הדפסה

מוראד נג'וא ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בפני: כב' השופט דני צרפתי
התובעים
1. עזבון המנוחה מוראד נג'וא

2. סלים מוראד

3. מוראד יארא סלים

4. מוראד ריתא סלים

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הקדמה:

1. המנוחה, מוראד נג'וא ז"ל, ילידת 14/11/72 (להלן: "המנוחה"), נפטרה בתאונת דרכים ביום 7/11/10, בדרכה לעבודה, והיא בת 38 שנים (להלן: "התאונה").

2. התובעים הם עיזבון המנוחה, בן זוגה ובנותיה הקטינות בהתאם לצו הירושה שצורף כנספח 1 לתצהיר האלמן: התובע מס' 2, מוראד סלים (בן זוגה של המנוחה, שיכונה להלן: "האלמן"), יליד 25/11/64; התובעת מס' 2, מוראד יארא סלים, ילידת 17/11/97; וכן התובעת מס' 3, מוראד ריתא סלים, ילידת 18/4/02. התובעים הם גם התלויים במנוחה.

3. הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, היא מבטחת הרכב שבו נהגה המנוחה.

4. אין מחלוקת כי התאונה הנה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), כך שהמחלוקת הנה בשאלת גובה הנזק בלבד.

עבודתה והשתכרותה של המנוחה:

5. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה לשאלת בסיס השכר ופוטנציאל ההשתכרות של המנוחה.

6. בפתח הדברים אבקש להדגיש את התרשמותי החיובית מנתוניה האישיים והמקצועיים של המנוחה. כפי שאציין עוד בהמשך, התרשמתי כי מדובר באשת עבודה חרוצה, בעלת מוסר עבודה גבוה, מסורה ושאפתנית, הנכונה לעבוד במספר עבודות בו זמנית כדי לעשות לפרנסתה ולפרנסת בני ביתה. על רקע זה, מסקנתי באשר לפוטנציאל ההשתכרות של המנוחה היא כי הגם שבאופן זה או אחר שימשה בתפקידי הוראה במערכת הפורמלית לא מעט שנים קודם לתאונה (16 שנים), הרי שבמישור העסקי לא מיצתה את יכולותיה. מבלי לפגוע באמור הוכחה נכונותה של המנוחה לפעול בכל דרך שתיקרה בדרכה כדי ליצור אפיקי פרנסה נוספים, להתקדם ולממש את פוטנציאל ההכנסה שלה.

7. המנוחה הנה בעלת תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב בהוראה, וכן בעלת תואר שני במתמטיקה במגמת מתמטיקה טהורה (נ/11), בעלת וותק של 16 שנים בתחום ההוראה.

8. החל מתחילת שנת הלימודים 2010-2011, שבמהלכה התרחש אירוע התאונה, עבדה המנוחה כמורה בשני בתי ספר במקביל: תיכון עילוט ותיכון טמרה, בשכר נומינלי ממוצע של כ- 10,960 ₪ בחודש (עבור שתי המשרות גם יחד). אמנם קודם לכן עברה בין בתי ספר שונים (בזרזיר ובדלית אל כרמל), ברם כל ניסיון להציג מעבר זה כאי יציבות תעסוקתית דינו להיכשל. אדרבא, הדבר מלמד בענייננו כי המנוחה שאפה להתקדם ולהתפתח, תוך מיצוי הפוטנציאל שלה ותוך שהיא שומרת על מסגרת תעסוקתית רצופה על פני שנים.

9. במקביל לעבודתה בבתי הספר, עבדה המנוחה בשעות הערב בעסק המשפחתי שהוקם בשנת 2007 על ידה ועל ידי האלמן, חברת אלמוסתקבל (להלן: "העסק המשפחתי"), ואשר במסגרתו הועברו שיעורי מתמטיקה ושיעורי תגבור לקראת בחינות הבגרות. הוברר כי העסק המשפחתי נסמך על ניסיונה המקצועי של המנוחה, אשר הייתה היחידה ללמד בעסק (ראו בין היתר עדותה של הגב' גדיר כנאנה בעמ' 37 לפרוטוקול וכן תצהירו של האלמן ותצהירו של רואה החשבון מר סאהר עבאס), בעוד האלמן אינו עוסק בהוראה כלל. עוד הוברר כי בשנת 2012, החל העסק המשפחתי לעסוק גם בהוראת פסיכומטרי, וזאת לאחר פטירת המנוחה.

