הדפסה

מיו נ' ישראכרט בעמ ואח'

בפני
כב' השופט דר' מנחם רניאל

מבקשים

יצחק מיו

נגד

משיבים

  1. ישראכרט בעמ
  2. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על פסק הדין המשלים של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (השופטת רקפת סגל מוהר) מיום 23.2.14. הבקשה מנוסחת כ"המשך רשות ערעור", וכוללת סדרה ארוכה של עניינים בלתי רלבנטיים, כגון טענות כנגד רשם בית המשפט המחוזי, שאין לו דבר עם תיק בית המשפט לתביעות קטנות, וטענות נוספות שאינן רלבנטיות לבקשה. לכך יש להוסיף את העובדה שהבקשה הוגשה בכתב יד לא קריא, כשמצורפים אליה נספחים שחלקם חלקיים, הכוללים הערות בכתב יד שקשה להתייחס אליהם. פסק הדין שעליו מבוקשת בקשת רשות הערעור נמצא לאחר נספח 33, כשעליו הערות בכתב יד שאינן חלק מפסק הדין. לפי החלטתי, הוגש נוסח מודפס של הבקשה. לאחר מתן תשובה, הגיש המבקש ללא רשות טיעונים נוספים, והתרתי למשיבה להגיב עליהם. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור על פסק הדין המשלים.

כעולה מן הבקשה, מתבקש בית המשפט בסופה לחייב את הנתבעת ב- 71,216 ₪ ועוד ריבית והצמדה על סך 41,016 ש"ח מ- 2.6.09 ועוד 5,000 ₪ על עוגמת נפש. סך הכל, למעלה מ- 77,000 ₪. תמוה כיצד מבקש המבקש לחייב את המשיבה בסכום זה על פי תביעה שהגיש בבית משפט לתביעות קטנות, בסך 18,000 ₪, כגבול סמכותו של בית המשפט.

ביום 17.6.12 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה , לתשלום 18,000 ₪ בשל מה שהוגדר כחריגה ממסגרת ועוגמת נפש, כשהכוונה לכך שנדרש לשלם למשיבה 30,000 ₪, ללא פירוט העיסקאות, והדבר גרם להגבלת חשבונותיו בבנקים ולנזקים. המשיבה הגישה כתב הגנה ובו טענה שחיובי כרטיס האשראי על ידי המבקש לא כובדו על ידי הבנק, בסכום של 41,114 ₪ שחוייבו מעת לעת בחשבון, אשר המבקש פרע אותם ואינו חייב עוד דבר. נטען, כי בכל פעם שהמבקש פרע את החיובים שלא כובדו על ידי הבנק, התפנתה מסגרת האשראי מחדש. המבקש הגיש תגובה לכתב ההגנה בה פירט טענות לגבי חיובים שונים, והמשיבה הגישה תגובה לכך וענתה על הטענות.

לאחר דיונים בנוכחות הצדדים, נתן בית המשפט לתביעות קטנות פסק דין ביום 29.5.13, בו פירטה השופטת את ההליכים. המבקש טען שהודיע למשיבה שיש לחייב את חשבונו בבנק דיסקונט במקום בנק יהב, בעוד המשיבה טוענת שהיה על המבקש להמציא לה הרשאה מבנק דיסקונט לחיוב החשבון, שלא המציא. המבקש ביקש פירוט אודות סכום של 30,000 ₪ שנגבה ממנו לטענתו, ודרש לדעת כיצד איפשרה לו המשיבה להגיע לאשראי של 30,000 ₪, כאשר מסגרת האשראי שלו בבנק יהב היתה רק 12,000 ₪. המשיבה פירטה את כל החיובים שהביאו לחוב של 41,114 ₪ אותו שילם המבקש, וטענה שעל פי הדין אין מניעה להגדיל חד צדדית את מסגרת האשראי, שכן אין חובה על המבקש לנצל את המסגרת. המבקש טען שהנתבעת מזייפת מסמכים שכן חובו עמד על סך 30,000 ₪ ומעולם לא דיברו איתו על חוב של 41,000 ₪.

לאחר דיון ביום 31.1.13 קבלו הצדדים את המלצת השופטת להיפגש כדי לברר את מקור החיובים. הצדדים לא נפגשו. המבקש הגיש פירוט טענות והמשיבה הגישה פירוט נוסף, ממנו עלה שחלק מהחיובים כלפי המשיבה ששולמו נובעים מכרטיס נוסף שהיה בידי המבקש. כמו כן הבהירה המשיבה, שחלק מהסכומים הנכללים על ידי המבקש בטענותיו הם סכומים שהפקיד על חשבון חוב של ידידתו תמר הראל, אשר הוא מחשב כאילו שולמו על חשבון חובו. המבקש שב וטען טענות לזיוף מסמכים.

