" עליו חל צו הפנסיה בתעשייה.

52. משזו קביעתנו, אין זאת אלא שלא חלה על הנתבעת החובה לבצע הפרשות לפנסיה בהתאם לצו הפנסיה בתעשייה, ועל כן תביעתו של התובע ברכיב זה - נדחית.

התביעה לתשלום הוצאות נסיעה
53. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 8,200 ₪, מחושבים לפי 200 ₪ לכל חודש, בגין החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה עבור מלוא תקופת עבודתו.
במסגרת סיכומיו טען התובע כי עדותו לפיה הוא התגורר במרחק של 1,300-1,400 מטר ממפעלה של הנתבעת, לא נסתרה ועל כן ולאור ההלכה הפסוקה, קמה לו זכאות להשתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה. כמו כן צירף התובע לסיכומיו צילום ממפה שהורדה מאתר האינטרנט ymap.ynet.co.il, התומכת בגרסתו לעניין המרחק מביתו למפעל הנתבעת.
אשר לטענת הנתבעת כי קיימה מערך הסעות לעבודה הפנה התובע לכך שמעדות מר סקולסקי עצמו עולה כי הסעת העובדים החלה רק לאחר שהנתבעת עברה למשכנה החדש. משכך, טוען התובע בסיכומיו, כי למצער, הוא זכאי להשתתפות בהוצאות נסיעה בגין 37 חודשי עבודה.
אשר לגובה הסכום הנתבע, טוען התובע בסיכומיו כי במועד הרלוונטי לתביעה שיעור דמי השתתפות בהוצאות נסיעה לפי צו ההרחבה, עמד על 21.56 ₪ ליום ועל כן בגין 20 ימי עבודה היה זכאי ל- 425 ₪ לחודש, אך הואיל ולא השתמש מדי יום בתחבורה, הוא מצמצם את תביעתו ל-200 ₪ לחודש בלבד.

54. מנגד לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלום הוצאות נסיעה, שכן הוא מתגורר בסמוך מאד למקום מפעלה של הנתבעת, כך שלא מתקיים בעניינו מבחן ההזדקקות לתחבורה.
כמו כן לטענת הנתבעת היא מפעילה מערך היסעים לעובדים מזה שנים והתובע השתמש בהסעה לעיתים ולעיתים על פי בחירתו בחר שלא להשתמש בה. לטענתה את מערך ההיסעים מפעילים שני אנשים, האחד מר סקולסקי והשני עובד נוסף (שלא ננקב בשמו), ועל כן פטורה הנתבעת מתשלום הוצאות נסיעה לעובדיה. בהקשר למערך ההסעות אף הפנתה הנתבעת לפסק דינו של בית דין זה (מותב בראשות השופטת פריימן; תיק דמ"ש 36248-11-12).

מכל מקום לטענת הנתבעת, התובע תבע סכום גלובאלי, ללא הצגת אסמכתאות להוצאותיו בגין נסיעות, ואף לא הוכיח הוצאות בפועל כך שגם מטעם זה דין התביעה להדחות בהינתן כי הנטל להוכחת התביעה ברכיב זה מוטל על התובע.

55. צו ההרחבה הכללי במשק בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה (להלן – צו ההרחבה), מטיל חובה על המעביד להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית.
סעיף 3 לצו ההרחבה קובע:
"כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד המקסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. "

תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבעה אף היא בצו והיא מתעדכנת מעת לעת (ראה: סעיף 2 לצו).
כן קובע סעיף 4 לצו ההרחבה, כי:
"הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה"

סעיף 5 לצו קובע כי:
"עובד הנזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי להשתתפות מעבידו בהוצאות הנסיעה בגבולות הסכום הנקוב בסעיף 2 גם בעד הנסיעה הנוספת, אם הוא חייב לנסוע באוטובוס השני, שלוש תחנות עירוניות נוספות לפחות כדי להגיע למקום עבודתו.
האמור בסעיף זה הינו בכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל".

ואילו, סעיף 6 לצו ההרחבה הנ"ל קובע, כי:
"החזר הוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו".