10. אין חולק כי בשנים הראשונות להקמת העסק המשפחתי, צבר העסק הפסדים ולא הונפקו תלושי שכר לאלמן ולמנוחה, וכי רק בשנת 2010 החל העסק לשלם משכורות, תחילה לאלמן ובהמשך גם למנוחה (ראו גם תצהירו של רואה החשבון מר סאהר עבאס וחקירתו בבית המשפט). ההתנהלות האמורה מסתברת, בניגוד לתמיהות הנתבעת, זאת בהינתן העובדה כי מדובר בעסק חדש, שכדרך הטבע מבסס בתחילת הדרך את צבר לקוחותיו ואת המוניטין שלו, ורק בהמשך, מכסה את הוצאותיו ואף מצליח לצבור רווחים.

11. לאחר פטירת המנוחה, כך הוברר, נאלץ העסק למלא את החסר המקצועי שנפער בהוראת המתמטיקה, ולצורך כך נשכרו לפחות שלוש מורות למתמטיקה במשרות חלקיות (סעיף 13 לתצהיר רואה החשבון מר סאהר עבאס) בשכר של 30-35 ₪ לשעה, על כל המשתמע מכך לעניין רווחיותו של התא המשפחתי (עמ' 44 לחקירת רואה החשבון עבאס).

12. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי תלושי השכר שהנפיק העסק למנוחה, המלמדים על שכר נומינלי של כ- 4,650 ₪ ברוטו לחודש, הופקו לצרכי ההליך בלבד (היינו: כי מדובר בתלושי שכר פיקטיביים). לטענה האמורה לא מצאתי אחיזה בתיק שלפניי, ובפרט בהינתן שהנחת המוצא היא שמקום בו הונפקו תלושי שכר – אכן שולם שכר, אלא אם מוכח אחרת, דבר שלא נעשה במקרה שלפניי כאמור. בנקודה זו אוסיף כי העובדה שבחודשים הספורים מאז שהחלה לקבל שכר מהעסק המשפחתי ועד לפטירתה, לא הופרשו עבור המנוחה כספים לפנסיה, אינה מעלה ואינה מורידה למסקנתי זו. רואה החשבון מר סאהר עבאס, הבהיר בעדותו כי אמנם המנוחה לא דווחה במסגרת טופס 126 (ריכוז שנתי של משכורות העובדים בעסק), ברם הסיבה לכך היא שמדובר בטופס שנתי, שנשלח לרשויות רק לאחר פטירת המנוחה (עמ' 40 לפרוטוקול). יתירה מכך, בטופס הרציפות בביטוח של המוסד לביטוח לאומי (נ/2), מדווחת השתכרותה של המנוחה מהעסק בתקופה שקדמה לפטירתה.

13. מעבר לכל זאת, עבדה המנוחה במשך תקופה לא מבוטלת ועד לתחילת שנת הלימודים 2010-2011 כמדריכת מורים בתחום המתמטיקה (תחת חברות בת בפיקוח משרד החינוך – חברת אקסיומה וחברת סייט אנד סאונד, וכן באשרן) ובבדיקת בחינות בגרות. שכרה בגין משרות תקופתיות אלה מסתכם בסך ממוצע של מעל 3,300 ₪ ברוטו לחודש. לא מצאתי יסוד להניח כי המנוחה היתה מפסיקה עבודות חלקיות אלה, שבהן התמידה קודם לכן כבר משנת 2009, במקביל לעבודה בבית הספר "אורט".

14. על פי הנתונים בתלושי השכר השונים של המנוחה מהשנה הסמוכה לתאונה, כמפורט לעיל, לצד נתוני המוסד לביטוח לאומי (המלמדים על שכר רבע שנתי בסך של 50,723 ₪ נכון ליום 6/12/11, היינו: שכר נומינלי של כ- 17,000 ש"ח), נוכחתי כי שכרה של המנוחה הסתכם בסך ממוצע נומינלי של מעל 18,900 ₪ ברוטו לחודש (10,950 ש" כמורה, 4,650 ₪ מהעסק המשפחתי ו- 3,300 ₪ כבודקת בחינות) .

לפיכך ולאחר ביצוע ההפחתות המתחייבות, תוך שערוך סכום זה לערכו דהיום, מצאתי כי את חישוב הפסדי השכר של המנוחה לעבר (עד ליום פסק הדין) יש לערוך לפי הסך של 15,500 ₪ נטו.