השופטת בדקה את טענות הצדדים, והגיעה למסקנה שהיה למבקש חוב אמיתי של כ- 30,000 ₪ שאותו היה חייב למשיבה בגין רכישות שביצע באמצעות כרטיס האשראי נשוא התביעה, שהחיובים בגינם לא כובדו על ידי הבנק. המבקש חוייב בחיובים להחזר החוב אשר גם הם הוחזרו על ידי הבנק, וכך הגיע הסכום לכ- 41,000 ₪. המבקש הודיע בשנת 2008 על העברת משכורותיו לבנק דיסקונט, בלי להעביר למשיבה הרשאה לחיוב חשבונו החדש, ולא הלין כאשר חשבונו בבנק יהב חוייב והחיובים כובדו עד ינואר 2010. ככל הנראה בתחילת 2010 נקלע המבקש לקשיים שאינם קשורים ליחסיו עם המשיבה, וכן השתמש בכרטיס האשראי הנוסף בסכומים גבוהים. השופטת החליטה שהעובדה שהמשיבה הגדילה את מסגת האשראי באופן חד צדדי, לא העלתה ולא הורידה מהמצב שנוצר. על כן, בסיכום, החליטה השופטת לדחות את התביעה ולחייב את המבקש בהוצאות של 500 ₪. סכום נמוך זה נומק על ידי השופטת בכך שהמשיבה נדרשה להמצאת הסברים רבים, הופיעה בדיון בבית המשפט, ניסתה לתאם פגישות ונתקלה בחוסר שיתוף פעולה, וספגה מהמבקש הכפשות חמורות שלא בצדק. השופטת פסקה הוצאות בסכום סמלי, לאור התרשמותה ממצוקתו של המבקש.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וביום 3.9.13 ניתן פסק דינה של סגנית הנשיא השופטת שולמית וסרקרוג. השופטת וסרקרוג קבעה, כי בפסק הדין נפל פגם אחד, והוא שאין בו התייחסות מפורטת לסכום של 15,853.12 ₪ בו חוייב המבקש, ולא צויין שהוצגו מסמכים נדרשים להוכחת חיוב זה. על כן, נדרשה המשיבה להשיב לגבי הסכום הזה. בתשובת המשיבה נאמר שביום 11.3.13 ניסתה המשיבה לחייב את חשבון המבקש בסכום זה, ללא הועיל. צורף דף חשבון הכולל חיובים מ- 19.8.09 ועד 10.3.10, לחיוב ביום 2.4.10. השופטת וסרקרוג קבעה שמעין בדף הפירוט לא ברור כיצד הצטברו בכרטיס סכומים מאוגוסט 2009 עד מרץ 210, לא ניתן פירוט אם במהלך תקופה זו נגבו סכומים אלה ולא ברור מדוע רק ביום 11.3.13 נסיתה המשיבה לחייב את חשבון המבקש בסכום זה. על כן, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית המשפט לתביעות קטנות לצורך בירור חוזר של חלק מסכום החוב, בסך 15,853.12 ₪. זו מסגרת הדיון, ואין לשעות לכל נסיון להרחיבה. אציין, כי המועד 11.3.13 מוטעה, ומדובר ביום 10.3.10, שנזקף לפירעון ביום 2.4.10.

לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט לתביעות קטנות ביום 15.12.13. הסכום של 15,853.12 שנדרש פירעונו ביום 2.4.10 מורכב מהסכומים הבאים: 9,000 ₪ אשראי מהיר מיום 19.8.09 שבו נותרה יתרה בסך 6,816.85 ₪; 3,000 ₪ אשראי מהיר מיום 20.10.09 שבו נותרה יתרה של 2,014 ₪; 679.60 ₪ פרעון למועצה המקומית מיום 11.11.09 שבו נותרה יתרה בסך 569.33 ₪; 2,997.20 ₪ רכישת מט"ח בדואר מיום 29.11.09 שבו נותרה יתרה בסך 2,048.24 ₪; 3,214.08 ₪ רכישת מט" בדואר מיום 2.12.09 שבו נותרה יתרה בסך 2,739.80 ₪; 332 ₪ רכישת פיס מיום 24.12.09 שבו נותרה יתרה בסך 111.08 ₪; 827.50 ₪ רכישת פייס מיום 12.1.10 שבו נותרה יתרה בסך 621.87 ₪; 1,000 ₪ רכישת פייס מיום 13.1.10 שבו נותרה יתרה בסך 901.78 ₪ והיטל ביקור במכון רפואי בסך 10 ₪ מיום 8.3.10. לכך נוספו ריביות בסכומים שבין 0.60 ₪ ל- 6.72 ₪. על פי טיעוני המבקש בעת הדיון, הוא הכחיש רק את קבלת ההלוואות , וטען שלקח הלוואות רק מקרנות השוטרים ומבנק דיסקונט, בריבית נמוכה יותר, ולכן לא יתכן שלקח "אשראי מהיר" דהיינו הלוואה מחברת האשראי הנזקפת בחשבונו בבנק. הוא הודה שקנה את כרטיסי הפייס והמט"ח ושילם למועצה המקומית. לפי דברי המבקש, ובדין, "אם נראה בדפי החשבון שקיבלתי את ההלוואות, אני מסכים שצריך להחזיר אותם". כלומר, השאלה שבמחלוקת הצטמצמה לבירור אם המבקש קיבל את ההלוואות לפי דפי החשבון. בפני השופטת הוצג דף חשבון לחודש אוקטובר 2009, ממנו עלה שביום 21.10.09 זוכה חשבונו של המבקש על ידי חברת האשר אי בסך 3,000 ₪. על כן, הורתה השופטת בתום הדיון למבקש להמציא לבית המשפט את תדפיס חשבונו בכל חודש אוגוסט 2009.

