הדפסה

מדינת ישראל נ' שרביט ואח'

בפני כב' השופטת לימור מרגולין-יחידי

המאשימה:
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים:

  1. אליהו שרביט
  2. מאיר מיכאל שרביט
  3. ציונה אהרון – נמחקה
  4. יריב דרזון
  5. יחזקאל סיני
  6. משולם בכר

<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד עידית ענתבי
ב"כ הנאשם 1 – עו"ד שמואל קליין
הנאשם 1 התייצב
פרוטוקול (בעניין הנאשם 1)

ב"כ המאשימה:
אנו מתנגדים להמלצת הממונה, זה "לתת לחתול לשמור על השמנת". אני לא יודעת אם הממונה עיין בכתב האישום. הנאשם מואשם בעבירות חמורות על פקודת הרוקחות ויהיה לא ראוי שהוא ישהה במקום שהגישה לתרופות קלה וזמינה. אנו לא חוזרים בנו מההסכמות.

הנאשם:
גם אני מסרתי לממונה על עבודות השירות שאני מעדיף לא לבצע את עבודות השירות בבית החולים איכילוב. הוצעה לי חלופה נוספת של עבודת שירות בבית אבות ונתתי לכך הסכמתי.

<#7#>
טיעונים לעונש
ב"כ המאשימה:
הנאשם הורשע כמפורט בהכרעת הדין, במסגרת הסדר טיעון ואני מפנה לעובדות כתב האישום המתוקן לגבי נאשמים 1 ו- 2. הנסיבות הינן שהנאשם ביצע את כל המעשים לאחר מחשבה ותכנון ברור. הנאשם עשה שימוש ב- 2 חנויותיו שהיו לממכר מוצרים אחרים: מזון וקוסמטיקה, בכדי למכור ולספק תרופות בניגוד לחוק ובכך למעשה עבר את העבירות בהן הורשע. כמפורט בכתב האישום הוא עשה רבות כדי להשיג את התרופות, על-ידי הוצאת מרשמים פיקטיביים כשהוא מוסר לרוקח (נאשם 5) שמות של נשים, כדי שיקבל מרשמים חתומים על-ידי נאשם 6 שהוא רופא ובאמצעות המרשמים הפיקטיביים נופקו לו על-ידי הרוקחים אותם תרופות. הנאשם השיג אותם באופן לא חוקי בחנויותיו וסיפק אותם לאחרים תמורת תשלום. בכך עבר הנאשם מספר פעמים על עבירה של מכירה קמעונאית של תכשיר מרשם, שיווק תכשירים ועוד.
הערכים החברתיים המוגנים ועמדת הפגיעה בהם, גם כאן אין צורך להכביר מילים, הדברים ברורים: סכנה לבריאות הציבור, סכנה מוחשית לחיי אדם. לא בכדי נחקקו חיקוקים המסדירים את הנושא. נושא החזקת והפצת תרופות הוא תחום מוסדר שכן, אין ספק שלולא היה כך, קיימת סכנה לבריאות הציבור, סכנה לשלום הציבור. נכון שבענייננו אין המדובר בתרופות מזויפות כפי שבדרך כלל אנו מכירים בפסיקה בעניין כדורי הויאגרה, אך התרופות סופקו ללא מרשם, מבלי שנבחנה התאמתם לחולים, דבר שהוא מסוכן ללא ספק. לדוגמא, אנטיביוטיקה שיצרוך אזרח ויגלה פתאום שהוא אלרגי לכך ואת הסיכון בכך.
מלבד האמור, באותן פעולות שביצע הנאשם השתתפו גם רופא ורוקחים ובכך בעצם יש גם פגיעה באמון הציבור במערכת הבריאות.
מדיניות הענישה הנהוגה נמצאת בעיקר ביחס לאותן תרופות מזויפות אבל בענייננו, החומרה היא במרשמים הפיקטיביים ומבלי לבדוק את ההתאמה של אותה תרופה לאישה, כשמדובר בגלולות למניעת היריון ולאנשים אחרים בכלל.
לטעמנו, המתחם הראוי בהתחשב בפסיקה הנהוגה נע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל, כשנבקש מבית-המשפט לראות את כלל האישומים כפרשיה אחת.
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – הנאשם ללא עבר פלילי, לקח אחריות בתחילת הדרך, הביע חרטה ובהמשך בבית-המשפט הודה והורשע, חסך זמן שיפוטי. כמו כן, קיים בתיק קושי ראייתי שהביא אותנו לכדי אותו תיקון של כתב האישום והצגת ההסדר ולכן, אנו סבורים כי בנסיבות התיק, העונש ההולם הוא ברף הנמוך של המתחם – 6 חודשים שיכול ויבוצעו בעבודות שירות כפי שיש לנו להיום את המלצת הממונה ומאסר על תנאי וקנס שיהלום את הרווח הכלכלי שהופק מאותן מכירות וישקף את שאט הנפש מאותו רווח כלכלי על-גבי סיכון בריאות הציבור.

