הדפסה

מדינת ישראל נ' שפדוב ואח'

בפני כב' השופטת לימור מרגולין-יחידי

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

  1. רומן שפדוב
  2. קונסטנטין צברלינג – נדון

<#1#>

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד סיון
ב"כ הנאשם עו"ד וולף
הנאשם - התייצב
פרוטוקול

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:
הנאשם יליד 1972, הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של החזקת מוצר מפר, שלושה סוגי תרופות המחייבות מרשם לשם מסחר. הוא זוכה מחמת הספק מעבירה של החזקה ומכירת מוצרים מפרים ומעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, מפנה לכתב האישום והכרעת הדין המפורטת. אציין לחומרה את כמות הכדורים, 386 כדורים.
באשר לערכים המוגנים: סיכון שלום הציבור, פוטנציאל הנזק הגלום בעבירות, פגיעה בזכויות יוצרים ובמהלך העסקים הרגל בשוק של התרופות ופגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל כאוכפת חוק. באשר למדיניות הפסיקה הנהוגה: אני מפנה לעניינו של נאשם 2 שערער ומשך את הערעור. נאשם 2 הורשע בשתי עבירות של החזקת מוצרים מפרים ושתי עבירות של מעשי פזיזות. ביהמ"ש קבע מתחם של עבודות שירות עד 12 חודשי מאסר. עקב נסיבות אישיות והליך שיקומי, חרג מאותו מתחם וגזר עליו 45 ימי עבודות שירות וקנס מקל.
אפנה בנוסף לת"פ 50408-06-13 בעניין זנזורי, (בימ"ש שלום ת"א), נאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות. ביהמ"ש התייחס לכמות הכדורים והנזק. מפנה לאמור שם. נקבע מתחם של מאסר בעבודות שירות עד 10 חודשי מאסר.
נבקש לאמץ בעניין זה את המתחם שנקבע בעניין זנזורי, חרף העובדה שבמסגרת הערעור שהוגש על ידי זנזורי, הורה ביהמ"ש המחוזי בהסכמת הצדדים על החלפת העונש בעבודות שירות בקנס מוגדל של 5,000 ₪ והסתפק בעונש של מאסר על תנאי. לעמדת המאשימה וכך ניתן ללמוד מעיון בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, המתחם שנקבע על ידי ביהמ"ש לא השתנה, לא נפגם ועומד בתוקפו. הצדדים הגיעו להסכמה נוכח נסיבות חריגות ולאחר דיון ממושך, המגבלות האישיות של המערער שעמדו בבסיס השיקולים שהובילו להסכמה. באשר לעונש בתוך המתחם, מדובר בנאשם שלא לקח אחריות על המעשים, ניהול הוכחות לא בא לחובת נאשם, אך לא ניתן לבוא לקראתו בעניין זה ובוודאי שלא ניתן להקל בעונשו כפי שנעשה בעניינו של נאשם 2 שלקח אחריות על המעשים. לנאשם הרשעה קודמת משנת 2011 בשל תקיפת עובד ציבור. אנחנו נבקש לאמץ את המתחם בעניין זנזורי ולגזור על הנאשם עונש ברף האמצעי של המתחם. כוונתי ל- 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות. הממונה לא המציא להיום חוות דעת ואבקש שביהמ"ש יורה לו להמציא חוות דעת. בנוסף, אבקש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע וקנס שיהלום את העובדה שהעבירה בוצעה על רקע כלכלי. בנוסף, לחלט את הרכב שנתפס במסגרת המעצר, הבקשה מכח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי, מדובר ברכב ששימש לביצוע העבירה. הרכב עדיין תפוס. אני מפנה את ביהמ"ש להכרעת הדין ולקביעה לפיה הנאשם 1 הוא שהחזיק ושלט ברכב באופן מתמשך, עמוד 65, שורות 23-24, ולקביעה לפיה הכדורים הוחבאו במקומות שונים ברכב. באשר ליתר המוצגים, נבקש להשמיד את הכדורים שנתפסו. באשר לפרק הזמן שחלף, מעיון בתיק הפרקליטות, אין אינדיקציה לכך שכתב האישום הוגש 3 שנים לאחר ביצוע העבירות. העבירות בהן הורשע נאשם 2 הינן חמורות יותר, הרף העליון של המתחם שנקבע בעניין של הנאשם 2 גבוה יותר. אני מפנה למתחם בנקבע בעניינו של זנזורי, ולא מבקש להחיל את המתחם המחמיר מעט יותר בעניינו של הנאשם 2.

