הדפסה

מוסקוביץ נ' מע"מ רמלה

לפני:
כב' השופט מנחם פינקלשטיין, סג"נ, אב"ד
כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין,
כב' השופטת מיכל ברק נבו

המערערים

  1. אשר מוסקוביץ
  2. עמרם לוי

נגד

המשיב
מע"מ רמלה

<#1#>
נוכחים:
ב"כ המערער 1 : עו"ד עדי ארליך
ב"כ המערער 2: עו"ד ד"ר ניצה אורצקי
ב"כ המשיב: עו"ד מירב יולי

פרוטוקול

<#4#>
החלטה
הדיון בשני הערעורים יהיה, כמוסכם, מאוחד.

<#5#>
ניתן והודע היום כ"ד אדר תשע"ה, 15/03/2015 במעמד הנוכחים.

מנחם פינקלשטיין, סגן נשיא
שמואל בורנשטין, שופט
מיכל ברק נבו, שופטת

ב"כ המערער 1:
אני חוזרת על נימוקי הערעור.

ב"כ המשיב:
ככל הנראה היה מדובר בהסדר תשלומים שאושר ולא כובד וחלק מההמחאות חזרו.
זה הסדר שנערך כשנמסרו המחאות והתחייבויות אישיות וההמחאות לא כובדו. היום, בהתאם להערת ביהמ"ש, כתבי האישום מפרידים בין ההסדר של ההמחאות שחזרו לבין הדוח ששולם.
כאשר מדובר בהסדר, אין פה מדרג חומרה כזה או אחר, אבל על מנת לסבר את האוזן, מדובר בעבירה של הגשת דוח בהסדר תשלומים, מדובר על אי הגשת דוח לפי 117 (א) לחוק מע"מ בעמדתנו, כיום עבירות אלה מוגשות על פי נוסח אחר, שמפנה לרכיב המפר הוראת חוק לתשלום בצד הדוח. מדובר כאן בכתב אישום שהוגש בנוב' 2010 על נוסח כתב אישום ישן. ההליכים התארכו, משך 4 שנים. במהלך אותן ארבע שנים שולם רק חלק מהמחדל. גם הוא לפרקים, וגם הוא בחריגה.
התיק עדיין נושא חובות רבים. המחדל הוסר לאחר מתן גזר הדין. קרן המס לתשלום שולמה לאחר גזר הדין. יש בדוח מע"מ שמוגש את העסקאות שנעשו באותו חודש, מתוכו נגזר מס העסקאות שהוא המס מאותן העסקאות, בניכוי תשומות, ואז נותר הסכום לתשלום למע"מ. רק אותו סכום הוא קרן המע"מ לתשלום במידה והתשומות מוכרות. מס התשומות לא מוכר לפי סעיף 138 לחוק מע"מ.
יש עדיין חובות ריבית והצמדה.
לעניין הסרת המחדל, שעל זה נסמכים המערערים: אי הכרה במס זה חוב מס שנובע מהדוחות. באשר להסרת המחדל, נשאר שובל קטן של קרן מס. בין מועד הכרעת הדין והטיעונים לעונש שהיה באפריל 2014 ועד מועד גזר הדין שהיה בנוב' 2014, הוגשו מספר דוחות הכלולים בכתב האישום ע"י המערערים. דוח 12/11 שמופיע בכתב האישום בסעיף 6 שורה 4 וזאת בניגוד לטענות שנטענו במהלך החקירה ובמהלך הבירורים עמם וגם בהתקשרות שביצעתי עם באי הכוח, מכיוון שבתקופה זו ישנה חשבונית שהוצאה וקוזזה ע"י מע"מ.
זה לא היה לנגד ביהמ"ש. מכיוון שמה שהציגו בפנינו במועד מתן הכרעת הדין הוצגו השוברים. הדוח שהוגש היה שונה. זה הועבר לבדיקה אצלנו ולכן אני מסתייגת מהטענה של הסרת מחדל מלאה.
אני לא יכולה לדעת באופן מלא שהמחדל הוסר.
סכום המס שהיה אמור להיות בדוח הזה הוא 13,214 ₪. זה עדיין בבירור.
פסיקת העליון בעניין רע"פ 11640/05 סופרסטאר מרקט נפסק במפורש שחרף הזדמנויות רבות שניתנו למבקשים להסיר מחדליהם, מקריאה. השלב לפעול להסרת המחדלים הוא לפני הכרעת הדין. לא יכול להיות שאנו מגיעים למצב כזה, על אותה הלוואה שמענו בפרוטוקולים עוד ממאי 2013 שתהיה הלוואה תוך חודשיים שלושה וייגמר העניין.
ממועד מתן גזר הדין נעשה שינוי בתשלום המחדל או הסרתו באופן מלא אנו מעדכנים את ביהמ"ש, יש אפשרות שבנסיבות מסוימות שהשתנו יכול להביא לשינוי בעמדת הענישה שביהמ"ש יפסוק אבל גזר הדין שניתן, ניתן באופן תקין ומקל. הסרת המחדל נעשתה לאחר מתן גזר הדין.
בין שלב הטיעונים לעונש בתיק הזה באופן חריג כי הממונה על עבודות השירות איחר בהגשת הדוח שלו, היו חמישה חודשים שבהם לא נעשה דבר.
בתיקים בהם יש פשיטות רגל ומתקבלים כספים ואמרתי לחברותיי ודרשתי זאת מהן, כסף לא יכול להתקבל כי מדובר בהעדפת נושים.