ודוק, לעניין הוראות צו ההרחבה נפסק, כי צו ההרחבה מתייחס להיזקקות לתחבורה בכלל ולאו דווקא לתחבורה ציבורית. אמנם שיעור ההשתתפות נקבע ע"פ תעריפי התחבורה הציבורית, ואולם הזכאות להחזר הוצאות נסיעה קיימת גם לעובד שאינו עושה שימוש בפעל בתחבורה (כגון עובד שנוסע ברכבו) ובלבד שעל פי אמות מידה אובייקטיביות הוא זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו [ראה: דב"ע נו3/46-3 רונית עילם - אטלס שירותי כח אדם בע"מ פד"ע ל 65, פסקאות 12-13 ]. מכאן ש"מבחן ההזקקות" לתחבורה ציבורית אינו מותנה בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. בדומה, המעביד אינו נדרש לבדוק האם העובד נסע לעבודתו ברכבו, באוטובוס, באופניים או צועד ברגליו. כל שנדרש לבחון הוא, האם העובד זקוק לתחבורה על-פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק [ראה: ע"ע 100/06 עיריית טירה - עבד אלרחמאן קשוע, (פסק הדין מיום ביום 22.5.06)].

56. ומן הכלל לענייננו.
כאמור, סעיף 6 לצו ההרחבה קובע כי לא ישולם החזר הוצאות למי שמוסע לעבודה על חשבון המעסיק או מטעמו, וכאמור, בענייננו, טוענת הנתבעת כי קיימה מערך הסעות לעובדיה המתגוררים באור עקיבא ובכללם גם התובע.
לעניין זה הצהיר מנכ"ל הנתבעת בתצהירו כי לכל העובדים עומדת אפשרות מידי יום ביומו להיות מוסע לעבודה מסמוך לביתו ולאורך צירי תנועה ראשיים באור עקיבא עד למשרדי הנתבעת וחזרה, וכי התובע הסתייע בשירותי ההסעה שהעמידה לרשותו הנתבעת, גם אם לעיתים בחר שלא לעשות כן.
מר סקולסקי העיד בתצהירו כי מתוקף תפקידו, באחריותו ובאחריות עובד נוסף (שלא ננקב בשמו - א.ר.ק.) היה להסיע את כל העובדים המתגוררים בתחומי היישוב אור עקיבא בבוקר מבתיהם אל המשרדים ובתום העבודה חזרה לביתם. לדבריו העובדים היו ממתינים לו או לעובד הנוסף, בסמוך לביתם ליד צירים ראשיים וכי הסדר זה נהוג מזה שנים, כאשר לדבריו התובע עשה שימוש מועט במערך הסעות זה, אך איש לא כפה אותו לכך.

בחקירתו הנגדית בפנינו, העיד מר סקולסקי כי במקור מפעלה של הנתבעת היה ממוקם באור עקיבא במקום שנקרא אזור תעשיה קיסריה פולימרים (להלן- המקום הישן), וכי כחודשיים שלושה לפני סיום עבודתו של התובע, הנתבעת עברה למקום עבודה חדש (להלן- המקום החדש) (ראה עדותו: בעמ 24 לפרוטוקול ש' 6, 17-18).

עם זאת ובניגוד לרושם שהתקבל מתצהירו העיד מר סקולסקי בפנינו כי למקום העבודה הישן של הנתבעת הוא לא היה מסיע את העובדים לעבודה (ראה עדותו: בעמ 24 לפרוטוקול ש' 9-10), אך הוא זה שהסיע את העובדים למקום העבודה החדש ואף את התובע הסיע כאמור (ראה עדותו: בעמ 24 לפרוטוקול ש' 13-14).
ודוק, בסופו של יום גם התובע לא חלק בסיכומיו על כך שהיתה הסעה למקום העבודה החדש.
57. כאמור מר סקולסקי אישר בחקירתו הנגדית בפנינו כי הוא עצמו לא הסיע עובדים למקום העבודה הישן. אף אם נצא מתוך הנחה כי לשיטת הנתבעת העובד הנוסף שלדבריה הסיע את העובדים, הסיעם למקום העבודה הישן, הרי שאותו עובד עלום שאפילו לא ננקב בשמו, לא הובא להעיד בפנינו.
משכך הם פני הדברים, הרי שעל יסוד העדויות שנשמעו בפנינו ואלו שלא הובאו בפנינו, אין בידינו לקבוע כי הנתבעת הוכיחה שקיימה מערך היסעים למקום הישן.
אי לכך ובכל הנוגע לתקופה שקדמה לשלושת חודשי העבודה האחרונים של התובע , לא חל הנתבעת הפטור שבסעיף 6 לצו ההרחבה.

