הדפסה

מטיילי קשת אילת בע"מ נ' תורגמן

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור מעסיקים: מר דניאל שגיא

התובעת:
מטיילי קשת אילת בע"מ ( חברות-513745695)
ע"י ב"כ: עו"ד דן אל אגליק

-
הנתבע:
אליהו תורג'מן ( ת.ז.-XXXXXX458)
ע"י ב"כ: עו"ד חיה ויסגרבר

פסק דין

1. עסקינן בתביעת מעסיק – מטיילי קשת אילת בע"מ (להלן: "התובעת" ו/או " החברה") כנגד עובד החברה לשעבר – מר אליהו תורג'מן (להלן: "הנתבע"), סכום התביעה הועמד על סך של 87,556 ₪. התביעה מבוססת על שתי עילות כדלקמן:

האחת - טענת גניבה ממעסיק, התובעת טוענת כי הנתבע קיבל כספים עבור התובעת, מאדם בשם ניסים ימין, אשר רכש מהתובעת מונית מסוג מרצדס ויאנו (להלן: "המונית"), אך לא העביר את התשלומים שקיבל לתובעת, ואפילו לא דיווח לתובעת על קבלת התשלומים, אלא שילשל הכספים לכיסו וביצע עבירה של גניבה בידי עובד וקבלת דבר במרמה. בגין עילה זו נדרש הנתבע להשיב לתובעת סכום של 39,556 ₪.

השנייה – טענת התובעת כי הנתבע אשר הועסק על ידה קיבל לידיו הלוואה בסך 48,000 ₪ ולא השיבה.

2. עדים וראיות

מטעם התובעת העיד מר יוסף אדרי – בעל מניות בתובעת.
מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו וכן העיד שותפו לשעבר של מר יוסף אדרי בחברה – מר סייג יעקב.

3. ואלה העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:

א. התובעת הינה חברה בע"מ המפעילה שירותי אוטובוסים ומיניבוסים וכן מפעילה מספר קטן של מוניות לצורך ביצוע הסעות עבור לקוחות קבועים ועבור לקוחות מזדמנים והיא פועלת באיזור העיר אילת.

ב. הנתבע הועסק בשירות התובעת החל מיום 1/5/10 ועד ליום 30/11/12 כסדרן עבודה.

ג. בתקופה הרלוונטית לתביעה, החברה התובעת הייתה בבעלות משותפת של מר אדרי יוסף ושל מר סייג יעקב.

בחלוקת העבודה בין השותפים כאמור, מר סייג נכח במשרד התובעת והיה אחראי על ניהול סידור העבודה, בעוד שמר אדרי היה "שר החוץ" של התובעת והוא טיפל בכל הנושאים האחרים כגון: ניהול חשבונות התובע (קשר עם רואה החשבון), מוסכים, עורכי דין וכדו' (ראה לעניין זה עדותו של מר אדרי, פרוטוקול מיום 9/9/14, עמ' 7, ש' 8-9).

ד. בין השותפים בחברה התגלעה מחלוקת בסמוך לסוף שנת 2012, באופן זה שהשותפים נפרדו ומר סייג פתח חברה מתחרה בעיר אילת, והנתבע החל לעבוד אצל מר סייג ביחד עם עוד עובדים של התובעת, אשר עזבו את עבודתם בעקבות פירוק השותפות כאמור. בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לנסיבות סיום עבודתו של הנתבע.

ה. מר סייג ומר אדרי מנהלים הליכים משפטיים בפני ערכאות משפטיות וזאת כתוצאה מפירוק השותפות והמחלוקות הכספיות שנותרו ביניהם.

ו. התובעת הגישה ביום 6/2/13 כנגד הנתבע תלונה למשטרת ישראל בגין גניבה בידי עובד ממעבידו וקבלת דבר במרמה. יחד עם זאת, כנגד הנתבע לא ננקטו הליכים פליליים ולא הוגש נגדו כתב אישום.

ז. במסגרת עבודתו בתובעת, ביצע הנתבע עסקה למכירת מונית שהיתה בבעלות התובעת לאדם בשם ניסים ימין, המונית נמכרה למר ימין בסכום של 120,000 ₪ באופן זה שנעשתה עסקה להחלפת מוניות, מר ימין העביר לתובעת מונית שהייתה בבעלותו מסוג מרצדס E-220 אשר שוויה הוערך בסך של 60,000 ₪, ועל כן היה על מר ימין להשלים את ההפרש לרכישת מונית התובעת בסכום היתרה של 60,000 ₪.