15. מטעם התובעים העידה הגב' יעל לפר-ביטון, מזכירת ארגון המורים – סניף הצפון, המייצגת את ארגון המורים לבחירת מנהלי בתי ספר החל משנת 2000. הגב' לפר הצהירה כי המנוחה הנה מורה בעלת הישגים מרשימים, שאפתנית וחרוצה (סעיף 4 לתצהיר). עוד הבהירה באיזה אופן עשויה היתה הרפורמה "עוז לתמורה" להשפיע על נתוני השתכרותה של המנוחה. לפי תצהירה (סעיף 12 לתצהיר), על בסיס נתוני המנוחה, יכולה היתה המנוחה, בסבירות גבוהה, להתמנות למנהלת אשכול פיס, מדריכה מחוזית במתמטיקה, וכן מפמ"ר (מפקח ראש מקצוע), כך ששכרה היה עולה באופן ניכר על שכרם של מורים רגילים. על פי הנטען, עובר לתאונה תכננה המנוחה להמשיך את לימודיה לקראת תואר שלישי (ראו חקירתה של הגב' לפר בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 22-31).

16. כן העידה מטעם התובעים הגב' חלילייה ליאלי, שנזקקה לשיעורי תגבור במתמטיקה ולכן הגיעה ללמוד אצל המנוחה בעסק המשפחתי, בשעות הערב, לאחר תום הלימודים. העדה הדגישה את מקצועיותה של המנוחה ואת העובדה כי בעקבות לימודיה אצל המנוחה הגיעה להישגים גבוהים בבחינות הבגרות ולאחר מכן אף התקבלה ללימודים בטכניון.

17. במסגרת המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט (נ/8) אף מצויה הערכה של מנהל בית הספר עמל מקיף זרזיר, ד"ר פואז, על גבי טופס בקשת הצטרפות למאגר מעריכים של בחינות הבגרות שמילאה המנוחה בשעתו (בשנת 2006), שבה ציין כי בידי המנוחה תארים אקדמיים גבוהים במתמטיקה וכי המדובר במורה העושה את עבודתה על הצד הטוב ביותר. גם ד"ר גריפאת, אשר המליץ קודם לכן על המנוחה כמי שמתאימה ללימודי תואר שני (בשנת 1998), הבהיר על פי אותם מסמכים שצורפו כי מדובר במורה בעלת ניסיון עשיר בחינוך מתמטי, אשר "הצליחה להחדיר רוח חדשה בתחום הוראת המתמטיקה" בבית הספר בזרזיר (ראו גם את הערכת התודה שהביע ד"ר פואז כלפי המנוחה בשנת הלימודים תשנ"ח).

18. טענות הנתבעת ביחס למקצועיות (או ליתר דיוק: העדר מקצועיות) מורים העובדים בבית הספר בזרזיר, הנסמכת על העמדה שלפיה בבתי ספר לחניכים מלמדים מורים פחות איכותיים, להבדיל מבתי ספר מקיף, אינה רלוונטית לענייננו, אם מאחר והגב' לפר הבהירה בחקירתה כי לא ניתן לומר שהמנוחה לא היתה מוערכת מבחינה מקצועית בבית הספר (עמ' 11 ו- 12 לפרוטוקול), מה גם שהובהר כי "עמל זרזיר תמיד היה עמל מקיף לתלמידים רגילים" (עמ' 9 לפרוטוקול), ואם לאור התמונה הכללית באשר לכישוריי המנוחה.

19. מעדויות העדים וממכתבי ההמלצה שהוגשו לתיק בית המשפט (הגם שלא תמיד באמצעות עורכיהם) עולה, אם כן, כי בניגוד לטענת הנתבעת, המנוחה היתה אשת חינוך מוכשרת, חרוצה יוזמת ומוערכת, הן על ידי הממונים עליה והן על ידי תלמידיה, וזאת הן ביחס לתפקידה כמורה וכמחנכת בבתי הספר השונים והן כמרכזת המתמטיקה.

20. בהתחשב במכלול הראיות מצאתי כי לאור השכלתה הגבוהה של המנוחה, ניסיונה המקצועי, חריצותה, שאפתנותה, העובדה כי עבדה במספר משרות בו זמנית כדי להגדיל את היקף השתכרותה, וכן לאור העובדה שחוות דעת הממונים עליה היתה טובה, נקודת המוצא לדיון בשאלת השתכרותה של המנוחה וחישוב הפסדי ההכנסה בשנים האבודות צריכה להיות כי המנוחה טרם מיצתה את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה. בהקשר זה הייתי מוסיף כי בכל הנוגע לפיתוח כושר ההשתכרות באפיקים שהם מעבר להוראה הממסדית, לכל הדעות לא מיצתה המנוחה את מלוא פוטנציאל השתכרותה, כפי שניתן ללמוד מהתקופה הקצרה שבה פעל העסק המשפחתי טרם פטירתה מחד גיסא ומגמת ההתקדמות במסגרתו מאידך גיסא.

