הדפסה

מוחמד גזאלין נ' קל-קל תעשיות (2002) בע"מ ואח'

בפני כב' השופטת עירית הוד

התובע

מוחמד גזאלין ת.ז. XXXXX798
ע"י ב"כ עו"ד חאלד מונגד זועבי

נגד

הנתבעות

  1. קל-קל תעשיות (2002) בע"מ
  2. איילון בע"מ - חברה לבטוח

ע"י ב"כ עו"ד גלעד גושן

<#2#>

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 14.4.79, עותר, כי בית המשפט יורה לנתבעות לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות מעורבותו בתאונת עבודה מיום 15.5.05.

ותמצית טענות הצדדים

הנתבעת מס' 1 הייתה מעבידתו של התובע במועדים הרלוונטיים והנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות מעבידים.

התובע טוען, כי ביום 15.5.05 אירעה תקלה באחת מהמכונות לייצור ארגזים. על פי הנחיות הנתבעת מס' 1 הוא ניגש לתקן מכונה שהקצה התחתון שלה היה בגובה 2 מטר מהרצפה. התובע טוען, כי עלה למכונה באמצעות סולם ותיקן את התקלה. לאחר התיקון וכאשר התכוון לרדת מהמכונה ולדרוך על הסולם, רגלו החליקה מהרמפה והוא נפל מקצה הרמפה על עגלת התבניות הנמצאת מתחת לרמפה ובטנו נפגעה מהפין של העגלה.

התובע הובהל באמצעות אמבולנס לבית חולים העמק למיון טראומה והועבר, מיידית, לחדר הלם עקב הערכה קלינית, כי הוא בשוק. התובע עבר ניתוח במהלכו זוהה קרע בעורק הכלייתי הימני. לאחר הניתוח הועבר התובע לטיפול נמרץ להמשך טיפול וחובר למכונת הנשמה. ב- 18.5.05 עבר התובע ניתוח נוסף וב- 23.5.05 עבר בדיקת CT בטן. ביום 29.5.05 שוחרר התובע לביתו עם המלצה להמשך טיפול ומעקב. ביום 3.6.05 התובע סבל מכאבי בטן והקאות ובשל כך פנה לחדר מיון שם בוצע CT בטן. התובע אושפז במחלקה הכירורגית ושוחרר ביום 6.6.05 עם המלצות למנוחה והמשך טיפול.

התובע טוען, כי המקום בו עבד והמכונה שניקה הינם בבחינת דבר מסוכן הנמצא באחריות הנתבעת ועל כן עליה להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידה לגביהם שבגינה תחוב כלפיו. לטענתו, אין באפשרותו לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה ואירוע התאונה מתיישב יותר עם הטענה שהנתבעת מס' 1 לא שמרה על כללי הזהירות והבטיחות בעבודה מאשר עם המסקנה ההפוכה ועל כן עליה להוכיח, כי לא הייתה רשלנות מצידה.

לטענת התובע, הנתבעת מס' 1 התרשלה בין היתר שעה שלא דאגה לספק לו מקום עבודה בטוח, לא דאגה לעליה וירידה בטוחה מהמכונה, לא דאגה לניקיון הרמפה ורצפת המפעל שהיו מלוכלכים בשמן, מים וקלקר, לא דאגה שהעגלה תהיה רחוקה מהמכונה, נתנה לו לעלות ולרדת מהמכונה באופן מסוכן ובלתי בטוח, לא התקינה מדרגות קבועות לעלייה או ירידה מהמכונה, לא הדריכה אותו בעבודתו, לא הזהירה אותו מפני הסכנות הכרוכות בביצוע עבודתו, לא סיפקה לו מכשירים מתאימים לביצוע עבודתו, לא סיפקה לו אמצעי הגנה, לא נהגה כפי שמעביד סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין והפרה חובות חקוקות.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לתובע נקבעו נכויות זמניות ומיום ה- 1.7.06 נקבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28% ולאחר הפעלת תקנה 15 נכות צמיתה בשיעור 35%.

התובע טוען, כי טרם התאונה היה בריא בגופו ובנפשו והשתכר למחייתו ובעקבות התאונה הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה פיזית, אינו מסוגל לשבת לפרק זמן של למעלה מעשר דקות, אינו יכול לאכול באופן חופשי או ללכת רגיל, מתקשה בעלייה וירידה במדרגות וכן מתקשה בשכיבה וישן על גבו בלבד. עוד טוען, כי בעקבות התאונה הוא סובל מתכיפות קלה בהטלת שתן. לטענתו, בעקבות התאונה נותרה לו צלקת גסה ורחבה בחלקה קלואידית מעצם הקסיפואיד עד עצם הפוביס. לטענתו, במישוש קיימת התרופפות דופן הבטן ובקע צלקתי המצריך שימוש בחגורת בטן באופן תמידי.

עוד טוען התובע, כי מאז התאונה לא שב למעגל העבודה וכי הוא נמצא באי כושר. התובע טוען, כי יתקשה למצוא עבודה המתאימה למגבלותיו וכושר תפקודו והשתכרותו נשלל באופן מוחלט.

התובע מוסיף וטוען, כי בעקבות התאונה נגרמו וייגרמו לו הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות וכי הוא נזקק ועתיד להיזקק לעזרת צד שלישי. התובע טוען, כי בעת התאונה היה רווק וכי התאונה פגעה בו נפשית וגופנית באופן קשה והדבר פוגע בסיכוייו להתחתן ולהקים משפחה. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, אובדן זכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, פיצוי בגין אובדן הסיכוי להינשא וכאב וסבל.

הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התרחשותה. לטענתן, אף אם ארעה התאונה הרי שארעה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע. כמו כן, מכחישות את הנזקים הנטענים וקיום קשר סיבתי בינם לבין התאונה. הנתבעות טוענות, כי הנזקים הנטענים הינם מוגזמים ואין להם אחיזה במציאות. הנתבעות מכחישות את הטענה לפיה הנתבעת מס' 1 התרשלה וטוענות, כי אינן אחראיות לקרות האירוע.

הראיות

לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל מר דני פרץ מטעם הנתבעות (להלן: "פרץ")- הבעלים של הנתבעת ומנהל התפעול במפעל. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הוגשו ראיות בכתב והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעת של ד"ר בועז מושקוביץ לפיה נותרה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 28%. הנתבעות הגישו חוות דעת של ד"ר אברבנאל יוסף אשר קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10% בגין צלקת. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 7.10.08, פרופ' אריה לינדנר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי. ביום 31.12.08 בוטל מינויו של פרופ' לינדנר ותחתיו מונה פרופ' עופר נתיב כמומחה מטעם בית המשפט. לאור הודעתו של פרופ' נתיב באשר לעומס עבודתו בוטל מינויו ובמקומו מונה פרופ' שמעון מרטיק כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי.

במסגרת חוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי נותרה לתובע נכות פלסטית בשיעור 10% ונכות בשיעור 5% בגין התרופפות הבטן וכי אין לתובע מגבלות תפקודיות בגין הנכויות האמורות. המומחה נחקר על האמור בחוות דעתו ולאחר שהוצג לו מסמך ממנו עולה, כי יש לתובע בקע העיד, כי תיאורטית מצבו הרפואי של החולה יכול להשתנות וטען, כי מוכן לבדוק את התובע פעם נוספת. בהחלטה מיום 15.11.11 נקבע, כי המומחה יבצע בדיקה נוספת במסגרתה יבדוק אם חל שינוי כלשהו במצבו של התובע וימציא חוות דעת משלימה. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הצלקת הניתוחית ו-20% בגין התרופפות דופן הבטן עם בקע בחתך הניתוחי. לאחר המצאת חוות הדעת המשלימה נשלחה למומחה שאלת הבהרה על ידי הנתבעות ובתגובה השיב המומחה, כי בגין הנכויות העדכניות שקבע בחוות הדעת המשלימה יש לתובע מגבלות תפקודיות שמונעות ממנו ביצוע מאמצים פיזיים מוגברים.

דיון ומסקנות

התובע טוען, כי נפגע בתאונת עבודה וכי התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבעת מס' 1. הנתבעות מכחישות את אחריות הנתבעת מס' 1 לאירוע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.

שאלת החבות

במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי במועד הרלוונטי תיקן מכונה שהקצה התחתון שלה היה בגובה 2 מטר מהרצפה. לטענתו, השתמש בסולם בכדי לטפס למכונה ולאחר תיקונה, כשהתכוון לרדת ממנה, רצה לדרוך על הסולם ורגלו החליקה מהרמפה והוא נפל מקצה הרמפה על עגלת התבניות הנמצאת מתחת לרמפה והפין של העגלה פגע בבטנו (סעיף 5).

בתצהירו טען התובע, כי לאחר שתיקן את התקלה ביקש לרדת מהמכונה וכאשר עמד לדרוך על הסולם רגלו החליקה מהרמפה והוא נפל מקצה הרמפה על עגלת התבניות הנמצאת מתחת לרמפה ופין העגלה חדר לבטנו (ת/1 סעיף 4(ג)). תיאור זה תואם את האמור בכתב התביעה, כמפורט לעיל.

בעדותו אישר התובע, כי ביום התאונה הייתה תקלה וכי הוא לקח סולם, טיפס עליו, פתח את הדלת ועלה על הרמפה. הוא העיד, כי טיפל בתקלה ואישר, כי לאחר שטיפל בתקלה הוא בא לרדת מהרמפה וכי שם את הרגל על הסולם והחליק (עמ' 8 ש' 25-29, 32, עמ' 9 ש' 1-6). בהמשך עדותו נשאל התובע באיזה שלב נפל והשיב, כי כאשר רצה לרדת מהרמפה. הוא טען שזה היה במעבר בין הרמפה לסולם (עמ' 18 ש' 5-7).

התובע נשאל, האם הסולם נשאר לעמוד והוא החליק מהרמפה והשיב, כי אם הוא נפל אז הסולם נפל. התובע הופנה לסעיף 4(ג) לתצהירו ונטען בפניו, כי הסולם עדיין לא נפל בשלב זה שכן לא ציין זאת בתצהיר. בתגובה טען התובע, כי לא נשאל בנדון (עמ' 9 ש' 11-14).

נטען בפני התובע, כי מכתב התביעה והתצהיר עולה, כי הוא ביקש לרדת מהרמפה ולדרוך על הסולם ובטרם דרך עליו החליק. עוד נטען בפניו, כי הוא לא אמר שהסולם נפל או שהוא שם עליו רגל ונפל ממנו. בתגובה טען התובע, כי איבד את ההכרה ואינו זוכר אם הסולם נפל או לא. הוא נשאל מדוע העיד שהסולם נפל והשיב, כי אמר זאת מכיוון שהוא נפל במקום של הסולם (עמ' 9 ש' 15-19).