ח. מר ימין העביר לנתבע באמצעות העברות בבנק הדואר סכום כולל של 29,026 ₪, כמפורט להלן:
- סכום של 3,000 ₪ ביום 13/3/12 (אסמכתא 78641404).
- סכום של 3,000 ₪ ביום 21/3/12 (אסמכתא 74172438).
- סכום של 1,870 ₪ ביום 1/4/12 (אסמכתא 81298390).
- סכום של 3,475 ₪ ביום 22/4/12 (אסמכתא 81348856).
- סכום של 3,963.80 ₪ ביום 20/5/12 (אסמכתא 73789463).
- סכום של 2,970 ₪ ביום 8/6/12 (אסמכתא 91482745).
- סכום של 2,820.90 ₪ ביום 28/6/12 (אסמכתא 85310043).
- סכום של 2,970.90 ₪ ביום 19/8/12 (אסמכתא 88848767).
- סכום של 4,955 ₪ ביום 5/10/12 (אסמכתא 098836513).

ט. בנוסף לסכום של 29,026 ₪, קיבל הנתבע מניסים ימין תשלום נוסף בסכום של 10,530 ₪, הנתבע הוציא חשבונית בגין הסכום של 10,530 ₪ - חשבונית מס' 0061.

י. הנתבע קיבל במהלך תקופת העסקתו מהתובעת הלוואה על סך 48,000 ₪, בתקופה בה התובעת הייתה בבעלות משותפת של מר אדרי יוסף ומר סייג יעקב. לא נערך הסכם בכתב בנוגע להלוואה הנ"ל.

דיון והכרעה

4. דרך הילוכנו בפסק הדין תהיה כדלקמן –

תחילה נבחן את טענות התובעת בעילת התביעה הראשונה – גניבה ממעביד והשבת הכספים בסך 39,556 ₪.

בהמשך נבחן את עילת התביעה השנייה להשבת ההלוואה בסך 48,000 ₪.

התביעה להשבת הכספים עבור מכירת המונית – טענת הגניבה

5. לטענת התובעת הנתבע אשר טיפל מטעמה בנושא מכירת המונית מסוג מרצדס "ויאנו", קיבל מהקונה – מר ניסים ימין כספים עבור התובעת בסכום כולל של 39,556 ₪, אך לא העביר את התשלומים הנ"ל, ואפילו לא דיווח לתובעת על קבלת התשלומים על ידו, וביצע עבירות של גניבה בידי עובד וקבלת דבר במרמה והתובעת אף הגישה למשטרת ישראל תלונה כנגד הנתבע.

6. מנגד טוען הנתבע, כי אין כל בסיס לטענות התובעת אשר למעשי הגניבה והמרמה והתובעת לא הוכיחה את המעשים המיוחסים לו. הנתבע טען כי אין כל משמעות לעובדה כי הוגשה נגדו תלונה למשטרת ישראל, שכן כנגד הנתבע לא ננקטו הליכים פליליים ולא הוגש נגדו כתב אישום, ודין התלונה להיסגר מחוסר ראיות ואשמה.

הנתבע טוען כי הוא פוטר על ידי מר יוסף אדרי כחלק מיריבות שנתגלעה בין השותפים בתובעת. כפועל יוצא, יצא מר אדרי ב"מסע נקמה" שכלל הגשת תביעות סרק כנגד שותפו לשעבר - מר סייג וכנגד הנתבע, ואף הגשת תלונה במשטרה כנגד הנתבע, וזאת בשל כך שבעקבות פיטוריו עבר הנתבע לעבוד אצל מר סייג, בחברה מתחרה שהקים מר סייג, העוסקת גם בתחום ההסעות. עוד טוען הנתבע, כי מר יוסף אדרי, ידע מן היום הראשון כי מר ימין מעביר באמצעות דואר ישראל כספים לטובת התובעת על חשבון חובו בגין רכישת המונית.

הנתבע העביר לידי פקידה במשרד ו/או לידי מר אדרי ההפקדות אשר ביצע מר ימין באמצעות דואר ישראל וכל הסכומים אשר הופקדו על שמו לטובת התובעת הועברו במלואם לידי התובעת. הנתבע גם העביר את הסך של 10,530 ₪ והראיה שהוציא חשבונית בגין תשלום זה – חשבונית מס' 0061.

על פירוט הטענות וגדר המחלוקת שבין הצדדים עוד נעמוד בהרחבה בהמשך הדברים.

