הדפסה

מועין חורי נ' הרמן ואח'

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

מבקש

חביב מועין חורי ת.ז. XXXXXX732

ת.ד. 114 יפיע 16955

נגד

משיבים

  1. אברהם הרמן
  2. מרים הרמן

ע"י ב"כ עוה"ד רפי אמסלם ואח'
מרח' מעלה השחרור 17, חיפה

החלטה

1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, אשר אושר בפסק דין שניתן על ידי בתיק הפ"ב 42652-12-14, ביום 25.1.15, לאחר שלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבורר, חרף עבור המועד הקבוע לכך בדין.

2. להלן תמצית העובדות הצריכות לעניין:

סכסוך בין הצדדים, הנוגע לביצוע עבודות בנייה קבלנית, שביצע המבקש (להלן: "ח'ורי") עבור המשיבים (להלן: "הרמן"), הובא, בשנת 2009 בפני הבורר רון ז"ק (להלן: " הבורר הראשון"), אשר הוציא תחת ידו פסק בוררות ביום 27.7.09 (להלן: "פסק הבוררות הראשון").

בפסק דין שניתן ביום 22.5.11, במסגרת בקשה לאישור פסק הבוררות הראשון, שנדונה בבימ"ש זה בפני כבוד השופט גרשון, בתיק הפ"ב 33226-02-11, הורה כבוד השופט גרשון, בהסכמת הצדדים, על ביטול חלק מפסק הבורר הראשון ואישר את חלקו האחר, כדלקמן:

"א. אני מורה על ביטול פסק הבורר בכל הנוגע להפרת החוזה ולנושא קביעת פיצויי הקיום המגיעים למי מהצדדים. העניין יוחזר לבורר לשם דיון בנושא האמור, שמיעת ראיות וטענות ומתן פסק בורר משלים המתייחס לסוגיה האמורה.
ב. אני מורה על אישור פסק הבורר בכל יתר החלקים זולת החלק המפורט בסעיף א' דלעיל".
(להלן: "פסה"ד הראשון").

3. בעקבות כך, חזר ונדון עניינם של הצדדים והפעם בפני כבוד הבורר, השופט בדימוס יצחק יעקבי-שווילי (להלן: " הבורר"), אשר נתן פסק דין ביום 26.11.14 (להלן: " פסק הבוררות השני"), במסגרתו נפסק, כי ח'ורי הפר את ההסכמים בין הצדדים. תביעתו של ח'ורי נדחתה והבורר דן בראשי הנזק השונים שנתבעו בתביעתו של הרמן.

בסופו של דבר, בפסק דין מפורט ומנומק, קיבל הבורר חלק מתביעתו של הרמן ודחה את חלקה האחר. בסך הכול חויב ח'ורי לשלם להרמן סכום כולל של 228,075 ₪ בשיערוך, כמפורט בפסק הדין, לפי הפירוט כדלקמן:

א. נפסקו פיצויים בסך 149,575 ₪ בגין "תשלומי יתר", שנאלצו הרמן לשלם לעובדים במקום ח'ורי, מעל למחיר שבהסכמים, לשם השלמת בניית ביתם.

ב. נפסקו פיצויים חלקיים, בסך 30,000 ₪ (מתוך עלות בפועל של 60,000 ₪), בגין חיפוי הבית בטיח, אותו ביצעו הרמן באמצעות קבלן אחר, לאחר שח'ורי לא מילא אחר התחייבותו לבצע חיפוי אבן.

ג. נפסק פיצוי בסך כולל של 15,000 ₪, בגין איחור בהשלמת הבניה ועיכוב בכניסת הרמן לביתם, למשך תקופה חלקית בת 10 חודשים.

ד. נפסק פיצוי בסך כולל של 6,500 ₪, בגין 18.5 ימי חופשה שנטל הרמן לצורך השלמת הבנייה.

ה. נפסק פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין לשון הרע, עקב דבריו של ח'ורי לקבלני המשנה, לפיהם הרמן אינו עומד, כביכול, בתשלומים עליהם התחייב כלפי ח'ורי.