21. מבלי לפגוע באמור, דומני כי הטענה שיש לראות במנוחה, בנוסף, כמי שהיתה "בסבירות גבוהה" (כלשון הגב' לפר בתצהירה) מגיעה לתפקיד של מנהלת אשכול פיס, מדריכה מחוזית במתמטיקה או מפקחת ראש מקצוע, הנה בגדר טענה לא ריאלית ולמעשה מלאכותית – אם בשל כך שמדובר בהשערה רחוקה מדי שלא עוגנה בראיות כדבעי, ואם בהינתן שמשרה כה תובענית, על רקע ההתחייבויות הנוספות של המנוחה (לרבות בעסק המשפחתי) בהיקף כה משמעותי, אינה סבירה ואינה ריאלית.

22. יתירה מכך, הסימולציה בתצהירה של הגב' לפר ביחס לשכרה הפוטנציאלי של המנוחה, בהינתן הנתונים בחוק ובהסכם הקיבוצי ליישום רפורמת "עוז לתמורה", אינה אלא סימולציה או הדמיה בלבד (השוו: ת"א 22014-08-11 עזבון ק' ז"ל נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 1/7/13), (שאף לא קיבלו ביטוי מלא בתחשיבי האקטואר מר ים מטעם התובעים). לצד האמור לא התעלמתי כליל מהנתונים שהוצגו ע"י גב' לפר בעת חישוב בסיס השתכרותה הפוטנציאלי של המנוחה, בייחוד בהינתן העובדה כי המעבר לרפורמת "עוז לתמורה" אינו מגביל אפשרות עבודה בשעות אחר הצהריים, כשמורה שמסוגל לעבוד אחרי שעות העבודה הפורמליות, יכול לעשות כן (חקירת הגב' לפר בעמ' 17 ו- 18 לפרוטוקול).

23. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים: עבודתה ושכרה של המנוחה עובר לתאונה, נתוניה האישיים, ההנחה כי היתה מצטרפת, בשלב זה או אחר, להסדר "עוז לתמורה" והיתה מאושרת לה משרה מוגדלת (על רקע היותה מורה למתמטיקה אשר אני נכון להניח כי הוא בגדר "מקצוע נדרש"), העובדה שבמקביל לעבודתה בבתי הספר עסקה המנוחה בעבודות נוספות, לרבות העסק המשפחתי (שיש להניח כי היה מתפתח, ולחילופין, המנוחה בנתוניה הייתה מוצאת עיסוק חלופי כדי להגדיל את הכנסותיה, בהתאם לכישוריה, ואשר הוכח כי הם הרבה מעבר לממוצע ביחס לעובד הוראה), פוטנציאל הקידום של המנוחה (לצד אי הוודאות המסוימת בנוגע לשאלה באיזה אופן ומתי היתה מתקדמת לתפקיד ניהולי, אם בכלל), ותוך שנתתי דעתי לתוספות שונות שאפשר והמנוחה הייתה זכאית להן (דוגמת תוספת וותק, מענק יובל, פדיון ימי מחלה, קרן השתלמות וכיוצא באלה), ראיתי להעריך את פוטנציאל ההשתכרות של המנוחה לצורך חישוב הפסדי ההכנסה בשנים האבודות באופן ממוצע בסך של 18,500 ₪ לחודש נטו.

24. בנקודה זו אני רואה להבהיר כי לפוטנציאל ההשתכרות אותו ראיתי לקבוע על בסיס הערכה ואומדן ניתן להגיע גם בדרכים "חלופיות", אשר ה"מכנה המשותף" שלהן הוא יכולותיה האישיות והמקצועיות של המנוחה ונתוניה האישיים יוצאי הדופן, כמפורט לעיל. בעניין זה ניתן להביא כדוגמה את "האפשרות" שככל שהפוטנציאל העסקי של העסק המשפחתי לא היה מתרחב ומתממש כמצופה, המנוחה הייתה פועלת לממש את פוטנציאל ההכנסה שלה למשל בדרך של רכישת תואר שלישי, תוך "הקרבת" מספר שנים של פי תוח עסקי לצורך מינוף משמעותי של הכנסותיה בעתיד הרחוק יותר.

