הדפסה

מורדוקוביץ ואח' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

יו"ר הועדה כב' השופט יעקב וגנר – שופט בכיר
חבר הועדה – דר' דן בק
חבר הועדה – דר' אלכס קורת

המערערים
1. רומן מורדוקוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד אריה אבריאל

2. אטי דרורי
2. ניצן דרורי
ע"י ב"כ עוה"ד ישראל הרפז

נגד

המשיב
קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
ע"י ב"כ עוה"ד מירה וולף ו/או נפלתי קפשוק ו/או תום
עופר

פסק דין
(מתוקן –לפי החלטה מהיום 19.10.15)

נתוני רקע ועובדות;
1. בפנינו שני ערעורים מאוחדים;
המערערים, מר רומן מורדוקוביץ, אביה הביולוגי שאבהותו נשללה ממנו ברוסיה כפי שיובהר להלן (להלן: "רומן") ומשפחת האומנה (להלן: "משפחת דרורי") של יוליה מורדקוביץ ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 1990, אשר נפטרה ביום 19.11.11, בעת שירותה הצבאי, הגישו כל אחד בנפרד, תביעה למשיב להכרה בזכויות בני משפחה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950 (להלן: "חוק המשפחות").

2. המשיב, קצין התגמולים, דחה את שתי התביעות.
בהחלטה מיום 24.11.11 דחה קצין התגמולים את התביעה של רומן ושל משפחת דרורי. את התביעה של רומן דחה קצין התגמולים בנימוק שרומן לא גידל את המנוחה, אשר גדלה בבית יתומים ברוסיה לאחר שהוא ואימה נטשו אותה ואת אחיה. תביעת משפחת דרורי נדחתה ע"י קצין התגמולים בנימוק שאינם עומדים בהגדרת המונח "בני משפחה" כהגדרתו בחוק המשפחות.

3. המנוחה ואחיה, גיא (קוסטה) וניקולאי מרדוקוביץ נולדו ברוסיה ולפי תיעוד מיום 18/1/94, בהיותם רכים בשנים, הועברו לבית יתומים ברוסיה. המנוחה ואחיה נמצאו בבית נטוש לבדם בתנאים של קור עז ורעב לאחר שננטשו ע"י ההורים. האם ברחה ולא ידוע היכן היא, האב עבר להתגורר בעיר אחרת. לטענתו של רומן בסוף שנת 1994 הוא נידון למאסר של שנה וחצי, ובמהלך תקופה זו בשנת 1995 מונה לילדיו אפוטרופוס מטעם הממשל הרוסי (ראה: מוצג 75 במש/1). לפי תיעוד מיום 27/5/95, נשללה זכות ההורות מהוריהם הביולוגיים של המנוחה ואחיה בעקבות הזנחה והתעללות והם הועברו אל בית ילדים של המדינה.

4. ביום 13/9/95 הובאו המנוחה ואחיה ארצה, באמצעות פרויקט "גשר" לפנימייה. לפי תיעוד מיום 3/12/95, התבקש מינוי אפוטרופוס על המנוחה ואחיה, מן הטעם שהם גדלו במוסדות עד עלייתם ארצה, לאחר שנשללה זכות ההורות מהוריהם בעקבות הזנחה והתעללות. ביום 22/5/96, מינה בית משפט למשפחה בתל אביב את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס על המנוחה ואחיה (ראה: מוצג 73 במש/1).

5. ביום 28/4/98, עלה ארצה רומן, יליד שנת 1960. רומן כפי הנראה הוא אלכוהוליסט המתגורר לעיתים עם אמו ואחותו בדירה שכורה בשכונת הדר ולעיתים, כאשר אינו עובד, הוא מוגדר כחסר בית. בין המנוחה לרומן לא היה כמעט כל קשר. בעבר נערכו מפגשים בין רומן למנוחה ולאחיה, אשר הותירו חרדות אצל המנוחה. מדיווחים שעלו לאחר הביקורים שנערכו בבית הסבתא, עלה כי הייתה אווירה קשה מאוד בבית אשר לוותה באלימות ושיכרות של האב ואחותו. הביקורים השפיעו על המנוחה לרעה. התייחסות של המנוחה לאביה הייתה מאוד אמביוולנטית, וכרוכה בהרבה פחדים וחרדות. מצד אחד חשה רחמים כלפיו ורצתה לגונן עליו ומצד שני פחדה ממנו והיו לה סיוטים וחרדות.

6. ביום 20/12/99, עברו המנוחה ואחיה מפנימיית בית אפל לשלוש משפחות אומנה נפרדות. האח הצעיר ניקולאי עבר לאחר מספר שנים למשפחה האומנת של גיא (קוסטה) וזאת לאור אסון שהתרחש במשפחת האומנה הראשונה שלו. המנוחה נקלטה בבית משפחת דרורי. משפחת דרורי הינה משפחה מורכבת הכוללת את אטי וניצן דרורי, בתם הביולוגית סאלי, הסובלת מתסמונת דאון ואת האופר יפעת, חסרת בית, בעלת מוגבלות שכלית אשר גב' דרורי אספה לביתה (ראה: מוצג 218 במש/3). גב' דרורי בעלת בוטיק בשכונת דניה, ומתוקף עבודתה נסעה פעמים רבות בשנה לחו"ל והותירה את המנוחה עם סאלי ויפעת האופר. מר דרורי עבד כרב - חובל ועקב זאת נמצא מרבית הזמן בחו"ל.

7. מדוח סוציאלי שנכתב לגבי המנוחה מיום 29/1/06 עולה כי המנוחה שמרה על קשר עם אחיה ניקולאי ועברה טיפול פסיכולוגי. נראה כי עקב העבודות של הורי המשפחה האומנת, אשר דרשו נסיעות מרובות לחו"ל, המנוחה נותרה לבדה פרקי זמן ממושכים כאשר ההורים האומנים לא נוכחים ממש, ועסוקים בענייניהם. מדוח סוציאלי שנכתב ביום 19/3/06 עולה כי המנוחה, אשר לאור עברה המורכב הייתה בעלת צרכים מיוחדים, לא קיבלה התייחסות רגשית הולמת ומערכת היחסים המורכבת עם האופר והאם האומנת (הגב' דרורי) הקשתה עליה ולעיתים נתנה לה הרגשת דחייה ונטישה. מבירור שנעשה עם מחנכת כיתתה עלה כי האם האומנת לא הייתה מעורבת מספיק במתרחש עם המנוחה במסגרת בי"ס ולא תמיד הייתה פנויה לצרכיה של המנוחה (ראה מוצג 218 למש/3). למנוחה היו התפרצויות קשות בתגובה לסירוב כלשהו אשר פורש על ידה כדחייה ואיום של נטישה, אי שקט מוטורי, איומים חוזרים בהתאבדות וחרדה. נראה כי מצבה התדרדר כאשר לגב' דרורי נולד נכד ואז גברו ההתפרצויות עם חוסר שליטה על הדחפים, התקפות אלימות ואף גניבות. במקרים של התפרצות גב' דרורי הגיבה בדחייה והעבירה למנוחה מסר כי היא נוהגת בכפיות טובה. כתוצאה מכך, המנוחה נכנסה לחרדת נטישה שהביאה להעצמת ההתפרצויות. גב' דרורי לא הופיעה באופן קבוע להדרכת הורים שנקבעה וזאת עקב נסיעותיה לחו"ל, עיסוקיה השונים וכן עקב הטענה כי המנוחה היא המטופלת ואינה מוכנה שיפנו אליה את האשמה (ראה: מוצג 207 למש/3). בעבר הצטרפה האופר, יפעת, להדרכה ההורית או החליפה את גב' דרורי עד אשר הוסבר לגב' דרורי כי לאופר אין מקום בטיפול המשפחתי. המנוחה סיפרה כי לאחר שגב' דרורי גילתה כי נגנבו כספים מהבית, כספים אותם היא סברה כי המנוחה לקחה, היא אמרה לה שתהיה ענייה כמו אבא שלה, שלא יצא ממנה כלום, שהמשטרה תיקח אותה מהבית באזיקים והיא תאלץ לחזור לפנימייה.
הייתה אף אפיזודה בה נסעה גב' דרורי עם המנוחה לתחנת המשטרה, לכאורה להגיש תלונה, אולם הן לא נכנסו לתחנה לבסוף. לאור המתחים הרבים לבסוף החליט השירות הסוציאלי להחזיר את המנוחה לפנימייה. לפי רישום שיחה מיום 31/3/07 בין אחראית פרויקט "גשר" למשפחת דרורי, עולה כי הגב' דרורי טענה כי ההחלטה של העובדת הסוציאלית להוציא את המנוחה מביתם ולהעבירה לפנימייה, היא בגלל שהיא נוסעת המון והמנוחה זקוקה למסגרת יותר אחראית ונותנת חופש. גב' דרורי טענה שמר דרורי כעס על ההחלטה שכן סבר כי הם נתנו למנוחה הרבה ולכן הוא לא רוצה יותר את המנוחה. לפי הרישום הנזכר, התקבלו דיווחים על אלימות כלפי המנוחה, מר דרורי לא נראה הרבה בארץ והיו הרבה כעסים מצדו כלפיה משום שהיא גורמה לטענתו לסבל ותסכול ולא העריכה את מה שנותנו לה. בתוך כך, נרשם כי הסובלנות של משפחת דרורי כלפי המנוחה ירדה, עד כי התלבטה האם לאפשר לה להגיע אליהם בשבתות ובחופשות מהפנימייה (ראה: מוצג 27 במש/3).

8. ביום 8/4/07 התקבלה המנוחה לפנימיית יובלים. מגיליון טיפול מיום 11/4/07, עולה כי מאז שהייתה בראיון קליטה לפנימייה לא דיברה כמעט עם גבי דרורי שעליה היא כנראה כעסה. עם מר דרורי היא לא דיברה תקופה ארוכה והוא לא דיבר איתה. לפי גיליון טיפול מיום 18/5/07, המנוחה ברחה מהפנימייה לאחר ששמעה שלא מאשרים לה לצאת למשפחת דרורי "כי מר דרורי לא מוכן שהיא תבוא הביתה". ביום 11/6/07, הופנתה המנוחה להערכה פסיכיאטרית בה צוין בין היתר כי אביה הביולוגי אלכוהוליסט ואין לה קשר עמו. וכן נכתב כאמור כי משפחת דרורי התלבטה אם לקבל את המנוחה אליה לביקור (ראה: מוצג 27 למש/3).

9. מגיליון הטיפול מיום 2/7/07 עולה כי המנוחה הרגישה כי הכול "התפוצץ לה בפנים", היא חשה שהגב' דרורי לא הייתה שם כדי לעודד ולתמוך כמו שאימא אמורה להיות. בשבת האחרונה שביקרה אצל משפחת דרורי הרגישה שגב' דרורי לועגת לה על העבר שלה, היא הזכירה לה שאביה היה נרקומן ואימא נטשה אותה. כמו כן המנוחה הרגישה שגב' דרורי סבורה שהיא צריכה להודות לה על כך שהיא נמצאת אצלה. לפי תיעוד מיום 31/10/07 נראה כי המנוחה דיברה בציניות על כך שעוד פעם נוטשים אותה, הפעם הרגישה כי גב' דרורי נטשה אותה. המנוחה שרצתה משפחה שתארח אותה בחופשות מהפנימייה הרגישה פגועה מבני הזוג דרורי, בעיקר מהגב' דרורי. היא לא הרגישה רצויה ואף הרגישה דחויה. היא טענה כי תמיד כאשר היא אמרה לגב' דרורי מה היא מרגישה האחרונה קטלה אותה וגם העליבה. המנוחה רצתה לצאת בחג החנוכה למשפחה המארחת של אחיה ולהיות שם כל החופשה.

10. לפי דוח תפקוד שוטף מיום 21/5/07 נראה כי הקשר עם הגב' דרורי גרם להשלכות שליליות בתפקודה של המנוחה. לפי דוח תפקוד שוטף מיום 30/10/07 עולה כי המנוחה שבה מבית משפחת דרורי במצב רוח ירוד כאשר היא הייתה מודאגת מכך שגב' דרורי תטוס לחו"ל לתקופה ארוכה, ואף חוותה חווית נטישה בפעם השנייה. לפי דוח תפקוד שוטף מיום 28/11/07 עולה כי המנוחה נמצאה בתקופה מאוד לא פשוטה בגלל נסיעה ארוכה של גב' דרורי לחו"ל ולפי רישום שיחה טלפונית עם הגב' דרורי, מיום 17/12/07 עולה כי גב' דרורי סיפרה כי היא טסה באותו היום לחו"ל. היא לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם הפנימיה ואף כעסה על כך שלא שולמו לה כספים המגיעים למשפחה מארחת, ועל כך שהוציאו את המנוחה מהפנימייה.