ב"כ המערער 1:
מכיוון שהחברה הייתה בפירוק כבר במועד גזר הדין ולפני כן וכל סכום שנכנס בא באופן אישי, הסכום האישי מרשי הביא את כל חלקו, נכון שחברה רשומה על שניים ושניים מנהלים ושניים מורשעים, אז חמישים אחוז מהאשם הוא נושא, והחמישים אחוז האלה הוא שילם אותם הרבה לפני מתן גזר הדין.
גם לעניין הדמ"ח, הודיעו במועד גזר הדין שזה אושר ואנו רוצים לשלם וביהמ"ש סירב להמתין לזה. הדחיות נעשו מעשרות סיבות שונות ומשונות מטעם התביעה, הממונה, הנאשמים וגם למתן ארכות להסרת מחדל.
אני חושבת שבהחלט זה תמריץ שלילי לנאשם שהוא בא כשותף עם אחרים לומר לו כל האחריות היא עליך ואם יש מישהו שלא אכפת לו מה תהיה תוצאת המשפט, אתה נושא באותו עונש בדיוק כמו זה שפעל ועל פי התיקון זה אמור להיחשב, לתקן את המחדל שנוצר.
שניהם היו מנהלים ובעלי זכות חתימה. הוא הודה שהוא היה מנהל פעיל. הם ייבאו סחורות יודאיקה. הם קיבלו סחורה פגומה מסין. שניהם היו שותפים באותה חברה, 50-50. הייתה כאן נפילה עסקית, קיבלו סחורה פגומה מסין. גם השיקים חזרו ולא נכנס לכיסם. יש הבדל מהותי בין מי שלקח לכיסו את המע"מ ובימ"ש קמא טעה בכך שטען שהם נהנו מהכסף כיוון שהשיקים כולם חזרו ולפיכך לא נהנו מאיזשהו סכום אלא נותרו בחוב כלפי מע"מ.
לגבי רף הענישה, אני ציינתי שאני סבורה שהמתחם, מכיוון שמרבית הפסיקה לגבי רכיב המאסר, היא במקרים שמוסר המחדל היא מאסר ע"ת וקנס זה דבר שבשגרה וגם במקרים של פושטי רגל שלא הסירו המחדל יש עשרות פסקי דין כאלה שהמדינה לא מערערת אלא מקבלת אותם כשבימ"ש קמא קובע שהמתחם הוא מאסר ע"ת, כלומר היא מסכימה שזה פסק דין סביר ויש לי דוגמאות מבתי משפט שלום.
ב"כ המשיב:
אנו לא מתערבים בגורם הספציפי. קשה לנו לקבל טענה כזאת כשמדובר בשבעה דוחות תקופתיים חודשיים. מדובר בתקופה ארוכה. בהסדר התשלומים טענו המערערים שהפנו את התשלום, זאת אומרת שהם קיבלו את כספי המע"מ לכיסם וניסו לכסות את החוב עם התמורה שלא נתקבלה.