המבקש הגיש לבית המשפט מסמך מודפס שבו נאמר שפנה לבנק יהב וקיבל דפי חשבון מאוגוסט ולא נמצאה הלוואה בסך 9,000 ₪. הדפים שצירף המבקש היו מיום 2.8.09 עד 18.8.09 ומיום 24.8.09 עד 31.8.09. הוא לא צירף דפי חשבון מיום 19.8.09 עד 23.8.09. המשיבה טענה שההשמטה מכוונת, ולבקשת המבקש ניתנה לו אורכה להגיש את הדפים החסרים עד 11.1.14. כפי שקבעה השופטת בהחלטתה מיום 21.1.14, הגיש המבקש ביום 5.1.14 דף המתייחס לימים 19.8.09-23.8.09 אלא שצילום זה נראה שונה מהדפים האחרים שהוגשו, כצילום שעבר עריכה או שינוי, בדיוק במקום הרלבנטי למחלוקת, דהיינו בשורה המתייחסת לתנועות מיום 20.8.09. על כן, ציוותה השופטת על בנק יהב להמציא לה תדפיס של תנועות החשבון שיישא חותמת מתאים למקור.

בנק יהב אכן המציא את דף החשבון של המבקש, ובו מופיע ביום 20.8.09 זיכוי שנעשה על ידי ישראכרט על סך 9,000 ש"ח, שהוריד את יתרת החובה בחשבון מ-9,998.05 ל- 998.05 ₪. בהתאם לכך, נתנה השופטת את פסק דינה המשלים, מילאה את הוראתו של בית המשפט המחוזי, בדקה את החיובים הנכללים בסכום של 15,853.12 ₪, ולאחר שהמבקש הודה בחלקם והוכח במסמכים ששתי ההלוואות זוכו בחשבון המבקש, לאור הודאתו שאם יוכח שקיבל אותן עליו לשלמן, חזרה השופטת ודחתה ביום 23.2.14 את התביעה וחייבה את המבקש בהוצאות נוספות בסך 1,000 ₪.

על פי הדין, אין ליתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות אלא במקרה שנפלה בו טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כאשר מדובר בקביעות חוזרות המשפיעות על בעלי דין רבים. פסק הדין המקורי כבר נבחן על ידי בית המשפט המחוזי והוחזר רק לדיון בסכום של 15,853.12 ₪. סכום זה נדון ונבחן, הן על פי הודאות המבקש, והן על פי מסמכי הבנק. לא רק שאין טעות בולטת בפסק הדין המשלים של בית המשפט לתביעות קטנות, אלא שאין טעות כלל. על כן דין הבקשה להידחות, והיא נדחית.

המבקש העלה טענות רבות שאינן קשורות לנושא שנדון בפני בית המשפט לתביעות קטנות ובפני, וכן השמצות, הן כלפי נציגת המשיבה בדיון והן כלפי השופטת. חזרה על טענות אלה ודיון בהן עשויים רק להנציח טענות שלא היו מקום להעלות אותן מלכתחילה. אסתפק איפוא רק בציון עובדה זו, שהיא התנהגות ח סרת תום לב ולא מקובלת מטעם המבקש.

כאמור, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 4,720 ₪. סכום מופחת זה (ביחס לעבודת המשיבה בהתמודדות עם הבקשה ולהתנהלות המבקש) נקבע בהתחשב בכך שלאור מצבו של המבקש הוא הופטר מתשלום אגרה והפקדת עירבון.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.