11. ביום 18/12/07, הופנתה המנוחה לבדיקה פסיכולוגית. בהפנייתה נאמר כי אביה הביולוגי אלכוהוליסט, מתגורר בחיפה ואין עמו קשר. הוריה ממשפחתה האומנת מתגוררים לסירוגין בחו"ל, וכן כי גב' דרורי עזבה יום לפני כן את הארץ לתקופה בת חודשיים וחצי. המנוחה הייתה אמורה בתקופה זו לשהות עם בתם של בני הזוג דרורי אשר כאמור סובלת מתסמונת דאון. גם בבדיקה זו עולה כי המנוחה סברה שגב' דרורי לא ממש אהבה אותה. היא לא הבינה למה היא נשלחה לפנימייה, פעולה שהיה לה קשה לשאת ואשר פירשה אותה כדחייה מצד משפחתה האומנת. המנוחה ביטאה כמיהה לקבלת אהבה ולקבלה בכלל.

12. ממכתבה של העובדת הסוציאלית של פנימיית יובלים מיום 27/12/07, עולה כי גב' דרורי נסעה לחודשיים לחו"ל וכנראה עומדת להיות בשגרה של טיסות תכופות לחו"ל לסירוגין כל חודשיים. מתיעוד שיחה עם המנוחה מיום 3/1/08 עלה כי היא לא דיברה עם גב' דרורי ולו פעם אחת מאז שנסעה. מצב זה גרם למנוחה לרגשות כעס ותחושה שבכל פעם שהיא זקוקה לה היא בורחת ממנה. מדיווח על ביקור בית אצל משפחת דרורי מיום 13/4/08 עולה כי המשפחה התגוררה בבית זמני, מטופח, הנמצא בשכונת דניה - שכונת יוקרה בחיפה. לא היה נראה כי למנוחה יש מקום (הן פיסי והן נפשי) להיות בבית זה (ראה: מוצג 81 במש/3). גם בחופשת הפסח בני הזוג דרורי אמרו כי ברוב הימים המנוחה תשהה אצל אחותה האומנת בשל חוסר מקום. משיחה עם מר דרורי עלה כי הוא כלל לא ידע מהיכן המנוחה עלתה לארץ ובמהלך כל השיחה השפיל מבטו ועיין ב"ספר המסמכים" של המנוחה, אשר בו היו שמות ומספרי תעודת זהות שונים שלה.

13. תיעוד מיום 25/6/08 מצין כי המנוחה רבה עם הגב' דרורי במהלך סוף השבוע, היא לא הייתה מוכנה להתנהגותה של הגב' דרורי כלפיה, היא חשה פגועה ולא רצתה לחזור לביתה. מגיליון הטיפול מיום 25/9/08 עולה כי שוב היה ריב בין המנוחה לגב' דרורי אשר אמרה למנוחה לטענתה כי אין לה חיים ואף אחד לא אוהב אותה. כמו כן, גב' דרורי שוב נסעה לחו"ל. לפי תיעוד של הקרן לטיפול בחסויים, ששימשה האפוטרופוס של המנוחה, מאותו מועד, נעדרה המנוחה מפנימיית יובלים ולא היה להם כל קשר אתה. הוגשה תלונה במשטרה, כאשר באותה העת בני הזוג דרורי שהו בחו"ל וכלל לא מעורבים בעניין. לפי תיעוד מיום 5/10/08, שהתה המנוחה בפנימייה ואצל אחיה הביולוגיים במהלך סוף השבוע.

14. לפי אישור מיום 20/11/08, שימשה הקרן לטיפול בחסויים אפוטרופוס על החסויה ברציפות מיום 22/5/96 ועד הגיעה לגיל 18 ביום 25/10/08 (ראה: מוצג 68 במש/2). על פי אישור הקרן לטיפול בחסויים מיום 23/11/08, באותה עת, כתובתה ומקום שהותה של המנוחה היה בפנימית יובלים שבכפר סבא. מחו"ד סוציאלית מיום 3/1/09 עולה כי מר דרורי לא היה נמצא כמעט בארץ ולכן קשריה הבינאישיים של המנוחה היו בעיקר מול הגב' דרורי, אליה הייתה קשורה מאוד. כשבוע לפני כתיבת חוות הדעת הגב' דרורי עזבה שוב את הארץ לחודשיים. לפי דבריה, היא הצטרפה למר דרורי אשר חי בתקופה זו במקסיקו ותכננה לחיות לסירוגין בארץ כל חודשיים לתקופה קצרה. נראה כי חוויה זו הקשתה על המנוחה והשפיעה בעיקר על הפן הרגשי שלה.

15. לאורך כל שנות שהותה של המנוחה בפנימיית יובלים ולמעשה עד לגיוסה לשירות צבאי, הקפידו משפחת דרורי לנהל רישום מפורט של ימי האירוח של המנוחה אצלם, ולקבל תשלום עבור כך ממשרד הרווחה. לפי אישור משרד הרווחה מיום 15/5/11, בשנת 1997 עברה המנוחה לאומנה אצל משפחת דרורי, שקיבלו תשלום חודשי עבור החזקתה בצירוף הוצאות נלוות של טיפול פסיכולוגי ושיעורי עזר בסוף כיתה י'. כאמור מאפריל 2007, עלו קשיים מרובים עם משפחת האומנה והמנוחה הועברה כאמור להוסטל "יובלים" בכפר סבא". משלב זה, חדלה משפחת דרורי לשמש משפחת אומנה והפכה להיות משפחה מארחת בתשלום, בזמנים שבהם לא שהתה המנוחה בפנימייה (ראה: מוצגים 85 -92, 102 – 104, 106 -107, 119 – 120, 124 – 125, 133, 146 – 149, 152 – 154 למש/3).

16. ביום 18/7/10, גויסה המנוחה לשירות סדיר. אולם למרבה הצער, זמן קצר לאחר מכן, ביום 19.12.10 מצאה המנוחה את מותה. המנוחה נמצאה בבסיס בו שירתה, ירויה בראשה, כאשר ידה הימנית הייתה מונחת על הנשק שנמצא בסמוך אליה. ביום 7/4/11, נערך דוח סיכום חקירה בנוגע לנסיבות המוות. לפי דוח זה, כיומיים לפני מותה הודתה המנוחה בגניבה וסיפרה שנהגה כך עקב מחסור בכסף לציוד אישי. המנוחה פתחה מספר פעמים הליכים להכרה בה כחיילת בודדת, דא עקה, הטיפול בבקשותיה לא הושלם עד למותה. לפי דוח ענף פרט בצבא, ביום 19.12.10, נערך ביקור בית של גורמי הצבא הן אצל רומן והן אצל משפחת דרורי. בתיעוד הביקור אצל משפחת דרורי, נכתב כי מר דרורי הינו איש , אשר רוב השנים לא בבית. יש שהיות ארוכות בחו"ל והמנוחה הייתה מטופלת במשרד ת"ש (תנאי שירות) עקב בקשתה להכרה כחיילת בודדה. בביקור האמור, לראשונה שמעו בני הזוג דרורי כי שבועיים לפני הביקור המנוחה הייתה נפקדת שבוע. הם לא ידעו זאת ולא ידעו איפה שהתה. מתיעוד הביקור אצל המערער רומן עלה כי הוא התגורר בדירה קטנה, מוזנחת ומצחינה בחיפה והוא נמצא , שיכור לחלוטין. במהלך הפגישה הקצרה, שהתקיימה כאמור כדי למסור לו את הבשורה המרה, סינן רוב הזמן ברוסית לאחותו כי צריך לבדוק מה יוצא להם מזה. נרשם כי לא היה קשר בינו לבין ילדיו. עוד, לפי אותו דוח משפחת דרורי לא הגיעה לשבעה של המנוחה אשר התקיימה בבית אחיה, אלא ישבה שבעה בביתה. כל הקשר עם רומן התבצע באמצעות בא כוחו.

17. במכתב מיום 10/1/11, שכתב אחיה של המנוחה, ניקולאי למשיב, הוא הבהיר כי לרומן לא היה שום חלק בחייהם, לא היה לו כל קשר איתם ומבחינתם הוא לא אביהם. ניקולאי כתב כי רומן מעולם לא התעניין בהם, היכן ועם מי הם חיים. מעולם לא התעניין אם הם מאושרים, אם רע להם וכו'. כאשר ניקולאי ניסה ליצור עם רומן קשר בעבר הוא התנער לחלוטין מקיומו ומקיומם של אחיו. ממכתב נוסף מיום 13/1/11, שכתבו שני אחיה של המנוחה לקצין התגמולים, עולה כי רומן מאז ומתמיד לא היה אביהם אלא רק בשם, רק במסמך. מעולם הם לא ייחסו לו חשיבות ולא ראו בו כאבא או כמישהו שגידל אותם, תמך בהם או עזר להם בדבר. הוא לא גידל אותם, לא התאמץ לראותם ומעולם לא היה דמות אבהית.
תחילה לעיקרי טענות הצדדים;

טענותיו של רומן
18. רומן טען כי לקצין התגמולים לא הייתה כל סיבה שהיא או כל עילה שבדין, לדחות את תביעתו להכיר בו כאביה השכול של המנוחה, והחלטתו לדחות את תביעת רומן מאחר ולא גידל את המנוחה מוטעית מיסודה. לטענתו, בשנת 1996 לאחר שחרורו ממאסר נודע לו לתדהמתו כי ילדיו הועברו לישראל ואין הם נמצאים ברוסיה. על פי גרסתו, בשנת 1998 לאחר שרומן סיים את הכנותיו הוא פעל מידית על מנת לעלות לישראל, כל זאת במטרה לחזור ולהתאחד עם ילדיו בהקדם האפשרי ללא כל דיחוי. לטענתו לאורך השנים ובהיותו בארץ פעל יחד עם המנוחה לחדש ולחזק את הקשר וזאת על אף המחסור הכלכלי הגדול שהיה מנת חלקו לאורך כל השנים. לטענתו הוא והמנוחה היו נפגשים בתדירות של אחת למס' שבועות או חודש בליווי עובדת סוציאלית, ניכר כי הקשר בינו למנוחה היה בעל משמעות רבה לו כמו גם למנוחה. עוד לטענתו, סעיף 1(ג) לחוק המשפחות , המגדיר בין היתר, מיהו "בן משפחה" של נספה שזכאי להיות מוכר כ"שכול" על פי החוק, קובע מפורשות כי הורו הביולוגי של הנספה זכאי להיות מוכר כהורה שכול של הנספה וזאת באופן אוטומטי וללא הצבת כל תנאי שהוא. על כן, התנאי שקצין התגמולים הציג בהחלטתו לשלול ממנו את זכאותו מכוון שהוא לא גידל את המנוחה, הינו תנאי בלתי חוקי, לא קיים ולא נדרש על פי החוק הנ"ל.
עוד לטענתו, הסעיף הנ"ל קובע כי רק באם היה לנספה גם הורה ביולוגי וגם הורה חורג או מאמץ, בני אותו מין, אזי קצין התגמולים רשאי (ולא חייב) לקבוע, כי ניתן לראות כהורה שכול גם את ההורה החורג או המאמץ של הנספה, אך זאת בתנאי שקצין התמלוגים שוכנע שאותו הורה דאג למחסורו של הנספה סמוך לפטירתו או שהנספה דאג למחסורו של אותו הורה סמוך לפטירתו. הסעיף הנ"ל גם קובע, כי העובדה שאדם שהיה חלק ממשפחה אומנת של הנספה, בהיותו קטין וזאת במשך חמש שנים לפחות, ועל מנת שלא לקבל פרס או גמול שהוא, ניתן לראות בכך ראיה לאימוץ הנספה על ידי אותו אדם.

19. לאור האמור רומן טען כי היה על קצין התגמולים להכיר בו אוטומטית כאביה השכול של המנוחה וזאת ללא כל הצבת תנאים שהם כפי שטען בפניי הוועדה מלכתחילה .
נטען כי סעיף 1 רישא לחוק המשפחות קובע זאת במפורש. קצין התגמולים לא היה רשאי להציב שום תנאי שהוא להכרה במערער כאביה השכול של המנוחה, לרבות טענתו, שעמדה בבסיס דחית תביעתו של רומן, לפיה רומן אינו זכאי להיות מוכר כאביה השכול של בתו המנוחה בשל כך שהוא לא זה שגידלה בפועל. נטען כי הרישא של סעיף 1 לחוק המשפחות לא מתנה את זכאותו של אב שכול בתנאי של גידול בתו בפועל ואין להכניס לחוק מילים שאין בו. בחוק נשוא ענייננו אין סעיף המבטל את זכאותו של הורה מלהיות מוכר כאב שכול בגלל התנהגות רעה וכל סיבה אחרת כמו שיש למשל סעיף כזה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (סעיף 9 לדוגמה). עובדה זו מלמדת כי כאשר במוות עסקינן, לא בודק המחוקק את התנהגותו של ההורה כלפי ילדו שנהרג כעילה להדירו מלהיות מוכר כאב שכול.

