הדפסה

מודיעין אזרחי בעמ

כב' השופט שלמה לבנוני, סגן נשיא

התובעת
מודיעין אזרחי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אפיק תורג'מן

נגד

הנתבעת
חברת CPC היי טכנולוגיות
ע"י ב"כ עוה"ד עופר דוידוב

פסק דין

1. התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל שעוסקת בשירותי שמירה ואבטחה. הנתבעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל והיא הבעלים של מבנה תעשייתי בן חמש קומות השוכן באיזור התעשיה סולתם ביקנעם.

2. אין עוררין כי ביום 16.7.07 כרתו השתיים הסכם התקשרות בגדרו התחייבה התובעת לספק לנתבעת שירותי שמירה. בעקבות זאת הונח בפניי כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 34,025 ₪ בגין יתרת חוב נטענת של הנתבעת לתובעת, עבור שירותי השמירה בגין חודשי אפריל, מאי ויוני 2009.

3. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובהמשך הדרך, ובהסכמה, ניתנה רשות להתגונן כאשר התצהירים שתמכו בבקשה משמשים ככתב הגנה. בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהיריהם של מר ארז גוזמן (להלן – "גוזמן") , חשב הנתבעת, ומר קובי עוז (להלן – "עוז"), ממונה הבטיחות שלה.

מתחילת הדרך מושמעת טענת ההגנה העומדת בלב טיעונה של הנתבעת. עולה הימנה כי ביום 12.6.09 התקשר לעוז השומר מטעם התובעת ודיווח על הצפת מים. הסתבר כי מקור ההצפה במתקן ריכוך המים של מדיח הכלים, בחדר האוכל השוכן בקומה השלישית של המבנה. ההצפה גרמה לנתבעת לנזקים רבים. בהמשך ערכה הנתבעת את בירוריה ובחינת מצלמות האבטחה שלה העלתה כי השומר מטעם התובעת , שאמו ר היה להיות על משמרתו במבנה שלה, נטש את משמרתו בשעה 21:31 ביום 11.6.09 וחזר ביום 12.6.09 בשעה 05:17, דהיינו בבוקר. אכן אז הוא גילה את ההצפה ודיווח עליה. טענת הנתבעת היא כי מחדל זה גרם לנזקי ההצפה החמורים שלה. בהמשך הדרך, איפוא, הפסיקה הנתבעת את שירותי השמירה של התובעת.

4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר בועז שלמה (להלן – "בועז") , מנהל סניף חיפה שלה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של גב' יעל בן שבת (להלן – "בן שבת"), מנהלת מחלקת הכספים של הנתבעת, וכן של עוז.

בעקבות זאת הגישה הנתבעת בקשה לזימון עד מטעמה. היא ידעה רק כי שמו הפרטי של השומר שנטש את משמרתו הוא ויסאם. היא שיערה שהתובעת תשמיע את גרסתו, בעיקר לנוכח טענתה כי הוא לא נטש את משמרתו כל עיקר. משעה שלא עשתה כן נתבקש בית המשפט לזמן את השומר כעד מטעמה של הנתבעת. הנתבעת התנגדה לבקשה האמורה, בין השאר משום שלשיטתה עדותו של השומר אינה רלוונטית.

5. בישיבת קדם משפט ביום 10.11.11 חזרתי ורשמתי את טענתה של ב"כ התובעת על פיה עדותו של השומר אינה רלוונטית. עוד רשמתי לפניי שב"כ הנתבעת, בגדר ראיותיו, מסתמך על קלטת ממנה ניתן להסיק, לשיטתו, על שמירתו הרשלנית של השומר. לנוכח העובדה שב"כ התובעת לא קיבלה עותק מן הקלטת הוריתי לב"כ הנתבעת לעשות כן. לאחר מכן המלצתי שיינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק. משעה שב"כ הצדדים הסכימו לכך הוריתי על הגשת סיכומי טענות, המונחים בפניי.