ו. נפסק פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בנוסף, חויב ח'ורי לשלם להרמן הוצאות הבוררות בסך של 30,000 ₪.

4. ביום 21.12.14 הגישו הרמן (בתיק הפ"ב 42652-12-14, להלן: " התיק העיקרי") בקשה לאישור פסק הבוררות השני (להלן: "הבקשה לאישור") וביום 25.1.15, בפסק דין שניתן על ידי, אושר פסק הבוררות השני, בהעדר בקשה לביטולו (להלן: "פסק הדין").

ביום 13.4.15, הגיש ח'ורי בתיק הפ"ב 14085-04-15, בקשה להארכת מועד לביטול פסק הבוררות השני, ממנה עלה, כי ביום 31.12.14, הגיש ח'ורי בקשה, לביהמ"ש המחוזי בנצרת, לביטול פסק הבוררות השני (בתיק הפ"ב 67494-12-14, להלן: "הבקשה בנצרת"). בפסק דין שניתן, שם, על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט ב' ארבל, ביום 30.3.15, מחק ביהמ"ש המחוזי בנצרת את הבקשה, בקבעו, כי ביהמ"ש המחוזי בנצרת אינו מוסמך לדון בה וכי ביהמ"ש המוסמך הוא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אליו הוגשה הבקשה לאישור פסק הבוררות השני (להלן: "פסק הדין בנצרת").

עוד קודם למתן פסק הדין בנצרת, ככל הנראה בעקבות בקשות שהוגשו בתיק בנצרת ובעקבות החלטות שניתנו שם, הגיש ח'ורי, ביום 10.3.15, בתיק העיקרי, בקשה לביטול פסק הבוררות השני, בה ציין שהוא הגיש בקשה לביטול לביהמ"ש המחוזי בנצרת.

בהחלטתי מיום 1.5.15, הוריתי על דיון מאוחר בכל הבקשות שהוגשו בשני התיקים, שנפתחו בבימ"ש זה.

להלן תמצית טיעוניו של ח'ורי בבקשה להארכת המועד לביטול פסק הבוררות השני

5. ח'ורי טוען, כי הבקשה לביטול פסק הבוררות השני, שהוגשה על ידו לביהמ"ש בנצרת, ביום 31.12.14, הוגשה בתוך המועד החוקי, שכן פסק הבוררות השני התקבל אצלו ביום 7.12.14.

לדבריו, ביהמ"ש בחיפה אישר את פסק הבוררות השני, רק משום שלא עמדה בפניו בקשה לביטולו, אך באותו מועד - 25.1.15, כבר הייתה תלויה ועומדת, בביהמ"ש בנצרת, בקשתו לביטול פסק הבורר.

לדבריו, הוא סבר בתום לב, כי ביהמ"ש בנצרת הוא המוסמך לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות השני, שכן ביצוע העבודה, מושא הסכסוך בין הצדדים, היה בנצרת, ההסכם נחתם בנצרת והצדדים מתגוררים ביפיע ובנצרת.

6. עוד טוען ח'ורי, כי קיימים סיכויים טובים לביטול פסק הבוררות השני, מאחר שנגרם לו עיוות דין בשל כך שהבורר חרג מסמכותו, כמפורט בבקשה לביטול פסק הבוררות, אשר הוגשה על ידו לביהמ"ש בנצרת ואשר צורפה לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול הפסק.

בבקשה לביטול פסק הבוררות השני טען ח'ורי, כי מתקיימות העילות המנויות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), בסעיף 24(3) [" הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות"] וכן בסעיף 24(6) [" הותנה בהסכם-הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן"].