הנה כי כן, בעוד שבכתב התביעה ובתצהיר טען התובע, כי החליק כאשר בא לדרוך על הסולם הרי שבעדותו טען, כי שם את הרגל על הסולם והחליק. בהמשך העיד, כי היה במעבר בין הרמפה לסולם. בעניין זה קיימת סתירה בעדות התובע. עם זאת, מצאתי, כי אין עסקינן בסתירה משמעותית היורדת לשורשו של עניין והיא אינה מלמדת, כי התובע אינו אמין ומהימן. לא מן הנמנע, כי אין בידי התובע לשחזר באופן מדויק את מהלך האירועים שהביא לפגיעתו. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי התובע הובהל למיון טראומה וכי הועבר מיידית לחדר הלם. לא ניתן לשלול, כי בשל ההלם בו היה שרוי התובע בעקבות התאונה לא זכר באופן מדויק לפרטי פרטים את מעשיו בשניות שקדמו לנפילתו. סבירה בעיניי טענת התובע לפיה בשל מצבו לאחר התאונה הוא אינו זוכר האם הסולם נפל אם לאו וכי עדותו בנדון נסמכה על מקום נפילתו וההיגיון, כי אם נפל במקום של הסולם אזי גם הסולם נפל.

התובע אישר, כי ביקש לרדת לאחר שהתקלה סודרה וכי לא היה לחץ. הוא נשאל מה הייתה הבעיה לרדת מהרמפה, כמו שעשה פעמים רבות, והשיב, כי יש מרחק מהסולם לרמפה של כ- 40 ס"מ. התובע הוסיף, כי הרצפה יכולה להיות מלאה במים ושמן וטען, כי מדובר במכונת קיטור. נטען בפניו, כי טרם הגיע לסולם והוא השיב, כי מדובר אולי על חצי שנייה. התובע שאל מה זה משנה אם שם את הרגל על הסולם או לא ונשאל מה הבעיה לשים רגל על הסולם ולרדת מהרמפה והשיב, כי הסולם עומד על רצפה עם שמן ומים. נטען בפניו, כי מתצהירו עולה, כי טרם דרך על הסולם וכי הרמפה היא עם חריצים מברזל ואינה מחליקה והוא נשאל שוב מה הייתה הבעיה. בתגובה טען התובע, כי בן אדם נופל וכי לא הייתה שום בעיה. הוא הוסיף, כי אין מדובר במדרגות עם מעקה שניתן לרדת בהן (עמ' 11 ש' 5-18).

לשאלה אם הביא את הסולם בעצמו השיב התובע, כי הוא היה שם וכי הסולם עמד תמיד ליד הרמפה ותמיד היה פתוח. התובע טען, כי לא הזיז את הסולם אשר עמד במקום ואישר, כי ניתן להזיזו (עמ' 11 ש' 19-30). התובע אישר, כי עלה על הרמפה הרלוונטית הרבה פעמים, הוא יודע איך פותחים את הדלת ויודע איפה צריך למקם את הסולם כדי לעלות ולפתוח את הדלת. התובע אישר, כי במועד הרלוונטי עלה לרמפה ללא בעיה וכי הסולם עמד במקום כמו שצריך (עמ' 11 ש' 31-32, עמ' 12 ש' 1-10).

פרץ נשאל כיצד התובע עלה על המכונה והשיב, כי ממה שהבין מהתובע הוא עלה על סולם. הוא העיד, כי אם התובע רצה לרדת מהרמפה אז האפשרות היחידה לעשות זאת היא באמצעות סולם. פרץ אישר, כי התובע עשה את מה שצריך לעשות. נטען בפניו, כי בזמן התאונה לא היה סולם מרותך לרצפה והוא השיב, כי זו מכונה שמיובאת מחו"ל. לטענתו, היצרן בנה את המכונה ללא סולם וב הוראות ההפעלה שלה אין הנחיות לגבי סולם. פרץ טען שהמכונה מותקנת 12 שנים וכי הוא הבין במשך השנים שלא ניתן לעשות שם סולם בטיחותי. לטענתו, בעת שימוש בסולם מרותך יש לאחוז בסולם ביד אחת וביד השנייה לפתוח את הדלת וזה מסוכן וכי יותר בטוח להביא סולם כפול (עמ' 19 ש' 15-22, 29-30). פרץ שב וטען, כי לא ניתן לרתך סולם למכונה הרלוונטית. הוא הוסיף, כי יש להם מכונה חדשה שהם קיבלו לאחר התאונה ואז הם בדקו אפשרות וריתכו סולם (עמ' 19 ש' 25-26). בתצהירו טען פרץ, כי בצידו הימני של המשטח מרותך סולם ובנוסף קיים ליד המכונה סולם נייד (נ/2 סעיף 9). פרץ נשאל האם על המכונה האמורה יש היום סולם מרותך והשיב בשלילה (עמ' 19 ש' 27-28). נטען בפניו, כי בתצהירו הוא טען כי ב צד הימני מרותך סולם והוא השיב, כי זו לא המכונה הרלוונטית (עמ' 19 ש' 31-32).

