הדפסה

מוסטפא נ' מדינת ישראל

בפני
כב' השופטת ר. למלשטריך- לטר
תובע
שכיב מוסטפא ת.ז. XXXXX969

נגד

נתבע
מדינת ישראל

החלטה

1. המבקש הגיש בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד על מנת שבית המשפט יורה למשיבה שלא להתחיל בפינוי המבקש מהמקרקעין הידועים כגוש 18975 חלקה 3 ו – 83 וכן יורה להפסיק את הליכי הפינוי וההריסה עד להכרעה בתובענה.

2. התצהיר שתמך בבקשה הבהיר כי סבו של המבקש החזיק בחלקה 3 גוש 18975 ביישוב בעאנה לפני שנות ה – 50 (אין התייחסות לחלקה 83) והמבקש עצמו מחזיק בחלקה 3 מאז שנת 1955 אך המקרקעין לא הוסדרו אצל פקיד ההסדר. הוזכר כי יורשי הסבא הגישו תביעה בשנת 1994 על מנת להכיר בזכות הבעלות לאחר שמשנת 1955 נבנו על הקרקע בתים למשפחת המנוח ובניו. נטען כי המשיבה לא התנגדה במשך השנים למה שנעשה במקרקעין והחזקה ממושכת מקנה לו זכות קניינית במקרקעין.
אלו עיקרי הבקשה לסעד מניעה דחוף במעמד צד אחד.

3. עיינתי בכתב התביעה שצורף לו ממנו עלה כי מדובר על חלקה כשהתובע טוען בה למעמד של בר רשות בשל החזקה בחלקה 3 ו – 83 בגוש 18966 (ולא 18975) בשל החזקה מעל 50 שנה במקום. בכתב התביעה נזכר בסעיף 7 כי המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום בחיפה (57177-11-10) למתן צו פינוי והריסת הבית שבו מתגורר התובע וניתן פס"ד בהעדר. פסק הדין הוגש לביצוע ונפתח תיק הוצל"פ 34-03929-12-5 . עוד נרשם כי המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין "והתקיים דיון במעמד הצדדים ובית המשפט נתן לתובע את ההזדמנות לפנות לבית המשפט המחוזי כדי להשמיע את טענותיו לגבי הטענה לזכות קניינית או מעין קניינית במקרקעין". בכך מסתיים התיאור של ההליכים השונים.

4. דחיתי את הבקשה למתן צו במעמד צד אחד ופירטתי שהבקשה מכסה יותר משהיא מגלה. לא צורפו מסמכים נדרשים על מנת לתמוך בטענות, לא צורף פרוטוקול החלטת ביטול פסק הדין. לא נמסרו פרטים לגבי הליך הפינוי המיועד ומתי ניתנה עליו הודעה. לא הוסבר אם אכן בית משפט השלום ביטל את פסק הדין ונתן הזדמנות למבקש לפנות לבית המשפט המחוזי – מדוע לא עיכב הוא עצמו את הליכי ההוצל"פ. עוד לא הובהר מדוע אם הטענות הן לחזקה ושימוש במקרקעין יש מקום לפנות לבית המשפט המחוזי.
כמו כן ניתנה החלטה הדורשת תגובת המשיבה.

5. בעקבות החלטתי זו צירף המבקש מספר מסמכים ובמקביל התקבלה תגובת המשיבה המבקשת לדחות את הבקשה על הסף.

6. להלן עובדות הרקע כפי שעולןת מתגובת המשיבה והמסמכים שהוגשו לגבי הבקשה לסעד זמני
6.1 הבקשה לסעד זמני מתייחסת לחלקות 3 ו– 83 בגוש 18975 (להלן: "המקרקעין"). (התצהיר התומך מתייחס לחלקה 3 בלבד)
6.2 נסחי הרישום שצורפו מלמדים כי הבעלים של המקרקעין כפי שרשום ברשם המקרקעין היא המשיבה, רישום לאחר הסדר משנת 1957, ורישום פיצול משנת 1990.
6.3 העדר זכויות הבעלות ההיסטוריות (הנטענות והמוכחשות) של המבקש או מי מבני משפחתו לגבי גוש 18975 הוכרע בהליכים משפטיים קודמים :
א. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק הסדר
348/94 (ניתן ביום 2.4.2000)
ב. פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בתיק ע"א 3250/00 (ניתן ביום 3.11.2002).
ג. החלטתו של בית המשפט העליון לדחות את העתירה לקיום דיון נוסף בתיק דנ"א 9702/02 (ניתנה ביום 2.3.2003).