25. החישוב להלן ייעשה עד גיל 67, שהינו גיל הפרישה הקבוע בדין, באשר לא הוצגו נתונים היכולים לתמוך בגיל פרישה אחר, כשלא הוכח כי המנוחה הייתה עתידה לפרוש מוקדם יותר או מאוחר יותר מגיל הפרישה הקבוע בחוק (לציין בנדון את המפורט בתצהיר הגב' לפר שלפיו במקצוע נדרש , דוגמת הוראת המתמטיקה, מורה שיוצא לפנסיה מוקדמת, שב ללמד באותו בית ספר וממשיך להרוויח שכר, בנוסף לפנסיה. כן ראו בנדון דבריה של העדה בעמ' 17 לפרוטוקול).

שכרו של האלמן:

26. האלמן בוגר 12 שנות לימוד, ללא השכלה גבוהה. בין שנת 1991 ועד 10/08 עבד כעסקן פוליטי במפלגה הקומוניסטית. על פי הנתונים המצטברים בתלושי השכר של האלמן, שכרו השנתי של האלמן בחודשים 1/08 עד 10/08 (עת עבד במפלגה הקומוניסטית) הסתכם בסך של 56,267 ₪. שכרו בתקופה שקדמה לכך בין התאריכים 1/07 ועד 12/07 הסתכם בסך של 79,321 ₪ (ראו אישור רציפות בביטוח מהמוסד לביטול לאומי נ/12). טענת התובעים שלפיה לצורך החישוב יש לנכות משכר זה תשלומים שונים ששולמו לאלמן, לרבות שעות נוספות, על צד העיקר, אינה מקובלת עלי, כפי שלא נוכו מרכיבים דומים משכרה של המנוחה.

27. מכל מקום, מאז שהופסקה עבודתו של האלמן במפלגה הקומוניסטית בשנת 2008 , עבד בעסק המשפחתי, לדבריו בתפקיד ניהולי שיווקי. בתקופה שבין 1/10 ועד 12/10 השתכר בממוצע סך נומינלי של 2,030 ₪ לחודש. בתקופה שבין 1/11 ועד 12/11 השתכר בממוצע סך נומינלי של 2,466 ₪ לחודש. ודוק: כפי שצוין קודם, המדובר בעסק משפחתי בתחילת דרכו, על כל המשתמע מכך גם לעניין האופן שבו יש לראות את פוטנציאל ההשתכרות של האלמן במסגרתו.

28. מכל מקום לאור הראיות שהובאו לפני, אני קובע כי יש להעמיד את שכרו של האלמן לעבר על סך משוערך של 2,600 ₪ נטו, זאת כמשקף על צד העיקר את ממוצע שכרו של האלמן בשנים הראשונות של העסק ועובר לפטירת המנוחה. מאידך גיסא לאחר תקופה זו אני רואה לחשב את הנזק על בסיס כושר השתכרות של 4,500 ₪ לחודש נטו. שיעור זה משקף בין היתר את המצופה מהאלמן על בסיס כושר השתכרותו, לרבות כמשקף ולו חלקית את שכרו הממוצע במפלגה הקומוניסטית במהלך השנים, שליטתו בעסק המשפחתי וכן כישוריו, על פיהם אין מניעה כי ישתכר לכל הפחות הכנסה הקרובה לשכר המינימום במשק (בהקשר זה אין כל היגיון שהאלמן בנתונים כיום ימשיך להשתכר שכר הנופל בהרבה משכר המינימום במקום לעבוד בכל עבודה אחרת ולהשתכר שכר מינימום לפחות). השכר שקבעתי לעיל משקף, לדעתי, את שכרו של האלמן אלמלא התאונה (ראו: "מבחן האלמלא" הנזכר בת"א 1709/09 מיכלסון נ' אור טל-קלושניר (פורסם בנבו, 5/4/12), אליו מפנה התובע, על האזכורים המופיעים בו), זאת בהינתן שכרו במפלגה הקומוניסטית במהלך השנים (למעט השניים
עובר לתאונה), העולה על שכר המינימום במשק, בהינתן העובדה שנתוני השכר המוצגים לאחר התאונה הם זמניים ומקורם בעובדה שהעסק המשפחתי היה רק בתחילת דרכו, ובהינתן המדיניות המשפטית שלפיה מצופה מאדם, בהעדר מניעה ובנתוניו של האלמן, להשתכר למצער שכר בגובה שכר המינימום במשק.