מעדות פרץ עולה, כי אין ממש בטענה המופיעה בתצהירו באשר לקיומו של סולם מרותך למשטח. עוד עולה מעדותו, כי המפעל קיבל מכונה חדשה לאחר התאונה וכי לגביה נבדקה האפשרות ורותך סולם. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את הטענה, כי לא ניתן היה לרתך סולם למכונה הרלוונטית. לא שוכנעתי, כי הנתבעת בדקה את האפשרות וכי פעלה בכדי לספק לעובדיה כלי עבודה מתאימים ובטיחותיים וסביבת עבודה בטוחה. כמו כן, לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענתו של פרץ לפיה שימוש בסולם הרלוונטי בטיחותי יותר משימוש בסולם מרותך למכונה. ככל שיש ממש בטענה זו הרי שלא ברור מדוע למכונה אשר הנתבעת קיבלה לאחר התאונה רותך סולם. לא שוכנעתי, כי הנתבעת פעלה כנדרש בכדי לוודא שיהיה בידי התובע לעלות למכונה ולרדת ממנה בצורה בטיחותית. לא שוכנעתי, כי הנתבעת פעלה כנדרש בכדי למנוע את התממשות הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה וכי דאגה לכך שלעובד העולה על המשטח לשם תיקון המכונה יהיו אחיזת רגל ויד בטוחות.

אציין, כי אף אם התובע טרם דרך על הסולם בעת התאונה אין בכך בכדי ללמד, כי הסולם אינו רלוונטי לענייננו. סבורני, כי קיומו של סולם קבוע יכול היה למנוע את התאונה וכי העובדה שהסולם לא היה מחובר למכונה והיה במרחק מה ממנה תרמה להתרחשות התאונה. מעדות התובע עולה, כי החליק כאשר היה בדרכו להניח את רגלו על הסולם. התרשמתי, כי העובדה שהסולם לא היה מחובר למכונה והעובדה שהוא עמד במרחק של קרוב לחצי מטר ממנה תרמו להתרחשות התאונה. סבורני, כי התנועות אשר התובע נדרש לעשות בכדי לעשות שימוש בסולם הרלוונטי תרמו לפגיעתו. לא מן הנמנע, כי ככל שמדובר היה בסולם אשר היה מרותך למכונה התאונה הייתה נמנעת. התרשמתי, כי הנתבעת לא פעלה כנדרש בכדי לוודא, כי יהיו לעובדיה, וביניהם לתובע, אמצעי גישה בטוחים למקום בו היה עליהם לעבוד.

פרץ העיד, כי במשך 12 שנות עבודתו במפעל לא היה מפעיל שהתנגד לעלות למכונה וכולם עולים באותה צורה (עמ' 19 ש' 23-25). ברי, כי אין באמור לעיל בכדי ללמד, כי שיטת העבודה אשר הנחילה הנתבעת הייתה בטוחה וראויה.

התובע אישר, כי עלה על הרמפה וירד ממנה פעמים רבות עם סולם. הוא טען, כי הבעיה הייתה שהיה על הרצפה שמן או מים (עמ' 10 ש' 20-28, 31-32). פרץ נשאל, האם המ כונה עובדת בשמן, מים ו קיטור והשיב גם. הוא טען שהיא מופעלת על ידי יחידת כח שעובדת באנרגית שמן ומנועים חשמליים. נטען בפניו, כי בכל המפעל מפוזר חומר של קלקר והוא אישר, כי המוצרים המיוצרים במפעל מפוזרים במפעל. פרץ אישר, כי השילוב יכול לגרום להחלקה והוסיף, כי לכן יש את הפלטה המחורצת כך שכ ל נעל נאחזת שם ולא מחליקה (עמ' 20 ש' 1-8).

מעדות התובע, שנתמכה בעדות פרץ, עולה, כי סביבת העבודה לא הייתה נקייה וכי על רצפת המפעל היו מפוזרים מוצרים המיוצרים במפעל. מהעדויות עולה, כי החומרים האמורים עלולים לגרום להחלקה. התרשמתי, כי הנתבעת לא סיפקה לעובדיה סביבת עבודה נקייה ובטוחה. על הנתבעת היה לוודא, כי עובדיה מוגנים מפני הסכנה הכרוכה בעבודתם. העובדה שעל רצפת המפעל היו מפוזרים חומרים שעלולים לגרום להחלקה יש בה בכדי לחזק את חובתה האמורה של הנתבעת. לא די בחריצים על גבי הפלטה בכדי למנוע את סכנת ההחלקה, אשר התממשה בענייננו והנתבעת לא הוכיחה, כי עשתה דבר מה בכדי למנוע את הסכנה האמורה.

פרץ נשאל, האם כאשר עובד עולה למכונה, האם לא צריך לתת הוראה שמישהו יחזיק לו את הסולם כשהוא עולה ויורד. בתגובה טען פרץ, כי בסולם זווית חובה שאדם נוסף יתמוך בסולם וטען שהתובע עלה בסולם A (עמ' 20 ש' 21-26). אכן, אין חובה, כי עובד נוסף יתמוך בסולם בעת שימוש בסולם מהסוג הרלוונטי ובטיפוס לגובה אליו טיפס התובע במועד התאונה. עם זאת, מצאתי, כי בנסיבות המקרה, ובין היתר, העובדה שעל הרצפה מפוזרים חומרים אשר עלולים לגרום להחלקה, היה מקום לנקוט בשיטה זו כאשר נעשה שימוש בסולם נייד.

בכתב התביעה טען התובע, כי נפל על עגלה שעמדה למרגלות המכונה ונפגע בבטנו מפין העגלה. התובע אישר, כי הייתה במקום עגלה אשר נפל עליה ואישר, כי העגלה על גלגלים וכי ניתן להזיז אותה. התובע נשאל מדוע לא הזיז את העגלה והשיב, כי זה המקום שלה (עמ' 12 ש' 15-18). כן העיד שהעגלה לא הפריעה לו בעבודה (עמ' 12 ש' 24-25).

