הדפסה

מדינת ישראל נ' רז ואח'

בפני
כב' השופטת נאוה בכור

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.ארז רז
2.צביקה קושמקוב
3.אודי כהן
4.שמואל אקוע- כתב אישום בוטל
5.רותם אפרת

הנאשמים

נוכחים:
ב"כ המאשימה המתמחה גב' שמרית מרגלית
הנאשם 1 וב"כ עו"ד אור תמיר
הנאשם 2 וב"כ עו"ד מנשה סלטון
הנאשם 3 וב"כ עו"ד משה אלון
הנאשם 5 וב"כ עו"ד יאיר רגב

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעי ף 380 +סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") .

על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירתו הנאשמים כשוטרים ביחידת יס"מ מרכז במשטרת ישראל.
ביום 28.11.08, סמוך לחצות, נסעו הנאשמים בניידת מסוג שברולט סוואנה (להלן: "הניידת"), ברחו בות כפר קאסם.
הנאשמים הבחינו בעבדאל באסט בדיר (להלן: "המתלונן"), תושב כפר קאסם, בעודו הולך ברחוב, וקראו לו לגשת אליהם. בשל צורת הפנייה ביקש המתלונן מנאשם 1 שידבר אליו בכבוד ובתגובה החל דין ודברים בין הנאשמים למתלונן שבו, בין היתר, אמר נאשם 1 למתלונן ש"ילמדו אותו מה זה לדבר יפה".
בסיומו של אותו דין ודברים הורו הנאשמים למתלונן להיכנס לניידת. המתלונן סירב ועל כן ירדו הנאשמים מהניידת.
נאשם 1 ביקש מהמתלונן להזדהות ובתחילה הציג המתלונן את תעודת הזהות של אחיו.
בעקבות כך, התבקש המתלונן לעלות לניידת ובתגובה צעק מדוע עליו לעלות לניידת והלך שני צעדים לאחור.
הנאשמים תפסו את המתלונן והכניסו אותו בכוח לניידת.

בהיותו בתוך הניידת, השכיבו הנאשמים את המתלונן על רצפת הניידת. נאשם 1 דרך על רגליו של המתלונן והכה אותו מכות נמרצות, בעיטות ואגרופים לגופו, לראשו ולחזהו. כמו כן אמרו לו הנאשמים שייקחו אותו לפרדס ושם "ילמדו אותו איך לדבר עם שוטרים".
לאחר מספר דקות שחררו הנאשמים את המתלונן לדרכו, לאחר שהזדהה בפניהם באמצעות תעודה מזהה.
כתוצאה מהמעשים האמורים, נגרמו למתלונן שברים בבית החזה, ב שתי צלעות, מכה בעצם במרפק היד, המטומה בעמוד השדרה התחתון, פצעי שפשוף בירכיים ובשוקיים.

2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב אישום יבוטל בעניינו של נאשם 4 ועניינו יעבור לדין משמעתי.
הנאשמים יודו בכתב האישום המתוקן, יורשעו בגינו , ויופנו לקבלת תסקיר שירות מבחן שיכלול התייחסותו לאפשרות ענישתם ללא הרשעה.
לעניין העונש- בעניינו של נאשם 1 המאשימה תעתור למאסר בפועל
בעניינם של נאשמים 2, 3 ו-5 המאשימה תעתור לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מע"ת ופיצוי.
ב"כ הנאשמים יטענו באופן חופשי לעונש.

3. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1 מיום 10.2.15 עולה כי הינו בן 36 נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 1-7. מתגורר עם משפחתו בראשון לציון, עובד כשנתיים כמנופאי עצמאי ואשתו עובדת בחברת היי טק.
סיים 12 שנות לימוד בעל תעודת בגרות חלקית. למד בתיכון מקצועי של חיל האוויר וקיבל הסמכה של מכונאי מסוקים עם סיום לימודיו- גויס לצה"ל ב -1997, שרת שירות צבאי מלא כלוחם, במהלכו נשפט על כניסה לרכב אזרחי סמוי בניגוד לנהלים ונדון למאסר צבאי של חודשיים. המשך שירותו היה ללא בעיות נוספות , ותאר אותו כמשמעותי וחיובי.
לאחר שחרורו - עבר קורס מאבטחים ועבד כשנה כמאבטח ברשות שדות התעופה. לאחר מכן עבד כמאבטח חומר מסווג במחלקת הדואר של משרד הביטחון והיה בעל רמת סיווג גבוהה ביותר.
בשנת 2002 החל ללמוד הנדסת מכונות ב"אורט" רחובות, ולאחר שנת לימודים אחת עזב והתגייס למשטרה. יצא לקורס שוטרים והתמקצע בתחום הכושר, קרב מגע וירי, למד חודשיים בבי"ס לשוטרים וקיבל תעודת סייר מוסמך. לאחר מכן התקבל לעבוד כשוטר לוחם ביחידת יס"מ במחוז מרכז. התמקצע בתחום הירי ו בהמשך הפך למדריך ירי ביחידתו (הציג אישור).
עיקר עבודתו עסקה בפשיעה חמורה, הפרות סדר, חדירות מחבלים לשטחי המדינה, פיגועים, מעצרים ופעילות שוטפת. במהלך השנים עלה בסולם הדרגות, שי מש כסגן מפקד צוות של שמונה לוחמים ומדריך ירי, ואחראי על מערך ההדרכה ביחידתו.
תאר את עבודות ובמשטרה כקשה, מורכבות, ולעיתים בעלת מאפיינים אלימים, ונמצא בחיכוך תמידי עם האוכלוסייה. במהלך המפגש עם השירות הגיב באופן אמוציונאלי כשתיאר אירועי חירום אליהם נחשף כחלק מעבודתו. למרות המורכבות- אוהב את פועלו, עובד במסירות ובאחריות רבה לתחושתו ,כשהמטרה הינה מיגור פשיעה ושמירה וביטחון לאזרחי המדינה.
העבירה דנן בוצעה כשש שנים לאחר שהתגייס למשטרה, ובשנת 2012 פוטר בעקבות אירועי התיק דנן. לאחר פיטוריו מהמשטרה- התמודד עם משבר אישי ורגשות אשם ביחס להאשמות שהופנו כלפיו סביב אירוע העבירה.
בחיפושיו אחר עבודה חדשה למד במשך 3 חודשים ועמד בבחינות הגמר הממשלתיות שהכשירו אותו לעבוד כנהג רכב ציבורי , בשל ההליך הפלילי סירבו לקבלו במשרד הרישוי, ולאחר תקופת ייאוש ותסכול - החליט לעבוד כעצמאי בתחום המנופים.
התקשה למצוא עבודה לאור מצבו המשפטי.
הינו השני מבין שלושה ילדים במשפחת המוצא, אביו, בן 65 ,עובד בענף המוניות, ואמו בת 55, עקרת בית. ניכר כי מגלה מחויבות רבה כלפי משפחתו בתפקידו כאב וכמפרנס.
מרישומו הפלילי עולה כי נעדר עבר פלילי.
בהתייחסותו לעבירה - תאר כי התרחשה במהלך משמרת לילה כשנסע ברכב המשטרתי בנוכחות יתר הנאשמים. בתוך הניידת תאר כי לאור אינטראקציה בעייתית עם המתלונן חווה אובדן שליטה, הגיב באלימות ובכוח לא מידתיים כלפי ו, והכה אותו באגרופים בראשו ובחזהו. זמן קצר לאחר מכן שוחרר המתלונן לביתו כשהוא פצוע.
ניכר כי בחלוף הזמן מצליח להבין את הבעייתיות בהתנהלותו, ולקח אחריות.
השירות לא התרשם מאדם בעל קוים אלימים עבריינים, והעבירה אינה מאפיינת את התנהלותו לאורך השנים , למרות שעובד שנים רבות במקצוע זה הרווי בלחצים ועומסים מידי יום.
ביטא תחושת מבוכה ובושה נוכח מעורבותו באירוע אלים. הבין כי היה עליו להימנע מסיטואציה בעייתית זו, ולנהוג בדרך שקולה ואחראית.
במהלך המפגש עמו, הדגיש כי רואה עצמו כאדם שירותי, שוטר שלא יוזם שימוש בכוח שלא לצורך, הביע צער על הנזק שנגרם למתלונן , והביע רצון ונכונות לפצותו.
נאשם 1 מבין שהיה אמור לשמש דמות סמכות לשאר הלוחמים שהיו עדים להתנהלותו, ו מרגיש שנכשל ברמה האישית והמקצועית.
לאחר האירוע נקלע למשבר אישי כתוצאה מרגשות אשמה ובושה.
ממכתב שהתקבל מסגן מפקד יס"מ בשנת 2011 ת ואר הנאשם 1 כמי ששימש כלוחם ומדריך ירי ביחידה המהווה את חוד החנית של המחוז בכל הקשור לשמירה על הסדר הציבורי, אבטחת אישים, טיפול ומענה באירועים רבי נפגעים ולחימה יומיומית בתופעות פשיעה בתחומי הסמים ואמצעי לחימה.
נאשם 1 התנהל במקצועיות רבה על פי נהלי המשטרה וקוד אתי מחמיר של היחידה. כמפקדו הישיר של נאשם 1 משנת 2002 תאר את נאשם 1 כלוחם שגילה נחישות וחתירה למגע, לצד עבודה מקצועית כמצופה מלוחם יס"מ ועל כן נשלח לקורס מדריכי ירי.
נאשם1 הינו אחד ממדריכי הירי הטובים שיש במחוז ופעילותו זיכתה אותו בתפקיד מש"ק הדרכה של היחידה המחייב יכולות ביצוע והדרכה גבוהות. הפגין חדשנות ודוגמא אישית.
ממכתב של מטפלת אישית זוגית ומשפחתית משנת 2013 שנפגשה עם נאשם 1 עלה כי הופנה אליה לטיפול ע"י המשטרה לפני מספר חודשים כתוצאה ממשברו האישי.
בשיחות עמה נעשה עיבוד רגשי וקוגניטיבי של ההתנהלות שלו בעבר ובהווה כאשר התמודד עם חוסר וודאות לגבי עתידו. לדבריה - הנאשם 1 חווה רגשי אשם, חרטה וייסורי מצפון קשים על שיקול הדעת שהביא אותו למצב הנוכחי.
לדבריה - במהלך השנים הוא התפתח בשירות, עלה בסולם התפקידים , וקיבל הערכה והכרה על המוטיבציה ותפקודו הגבוהים. תאר עצמו כמי ששימש כדוגמה חיובית לחיקוי לפקודיו ולסביבתו. כיום הוא חווה פגיעה חדשה בדימוי ובביטחונו העצמי , כעס עצמי ודאגה רבה לעתידו כמפרנס המשפחה. תאר קשר זוגי אמיץ של תמיכה הדדית. במפגשים עמו ניתן מקום ללגיטימציה לבטא חולשה וקשיים במיוחד בתוך הזוגיות על מנת להוות מקור תמיכה הדדי בתקופה הקשה שהם עוברים.
היא התרשמה כי נאשם 1 הינו אדם חיובי, בעל רמת אינטליגנציה גבוהה, אמביציוזי, ובעל כוחות ומודעות עצמית , שלוקח אחריות על כשליו ורוצה לתקנם.