גיל התלות של הבנות:

29. התובעים מבקשים להכיר בזכאות הקטינות, בנותיה של המנוחה, לתמיכה עד גיל 21 לפחות ב- 1/3 ידה. הנתבעת בסיכומיה נסמכת על חוות הדעת האקטוארית מטעם התובעים (ד"ר בעז ים), שבמסגרתה חושב הפסד העיזבון בנקודה זו על יסוד ההנחה של תמיכה מלאה בקטינות עד גיל 18, ולאחר מכן בין גיל 18 לגיל 21 לפי 1/3 ידה, בדומה לדרישת התובעים.

30. הואיל ובנקודה זו למעשה אין מחלוקת, והואיל ונוכחתי כי הקטינות הן תלמידות מצטיינות, שנמצאו כמתאימות לתכנית למחוננים (אישור כאמור הומצא לגבי ריתא), ועל יסוד השתכרותה הגבוהה במיוחד של המנוחה, נתוניה האישיים והיותה בעלת תואר מתקדם בלימודי מתמטיקה, הרי שההנחה המתבקשת לגבי הקטינות היא שימשיכו בלימודים אקדמיים, וכפועל יוצא יש להביא בחשבון תמיכה מלאה בקטינות עד גיל 18 ולאחר מכן יש לחשב את תקופת התלות בשיעור של שליש ידה על גיל 21 לכל ילדה, כפי שביקשו התובעים.

חישוב הנזק:

31. הפסד הכנסה בשנים האבודות:

התקופה הראשונה מיום האירוע עד היום (47 חודשים):
הקופה המשותפת – 18,100 ₪
מספר ידות – 6 ידות
שווי כל ידה – 3,016 ₪
ההפסד החודשי – 12,484 ₪
פיצוי לתקופה – 586,748 ₪
בצירוף ריבית עבור מחצית התקופה (מעוגל) – 600,000 ₪

התקופה השניה מהיום ועד ליום 17/11/15 המועד בו הקטינה יארא תגיע לגיל 18 (13 חודשים):
הקופה המשותפת – 23,000 ₪
מספר ידות – 6 ידות
שווי כל ידה – 3,833 ₪
ההפסד החודשי – 14,667 ₪
פיצוי לתקופה מהוון (מעוגל) – 173,000 ₪

התקופה השלישית מיום 17/11/15 ועד ליום 17/11/18 המועד בו הקטינה יארא תגיע לגיל 21 (36 חודשים):
הקופה המשותפת – 23,000 ₪
מספר ידות – 5.33 ידות
שווי כל ידה – 4,315 ₪
ההפסד החודשי – 14,185 ₪
פיצוי לתקופה מהוון – 487,773 ₪
ולאחר היוון כפול (מעוגל) – 138,000 ₪

התקופה הרביעית מיום 17/11/18 ועד ליום 18/4/20 המועד בו הקטינה ריתא תגיע לגיל 18 (17 חודשים):
הקופה המשותפת – 23,000 ₪
מספר ידות – 5 ידות
שווי כל ידה – 4,600 ₪
ההפסד החודשי – 13,900 ₪
פיצוי לתקופה לאחר היוון ולאחר מכן היוון כפול (מעוגל) – 217,000 ₪

התקופה החמישית מיום 18/4/20 ועד ליום 18/4/23 המועד בו הקטינה ריתא תגיע לגיל 21 (36 חודשים):
הקופה המשותפת – 23,000 ₪
מספר ידות – 4.33 ידות
שווי כל ידה – 5,312 ₪
ההפסד החודשי – 13,188 ₪
פיצוי לתקופה לאחר היוון ולאחר מכן היוון כפול (מעוגל) – 380,000 ₪

התקופה השישית מיום 18/4/23 ועד ליום 25/11/31 מועד יציאת האלמן לפנסיה (103 חודשים):
הקופה המשותפת – 23,000 ₪
מספר ידות – 4 ידות
שווי כל ידה – 5,750 ₪
ההפסד החודשי – 12,750 ₪
פיצוי לתקופה לאחר היוון ולאחר מכן היוון כפול (מעוגל) – 880,000 ₪

התקופה השביעית מיום 25/11/31 ועד ליום 14/11/39 מועד יציאת המנוחה לפנסיה (כ- 96 חודשים), על בסיס פנסיה בשיעור 2,250 ₪ עבור האלמן:
הקופה המשותפת – 20,750 ₪
מספר ידות – 4 ידות
שווי כל ידה – 5,188 ₪
ההפסד החודשי – 13,312 ₪
פיצוי לתקופה לאחר היוון ולאחר מכן היוון כפול (מעוגל) – 685,000 ₪

הפסד ההכנסה שנגרם לעיזבון בשנים האבודות על פי שיטת הידות, בנסיבות אלה, מסתכם לסך של 3,073,000 ₪.