פרץ העיד שהתובע נפגע מעגלה שהייתה במקום. הוא טען, כי העגלה נושאת תבנית שמעלים למכונה וכי זה מקומה (עמ' 19 ש' 7-10). פרץ נשאל, האם עובד שצריך להיכנס אמור להזיז את העגלה והשיב, כי זו שאלה שלא צריך לשאול אותו והוא לא מפעיל מכונות ומפעיל מכונות נמצא בשתי דרגות מעל עובד ייצור במפעל והוא לומד יותר ואמור בהתאם לשיקול דעתו להזיז את העגלה או לא להזיז אותה (עמ' 20 ש' 9-12).

מצאתי, כי העובדה שבמקום עמדה העגלה האמורה, אשר לה פין בולט, מלמדת על רשלנות הנתבעת. הנתבעת ידעה או אמורה הייתה לדעת, כי עובד אשר עולה על המכונה במהלך עבודתו עלול ליפול וכי הימצאות העגלה מתחת למכונה יש בה בכדי לסכן אותו. היה על הנתבעת לוודא שהעגלה, אשר בלט ממנה פין, לא יעמדו מתחת למכונה באופן שיש בו בכדי לסכן את מי שעולה על המכונה.

פרץ העיד, כי הוא ממונה הבטיחות במפעל ואישר, כי תפקידו לוודא שהעובדים ממלאים אחר ההנחיות הבטיחות במפעל (עמ' 19 ש' 11-14). אינני מקבלת טענתו לפיה הוא אינו האדם המתאים לשאול באשר להזזת העגלה. לא מקובלת עליי טענתו לפיה אינו האדם הרלוונטי מאחר ואינו מפעיל מכונות. על הנתבעת מוטלת האחריות לוודא, כי סביבת העבודה בטוחה. עליה להנחיל שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לסילוק מפגעים אשר עלולים לסכן את עובדיה. איני מקבלת את טענתו של פרץ לפיה השאלה האם להזיז את העגלה אם לאו נתונה לשיקול דעת מפעיל המכונות. ניסיונו של מפעיל המכונות בביצוע עבודתו אינו רלוונטי לסוגיה האמורה.

מצאתי, כי היה על הנתבעת לצפות את הסכנה הכרוכה בנפילה על העגלה הרלוונטית והיה עליה לפעול לשם מניעת התממשות הסכנה האמורה. במסגרת אחריותה להנחיל שיטת עבודה בטוחה ואחריותה לספק מקום עבודה בטיחותי היה על הנתבעת להדריך את עובדיה באשר לסכנות הכרוכות בעליה וירידה מהמכונה בעת שהעגלה נמצאת מתחת למכונה והיה עליה להדריך את עובדיה, כי יש להזיז את העגלה טרם עלייה למכונה.

התובע נשאל מי עבד איתו באולם והשיב, כי בכל משמרת יש חמישה-שישה עובדים ואינו זוכר מי היו העובדים. התובע העיד, כי הרבה אנשים מהכפר שלו עבדו עמו. הוא נשאל האם מישהו מהכפר שלו עבד עמו בעת התאונה והשיב, כי אדם בשם אמג'אד. התובע טען, כי הם לא היו איתו ולא ראו את התאונה. לטענתו, המכונה מסתירה ומי שבאולם לא רואה את מי שנמצא מאחורי המכונה (עמ' 9 ש' 24-32, עמ' 10 ש' 1-2). התובע נשאל מדוע לא זימן את אמגד לעדות והשיב, כי הוא לא ראה את התאונה וכי הגיע מיד אחרי הנפילה. בהמשך העיד, כי בידו לזמנו לעדות (עמ' 10 ש' 13-17).

פרץ העיד, כי ככל שידוע לו לא היו עובדים אחרים שראו התאונה (עמ' 19 ש' 1-2). נטען בפניו, כי בטופס 250 הוא כתב שהתובע נמצא שרוע ברצפה וכי לא נכח לידו איש ועל כן לא יודעים אם נפגע בעליה או בירידה. פרץ אישר טענה זה. נטען בפניו, כי הוא שאל אם מישהו ראה את הנפילה והתברר לו שאף אחד לא ראה אותה. בתגובה טען, כי אף אחד לא היה נוכח (עמ' 19 ש' 3-7).

הנה כי כן, התובע טוען, כי יתר העובדים שעבדו במקום לא היו עדים לתאונה. עדותו זו נתמכת בעדות פרץ, כמפורט לעיל. בנסיבות אלו, אין באי זימון העובדים הנוספים בכדי לפעול לרעת התובע. אציין עוד, כי אין מחלוקת שהתובע נפגע בתאונת עבודה לאחר שנפל ממכונה אשר עלה עליה על מנת לתקנה. כן אין מחלוקת, כי התובע נפגע מפין בולט אשר היה על עגלה עליה נפל ואשר עמדה מתחת למכונה שתיקן. עדות התובע באשר לסוג הסולם ובאשר לחומרים אשר היו מצויים על רצפת המפעל נתמכת בעדות פרץ.