20. רומן טען כי נסיבות חייהם האישיים ושל המנוחה, הובילו לכך שהמנוחה (כמו גם אחיה) נותקו באכזריות מאביהם הביולוגי, והועלו ארצה על ידי רשויות המדינה וזאת ללא הסכמתו וללא ידיעתו. שלושת הילדים הקטנים גרו תחילה בפנימייה, ולאחר מכן פוצלו ושוכנו בנפרד אצל משפחות אומנות שונות. רומן אשר חי חיים קשים ומרים ברוסיה ובישראל, התעקש למרות המציאות הקשה, וחרף מצבו הכלכלי הקשה לחדש את הקשר עם המנוחה ולחזקו. למעשה, כך לטענתו, ילדיו נלקחו ממנו בלא ידיעתו ומבלי שניתנה לו האפשרות למנוע זאת, מכיוון שבאותה העת שהה בכלא. הוא מבחינתו, עשה רבות על מנת להחזירם לחיקו משהתברר לו כי ילדיו הועלו לישראל במסגרת פרויקט "גשר" בעודו שוהה בכלא, נטש את מרכז חייו שהיה ברוסיה ומבלי להסס עלה לישראל. מרגע שרומן הגיע לישראל הוא החל בחיפוש בכוחותיו הדלים אחר ילדיו ולא פסק עד שהצליח לאתרם בפנימית "בית אפל" בגן יבנה, שבה הילדים שוכנו בטרם פיזורם למשפחות אומנות שונות.
לטענתו, הוא ביקש לקבל באותה עת את הילדים לחזקתו, אך ללא הועיל. מאותה עת לאחר שפגש את המנוחה ואחיה, הוא המשיך להיפגש עם המנוחה במהלך השנים, ומפגשים אלו מתועדים גם על ידי העובדות הסוציאליות, מפקחות וגורמים נוספים. נטען כי הקשר בינו למנוחה היה משמעותי וחשוב לשניהם. על אף הקושי של האחים להיות בקשר עם רומן, הרי שבעיני המנוחה הקשר עמו היה משמעותי ומחזק והיא השתוקקה אליו ואף הייתה מעוניינת לחזקו על אף הקושי שבדבר.

21. רומן גם התייחס בסיכומיו לטענה שהועלתה במהלך חקירת המערער לפיה אולי הוא לא אביה של המנוחה. לטענתו מדובר בשינוי חזית שכן טענה זו לא הועלתה ע"י המשיב בנימוקי דחית תביעתו. לא הייתה כל מחלוקת כי הוא אביה של המנוחה וכל הגורמים הרשמיים, כולל צה"ל, אף התייחסו אליו ככזה. המשיב ומשפחת דרורי ויתרו על טענה זו כאשר ויתרו על עריכת בדיקת רקמות למנוחה, בעוד רומן הסכים שתיערך בדיקה זו אם הם עומדים על טענתם. רומן הציג בעדותו את הדרכון עמו עלה לארץ ושם מצוין שהמנוחה הינה בתו. למעשה לא הובא שום מסמך ושום בדל ראיה אחר להוכחת הטענה שרומן אינו אביה הביולוגי של המנוחה.

22. באשר למשפחת דרורי; לטענתו, אין כל עילה ל טענתם להיות מוכרים כמשפחה שכולה מאחר ומשפחת דרורי הייתה משפחה אומנת שקבלה שכר מהמדינה עבור פעולתה זו. מעבר לעובדה זו יש לציין שהמנוחה ברחה מהם עקב סכסוכים קשים ביניהם לאחר שהגב' דרורי האשימה אותה בגניבות גדולות של כספים. המנוחה הוצאה ממשפחת האומנה ע"י שירותי הרווחה דרורי והועברה בגיל 15-16 בחזרה לפנימייה שם הייתה עד לגיוסה לצה"ל.

לחילופין טען רומן כי במידה וביהמ"ש יגיע למסקנה (המוכחשת) שמשפחת דרורי עומדת במבחנים של משפחה שכולה אזי עפ"י לשון הסיפא של סעיף 1(ג) לחוק המשפחות , מן הדין והצדק שהתגמול החודשי ישולם גם לו וגם למש' דרורי.

טענות משפחת דרורי
23. לטענת משפחת דרורי הם ההורים המאמצים של המנוחה. לטענתם, בניגוד לסעיף 23 (ב) לחוק משפחות, קצין התגמולים לא דן בתביעתם בהקדם ככל האפשר, והטיפול בתביעה התארך, התמשך ונסחב כ- 8 חודשים. בתאריך 24.11.11 שלח קצין התגמולים את מכתב דחיית התביעה ללא שפירט כנדרש בחוק את נימוקי החלטתו כאמור בסעיף 23 (ב) הנ"ל.

לטענתם יש להכיר בהם כהוריה של המנוחה וזאת בהתאם לסעיף 1(ג) לחוק המשפחות. בחוק זה מוגדר בן משפחה של חייל שנספה הורו של הנספה, ובכלל זה הורה חורג והורה מאמץ . בני משפחת דרורי מפנים לפס"ד 1049/05 שניתן בבית משפט השלום בת"א ביום 30.7.08 לחיזוק טענותיהם. משפחת דרורי סבורה כי היא עונה על התנאים שנקבעו בסעיף 1 (ג) לעיל כ"בן משפחה" של חייל שנספה. כל מחסורה של המנוחה היה עליהם בלבד, היא גדלה בביתם והם לא חסכו ממה דבר.

24. עוד לטענת משפחת דרורי הם אימצו את המנוחה כבתם שלא על מנת לקבל פרס במשך תקופה העולה על 5 שנים ברציפות, הם היו המשפחה האומנת של המנוחה, ולא הפסיקו לדאוג לה גם אחרי שבגרה ומלאו לה 18 שנה, כשלמעשה אף גורם ממשלתי לא דאג לה יותר. היא נשארה בתם והמשיכה להישען עליהם כהוריה. המנוחה גדלה אצלם כבת לכל דבר במשך יותר מ 10 שנים רצופות מאז שנת 1998 כשהייתה בת 9 שנים, ועד לפטירתה הטרגית בחודש 12/2010. שהותה בפנימייה לצורך לימודים, על פי ההמלצות המקצועיות, אינה שוללת ואינה מנתקת את הקשר ההורי בינה לבין משפ' דרורי שהמשיכה להיות משפחתה היחידה בארץ ובכלל.

25. משפחת דרורי טענה כי רומן, הטוען שהוא אביה הביולוגי של המנוחה, לא היה בקשר עמה, ומכל מקום, הקשר שהיה היה רופף ודל. במשך השנים התקיימו בינו לבין המנוחה מספר פגישות שניתן לספור על יד אחת. הקשר היה חסר משמעות, הוא לא דאג לה כלכלית או בכל דרך אחרת ומחסורה לא היה עליו ומאידך, מחסורו לא היה על המנוחה, כלשון החוק. משפחת דרורי ממשיכה וטוענת כי רומן לא הוכיח, ונטל ההוכחה מוטל עליו, שהוא אביה הביולוגי של המנוחה. הוא אינו יכול להסתתר תחת הטענה שקצין התגמולים לא כפר בהיותו אביה הביולוגי, ולטעון עקב כך שיש להכיר בו ככזה. בתרגום הפספורט של רומן לעברית רשום שקוסטנטין (קוסטה) מרדוקוביץ, אחיה של המנוחה, הוא הבן של רומן. אולם בתצהירו ובעדותו בבית המשפט רומן טען שהוא אינו האב הביולוגי של קוסטה שנולד מאב אחר. עדות זו מהווה הוכחה מספקת לכך שלא ניתן לסמוך על הרישום בפספורט כהוכחה להיותו של רומן אביה הביולוגי של המנוחה. זאת ועוד, נטען כי בעדותו בבית המשפט רומן הסתבך בתשובות לשאלות כמה זמן הכיר את אם המנוחה - טטיאנה, לפני החתונה. בתחילה השיב שהיה אתה 4 שנים לפני החתונה, ואולם בעדותו אישר כי הכיר אותה רק בשנת 1990 ובשנה זו נישאו (1.12.1990). המנוחה נולדה לפני הנישואין, ביום 25.10.1990, מה שמוכיח שהיא אינה בתו. יתרה מזאת המשיב ומשפ' דרורי הסכימו לבדיקת הרקמות כדי לברר אם רומן הוא האב הביולוגי, לעומתם סרב רומן לעבור בדיקה כזו. הסירוב לביצוע הבדיקה מלמד כאלף עדים שהוא אינו אביה, אחרת – מה לו כי יתנגד לבדיקה שתוכיח מעל לכל ספק שהוא האב הביולוגי? בסופו של יום הבדיקה לא בוצעה עקב בעיות טכניות, אך הסוגיה לא נפתרה, והיותו של רומן אביה הביולוגי של המנוחה, נותר בספק גדול.

26. משפחת דרורי ממשיכה וטוענת כי גם אם רומן הוא האב הביולוגי של המנוחה, עדיין מוטל עליו הנטל להוכיח כי הוא מימן את המנוחה ("מחסורה היה עליו") או שהיא מימנה אותו ("מחסורו היה עליה") כאמור, בסעיף 1 (ג) לחוק המשפחות. הוכח באופן מוחלט וודאי שלא כך היה. רומן, שהתגורר בדירות שאמו שכרה, והיה מרבית הזמן שיכור, אף הוזמן על ידי דרורי למסיבת בת המצווה שערכו למנוחה, כדי לעודד קשר בינה לבינו - דבר שלא צלח. זה היה הקשר היחיד במשך השנים של המנוחה או שלהם עם רומן. רומן התכחש לכל ילדיו ולכן גם שני אחיה של יוליה אומצו על ידי משפחות אומנות אחרות. הוא נזכר בבתו רק כדי לתבוע את התגמולים לאחר פטירתה. הוא לא היה שותף לגידולה, לחינוכה ולמחייתה. הוא לא תרם דבר לחייה, אלא ההיפך הנכון – הוא הרס את נשמתה ואת חייה של המנוחה.

27. נטען עוד כי בחקירתו הנגדית של רומן בבית המשפט הראה לו ב"כ המשיב אלבום ובו 10 תמונות וביקש ממנו לזהות את המנוחה, רומן לא זיהה אותה והצביע על תמונה של נערה אחרת. כשנאמר לו שהוא לא זיהה את בתו, הוא השיב שלא ראה אותה מאז היתה בת 16, דהיינו, לפחות 4 שנים. כשנשאל על הביקורים עם בתו, הוא השיב שביקר אותה בבת מצווה שלה. משפחת דרורי אף מפנה לשני המכתבים שצורפו לתצהיריהם של אחיה של המנוחה, מכתבים המדברים בעד עצמם ושבהם הם מבקשים, בכל לשון של בקשה מקצין התגמולים שלא ישולם לרומן דבר. לטענת משפחת דרורי הם לקחו את המנוחה לביתם מהפנימייה כאשר הייתה ילדה קטנה והתייחסו אליה כביתם. המנוחה למדה בבתי ספר שונים, והבית הקבוע והיחיד שהיה לה היה ביתם של משפ' דרורי בו היה לה חדר גדול משלה, וכשבגרה, הייתה לה אפילו יחידת דיור נפרדת משלה בבית. המנוחה גדלה אצל משפ' דרורי כבתם לכל דבר וענין. בתם היחידה הביולוגית, סאלי, ראתה בה כאחות, וכשנולד לסאלי בן, המנוחה התייחסה אליו כדודה. בין המנוחה לבין הגב' דרורי, נוצרו קשרי בת-אם, קשר רגיש ומיוחד במינו, היא גידלה אותה עד שהפכה לנערה בוגרת וחיילת שנפטרה למצער בגיל כל כך צעיר, בטרם עת ובנסיבות טרגיות.