ב"כ הנאשם:
אנחנו נסכים לחילוט הרכב, אבל נבקש לקחת בחשבון כי כאשר הרכב נתפס בשנת 2010, שוויו היה כ-30,000 ₪. הנאשם זוכה מהאישום השלישי לפי הסדר הכרונולוגי בכתב האישום. הנאשם זוכה מהאישום הראשון, עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, לאור הודעת המאשימה ולאחר ניהול הוכחות. בסופו של יום, הנאשם הורשע בעבירה של החזקת מוצר מפר באישום הראשון. לעניין המתחם, להפנות לפס"ד זנזורי ולצטט את ביהמ"ש הנכבד כערכאה ראשונה, ולהדגיש את המתחם שביהמ"ש קבע, ולהזכיר במילה קטנה שהיה דיון בביהמ"ש המחוזי, לא ברור בדיוק למה, נסיבות רפואיות שבגינן אולי ייתכן ויכול להיות שבהמלצת ביהמ"ש ובהסכמת הצדדים, הגענו להסכמה שרף הענישה מתחיל ממאסר על תנאי. אני מפנה את ביהמ"ש לפס"ד זנזורי בערכאת הערעור, שם לא מצוין שערכאת הערעור סוטה מהמתחם, אלא אומרת שצורה מפורשת כי המתחם מתחיל ממאסר על תנאי. אני מדגיש, כי הטיעון של חברי לפיו נסיבות רפואיות עמדו במרכזו של הערעור, טיעון זה גם אינו נכון מבחינה משפטית, כיוון שמצב רפואי, כידוע, בהתאם לתיקון, הוא בתוך המתחם ואינו כלי או אמצעי לחריגה מהמתחם. כיום, יש לנו את המתחם של ביהמ"ש המחוזי בפס"ד זנזורי, שקבע כי המתחם מתחיל ממאסר על תנאי. אני חושב שכל הנסיבות, ברגע שזה מה שביהמ"ש המחוזי קבע, כל הנסיבות מובילות לכך כי ניתן במקרה הספציפית הזה, וזו גם התוצאה הנכונה, לסיים את התיק עם מאסר על תנאי עם ענישה נלווית. אני מפנה למספר נקודות בתוך המתחם, שמתחיל מבחינתי במאסר על תנאי. לנאשם הרשעה אחת ישנה, לא רלוונטית. העבירה בגינה הוגש כתב אישום היא ממרץ 2010, כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר באוגוסט 2013, דהיינו, לאחר 3 וחצי שנים. בהגינות רבה, חברי אמר שאין הס בר מדוע כתב האישום מוגש בשיהוי של 3 וחצי שנים. כאשר המאשימה מבקשת מאסר בפועל, וגם ריצוי בעבודות שירות, הם צריכים להסביר לביהמ"ש מדוע היה שיהוי כ"כ משמעותי, בתיק לו הם עותרים למאסר בפועל.

ב"כ המאשימה:
לאחר עיון נוסף בתיק, אני מבקש להבהיר כי עלו בתיק סוגיות מודיעיניות, הוא היה מוכן להגשה בדצמבר 2012, הוגשה בקשה לתעודת חיסיון, היו עיכובים עקב הצורך בקבלת תעודת חיסיון.