במועדים הרלוונטיים לתובענה, הייתה הנתבעת מס' 1 מעבידת ו של התובע . התובע נפגע ב עת שביצע עבודתו אצל ה ועבורה. בפסיקה דובר רבות על חובת מעביד לנקוט באמצעי זהירות סבירים במטרה להגן על עובדיו מפני סיכונים. בהיותה מעבידתו של התובע הנתבעת חבה כלפי התובע חובת זהירות מושגית לשמור על ביטחונ ו ושלמות גופו במהלך העבודה. על מעביד מוטל, בין היתר, להנחיל לעובדיו שיטת עבודה בטוחה, להדריכם ולנקוט בצעדים סבירים בכדי למנוע מהם סיכונים מיותרים שהיה ביד ו לצפות מראש בהתאם לאופי וטיב העבודה. חובת זהירות קונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות, הנחלק לשניים: צפיות טכנית- האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המקרה המיוחדות את התרחשות הנזק, וצפיות נורמטיבית- האם צריך היה אותו אדם סביר לצפות את התרחשות הנזק.

בנסיבות המקרה שלפניי מצאתי, כי הנתבעת התרשלה. הנתבעת לא סיפקה לעובדיה סביבת עבודה מתאימה ובטוחה, לא נקטה באמצעי הזהירות הדרושים, לא פעלה כנדרש בכדי למנוע החלקה של עובדיה, לא פעלה לשם סילוק מכשולים אשר עלולים היו לפגוע בעובדיה במהלך עבודתם, לא דאגה, כי לעובדיה יהיו מדרך יד ורגל ראויים ולא הנהיגה שיטת עבודה ראויה ובטוחה. עוד מצאתי, כי בשל התרשלות הנתבעת מס' 1 נגרמה התאונה נשוא התובענה וכי הנתבעת מס' 1 יכולה וצריכה הייתה לצפות את התרחשות הנזק.

אשם תורם

בפסיקה נקבע, כי אחריות המעביד לעובדיו איננה מוחלטת ואין הוא צריך או יכול להגן על העובד בכל צעד ושעל. על העובד מוטלת אחריות לגלות תשומת לב, להפעיל שיקול דעת ולפעול בסבירות ובערנות תוך התייחסות לסכנות הטמונות בעבודתו. ישנם מקרים בהם בלהט העבודה, ומתוך רצון לבצעה ביעילות ובזריזות, עלול עובד לנקוט בפעולות מסוכנות מבלי שנתן דעתו לעניין. אין בכך בכדי ללמד בהכרח על התרשלות מצידו של העובד. על מעביד להתחשב בעובדה שבלהט העבודה עלול עובד להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות שמסביב . לפיכך, מוטלת על המעביד החובה להזכיר לעובדיו סכנות אלו. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יטה שלא להחמיר עם עובד אשר בלהט העבודה עלול שלא ליתן את מלוא תשומת הלב הדרושה לסכנות הכרוכות בעבודתו. מצאתי, כי המקרה שלפניי אינו נופל בגדר המקרים בהם נכון ומוצדק לקבוע אשם תורם.

מצאתי, כי אין להטיל על התובע אשם תורם. כפי שעולה מעדויותיהם של התובע ופרץ ניתן היה להזיז את העגלה, אשר הייתה על גלגלים. עם זאת, אינני סבורה כי העובדה שהתובע לא הזיז את העגלה מלמדת, כי יש להטיל עליו אשם תורם. התובע ופרץ העידו, כי העגלה עמדה במקומה. היה זה תפקיד הנתבעת לפעול לשם הזזת העגלה ו/או ליתן הוראות בנדון לעובדיה ולהזהירם מפני הסכנות הכרוכות בהשארת העגלה במקומה. לא הוכח לי, כי התובע לא פעל בקלות ראש ותוך נטילת סיכונים ולפיכך אין זה המקרה המתאים להטלת אשם תורם.

שאלת הנזק

כאב וסבל

התובע אושפז מיום התאונה 15.5.05 ועד ליום 29.5.05. בהמשך אושפז פעם נוספת מיום 3.6.06 ועד ליום 6.6.05. כאמור, בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הצלקת הניתוחית ו-20% בגין התרופפות דופן הבטן עם בקע בחתך הניתוחי. לתובע נכות משוקללת בשיעור 28%.

בתצהירו טען התובע, כי התאונה פגעה באורח החיים שלו וכי אין בידו לבצע חלק מהפעולות והתחביבים שאהב כגון ריקוד דבקה ומשחק כדורגל (ת/1 סעיף 24). בעדותו נטען בפניו, כי הוא טען בתצהירו, כי טרם התאונה הוא היה מוביל את מצעד הריקודים בכפר ושיחק כדורגל וכיום אינו יכול לשחק או לרקוד והוא נשאל מדוע לא זימן מישהו להעיד בנדון. בתגובה טען התובע, כי בידו להביא סרטי וידאו (עמ' 14 ש' 14-17). בנוסף טען התובע, כי בידו להרים את בנו התינוק לדקות ספורות בלבד. התובע לא זימן עדים לשם הוכחות טענותיו האמורות.

בנסיבות המקרה שלפניי ובשים לב לתקופת האשפוז הארוכה, לנכותו של התובע ולאופייה ולטיפולים הרבים שעבר וכן גילו במועד התאונה מצאתי לפסוק לו פיצוי בסך 200,000 ₪ בראש נזק זה.

הפסד השתכרות בעבר

כאמור, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 28%. בשים לב לאופי נכותו, ובין היתר לנכותו הפלסטית של התובע אשר אין לה השלכה על יכולתו התפקודית, קובעת, כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 20%.