28. הגב' דרורי תיארה בעדותה איך היא דאגה למנוחה כשהייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי בעכו במשך חודש ימים, כיצד דאגה לה ולא נתנה שמישהו יפגע בה אפילו כשהסתגרה עם הבן של סאלי בחדר במשך יומיים מבלי לאפשר למישהו להיכנס לחדר. בגלל התנהגותה של המנוחה הוריה של גבי דרורי הגרים בחו"ל, לא הגיעו לבקר את בתם ואת נכדתם, וחרף זאת היא לא ויתרה עליה. המנוחה אף חזרה להתנהג כתינוקת, בעקבות הטראומה שעברה בילדותה, וגב' דרורי תמכה בה. לטענת משפ' דרורי הם ליוו את המנוחה בצעדיה הראשונים, בהליך התפתחותה כילדה, נערה, ואח"כ כנערה מתבגרת כחיילת. כל החגיגות בבית הספר, כל ימי ההולדת, כל החברים – כולם היו מלווים רק על ידם כהוריה של המנוחה, לא על ידי רומן, לא על ידי נציגי משרד הרווחה, רשויות הרווחה או כל מי שהעז למתוח ביקורת על התנהגותם. נטען עוד כי למרות הקשיים, העליות והמורדות, הייתה אהבה. עם כל הקשיים, והיו קשיים בגידולה של המנוחה, בסופו של דבר היחידים שנתנו לה את ביתם וליבם היו משפח' דרורי. משפ' דרורי הייתה אתה בשמחה וברגעיה הקשים, כשחלתה, נפגעה, במצבי הרוח ובשלבי ההתבגרות. גב' דרורי הלכה עם המנוחה לטיפול ל"מכון תמוז" בחיפה במשך 8 שנים, והשתתפה ביחד עמה בפגישות שהתקיימו לטיפול ותמיכה נפשית. המטפלת הייתה בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית המתמחה בפסיכותרפיה, בטיפול בילדים ובנוער ובעלת ניסיון טיפולי במצבי משבר, אובדן וחולי נפשי. הקרן לחסויים לא נטלה כל חלק בגידולה של המנוחה, בטיפול בה, בדאגה לה, למחסורה, לכל מאווייה של ילדה קטנה, שהתחילה את חייה "ברגל שמאל" (בשל עברה בברית המועצות ונטישתה על ידי שני הוריה) ורק משפחת דרורי בהמון אהבה, סבלנות, והשקעת משאבים עצומים נפשיים וחומריים, הצליחו לגדל את המנוחה כילדה נורמטיבית, מקובלת בחברה, שהתגייסה לצה"ל.

29. כאשר המנוחה סיימה את לימודיה בפנימייה, ונותרו לה כ- 4 חודשים עד לגיוסה לצבא, לא היה אף גורם ממלכתי או ממשלתי לבד ממשפ' דרורי, שלקח חסותו על המנוחה. הקרן לחסויים הודיעה ביום 27.11.2008 כי המנוחה כבר בת 18 והוא מסיר ידיו ממנה. כל מחסורה של המנוחה היה על משפ' דרורי בלבד. הם אלה שטיפלו בה, הלבישו אותה, האכילו אותה, שילמו את כל ההוצאות שהיו, היא גרה בביתם כבת המשפחה לכל ענין גם בתקופת המעבר שבין בגרותה בגיל 18, סיום לימודיה ועד לגיוס לצבא ביום 21.7.2010 וגם בתקופת שירותה בצה"ל, ביתם היה ביתה. כשהמנוחה התגייסה לצבא, היא רשמה את משפ' דרורי, אותם ראתה כהוריה, כנהנים, למקרה וחס וחלילה תמות במסגרת שירותה הצבאי. לטענתם, לאחר סיום שלב הטירונות, כשהמנוחה עברה לבסיס שבו שירתה בחיל הים, גם הצבא ראה במשפ' דרורי כהוריה של המנוחה והתבצעו אצל משפ' דרורי ביקורים על ידי קצינת הסעד של היחידה כדי להכיר את משפחתה. זו גם הסיבה לכך שצה"ל הכיר במשפ' דרורי כהוריה של המנוחה, ולאחר פטירתה העביר לזכותם את מענק הפטירה. כשמלאה שנה לפטירתה של המנוחה, גב' דרורי דאגה להוצאת חוברת בצבע להנצחת זכרה של בתה, ובה תפריטים שהיו אהובים עליה ותמונות מאירועים שונים במהלך חייה של המנוחה בביתם.

30. נטען עוד כי שליחתה של המנוחה לפנימייה לא ניתקה את הקשר בינה לבין משפחת דרורי. משפחת דרורי הסכימה בתמיכת העובדת הסוציאלית לשלוח את המנוחה ללמוד בפנימייה, ואין בכך כדי לנתק אותה מהם כבת. המנוחה הייתה בביתם בכל החופשות מהלימודים בפנימייה, ובסופי שבוע, בחגים ומועדים וחופשות הקיץ. למעשה סה"כ ימי "נטו" בפנימייה הם פחות מחצי שנה, וכל יתר הזמן היא הייתה אצל משפחת דרורי. גם בתקופת לימודיה בפנימייה נתמכה המנוחה על ידם, דהיינו: כל לבושה ומחסורה הכספי ניתנו על ידם באהבה. לטענת משפ' דרורי בקשת המנוחה משלטונות צה"ל להכיר בה כחיילת בודדת, אינה מלמדת כביכול על רצונה להתנתק ממשפ' דרורי. לטענתם המנוחה פנתה לצה"ל בבקשה להכיר בה כחיילת בודדת כדי לחסוך לעצמה כסף לאחר השחרור מהצבא. שלטונות הצבא ערכו ביקורי בית בבית משפחת דרורי לצורך בדיקת בקשתה להכיר במנוחה כחיילת בודדת, וסירב לבקשתה מתוך ראיה כי המנוחה הינה למעשה "בת בית" וחלק ממשפחת דרורי ואינה "חיילת בודדת". לפיכך המנוחה לא קבלה מצה"ל תמיכה כספית מכל מין וסוג, למעט משכורת צבאית.

31. בנוסף נטען כי לאחר פטירתה של המנוחה, עקב מחלוקת עם אחיה, השבעה נערכה בשני מקומות במקביל: בבית משפ' דרורי בחיפה, לשם הגיעו נציגי צה"ל שדאגו להם ולאירוח האורחים האבלים, ובבית משפחת האומנה של האחים בפתח תקווה. לגילוי המצבה ביום ה- 30, ומפאת החיכוך שנוצר בגלל מקום הקבורה, הגיעו בני משפחת דרורי ביום למחרת, בהסעה מאורגנת מחיפה שארגן צה"ל עם כתריסר מנחמים נוספים. באזכרה שהתקיימה, בתום שנת האבל, אורגנה נסיעה נוספת לקבר של המנוחה על ידי צה"ל, שגם בה משפחת דרורי השתתפה וביחד אתם עוד כתריסר מנחמים. לעומת זאת; רומן מורדוקוביץ, הטוען לאבהות, לא נכח באף אחד מהאירועים הנ"ל.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, על קצין התגמולים טעה טעות קשה בהחלטתו שלא להכיר בהם כהורים שכולים למנוחה. לטענתם הם עונים להגדרת "הורה של בן נספה" כמוגדר בסעיף 1 (ג) לחוק המשפחות, ועל כן יש להכיר בהם כהורים מאמצים של המנוחה שכל מחסורה היה עליהם במשך כל 10 שנות חייה המשותפים עמם.

טענות המשיב
32. לטענת המשיב לפי לשון חוק המשפחות ההכרה בזכויות מכוח החוק יכולה להיות של הורה ביולוגי, או חורג, או מאמץ, כאשר שיקול הדעת להחליט מי מהם זכאי להכרה בנסיבות העניין, אם בכלל, מסור למשיב. לצורך כך, שומה על המשיב, בין היתר, להשתכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו, כאשר לעניין זה העובדה שאדם אמן את הנספה בהיותו קטין שלא על מנת לקבל פרס תשמש ראיה לאימוץ הנספה ע"י אותו אדם.

הכלל הנקוט של "המוציא מחברו עליו הראיה" מתקיים גם בכל הנוגע לדינים הסוציאליים ובכללם חוק המשפחות. מכאן שנטל הוכחת הנטען חל על רומן ועל משפחת דרורי. נטען כי מבחינת הראיות והמסמכים השונים בתיק הנטל לא הורם נטל ואף הופרך. לכן, בניגוד לנטען ע"י רומן בסיכומיו, אין מדובר בהכרה אוטומטית בכל מקום שבו קיים קשר ביולוגי בין הנספה לבין מי שהביא ללידתו.
המשיב טען כי אף מבלי צורך להידרש לספק שהתעורר במהלך ההליך בנוגע לקשר הביולוגי שבין רומן למנוחה, הרי שעצם העובדה שאדם עשה פעולה פיסית או ביולוגית שהביאה להולדת הנספה, אינה מקנה, כשלעצמה ומאליה, זכות גורפת ובלתי מותנית להכרה לפי חוק משפחות. אין זה מתקבל על הדעת להכיר במי שהתנכר, זנח ונטש את הנספה מלידתו ועד מותו עד כדי חוסר יכולת לזהותו. לא בכדי נקט החוק במונח "הורו של נספה" ולא הסתפק בהיותו אביו או אמו. תפקיד ההורה, מטבע הדברים, אינו מסתכם ובוודאי שאינו מתמצה בהבאת ילדם לעולם. בכך הוא רק מתחיל. זכויותיהם של ההורים בילדיהם, או הנובעות מילדיהם, כפופות למילוי חובותיהם האינהרנטיות כלפיהם ככאלה, שאם לא כן רשאית המדינה, באמצעות גורמיה הרלבנטיים, לשלול מההורים זכויות אלה ובמקרים הרלבנטיים גם להעמידם לדין פלילי.

33. המשיב מבקש לדחות מכל וכל את טענותיו של רומן כי ילדיו "נותקו באכזריות" ממנו והועלו ארצה ללא ידיעתו והסכמתו, כאשר הוא מצדו עשה כל שלאל ידו כדי להחזיר את ילדיו לחיקו ולקיים קשר עם המנוחה. לא זו בלבד שרומן לא עמד בנטל החל עליו לבסס את טענתו, אלא שהתבררה במהלך ההליכים תשתית עובדתית שונה בתכלית. יש לדחות את ניסיונו של רומן להטיל את מלוא האחריות על אם הילדים ולטעון כאילו באותה עת שהה במאסר. מדובר בטענה הניצבת בסתירה לעולה מהמסמכים האותנטיים, המלמדים כי הוא זנח את ילדיו ועבר להתגורר אצל אמו בעיר אחרת עוד בטרם נלקחו ילדיו לבית יתומים. בחודש 4/98, כשנתיים לאחר שהובאו ילדיו ארצה, עלה רומן לארץ, אך לא עשה דבר כדי להחזירם אליו. כעבור כשנה וחצי לאחר שעלה, בסוף שנת 1999, נמסרו ילדיו, בהם המנוחה, למשפחות אומנה. כפי שעלה מעדויות אחיה של המנוחה וכפי שעולה מהתיעוד הקיים, ניסיונות ספורדיים להפגיש בין האב לבין ילדיו, כולל המנוחה, נכשלו כישלון חרוץ. בשום שלב לא שב רומן להיות אפוטרופוס על ילדיו ולמעשה מעולם לא ביקש זאת. את המנוחה, פגש רומן לאחרונה פורמאלית בחגיגת הבת-מצווה שלה ובאופן לא פורמאלי, לפי עדויות אחיה, פגש בה פעמים נוספות באקראי, אך כלל לא זיהה אותה.
המשיב מפנה לתיעוד האותנטי הקיים, לפיו הדבר הראשון שהיה למערער לומר עם היוודע לו דבר מותה של המנוחה, היה כי "צריך לבדוק מה יוצא להם מזה".
זאת ועוד; נטען כי רומן לא זיהה את המנוחה בתמונות שהוצגו לו במועד הלווייתה, לא הגיע לשבעה, לא הגיע לאף אחת מהאזכרות לזכרה, ואף לא זיהה את תמונתה בעדותו בפני כב' הוועדה. לפי עדות אחיה של המנוחה, לאורך כל השנים וגם לאחר מות המנוחה, לא עשה רומן דבר וחצי דבר כדי להיות עמם בקשר כלשהו, שלא לומר להיות "הורה" שלהם.

34. בכל הנוגע למשפחת דרורי, בניגוד לנטען בסיכומיהם הם מעולם ובשום שלב לא היו הוריה המאמצים של המנוחה, הם גם לא היו הוריה החורגים של המנוחה, שהרי אף אחד מהם לא נישא מעולם עם מי מהוריה הביולוגיים. למעשה, בשום שלב, לא היו משפחת דרורי אפוטרופוסים של המנוחה. די בכך, אפוא, כדי לחייב את המסקנה כי משפחת דרורי אינה ממלאת אחר הגדרת המונח "הורו של נספה" שבחוק משפחות ולהביא לדחיית ערעורם.