ב"כ הנאשם:
שמעתי גם את חברי לעניין ניהול ההוכחות, הנאשם אכן ניהל הוכחות, בעקבות כך הוא זוכה מאישום ומעבירה נוספת באישום הראשון, ואני מפנה לכך שההוכחות נוהלו בעניינים משפטיים. לגבי אישום 1, כל האישום בו הוא הורשע נוהל על סוגיית החיפוש ועל חוקיות החיפוש, ובאישום ה-3 ממנו הוא זוכה, התיק נוהל על סוגיית הזיהוי, שם שמענו את הבחור שפרסם בעיתון. אני מפנה את ביהמ"ש לכך שהתיק נוהל מבחינה משפטית, לא מתוך כוונה למשוך זמן או להרוויח דברים. בסופו של יום, הוכיחה את עצמה בחלקה עם זיכוי חלקי של הנאשם. גם בתיק הזה, כמו בפס"ד זנזורי, הנאשם לא הורשע במסירה בפועל של הכדורים, וכפי שביהמ"ש התייחס לכך בזנזורי, מדובר בנזק פוטנציאלי בלבד, ויש לקחת את זה בחשבון. לעניין הקנס, אנחנו הסכמנו לבקשתו של חברי לחלט את הרכב של הנאשם. הרכב למעשה נתפס מיד עם ביצוע העבירה, בשנת 2010, שוחרר בתנאים מסוימים, או הייתה אפשרות לשחרר אותו בתנאים מסוימים של דיספוזיציה ותנאים נוספים בהם לא עמד הנאשם, ולמעשה הרכב תפוס מאז ועד היום בידי היחידה החוקרת. שווי הרכב לפי הנאשם, בזמנו, 30,000 ₪, אני אצא מנקודת הנחה שהשווי נמוך יותר לצורך הדיון, אך בהחלט מדובר בשווי ממשי של עשרות אלפי שקלים. כאשר אני מדבר על קנס, אני מבקש לקחת בחשבון את הסכמת הנאשם לחילוט לרכב, את הפגיעה הכלכלית. בנוסף, אני מציג לביהמ"ש פירוט על מצב חשבון עדכני של הנאשם. מוגש ומסומן נע/1. אנחנו למדים כי כנגד הנאשם יש עיקולים, הוא חייב כספים למספר גורמים, ביניהם הוצל"פ. יש לו חובות לא מעטים, שהוא מתקשה להחזיר. הנאשם לא עובד. כפי ששמענו גם בדיונים עצמם, הנאשם סועד את אביו, מטפל בו, מבחינה רפואית, גר עמו. בנסיבות אלה, אנחנו בהחלט חושבים שיש לקחת בחשבון את כל הפרמטרים, כולל לשיהוי, המתחם של ביהמ"ש המחוזי, הזיכוי החלקי של הנאשם, ויש להוביל לכך שביהמ"ש יסתפק בסופו של יום למאסר על תנאי. לעניין הקנס, נבקש להסתפק בהתחייבות. אנחנו סבורים כי כאשר חולט הרכב ואנחנו מציגים בפני ביהמ"ש פירוט בנוגע לחשבונו של הנאשם, יש לקחת זאת בחשבון.

ב"כ המאשימה:
אני מציג לביהמ"ש פסיקה נוספת, אני מציג לביהמ"ש.

הנאשם:
התקופה של המשפט זו התקופה הכי קשה בחיים שלי. כתוצאה מהמשפט עליתי מעל 20 קילו. אני לוקח אחריות על הדברים. לעניין חילוט הרכב, אני מסכים לכך. הרכב אמנם באופן רשמי רשום על שם אבא שלי, אבל גם אני רשום, ואבא שלי מסכים לחילוט הרכב.

ב"כ הנאשם:
אנחנו לא נטען טענה הנוגעת לכך שהרכב רשום על שם האב, וככל שחברי יצטרך לקבל הסכמה פורמאלית מטעם האב, נסייע לו בכך.

