הדפסה

מטר ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

מספר בקשה:10
בפני
כב' השופט חננאל שרעבי

המבקשות

  1. מדינת ישראל
  2. שירותי בריאות כללית

נגד

המשיבים

  1. סנא מטר
  2. מטר מטר
  3. דינא מטר

החלטה

1. בפניי בקשות לסילוק התביעה על הסף משני טעמים כדלקמן:

א. העדר חוות דעת רפואית ותמיכה בטענות התביעה, כדרישת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ב. לנוכח התיישנות עילת התביעה שהיא "הולדה בעוולה".

2. עסקינן בתביעת נזקי גוף שהוגשה על ידי המשיבים נגד המבקשות בתאריך 16.5.03.
המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") הם הוריה של הקטינה, המשיבה 3, ילידת 17.9.2000 (להלן: "הקטינה").
לטענת המשיבים בכתב התביעה הקטינה נולדה עיוורת בעין אחת מלידה, ויש לה בעיות חמורות גם בעין השניה בנוסף לפגיעות רפואיות ותפקודיות נוספות.
בכתב התביעה מייחסים המשיבים למבקשות רשלנות בכל הקשור להימנעות מהצעת יעוץ גנטי, במיוחד לנוכח סיפור משפחתי (היינו עילה של הולדה בעוולה), ומעבר לכך גם ייחסו למבקשות רשלנות בזמן הלידה ולאחריה.

טענות המבקשות
3. טוענות המבקשות כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מהטעמים הבאים:

א. תביעת המשיבה 3 – בהעדר עילה ולנוכח הילכת המר.
ב. אי צירוף חוות דעת רפואית כדרישת התקנות.
ג. התיישנות התביעה – מועד היווצרות עילת התביעה הוא יום לידת הקטינה בשנת 2000. על כן הגשת התביעה בשנת 2013, היא בחלוף תקופת ההתיישנות.

טענות המשיבים
4. המשיבים בתשובתם דוחים את טענות המבקשות, כדלקמן:

א. בכל הקשור לתביעת המשיבה 3, הרי הקטינה תובעת לא רק בעילת הולדה בעוולה אלא גם בעוולת הרשלנות של המבקשות במהלך ההיריון, הלידה ולאחריה, שאינן כלולות בעילת הולדה בעוולה. על כן בכל הקשור לפרק זה בתביעת המשיבה 3, קיימת לה עילת תביעה ותביעתה לא התיישנה בהיותה כבת 13 שנים בעת הגשת כתב התביעה.

ב. בכל הקשור לאי צירוף חוות דעת רפואית – בית המשפט התבקש בסעיף 29 לכתב התביעה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ולחלופין להאריך את המועד להארכתה. בקשה כזו היתה מוגשת לאחר הגשת כתבי ההגנה.
זאת ועוד, אין בידי המשיבים את מלוא החומר הרפואי, המצוי בידי המבקשות, וזו סיבה להאריך המועד להגשת חוות דעת רפואית.

ג. באשר לטענת ההתיישנות של המשיבים בעילת "הולדה בעוולה" – קיימת פסיקה כי מרוץ הזמן לתקופת ההתיישנות מתחיל מיום פרסום הילכת המר, ו- 7 שנים קדימה. על כן אין לומר שהתביעה התיישנה.

5. המבקשות השיבו לבקשה וחזרו על נימוקי בקשתן.

דיון והכרעה
6. לאחר ששקלתי את הדברים ואת טענות הצדדים, סבורני כדלקמן:

א. בכל הקשור לתביעת המשיבה 3, הקטינה, הרי מאז הילכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית), בה בוטלה הילכת זייצוב, שבמסגרתה נולדה עילת התביעה שעניינה "חיים בעוולה", יש לומר כי עילת התביעה של הולדה בעוולה נותרה להורים בלבד (במקרה שלנו המשיבים 1-2).
על כן בכל הקשור לחלקי התביעה דנן הקשורים לעילת "הולדה בעוולה", אין למשיבה 3 עילת תביעה, אלא רק להוריה המשיבים 1-2.
בכל הקשור לתביעת המשיבה 3 הנוגעת לתקופת ההיריון ולאחריה, קיימת לקטינה עילת תביעה בעוולת רשלנות, אותה יכולה לברר במסגרת התובענה דנן.

ב. בכל הקשור לאי צירוף חוות דעת רפואית – אכן הדבר מנוגד לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת את חובת צירוף חוות דעת על מנת להוכיח עניין שברפואה.
הנימוק של המשיבים בתגובתם כי ציינו בכתב התביעה, ללא בקשה נפרדת המלווה בתצהיר, שהם מעוניינים לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט ו/או כי אין להם עדיין את מלוא החומר הרפואי, אינו מקובל עלי.
ככל שרצו המבקשים לבקש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ו/או כל בקשה אחרת הנוגעת לאי צירוף חוות דעת רפואית (דוגמת פטור מצירוף חוות דעת – כהוראת תקנה 127 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי), היו צריכים לעשות כן על דרך של הגשת בקשה הנתמכת בתצהיר, לפי סעיף 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, בעת הגשת כתב התביעה או סמוך לאחריו.
יחד עם זאת, ולנוכח נסיבות המקרה דנן, סבורני כי אין בכוחו של נימוק זה, בשלב זה, בכדי להורות על מחיקת התביעה על הסף, אלא יש ליתן למשיבים הזדמנות לתקן את האמור על ידי מתן ארכה להגשת חוות דעת רפואית תוך 60 ימים מהיום.
ככל שלא תוגש חוות דעת כזו תוך המועד הנ"ל, תימחק התביעה מחוסר מעש ללא הודעה נוספת.