58. אשר לזכאות התובע להחזרי הוצאות נסיעה מכח צו ההרחבה, הרי שכאמור המבחן על פי צו ההרחבה הוא מבחן ההיזקקות לתחבורה ציבורית במובחן מעצם השימוש בה.
צו ההרחבה אינו נוקב במרחק המינימאלי המתחייב בין מקום העבודה למקום המגורים, אך בכל הנוגע למבחן היזקקות לתחבורה, נקבע בע"ע 100/06 עיריית טירה - עבד אלרחמאן קשוע לעיל, באופן כללי, כי:
"סבורים אנו, כי אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה האם התקיים "מבחן ההִזקקות" במקרה פלוני, היא במרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, חזקה על עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, שאינו זקוק לתחבורה ציבורית. אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת "כלי עזר" לבחינת הזקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת, כגון עובדים המוגבלים בניידות . מר קשוע לא העלה טענה ממין זה. מקובלת עלינו עמדת הסתדרות המעוף, כי ".... יתכן והמונח 'זקוק' יתפרש באופן שונה מעובד לעובד, בהתחשב בנסיבות מצבו, גילו, המרחק ממקום העבודה, המבנה הטופוגרפי במקום המגורים וכיוצא בזה"

59. ובענייננו, במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו עומת התובע עם טענת הנתבעת כי המרחק בין מקום מגוריו למפעלה של הנתבעת הוא פחות מ-500 מטר והעיד כי המרחק מביתו למקום העבודה הישן עמד על כ- 1,300, 1,400 מטר על פי בדיקת בא כוחו (ראה עדותו: בעמ 22 לפרוטוקול ש' 7-9).
מנגד, כאשר נשאל המצהיר מר סקולסקי מטעם הנתבעת בחקירתו הנגדית בפנינו לעניין זה, הוא לא ידע לומר מה היה המרחק ממקום מגוריו של התובע למקום העבודה הישן (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 15-16).

לסיכומיו כאמור צירף התובע מפה מאתר האינטרנט ymap.ynet.co.il, הפתוח לעין כל, ממנה עולה כי המסלול ממקום מגוריו של התובע למפעלה הישן של הנתבעת משתרע על 1.5 ק"מ.
במסגרת סיכומיה שהוגשו לאחר סיכומי התובע, לא חלקה הנתבעת על הנתונים שביסוד המסלול הנטען ולא הציגה כל אסמכתא אחרת מטעמה לגבי המרחק ממקום מגורי התובע למקום העבודה הישן, אלא הסתפקה בטענה כי אתר אינטרנט איננו בגדר ה"מפורסמות" ולכן אין להתיר את צירוף הראיה כאמור לסיכומים.
מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם פרסום באינטרנט, הוא "מן המפורסמות" שאינן צריכות ראיה, אם לאו, הרי שבנסיבות המקרה שבפנינו בהן גרסת התובע לגבי המרחק מביתו למפעל הישן לא נסתרה, בהן מדובר בנתון אובייקטיבי כגון מרחק מנקודה א' לנקודה ב' הניתן לבדיקה על ידי כל, ושעה שהנתבעת לא חלקה על הנתונים שביסוד המסלול הנטען ולא הציגה כל אסמכתא אחרת מטעמה לגבי המרחק שבמחלוקת הגם שהיתה לה הזדמנות לעשות כן - אנו מעדיפים את גרסת התובע בדבר המרחק מביתו למפעל הישן.

משכך, אנו קובעים כי התובע הרים את הנטל להראות כי התקיים בו מבחן ההזקקות לתחבורה, ועל כן חלות עליו הוראות צו ההרחבה, והוא זכאי להשתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה.
אשר לשיעור הוצאות הנסיעה, הרי שהתובע נתפס לכלל טעות, עת הסתמך על תקרת החזר ההוצאות ה מירבי הקבוע בצו ההרחבה , זאת בשעה שעל פי סעיף 4 לצו ההרחבה, הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, אם קיים כרטיס הנחה כזה.
כעולה מאתר האינטרנט של חברת "אגד", קיים כרטיס חופשי חודשי בתחום "חדרה - אור עקיבא - קיסריה - שדות ים" ששיעורו נכון למועד סיום עבודתו של התובע עמד עד 206 ₪ לחודש.
משהעמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על הסך של 200 ₪ לחודש בלבד, אין בידינו לפסוק לו מעבר לכך.

60. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה בגין תקופת עבודתו במפעלה הישן בסכום כולל של 7,300 ₪ לפי החישוב:
200 ₪ לחודש X 36.5 חודשים = 7,300 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום דמי חגים
61. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 3,100 ₪, בגין 15.5 ימי חג שלא שולמו לו לטענתו.
לטענת התובע, הוא היה עובד שעתי בכל תקופת עבודתו ועל כן היה זכאי לקבל מהנתבעת 25 ימי חג במשך כל תקופת עבודתו, מהם שולמו לו לדבריו, 9.5 ימי חג ועל כן לטענתו נותרו לזכותו 15.5 ימי חג.

מנגד לטענת הנתבעת, לפי בקשת התובע הוא הועסק לפרקים כעובד בשכר ולעיתים כעובד חודשי, על מנת להבטיח כי שכרו יהיה קבוע מדי חודש בחודשו.
לטענתה, בתקופות בהן הועסק התובע כעובד חודשי, לא קמה לו זכאות לתשלום דמי חגים, מה גם שבתחשיבו כלל התובע גם ימי חג שנפלו בימי ששי, שעה שהנתבעת פעלה ככלל במשך 5 ימים בשבוע.
אי לכך לטענתה, על פי החישוב הנכון התובע קיבל את מלוא ימי החג שהוא זכאי להם ודין תביעתו ברכיב זה להדחות.

62. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 24.11.11, הגיש כל צד טבלה בה פירט את ימי הזכאות לדמי חגים של התובע, לפי שיטתו.
הנתבעת מצידה פירטה בנוסף, גם את תקופות עבודתו של התובע כעובד שעתי וכעובד חודשי אשר תואמות את העולה מתלושי שכרו של התובע כנזכר לעיל:
7/06 - 12/06 – עובד בשכר חודשי; 1/07 - 5/07 - עובד שעתי; 6/07 - 6/08 - עובד בשכר חודשי; 7/08 - 10/09 עובד שעתי.
התובע כפר כאמור בגרסת הנתבעת לפיה הועסק הן כעובד שעתי והן כעובד חודשי ולא כל שכן בכך שהדבר נעשה כביכול לבקשתו, אם כי העיד כי "אני לא כל כך מבין מה קיבלתי ומה לא קיבלתי, רק ראיתי את המשכורת והסתכלתי על המספר נטו"(ראה עדותו: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 23-24).

דא עקא, שלעניין המחלוקת שבין הצדדים בסוגית זכאותו של התובע לדמי חגים, אין לנו צורך להכריע במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים, ולו מן הטעם שמונחים בפנינו תלושי השכר של התובע שלגבי תוכנם כאמור לא היה חולק, ועל כן נפנה להלן לבחינת תלושי שכרו של התובע.

63. כפי שציינו לעיל, מתלושי השכר של התובע לחודשים יולי 2006 עד דצמבר 2006 ועד בכלל, עולה כי אכן בחודשים אלו שולמה לתובע משכורת חודשית קבועה. כך גם עולה כי לא הופחתו מאותה משכורת ימי היעדרות, למרות שבתקופה זו חלו חגי תשרי.
החל מחודש ינואר 2007 עד מאי 2007 ועד בכלל, ניתן להיווכח כי לתובע שולמה משכורת משתנה שחושבה לפי מספר שעות עבודה במכפלת שווי שעת עבודה.
החל מחודש יוני 2007 עד יוני 2008 ועד בכלל, שולמה לתובע משכורת חודשית. עם זאת, עיון בתלושי השכר לתקופה זו מעלה כי בחלק מן החודשים הופחתו מן התמורה החודשית ששולמה לתובע ימי/שעות עבודה כאשר חלק מאותם חודשים הם חודשים בהם חלו חגים.
כך, בחודש ספטמבר 2007 הופחת מהתמורה החודשית שוויו של יום עבודה אחד; בחודש אפריל 2008 הופחת מהתמורה החודשית הסך של 243 ₪; ובחודש יוני 2008 הופחת מהתמורה החודשית שווים של 45 שעות עבודה ושולם עבור יום מחלה אחד.
החל מחודש יולי 2008 ועד לחודש אוקטובר 2010 שולמה לתובע משכורת משתנה שחושבה לפי מספר שעות עבודה במכפלת שווי שעת עבודה.