לדבריו, מסקנותיו וממצאיו של הבורר עומדים בסתירה לממצאיו ולמסקנותיו של הבורר הראשון. כך, לשיטתו, על אף קביעתו של הבורר, לפיה הרמן לא הקפידו לשלם מקדמות במועד ועל אף קביעתו כי הדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים, קבע הבורר, שח'ורי הוא זה שהפר את ההסכם וחייב את ח'ורי לשלם להרמן סכומים גבוהים. נטען עוד, כי חיובים אלה עומדים בסתירה לקביעותיו של הבורר הראשון, שפסק דינו אושר על ידי ביהמ"ש.

כך, למשל, נטען, כי הבורר הראשון חייב את ח'ורי בתשלומים לקבלן בגין גג רעפים, עבודות אלומיניום וכו' וחרף זאת, חייב הבורר השני את ח'ורי, בנוסף על כך, בתשלום סך של 149,575 ₪ בגין תשלומי יתר ששילמו הרמן לשם השלמת הבנייה. נטען עוד, כי קביעתו זו של הבורר השני איננה מנומקת, על אף שהיה עליו לפסוק לפי הדין המהותי ולנמק פסיקתו.

להלן תמצית טיעוניהם של הרמן בתגובתם לבקשה להארכת המועד לביטול פסק הבוררות השני

7. הרמן טוענים, כי יש לדחות את הבקשה ולוּ משום כך שלא צורף לה תצהיר, כמתחייב מתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בו היה על ח'ורי להסביר מדוע הגיש את הבקשה לביהמ"ש בנצרת ומדוע הגיש את הבקשה להארכת המועד באיחור כה משמעותי.

בנוסף טוענים הם, כי גם הבקשה בנצרת הוגשה באיחור, שכן בקשה לביטול פסק בורר יש להגיש בתוך 45 ימים מעת המצאת פסק הבורר לח'ורי, או בתוך 15 ימים מעת שהומצאה לו הבקשה לאישור פסק הבורר, שהגישו הרמן בבימ"ש זה, לפי המוקדם.

מאחר שהבקשה לאישור פסק הבוררות השני הומצאה לח'ורי כבר ביום 28.12.14, היה עליו להגיש בקשה לביטולו, עד לא יאוחר מיום 12.1.15, בעוד שהבקשה להארכת המועד הוגשה רק ביום 13.4.15, היינו - באיחור של כשלושה חודשים.

8. כן נטען, כי יש לדחות את הבקשה גם בשל התנהלותו חסרת תום הלב של ח'ורי, אשר נקט בפעולות ובבקשות שונות במסגרת שלושה תיקים, כאשר את השלישי פתח ח'ורי לאחר שבשניים מהתיקים (התיק העיקרי בבימ"ש זה והתיק בנצרת), כבר ניתנו פסקי דין חלוטים.

נטען, כי העובדה שח'ורי פתח בהליכים בנצרת ובתוך כך החמיץ את המועד להגיש בקשה בבימ"ש זה, איננה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, כנדרש בתקנות.

כן נטען, כי יש לדחות את טענת ח'ורי, לפיה הוא פעל בתום לב עת הגיש את הבקשה לביטול הפסק בביהמ"ש המחוזי בנצרת, כפי שנקבע כבר בפסק הדין שניתן בנצרת וכי התנהלותו של ח'ורי מנוגדת למטרת חוק הבוררות, להגביר פשטות ויעילות.

9. לגופו של עניין נטען, כי הבורר השני לא חרג מסמכותו וכי פסק דינו מנומק היטב. נטען, כי הבורר השני דן בעניינים שנמסרו לסמכותו בפסה"ד הראשון וכי טענת ח'ורי היוצאת נגד נושאים ספציפיים בהם הכריע הבורר, לאחר שהצדדים התייחסו אליהם בחקירותיהם ובסיכומיהם, נגועה בחוסר תום לב קיצוני וחלים עליה כללי השתק והמניעות. זאת - גם משום שח'ורי עצמו טען, בדיון שהתקיים בפסק הבוררות הראשון, כי "יש לדון בכל התיק מאפס". משום כך נטען, יש לראות את הבוררות השנייה כמשתרעת על כל הנושאים בהם הכריע הבורר השני.