ב"כ הנאשם:
ראשית, אני מגיש לבית-המשפט ראיות לעונש מטעם הנאשם ואסופת מסמכים. לגבי המסמך המסומן במעטפה "10", אבקש שלא ייסרק למערכת נט המשפט. כמו כן, העברתי עותק מראיות ההגנה לחברתי.
טווח העונשים בתיק הזה שגם התביעה מבקשת – מאסר שירוצה בעבודות שירות וגם העונש שההגנה מבקשת – מאסר על תנאי, שניהם עונשים סבירים, שמתיישבים עם המעשים והעובדות בהם הורשע הנאשם. אני מסכים שהענישה צריכה להיות ברף הנמוך של טווח הענישה, אך חולק על חב רתי בעניין רף הענישה. הרף התחתון הוא מאסר מותנה והרף העליון צריך להיות מאסר של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות. העונש הראוי בנסיבות הנאשם הוא יותר העונש הצופה פני עתיד, עונש של מאסר על תנאי ואפשר אולי לאזן את זה בקנס יותר גבוה.
מדובר בנאשם פעיל ומוכר, תומך מאוד בקרב הקהילה הפיליפינית, הוא נשוי לאישה ממוצא פיליפיני ולהם 4 ילדים. אפשר לומר עליו שהוא חי בקהילה הזו 24 שעות ביממה, הן במסגרת עסקיו – יש לו 2 חנויות באזור התחנה המרכזית: סופרמרקט גדול ועוד חנות שעוסקת בשירותים לקהילה הזרה: משכון, מתן שירותי מטבע, טלפונים ועוד. הוא גם מעורב בבעיות של הקהילה הזו והוא מוכר החל מהשגרירות הפיליפינית ועד העובדים הזרים ומקומו הפך להיות עליה לרגל, שניתן להיעזר בו בכל צרה. צירפתי שני מכתבים של עובדות פיליפיניות, שנעזרו בנאשם. צירפתי גם צילומים ממקום העסק, כדי שביהמ"ש יראה בצורה מוחשית שבעצם, ההתעסקות בנושא התרופות הוא חלק זניח מכלל הדברים וכל הנושא של ההתעסקות בתרופות ובתוספי המזון התחיל בעצם מרצונו לסייע לפניות של העובדים הזרים שנוצרו, בצרכים המיוחדים בנוגע לתרופות שהם היו רגילים להשתמש בהם מהפיליפינים, כששם זה בלי מרשם והנאשם מעולם לא הבין שבעצם בפעילות שלו יש משום עבירה פלילית. אי ידיעת החוק אינו פוטרת, אבל לא היתה לו כוונה להגיד שהוא פותח עסק נוסף שיתעסק בתרופות. מרגע המגע הראשון עם החוקרים, כשבאו לעשות ביקורת בעסק שלו והסתבר לו שזה פלילי, הוא מיד שינה את דרכיו. הדברים האלה ואפילו דברים דומים הוסרו מיד מהמדפים והוא הפסיק להתעסק בדברים האלה.
לאחרונה, ב- 18.02.14 היתה ביקורת נוספת בעסק שלו, בדיוק באותה מתכונת קודמת ולא רק שהכל נמצא תקין, אלא שיבחו אותו על השינוי.
לא רק שהנאשם הפסיק באחת את פעילותו העבריינית בתחום הזה, אלא נרתם לסייע בכך בכלל.
הנאשם הודה בטעותו בחקירתו הראשונה, היכה על חטא וביקש לסיים את העניין הזה. לא מוצדק שבנסיבות האלה, של שיתוף פעולה יחלפו 3 שנים ממועד החקירה ועד גזר הדין, כשמתוכם שנתיים עד להגשת כתב האישום. גם בניהול התיק בפני בית-המשפט, בית-המשפט ראה שמהרגע הראשון הודיע הנאשם שבכל מקרה יודה ולא ינוהלו הוכחות.
בכל התקופה שחלפה, לא רק שלא היתה הסתבכות בתחום הזה, אלא לא היתה הסתבכות בכל עבירה נוספת. כמו כן, לא מדובר בתרופות מזויפות. מלכתחילה הנאשם התעקש שכל התרופות יהיו על-ידי מרשם רופא וע"י רוקח מוסמך. חברתי מנסה לייחס לעובדה שהיה מעורב רופא ורוקח, איזו נסיבה לחומרה. אני רואה בזה נסיבה לקולא, כי הנאשם לא היה מוכן להשתמש בתרופות מזויפות, אלא ביקש שאלו יהיו תרופות מאושרות על-ידי רופא. גם לגבי המילה "עם מרשמים פיקטיביים" – מעבר לכך שזה לא מופיע בכתב האישום, הנאשם לא מוציא את המרשמים, אלא העביר לרוקח ולרופא רשימת נשים הזקוקות לתרופות האלה.
בנוסף, אין כאן עבירות נלוות כמו שיש בדרך כלל במקרים כאלה, כמו עבירה בקניין רוחני ולפעמים יש עבירות מס ועוד ואין עבירות נלוות.
לנאשם אין עבר פלילי, הוא בן 42, הוא שירת שירות צבאי ואני מפנה ליתר ראיות ההגנה לעונש.
עצם ההרשעה תפגע בו קשות, מעבר לפגיעה הרגילה שיש בהרשעה לכל אדם, שזה פוגע בדימוי העצמי שלו כלפיו, כלפי משפחתו וכלפי הסביבה. כתוצאה מהרשעה, הוא יאבד את הרישיון של נותני שירותי מרפאה ואני מפנה לסעיף 11ה' רבתי לחוק איסור הלבנת הון, שההרשעה כשלעצמה תביא לשלילת הרישיון שלו כנותן שירותי מטבע ויש לזה משמעות.
כמו כן, נבקש שלא לשלוח לעבודות שירות ולהסתפק בעונש מאסר על תנאי, בגין הבן הבכור של הנאשם ואני מפנה לאסמכתאות בראיות ההגנה לעונש. הנאשם עובד בחצי משרה והוא העסיק את אחיו בעסקים האלה ושיקם אותו ואני הייתי עד למצב שהנאשם ישב אצלי במשרד ונזעק לבוא לאיזה חבר, כי הבן היה במצב שהיה צריך עזרה. מרבית זמנו הנאשם מטפל בבנו.
אפשר להשוות את עונשו של הנאשם לעונשו של נאשם מס' 2, אחיו שנידון למאסר על תנאי.
העובדות היבשות של כתב האישום הן זהות, אך אני לא מתעלם מהדומיננטיות שהיתה לנאשם הזה. הנאשם הוא זה שפנה לרופאים, אך אבקש מבית-המשפט לבדוק, שאפשר לאזן את זה בהבדלים אחרים שפועלים לטובת הנאשם. למשל, הנאשם הוא חסר כל עבר פלילי ואחיו הוא אדם שהיו לו 5 הרשעות, מתוכם 3 שנות מאסר בפועל. יש נסיבות מסוימות של הנזק לילד, כך שאפשר לאזן בין הדברים.
אני מפנה לפסיקה ברע"פ 654/13 ולתיק 20441-12-10.

