הדפסה

מטטוב נ' יוסופוב ואח'

בפני
כב' הרשם בכיר אבי כהן

התובע

ניסן מטטוב
ע"י ב"כ עוה"ד יונתן גליק ומאיר טוקר

נגד

הנתבעות

1.לאה יוסופוב
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ
שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד אסף ששון

פסק דין

לפניי תביעה כספית מיום 13.5.14 ע"ס 7,890 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 20.11.13. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 23.2.15 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. הישיבה הוקלטה כך שתמלול ההקלטה (מילה במילה) מהווה את פרוטוקול הישיבה (הפרוטוקול נסרק לתיק ביום 4.3.15). בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם (סיכומים אחרונים של הנתבעות הוגשו ביום 5.4.15).

מדובר בתביעה של בעל הרכב הניזוק בתאונה, התובע פיצוי, כבעל הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולו בתאונה. יצוין כי לתובע ולרכבו יש ביטוח מקיף אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ, אך התובע בחר שלא להפעיל ביטוח זה ולתבוע פיצוי נזיקי בעצמו (ראו אישור אי הגשת תביעה מתאים שנסרק לתיק ביום הדיון – 23.2.15).

הנתבעת 1 הינה נהגת רכב הנתבעות במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובע – רכב פרטי מתוצרת יונדאי ש.י. 2011 מ.ר. 5235276.
רכב הנתבעות – רכב (שפרטיו לא נמסרו) מ.ר. 1070656.

מקום התרחשות התאונה: מתחם חנייה.

שעת התרחשות התאונה: בוקר - אור יום.

המחלוקת

הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. אין חולק כי עובר לתאונה וגם בזמן התאונה היה רכב התובע בנסיעה ישר וקדימה. אין גם חולק על כך שעובר לתאונה החל רכב הנתבעות בנסיעה לאחור כדי לצאת מחנייה (בה חנה בניצב לכיוון התנועה). המחלוקת היא בשאלה, האם בזמן התאונה היה רכב הנתבעות בתנועה-נסיעה לאחור (כגרסת התובע) או בעצירה מוחלטת כשהוא בולט קצת למסלול נסיעת רכב התובע (כגרסת הנתבעות).

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובע שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.
הודעה על התאונה שמסר התובע למבטחתו.
מסמך פנימי של הנתבעת 2 ובו רישום נסיבות התאונה (לא מדובר בטופס הודעה מסודר של ממש).
תמונות נזקי רכב התובע.
עדויות שני הנהגים המעורבים וכן עדות נוסע רכב התובע (אחיו של התובע, נהג רכב התובע) בדיון בפניי.

הכרעה

אני מוצא לקבל את התביעה.

לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעות, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעות לקרות התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

מצאתי את עדותם של נהג ושל נוסע רכב התובע מסתברת, מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדותה של נהגת רכב הנתבעות. בעוד שעדויות עדי התובע הצטיינו בפשטותן ובחוסר תחכומן, ניכר בעדות ההגנה כי היא הייתה מגמתית ומתוכננת מאוד. כך, למשל, העדה חזרה לאורך כל עדותה ( עדי כדי רושם של מנטרה) על הטענה שנהג רכב התובע נהג במהירות גבוהה, טענה שאיני מקבלה כלל, מששוכנעתי ממכלול הראיות ( גם עדויות התובע, גם צורת המקום וגם העובדה שהתובע חיפש חניה במקום) כי ההפך הוא הנכון ( כגרסת עדי התובע), כלומר שרכב התובע היה במהירות נמוכה. ניכר גם למשל שנהגת רכב הנתבעות היתממה כשהעידה שאינה יודעת מה בדיוק דובר בין בעלה לבין התובע לגבי אפשרות תיקון רכב התובע במימון או באמצעות הבעל. התרשמתי כי העדה כן ידעה על מה דובר, וניכר כי ניסתה להצניע זאת, משהבינה מן הסתם שהדבר אינו משרת את גרסתה.
הרבה יותר סביר שהתאונה התרחשה כפי טענת עדי התובע ( באופן שבו רכב הנתבעות הפתיע אותם בנסיעתו לאחור כשהם עמדו לחלוף על פניו) מאשר כפי עדותה של נהגת רכב הנתבעות ( לפיה הייתה בעצירה מוחלטת במשך מספר שניות בבליטה). מצורת המקום ניכר כי מרחק הנסיעה של רכב התובע היה קצר מאוד ולא יתכן שבמשך מספר שניות רכב חסם ( חלקית) את נתיבו והוא לא הבחין בכך כלל, וגם לא סביר שלוקח זמן של מספר שניות לנסוע כברת דרך כה קצרה. לצדו של רכב הנתבעות חנו רכבים שמן הסתם הגבילו מאוד את שדה ראייתו בעת הנסיעה לאחור וגם דבר זה יכול בהחלט להסביר את " העיוורון" בו לקתה נהגת רכב הנתבעות בנסיעתה לאחור.
תמוה שהנתבעת 2, חברת ביטוח בישראל, לא מציגה טופס הודעה מסור על תאונה. אני מתקשה להניח שלא קיים טופס כזה, משטופס כזה הינו בד"כ תנאי למתן כיסוי ביטוחי ע"י חברות ביטוח. ישנם גם שני מכתבי דחיה ששיגרה הנתבעת 2 בטרם הגשת התביעה המשפטית שבנדון ( ראו נספחי כתב התביעה), שגם מתוכנם עולה שבידי הנתבעת 2 היו פרטי דיווח נוספים שלא הוצגו. הדבר פועל בנסיבות לחובת הנתבעות, מבחינה ראייתית, על יסוד הנחה שלא הוצג טופס הודעה, מתוך כוונה שלא להציגו, שמא תוכנו אינו נוח להצגה עבור הנתבעות.
העובדה שבעלה של נהגת רכב הנתבעות ( בידיעתה ולמעשה בשליחותה) פעל בניסיון לתקן את נזקי רכב התובע על חשבונו, גם היא מלמדת שהנתבעות רואות עצמן כאחראיות לתאונה.
וגם העובדה שהנתבעת 1 לא הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקה העצמי בתאונה, גם היא מהווה אינדיקציה ראייתית לחובת הנתבעות.
מוקד וצורת הנזק לרכב התובע יכול בהחלט להתיישב עם גרסת התובע.
גם העובדה שהתובע מצא שלא להפעיל הביטוח המקיף שלו, מלמדת על אמונתו בצדקת תביעתו.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

סך של 7,890 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 13.5.14 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 379 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 13.5.14 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ה, 08 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.