יצויין כי בית המשפט העליון קבע בפסק הדין ( כב' השופט ברק) כי המסלולים המאפשרים לחלוק על לוח זכויות שפורסם, סגורים בפני המבקש.
6.4 ביום 2.4.09 נשלחה למבקש ולבני משפחתו התראה בה נדרשו לסלק ידם מהמקרקעין ומחלקה 6 בגוש 18966, ו כן להרוס את המחוברים .
6.5 ביום 30.11.10 הוגשה כנגד המבקש (ונגד אביו וסבו), תביעה לסילוק יד והריסה במסגרת תיק 57177-11-10 בית משפט השלום בחיפה.
6.6 ביום 9.6.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ונפתח תיק ההוצל"פ.
6.7 ביום 30.5.13 כשנתיים לאחר מתן פסק הדין ולאחר קבלת התראה ממשטרת ישראל הוגשה על ידי המבקש ואביו בקשה לביטול פסק הדין בטענה שלא נמסר להם העתק מכתבי בית הדין או מפסק הדין. התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין וטענה זו של המבקש נדחתה עובדתית. באותו מעמד טען המבקש טענה עובדתית חדשה לפיה הינם בעלי זכויות במקרקעין מכוח הסכם חליפין משנת 2001 (להלן : "טענת החליפין"). טענה זו סותרת את הטענה לחזקה רבת שנים.
בבקשה לסעד זמני כפי שהוגשה בפניי נטען לחזקה רבת שנים. לאחר שבקשתי מסמכים שונתה הטענה לכך שהזכות מקורה בעסקת חליפין שבוצעה בשנת 2001 עם המועצה המקומית בעינה.
6.8 לאחר העלאת טענת החליפין נתן בית המשפט אפשרות למבקש במהלך 60 יום לנקוט בכל הליך שימצאו לנכון לעניין הטענה החדשה.
6.9 ביום 24.12.13 לאחר שנמצא כי המבקש לא נקט בכל הליך ניתנה החלטת בית משפט השלום אשר דחתה את הבקשה לביטול פסק הדין. פסק הדין לסילוק יד והריסה -חלוט.

7. שיקולים בצו מניעה
7.1 בבחינת הסעד למתן צו מניעה, נותן בית המשפט משקל לשני טיעונים מרכזיים : סיכויי התביעה העיקרית או הוכחת זכות לכאורה והשני הוא מאזן הנוחות. בין שני אלו קיימת מקבילית כוחות. ראו רעא 769/11 דנה אלמוסני נ' גרציאלה כרמון, (4.5.11) -
"בית המשפט בעת בחינתה של בקשה לסעד זמני נזקק בית המשפט היושב בדין ליתן דעתו לשני שיקולים מרכזיים: הראשון, סיכויי התביעה העיקרית – ודי לעניין זה בהנחת תשתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה – והשני, מאזן הנוחות, קרי האם הנזק שיגרם למבקש הסעד הזמני עקב אי מתן הצו עולה על הנזק שיגרם לבעל הדין שכנגד עקב מתן הצו.
בין שני השיקולים הללו מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד, יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני (רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית ([פורסם בנבו], 25.6.2007)). "
בנוסף, בודק בית המשפט טענות סף כמו פניה בהעדר נקיון כפיים, או שיהוי.
8. דיון
8.1 העדר נקיון כפיים – המבקש בבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד לא פרש את מלוא היריעה העובדתית השייכת לבקשה. לא הובא בפני בית המשפט כי נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון כי חסומה דרכו של המבקש לטעון כנגד זכותה הקניינית של המשיבה במקרקעין. לא הובא בפני בית המשפט כי פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה המורה על פינוי המבקש ובני משפחתו הינו פסק דין חלוט. המבקש טען שניתנה לו הזדמנות לפנות לבית ה משפט המחוזי על מנת לברר את טענתו הקניינית על אף שהזמן לעשות זאת חלף זה מכבר ובמועד הפניה לא היתה לו כל אפשרות כזו מכוח החלטת בית משפט השלום. המבקש לא פרש בבקשתו כי דרישת הפינוי מכוח תיק ההוצל"פ היא דרישה שהומצאה לו כבר ביום 15.11.12 , כאשר מועד הפינוי נקבע ליום 1.11.13 עד 1.12.13.