מסקנה מתחייבת זו, נתמכת בעובדה שעד חודש אפריל 2007 שימשה משפחת דרורי כמשפחת אומנה של המנוחה ולאחר מכן כמשפחה מארחת בלבד. למרות היותה משפחה אמידה, לפי עדותה, לאורך כל השנים הקפידה משפחת דרורי לקבל את כל הכספים הנובעים משהות המנוחה בביתם וממילא לא ניתן לומר שעשו זאת "שלא על מנת לקבל פרס". לפי העדויות שהתבררו בפני כב' הוועדה, גם בתקופת שירותה הצבאי דרשו משפחת דרורי מהמנוחה כספים כל אימת שרצתה לשהות אצלם.

35. לטענת המשיב, אין כל ממש בטענות משפחת דרורי בסיכומיהם כאילו כל מחסורה של המנוחה היה עליהם בלבד במשך כל חייה, או בכלל, או כאילו הם נתנו לה את ביתם וליבם, או כאילו גידלו אותה כילדה נורמטיבית, והיא גרה בביתם כבת משפחה. אין כל ממש בטענות משפחת דרורי בסיכומיהם בנוגע להשתתפותה של גב' דרורי בטיפולי תמיכה עם המנוחה. מהתיעוד האותנטי עולה תמונה שונה לחלוטין. למרבה הצער, נראה שיחסם, או ליתר דיוק היעדר יחסם, של משפחת דרורי אל המנוחה, היה חרף הרקע הקשה של המנוחה שהיה ידוע להם היטב מלכתחילה. מר דרורי, כך נראה, מעולם ובשום שלב לא ממש רצה בה ומכל מקום דאג להוצאתה מהבית אל הפנימייה. גב' דרורי, התעניינה יותר בענייניה ובעיסוקיה מאשר במנוחה. נוכחות המנוחה אצלם, לא הפריעה למר וגב' דרורי לשהות תקופות ארוכות ותכופות בחו"ל ובפועל לגרום לה לחוויית נטישה חוזרת. בניגוד מוחלט לנטען בסיכומי משפחת דרורי, עד כדי כך הגיעו הדברים שהרשויות נאלצו להתערב ולהוציא את המנוחה מביתם במטרה למצוא לה מסגרת חלופית הולמת יותר, שתענה על צרכיה.

36. עוד לטענת המשיב; בניגוד לנטען ע"י משפחת דרורי, המנוחה לא ביקשה להיות חיילת בודדת כדי לחסוך לעצמה כסף לאחר השחרור מהצבא. איזה חיסכון כספי מניב המעמד של חיילת בודדת? למה שהמנוחה תבקש לחסוך לעצמה כסף בתקופת הצבא בהיותה "בת בית לכל דבר ועניין", כפי הנטען, למשפחה כה אמידה?. כך גם, יש לדחות את טענת משפחת דרורי, כאילו בקשת המנוחה סורבה בשל היותה שייכת למשפחתם שכן היא לא מדויקת בלשון המעטה. לפי דוח החקירה שנערך בעקבות מות המנוחה, תהליך ההכרה במנוחה כחיילת בודדת לא הסתיים, למרות שצריך היה להכיר בה ככזאת. למעשה, לפי העולה מדוח הביקור אצל משפחת דרורי ממועד פטירת המנוחה, הם כלל לא ידעו כי שבועיים טרם פטירתה היא נעדרה מהשירות למשך שבוע שלם והיכן שהתה. למעשה, לטענת המשיב, דומה שמשפחת דרורי הביאה את המנוחה לביתה מטעמיה שלה ולא מטובת המנוחה. למרבה הצער, משפחת דרורי לא השכילה לראות את המנוחה כבעלת יישות עצמאית משלה ולמלא אחר האינטרסים הטבעיים והבסיסים ביותר להם הייתה כה זקוקה.
לאור האמור מבקש המשיב לדחות את שני הערעורים.

דיון
37. סעיף 1(ג) לחוק המשפחות מגדיר מי הוא "בן משפחה" של חייל שנספה במערכה כדלקמן:
"בן משפחה" של חייל שנספה במערכה פירושו –
(א) ...
מיום 1.3.2010
תיקון מס' 30
ס"ח תש"ע מס' 2216 מיום 3.12.2009 עמ' 252 ( ה"ח 261)
(א) מי שהיתה אשתו של הנספה ביום מותו, ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו היתה ידועה בציבור כאשתו – כל עוד לא נישאה לאחר אף אם נישאה לאחר (להלן – "אלמנה");
(א1)...
מיום 25.3.1977
תיקון מס' 12
ס"ח תשל"ז מס' 856 מיום 25.3.1977 עמ' 142 ( ה"ח 1284)
הוספת פסקה (א1) להגדרת "בן משפחה"

מיום 1.3.2010
תיקון מס' 30
ס"ח תש"ע מס' 2216 מיום 3.12.2009 עמ' 252 ( ה"ח 261)
(א1) מי שהיה בעלה של הנספה ביום מותה, ובכלל זה גבר שלפני מות הנספה גר יחד עמה וביום מותה היה ידוע בציבור כבעלה – כל עוד לא נישא לאחרת אף אם נישא לאחרת (להלן – אלמן);
(ב) ...
מיום 1.4.1957
תיקון מס' 2
ס"ח תשי"ח מס' 261 מיום 14.8.1958 עמ' 172 ( ה"ח 328)
החלפת פסקה (ב) להגדרת "בן משפחה"
הנוסח הקודם:
(ב) ילדו של הנספה, ובכללו זה ילד חורג וילד מאומץ- שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה (להלן- "יתום");

מיום 1.4.1973
תיקון מס' 9
ס"ח תשל"ג מס' 712 מיום 3.8.1973 עמ' 252 ( ה"ח 1082)
(ב) ילדו של הנספה – ובכלל זה ילד חורג או ילד מאומץ – שלא מלאו לו 18 21 שנה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנספה או בהגיעו לגיל 18 21 אחרי מותו, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד שבמות הנספה מלאו לו 18 21 שנה ואותה שעה לא היה סמוך על שולחנו, וכן למעט ילד חורג שלא היה בשעת מותו של הנספה סמוך על שולחנו ושהיה מוחזק על ידי קרובו מלידה שלא היה בן-זוגו של הנספה (להלן – יתום);
(ג) הורו של הנספה, ובכלל זה הורה חורג והורה מאמץ (להלן – שכול), אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כשכול אלא אותו הורה שקצין התגמולים יחליט עליו לאחר ששוכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו; לענין פסקה זו תהיה העובדה שאדם אמן את הנספה בהיותו קטין חמש שנים לפחות שלא על מנת לקבל פרס – ראיה לאימוץ הנספה על ידי אותו אדם; הורה קצין התגמולים כן, רשאי הוא להורות שישולם תגמול גם להורה האחר אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין..."
מיום 1.1.1952
תיקון מס' 1
ס"ח תשי"ב מס' 106 מיום 22.8.1952 עמ' 288 ( ה"ח 115)
(ג) הורו של נספה, והוא אחד מאלה:
(1) אב נצרך שטרם מלאו לו חמישים שנה;
(2) אב שמלאו לו חמישים שנה, ואין לו הכנסה כדי מחיתו;
(3) אם שאין לה הכנסה כדי מחיתה.
(להלן- "שכול");
אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כשכול אלא אותו הורה שקצין התגמולים יחליט עליו לאחר ששוכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו.

מיום 1.4.1957
תיקון מס' 2
ס"ח תשי"ח מס' 261 מיום 14.8.1958 עמ' 172 ( ה"ח 328)
(ג) הורו של נספה, והוא אחד מאלה:
(1) אב נצרך שטרם מלאו לו חמישים שנה;
(2) אב שמלאו לו חמישים שנה, ואין לו הכנסה כדי מחיתו;
(3) אם שאין לה הכנסה כדי מחיתה.
(להלן- "שכול");
אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כשכול אלא אותו הורה שקצין התגמולים יחליט עליו לאחר ששוכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו. לענין פסקה זו תהיה העובדה שאדם אמן את הנספה בהיותו קטין חמש שנים לפחות שלא על מנת לקבל פרס – ראיה לאימוץ הנספה על ידי אותו אדם.

מיום 8.7.1971
תיקון מס' 7
ס"ח תשל"א מס' 627 מיום 8.7.1971 עמ' 126 ( ה"ח 917)
(ג) הורו של נספה ובכלל זה הורה חורג והורה מאמץ, והוא אחד מאלה:

מיום 1.4.1974
תיקון מס' 11
ס"ח תשל"ו מס' 799 מיום 27.2.1976 עמ' 118 ( ה"ח 1196)
(ג) הורו של נספה ובכלל זה הורה חורג והורה מאמץ, והוא אחד מאלה:
(1) אב נצרך שטרם מלאו לו חמישים שנה;
(2) אב שמלאו לו חמישים שנה, ואין לו הכנסה כדי מחיתו;
(3) אם שאין לה הכנסה כדי מחיתה.
(להלן- "שכול"); הורו של הנספה, ובלל זה הורה חורג והורה מאמץ (להלן שכול);
אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כשכול אלא אותו הורה שקצין התגמולים יחליט עליו לאחר ששוכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו. לענין פסקה זו תהיה העובדה שאדם אמן את הנספה בהיותו קטין חמש שנים לפחות שלא על מנת לקבל פרס – ראיה לאימוץ הנספה על ידי אותו אדם. הורה קצין התגמולים כן, רשאי הוא להורות שישולם תגמול גם להורה האחר אם הוא נצרך.

מיום 9.11.1994
תיקון מס' 18
ס"ח תשנ"ה מס' 1485 מיום 9.11.1994 עמ' 6 ( ה"ח 2238)
(ג) הורו של הנספה, ובלל זה הורה חורג והורה מאמץ (להלן שכול);
אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כשכול אלא אותו הורה שקצין התגמולים יחליט עליו לאחר ששוכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו. לענין פסקה זו תהיה העובדה שאדם אמן את הנספה בהיותו קטין חמש שנים לפחות שלא על מנת לקבל פרס – ראיה לאימוץ הנספה על ידי אותו אדם. הורה קצין התגמולים כן, רשאי הוא להורות שישולם תגמול גם להורה האחר אם הוא נצרך אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין.
מיום 1.4.1957
תיקון מס' 2
ס"ח תשי"ח מס' 261 מיום 14.8.1958 עמ' 172 ( ה"ח 328)
הוספת הגדרת "השכר הקובע"

מיום 24.1.1963
תיקון מס' 3
ס"ח תשכ"ג מס' 386 מיום 24.1.1963 עמ' 36 ( ה"ח 511)
"השכר הקובע", פירושו – סך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא 14, בכפוף לאמור בסעיף 36א.

מיום 1.8.1965
תיקון מס' 4
ס"ח תשכ"ה מס' 466 מיום 1.8.1965 עמ' 295 ( ה"ח 667)
החלפת הגדרת "השכר הקובע"
הנוסח הקודם:
"השכר הקובע", פירושו- סך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא 14, בכפוף לאמור בסעיף 36א.