32. תקופת הפנסיה:

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' זק תורגמן (פורסם בנבו, 27/1/14), הפסד הפנסיה שנכון לפסוק לנפגע בתאונת דרכים ובהעדר ראיות מיוחדות אחרות הנו בשיעור של כ- 10% לערך מהפסדי ההשתכרות. מכל מקום, הנתבעת בטיעוניה ציינה כי יש לחשב את הפסדי העיזבון בגין הפרשות המעביד לפנסיה על בסיס 12.5% מהפסדי ההשתכרות של העיזבון. לפיכך אני פוסק לתובעים במעוגל סך של 380,000 ₪ בגין הפסדי הפנסיה.

33. קצבת זקנה:

על פי ההלכה, באופן עקרוני יש מקום להכיר בקיצבת הזיקנה לה הייתה זכאית המנוחה אלמלא התאונה, כחלק מהנזק אשר נגרם בעקבות התאונה ואשר הינו בר פיצוי בגדר תביעת העיזבון.

ראה לעניין זה בע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 16/11/08):

"יוצא אם כן כי כאשר אדם, אשר צפוי היה להיות זכאי לקיצבת זיקנה בהמשך חייו, הולך לעולמו כתוצאה מאירוע נזיקי, הרי שהפסדי התמיכה בתלוייו מתבטאים, בין היתר, באובדן קיצבת הזיקנה אשר נשללה עקב המוות. כשם שהפסדי הפנסיה של המנוח מובאים בחשבון במסגרת הפסדי התמיכה של התלויים... כך ראוי להביא בחשבון אף את הפסד קיצבת הזיקנה של המנוח... בדומה למסקנתנו בעניין תביעת התלויים, סבורני כי אף במקרים שהזכרנו זה עתה יש לקבוע כי העיזבון (או הניזוק) זכאי לפיצוי בגין אובדן קיצבת הזיקנה"

בפסק דין זה נקבע כי אופן חישוב הפיצוי בגין קיצבת הזיקנה ייעשה באמצעות שיטת הידות, וכן נקבע כי אם יתברר שעל מנת לזכות בקיצבה היה הניזוק צריך לשלם סכומים שונים למוסד לביטוח לאומי, הרי שיש לנכות סכומים אלה, בדומה לניכוי של הפרשה סוציאלית לשם רכישת זכות לפנסיה.

התובעים טוענים כי יש לפצותם באבדן קצבת המנוחה בסך של 2,276 ₪ לחודש ועל יסוד ההנחה שהאלמן אף הוא יהא זכאי לקצבת זקנה, באופן שהקופה המשותפת כוללת שתי קצבאות זקנה בסכום כולל של 4,552 ₪, לפי שיטת הידות.

דא עקא שמלבד העובדה שבכתב התביעה לא דרשו התובעים פיצוי בגין ראש נזק זה, הרי שהתובעים אף לא הביאו כל ראיה באשר להוצאה שהייתה נדרשת לשם השגת קצבת הזקנה, הן מהמנוחה והן מהאלמן ממועד התאונה ועד יציאת כל אחד מהם לגימלאות, ואף בחוות הדעת של האקטואר מטעמם אין אזכור לנושא זה. במילים אחרות: מלבד טענה בעלמא כי המנוחה, כעובדת הוראה, הפרישה 2% ממשכורתה למוסד לביטוח לאומי, לא הובאו נתונים המלמדים מה הסכומים המשולמים בעבור רכישת קצבת הזקנה, הן עבור המנוחה והן עבור האלמן.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לדחות את תביעתם של התובעים לפיצוי בגין אובדן קצבת הזקנה (השוו: ת"א (נצ') 513/09 עיזבון המנוח כרמל אופיר ז"ל נ' ביטוח חקלאי חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 12/9/13); ת"א (מרכז) 3672-04-09 עיזבון המנוחה נ"ו ז"ל נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 15/8/13)).

34. אבדן שירותי אם ורעיה:

לטענת התובעים, לאחר מות המנוחה ובחודש 2/11, נאלץ האלמן להעסיק עובדת במשק הבית (הגב' נסרין חטיב) מדי יום, למעט יום שבת, למשך 6 שעות בין השעות 8:30-14:30, וזאת תמורת סך של 4,200 ₪ לחודש. האלמן בחקירתו חידד כי שעות העבודה של הגב' חטיב היו בין 9:00 ל- 13:30. כן הבהיר כי בנותיו לומדות בבית הספר משעה 8:00 ועד השעה 14:00 (עמ' 52 לפרוטוקול), היינו: מגיעות אל הבית בשעות שבהן אותה עוזרת כבר סיימה את עבודתה. דא עקא שבסופו של יום נמשך תצהירה של הגב' חטיב מתיק בית המשפט לבקשת התובעים (עמ' 54 לפרוטוקול), כך שנותרנו עם עדותו היחידה של האלמן עצמו, על כל המשתמע מכך מבחינה ראייתית.