התובע נשאל כמה זמן לא עבד אחרי התאונה והשיב, כי עדיין אינו עובד. הוא העיד, כי ניסה לעבוד במקום אחד בתקשוב וטען, כי עבד שם כשלושה חודשים. התובע העיד, כי תפקידו היה לתת מענה טלפוני וכי הוא עזב משום שלא היה לו נוח. לטענתו, העבודה מצריכה ישיבה על כיסא במשך שמונה שעות ביום. הוא נשאל האם חיפש עבודה אחרת והשיב, כי ניסה אולם קשה לאתר עבודה מתאימה (עמ' 12 ש' 28-32, עמ' 13 ש' 1-7).

התובע שלל טענה לפיה יש לו אתר אינטרנט שמעלה תמונות של אירועים ומעלה סרטונים והוא גובה על זה כסף. הוא אישר שיש לו אתר אינטרנט וטען, כי זה משהו חובבני משפחתי עם בני הדודים שלו (עמ' 15 ש' 10-18) וכי עשה עמוד ומקרין שם סרטים. נטען בפניו, כי פעם היה לו משרד בעניין הזה ו עכשיו הוא עובד בבית. התובע נשאל איפה עבד לפני כן והשיב, כי לא עסק בזה בכלל וכי זה לא עסק. נטען בפניו, כי הוא גובה בין 200 ל- 800 ₪ על פרסום שיר והשיב, כי אין דבר כזה וכי מדובר בדברים מ- youtube. נטען בפניו, כי הוא עובד על בסיס מזומן ובתגובה ביקש מעורך הדין כי יביא הוכחות. לאחר שהוקרא לו תמליל שיחה שנערכה בינו לבין חוקר נטען בפניו, כי עולה ממנה בברור שיש לו אתר אינטרנט, שהוא עובד מהבית ומקבל כסף במזומן ונשאל מדוע טען שאין לו אתר והוא לא עובד ובתגובה טען, כי כל ילד יכול לעשות אתר אינטרנט וכי הוא לוקח חומרים מ- youtube וכי אם מישהו רוצה לעלות סרטון הוא יכול לגבות על זה 200 ₪ וטען, כי זה לא כסף (עמ' 15 ש' 27-31, עמ' 16 ש' 4-13). לאחר שהופנה לשיחה נוספת שערך עמו חוקר הוא טען, כי מישהו יכול להעלות סרטון ולהגיד שהוא עבד ולבקש כסף אולם זו לא עבודה ולא עסק (עמ' 16 ש' 17-27). התובע נשאל כמה אנשים פונים אליו בחודש והשיב, כי לא פונים, מלבד האנשים שעורך הדין הפנה ככל הנראה (עמ' 16 ש' 28-29). הוא נשאל מדוע ביקש מהם כסף והשיב, כי הוא זקוק לכסף (עמ' 16 ש' 30-31). התובע נשאל מדוע אמר שהיה לו משרד וכי עכשיו הוא עובד בבית והשיב, כי זה סתם שקרים (עמ' 16 ש' 32, עמ' 17 ש' 1).

התובע הצהיר, כי לפני התאונה היו לו חסכונות של עשרות אלפי שקלים שחסך במהלך השנים בכוונה להקים עסק למסחר ובעקבות התאונה נאלץ להשתמש בחסכונותיו בכדי להתקיים ובכך נגזלה הזדמנותו להקים עסק (ת/1 סעיף 25). בעדותו אישר, כי לטענתו הצליח לחסוך עשרות אלפי שקלים טרם התאונה. לטענתו, החל לעבוד בגיל 15. התובע נשאל מדוע לא צירף מסמך מהבנק התומך בטענתו באשר לחסכונותיו והשיב, כי לא הפקיד את הכסף בבנק וכי היה חוסך, קונה דולרים ושם בבית (עמ' 14 ש' 18-25).

כאמור, בחוות דעתו המשלימה תיקן המומחה את קביעתו באשר לאחוזי נכותו של התובע. לאחר שהמציא את חוות דעתו המשלימה הוציא המומחה מכתב, ביום 9.7.12, במסגרתו ציין, כי בגין הנכויות העדכניות שנקבעו על ידו בחוות הדעת המשלימה יש לתובע מגבלות תפקודיות אשר מונעות ממנו ביצוע מאמצים פיזיים מוגברים.

סבירה ואמינה בעיניי טענת התובע לפיה בשל נכותו בעקבות התאונה נגרמו לו הפסדי השתכרות. טענה זו סבירה לאור שיעור נכותו של התובע, אופייה ואופי עבודתו טרם התאונה. עם זאת, אינני מקבלת טענתו של התובע לפיה אין בידו לשוב למעגל העבודה. התובע לא הוכיח, כי פעל לשם מציאת עבודה אשר תתאים למצבו לאחר התאונה.

כמו כן, עדות התובע באשר לאתר האינטרנט אשר מפעיל לא הותירה עליי רושם אמין. התובע טען, כי אינו גובה כסף בעבור השירים אשר מעלה לאתר. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר בשיחותיו עם החוקרים (נ/2 ו-נ/4). לאחר שעומת עם דבריו לחוקרים אישר, כי הוא יכול לבקש כסף על העלאת שירים לאתר ואישר, כי ביקש כסף מהחוקרים. התובע ביקש להמעיט בשיעור הכנסותיו מהאתר וטען, כי מדובר בסכומים שאינם כסף וכי לא פנו אליו אנשים מלבד החוקרים. עדותו בעניין לא הותירה עליי רושם אמין. אף התנהגות התובע במהלך חקירתו בעניין זה חיזקה התרשמותי בנדון.

טענתו של התובע באשר לחסכונותיו לא הוכחה. התובע לא הוכיח, כי חסך עשרות אלפי שקלים מעבודתו עד לתאונה. כמו כן, לא הוכיח, כי הכסף יועד להקמת עסק וכי בעקבות התאונה נגוזו תוכניותיו האמורות.

