הדפסה

מחמד ואח' נ' גלעד אבנר בע"מ ואח'

בפני כב' השופט עבאס עאסי

התובע
קמבר מחמד
ע"י ב"כ עו"ד נסר מסיס

נגד

הנתבעות

  1. גלעד אבנר בע"מ
  2. הראל חברה לביטוח

ע"י ב"כ עוה"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'

נגד

צדדי ג'

  1. הקרן למורשת הכותל
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אריה כרמלי ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

רקע כללי

התובע יליד 16/1/1990, תושב ירושלים, נפגע בתאונת עבודה ביום 25.9.2008, במהלך עבודתו בפרויקט לשיקום ושחזור מנהרות הכותל (להלן: "הפרויקט").

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה קבלנית אשר ביצעה את הפרויקט, והמעסיקה של התובע בעת התאונה.

נתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר הנפיקה פוליסה לביטוח אחריות עבור הנתבעת.

הנתבעות שלחו הודעת צד ג' אל "הקרן למורשת הכותל" (צד ג'1), שהיא מחזיקת המקום והיזם של הפרויקט, והמבטחת שלה "כלל חברה לביטוח בע"מ" (צד ג' 2).

צדדי ג' שלחו הודעת צד ד' כנגד "רשות העתיקות", אשר לטענתם שימשה קבלן ראשי לביצוע הפרויקט, והעבירה את ביצוע הפרויקט לנתבעת; מאוחר יותר ההודעה לצד ד' נמחקה על פי בקשת צדדי ג'.

נסיבות התאונה

התובע תיאר את נסיבות התאונה בסעיפים 3 ו-4 לתצהירו כדלקמן:

"...ביום 25.08.2008 נפגעתי, במהלך עבודתי בשירות הנתבעת מס' 1, ברחבת הכותל, כשנפל חפץ למפלס העבודה בו עבדתי. החפץ נפל על ראשי כשקסדה היתה על ראשי, מעוצמת הפגיעה החפץ שבר את הקסדה, ופגע בראשי וגרם לי חבלה קשה ביותר, וחתך עמוק בגולגולת.
...
...נפילת החפץ על ראשי, היתה ממפלס יותר גבוה, ולא ברור לי בדיוק הכיצד החפץ נפל, אולם ברור הוא כי אני פעלתי במפלס התחתון בהתאם להנחיות הממונים שלי, מבלי שהיתה לי כל נגיעה ו/או זיקה למה שמתרחש בדיוק במפלס הגבוה."

העד מטעם הנתבעים, מר אמיר גלעד, מסר במהלך חקירתו פרטים נוספים לגבי נסיבות התאונה, כדלקמן:
"זה היה עבודה במהלך הלילה בתוך מנהרות הכותל. עבדנו במפלס של חפירה, חלק תחתון, ריזיק מוחמד עבד בחלק התחתון. הרמנו דולבים – ארגזים מפלסטיק, עם מתקן הרמה למפלס העליון. דולב עלה למעלה, הונח במפלס העליון וכנראה מאיזה סיבה, מתקן ההרמה שזה מסגרת פלדה, החליקה מאיזה סיבה ונפלה, פגעה בכמה קורות פלדה ובסופו של דבר הגיע למוחמד." (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 6 – 9).

אחריות הנתבעת

דומה שאין חולק כי הנתבעת, בתור מעבידתו של התובע, נושאת בחובת זהירות כלפיו. חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו מחייבת אותו לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שעובד יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות או יוצאות דופן. ראו: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ , פד"י מז (3), 225, 229.

חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה (ראו: ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פד"י לה (2) 209, בעמ' 211; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב (1) 415).

סבורני כי בנסיבת המקרה חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין, אשר קובע:
"בתובענה שבה לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו לנזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה מתיישב יותר עם העדר נקיטת זהירות סבירה – הנטל על הנתבע להוכיח שלא התרשל".