מיום 5.6.1967
תיקון מס' 5
ס"ח תשכ"ז מס' 509 מיום 16.8.1967 עמ' 140 ( ה"ח 741)
"השכר הקובע" – סך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "ז" שדרגת משכורתו היא "י" של הדירוג האחיד, בכפוף לאמור בסעיף 36א;

מיום 1.4.1974
תיקון מס' 11
ס"ח תשל"ו מס' 799 מיום 27.2.1976 עמ' 118 ( ה"ח 1196)
"השכר הקובע" – סך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "י" "יב" של הדירוג האחיד, בכפוף לאמור בסעיף 36א;

מיום 9.11.1994
תיקון מס' 18
ס"ח תשנ"ה מס' 1485 מיום 9.11.1994 עמ' 6 ( ה"ח 2238)
"השכר הקובע" – סך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "יב" של הדירוג האחיד 19 של הדירוג המינהלי, בכפוף לאמור בסעיף 36א;
בפסיקה נקבע לא אחת כי פרשנות ראויה לחוק היא זו המגשימה את תכליתו בצורה המיטבית (ראה: בג"ץ 10017/09 קרן דולב לצדק רפואי העותרת ב-בג"ץ 10017/09 נ' ממשלת ישראל המשיבה 1 בבג"ץ 10017/09 וב בג"ץ 10094/09, תק-על 2010(2), 2578 , 2584 (2010)). חוק המשפחות הינו חוק סוציאלי שנועד להטיב עם ציבור מסוים ואשר מטרותיו ותכליתו הן להעניק פיצוי מה, אפילו חומרי, למשפחה ששכלה בן משפחה שנמסר על-ידיהם לצה"ל (ראה: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט, פ"ד מד(3) 646, 654). תכלית חוק המשפחות היא לסייע ולתמוך כלכלית אולם רק באלה העומדים בקריטריונים ובתנאים הקבועים בו. בדרך זו אנו מאזנים בין הזכויות של מי שזכאי לבוא בגדר החוק לבין האינטרס הציבורי לשמר את הקופה הציבורית.
ערעור משפחת דרורי;
38. ראשית שלא בסדר הבאת הטיעונים, נלך מן הקל (מבחינה משפטית) אל הכבד ונבחן תחילה את ערעורה של משפחת דרורי;
לשון החוק כפי שהובאה לעיל, מפורשת וברורה ואינה משתמעת לשתי פנים וכפי שנראה היא עולה גם בקנה אחד עם תכליתו. אשר על כן אין לבוא בטרוניה לקצין התגמולים כי פעל על פיו, ודחה את ערעורה של משפחת דרורי . להלן נבהיר מסקנתנו זו.
כאמור סעיף 1(ג) לחוק המשפחות מאפשר להכיר בהורה אומן כהורה שקול. אולם הכרה זו מגיעה עם סייגים ותנאים "... לענין פסקה זו תהיה העובדה שאדם אמן את הנספה בהיותו קטין חמש שנים לפחות שלא על מנת לקבל פרס – ראיה לאימוץ הנספה על ידי אותו אדם..." דהיינו על ההורה האומן לאמן את הנספה בהיותו קטין, לפחות 5 שנים וזאת שלא על מנת לקבל פרס.
39. ומן הכלל אל הפרט; מהראיות והעובדות שהובאו לפני ועדה זו ברור כי משפחת דרורי לא עומדת בקריטריונים בהם נקב החוק. ראשית מיום 8/4/07, היום בו הועברה המנוחה לפנימיית יובלים ע"י רשויות הרווחה, משפחת דרורי פסקה להיות המשפחה האומנת של המנוחה וקיבלה תפקיד של משפחה מארחת (ראה: מוצג 102 למש/2).
זאת ועוד, נראה כי משפחת דרורי קיבלה פיצוי כספי ("פרס" על פי ההגדרה שבחוק) הן בתקופה בה שימשה משפחת אומנה והן בתקופה בה מילאה תפקיד של משפחה מארחת. ביקוריה של המנוחה בבית משפחת דרורי נרשמו בקפדנות והוגשו לתשלום. ניתן לראות אין ספור דרישות תשלום במוצגים מוצגים 85 -92, 102 – 104, 106 -107, 119 – 120, 124 – 125, 133, 146 – 149, 152 – 154 למש/3. וכן ראה עדותו של מר דרורי בעמ' 40 לפרוטוקול הישיבה מיום 30.4.14 (לשם נוחות הדיון כל ההפניות לפרוטוקול יהיו מעתה לפרוטוקול הישיבה מיום 30.4.14).

40. מעבר לכך, התרשמותנו מהעדויות והדוחות הינה כי חייה של המנוחה בבית משפחת דרורי לא היו סוגים בשושנים. מר דרורי לא התייחס אל ה מנוחה כהורה לאורך כל השנים, ובטח שלא יחס של אב דואג ומאמץ . מר דרורי העיד כי מתוקף עבודתו כרב חובל נעדר מהארץ תקופות ממושכות. מר דרורי לא ידע כלל באיזה גיל הגיעה המנוחה לביתם (ראה עמ' 35 לפרוטוקול), ניכר היה מעדותו כי לא הכיר פרטים לגבי המנוחה וכי הקשר בינו לבינה היה רופף (ראו; עמ'40-41 ). בביקור בית שנערך, מר דרורי לא ידע מאיזה ארץ עלתה המנוחה (ראה מוצג 81 למש/3) ואף נכתב בדו"ח כי למנוחה אין מקום פיזי או נפשי בבית המשפחה. בעדותו (בעמ' 41 לפרוטוקול) לא ידע מר דרורי מתי המנוחה התגייסה, הוא לא ליווה אותה לשכת הגיוס במאורע הכה משמעותי בחייה, כי שוב שהה בחו"ל ואף לא זכר את תאריך פטירתה. מר דרורי לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע המנוחה פעלה לקבל מעמד של חיילת בודדה אם אכן הייתה בת בביתם. הסברו שדרישה זו הייתה בניסיון לחסוך כספים לאחרי הצבא, לא מתיישבת עם המציאות בשטח. מכל האמור עולה כי בפועל מר דרורי לא היה נוכח כלל בחיי המנוחה ובוודאי שלא שימש דמות אב עבורה, לא מאמץ, לא אומן ולא בכלל. מר דרורי אישר כי קיבלו תמורה חודשית בהיותם משפחה אומנת וכן תשלום לפי ביקוריה של המנוחה בביתם לאחר מכן אם כי טען כי ההוצאות שהוציאו עבור המנוחה עלו בעשרות מונים מהכספים שקיבלו (עמ' 37 לפרוטוקול).
41. באשר לגב' דרורי, מכל הראיות והמסמכים שהובאו לפני הועדה עולה תמונה ברורה בה גב' דרורי נעדרה מהארץ לתקופות לצורך עסקיה באופן תדיר. בעדותה (בעמ' 42 לפרוטוקול) טענה הגב' דרורי כי בשנת 2007 היה מצב "נקודתי" שבו עברה להתגורר עם בעלה במקסיקו, שאז עמדה המנוחה לגור עם בתה, הסובלת מתסמונת דאון. ברור אפוא, כי הגב' דרורי לא ממש נהגה במנוחה כמנהג אם בבתה. מהמסמכים ומעדות של הגב' דרורי עולה כי האופר, יפעת, בחורה הסובלת מפיגור שכלי אותה אספה הגב' דרורי מהרחוב, הייתה אמורה לטפל ולהשגיח על המנוחה בזמני היעדרותה המרובים של הגב' דרורי. תפקידה של יפעת בטיפול במנוחה היה כה מרכזי עד שהגיעה עם המנוחה לפגישות טיפוליות, במקום הגב' דרורי, ששהתה בחו"ל או הייתה עסוקה בעיסוקיה, כגון הליכה לסרט (ראה: מוצג 207 למש/3).
42. בתצהירו (ראה: מש/6), אחיה של המנוחה, גיא (קוסטה) תיאר את מורכבות היחסים בינה לבין משפחת דרורי, על רקע יחסם אליה והיעדרותם המרובה מהבית. המנוחה חשה לטענתו שמשפחת דרורי מתעמרת בה, מתעלמת מנוכחותה וגורמת לה חווית נטישה נוספת. על רקע האמור, לאחר שהסתיימה תקופת שהותה בפנימייה, ביקשה המנוחה להיות מוכרת כחיילת בודדת, כדי שתוכל להתנתק ממשפחת דרורי. כך גם, תיאר כי בתקופת השירות הייתה המנוחה פגועה מכך שלמרות ששירתה בעתלית, בקרבה למשפחת דרורי, היא לא זכתה לביקורים שלהם ולרמת דאגה לה ציפתה. בתצהירו הוא עמד על כך שאת מרבית חופשותיה העבירה המנוחה איתם בבית משפחת מחפוד, כולל בחג החנוכה שקדם למותה.

43. בתצהירו של אחיה הצעיר של המנוחה, ניקולאי (ראה: מש/7), הוא עמד על יחסיה הקשים של המנוחה עם משפחת דרורי, שהביאו אותה לברוח פעמים רבות מהבית והסתיימו בהעברתה לפנימייה. הוא תיאר בתצהירו כיצד נהג לבקר את המנוחה בבית משפחת דרורי, כאשר אב המשפחה כמעט אף פעם לא נכח בבית והאם לא ידעה כיצד להתמודד ולא הכילה או שמע התכוון להאכילה את המנוחה.
ניקולאי אף העיד שהמנוחה ספגה אלימות בבית משפחת דרורי מצד הבת, סאלי ומצד העוזרת, יפעת ושהיה זה דבר לגיטימי להכותה. המנוחה חשה זנוחה ונטושה בבית משפחת דרורי ומעת שעברה לפנימייה מיעטה ככל האפשר להגיע אליהם. לפי תצהירו של ניקולאי, לאחר תקופת הפנימייה, ביקשה המנוחה הכרה כחיילת בודדת כדי שתוכל להתנתק ממשפחת דרורי. כך גם ניקולאי העיד כי בתקופת השירות הצבאי שררו יחסים מתוחים בין המנוחה למשפחת דרורי שדרשה ממנה תשלום כל אימת שהגיעה להתארח אצלם. ניקולאי ציין גם הוא שהמנוחה הרבתה לבקרם בבית משפחת מחפוד, משפחתם עד היום, כאשר גם בחג החנוכה שקדם למותה שהתה במחיצתם.
נציין כי הגב' מזל בגו מחפוד, ממנה התרשמנו כי כמשפחה אומנת חמה ואוהבת (ראו עמ' 52 -54 לפרוטוקול) שטיפלה באחיה של המנוחה ניקו וקוסטא ושהתעקשה בעדותה כי למרות שאיה אימם של הילדים הרגישה כאימם, ציינה כי המנוחה התארחה אצלה וכי בחופשותיה תמיד היתה מגיעה אליה להיות עם אחיה.

לאור כל האמור, ובמיוחד לאור העובדה כי מאפריל 2007 משפחת דרורי פסקה להיות משפחת אומנה וקיבלה תפקיד של משפחה מארחת, בשכר, לנוכח ההגדרה של החוק כאמור לעיל, מצאנו כי אין כל מקום להתערב בהחלטת המשיב אשר בדין דחה את ההכרה במשפחת דרורי כמשפחה שכולה.
אשר על כן ערעורה של משפחת דרורי נדחה.
בנסיבות לא נפסוק הוצאות.

ערעורו של רומן
44. כעת יש לבחון את ערעורו של רומן.
ראשית לעניין הספק שהעלה המשיב וכן ב"כ של משפחת דרורי בנוגע לאבהותו של רומן.
הגם שמצאנו ממש בטיעוניהם של המערערים בעניין תשובותיו הסותרות של רומן לעניין המועדים בו הכיר את אימה של המנוחה - טטיאנה, לפני החתונה וכי בתחילה השיב שהיה אתה 4 שנים לפני החתונה, ואולם בעדותו אישר כי הכיר אותה רק בשנת 1990 ובשנה זו נישאו (1.12.1990) שיכול להוביל למסקנה כי המנוחה נולדה לפני הנישואין, ביום 25.10.1990, מה שמוכיח לטענת משפחת דרורי כי המנוחה אינה בתו (ראו; סעיף 25 לעיל), סברנו כי משהסכים רומן לבדיקת רקמות וזו לא יצאה אל הפועל ע"י המשיב ששקל עניין זה והחליט כי לא ניתן לבצע את הבדיקה בשלב זה וזאת עקב הקשיים שבביצוע הבדיקה -יש לתת מ
שקל ולהעדיף את המסמכים שהומצאו, תצלום דרכון וכן העתק מתורגם של תעודת הלידה של המנוחה בהם הוא מצוין כאביה. מסמכים אלה לטעמינו, גוברים על הסתירות בעדותו של רומן וזאת עפ"י התרשמותנו מאישיותו הדלה, ועל כן בנסיבות יש בהם לספק את נטל הראיה במשפט אזרחי, יש מקום לדחות את הטענה כי רומן איננו אביה הביולוגי של המנוחה.
בנסיבות אלה הנחת המוצא של הוועדה תהיה כי רומן על פי הראיות הנ"ל שלא הופרכו רומן הוא אביה של המנוחה .

באשר לערעור לגופו; תחילה נרחיב מעט בנוגע למה משמעותה של זכות הורית – חובות וזכויות בצדן. האם מדובר בקבלת זכויות או שמא מדובר בעיקר בהטלת חובות על ההורה?
לאחר מכן נכריע בשאלת ערעורו של רומן.

אחריות הורית

45. בעולם העתיק נחשבו הילדים כעין רכוש של ההורים , נתונים לחלוטין תחת מרות הוריהם, והם בלבד היו בעלי הסמכות לקבוע את גבולות זכויותיהם וחובותיהם של הילדים. בקיעים בתפיסה זו החלו להתגלות כבר במאה ה 18- וה – 19 . אולם , רק במאה ה 20- החל העולם המערבי להכיר בילד כישות נפרדת, שיש לה צרכים מיוחדים ומאפיינים שונים מאלו של האדם המבוגר.