64. הזכאות לדמי חגים מוקנית לעובד שעתי אשר עקב חלות החג נבצר ממנו לעבוד באותו יום, ועל כן, עובד חודשי שמקבל את שכרו ביחידה של חודש מלא, בין אם חלו במהלך החודש חגים ובין אם לאו, אינו זכאי לדמי חגים.
משאלו הם פני הדברים, ובכפוף לבירור נפרד ביחס לחודשים ספטמבר 2007, אפריל 2008 ויוני 2008 שנזכרו לעיל, הרי שהתקופות הרלוונטיות לבחינת זכאותו של התובע לדמי חגים הן התקופה שהחל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש מאי 2007 ועד בכלל, והתקופה שהחל מחודש יולי 2008 ועד ליום 19.10.09.

זאת ועוד, התובע העיד בחקירתו הנגדית בפנינו כי ברוב תקופת עבודתו המפעל עבד חמישה ימים בשבוע, למעט מקרים בהם לפי הצורך נדרשו העובדים להגיע גם ביום שישי (ראה עדותו: בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 21-22).
אי לכך, התובע אינו זכאי לדמי חגים בגין ימי חג שחלו ביום שישי.

65. משאלו קביעותינו נפנה להלן לבחון את זכאותו של התובע לדמי חגים בתקופות הרלוונטיות לרכיב זה לכתב התביעה.

לתקופה שהחל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש מאי 2007 ועד בכלל
בתקופה זו חלו ימי החג הבאים שלא נפלו על יום שבת או יום שישי:
פסח (3.4.07); פסח שני (9.4.07); יום העצמאות (24.4.07); שבועות (23.5.07), ובסה"כ: 4 ימי חג בגינם זכאי היה התובע לתשלום.
מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי בתקופה זו שולמו לו 29 שעות עבור דמי חגים, שהם 4 ימים פחות 3 שעות.

לתקופה שהחל מחודש יולי 2008 ועד ליום 19.10.09 ועד בכלל
בתקופה זו חלו ימי החג הבאים שלא נפלו על יום שבת או יום שישי:
ראש השנה (30.9.08 - 1.10.08); יום כיפור (9.10.08); סוכות ראשון (14.10.08); סוכות שני (21.10.08); פסח ראשון (9.4.09); פסח שני (15.4.09); יום העצמאות (29.4.09); ויום כיפור (28.9.09), ובסה"כ: 9 ימים.
מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי בתקופה זו שולמו לו 10 ימי חג ועוד 6 שעות חג.

66. אשר לחודשים ספטמבר 2007, אפריל 2008 ויוני 2008 שנזכרו לעיל, הרי שכאמור בחודש ספטמבר 2007 שולמה לתובע משכורת חודשית, אך הופחת מהתמורה החודשית שוויו של יום עבודה אחד.
בחודש זה, חלו ימי החג הבאים שלא נפלו על יום שבת או יום שישי: ראש השנה (13.9.07); סוכות ראשון (27.09.07); סוכות שני (21.10.08).
הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס שכר או כרטיס נוכחות כפי חובתה על פי דין, שממנו ניתן יהיה להיווכח כי אותו יום שהופחת לא חל באחד מימי החג הנ"ל, ואף לא הציעה כל הסבר להפחתה הנ"ל.
משכך, אין לנו אלא להסיק כי אותו יום הופחת בגין אחד מימי החג שחלו בחודש זה, ועל כן אנו קובעים כי בגין חודש זה זכאי התובע לתשלום יום חג אחד.