דיון והכרעה

10. לאחר ששקלתי את החומר שבפניי ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד ואלה נימוקיי;

כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בנצרת, הבקשה בנצרת (שהוגשה בתיק הפ"ב 67494-12-14) מהווה הליך סרק, שהוגש על ידי ח'ורי בחוסר תום לב. ביהמ"ש המחוזי בנצרת קבע, כי בעת שח'ורי הגיש את הבקשה שלפניו, הוא ידע על הבקשה לאישור פסק הבוררות השני, שהוגשה בביהמ"ש בחיפה, שהוא ביהמ"ש המוסמך לדון בעניין "ולמרות זאת בחר להגיש את בקשתו בבית משפט זה"... "ומכאן, שהמבקש בחר לעצמו את הפורום הנוח לו, למרות שפורום זה אינו הפורום המוסמך לדון בתיק. כל זאת, כאשר הוא ידע כי הוגשה נגדו בקשה לאישור פסק הבורר לפורום אחר. הוא אף נמנע מלמלא אחר הוראת סעיף 23ב לחוק הבוררות, הקובעת: "לא יזקק בית המשפט להתנגד לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו...".

11. לא ניתן לקבל את טענתו של ח'ורי, לפיה הוא לא היה מיוצג ולכן לא ידע כי עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות השני בבימ"ש זה.

ראשית, הצדדים כבר ניהלו הליך דומה, של בקשה לאישור פסק בורר ובקשה לביטולו - בנוגע לפסק הבוררות הראשון, הליך אשר התנהל בביהמ"ש המחוזי בחיפה, כך שהיה לח'ורי ניסיון בנושא.

שנית, כאשר ח'ורי הגיש את הבקשה בנצרת, הוא כבר ידע על הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות השני, שהוגשה לבימ"ש זה.

שלישית - בניגוד לטענתו של ח'ורי לפיה הוא לא היה מיוצג, ניסוח הבקשה לביטול פסק הבורר שהוגשה לביהמ"ש בנצרת, איננו הולם ניסוח של מי שאינו מצוי בתחום המשפט.

לבקשתו של ח'ורי להארכת המועד לא צורף תצהיר, כך שאין בפניי הסבר, לבחירתו דווקא בביהמ"ש בנצרת, שעה שכל הנתונים שהיו בידיו מצביעים על כך שעליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות השני בבימ"ש זה ולהתנהלותו זו שהיא, לכאורה, חסרת תום לב.

12. זאת ועוד - ח'ורי הגיש, לתיק בו הוגשה הבקשה לאישור פסק הבוררות השני (הפ"ב 42652-12-14), בקשה לביטול פסק הדין, אולם עשה זאת רק ביום 10.3.15 ללא שהוגשה על ידו בקשה להארכת המועד, בעוד שהיה עליו להגיש בקשה לביטול הפסק, עד לא יאוחר מיום 12.1.15. ואילו הבקשה להארכת המועד הוגשה על ידו רק ביום 13.4.15 - על אף שביהמ"ש בנצרת, הוציא תחת ידו החלטה, עוד ביום 6.1.15, בזו הלשון:

"על המבקש להודיע, תוך 7 ימים, מדוע זה לדעתו, מוסמך בית משפט זה לדון בבקשה לביטול פסק בורר, שהתיק הושב אליו על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 33206-02-11".

חרף ההחלטה הנ"ל, המתין ח'ורי כשלושה חודשים, בטרם פנה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי בתיק העיקרי - בקשה שלא התלוותה אליה בקשה להארכת מועד ואת הבקשה להארכת מועד הגיש רק כחודש לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי בתיק העיקרי.

כאמור - ח'ורי לא הגיש תצהיר ולא הסביר את התנהלותו התמוהה.

13. כידוע, דורשת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, " טעמים מיוחדים שיירשמו", לשם הארכת מועדים שנקבעו בחיקוק. ניהול הליך תקין, ציפייתו הלגיטימית של צד להליך משפטי והכלל בדבר סופיות הדיון דורשים עמידה במועדים.