וכן ראו מתוך עעמ 2215/08 שייך חליל אברהים עלמי נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה (17.3.08) –
"כידוע, על המבקש סעד זמני מבית המשפט לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את מלוא התשתית העובדתית. במקרה דנן, נמנעו המבקשים מלפרט בבקשתם את מלוא התשתית העובדתית הכוללת הליכים רבים והחלטות שיפוטיות רבות של ערכאות שונות, כמתואר לעיל. אמנם מרביתם של ההליכים עניינם הליכים שננקטו על ידי או נגד המשיב 5, אולם עצם התקיימותם היה ידוע למבקשים, בוודאי במהלך ולאחר ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא. התשתית העובדתית הרלוונטית הובאה לראשונה בתגובתם של המשיבים. סבורני כי כבר מטעם זה, ניתן היה לדחות את הבקשה."
וכן ראו רעא 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ. מסגרית האחים אבו בע"מ (3.12.00-)
"הלכה עתיקת יומין היא שאין פותחים למבקש כזה את שערי בית -המשפט; ככתוב: "מִי-יַעֲלֶה... נְקִי כַפַּיִם וּבַר-לֵבָב אֲשֶׁר... וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (תהלים, כד, ג-ד [א]). למותר להרבות דברים על הלכה זאת. אף בלי לחוות דעה בשאלות שהוצגו למעלה יש בטעם זה – בצירוף טעמים נוספים שיובאו להלן – כדי לדחות את הבקשה."
וכן ראו מתוך רעא 850/97 -

"אף שהמבקשים גילו בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי את דבר עצם קיומו של ההליך אשר התנהל בפני בית המשפט השלום ברחובות, מסקנתי היא כי לא עמדו בחובה המוטלת עליהם לפרוש בפני בית המשפט את מלוא היריעה העובדתית הנדרשת לשם הכרעה בעניינם. חובה זו, לגלות את מלוא הפרטים הרלבנטיים, שרירה וקיימת ביתר שאת כשמדובר בבקשה לסעד זמני המוגשת במעמד צד אחד בלבד, כפי שהיתה בבקשת המבקשים. בענייננו, לא טרחו המבקשים לגלות בבקשתם את השתלשלות העניינים.... סבורני, כי צדקה השופטת דלמטה בקביעתה כי התנהגותם של המבקשים עולה כדי חוסר נקיון כפיים. די היה בקביעה זו לבדה כדי להצדיק את דחית בקשת המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי."

התנהלות המבקש בהגשת הבקשה לצו מניעה, די בה כדי לדחות את בקשתו על הסף.
8.2 לעניין הזכות לכאורה - קיים פסק דין של בית משפט עליון שהוא חלוט ממנו ניתן ללמוד כי למבקש אין אפשרות לחלוק על בעלות המשיבה במקרקעין מכח רישום ההסדר. בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון– נדחתה. קיים פסק דין חלוט של בית משפט השלום המורה על הריסת המבנים וסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין .
טענת המבקש היא לזכות מעין קניינית מכח חזקת שנים או לזכות בשל היותו בר רשות. טענות הקשורות לחזקה ושימוש תחומים במסגרת סמכות עניינית של בית משפט השלום.
טענת התובע כי נעשתה עסקת חליפין עם המועצה המקומית בעיינה בשנת 2001 וזה מקור זכותו, לא נתמכת בתצהיר, סותרת את הטענה שבתצהיר לחזקה רבת שנים, ואין לה מקום כטענה עובדתית חלופית הסותרת את הטענה המוצהרת.

ניתן לומר כי סיכויי התביעה בעניין זה קלושים ביותר, אם לא אפסיים. במצב דברים זה גם לא עולה הצורך לבדוק את שאלת מאזן הנוחות.

9. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחית על הסף ולא יעוכבו הליכי ההוצל"פ.

10. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪.

11. בתוך 14 יום מהיום יודיע המבקש האם הוא עומד על ניהול כתב התביעה העיקרי בתיק.

12. התיק אלי למעקב ביום 19.3.14.

13. המזכירות תודיע לצדים על החלטה זו.

ניתן היום, ג' אדר ב תשע"ד, 05 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי מיכל זבטני