ב"כ המערער 1:
למפעל נוצר חוב לרשויות המע"מ של כ-60,000 ₪. זה חוב עיקרי שנוצר לגבי אותו דוח מע"מ שכלל את החשבונית של 60 אלף שקלים.
אוסיף שמדובר בבן אדם ששבע נפשות פרנסתם עליו, משתכר משכר מינימום. הוא עובד בבית דפוס, מרוויח 4500 שקלים לחודש. חמישה ילדים שכולם קטינים, כולם בין גיל שנתיים לגיל 16. אני מפנה לפס"ד מבימ"ש זה מיום 15.2.14 עפ"ג 2741-12-14 מדובר על מחדל של 50 אלף שקלים שלא שולם אגורה, הקנס היה 0 והמדינה לא ערערה. בית משפט כאן הקטין את העונש ל-3 חודשי עבודות שירות. אמרו שרואים את הנסיבות אישיות שהוא אב לילד בן 4 וחצי ומצבו הכלכלי קשה והוכרז כפושט רגל ולכן מפחיתים. הקנס היה מלכתחילה 0 עקב מצבו הקשה ובימ"ש בהרכב טל הפחית את העונש לשלושה חודשי עבודות שירות.

ב"כ המערער 2:
אני חוזרת על הודעת הערעור.
צירפתי מסמך נספח ד' שמסביר מדוע התשלום , הסרת המחדל היה לאחר מתן גזר הדין. בעצם ההלוואה הזאת אושרה ביום 29.6.14 אבל בנספח ד' מראה שהמערער 2 פנה לעמותה שעוסקת בגמילות חסידים לשם תשלום יתרת חוב לנאשמת. מקריאה. בנספח ה' ההמחאה מצורפת והמערער 2 היה צריך לצרף תצהיר של מי שנתן את ההלוואה מהגמ"ח.
המערער 2 דאג לתשלום הזה וזה נחשב כאילו החלק שלו בתשלום הקרן. מצד שני הוא טען שאמנם המערער 1 שילם למע"מ אך הוא שילם לכל האחרים שהיה צריך לשלם להם.
אני חוזרת על הטענה שהגשתי מסמכים וזה סעיף 6 להודעת הערעור שלי, שהמערער 2 כלל לא היה מעורב בענייני כספים. המערער 1 ניהל את הכספים וגם את כל ענייני המע"מ. הוא רק עסק בכל נושא הכספים – חתימות על שיקים והכול.
המערער 2 היה בהתחלה עד תביעה ואז שמו אותו בתור נאשם כשאין לו מושג בנושא הכספים.
לשלום בית ביניהם, אנו הודינו. הם חלק מאותה קהילה ויש ביניהם שלום בית.
זו הסיבה לעיכוב ההלוואה.
הופעתי בפני ביהמ"ש בגזר הדין וביקשתי חודש אחד ארכה וביהמ"ש קמא לא הסכים. זה סוף 2010 והחליפו למערער 1 עורך דין. הממונה על עבודות שירות חצי שנה לא הגיש דוחות ואפילו יותר. וחברתי התנגדה אז ביהמ"ש אישר את התנגדותה.
אני חושבת שצריך לראות זאת כאילו המחדל הוסר יום לפני מתן גזר הדין בשל הנסיבות שפירטנו כאן. הם שילמו את ההלוואה.
אדגיש עוד כי המערער 2 חייב להוצל"פ לפי נספח ו' מעל מיליון שקלים.
המערער 2 יותר צעיר, בן 33 חמישה ילדים, עובד בבני ברק ומרוויח 4500 שקל. אין להם כסף.
הכי חשוב זה להוריד את עבודות השירות.
סיכום המחדל המקורי היה 113,000. ביום גזר הדין נשאר 54,000 ₪ וביהמ"ש קמא הדגיש את סכום המס שלא שולם. חודש לאחר מתן גזר הדין הסכום שולם ויכול היה להיות משולם לפני גזר הדין אילו הייתה ניתנת ארכה. כל התקופה הם ניסו להסיר את המחדל.
רק בשל הסרת מחדלים בע"פ 6709/09 הפכו עונש של מאסר בפועל, לעבודות שירות וגם הקנס הופחת שם.
מפנה לעפ"ג חיפה 24721-12-14 9 עבירות על אותו סעיף, לא שילמה, קיבלה צו של"צ וקנס כספי ב-40 תשלומים.
ב-18.12.14 הם היו צריכים להתחיל את עבודות השירות.

