הדפסה

מזרחי נ' לביטוח בע"מ

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובעת

אסטל אסתר מזרחי

ע"י ב"כ עו"ד גבי ביטון ועו"ד רענן מיכאלוביץ' ואח'

נגד

נתבעת

מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלון הוברמן ועו"ד סאמר ח'טיב ואח'

פסק דין

לפני מונחת בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות .

רקע:

1. עסקינן בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נטען על ידי התובעת בכתב תביעתה האמור כי ביום 24.2.2008, בזמן נסיעה ברכב מסוג סובארו, ארעה תאונת דרכים שכתוצאה ממנה היא נפגעה ונחבלה בגופה.
2. מטעמה של הנתבעת הוגש כתב הגנה כנגד התביעה, ולצדו הוגשה בקשה לסילוק התובענה על הסף. נטען על ידי הנתבעת הן בכתב הגנתה הנ"ל והן בבקשתה נשוא החלטתי זו, כי בנסיבות המקרה דנן התביעה הוגשה בחלוף התקופה הקבועה בסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק ההתיישנות"), אשר לפיו תקופת ההתיישנות לתביעה שאינה מקרקעין הינה 7 שנים מיום שבו נולדה עילת התביעה.

הנתבעת ציינה, כי מיום קרות התאונה, קרי מיום 24.2.2008, ועד ליום הגשת התביעה ביום 29.3.2015 חלפה תקופה העולה על 7 שנים ובנסיבות אלה, דין של התביעה דחייה על הסף.

3. התובעת הגישה תגובה לבקשת הדחייה על הסף ובמסגרתה היא ציינה, כי במקרה דנן יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיו במידה ו נעלמו מעיני התובעת העובדות העומדות בבסיס עילת התביעה, כי אז יתחיל מניין הימים לצורך תקופת ההתיישנות, מן המועד שבו נתגלו אותן העובדות לעיני התובעת.

במקרה דנן טענה התובעת, בדיקות רפואיות אותן ביצעה בסמוך לאחר התאונה, לא הצביעו על ממצאים קליניים כלשהן, שיש בהן כדי להוות ראשית ראיה לנכות.

התובעת ציינה כי, המועד הראשון שבו נודע לה על האפשרות לקיומה של נכות היה בחודש 6/2008 לאחר שביצעה בדיקת CT. רק במועד זה התגלתה ראשית ראיה העשויה להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לצורך הוכחת טענתה התובעת לנכות.

4. עוד עלה מתגובתה של התובעת כי, השיהוי שהיה בהגשת התביעה מטעמה, נבע מבקשותיה של עו"ד דברת סגל מטעמה של הנתבעת, לשהות לצורך בדיקת טענות התובעת. עוד ציינה התובעת כי נעשו על ידה אל הנתבעת מספר פניות בטרם הגשת התביעה. כתב התביעה הוגש רק לאחר שלא ניתן מענה לפניותיה על ידי הנתבעת.

לשיטתה של התובעת, אין מקום להורות בנסיבות העניין על דחייתה של התביעה על הסף. לחילופין וככל שלא תתקבלנה טענותיה הנ"ל של התובעת, עתרה זו בבקשה להארכת תקופת ההתיישנות, בשים לב לאופן שבו התנהלה הנתבעת בעניינה .

5. מטעמה של הנתבעת הוגשה תשובה לתגובה, ובמסגרתה חזרה הנתבעת על עיקר טענותיה, במסגרת הבקשה, וציינה כי יש לדחות את התביעה דנן מפאת התיישנות עילתה . הנתבעת ציינה כי מעולם לא ניתנה הסכמתה להארכת תקופת ההתיישנות, וכי עילת התביעה אינה קשורה במהות הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, היקפו ומועדיו, אלא נוגעת אך ורק לתאריך התאונה. הנתבעת, הן בבקשתה והן בתשובתה לתגובה, הדגישה כי בכל הפניות שנעשו מטעמה אל התובעת, בטרם הגשת התביעה, הדגישה הנתבעת את הוראות הדין בנוגע להתיישנות עילת התביעה וציינה ברחל בתך הקטנה כי אין בפניית התובעת אל הנתבעת כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

דיון והכרעה:
6. דחיית התביעה על הסף הינה צעד מרחיק לכת, אשר מונע מהתובע לברר את זכויותיו המהותיות ונועל בפניו את שערי בית המשפט בטרם הביא הוא את טענותיו וראיותיו בפני בית המשפט. על כן, דחיית תובענה על הסף מחמת התיישנות תיעשה אך ורק אם כל העובדות הצריכות להכרעה בסוגיה ברורות, מוכחות ואינן שנויות במחלוקת. (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו) ; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם).