הנאשם:
אני מבין ומודה במעשיי. אני מרכין את ראשי על כל עונש שייגזר עלי.
אני מגיל 12 התייתמתי והבנתי שעלי לקחת את החיים ב- 10 אצבעות והתחלתי דרך מאוד סבוכה. נולדתי בעיירה שמוגדרת כאזור של שיקום שכונות, עבדתי מאוד קשה בשטיפת חדרי מדרגות במשך שנים ועבודה במאפיה ואחרי הכל הגעתי גם לקבלת תואר מאוניברסיטת ת"א, הכל בכוחות עצמי. אמי גידלה 7 ילדים והבנתי שזו הדרך האמיתית. עם השנים נולדו לי 4 ילדים כשהראשון ביניהם הוא לצערי נולד עם תסמונת מיוחדת ולמדתי על התסמונת הזאת, היא תסמונת שבדרך כלל אומרים שנוצרת מטראומה בלידה והבנתי שאני חייב להירתם לילד, כי אחרת זה יכול להיגרר למשהו לא טוב. נכנסנו למלחמה הזו בצורה מאוד קשה, הייתי בהדרכות של אנשים מחו"ל שטיפלו בתסמונת הזו ובגיל 5 הילד הוציא את המילה הראשונה בסביבה שלו. מבחינתנו זה היה נס והילד היום בבית ספר מיוחד, אני מלווה אותו ואנחנו עובדים שיקבל ביטחון. כל מה שהילד עבר היום אנחנו מקבלים את זה בצורה כזאת של המון התפרצויות. הוא מזכיר את הבכי שלו מדי יום, בוכה בסתר כדי לא לחשוף את המראה שלו, כי הוא מרגיש שאני גם סובל מהמצב שלי.
לקחתי על עצמי החלטה שהילד בראש מעייניי. בחרתי לי דרך שאוכל להיות זמין בכל רגע, החל משעות בית ספר ולא אסתיר את העובדה המהותית של מעשיי. עשיתי מעשה שלא מאופיין באופי שלי. אני חושב שמגיע לי ולפעמים המציאות והסביבה יכולה לפגוע באנשים שלא מגיע להם להיפגע.
זה לא האופי שלי ותמיד חיפשתי את הדרך הקשה.