ב"כ המערער 1:
מפנה לסעיף 32 לעניין הקנס. הקנס הוא מאוד גבוה.

ב"כ המשיב:
לגבי היקף המחדל שחברותיי מפנות אליו, בשקילת ביהמ"ש את מתחם הענישה אותו מתחם השתמטות שאליו מפנה בימ"ש קמא הוא היקף המחדל הבלתי מעורער מלכתחילה במועד הגשת כתב האישום.
לעניין חלוקת התפקידים ביניהם, שני הנאשמים הודו בעבירות 117 וגם 119. כלומר אחרית של שניהם כמנהלים.
הטיעונים של מערער 2 אלה טיעונים של אשמה ואחריות. לא ייתכן שבשלב הטיעונים לעונש הדבר יעלה.
לעניין מועד אישור ההלוואה, הבטחות לעניין מועד אישור ההלוואה כבר שמענו ב-2013.
בעניין אודיז, פסק ביהמ"ש העליון שמול הבטחה למועד כלשהו ללא וודאות על סכום כלשהו לא ייתכן ויידחה הדיון ויינתנו ארכות. אותו הדבר מבקשת חברתי. ממילא האישור שניתן, ניתן לאחר הטיעונים לעונש.

לאחר הפסקה

ב"כ המשיב:
ביררתי, והתבקשתי להדגיש שתי נקודות:
אנחנו טענו בבימ"ש קמא על הרף הגבוה של מתחם הענישה שהוצע. בסופו של יום, נפסק על הרף הנמוך .
דבר נוסף, לעניין התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין, ההלכה ידועה היא שערכאת הערעור לא תטה להתערב על חומרת העונש. מפנה לע"פ 3091/08 בעניין טריגר ובע"פ 8980/12 בעניין פלוני.
אפנה לעניין ר"ע 6180/64 שם כתוב שלא די בעצם המסקנה כי לא מספיק שהערכאה הראשונה אילו ישבה הייתה פוסקת עונש אחר.

המערער 1:
אינני יודע מדוע נאמר שלא שילמתי את כל הקנסות.
גם אני וגם שותפי, בעלי משפחות, יש לי ילד שעוד חצי שנה צריך להתארס ומבקש לשנות את העונש לעבודות לתועלת הציבור, כי זה יפגע בנו לדורי דורות.
מעבר לכך, השיקים שחזרו עד לרגע זה, ניסיתי לבקש ממע"מ את השיקים כדי להחליף אותם בכסף עם בעלי השיקים, ואין עם מי לדבר במע"מ. יושבים שם אנשים שמעבר למשכורת ולדאוג למדינה לא מוכנים לשמוע את האנשים שנפלו. ב"כ המשיב שנמצאת כאן כן ניסתה להקשיב לנו אך לא זכינו למענה ממע"מ.
היום אני עובד במקום אחר, ולא כפי שנמסר. החלפתי עבודה בשל ההיעדרויות שלי לטובת ביהמ"ש.