הסעיף כולל שלושה יסודות: הראשון – יתרון של הנתבע גם במועד הגשת התביעה והיכולת לדעת ולהוכיח את נסיבות המקרה; השני – קיומה של זיקה מיוחדת של הנתבע ביחס לנכס המעידה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה; השלישי – ניסיון החיים וראיות כלליות הנוגעות לאירועים מן הסוג בו נגרם הנזק, מלמדים כי התאונה אינה נגרמת ברגיל ללא קיומו של מעשה רשלני כלשהו (ראו: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פד"י נו (1) 539, 557 – 563).
נקבע כי, תנאי השליטה נועדו לאפשר לקבוע למי יש לייחס את ההתרשלות המוסקת מנסיבות האירוע; לצורך כך יש להפעיל את מבחן השכל הישר, ולהשקיף על כל הנסיבות האופפות את המקרה, ועל מילוי יתר התנאים המהווים רכיבים לקיום החזקה האמורה; הדברים שזורים אחד בשני בע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט (1) 45 (20/02/1995)) .

בענייננו, מהתיאור שנמסר על ידי מר גלעד, העד מטעם הנתבעת, עולה כי מדובר במתקן הרמה אשר החליק ונפל על ראשו של התובע; מתקן זה שייך לנתבעת ונמצא בשליטתה; לא ניתן כל הסבר על ידי הנתבעת מדוע המתקן נפל; המסקנה הסבירה והמסתברת ביותר היא כי המתקן נפל עקב רשלנות של הנתבעת, שכן, המתקן לא היה אמור להשתחרר וליפול על העובדים; הנתבעת לא הביאה כל ראיה ולא הוכיחה כי לא היתה התרשלות מצידה בגין נפילת המתקן. בנסיבות אלה יש לקבוע כי הנתבעת נושאת באחריות כלפי התובע בעוולת רשלנות.

ההודעה לצד ג'

לאחר שנתתי דעתי חומר הראיות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להטיל אחריות בנזיקין נגד צד ג' 1.

מחומר הראיות עולה כי צד ג' 1 הינה היזם של הפרויקט; היא התקשרה עם רשות העתיקות בתור קבלן ראשי לצורך ביצוע העבודות בפרויקט; רשות העתיקות התקשרה עם הנתבעת בתור קבלן משנה לביצוע העבודות (ראו: תצהירו של העד מטעם צדדי ג', מר חן כנרי, וכן עדותו בבית המשפט; ראו גם עדותו של העד מטעם הנתבעת, מר גלעד, בעמ' 17 לפרוטוקול).

סעיף 15 לפקודת הנזיקין שכותרתו "חבותו של בעל חוזה" קובע:

"15. לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין".

על פי הפסיקה:
"חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר... על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה..." ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, 131; א' ברק "אחריות למעשי הזולת" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית, בעמ' 469; ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נגד תנעמי, פ"ד נח(1),1 (2003), שם בפסקה 16).

ראו גם ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון, (26/1/2014), שם נאמר בעמ' 16:
"ההתקשרות עם הקבלן מקימה למזמין העבודה הגנה מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין, אלא אם כן מתקיים אחד החריגים לו. הקביעה, כי בנסיבות המקרה דנן התרשל המזמין כלפי עובדו של הקבלן, מטילה על ציבור המתקשרים בהסכם עם "קבלן עצמאי" גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה ומנוגדת למדיניות שבאה לידי ביטוי הן בהוראת סעיף 15 הנ"ל והן בהוראות החיקוקים הקובעים את חובות הבטיחות בעבודה: "העקרון הוא כי המעסיק אינו אחראי לעוולה של קבלן עצמאי הנעשית תוך כדי ביצוע העבודה שהוטלה עליו על ידי המעסיק" (גד טדסקי (עורך) דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 467 (מהדורה שניה, 1976)".

בית המשפט העליון חזר על דברים אלה בפסק דין שניתן לאחרונה בע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי (30.8.2015), פיסקה 26 ו-27).