ב"כ המאשימה:
ניסיתי לבדוק את הנטען במסמך 10 ואין לי כרגע תשובה. אבקש שביהמ"ש לא יתייחס לאותם דברים מבלי שבדקנו אותם.

<#8#>
גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו כמפורט בהכרעת הדין, במסגרת הסדר טיעון. בגדר הסדר הטיעון תוקן כתב האישום. בסופו של דבר, הורשע הנאשם בארבעה אישומים שונים, אשר לשיטת המאשימה מהווים אירוע אחד ודומה שדרך השקפתה של המאשימה במקרה זה היא נכונה.

מדובר במי שהיה בעת הרלוונטית, במהלך שנת 2011, בחודשים אפריל-יולי בעליהם של שתי חנויות למכירת מוצרי מזון וקוסמטיקה, שהיו פעילות ברחוב לוינסקי.

ארבעת האישומים מתארים את פעולות הנאשם בקשר להחזקה, אח סנה ומכירה של תרופות לרבות אנטיביוטיקה וגלולות למניעת היריון וכן של כדורי הרזיה. יובהר כבר עתה, כי אין טענה שמדובר בתרופות מזויפות.

בהתאם למפורט בכתב האישום, היה נאשם 1, לא רק מתוקף מעמדו כבעלים של החנויות והנהנה הישיר מעסקאות המכר המבוצעות בהן, אלא גם בהתאם לפעולות האקטיביות שביצע, גורם פעיל, אקטיבי ויוזם בפעילות העבריינית. כך באישום הראשון, מצוין כי הנאשם פנה לנאשמים 4 ו- 5 שהם בעלי בית מרקחת וביקש לרכוש גלולות למניעת היריון ולתכלית זו מסר רשימה של עובדות זרות, אשר כביכול מעוניינות ברכישת התרופות. על סמך רשימה זו הוצאו על-ידי נאשם 6 שהוא רופא, המרשמים הפיקטיביים. בהמשך מתואר כי הנאשם קיבל את התרופות, אחסן אותן בחנויות שאינן משמשות בית מרקחת מורשה ונאשמים 2 ו- 3 מכרו את התרופות כאשר אינם מורשים לעשות כן.

כל הפעילות בוצעה ביחד עם נאשמים נוספים וגם עובדה זו היא בעלת משמעות לחומרה.

אישומים 2-4 מפרטים החזקה ומכירה של תרופות נוספות, לרבות אנטיביוטיקה וכדורי הרזיה, בכמויות לא מבוטלות.

הערכים המוגנים הנפגעים ממעשי הנאשם הם הפגיעה בשלום הציבור והפוטנציאל הממשי של סיכון בריאות הציבור. דומה שלא צריך להכביר מילים בדבר חשיבות הפיקוח על תרופות ועל אספקתן לאחר מתן הנחיות ורק למטופלים שיש הצדקה לספק להם את אותן תרופות. כאמור, בגדר התרופות נכללים גם כדורי אנטיביוטיקה וגלולות למניעת היריון ומדובר בתרופות בעלות השפעות לוואי כאלה ואחרות, שיש הכרח שיימסרו למי שזקוק להם בדרך הקבועה בחוק ועל-ידי גורם מקצועי.

לעניין הטענה כי בחבירה של הנאשמים השתתפו גם רופא ורוקחים, חלוקים הצדדים בשאלה אם מדבור בנסיבה שהיא מחמירה או מקלה. בסופו של דבר, נוכח העובדה שהנאשם עצמו אינו במעמד של רוקח או רופא ונוכח העובדה, מן העבר השני, שלא היו לו אמצעים לוודא, לפקח ולהעריך את מעשיהם של הרוקחים והרופא, איני רואה בנסיבה זו כנסיבה המשפיעה לחומרה או לקולא.