המסגרת הנורמטיבית
7. הלכה היא כי "כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות".
בית הדין הארצי בעניין חמיד הסביר את הדרישה לצורך במידת הוכחה מוגברת, באופן הבא:
"מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר – ' לא נכון...לא גנבתי'. לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת".

8. ולעניין חובת ההוכחה במקרה של טענת גניבה ממעסיק נקבע שם:
"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי - צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת - כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".
כלומר, הנטל המוטל על התובעת להוכיח את הטענות בדבר מעשי גניבה וקבלת דבר במ ירמה, הוא נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל, וזאת מכיוון שמדובר בהאשמות חמורות.
מן הכלל אל הפרט – האם הוכח שהנתבע גנב כספים השייכים לתובעת?

9. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהונחו בפנינו, אנו קובעים שהתובעת לא הרימה הנטל המוגבר המונח על כתפיה, להוכיח שהתובע גנב כספים וקיבל דבר במרמה.

10. למעט עדותו של מר יוסף אדרי – לא הציגה התובעת כל ראיה אובייקטיבית להוכחת הגניבה. עדותו של מר אדרי, הייתה עדות כללית ומבולבלת, ואף גורם מלבדו לא העיד מטעם התובעת. התובעת הוכיחה אך ורק את מה שהנתבע ממילא הודה בו, הכוונה לקבלת כספים ממר ימין באמצעות בנק הדואר (29,026 ₪) וקבלת תשלום נוסף בסך 10,530 ₪ והוצאת חשבונית בגין סכום זה ( חשבונית מס' 061), אולם לא הוכח בשום שלב שהנתבע שלשל את הכספים הללו לכיסו.

11. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי התובעת הגישה כנגד הנתבע תלונה על גניבה למשטרת ישראל, אולם ממועד הגשת התלונה - 6/2/13, ועד היום, לא ננקטו הליכים פליליים ולא הוגש כתב אישום כנגד הנתבע.

12. לעומת זאת, הנתבע הביא לעדות את שותפו לשעבר של מר אדרי, מר סייג יעקב, אשר בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, היה אחראי על ניהול סידור העבודה והוא זה שנכח במשרד התובעת, בעוד שמר אדרי היה כאמור " שר החוץ" כטענתו ( פרוטוקול מיום 9/9/14, עמ' 7, ש' 8-9). מר סייג תמך וסייע בגירסת הנתבע ועדותו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. מר סייג ציין בעדותו כי ראה ונכח במשרד התובעת במקרים בהם הנתבע הביא למשרד כספים מזומנים וצ'קים שהתקבלו מאת מר ימין ( סעיף 13 לתצהיר מר סייג; פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 17, ש' 12-17).

לשאלת ב"כ התובעת איך ידע מר סייג כי הכסף שהביא הנתבע למשרד הגיע ממר ימין, השיב מר סייג כי מר אדרי לקח אמוציונאלית את המקרה עם מר ימין וכשהנתבע היה מביא את הכסף, מר אדרי היה לוקח את הכסף, ובלשונו של מר סייג "כי שלחנו את אלי (הנתבע – י.כ.) להביא את הצ'קים, כי רדפנו אחרי ימין, כי אלי גם תיווך על העסקה של מכירת המונית למר ימין, הוא היה איש הקשר שלנו אליו. מר ימין היה תמיד בבעיה שאין לו כסף ואז הוא הביא לנו צ'קים דחויים. אני זוכר מקרה אחד שהוא הביא מזומן, אבל איך זה התחלק אני לא זוכר. יוסי (מר יוסף אדרי – י.כ.) יותר לקח אמוציונאלית את המקרה עם מר ימין, אז כשאלי היה מביא את הכסף, יוסי היה לוקח את הכסף. צריך לבדוק אם הוצאנו חשבוניות של מוניות קשת, אבל יוסי קיבל את זה.
ש. אתה ראית את זה?
ת. כן. לפחות פעם אחת ראיתי את העברת הכספים.
ש. אני אומר לך שלא הוצאה שום חשבונית על הכספים האלה, גם לא על המזומן?
ת. תבדוק עם החשבוניות של מוניות קשת."
(פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 17, ש' 9-19).