השירות בדק את מאפייני האלימות וחומרתה, בשקלול הגורמים שמתייחסים לפגיעה הקשה במתלונן, רקע של התנהגות עוברת חוק, מאפיינים קוגניטיביים, תפקודיים , רגשיים ונפשיים, ועלה כי הסיכון להישנות ביצוע עבירות אלימות בעתיד הינו נמוך , וכן הערכת ה סיכון לחומרתן הצפויה במידה ויהיה מעורב צפויה להיות נמוכה אף היא.

בבחינת גורמי הסיכוי לשיקום- מנה השירות את היותו אדם אחראי ומסודר, בעל יכולות תפקוד עקביות במסגרות חייו, התייחס ברצינות ובכובד ראש להתנהגותו הבעייתית והאלימה, והיה מסוגל להתבונן באופן ביקורתי ומותאם למעשיו. להערכתם מדובר באדם חיובי ומתפקד במישורי חייו, יציב תעסוקתית, שהגיב אמוציונאלית במפגש עמו והדגיש את חריגות אירוע לאורח חייו.

כמו כן נשקל הזמן שחלף מביצוע העבירה, ואת היותו של ההליך הפלילי כמהווה גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו, מבלי שנפתחו נגדו תיקים נוספים, ההתרשמות כי אינו בעל מאפיינים עבריינים, וניכר כי הפנים את חומרת מעשיו ומודע לחשיבות השמירה על החוק. כמו כן נשקל היותו בעל סיווג בטחוני גבוה, נשוי ואב לילדים, שירת כלוחם, שוטר מוערך אחראי ומסור, ששיתף פעולה באופן מלא עם השירות, בעל יכולת התבוננות ביקורתית, חש אחריות , ומגלה אמפתיה למתלונן.
כמו כן הביע נכונות לשאת בתוצאות ההליך המשפטי ובכלל זה ענישה קונקרטית של של"צ.