6. התובעת טענה, כאמור, כי חובה של הנתבעת עולה לסך של 34,025 ₪. ואולם הנתבעת טענה כי עוד לפני הגשת הגנתה, היא שילמה את חלקו של החוב האמור באופן שיתרת החוב עולה לסך של 19,062 ₪. ואכן בועז, בתצהירו, אישר כי יתרת החוב עומדת על סך 19,062 ₪, הנסב על חשבונית התובעת בגין שירותי השמירה בחודש יוני 09'. חרף הודאה זו ב"כ התובעת, בסיכום טענותיו, חוזר וטוען ליתרת חוב בסך 34,025 ₪, אף נכון ליום הגשת סיכום הטענות (סעיף 1.1). ברי שלדברים אין שחר. התובעת אינה זכאית לסכום קרן העולה על סך של 19,062 ₪.

7. להלן אדרש לעיקר המחלוקת באשר לטענת הקיזוז המובהקת של הנתבעת בגין פועלו הרשלני של שומר התובעת עובר ליום 12.6.09, ואקבל אותה במלואה. ואולם בצד טענת קיזוז מובהקת זו מעלה הנתבעת טענות קיזוז מעורפלות אודות כך שלא קיבלה שירותי שמירה מן התובעת, באופן הפוטר אותה מתשלום בגין שירותים שלא ניתנו, כביכול, בחודש יוני 09'. בדעתי לדחות טענה זו של הנתבעת, מכל וכל. לשיטתה של הנתבעת כשלה התובעת בכך שלא הוכיחה, על דרך החיוב, את שירותי השמירה שהעניקה לתובעת בחודש יוני 09'. הנני דוחה תובנה זו. אם אכן חשדה הנתבעת בתובעת ששירותי השמירה של התובעת לא סופקו כהלכתם, לנוכח אירועי יום ה- 12.6.09, איש לא מנע ממנה להמשיך ולהתחקות אחר קלטות האבטחה שלה, בימים אחרים. אין זאת אלא שהנתבעת ביקשה, בדרך נפסדת, למצוא שלל רב בטענתה, הנכוחה כמסתבר, לעניין אירועי ה- 12.6.09, באשר לשירותים שניתנו במהלך כל החודש, זולת לעניין היום האמור.

אדרש, איפוא, לטענת הקיזוז הספציפית שהשמיעה הנתבעת.

8. אכן, ימים ספורים לאחר האירוע מסרה הנתבעת לתובעת את גרסתה המובהקת המטיחה את האשם בשומר שנעדר ממשמרתו. עוד ביום 16.7.09 שלח גוזמן מכתבו לבועז בו הוא ציין כי "מבדיקות שערכנו מתברר כי השומר הממונה מטעם חברתכם נעדר מהעמדה, ובנוסף לא ביצע את הסיורים במפעל אותם השומר מטעמכם אמור לבצע. ברור, מעל לכל ספק, כי במידה והשומר היה נשאר בעמדה ומבצע את הסיורים הנדרשים אשר היה עליו לעשות כל הנזק שנגרם היה נמנע" (נספח 7 לתצהיר בן שבת). טענה זו נשנתה במכתבו מיום 13.9.09 של ב"כ הנתבעת (סעיף 3 לנספח 8).

9. מלכתחילה טען בועז כי המכתב האמור "הפתיע", והדברים בו חסרי שחר. גרסתו זו של בועז היא עצמה חסרת שחר. שהרי מנספח 10 לתצהיר בן שבת עולה כי ביום 16.6.09 הוא שיגר לה "תחקיר ראשוני לשומרים – אירוע נזילת מים מתאריך 11.6.09 ". אכן התחקיר האמור כלל תרשומת בגין גרסתו של ג'ואמיס ויסאם (להלן – "ויסאם"), הוא השומר הנטען. מהתחקיר עולה כי ויסאם ציין את פועלו הרציף במקום, וללא שנטש אותו ולו לרגע. עוד עולה כי ויסאם נשאל אם הוא יסכים לעבור בדיקת פוליגרף והשיב בחיוב. משמע, הגרסה אודות "הפתעה" היא מיתממת במקרה הטוב, וכוזבת במקרה הפחות טוב.

10. משאלו היו פני הדברים לא זו בלבד שתצהירו של ויסאם היה רלוונטי-גם-רלוונטי, הוא אמור היה להיות המרכזי בראיותיה של התובעת. ואולם התובעת ממלאת פיה מים, גם לא מוסרת את תצהירו של ויסאם, גם מתנגדת להעדתו של ויסאם על ידי הנתבעת, וגם מסתמכת על אמירותיו בתחקיר, שברי שאין להן ערך משעה שלא נתמכו בתצהיר. אכן, סביר להניח שאילו ויסאם היה יוצא מנקיקו ומוסר תצהירו, ברוח התחקיר האמור, הייתה הנתבעת דורשת את חקירתו הנגדית, שאז הייתי מכריע-כאשר-מכריע באשר לאמינות גרסתו.