13. לא בכדי מציין מר סייג בעדותו כי יש לבדוק את הוצאת החשבוניות של " מוניות קשת". שכן, על אף שמדובר במכירת מונית הקשורה לחברת "מוניות קשת אילת בע"מ" ( שכן ניתן לראות כי החשבונית שהונפקה, יצאה מפנקס החשבוניות של " מוניות קשת אילת בע"מ", חשבונית מס' 0061), הרי שהתביעה הוגשה על ידי יישות משפטית אחרת – " מטיילי קשת אילת בע"מ".

14. על התנהלות התובעת בתיק זה יש לומר " הפוסל במומו פוסל", ונסביר. התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לזקוף לחובת הנתבע מחדליו לגבי אי הבאת עדויות, כגון עדותה של גב' סוזי אשר שימשה במועדים הרלוונטיים כפקידה שהייתה אחראית על קבלת הכספים במשרד התובעת ( סעיפים 89-90 וכן סעיף 95 לסיכומי התובעת).

15. מאחר ונטל ההוכחה מוטל על שכמי התובעת כאמור, ובשים לב לכך שהנתבע טען כי העביר הכספים ממר ימין הן למר אדרי והן לפקידה, צריכה הייתה התובעת לבחון את הראיות מלכתחילה, שכן הקשר של הגב' סוזי לפרשה נשוא תיק זה עלה עוד בכתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע.

הן מתוך עדותו של הנתבע והן מתוך עדותו של מר סייג, עולה כי מי שניהל את הנושא של הכספים במשרד זו הפקידה העונה לשם סוזי ( עדות מר סייג – פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 16, ש' 30-32; עדות הנתבע – עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 21-24).

התובעת לא הביאה לעדות את הגב' סוזי, בשים לב כי היא הגורם שהיה יכול להעיד בנוגע לקבלת הכספים מהנתבע בקשר לעסקת מכירת המונית. כלל ידוע הוא, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה או מהבאת עדות, יוצרת חזקה כי אילו הייתה מוצגת הראיה או נשמעת העדות, היה בה כדי לחזק את גירסתו של בעל הדין שכנגד ( ע"א 641/87 קלוגר – החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מ"ד(1) 249, 245).

16. ניסיון התובעת לזקוף את המחדל באי הזמנתה של סוזי לעדות על כתפי הנתבע לא תצמיח לה תועלת, שכן נטל ההוכחה מוטל על התובעת.

על התובעת היה להציג את עדותה של סוזי מלכתחילה, שכן מדובר בעדת מפתח, אשר עדותה נוגעת לנסיבות הנמצאות בחזית הדיון שבין הצדדים בכל הנוגע לשאלה של העברת הכספים על ידי הנתבע בעסקת מכירת המונית. משהתובעת לא הזמינה לעדות את הגב' סוזי, אין לה להלין אלא על עצמה. משכך, הימנעות זו של התובעת מזימון גב' סוזי לעדות – נזקפת לחובתה.

17. כמו שהתובעת לא הזמינה את הפקידה סוזי לעדות, הרי שגם לא הזמינה את רוכש המונית מר ימין ניסים כעד מטעמה. גם עדותו של מר ימין היא עדות מפתח בתיק זה, שכן יכול היה הוא להעיד לעניין אופן תשלום הכספים וכן יכול היה ליתן גירסתו אשר יכולה היתה לשפוך אור על המחלוקת נשוא תיק זה.

18. לעומת מחדליה של התובעת כאמור, עדותו של הנתבע הייתה עקבית ומהימנה, הנתבע לא הכחיש כבר מראשית ההליך קבלת כספים באמצעות בנק הדואר בגין מכירת המונית, אולם עמד על גירסתו לאורך כל הדרך, ולפיה העביר את כל התשלומים למשרד התובעת. גירסה זו מקבלת תימוכין מעד מרכזי שהיה שותפו של מר אדרי בניהול החברה, ומנגד התובעת כאמור לא עשתה כל מאמץ לסתור טענות אלה ו/או לעמוד בנטל ההוכחה המוגבר לביסוס טענת הגניבות הנטענות על ידה.

19. הנתבע אף הודה מראשית ההליך כי הוציא כדבר שבשגרה חשבוניות כגון חשבונית מס' 0061. גם בעדותו בבית הדין הודה הנתבע במהלך חקירתו הנגדית כי הוא זה שהוציא את החשבונית והיא נחתמה על ידו וזו לא הייתה החשבונית היחידה שהוצאה ונחתמה על ידו (פרוטוקול מיום 14/6/14, עמ' 18, ש' 26-29). התרשמותנו מעדות הנתבע, כי הוא לא ביקש להרחיק את עצמו ולהכחיש באופן גורף את קבלת הכספים, אולם מנגד עמד באופן עקבי ואיתן על גירסתו כי העביר את כל הכספים ששולמו על ידי מר ימין לתובעת, וגירסתו זו לא נסתרה.