במקרה דנן וחרף קיצוניותו של הסעד המבוקש, דומה כי אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות עילתה. להלן אנמק את מסקנתי זו.

7. ככלל מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו נולדה עילת התביעה, מועד זה פורש בפסיקה כמועד שבו היה בידי התובע הכוח להגיש את תביעתו ולקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראו לעניין זה דברי השופטת פרוקצי'ה בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ואח', דברי השופט אור בע"א 3319/94 יובב פפר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה ואח' פ"ד נא(2), 581, וכן דברי המשנה לנשיאה ריבלין ברע"א 8688/07 יהושע רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ).

8. לענייננו, מדובר בתביעה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה לתובעת ביום 24.2.2008. בסוג זה של תביעות, מועד לידת עילת התביעה הינו מועד קרות התאונה, קרי: יום האירוע בגינו מבקשת התובעת לקבל פיצויים. בנסיבות העניין אין בין מועד ביצוען של בדיקות רפואיות כאלה או אחרות ובין מועד לידתה של עילת התביעה ולא כלום וברי כי מועד מסויים שבו לפי הנטען ביצעה התובעת בדיקה זו או אחרת, אינו יכול להיחשב כתחילת מניין הימים לבחינת תקופת ההתיישנות.

בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, סעיף 5 ו- סעיף 6 :

5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;
(2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.

6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

9. כאמור עסקינן בתביעה נזיקית שעילתה מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד שנולדה עילת התביעה. תביעה זו הוגשה בחודש 3/2015, כאשר התאונה אירעה בחודש 2/2008 קרי לאחר שעברו יותר משבע שנ ים מיום שנולדה עילתה התביעה, ומכאן עולה בצורה ברורה וחד משמעית כי עילת התביעה התיישנה.

10. סעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו "התיישנות שלא מדעת", עליו ביקשה התובעת להשליך את יהבה קובע בהאי לישנא:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
11. לשיטתה של התובעת, המועד בו גילתה היא את עילת התביעה וקיומה של ראשית ראיה לנכות הינה מחודש 6/2008, זאת לאחר שעברה בדיקות מהן התגלו ממצאים והתגלתה ראשית ראיה לנכות כלשהי. טענה זו דינה להידחות ואין מקום לקבלה.

12. הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968, שעניינה "תחילת התיישנות" ולפיה:
לענין תקופת-התיישנות בתובענה על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל;
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. (ההדגשה אינה במקור)
13. מעיון הן בהוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות וסעיף 89(2) רישא לפקודה, ניתן להסיק כי לעניין חישוב תקופת ההתיישנות, יש למנותה החל מהיום בו ארעה התאונה זאת בשים לב לכך שעילת התביעה היא המעשה שגרר אחריו את התאונה.
שני הסעיפים הללו מחילים הסדר דומה, לפיו במקרה בו עובדות החיוניות לצורך עילת התביעה נעלמו מידיעת התובע בעת התרחשותן, תקופת ההתיישנות בת שבע השנים לא תחל באותו מועד כי אם במועד מאוחר יותר, בו נודע לתובע אודותיהן, דבר זה אינו מתקיים במקרה בו עסקינן. מיותר להוסיף ולציין כי טענת התובעת לפיה ידעה על ממצאי הבדיקה ועל האפשרות לכך שהיא נותרה עם נכות, רק עם ביצוע הבדיקה הרפואית במהלך שנת 2008, אינה מגובה בתצהיר מתאים מטעמה של התובעת.
14. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי קיים טעם ענייני ו ראוי המצדיק הארכת תקופת ההתיישנות. במיוחד אמורים הדברים נוכח אסופת המכתבים שצורפו לתגובת הנתבעת, ממנה עולה כי התובעת הועמדה על תקופת ההתיישנות תוך הפנייה להוראות הדין בעניין זה, ותוך אזכור מדוייק של מועד התאונה, והפניית שימת הלב לכך אין בעצם הפנייה אל הנתבעת במכתבי הדרישה השונים כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות העשוי להיעצר רק עם הגשת תביעה לבית משפט.

15. משכך הם פני הדברים אני קובעת כי אין כל הצדקה ב הארכת תקופת ההתיישנות ובנסיבות העניין נדמה כי כל החלטה אחרת עלולה להחטיא את המטרה העומדת מאחורי חוק ההתיישנות הנ"ל והיא בהכרח מנוגדת לעקרונות העומדים ביסודו.

סוף דבר:

16. לאור כל הנימוקים עליהם עמדתי לעיל, הנני מורה על סילוקה של התביעה על הסף.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.