לאור האמור, והסיכון כי הרשעתו בדין תפגע בצורה המשמעותית בהשתלבותו התעסוקתית בהמשך דרכו ובדימויו העצמי - ממליץ השירות על ביטול הרשעתו בדין, ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 250 שעות כענישה קונקרטית ומציבת גבול שתשים זרקור על חלקים המתפקדים באישיותו.
בשל העובדה כי ייאלץ לעזוב את עבודתו המהווה גורם עיקרי בפרנסת המשפחה- לא המליץ השירות על ענישה בדרך של עבודות שירות שתפגע ביציבות הכלכלית, ותגרום להתדרדרות מבחינה אישית.
גובשה לו תוכנית של"צ בהתאם ליכולתו וכישוריו במסגרת זק"א בראשון לציון בתפקידי מזכירות, אדמיניסטרציה ונהיגה , לצד פיצוי כספי למתלונן.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 מיום 15.2.15 עולה כי הינו בן 30 יליד קזחסטן, רווק המתגורר בבית הוריו בראשון לציון. משרת כשוטר מסתערב ביחידה מובחרת במשמר הגבול היס"מ, ובמקביל משלים תואר ראשון בקרימינולוגיה.
השלים 12 שנות לימוד עם זכאות לתעודת בגרות מלאה. התגייס בשנת 2002 כלוחם במשמר הגבול, וסיים שירות צבאי מלא. הציג תעודת שחרור - ממנה עולה הערכה גבוהה , והתנהגותו דורגה כ"טובה מאוד". תקופה קצרה לאחר שחרורו בשנת 2005 התגייס שו ב למשמר הגבול במסגרת תנאי קבע ליחידת היס"מ.
נאשם 2 שירת ביחידה כ-4 שנים, ולאחר מכן עבר לבקשתו לתפקיד ביחידת המסתערבים של היס"מ. הציג בפני השירות מספר תעודות הערכה מה ן עולות תשבחות על תפקודו, תואר כלוחם מקצועי , נחוש ואמיץ.
הציג מכתב ממפקדו מיום 31.12.14 ממנו עולה כי הנאשם לוחם בעל פוטנציאל ומשמעת גבוהים, ערכי, מקצועי ומקובל על חבריו בצוות, תורם רבות, והשתתף בפעילויות רבות.
עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1990 בהיותו בן 6, בעל זיכרונות מועטים מאותה תקופה.
תאר הסתגלות חיובית של משפחתו. יש לו שלוש אחיות, בגילאי 25-35, שהקשר עמן תואר כתקין. הוריו, בשנות החמישים לחייהם, אביו מורה לנהיגה ואמו אחות בבי"ח. תאר התפתחות במשפחה בעלת ערכים נורמטיביים ובעל ערכים תקינים.
עיון בגיליון רישומו הפלילי, עדכני ליום 24.11.14, מעלה כי נעדר עבר פלילי, וכי אין לו תיקים תלויים ועומדים נגדו.

ביחס לעבירה דנן- מסר כי באותה תקופה היה שוטר צעיר ביחידת היס"מ. באירוע היו בפעילות באזור כפר קסאם, וכחלק מהפעילות השוטפת עצרו את המתלונן שנראה על פניו כחשוד.
לתפיסתו, האירוע הסלים לידי אלימות בשל התנגדות מסוימת להליך המעצר. שלל כי פגע בעצמו במתלונן באופן פיזי, ותאר כי התנהגותו באירוע נטתה לפסיביות , ולמעשה חוסר הת נגדות והשלמה עם האלימות המתוארת.
כיום מבין את הבעייתיות בכך, אך התקשה להביע עמדה מתנגדת בהיותו בעת הרלוונטית שוטר צעיר וחסר ניסיון, ובכך להיתפס ע"י האחרים באופן שלילי.
עוד מסר כי הרשעה בדין תגרום לפיטוריו, כאשר לאחרונה עבר שימוע בעניין זה.

מבדיקת מאפייני האלימות ע"י השירות שעניינם הפגיעה במתלונן, התנהלותו של הנאשם לאורך השנים, יציבות התנהגותית, יכולת ריסון עצמי, העדר עבר פלילי, העדר שימוש לרעה או התמכרות בחומרים פסיכואקטיביים ורקע אישי וערכי נורמטיבי –העריך השירות כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו הינה נמוכה, והחומרה הצפויה נמוכה אף היא.

בבחינת גורמי הסיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד –התרשם השירות כי הנאשם היה נתון ככל הנראה בעת הרלוונטית תחת מערכת לחצים חברתיים וערכיים נוכח היותו שוטר צעיר. עם זאת התייחסותו במקרה זה מפחיתה ומצמצת ממידת הבעייתיות והאלימות אשר הפעיל גם הוא. ניכר כי קיימת נטייה לדוגמטיות והשלמה עם הפסול שב עבירה.