20. זאת ועוד, יש קושי לקבל את טענת התובעת כי הנתבע נטל לכיסו סכום של 10,530 ₪, ובד בבד הוציא חשבונית מס מס' 0061. אילו רצה הנתבע לשלשל את הכספים הללו לכיסו היה מבקש הוא להעלים עקבות וליטול הכספים ללא הוצאת חשבונית וזאת בכדי להסתיר מהתובעת קבלת הכספים. לפיכך, טענת התובעת למעשי גניבה, אינה עולה בקנה אחד עם הוצאת חשבונית מס על ידי הנתבע.

21. בתצהירו של מר אדרי נטען כי חשבונית מס' 0061 היא החשבונית האחרונה הרשומה על שם "חברת מוניות קשת אילת בע"מ", אולם הפנקס ממנה הוצאה החשבונית לא נמצא עד היום ולא ידוע למר אדרי כיצד הוצאה החשבונית וכיצד הגיע פנקס החשבוניות לידי הנתבע (סעיפים 24 ו-71 לתצהירו של מר אדרי).

22. במסגרת עדותו של מר סייג סיפק הלה תשובות לתהיות שהעלה מר אדרי בתצהירו באשר לטענתו להיעלמות פנקס החשבוניות של "חברת מוניות קשת אילת בע"מ".

מר סייג הבהיר בעדותו כי הוצא נגדו צו הרחקה ממשרדי התובעת והוא נאלץ לעזוב את משרדי החברה ביום 22/10/12, ועל כן כל פנקסי החשבוניות נותרו בידי מר אדרי וכן כל הנהלת החשבונות על כל המשתמע מכך (פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 18, ש' 6-13). משמע, חשבונית מס' 0061 אשר הוצאה ביום 31/10/12, הונפקה לאחר שמר סייג הורחק ממשרדי התובעת.

23. הנתבע בעדותו בפנינו ציין כי חשבונית מס' 0061 היא אחת ממקבץ חשבוניות שהוצאו על ידו בגין קבלת כספים ממר ימין, אולם הוא סולק מהמשרד והפנקס נותר בארון בצד שמאל ומר אדרי יודע בדיוק איפה היו פנקסי החשבוניות (פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 19, ש' 5). בהמשך עדותו תוהה הנתבע מדוע נמנע מר אדרי מהבאת הפנקס, שכן לו היה מציגו ניתן היה לראות שהוצאו על ידי הנתבע חשבוניות נוספות בגין כספים שנתקבלו ממר ימין וזה נראה לו קצת מוזר שהתובעת אינה מוצאת את פנקס החשבוניות (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 7-8).

לא קיבלנו כל הסבר המניח את הדעת על ידי התובעת, כיצד צירפה התובעת לתביעתה העתק של חשבונית 0061 (נספח ד' לכתב התביעה), אם פנקס החש בוניות הנ"ל נעלם? לתובעת הפתרונים.

24. אין חולק כי לתובעת היה רואה חשבון אשר טיפל בכל ענייני החשבונות, והיה זה מן הראוי שהתובעת תזמין לעדות את רואה החשבון על מנת שיעיד בפנינו לגבי היעלמותו הנטענת של פנקס החשבוניות ואף לעניין כספים "שנעלמו", כטענת התובעת, ושולשלו לכיסו של הנתבע כטענתה. גם כאן יש לפרש מחדל זה, המתבטא באי הזמנתו של רואה החשבון של התובעת לעדות, לרעת התובעת.

25. התובעת הכחישה את טענת הנתבע כי הוציא כדבר שבשגרה חשבוניות כגון חשבונית מס' 0061, אולם לא הציגה בפנינו פנקסי חשבוניות אחרים, ולאו דווקא הפנקס "שנעלם", על מנת לסתור את טענת הנתבע. מר סייג והנתבע בצוותא חדא העידו כי לאחר שהוצא צו הרחקה למר סייג ולאחר שהנתבע סיים עבודתו בתובעת, כל הנהלת החשבונות כולל פנקסי החשבוניות נותרו בידי מר אדרי בלבד; מאידך התובעת לא עשתה כל מאמץ, בשים לב כי נטל ההוכחה מוטל עליה, כדי לנסות ולהפריך את טענות הנתבע, במיוחד בשים לב להלכה כי נטל ההוכחה בנוגע ל טענת גניבה הוא נטל מוגבר.