בחודש אפריל 2008 שולמה לתובע משכורת חודשית, אך הופחת מהתמורה החודשית הסך של 243 ₪, השווה ל- 11 שעות עבודה בהתאם לשכרו של התובע נכון לאותו מועד.
בחודש זה, החג היחיד שלא נפל על יום שבת או יום שישי היה פסח ראשון (20.4.08).
הואיל והנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס שכר או כרטיס נוכחות ממנו ניתן יהיה להיווכח כי אותן שעות שהופחתו לא חלו ביום החג כאמור, ואף לא הציעה כל הסבר להפחתה הנ"ל, אין לנו אלא להסיק כי אותן שעות שהופחתו, הופחתו בגין החג, ועל כן אנו קובעים כי בגין חודש זה זכאי התובע לתשלום יום חג אחד ועוד 3 שעות .

בחודש יוני 2008 שולמה לתובע משכורת חודשית, אך הופחת מהתמורה החודשית שווים של 45 שעות עבודה ושולם עבור יום מחלה אחד.
בחודש זה, חל חג שבועות (9.6.08) שחל ביום שני בשבוע.
גם אם נצא מתוך הנהח כי חלק מאותן שעות הופחתו בגין ימי המחלה הראשונים בהם נעדר התובע או חלקם, הרי שכאמור, הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס שכר או כרטיס נוכחות ממנו ניתן יהיה להיווכח כי אותן שעות שהופחתו לא חלו ביום החג כאמור, ולא הציעה כל הסבר להפחתה הנ"ל.
משכך, אין לנו אלא להסיק כי למצער חלק מאותן שעות שהופחתו, הופחתו בגין החג, ועל כן אנו קובעים כי גם בגין חודש זה זכאי התובע לתשלום יום חג אחד.

אי לכך ולאור האמור לעיל , אנו קובעים כי בגין החודשים ספטמבר 2007, אפריל 2008 ויוני 2008, הגם ששולמה לתובע משכורת חודשית, זכאי התובע ל-3 ימי חג ועוד 3 שעות .

67. סיכומם של דברים לעניין רכיב זה לכתב התביעה.
לאור כל המבואר לעיל אנו קובעים כי בגין מלוא תקופת עבודתו בנתבעת, זכאי היה התובע לתשלום בגין 16 ימי חג ועוד 3 שעות .
במשך תקופה זו שולם לתובע עבור 14 ימי חג ו-3 שעות, ומכאן שהתובע זכאי להפרשי דמי חגים בגין שני ימים.
משלא היה חולק כי שכרו האחרון של התובע עמד על 25 ₪ לשעה, הרי שהתובע זכאי להפרשי דמי חגים בסך 400 ₪ על פי החישוב שלהלן:
2 ימים X 8 שעות ליום X 25 ₪ לשעה = 400 ₪.

אי לכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי דמי חגים בסך 400 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה
68. כמבואר לעיל בעניין רכיבים אלו לכתב התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם.

אשר לדמי הבראה הוסכם כי יתרת דמי ההבראה המגיעים לתובע יעמדו על סך של 68 ₪.

באשר לפדיון ימי החופשה, הוסכם כי התובע זכאי לפדיון שני ימי חופשה, ועל כן התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 400 ₪, לפי החישוב שלהלן:
2 ימים X 8 שעות ליום X 25 ₪ לשעה = 400 ₪.

אי לכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי דמי הבראה בסך 68 ₪ והפרשי פדיון חופשה בסך 400 ₪.
סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

סוף דבר –
69. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שתביעת התובע לתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה - נדחית. כך גם עתירת הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת - נדחית.
שאר תביעותיו של התובע מתקבלות באופן חלקי בלבד בהתאם למפורט להלן, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 14,180 ₪.
ב. הודעה מוקדמת בסך 4,150 ₪.
ג. החזר הוצאות נסיעה בסך 7,300 ₪.
ד. הפרשי דמי חגים בסך 400 ₪.
ה. הפרשי דמי הבראה בסך 68 ₪.
ו. הפרשי פדיון חופשה בסך 400 ₪.
ז. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪.

הסכומים כאמור בסעיפים קטנים א'-ה' לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל, והסכום כאמור בסעיף קטן ז' לעיל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין הליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪ לתשלום בתוך 30 מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ה, (20 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נעים דאוד
נציג ציבור (עובדים)

אביטל רימון-קפלן
שופטת

ישעיהו פטוקה
נציג ציבור (מעסיקים)