בענייננו, צד ג' 1 התקשרה עם רשות העתיקות כקבלן ראשי לצורך ביצוע העבודות; לא הועלתה כל טענה כנגד כשירותה ומקצועיותה של רשות העתיקות לביצוע הפרויקט, ולא נטען וממילא לא הוכח כי היתה כל התרשלות מצד צד ג' 1 בבחירת רשות העתיקות וההתקשרות עמו.

בנסיבות אלה אין מקום להטיל אחריות כנגד צד ג' 1 ודין התביעה נגדה להידחות.

חבותה של צד ג' 2 - כפל ביטוח

כאמור, הנתבעות טענו אף לקיומו של כפל ביטוח של נתבעת 2 ושל צד ג' 2, שהנפיקה פוליסה לביטוח אחריות של צד ג' 1, שכוללת גם קבלנים ו/או קבלני משנה בקשר לפרויקט מושא דיוננו (ראו: נ/1).

בנסיבות המקרה, סבורני כי הפוליסה שהנפיקה צד ג' 2 מכסה גם את אחריותה של הנתבעת, וזאת משום שהנתבעת מהווה "קבלן" ו/או "קבלן משנה", שביצע עבודות בפרויקט, כהגדרתו בפוליסה. לפיכך, צד ג' 2 תישא בחלק יחסי מסכום פסק הדין, בהתאם לכפל-הביטוח שקיים בינה לבין נתבעת 2.

שיעור הפיצויים
הנכות הרפואית

התובע צירף חוות דעת מטעמו הערוכה על ידי פרופ' זהר ארגוב, מומחה בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו מציין פרופ' ארגוב:

"..מדובר בצעיר שנחבל מחפץ כבד בראשו ולמזלו עקב חבישת קסדה, נמנעה פגיעה קשה.
כיום ישנן שתי בעיות עיקריות:
צלקת מכערת בעליל במרכז הקרקפת הקדמית עם מעט רגישות.
כאב ראש וסחרחורת תנועתית קצרה טיפוסית, שאף נצפתה בעת בדיקתי.
ברצוני לציין שהתרשמתי כי התובע אמין ואינו מפריז בתלונותיו.

המלצות:
לדעתי היתה לתובע נכות זמנים בשיעור 50% למשך 4 חודשים שכוסתה באישורי העדרות מהעבודה ו- 20% למשך 3 חודשים נוספים. לאחר מכן נותרה לו נכות צמיתה כלהלן:
צלקת מכערת ומעט רגישה – 10% ע"פ סעיף 75 – 1 – ב
כאב ראש וסחרחורת תנועתית פוסט-טראומתית המצדיקה נכות של 5% ע"פ סעיף 72 – 4- ב – ו (במחציתו)"

הנתבעות וצדדי ג' לא הגישו חוות דעת מטעמם, ולפיכך יש לאמץ את קביעותיו של פרופ' ארגוב, המומחה מטעם התובע, כמובא לעיל.

הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות

בעת התאונה היה התובע בחור צעיר כבן 18 שנים. לדבריו, מאז התאונה ועד היום הוא ממשיך להתלונן על כאבים ומקבל טיפול רפואי; הצלקת משפיעה עליו ועל הדימוי העצמי שלו; בעקבות התאונה הוא לא עבד במשך 8 חודשים; לאחר מכן הוא חזר לעבוד אצל הנתבעת במשרה מלאה; ערב התאונה שכרו עמד על 4,782 ₪ בחודש.

בעדותו מסר התובע כי הוא התכוון לעבוד שנה שנתיים, ולאחר מכן להשלים לימודים אקדמאיים, אולם עקב פגיעתו בתאונה נקטעו תכניותיו (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 8 – 13).

בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע הפסדי שכר בגין העבר לפי הפסד של שכר מלא של חודש עבודה ראשון; לאחר מכן במשך 4 חודשים הפסד של 50% משכר חודשי; ולאחר מכן במשך 3 חודשים נוספים הפסד שכר של 20% משכר חודשי; סה"כ הפסדי שכר לעבר: 17,200 ₪ במעוגל .

כאמור, לאחר 8 חודשים חזר התובע לעבודתו אצל הנתבעת באופן מלא ושכרו אף עלה. בנסיבות אלה, סבורני כי לא הוכח כי נגרם לתובע הפסד שכר מיוחד מעבר למה שפסקתי לעיל.

אשר לעתיד: כאמור, התובע היה אדם צעיר בן 18 בעת פגיעתו, ולפיכך יש לקבוע את בסיס השכר שלו לעתיד לפי השכר הממוצע במשק, כמקובל בפסיקה לגבי קטינים וצעירים שנמצאים בתחילת דרכם המקצועית (ראו: ע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים אחלם ואח' (מיום 4/11/1999); ע"א 8414/07 קיסוואני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (מיום 23/6/2009); ע"א 10064/02 רים אבו חנה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י ס (3), 13, 14).

אשר לנכות התפקודית: סבורני כי בנסיבות המקרה, בשים לב לשיעור הנכות הנמוך יחסית, ולכך שהתובע חזר לעובדתו, סביר להעמיד את ההשפעה התפקודית הפוטנציאלית של הנכות האורתופדית על מחצית מהנכות הרפואית, היינו: 2.5%; ואת ההשפעה התפקודית של הנכות הפלסטית בשיעור של 1/4 מהנכות הרפואית, היינו 2.5%; סה"כ נכות תפקודית: 5% במעוגל.

יוצא, אפוא, שיש לפסוק לתובע בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, סך של 130,790 ש"ח במעוגל, המשקף חישוב אקטוארי על פי השכר הממוצע במשק בסך של 9,148 ש"ח, נכות תפקודית בשיעור 5% ומקדם היוון עד גיל 67.

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות

מהפסיקה עולה כי סביר לפסוק בגין הפסד תנאים סוציאליים 12% מהפסדי השכר (ראו: ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, [פורסם בנבו], 31.7.14). ת.א. (מחוזי חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר. [פורסם בנבו] (31.12.2013)).

יוצא, אפוא, כי התובעת זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך של 17,760 ₪ במעוגל.

הוצאות ועזרת הזולת

בנסיבות העניין ובשים לב לאופי פגיעתו שלה התובע והנכויות שנקבעו לו, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת סכום גלובלי בסך של 15,000 ש"ח.

נזק לא ממוני

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעת של התובע והנכות שנגרמה לו עקב התאונה, סבורני כי סביר לפסוק לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 70,000 ש"ח.

ניכויים

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 4,550 ₪ במעוגל. סכום זה יש לנכות מהפיצויים.

סוף דבר
לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים כדלקמן:
א. הפסדי שכר לעבר 17,200 ₪
ב. גריעה מכושר השתכרות 130,790 ₪
ג. הפסדי פנסיה 17,760 ₪
ד. נזק לא ממוני 70,000 ₪
ה. עזרת הזולת והוצאות 15,000 ₪
250,750 ₪
-
בניכוי תקבולי מל"ל (4,550 ) ₪
246,200 ₪

לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% והוצאות משפט שכוללות שכר המומחה שבו נשא התובע בגין הכנת חוות הדעת, וכן החזר אגרה. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ההודעה נגד לצד ג' 1 נדחית.

ההודעה לצד ג' 2 מתקבלת. צד ג' 2 תשתתף עם נתבעת 2 בתשלום הפיצויים, באופן יחסי בהתאם לכפל הביטוח בין השתיים, ובניכוי השתתפות עצמית, שכן אין מקום שצד ג' 1, שנקבע כי אין היא נושאת באחריות נזיקית כלפי התובע, תשא בהשתתפות עצמית בגין הפעלת הפוליסה אצל צד ג' 2.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.