26. משמיעת עדותו של מר יוסף אדרי, מצאנו כי עדותו בלתי מהימנה, רצופת סתירות ולא עקבית. כך למשל, משנשאל מר אדרי בחקירתו הנגדית מתי נוצר קשר לראשונה בינו לבין מר ימין (רוכש המונית), תחילה העיד כי בערך חודשיים אחרי סיום העסקת הנתבע נוצר הקשר (פרוטוקול מיום 9/9/14, עמ' 8, ש' 17). לאחר מכן שינה מר אדרי את עדותו וטען כי בכלל פגש במר ימין באחת מנסיעותיו לצפון שם העביר לו מר ימין סך של 5,900 ₪ במזומן, והנתבע הוא זה שתיאם את מועד הפגישה הנ"ל. בתשובה לשאלה מתי פגש את מר ימין, האם לפני שהנתבע סיים עבודתו בתובעת או אחרי, השיב: "לפני. הוא רק מסר לי מעטפה והקשר נותק" (פרוטוקול מיום 9/9/14, עמ' 9, ש' 1).
עינינו הרואות, מר אדרי שינה גירס אותיו, כאשר תחילה העיד כי המפגש הראשון בינו לבין מר ימין היה ח ודשיים לאחר סיום עבודתו של הנתבע, ובהמשך טען כי פגש לראשונה את מר ימין לאחר שהנתבע תיאם פגישה ביניהם , לפני סיום עבודתו של הנתבע בתובעת .

לעומת זאת, בסעיף 17 לתצהירו מסר מר אדרי גירסה אחרת ולפיה הקשר הישיר בינו לבין מר ניסים ימין, נוצר רק לאחר שמר אדרי פנה למר ימין באמצעות מתווך מוניות בשם אבי תורג'מן, ובשיחת הטלפון שהתקיימה נאמר לו לראשונה על ידי מר ימין כי שולמו כספים בסכום של עשרות אלפי ₪ על ידי ניסים ימין ישירות לנתבע על חשבון רכישת המונית . אם כך הדבר, קמה ועולה השאלה ביתר שאת, מדוע לא הזמינה התובעת את מר ימין לעדות? - לתובעת הפתרונים.

27. גם בנושא נסיבות סיום יחסי העבודה בין הנתבע לתובעת, עלו סתירות בעדותו של מר אדרי. בסעיף 5 לתצהירו מעיד מר אדרי כי הנתבע התפטר מעבודתו בחברה והחל לעבוד בחברה מתחרה בעיר אילת. לעומת זאת במהלך חקירתו הנגדית העיד מר אדרי כי הנתבע "לא התפטר ולא פוטר" (פרוטוקול מיום 9/9/14, עמ' 8, ש' 13).

28. כאן המקום לציין, כי מר אדרי נעדר מישיבת ההוכחות השנייה בה נשמעו עדויות הנתבע (ישיבה מיום 14/6/15), ואף בא כוחו לא ידע להשיב לשאלת בית הדין מדוע מר אדרי לא התייצב לדיון (פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 14, ש' 16-17). עד למועד כתיבת פסק הדין לא התקבלה כל הודעה מטעם ב"כ התובעת המסבירה את סיבת העדרותו של מר אדרי מישיבת ההוכחות כאמור.

29. כללו של דבר - מלבד חשדות וספקולציות, לא מצאנו ראיות ממשיות להוכחת טענת הגניבה וקבלת דבר במירמה, הנטענת על ידי התובעת. נוכח האמור, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה הנטל המונח על כתפיה, להוכיח שהתובע גנב הכספים וקיבל דבר במירמה.

30. פועל יוצא מן האמור, כי דין התביעה להשבת הכספים בסכום של 39,556 ₪ - להידחות.

עילת התביעה השנייה – השבת הלוואה בסך 48,000 ₪

31. לטענת התובעת, הנתבע קיבל לידיו הלוואה בסך 48,000 ₪ ולא השיבה. ההלוואה ניתנה על ידי התובעת לנתבע ב-4 צ'קים בסכום של 12,000 ₪ כל צ'ק, לצורך תשלום חובות אותם צבר הנתבע באופן אישי ושאינו קשור בכל דרך לתובעת.
התובעת צירפה העתקים של ארבעת הצ'קים אשר ניתנו לנתבע ושולמו על ידי הנתבע בגין חובו למס הכנסה. לטענת התובעת, הנתבע התחייב בפני המנהל והבעלים של התובעת להשיב את מלוא סכום ההלוואות לא יאוחר מיום 20/1/13. בפועל, במקום להשיב לתובעת את סכום ההלוואה ניתק הנתבע כל קשר עם התובעת ועם מנהלה – מר יוסף אדרי, ולא טרח להשיב את סכום הה לוואה שקיבל.