בשנת 1989 התקבלה אמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד ( אמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 31 221. האמנה אושררה ונכנסה לתוקף בשנת 1991 - להלן: "אמנת האו"ם"), והיא מהווה מסמך מקיף שבו מכלול רחב של זכויות. היא מציגה תפיסה חדשה של הילד כישות אוטונומית הנושאת זכויות מהותיות, ולא רק אובייקט הראוי להגנה.
אמנה זו היא האמנה שחתמו עליה המספר הגדול ביותר של מדינות והיא מבטאת הסכמה רחבה של כל מדינות העולם על כללים שנועדו להכיר בזכויות הילד ולהבטיח את קיומן ולתת בידי המדינות החברות בה כלים לשיפור מצבם של הילדים בתחומן (ראה: דוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת : פעולות ישראל ליישום האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד. כתיבה: אתי וייסבלאי, 13.12.10.
https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02734.pdf).

46. מדינת ישראל הצטרפה לאמנה בשנת 1991 , ללא כל הסתייגות, והייתה אחת המדינות הראשונות שאשררו אותה. לאמנה שני פרוטוקולים אופציונליים, אשר ישראל אשררה בשנים 2005 - 2008 .האמנה קובעת ארבעה עקרונות-על שעל בסיסם ניתנות כל הזכויות הקבועות בה: עקרון השוויון, עקרון טובת הילד, עקרון החיים, ההישרדות וההתפתחות ועקרון ההשתתפות.
מהעקרונות המצוינים באמנה נגזרות זכויות רבות, ובהן זכויות אזרחיות וחירויות, זכויות הקשורות במשפחה, זכויות הקשורות בחינוך, פנאי ותרבות וזכויות הקשורות בילדים עם מוגבלויות, בריאות , רווחה והגנה על ילדים במצבי סיכון. על ההורים מוטלת האחריות הראשונית להבטחת התפתחותם של ילדים ולהגנה עליהם, ואילו על המדינה מוטלת החובה לסייע להורים במשימה זו במרב האמצעים העומדים לרשותה.

47. בעקבות אשרור האמנה מונו שתי ועדות ציבוריות, אשר עסקו באחריות ההורית למימוש זכויות הילד לפי אמנת האו"ם. הראשונה, ועדת משנה בנושא "הילד ומשפחתו", בראשות ד"ר תמר מורג, פעלה במסגרת "הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד ומשפחתו ויישומם בחקיקה", בראשות שופטת סביונה רוטלוי (משרד המשפטים 2003), אשר עסקה באחריות ההורית במסגרת המשפחתית. השנייה, "הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין", בראשות פרופ' דן שניט (דוח משלים ודוח סופי, משרד המשפטים 2011), שעסקה באחריות ההורית לילדים לאחר שהוריהם נפרדו.

48. בעקבות המלצת הועדות הוגשו תזכיר חוק (ראה: תזכיר חוק: חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012 - להלן: "תזכיר החוק") והצעת חוק. כאשר מטרת החוק המוצע היא למלא את מחויבותה של מדינת ישראל לפי סעיף 5 לאמנת האו"ם, וזאת על ידי הגדרה בחוק של היקף האחריות ההורית למימוש זכויות הילד וכן קביעת דרך מימושה, הן במסגרת המשפחתית והן לאחר פירוד ההורים.

בדברי ההסבר לתזכיר החוק נכתב:
"האמנה משתיתה את הקשר בין הורים לבין ילדיהם על מושג "האחריות ההורית" ולא על ה-"אפוטרופסות" של ההורים על ילדיהם, כפי שנוקט חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות המשפטית") בסעיפים 14 ו-15. לפי האמנה, ילדים הם בעלי זכויות עצמאיים מהוריהם, ואף בעלי זכויות כלפי הוריהם. על כן לפי האמנה, אחריות ההורים היא לממש את זכויותיהם של ילדיהם כשיקול ראשון במעלה (סעיפים 3(1) ו-18(1) לאמנה). ענייני הילדים אינם יכולים אפוא להיגזר עוד מזכויות ההורים כאפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם, כפי שקובע סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית. על פי התפיסה החדשה שמגולמת באמנה, מרכז הכובד עובר להכרה בילד כבעל זכויות ייחודיות, לגדול ולהתפתח כאדם עצמאי , דבר שבא לידי ביטוי בפרט בחובה לשתף את הילד בתהליך קבלת החלטות בעניינו (סעיף 12 לאמנה). עסקינן אפוא, בשינויים ערכיים ומוסריים משמעותיים – שכוללים גם מעבר טרמינולוגי ממונחי חובות וזכויות הוריות שבחוק הכשרות המשפטית (סעיף 15) למונח אחריות הורית – אשר טומנים בחובם הטמעה של תפיסה נורמטיבית חדשה אודות מהות היחסים בתוך המשפחה כבסיס לכל הסדר משפטי בעניינים שבין ילדים והוריהם... ".

החוק המוצע קובע כי זכותם של כל ילדה וילד שהוריהם יהיו אחראים במשותף, אף לאחר פירוד, לגידולם, התפתחותם וכן למכלול זכויותיהם בצורה הולמת העולה בקנה אחד עם טובתם, לפי סעיף 18 לאמנת האו"ם. זכות זו הוגדרה בחוק כזכות טבעית שמהווה בסיס ומסגרת למימוש הזכויות האחרות של הילדה והילד. ההורים הם אלה שבראש וראשונה מופקדים על מימוש זכויות ילדיהם. זכויות אלה כוללות את- זכות הילד לזהות, להיקרא בשם שמכבדו ולהירשם במרשם האוכלוסין; זכותו לכבוד והכרה בו כאדם עצמאי; זכותו להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידי שניהם ולפתח יחס כבוד כלפי כל אחד מהם; לקיום קשר ישיר סדיר בינו לבין הוריו וקיום קשר בינו לבין בני משפחתו; להבטחת שלומו ושמירה על בריאותו; להתפתחותו הגופנית, הנפשית, הרוחנית, המוסרית והחברתית וכן לחינוכו ופיתוח יכולתו; להכנת הילד לחיי אחריות בחברה חופשית ברוח הבנה, שלום וסובלנות; למנוחה, פנאי ופעילות משחק; לכלכלתו ברמת חיים הולמת ולביטחון סוציאלי ולשמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; לתת לו הזדמנות להביע את רגשותיו ודעותיו, לכבדו ולשתפו במידע הנוגע אליו, ולפתור חילוקי דעות עמו בדרכי שלום; לאפשר לילד לבקש, לקבל ולבטא רעיונות ממגוון מקורות הנועדים לקידומו; ליהנות מחופש מחשבה, מצפון ודת, להכיר את תרבותו ולהשתמש בשפתו; להגנה עליו מפני ניצול, סחר, הזנחה או אלימות מכל סוג שהם וכן להגנה עליו מפני שימוש בסמים וחומרים ממכרים(ראה: תזכיר החוק).

לפי תזכיר הצעת החוק, ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו. באפוטרופסות לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.

חוק זה משתית על יחסי הורים וילדיהם על מושג האחריות ההורית אשר רואה בילד ישות עצמאית ונושא זכויות כלפי הוריו, כאשר להורים החובה לפעול בעניינו ומכלול צרכיו בהתאם לטובתו כשיקול ראשון במעלה, וזאת בכפוף כמובן לחובת הילד לכיבוד ולמשמעת לאביו ולאמו.

49. הרעיונות והעקרונות הנזכרים עוד בטרם אשררה מדינת ישראל את אמנת האו"ם, נקבעו בפסיקה ענפה בתחום זה בה הודגש רעיון ה'אחריות ההורית'; בפס"ד ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133 (להלן: פס"ד פלונית") פרס כב' השופט חשין ז"ל, את משנתו בנושא:

"משפט הטבע הוא, שילד יגדל בבית אביו ואמו: הם שיאהבו אותו, הם שיאכילו וישקו אתו, הם שיחנכו אותו, הם שיעמידו אותו על רגליו עד אם גדל והיה לאיש. זו זכותם של אב ואם, וזו זכותו של הקטן".
(ראו: עא 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ (2) 133 (להלן: פס"ד פלונית")).

משפט הטבע הוא המזין את זכותם של אם ושל אב להחזיק בילדם. כל אם - באשר אם היא - זכאית להחזיק בבנה הקטון, לאהוב אותו, ללטף אותו, להאכילו, להשקותו, להחזיקו בזרועותיה ולהלך עמו יד ביד. זו זכותה של אם וזו זכותו של אב. האם זכות זו שמן הטבע זכות מוחלטת היא? האם בראה האלוהים כזכות שאין אחריה ולא כלום? האם זכות היא ללא סייגים בצדה - סייגים שאף הם באים מן הטבע? התשובה לשאלה היא, שאכן יש סייגים בצדה של הזכות, סייגים הנבנים מאותו חומר שיצר את הזכות עצמה. כשם שהטבע מקים זכותם של אם ושל אב על ילדם, כן יש בה בהפקרת הילד ובהזנחתו כדי לקפח אותה זכות
(ראו: פס"ד פלונית וכן ראה: דנא 7015/94‏ ‎ ‎היועץ המשפטי לממשלה‎ ‎נ' פלונית, פ''ד נ(1) 48).
עוד נאמר בפסיקה בנושא זה כי האינסטינקט והמוסר מכוון את ההתנהלות האנושית. מקצת מן החובות המוסריות מתגבשות לזכויות וחובות במשפט. זכויות וחובות מוגדרות, חלקן ניתנות לאיתור בנקל - ומקצתן מרחפות בחלל עולמנו. אנו השופטים, אין אנו אומרים לבדות מלבנו חובות מוסר, כמו יצרנו בהבל פה חובות וביקשנו להעטות עליהן גלימת משפט. כל שעושים אנו הוא, שאנו נותנים ביטוי משפטי לתחושות בני החברה, תחושות חריפות הנבנות על יסודות מוסר המשותפים לכל בני אנוש ועל עיקרי מוסר המאפיינים את החברה שבה אנו חיים.

50. השופט מ' חשין ז"ל חזר על העקרונות הנ"ל בפס"ד פלונית ואף הוסיף בלשונו המיוחדת :
"שבועה לקיום נועדה, ושבועתנו הייתה לשמור אמונים למשפט ולשפוט משפט צדק. האומנם משפט המדינה הוא כי מערער זה שלפנינו יזכה...? האומנם משפט צדק נעשה אם כך נפסוק? לדעתי לא זה משפט המדינה ולא משפט נעשה אלא משפח אם כך נפסוק. מה תהא אפוא דרכנו, דרך הישר?
אם נזכה את האב-המערער במבוקשו, כך אמרנו אל לבנו, נחוש בחריפות מכאיבה כי עשינו את אשר לא ייעשה. וגם אם כוונתנו ...תהא כוונה רצויה, מעשנו לא יהיה רצוי. ועשנו ירחיקנו. כיצד זה אפוא שהאש כך בוערת בלבנו עצורה בעצמותינו - ליתן לרשע רע כרשעתו ושלא לזכות עוול בפרי עוולתו ואילו החוק כמו אוסר את ידינו באזיקים ובנחושתיים ומחייב אותנו, לכאורה, ...? האומנם כוונת החוק - נדייק ונאמר: כוונת המשפט - היא, כי נפסוק בניגוד למצפוננו ולחוש המומחיות המהלך בנו? אינני סבור כך.....

ולמטה מזה הוסיף;

כשם שהטבע מקים זכותם של אם ושל אב על ילדם, כן יש בה בהפקרת הילד ובהזנחתו כדי לקפח אותה זכות. ...הזכות וקיפוחה של הזכות - בנות הטבע הן, והן כשטר ושוברו בצדו. כל שעושה החוק אינו אלא לתחום את גבולותיהן של עילות אלו. וכך הוא עושה, בין בהצבתם של גבולות מסוימים וברורים...שיטת המשפט מכירה בזכותם של הורים על ילדיהם: בעצם הזכות ובמגבלותיה של הזכות..."

51. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפנינו, משהתבררו העובדות הנוראיות והמצערות של תיק זה לאשורן הגענו לכלל מסקנה כי המערער, רומן, אינו זכאי לסעד ולתגמולים על פי החוק ואין מקום להתערב בהחלטת המשיב בעניינו .
לאחר סיום הראיות והגשת סיכומי הצדדים, חזרנו ובחנו את כל הראיות והעדויות בתיק בדקדקנות, והתחזקנו במסקנתנו כי לא ניתן להגיע לתוצאה אחרת ונבהיר;
מהראיות עולה כי רומן נטש את בתו המנוחה, שנמצאה זנוחה, רעבה וקפואה ונלקחה לבית יתומים. בחייה הקצרים עברה המנוחה, תלאות פיזיות ונפשיות קשות ביותר וגדלה כיתומה מאב ואם . המנוחה לא מצאה נחמה או מזור כל חייה. רומן לא תיקן מצב זה, לא הושיט יד, לא ניסה לכפר על מעשיו ולא ניסה לשמש מודל אבהי כל שהוא לבתו, גם לאחר שעלה לארץ. ביטוי נורא מכל למצב הנטול מכל רגש של אב או הורה ואף של בן אנוש , הינה תגובתו לידיעה המרה על מותה "צריך לבדוק מה יוצא להם מזה" (ראה: מוצג 5-9 במש/1).