המערער 2:
מצטרף לדברי המערער 1. שנה וחצי לקח לי עד שמצאתי עבודה. תודה לאל מצאתי עבודה. אם אני אפסיד את החודשיים האלה, לא אוכל לשמור על מקום עבודתי.

<#6#>
פסק דין
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה מיום 9.11.14, בעניינם של המערער 1, אשר מוסקוביץ, והמערער 2, עמרם לוי.

השניים הורשעו, לפי הודאתם, בכתב אישום מתוקן, בשבע עבירות של אי הגשת דוח במועד לפי סעיף 117 (א) (6) יחד עם סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.

שני המערערים היו מנהלים פעילים של חברה ולא הגישו דוחות תקופתיים לגבי שישה חודשים, כמו כן לא צירפו תשלום מלא על הדוח התקופתי לחודש אחד. הם נדונו לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות, לארבעה חודשי מאסר על תנאי ולקנס בסך 9,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

שמענו את טענות הצדדים. טענתם העיקרית של המערערים היא שבסופו של דבר הוסר המחדל. בעניין זה גם שמענו שלמעשה ניתן היה להסיר את המחדל במלואו ערב מתן גזר הדין, ורק מחמת אי אישור ההלוואה המיוחדת שניתנה לצורך כך במועד, נדחתה הסרת המחדל עד לאחר מתן גזר הדין.

המדינה סבורה כי אין להבדיל בין שני המערערים, ובכל מקרה שיעורו של עונש המאסר בעבודות שירות היה לפי רף המתחם הנמוך שהוצע על ידי המדינה, ועל כן אין מקום להתערב בעונש.

התלבטנו במקרה זה, שכן לא נראה לנו שנפלה טעות בגזר דינו של בית משפט קמא. ואולם, בעיקר לנוכח העובדה שבסופו של דבר הוסר המחדל, מה עוד שנראה כי האישור להלוואה שאיפשרה את הסרת המחדל ניתן למעשה עוד לפני מתן גזר הדין, והתשלום שולם זמן קצר לאחר מתן גזר הדין – ניתן לראות בכל אלה משום סיבה להקלה מסוימת בשיעורו של עונש המאסר בפועל. משקל מסוים ניתן גם לנסיבותיהם האישיות של המערערים, הגם שידועה לנו ההלכה שלפיה השיקולים האישיים של הנאשמים בעבירות מס נסוגים מפני האינטרס הציבורי.

לעומת זאת, איננו סבורים שיש מקום להתערב בעונש הקנס.

לפיכך התקבלו שני הערעורים, במובן זה שיוטל על כל אחד משני המערערים עונש של חודשיים מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, חלף עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות שהוטל בבית משפט קמא.

יתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

המערער 1, אשר מוסקוביץ, יתייצב לריצוי עונשו ביום 12.4.15. באותו יום יהיה עליו להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות במפקדת מחוז מרכז ברמלה. מקום ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות הוא באתר ההנצחה ביהוד.

המערער 2, עמרם לוי, יתייצב לריצוי עונשו ביום 12.4.15. באותו יום יהיה עליו להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות במפקדת מחוז מרכז ברמלה. מקום ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, כפי שנמסר לנו בעל פה, הוא בבית החולים הגריאטרי בתל השומר.

אם מסיבה כלשהי אין ניתן לבצע את עבודות השירות במקום שנקבע, יקבע הממונה על עבודות שירות מקום חלופי לביצוע עבודות השירות, ויודיע על כך לבית המשפט מבעוד מועד.

<#7#>
ניתן והודע היום כ"ד אדר תשע"ה, 15/03/2015 במעמד הנוכחים.

מנחם פינקלשטיין, סגן נשיא
שמואל בורנשטין, שופט
מיכל ברק נבו, שופטת

הוקלד על ידי הראל ליבוביץ