11. ועוד: לתובעת נמסרה הקלטת המלאה. עוד בשלב הדין ודברים שקדם לתביעה ראתה התובעת חשיבות לעניין זה. שהרי במכתבו של בועז מיום 23.7.09 (נספח ו' לתצהירו), הוא מציין כי "אנו רוצים להביא אדם מטעם מודיעין אזרחי שמתעסק עם פיענוח מצלמות". גם אם הקלטת האמורה נמסרה באיחור, הרי הייתה הזדמנות לתובעת להציג חוות דעת של אותו בר-סמכא מקצועי מטעמה, על מנת שישמיע השגותיו לעניין נאותותה של הקלטת. אבהיר כי חרף האמור בסיכומי הטענות, קלטת זו לא נמצאת בפניי. ואולם אין בכך לשנות ממאזן שיקוליי. אכן אין בדעתי לבחון את הנטען בסיכומי טענות התובעת אודות כך שהקלטת אינה מוכיחה את הנטען על ידי הנתבעת, משעה שהתובעת אינה מספקת ראיה מקצועית מובהקת לעניין זה, אף מסכימה למתן פסק דין לאחר עיון בקלטת, רק על יסוד החומר שבתיק.

12. בתצהיר עדותו של עוז נטען כי בבירור שנערך עם התובעת, בעקבות האירוע האמור, פוטר ויסאם מתפקידו. הנני זוקף לחובתה של הנתבעת את העובדה שנתון עובדתי זה לא נפרס על ידי עוז, בתצהירו הראשון שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, באופן שבועז לא אמור היה להתייחס לכך בגדר תצהיר עדותו. וחרף כל אלו, אם לדברים אין שחר, שהרי לא נפל כל דופי בפועלו של ויסאם, מצפה הייתי שהתובעת בוודאי תביא את תצהירו של ויסאם, לא כמי שחב לה חובת אמונים בתור עובד-לשעבר, אלא כמי שחב לה חובת אמונים בתור עובד- בהווה.

13. עוד מתחילת הדרך מצביע עוז על כך שהשומר מטעם התובעת, אף כל שומר שהוחלף מעת לעת, זכה לקבל תדריך הנחיות לשומרים, רבות ומפורטות, והוא נספח לתצהירו. בגדר תצהיר עדותו של בועז לא ניתנה כל הכחשה לעניין זה. רק בסיכום טענותיה של התובעת, וממילא על דרך של הגנבת ראיות נפסדת, נטען לראשונה כי הנחיות לשומרים אלו לא הובאו לידיעתה, וממילא לא אושרו ונתקבלו על ידה. אם אכן אלו הם פני הדברים אמורה הייתה התובעת להניח לכך תשתית עובדתית בתצהירו של בועז, והיא חדלה ולא עשתה כן.

14. בכך לא מסתיימת המסכת לעניין התנהלות דיונית נפסדת. בגדר סיכומי הטענות מרהיבה התובעת עוז להגניב ראיה שלא עמדה בפני בית המשפט עד הנה, דהיינו העתק מכתב מעיריית יקנעם על אודות הפסקת מים מתוכננת. אכן, יכול שלראיה זו הייתה נודעת חשיבות רבה. ועוד יכול שהתובעת יכולה הייתה להתגדר בטענת הגנה על פיה אין קשר סיבתי בין נטישתו של ויסאם את משמרתו, לבין היקף הנזק שהתהווה. אכן ניתן היה להביא בפניי, אולי, חוות דעת מקצועית לעניין גובה הנזק, בה היה נעשה ניתוח ופילוח לגבי היקף הנזק שיכול היה להימנע אילו ויסאם היה נוכח במקום, לבין היקף נזק שהיה מתרחש מכל מקום. טענתה של התובעת על פיה הנתבעת מייחסת לויסאם אחריות "תחזוקתית", בוודאי שהיא חסרת שחר. מעולם לא נטענה טענה כזו. אף אם ההצפה היא פועל יוצא של רשלנותה של הנתבעת, או היא פועל יוצא של "כוח עליון", הדבר אינו מעלה ואינו מוריד לגבי חובתו המובהקת של ויסאם, לגלות עניין זה במועד. אילו ויסאם היה מתייצב ומשכנע, ראשית, כי נכח במקום, ושנית, שעל פי שגרת סיוריו הוא לא יכול היה לגלות את דבר ההצפה, אלא בשעה פלונית זו או אחרת והדבר היה משליך לגבי היקף הנזק, הייתי דן ומכריע בכך. משעה שויסאם, כאמור, לא מוסר תצהיר, הרי לא זו בלבד שנתון זה פועל לחובת התובעת, ובאופן משמעותי, הוא אף מונע, מיניה וביה, מן התובעת להתגדר בטענות הגנה לגיטימיות לעניין היקף הנזק.