אין מחלוקת כי רומן לא גידל את המנוחה לאחר שהיא ננטשה בגיל צעיר מאוד וכמעט ולא היה לו אתה קשר בחייה. לא יכולה גם להיות מחלוקת לנוכח הראיות שהוגשו כי רומן לא מילא כל תפקיד אבהי בחייה של המנוחה. לא זו אף זו; למעשה זכותו ההורית על המנוחה ואחיה נשללה ממנו עוד ברוסיה (ראה מוצג 57 במש/1). המנוחה ואחיה נמצאו נטושים בבית הרוס, רעבים וקפואים מקור ועל כן נלקחו לבית יתומים של המדינה. גרסתו לפיה לא ידע כי ילדיו נלקחו לבית יתומים שכן ננטשו ע"י אימם כאשר היה במאסר, אינה מתיישבת עם המועדים והמסמכים בתיק. אם אכן ישב במאסר זה היה לאחר שנטש את הילדים ואמם ונסע לאימו בבירוביג'אן (ראה עמ' 20 לפרוטוקול). לטענתו נאסר בנובמבר 1994 אולם המנוחה ואחיה נלקחו לבית היתומים כבר בינואר 1994. לטענתו השתחרר מהכלא בשנת 1995,אולם עלה לארץ רק בשנת 1997, ועובדה זו לא מתיישבת עם טענתו כי לאחר שחררו ממאסר והגילוי כי ילדיו עלו לישראל, מיהר לעלות בעקבותיהם על מנת למצוא ולהתאחד עם ילדיו.

52. זאת ועוד; גם לאחר עלייתו לישראל, רומן מעולם לא ניסה באופן פעיל להשיב לידיו את הזכויות ההוריות שנלקחו ממנו עוד ברוסיה. האפוטרופסות על המנוחה הייתה בארץ בידי הקרן לחוסים מיום 22.5.96 ועד הגיעה לגיל 18. רומן לא ערער על כך ולא נקט בכל פעולה לשנות את המצב. בעדותו (בעמ' 28 לפרוטוקול) נשאל רומן בעניין:
"ש. קודם הוא אמר שבבית לא היה לו מקום כי הוא גר עם אמא שלו ואחותו אז איך הוא רצה שהילדים יהיו איתו אם לא היה לו מקום בבית.
ת. עמידר היו נותנים בית לילדים או בית להשכרה גדול יותר.
ש. איזה צעדים עשית בשביל זה.
ת. ניסיתי לעשות בשבילם הכל.
ש. מה עשית, כתבת למשהו , מה עשית לממש את הרצון להיות עם הילדים.
ת. לא יודע..."

53. מהעדויות והמסמכים שהובאו לפני נו נראה כי רומן לא היה בקשר עם ילדיו. היה ניסיון לקשר כל שהוא עם המנוחה, שהיה ניסיון קצר שכשל. מדוחות שמולאו בנושא עולה כי הייתה אווירה קשה מאוד בבית אשר בו רומן התגורר אשר לוותה באלימות ושיכרות שלו ושל אחותו. הביקורים המעטים שבוצעו השפיעו לרעה על המנוחה ולכן פסקו. עדותו של רומן, ניצבת גם בניגוד לעדות אחיה של המנוחה וכן בניגוד לעדותה של הגב' דרורי שטענה כי למנוחה היו מפגשים מעטים בלבד עם רומן, שלא עלו יפה כיוון שהוא ואחותו היו אלכוהוליסטים עד כדי אלימות ולא היה לה שפה משותפת עמו (בנוסף לעובדה שרומן מדבר רוסית בלבד והמנוחה לא דיברה את השפה). כמו כן מעדותה של הגב' מזל מחפוד (עמ' 52 ואיך) שהייתה אמם האומנת של אחי המנוחה, עולה כי לא היה כל קשר בין רומן, לבין מי מילדיו והוא מעולם ובשום שלב לא התעניין בהם בכלל.

לפיכך אנו קובעים כי למעט מפגשים ספורדיים שנכשלו, לא התקיים קשר כלשהו בין רומן לבין המנוחה והוא בוודאי שלא תמך בה או גידל אותה באופן כלשהו. רומן כלל לא ידע היכן למדה או שהתה המנוחה ולמעשה באופן פתטי, אף לא זיהה את המנוחה בתמונות כשהוצגו לו בעת עדותו לפנינו . בתוך כך, הודה גם רומן שאין לו כל קשר עם אחיה של המנוחה, ואף בהלווייתה לא יצר איתם קשר כלשהו. למעשה ככל שהיה לו רצון לקשר עם ילדיו, רומן הודה בעדותו שלא עשה דבר לצורך מימוש רצונו, לכאורה, להיות עם ילדיו ואף לא ידע לומר היכן התגוררה המנוחה ומה היו תנאי מחייתה.

54. מתצהירו של אחיה של המנוחה גיא (קוסטה) (ראה: מש/6) עולה כי ניסיונות המנוחה לקיים קשר עם רומן הופסקו לאחר שלוו בשכרות ואלימות מצד המערער והותירו אצלה חרדות. הפעם האחרונה שהמנוחה פגשה במערער פורמאלית הייתה בבת מצווה שלה וכי סיפרה שמאוחר יותר פגשה בו ברחוב אקראית, אך הוא בכלל לא זיהה אותה וכאשר ניסתה לשוחח עמו הוא פשוט התעלם ממנה. מתצהירו של אחיה הקטן של המנוחה, ניקולאי (ראה: מש/7), עולה כי לא היה להם כל קשר עם המערער, רומן, שהתנער מהם לאחר שנטש אותם עוד ברוסיה. ניקולאי ציין בתצהירו שמאז כיתה ח' לא פגש במערער, לאחר שמפגשים קודמים אתו נחלו כישלון ואכזבה, ולאחר שהבין שכל רצונו של המערער להפיק כספים ממות המנוחה, פנה מיוזמתו במכתבים למשרד הביטחון כדי למנוע זאת.

55. כאמור חוק המשפחות מגדיר בסעיף 1 מה או מי הוא הורו של נספה. החוק אף מכיר במצב בו יש הורה ביולוגי של נספה יחד עם חורג והורה מאמץ. החוק קובע כי אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כשכול אלא אותו הורה שקצין התגמולים יחליט עליו לאחר ששוכנע שמחסורו של הנספה היה לאחרונה על אותו הורה או שמחסורו של אותו הורה היה על הנספה סמוך לפטירתו.
במקרה שלפנינו אין ספק, כפי שאכן סבר ובצדק וכדין, קצין התגמולים וכפי שהוכח על יסוד הראיות שלפנינו, כי רומן לא דאג כלל למחסורה של המנוחה ואף היא לא דאגה למחסורו.
זאת ועוד; ציינו לעיל כי רומן איבד את זכויותיו ההוריות על המנוחה ושני אחיה, עוד ברוסיה במאי 1995 לאחר שנטש אותם. רומן התנער מכל חובה אבהית, וכעת אינו יכול לדרוש זכויות בשם אותה החובה ממנה התנער מבלי כל מחשבה שניה.

56. עמדת המשיב מקובלת עלינו לפיה, תכליתם של חוקי המשפחות והתגמולים היא לסייע ולתמוך כלכלית אולם רק באלה העומדים בקריטריונים ובתנאים הקבועים בהם. אין מדובר בהכרה אוטומטית בכל מקום שבו קיים קשר ביולוגי בין הנספה לבין מי שהביא ללידתו. אין זה מתקבל על הדעת להכיר במי שהתנכר, זנח ונטש את המנוחה מינקותה ועד מותה עד כדי חוסר יכולת לזהותה. זאת במיוחד לאור העובדה שמעמדו ההורי נשלל ממנו לפני שנים והוא לא עשה דבר על מנת להשיבו. הדגשנו כי בשום שלב לא שב המערער להיות אפוטרופוס על ילדיו ולמעשה מעולם לא ביקש זאת. המערער פגש את המנוחה בפעם האחרונה כפי הנראה בחגיגת הבת-מצווה שלה וכן לפי עדויות אחיה, ראה אותה פעמים נוספות באקראי, אך כלל לא זיהה אותה, כפי שלא זיהה אותה גם בדיון לפנינו. רומן לא זיהה את המנוחה בתמונות שהוצגו לו במועד הלווייתה, לא הגיע לשבעה ולא הגיע לאף אחת מהאזכרות לזכרה הצגת תמונה שבה אב לא מזהה את בתו, זועקת לשמיים ומעידה כאלף עדים על הניתוק והעדר הקשר שבניהם. ואין למערער
שהתנער מכל חובותיו כאביה של המנוחה ולכן בנסיבות סירב קצין התגמולים לזכותו מהזכויות שנובעות מהיות אביה הביולוגי , של המנוחה אלא להלין על עצמו.

57. השתכנענו בתיק זה כי נעשה עוול מוסרי למנוחה, לאחיה, ואם נעתר למערער נפעל בניגוד לעקרונות שפורטו לעיל ובכך יעשה עוול נוסף לאחיה של המנוחה ולחברה שבה אנו חיים.
בנסיבות לנוכח מעשיו ומחדליו של רומן כאביה של המנוחה, התנהגותו הנלוזה ונטישתו הפיזית והנפשית את המנוחה, לא ניתן לאפשר לו לקבל תגמולים מהמשיב בגין מותה של המנוחה.

"הרצחת וגם-ירשת", כך הורה ה' את אליהו התשבי וכן גם זעק כב' השופט חשין ז"ל בפס"ד פלונית. הרי ברור כיום לכל כי לא יקום ולא יהיה, שאדם ירצח ויירש את קורבנו. וציווי מוסרי זה הפך מכבר לציווי משפטי מן המניין. לא יהיה כן במקומנו, שאדם ירצח ויירש את קורבנו, ולא נקבל - על דרך העיקרון - שאדם יעוול ויימצא נשכר בעוולתו. ביטוי משפטי ברור ונחרץ לציווי מוסרי זה ניתן ע"י כב' השופט ארל בפסק הדין המפורסם בפרשת ,riggs(Riggs v. Palmer, 115 N.Y. 506 (1889), ) שבו נקבע כי נכד שרצח את סבו לא יזכה בירושת הסב על-פי צוואה שכתב הסב לזכות הנכד. על-פי החוק - כלשונו - היה הנכד זכאי לרשת את סבו, והרי הסב כתב צוואה לזכותו. אף-על-פי-כן, כך קבע בית המשפט, בעצם מעשה הרצח הפקיע הנכד את זכותו לרשת את סבו.
להבדיל ממקרה רצח, בענייננו מדובר בנטישה של ילדה. בהתנערות מכל חובה או אחריות הורית, של רומן כלפי פרי זרעו. ההתנערות הייתה כה חריפה עד כי המנוחה, נמצאה בגיל פעוט זנוחה, רעבה וקפואה ונלקחה לבית יתומים. גם לאחר שרומן עלה לארץ לא ניסה להחזיר את ילדיו אליו. הפעם האחרונה שהמנוחה פגשה ברומן פורמאלית הייתה בבת מצווה שלה ומאוחר יותר, כאשר פגשה בו ברחוב אקראית, הוא בכלל לא זיהה אותה (כפי שלא זיהה את תמונתה בעדותו בבית המשפט) וכאשר ניסתה לשוחח עמו הוא פשוט התעלם ממנה.
אכן, נסכם ונאמר כי כשם שהטבע מקים זכותם של אב ואם על ילדהם, כך יש בה בהפקרת הילד והזנחתו כדי לקפח ולפקיע את אותה הזכות.
במקרה שלפנינו, זכותו ההורית של רומן פקעה והוא איבד את זכותו לקבל פיצוי או תגמולים כלשהן על פי החוק, בגין מותה של המנוחה.
לפיכך החלטנו שלא להתערב בהחלטת המשיב גם בערעור זה.
הערעורים בשני התיקים המאוחדים נדחים.
בנסיבות, כמקובל בתיקים אלה, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בשני התיקים המאוחדים.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ו, 19 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

יעקב וגנר, יו"ר הוועדה שופט בכיר

דר' אלכס קורת,
חבר הוועדה

דר' דן בק,
חבר הוועדה