ממסמכי המל"ל עולה, כי שכרו הרבע שנתי של התובע טרם התאונה עמד על סך של 15,804 ₪. מכאן, ששכרו החודשי של התובע טרם התאונה עמד על סך של 5,268 ₪. סכום זה נכון להיום בצירוף הצמדה בלבד עומד על סך של 6,544 ₪.

לאחר התאונה היה התובע בתקופת אי כושר בת שלושה חודשים. לתובע נקבעה, על ידי המל"ל, נכות זמנית בשיעור 100% מיום 15.8.05 ועד ליום 30.4.06. מיום התאונה ועד ליום 30.4.06 נגרם לתובע הפסד השתכרות כדלקמן:
75,256= 11.5 X 6,544 סכום זה בתוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה עומד על סך של 92,699 ₪.

מיום 1.5.06 ועד ליום 30.6.06 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 30%. בגין התקופה האמורה נגרם לתובע הפסד השתכרות כדלקמן:
3,926= 30% X 2 X 6,544 סכום זה בתוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה עומד על סך של 4,706 ₪.

מיום 1.7.06 ועד ליום מתן פסק הדין נגרם לתובע הפסד השתכרות כדלקמן:
111,575= 20% X 85.25 X 6,544 סכום זה בתוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה עומד על סך של 117,673 ₪.

הנה כי כן, סך הכל נגרם לתובע הפסד השתכרות בעבר בסך של 215,078₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

התובע יליד 14.4.79. בשים לב לגילו, לנכותו התפקודית ולשכרו טרם התאונה צפוי להיגרם לו הפסד השתכרות כדלקמן: 327,287= 250.066 X 20% X 6,544

הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים

כאמור לעיל, מצאתי, כי בשל פגיעתו תפגע יכולת ההשתכרות העתידית של התובע ועתיד להיגרם לו הפסד השתכרות בשיעור של 327,287 ₪. בהתאמה לגריעה בשכרו יפגעו אף ההפרשות בעבור תנאים סוציאליים ופנסיה אשר מעבידו של התובע יהיה חייב להפריש על פי חוק. אני מעריכה את הפסדו של התובע בגין ראש נזק זה בשיעור 10% מהפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד, כמפורט לעיל, ובסך הכל 32,729 ₪ .

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

התובע טוען, כי במשך תקופה מרובה לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה במקלחת, הלבשה והסעות לבית חולים וטען, כי קיבל את הסיוע מבני משפחתו (ת/1 סעיף 12). בעדותו נשאל התובע מדוע לא זימן לעדות את אמו, אשתו, אחיו וחבר בכדי שיעידו באשר לסבל שלו ובמה נזקק לעזרה ובתגובה שאל מה זאת אומרת להביא אותם. התובע טען, כי יכול להביא את אמו וכי זה לא מנומס לגרור אנשים (עמ' 14 ש' 5-10).

כאמור, התובע לא זימן עדים לשם הוכחת טענתו לפיה נזקק לעזרת צד שלישי לאחר התאונה ולשם הוכחת שיעור העזרה לה נזקק. עם זאת, לאור אופי פציעתו של התובע, תקופת אי הכושר והנכויות הזמניות מעריכה את נזקיו של התובע בראש הנזק שבכותרת, על דרך האומדנא, בשיעור של 60,000 ₪.

הוצאות לעבר ולעתיד

במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בעקבות התאונה נגרמו ועתידות להיגרם לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). כמו כן, בענייננו עסקינן בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזרי הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי. בתצהירו טען התובע, כי מאחר והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, קופת חולים נשאה בהוצאות הרפואיות שהיו בעקבות התאונה אך טען כי היו לו הוצאות רבות בגין נסיעות לבית חולים וקופת חולים, דמי חניה וכדומה.

הנה כי כן, התובע לא טען ובוודאי שלא הוכיח, כי הטיפולים הרפואיים להם נזקק אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. כמו כן, אישר, כי קופת חולים נשאה בהוצאותיו הרפואיות מאחר ועסקינן בתאונת עבודה. התובע לא צירף ראייה כלשהי לשם הוכחת טענתו באשר להוצאות שנגרמו לו בעבר בעקבות התאונה, זאת על אף העובדה שעל כתפיו מוטל הנטל להוכיח את הנזק האמור, אשר כבר התגבש. באשר להוצאות הנסיעה, ועל דרך האומדן, אני מעריכה את הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסך 5,000 .

התוצאה

הנה כי כן, מצאתי כי הנתבעת מס' 1, אשר הייתה מעבידתו של התובע במועדים הרלוונטיים, התרשלה וכי בשל התרשלותה נגרמה התאונה. בעקבות התאונה נגרמו ועתידים להיגרם לתובע הפסדים בסך של 840,094 ₪. מהסכום האמור יש לנכות תגמולי מל"ל משוערכים אשר שולמו לתובע בשיעור של 608,796 ₪.

לפיכך, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך של 231,298 ₪, בגין נזקיו אשר נגרמו בעקבות התאונה נשוא התובענה. בנוסף, מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע שכר טירחת עו"ד בשיעור 20% מהסכום האמור בתוספת מע"מ כחוק. כן מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בגין עלויות חוות דעת והעדת המומחה בסך 8,000 ₪ והחזר אגרה ששולמה משוערכת להיום. הנתבעות ישאו ביתרת האגרה החלה בתיק.

הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.