32. מנגד, הודה הנתבע, כי קיבל מהתובעת הלוואה בסך 48,000 ₪, אולם טען כי בשלב מאוחר יותר החליטו השותפים בחברה להפוך ההלוואה למענק עידוד וזאת במקום להעלות את שכרו.

33. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה אחת והיא: האם התובעת ויתרה על השבת ההלוואה?

34. מאחר והתובעת טענה כי טענות ההגנה של הנתבע בעניין ההלוואה הינן מסוג "הודאה והדחה", ביקשה במעמד הדיון המוקדם שהתקיים ביום 3/2/14 כי תהיה לה זכות להגיש תצהירי תשובה (פרוטוקול מיום 3/2/14, עמ' 3, ש' 10-11). בהחלטת מיום 3/2/14, התיר בית הדין לתובעת להגיש תצהירי תשובה עד ליום 3/5/14.

על אף שהנתבע הגיש תצהיר של מר סייג אשר תמך ואישר את גירסת ו ולפיה , החליטו מר סייג ומר אדרי להפוך את ההלוואה למענק בשווי ההלוואה (ס עיפים 10-12 לתצהיר מר אסייג); מנגד- לא הגישה התובעת תצהירי תשובה, כפי שביקשה לעשות , ולא סתרה את הטענה הנ"ל .

35. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, סבורים אנו כי הצדק עם הנתבע. הנתבע תמך טענותיו בעדותו של מר סייג, אשר לא נסתרה כאמור, ואף לא הובאו בפנינו תצהיר י תשובה , חרף בקשת התובעת והחלטת בית הדין כאמור.

36. בעדותו בפני נו כמו גם בתצהירו הבהיר מר סייג (סעיף 8 לתצהירו) כי בראשית אוקטובר 2011, העבירו הוא ושותפו לנתבע הלוואה בסך של 48,000 ₪. בתצהירו מציין מר סייג כי ההלוואה ניתנה על מנת לעודד את הנתבע להישאר בחברה שכן הוא היה עובד מסור ונאמן (סעיף 9 לתצהיר).

בהמשך עדותו מוסיף מר סייג כי בתחילת שנת 2012 החליטו הוא ומר אדרי להפוך את ההלוואה למענק בשווי ההלוואה הן כתמריץ ועידוד והן מתוך רצון להעלות את שכרו של הנתבע (סעיפים 10-11 לתצהיר סייג). עוד הוסיף מר סייג בתצהירו ובעדותו בפנינו, כי ההחלטה נבעה גם בשל העובדה כי הנתבע הצליח להשיג למר אדרי רכב בסכום שהיה נמוך בהרבה ממחיר המחירון (סעיף 12 לתצהיר סייג, פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 15, ש' 10-13).

37. בעדותו בפנינו ציין מר סייג כי מתן ההלוואה ניתנה בצ'קים שנרשמו בספרי הנהלת החשבונות, אולם לא נערך הסכם בכתב למתן ההלוואה. בהמשך עדותו מציין מר סייג כי ההחלטה המשותפת לוותר לנתבע על החזר ההלוואה הייתה בעל פה ולא נרשמה, ובלשונו: "הרבה דברים ביני לבין יוסי נעשו בעל פה, לא תמיד כתבתנו אותם, ויתרנו לאלי בעל פה, אנו אנשים של מילה, אם הוא (מר יוסף אדרי, י.כ.) מתכחש לזה, זה בעיה שלו" (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 15-16).

38. בסיכומי התובעת ואף במהלך חקירתו הנגדית של מר סייג, תמהה התובעת כיצד הפכה החברה את ההלוואה למענק בספרי החברה ללא כל תיעוד בכתב, אולם מר סייג נתן לכך הסבר המניח את הדעת וציין כי כפי שאין תיעוד המצביע על מתן ההלוואה, כך גם אין תיעוד המצביע על הפיכת ההלוואה למענק (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 12) .