ג. בכל הקשור לטענת ההתיישנות לנוכח הילכת המר יצויין כדלקמן:

הלכת המר למעשה לא שינתה את זכות התביעה שהייתה בידי היילודים, אלא שזכות התביעה הועברה מהם אל הוריהם.
גם בהלכת המר שב בית המשפט והדגיש את דאגתו לצורכי הילד המוגבל, שזכאי למלוא הפיצוי בגין לידתו בעוולה.
על כן יש לומר שהלכת המר לא התכוונה לקפח את אותם יילודים או הוריהם, אשר הסתמכו על הלכת זייצוב (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פדי מ(2) 85), שהכירה בתביעת היילוד בעילה של "חיים בעוולה", עילה שבוטלה בהלכת המר, תוך הכרה בעילת ההורים של "הולדה בעוולה" לגבי אותו קטין.
דא עקא שעקב השינוי שבהלכת המר, יש ומי מהתובעים, דוגמת התובעים דנן, עלול להקלע למצב של חלוף תקופת ההתיישנות, עקב ההסתמכות על הלכת זייצוב.

לנוכח נסיבות אלה, ועל מנת שלא להותיר את הקטנים שנולדו במומם בשל מעשה עוולה לכאורי ללא מקור שיממן את צורכיהם, הלכו בתי המשפט השונים בשתי דרכים כדלקמן:
דרך אחת – קביעה כי מועד הולדת עילת התביעה של ההורים, הוא יום מתן פסק דין המר, 28.5.12, שכן קודם לשינוי ההלכה לא היו ההורים בעלי זכות תביעה קונקרטית, וממילא לא הייתה בידיהם זכות תביעה.
ראה לעניין זה:
ת.א. (ת"א) 24016-02-12 פלוני (קטין) ואח' נ' בית חולים הדסה עין כרם ואח' (החלטתה של כב' השופטת גנות מיום 17.11.2012).
ת.א. (נצ') 20447-06-12 אבו סבלאן ואח' נ' שחמורוב ואח' (החלטתו של כב' הרשם בן חמו מיום 29.1.2013).

דרך שנייה – קביעה כי יש לקצוב תקופה של שנתיים מאז פרסום הלכת המר, בו יתאפשר להורים מכאן ואילך להגיש תביעה, אשר התיישנה, לפי דיני ההתיישנות הרגילים.
רק לעניין זה:
ת.א. (חי') 49821-12-12 שירותי בריאות כללית נ' שמס (קטינה) ואח' (החלטתה של כב' השופטת תמר שרון נתנאל מיום 13.6.2013).

(נעיר כי כב' השופטת תמר שרון נתנאל בהחלטה דלעיל הזכירה החלטה של כב' השופטת תמר בזק רפפורט מיום 2.6.2013 (בת.א. (י-ם) 29651-08-12 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' חמימי ואח') שגם קצבה תקופה מסוימת להגשת תביעות הורים בעילה של "הולדה בעוולה" מאז הלכת המר, כשהתקופה שנקצבה הייתה בת שנה).

גם אנוכי סבור ששינוי הלכת זייצוב בהלכת המר, מחייבת קציבת תקופה נוספת להורים להגשת התביעות שנועדו לטיפול בילדיהם הפגועים, בכדי שלא ייקלעו לתקופת התיישנות לנוכח שינוי ההלכה.
בנסיבות המקרה דנן אין לי צורך להכריע האם עילת התביעה להורים נולדה עם הלכת המר (כגרסת השופטים גנות ובן חמו) או שמא די בקציבת תקופה נוספת בת שנתיים (כגרסת השופטת תמר שרון נתנאל) או בת שנה (כגרסת השופטת תמר בזק רפפורט), שכן התביעה דנן הוגשה פחות משנה לאחר הילכת המר, באופן שגם אליבא דהשופטת רפפורט, היא הוגשה תוך פרק זמן סביר, ויחסית קצר, מאז שינוי ההלכה כאמור.

סבורני כי דבריה של כב' השופטת גנות בת.א. 24016-02-12 המוזכר לעיל, בסעיף
11 להחלטתה, עמם אני מסכים, מטיבים לתאר את המצב:

"ודוק: בעוד שהחלתה המיידית של הלכת המר כלשונה עלולה לגרום נזק קשה ובלתי הפיך למספר בלתי ידוע של יילודים שנולדו בעוולה, אשר יאבדו את זכותם לפיצוי, אין בעיכוב החלת ההלכה כלשונה כל נזק הצפוי למזיק, שכן עקרונות הפיצוי לא שונו כלל, כמו גם העקרונות המשפטיים להכרעת שאלת הרשלנות בכל תיק ותיק, ועל כן במקרה המתאימים, למשך תקופה מוגבלת, יש להחיל את עקרונות הלכת המר באופן שתאפשר להוריי היילודים שנולדו 'בעוולה' למצות את זכותם לפיצוי בגין נזקיהם הכוללים גם את הוצאות גידול ילדיהם עד תום תוחלת חיי הילדים".

על כן כאמור אני קובע כי התובענה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ולא לאחריה, ודין טענת התיישנות להידחות.

7. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הבקשות לסילוק על הסף ללא צו להוצאות.

8. המשיבים יגישו חוות דעת רפואית מטעמם תוך 60 ימים מהיום שאם לא כן תימחק תביעתם מחוסר מעש ללא הודעה נוספת.
מזכירות – תזכורת מעקב.

9. אני מאריך למבקשות המועד להגשת כתב הגנה תוך 30 ימים מיום הגשת חוות הדעת הרפואית ע"י המשיבים.

10. המזכירות תעביר החלטה זו לבאי כח הצדדים.

החלטתי זו ניתנה כרשם בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.