בהעדר תצהיר, לא ניתן כלל לקבוע כי התקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד, אולם גם לוּ היה האמור בבקשה להארכת המועד נתמך בתצהיר, לא ניתן למצוא בבקשה טעם מיוחד, שיש בו כדי להצדיק הארכת המועד.
הצורך בקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד שנקבע בחיקוק, בא לאזן בין שתי מגמות עיקריות. מגמה אחת היא הקפדה על קיום הליכים במועדם, המבוססת, בין היתר, על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים והמגמה השנייה, עניינה התחשבות באינטרסים אחרים, שיש בהם כדי לאפשר סטייה מן המועדים הקבועים בדין (ראו: בש"א 6148/08 - דקה בסאם חדר ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל . (לא פורסם, 15.9.2008).
ככל שהאיחור רב יותר יש צורך ב"טעם מיוחד" ממשי יותר. כלל הוא, כי אין בטעותו של בעל דין כדי להוות "טעם מיוחד" [ראו: בש"א 1818/03 - חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי (2003)]. ה"טעות" הנטענת, בהגשת בקשה לביטול הפסק בביהמ"ש בנצרת, גם אם אניח לטובת המבקש, כי אמנם טעות היא (וספק רב בעיניי אם אמנם כך הדבר), אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" כנדרש, מה גם שמאז "התגלתה" הטעות, ועד שהוגשה בקשה להארכת המועד, עברו, כאמור, כשלושה חודשים. לעניין התנהלות צד ובא כוחו ראו: מיוחד. (ראו: ע"א (נצרת) 1014/05 - דיבן אחמד נ' הייב עווד דיבן (2005).

בנסיבות מקרה זה, קבלת הבקשה תפגע באינטרס הצפיות ובאינטרס ההסתמכות של המשיבים ואף תגרום להם נזק ברור של דחיית פירעון פסק הדין. (ראו: בש"מ 7250/07 - נב-בט יזמות בע"מ ואח' נ' חיים קליאוט בע"מ (2007); בש"א 2701/07 - יגאל כהן נ' כל חן בע"מ . (2007). גם משום כך אין להיעתר לבקשה.

14. אכן, כלל הוא כי ביהמ"ש ישתמש בסמכותו להאריך מועדים מקום בו "הענקת הסעד דרושה למניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עימן" - ע"א 230/87 - יצחק שקולניק נ' יגאל זכאי, פ"ד מו(3) 279, 285-286; ב"ש 79/82 (ע"א 201/80) ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ ואח' נ' ברנפלד, פ"ד לו(2) 362.

אולם, בענייננו, בחינת טענות המבקש לגופו של עניין וסיכויי ההליך העיקרי (היינו - סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הבורר) מעלים, כי דחיית הבקשה להארכת המועד (שמשמעותה אי בירור הבקשה לביטול פסק הבורר השני) לא תגרום תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עימן ולא תגרום עיוות דין. על פניהן, אין בטענות שפורטו בבקשה לביטול פסק הבוררות השני, שהוגשה לביהמ"ש בנצרת (וצורפה לבקשה להארכת המועד), כדי להצדיק ביטול הפסק.

15. אמנם, הבורר השני ציין בפסק דינו, שהוא מעדיף את פרשנותו של ח'ורי למילה מקדמה, על פיה היה על הרמן לשלם את המקדמה עוד לפני תחילת כל שלב בעבודה ולא עם תחילתו (כטענת הרמן) וכי משמעות הדבר היא, כי הרמן לא הקפידו לשלם מקדמות בטרם החל ח'ורי בעבודה, אולם בד בבד הוא קבע, כי למרות שעל פי ההסכמים, אי עמידה בתשלומים מהווה הפרה יסודית, הרי: "למרות ההכרעה הפרשנית הנ"ל, לגבי פירוש המילה מקדמה, נראה לי כי מי שהפר את ההסכמים היה ח'ורי ולא הרמן".