בא-כוח הנאשם הפנה את בית-המשפט לפסיקה. לאחר שעיינתי בה, אינני סבורה כי יש בפסקי-הדין הנוגעים לנסיבות קונקרטיות כדי ללמד על מדיניות הענישה בתיק שלפניי.

בענייננו, אני סבורה כי נוכח ריבוי האישומים, קיומן של שתי חנויות בהן בוצעו העבירות, אופי המעשים, אקטיביות הפעילות של הנאשם, התקופה בה בוצעו המעשים והעובדה שהוא לא היה רק הבעלים אלא גם הגורם הנהנה מן המעשים, הרי שנדרשת ענישה מוחשית ואינני סבורה כי ענישה זו יכולה להתמצות בענישה צופה פני עתיד.

מתחם הענישה למכלול המעשים המהווים אירוע אחד נע בין 2-12 חודשי מאסר. כמו כן, נדרשת ענישה כספית ממשית, שתעקר את הכדאיות בביצוע המעשים כאשר ענישה זו מתחשבת כמובן ביכולות הכלכליות של הנאשם.

במקרה שלפניי לא הוצגו בפניי טעמים המצדיקים סטייה ממתחם הענישה.

נוכח שורה של נסיבות מקלות שהוצגו בפניי בטיעוני ההגנה ובראיות ההגנה לעונש ונוכח משקל נכבד שאני מייחסת לטענות הנוגעות לצרכים המיוחדים של בנו של הנאשם, אני סבורה כי יש מקום להסתפק בענישה בתחתית מתחם הענישה.

בגדר הנסיבות שלקחתי בחשבון, אני מתחשבת בעובדה שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר לקח אחריות על מעשיו כבר בשלב החקירה והביע עליהם חרטה. אני לוקחת בחשבון גם את העובדה שמאז שבוצעו המעשים חלפו כשלוש שנים.

לעניין פרק הזמן שחלף עד הגשת כתב האישום – נוכח היקפו של התיק אינני רואה בכך נסיבה בעלת משמעות של ממש.
אני לוקחת בחשבון את הטענות כי ההרשעה תפגע בעיסוקו של הנאשם כנותן שירותי מטבע ובהצהרה כי ברשותו רישיון שיבוטל. גם יתר הנסיבות, האישיות והמשפחתיות והרקע הנורמטיבי של הנאשם כעולה מהטיעונים לעונש נלקחו בחשבון. כפי שצוין, נסיבה משמעותית נוגעת לצרכיו המיוחדים של בנו הבכור של הנאשם, קטין בן 9. במהלך דברי הנאשם ביררתי עמו נתונים הנוגעים לצורך הטיפולי בקטין והוברר לפניי, כי במהלך החופש הגדול הצורך האינטנסיבי בטיפול של האב בקטין, קטן יותר יחסית לשנת הלימודים. בנסיבות אלה, עבודות השירות יבוצעו במהלך תקופת החופש הגדול.

לעניין הקנס – אני מתחשבת בתקופת עבודות השירות וביתר הטענות.

לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר בפועל לתקופה של 2 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחו ות-דעת הממונה על עבודות השירות, בבית אבות "משען", נאות אפקה.
הנאשם יתייצב במפקדת מחוז מרכז ביום 30.06.14 שעה 08:00, לתחילת ריצוי עונשו.
הובהרה לנאשם המשמעות של אי עמידה בתנאי עבודות השירות.
תשומת לב הממונה על עבודות השירות, כי לבקשת המאשימה ובהסכמת הנאשם, אין לשבצו לביצוע עבודות שירות בבתי-חולים או בכל מקום שיש בו נגישות לתרופות.

מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, לתקופה של 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, מכירה והספקה של חומר מסוכן בהן הורשע.

מאסר על תנאי למשך 2 חודשים למשך 2 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור את יתר העבירות בהן הורשע.

קנס בסך 6,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים, שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 01.07.14.
לא ישולם תשלום – תעמוד יתרת הקנס לפירעון.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 12,000 ₪ , להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות בהן הורשע. לא יחתום הנאשם, ייאסר לתקופה של 40 ימים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"ג סיוון תשע"ד, 11/06/2014 במעמד הנוכחים.

לימור מרגולין-יחידי, שופטת