39. ב"כ התובעת הטיח בסיכומיו ובחקירתו של מר סייג, האשמות על אופן ניהול החברה, אולם שכח כי מר אדרי היה שותף מלא בניהול החברה והיה שותף במתן ההלוואה לנתבע , אשר ניתנה ללא כל אסמכתא בכתב.
מתוך עדותו של מר אדרי עולים ליקויים באופן ניהול החברה החל מהטענה שהוצאו חשבוניות ללא ידיעתו, וכלה בטענה שנעלמו כספים לאורך תקופה ללא ידיעתו, ומר אדרי אף לא נתן כל הסבר המניח את הדעת ואף לא עשה מאמץ להביא עדויות רלוונטיות על מנת להראות כי עשה חקירה ודרישה לעניין היעלמות פנקס חשבוניות ולעניין היעלמות הכספים, כנטען על ידי התובעת. משכך, אין לתובעת אלא להלין על עצמה.

40. הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי מר אדרי היה "שר החוץ", קרי האיש שעמד בקשר עם רואה החשבון של החברה. מר סייג העיד בפנינו בתשובה לשאלה – על סמך מה מותר היה לחברה לתת מענק לעובד, כדלקמן: "אני לא מכיר את החוקים ואת הסעיפים מה מותר ומה אסור, ויש רואה חשבון שיודע יותר טוב, אני לא דיברתי עם רואה החשבון 3 שנים, ובדרך כלל מי שהיה מנהל את השיחות האלה זה יוסי שהיה נוסע לתל אביב, אני הייתי איש העבודה איש השטח. יכול להיות שהשאלה היא נכונה למה רואה החשבון לא העיר הערה בזמן אמת לעניין זה... כמו הרבה דברים שביצענו אני ויוסי מבלי להתייעץ עם רואה החשבון, הדברים היו מגיעים אליו אחר כך" (פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 16, ש' 15-23).

מר סייג השיב לשאלות ב"כ התובעת כי גם הוא וגם מר אדרי ניהלו את החברה אשר הייתה בתחילת דרכה ובהתהוות, ובשל כך החלטות התקבלו בעל פה (פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 15, ש' 27-28).

41. אך טבעי הוא, כי התובעת הייתה צריכה לזמן את רואה החשבון על מנת ללבן את המחלוקת בכל הנוגע להלוואה, אולם לא עשתה כן, וגם כאן אין לה להלין אלא על עצמה.

42. על אף שהתובעת טוענת כי הנתבע התחייב להשיב את ההלוואה לכאורה עד ליום 20/1/13 (סעיף 28 לכתב התביעה), הרי שהנתבע ומר סייג העידו בפנינו כי לא סוכם בין הצדדים על מועד השבת ההלוואה (פרוטוקול מיום 14/6/15, עמ' 15, ש' 20; סעיף 36 לתצהיר הנתבע). לא קיבלנו מהתובעת כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא נוכו משכרו של הנתבע סכומים חודשיים בגין החזר ההלוואה, ומנגד לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא ולפיה היה על הנתבע להשיב את ההלוואה עד ליום 20/1/13.

לפיכך, בנסיבות העניין שבפנינו, מצאנו כי יש ממש בטענת הנתבע כי השיהוי בדרישה לפירעון ההלוואה, תומך בטענה כי התובעת וויתרה על השבת ההלוואה , משפעלה להשבת ההלוואה רק לאחר סיום עבודתו של הנתבע (סעיף 83 לסיכומי הנתבע).

43. הנתבע הניח תשתית ראייתית משכנעת בדבר וויתור התובעת על השבת ההלוואה. עניין זה קיבל חיזוק משמעותי מעדותו של מר סייג שהיה מבעלי החברה, אשר עדותו לא נסתרה והיתה מהימנה וקוהרנטית. מנגד, עדותו של מר אדרי הותירה רושם שלילי, לאור הסתירות והבקיעים שהתגלו בעדותו.

44. כללו של דבר - משהשתכנענו כי הנתבע הוכיח טענתו בדבר וויתור על השבת ההלוואה, אנו דוחים את התביעה להשבת ההלוואה בסך 48,000 ₪.

סוף דבר

45. התביעה על כל רכיביה – נד חית.

46. בשים לב לתוצאות הליך זה, ומשנדחתה התביעה, מצאנו לחייב התובעת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו לנתבע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

47. ערעור ניתן להגיש בבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ו, (03 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר דניאל שגיא
נציג ציבור מעסיקים

יוחנן כהן
שופט

קלדנית: רות רחמים.