<#2#>
גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בהחזקת מוצרים מפרים לשם מסחר, עבירה על סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשל"ב – 1972. הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין, זוכה מעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, ממנה הודיעה המאשימה בשלב מאוחר של ההליך, כי היא חוזרת בה, וכן זוכה מחמת הספק מן האישום השלישי , שייחס לו גם עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות וגם עבירה הנוגעת למוצרים המפרים.

בתמצית, מדובר במי שבחודש מרץ 2010 החזיק ברכבו כמות כוללת של קרוב ל – 386 כדורים להגברת האון, משלושה סוגים שונים, כשכל הכדורים הם מוצרים מפרים, וההחזקה שלהם הייתה למטרת מסחר.

הצדדים עמדו בטיעוניהם על הערכים המוגנים, הציגו מתחמי ענישה, עמדו על מדיניות הענישה. ב"כ המאשימה טען כי מתחם הענישה מתחיל מתקופה קצרה של מאסר הניתנת לריצוי בעבודות שירות, בהתאם לפסיקה מוקדמת שניתנה ע"י מותב זה. ב"כ הנאשם מצדו טען כי מתחם הענישה צריך להתחיל ממאסר מותנה, והסתמך בכך על פסיקת ביהמ"ש המחוזי, שנתנה תוקף להסכמות בין הצדדים, בתיק שנידון בפני מותב זה.

דומה שלא צריך להכביר מילים אודות הערכים המוגנים הנפגעים כתוצאה מן המעשים. החזקה של מוצרים מפרים, מכל סוג, לשם מסחר, פוגעת בזכויות הקנייניות של בעלי המוצרים, בסחר החוקי באותו תחום ובתדמיתה של מדינת ישראל כמדינה אוכפת חוק. מקום שמדובר במוצרים מפרים, שהם תרופות, הרי שפוטנציאל הפגיעה בשלום הציבור ובבריאותו, אף הוא נמנה על הערכים המוגנים הנפגעים.

לעניין מדיניות הענישה, בפסקי הדין בהם נדרשתי לקביעת מתחמי ענישה בנסיבות דומות, קבעתי מתחם ענישה הנע מתקופת מאסר קצרה, הניתנת לריצוי בעבודות שירות, ועד 10 חודשי מאסר. ציינתי באותם פסקי דין, כי מקום שמיוחסת עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, או שמדובר במספר אירועים שונים, הרי שמטבע הדברים מתחם הענישה הוא מחמיר יותר, אם כי במקרים שהובאו להכרעתי, תחתיתו כללה תקופה מאסר הניתנת לריצוי בעבודות שירות.

בע"פ 28718-11-14 זנזורי נ' מדינת ישראל, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי במסגרת הענישה ייערך איזון שונה באשר לרכיבי הענישה, הקנס והמאסר המותנה יוגדלו, והמאסר בדרך של עבודות שירות יבוטל. הצדדים נתנו הסכמה לקביעות האמורות. למקרא פרוטוקול הדיון ולמשמע טיעוני ב"כ המאשימה, דומה שיש ממש בטענתו כי מדובר היה במתן גושפנקה להסכמה בין הצדדים, במעין הסדר דיוני, ושאין לכך השלכה ישירה על מתחם הענישה שנקבע על-ידי, כערכאה המבררת. עם זאת, היות שהדברים אינם עולים במפורש מתוך פסק הדין, ולמען הזהירות, ולא בלי התלבטות, ובשל הדימיון בין התיק הנוכחי לבין עניינו של זנזורי, שנזכר לעיל, אני נכונה לקבל, ולו לצורך הליך זה, את עמדת הסנגור, לפיה במשתמע קבע ביהמ"ש המחוזי כי תחתיתו של המתחם היא ענישה צופה פני עתיד.