יתירה מכך, מהנתונים שהוכחו לפני עולה כי דווקא האלמן היה הגורם הפעיל בטיפול בקטינות, זאת לרבות לאור שעות עבודתה של המנוחה, כמפרנסת עיקרית. האלמן בעצמו העיד לפני כי עוד לפני פטירתה של המנוחה, הוא זה אשר ארגן את הבנות והסיע אותן לבית הספר (עמ' 45 לפרוטוקול). בנוסף הוא זה שהסיע את הבנות לחוגים במהלך השבוע (עמ' 49 לפרוטוקול).

ברור כאמור כי בהינתן אופי עבודתה של המנוחה והעובדה כי עבדה בו זמנית במספר משרות, עיקר הנטל בהקשר זה נפל על האלמן. עוד יש לקחת בחשבון כי אם המנוחה היתה אכן מתקדמת בעבודתה ונדרשת לשעות עבודה רבות יותר, היה האלמן נאלץ לקחת על עצמו חלק משמעותי יותר בניהול משק הבית והטיפול בילדים (או להעסיק עזרה בשכר).

לעניין הסכומים הנפסקים בראש נזק זה, כבר נפסק כי:

"כאשר כללים אלה נקוטים בידינו בעניין נשוא הערעור כאן – ובוחנים אנו את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים בערכאות הראשונות, אין להתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן – מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו – מכאן, נעה מטוטלת הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג – בסכומים שבין 200,000 ש"ח ל-300,000 ש"ח".

(ע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש נ' ד"ר אילנה שלזינגר (פורסם בנבו, 30/5/10)).

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 19/5/13).

בענייננו, בהתחשב בעובדה שהמנוחה מילאה תפקיד פחות מרכזי בניהול משק הבית וגידול הקטינות, בהתחשב בגילן של הקטינות (בעת התאונה היתה הבת יארא כבת 13 שנים ואילו הבת ריתא היתה כבת 8 שנים), ראיתי להעריך את הפיצויים בגין אבדן שירותי אם בסך של 200,000 ₪.

35. נזק לא ממוני:

אין חולק כי התובעים זכאים לפיצוי בשיעור 25% מהסכום המקסימלי. יש לפסוק סכום זה בצירוף ריבית כחוק ממועד התאונה.

הפיצוי בגין רכיב זה מסתכם בסכום מעוגל של 47,000 ₪ .

36. הוצאות קבורה ומצבה:

התובעים, עיזבון המנוחה, זכאים לקבל סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה, על דרך האומדן.

ניכויים:

37. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל מסתכם בסך של 3,720,000 ₪.

38. מסכום זה יש לכנות את גמלת השארים ששולמה לתובעים מהמוסד לביטוח לאומי בסך משוערך של 25,000 ₪ (במעוגל) לפי חוות הדעת של האקטואר מטעם הנתבעת (נ/6), שאליה הסכים בעיקרה האקטואר מטעם התובעים.

39. כמו כן יש לנכות את גמלת התלויים המשולמת לתובעים, אשר נאמדת לפי חוות הדעת האקטוארית העדכנית מטעם הנתבעת על סך של 1,703,000 ₪ (במעוגל), ואשר התובעים אינה חולקים עליה.

40. בטרם סיום מצאתי לנכון להבהיר כי לאחר החלטתי במסגרת הדיון מיום 9/4/14 בנוגע לטענת הנתבעת כי יש לנכות את הקצבאות המשולמות לתובעים מחברות הביטוח כלל, הראל ומנורה, לא שבה הנתבעת והעלתה את הנושא במסגרת סיכומיה. אשר על כן ובבחינת למעלה מן הנדרש, לאור החלטתי בנדון ולאור העובדה שהנתבעת למעשה זנחה במסגרת סיכומיה את טענותיה בנדון, אני שב ומבהיר כי אין מקום לניכוי אותם כספים.

סוף דבר:

על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, עיזבון המנוחה מוראד נג'וא ז"ל, סך של 1,992,000 ש"ח, סכום אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום, ביום התשלום בפועל, וכן הוצאות העדים ואגרת בית המשפט בסך כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.