בין נימוקיו לקביעתו זו מציין הבורר השני, שהוא מקבל את טענת הרמן, כי ח'ורי קיבל מהם סכומי כסף גדולים לפני המועדים הקבועים בהסכמים וכי שני הצדדים לא הקפידו על מועדי התשלומים. עוד קבע, כי אין טענה שח'ורי הודיע להרמן על ביטול ההסכמים מחמת הפרה עקב אי תשלום מקדמה, אלא גם ח'ורי התנהג כמי שאינו מקפיד על איחור בתשלום מקדמות. בנוסף קבע הבורר השני, כי הרמן שילמו לח'ורי כספים בגין עבודות שלא הוחל בהן.

מנגד, קבע הבורר השני, כי ח'ורי הפר את התחייבותו לעבוד ברצף ואף נהג להפסיק את העבודה ולהיעדר מאתר הבנייה לתקופות ארוכות וכן, כי ח'ורי ביצע הפרות נוספות, אשר פורטו על ידי הבורר השני, הכול כמפורט בפסק הבוררות השני.

16. אשר לטענה לפיה הבורר השני פסק בעניינים המצויים בחלק של פסק הבוררות הראשון שאושר על ידי ביהמ"ש בפסה"ד הראשון אציין, כי המנדט שניתן לבורר השני היה, קביעת פיצויי הקיום המגיעים למי מהצדדים, לאחר שיקבע מי מהם הפר את ההסכמים, הא ולו לא.

כאמור, ח'ורי עצמו טען בדיון שהתקיים לפני שניתן פסק הדין הראשון, כי "יש לדון בכל התיק מאפס" ואף בתביעתו הוא, התייחס ח'ורי לראשי נזק שלא צוינו בפסק הדין הראשון.

גם עיון בפרוטוקולים של הבוררות השנייה מעלה, כי ח'ורי חקר את הרמן בראשי הנזק שמצאו, בסופו של דבר, ביטוי בפסק הבוררות השני, ללא שהועלתה על ידו טענה כלשהי לפיה נושאים אלה אינם בגדר סמכותו של הבורר השני. משכך, יש, לכאורה, לראותו, כמי שהסכים כי נושאים אלה מצויים בגדר סמכותו של הבורר השני, גם אם לא נכתבו, במפורש, בפסה"ד הראשון והוא מושתק מלהעלות טענה בעניין זה [ראו: ה"פ (מחוזי נצרת) 163/02 א.ע. השלום יזמות ובניה בע"מ נ' פינקלשטיין (ניתן ביום 20.11.02), אליו הפנה בא כוחו של הרמן וההפניות שם].

אוסיף ואומר, רק כדי לסבר את האוזן, כי בטענתו לפיה חרף כך שהבורר הראשון חייב אותו בתשלומים לקבלן בגין גג רעפים, עבודות אלומיניום וכו' חייב אותו הבורר השני לשלם להרמן תשלום נוסף בסך של 149,575 ₪ בגין תשלומי יתר ששילמו הרמן לשם השלמת הבנייה, מתעלם ח'ורי מכך שתביעתם של הרמן לתשלום סכומים שהושקעו על ידם לשם השלמת הבנייה הייתה על סך של 345,575 ₪ ומכך שהבורר פסק להם רק חלק מסכום זה, תוך שלעניין חיפוי הבית הוא חייב את ח'ורי רק במחצית הסכום שהוציאו הרמן.

בנסיבות אלה, הסיכוי שייקבע כי הבורר חרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות, או כי הוא לא נימק את פסק דינו וכי קיימת עילה לביטול פסק הבוררות השני, כולו או חלקו, קלוש ביותר, אם בכלל.

17. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד. פסק הדין שניתן על ידי ביום 25.1.15 בתיק הפ"ב 42652-12-14 נותר על כנו.

אני מחייבת את ח'ורי לשלם להרמן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. שכה"ט ישולם בתוך 30 ימים מהמצאת החלטה זו לח'ורי, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.