בהתאמה, בנסיבות העניין, ולאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שכמות הכדורים היא גדולה, הכדורים הם משלושה סוגים ופוטנציאל הנזק בהם הוא משמעותי, כאמור, ויש בו אף כדי להגיע לסיכון בריאותי, ולאחר שהתחשבתי בכך שההרשעה היא בהחזקה בלבד ולא במכירה ומסירה, הגעתי למסקנה כי מתחם הענישה נע ממאסר מותנה ועד 10 חודשי מאסר.

לעניין מתחם הקנס, מדובר במעשים הנעשים מטעמים של כדאיות כלכלית ומצדיקים ענישה שתעקר כדאיות זו. עם זאת, בבוא ביהמ"ש לקבוע את מתחם הקנס, הוא נדרש להתייחס גם לשיקולי היכולת של הנאשם, ולאור המסמכים שהוצגו בפניי, הטיעונים שנשמעו והעובדה שהנאשם מסכים לחילוט רכבו, התפוס בידי המדינה, אני סבורה כי מתחם הקנס נע בין 1,000 ₪ לבין 7,000 ₪.

לעניין הנסיבות הקונקרטיות, אני לוקחת בחשבון את העובדה שהנאשם זוכה מאישום שלם מחמת הספק, וכן זוכה מעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. הנאשם ניהל את ההליך, ומקובלת עליי טענת הסנגור כי במקטעים רבים התמקד ניהול ההליך בטענות משפטיות. עם זאת, כפי שצוין בהכרעת הדין, גרסת הנאשם ביחס לאישום הראשון, לא עוררה את אמוני ודחיתי אותה. הנאשם היום בחר לקחת אחריות על העבירה בה הורשע, ולכך יש משמעות, גם אם לקיחת האחריות היא בשלב מאוחר זה של ההליך. אני לוקחת בחשבון גם את העובדה שלנאשם אין עבר פלילי רלוונטי, ויש לו עבר נקודתי בנושא שאין לו כל זיקה להליך שלפניי, והוא ישן באופן יחסי. אני לוקחת בחשבון את כל הטיעונים שהוצגו לעניין הנסיבות האישיות והכלכליות של הנאשם, לרבות האסמכתאות שהוצגו. כמו כן, יש משמעות של ממש לעובדה שכתב האישום הכולל את האישום הראשון, שלא הייתה בו שום מורכבות, ואירע בחודש מרץ 2010, הוגש בחודש אוגוסט 2013, והטעמים שהוצגו בפניי לכך לא הניחו את דעתי, ולא הצדיקו פרק זמן ארוך כל כך. יצוין, כי בשנים שחלפו לא נפתחו בעניינו של הנאשם תיקים נוספים, ויש לקוות כי מדובר במעידה נקודתית, חד פעמית, שהנאשם הביע עליה חרטה, למד את הלקח ולא יחזור עליה.

סיכומים של כל הדברים מוביל אותי למסקנה, כי יש מקום להסתפק בעניינו של הנאשם בענישה צופה פני עתיד משמעותית לצד קנס מתון והתחייבות משמעותית להימנע מעבירה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר על תנאי למשך 7 חודשים, לתקופה של 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות על פקודת סימני מסחר וחוק זכויות יוצרים.

קנס בסך 1,750 ₪, או 4 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 1.7.2015 לא ישולם תשלום – תעמוד יתרת הקנס לפירעון.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ , להימנע ב משך שנתיים מהיום מביצוע העבירה בה הורשע. ל א יחתום הנאשם, ייאסר לתקופה של 50 ימים.

לבקשת המאשימה, ובהסכמת המאשימה, מחולט רכבו של הנאשם, התפוס בידי המאשימה ונושא מספר רישוי 50-794-17, רכב מדגם רובר.

ניתן צו כללי למוצגים, לשיקול דעת קצין משטרה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג סיוון תשע"ה, 10/06/2015 במעמד הנוכחים.

לימור מרגולין-יחידי , שופטת