15. דחיתי, עד הנה, את טענת הקיזוז הכללית באשר לחודש יוני 09'. קיבלתי, עד הנה, את טענת הקיזוז בגין נטישתו של ויסאם את משמרתו ביום 12.6.09. נותר לי להידרש לסכום הקיזוז בגין הנזקים הנטענים שנגרמו לנתבעת.

16. בבקשת הרשות להתגונן נטען כי מבטחתה של הנתבעת שילמה לה את נזקיה. ואולם הנתבעת נשאה בסכום השתתפות עצמית בסך 8,313 ₪. ראש נזק זה הוכח להנחת דעתי, על יסוד מסמכי הביטוח המצויים לנגד עיניי. כך, אך הא ותו לא.

בהמשך הדרך נטען כי ניזוק כרטיס אלקטרוני של לקוח של הנתבעת וכי בגין תביעתו הצפויה נגדה היא תחויב בהשתתפות עצמית בסך של 8,500 ₪ נוספים. לא אדרש לתהייה האם הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת, הן לעניין הסיכון הצפוי והן לעניין הוכחתה של ההשתתפות העצמית הצפויה הנטענת, שהרי מכאן ואילך לא התיימרה הנתבעת להביא כל ראיה לעניין זה.

שהרי בתצהירה של בן שבת היא התיימרה לטעון, תוך הרחבת חזית נפסדת, כי "עלות שיקום הכרטיס האלקטרוני של הלקוח הינה 78,663 ₪. הלקוח טרם דרש החזר עלות זו והחברה חשופה מפני תביעה כספית בעניין זה" (סעיף 15). עניין התביעה הכספית, כזכור, לא עמד ביסוד טענת הקיזוז אלא רק ההשתתפות העצמית הכרוכה בכך, ולכך לא ניתן כל אימות. ובסיכום טענות ב"כ הנתבעת הייתה הרחבת חזית נוספת נפסדת, בכך שבנוסף להשתתפות העצמית המוכחת בסך 8,313 ₪ הנ"ל, נטען לפתע כאילו התובעת אמורה לפצות את הנתבעת, שהרי היא "נדרשה להפנות את משאביה השוטפים, עובדיה וציודה, מעבודות לייצור ההכנסה לעבודות שיקום הנזקים במשך מספר ימים, שעלות זו לא כוסתה בפוליסת הביטוח" (סעיף 41). ושוב מדובר בעילה חדשה שלא הונחה לה, לא תשתית של טיעון בבקשת הרשות להתגונן, וממילא לא תשתית של ראיה, בתצהירי הנתבעת וכל זאת ללא בדל-טיעון לגבי כימותה של עילה חדשה לא מותרת זו.

17. כללם של דברים: התובעת זכאית ליתרת החוב בסך 19,062 ₪. הנתבעת זכאית לקזז מסכום זה סך של 8,313 ₪. היתרה לזכות התובעת עולה לסך של 10,749 ₪.

18. התובעת, איפוא, זוכה במיעוט תביעתה המקורית. בעיקר המחלוקת לעניין טענת הקיזוז שהוכחה, ידה על התחתונה. הצבעתי על ההתנהלות הנפסדת הן של התובעת והן של הנתבעת. משכל אלו עמדו לנגד עיניי סבור הייתי שאין ליתן צו להוצאות, זולת לעניין אגרת תביעה יחסית.

19. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,749 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 5.1.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל ובצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

20. המזכירות תמציא עותק פסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________
שלמה לבנוני, שופט
סגן נשיא