בחינת גורמי הסיכוי מעלה כי הנאשם נושא בתפיסות וערכים נורמטיביים. ביטא עצמו בכנות, אותנטיות, ושיתף ביחס לעצמו ולביצוע העבירות באופן גלוי.
ניתן להתרשם כי הינו בעל כוחות אגו וכישורים אישיים גבוהים, מגלה מחויבות והתמדה במסלול חייו, השלים לימודים, שירת שרות צבאי כלוחם, מחויבות גבוהה בתפקיד מאתגר ומסוכן במסגרת עבודתו, ובמקביל משלים גם לימודים אקדמאיים.
מדובר בעבירה שבוצעה בצוותא, כשהעובדה שאחרים נטלו בה חלק הפחיתה במידה מסוימת מתחושת אחריות אישית.
השירות העריך כי הנאשם היה שוטר צעיר וזוטר, אז בן 24, התקשה להתמודד עם הלחצים המערכתיים לבטא התנגדות אישית, וכ כל הנראה היה זקוק לתחושת ההכרה, הערכה והשתייכות מצד קבוצת השווים. אלו מהווים גורמים ממתנים שמלמדים על קושי מצ דו להתמודד בסיטואציה מורכבת למול השווים.
עם זאת העובדה כי בזמן הרב שחלף מביצוע העבירה לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים, ותפקודו האישי והערכי במצבים קשים של לחימה ודחק מתוארים באופן חיובי ביותר- מלמדים כי הפנים את הלקחים הרלוונטיים מהתנהגותו , ומכיר את הפסול בכך.

לאור תחושת החרטה והרצון שביטא לאיחוי הפגיעות הפנו אותו לתוכנית גפ"ן (גישור פוגע נפגע) המתקיימת בשירות, והוא הביע נכונות לכך. מדובר בהליך רצוני המבוסס על קבלת הכנה של הצדדים להשתתף בתהליך ועל פגישות הכנה נפרדות של מנחה התהליך עם הפוגע והנפגע.
במידה ומתקיימים התנאים המתאימים –מתקיים מפגש בנוכחות מנחה בין הצדדים במטרה לאחות את הפגיעות. במקרה זה ההליך לא הסתייע בסופו של דבר.
לאור האמור התרשם השירות כי נאשם 2 הינו בחור צעיר ונורמטיבי שעתידו המקצועי והאישי לפניו, וכי ההתנהגות האלימה בעבר אינה מאפיינת אותו ובוצעה בשל היותו נתון במצב אישי מורכב ביותר.
מאז הפיק לקחים, הביע רצון לבטא כפרה בהליך גישור והסיכון הנשקף ממנו להישנות עבירות דומות הינו נמוך מאוד.

לפי ההערכה הרשעה בדין עלולה לגרום לו לנזק משמעותי, ואף להוביל לפיטוריו.
לאור האמור, המליץ השירות לבטל הרשעתו, ולהסתפק בענישה חינוכית מציבת גבולות באמצעות תרומה לקהילה בצו של"צ של 200 שעות בזק"א בתפקידי אחזקה ברחובות.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 3 מיום 4.2.15 עולה כי הינו בן 35 , נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 2-7. שוטר בתפקידו מזה כשנתיים , עובד כרשם בתחנת משטרת ראשון לציון, ומתגורר בגבעתיים.
סיים 12 שנות לימוד בבי"ס עיוני, בעל תעודת בגרות מלאה. התגייס לצבא וסיים שרות מלא כלוחם בצנחנים (לא הציג אישורים).
כשנה לאחר שחרורו מהצבא ובמשך 10 שנים עבד כסייר יס"מ במשטרה עד למעורבותו בעבירה הנוכחית שבוצעה במסגרת תפקידו.
לאחר ביצוע העבירה ובעקבותיה הועבר לתפקיד משרדי אותו מבצע כיום, כרשם בתחנת משטרה.
משיחה טלפונית עם מפקדו תאר כי הנאשם מבצע תפקיד הדורש רמת אמינות גבוהה , וכי הוא מבצע את המוטל עליו בנאמנות, יעילות ואחריות. לאחרונה קיבל קביעות בתפקיד.
לדבריו במידה ויורשע- סביר להניח כי יפוטר.
מעיון במכתבי הערכה שקיבל לאורך השנים עולה כי תפקד במקצועיות, אדיבות ויסודיות, תוך קבלת סמכות והפעלת שיקול דעת.

נאשם 3 הינו השני מבין שני ילדים במשפחת מוצאו, אביו מנהל מוסך ואמו עובדת כמזכירה. תאר כי גדל בבית נורמטיבי שסיפק עבורו מקור לתמיכה, ומתאר קשר קרוב עם בני משפחת מוצאו.
הוא נישא בגיל 27 ולו שלושה ילדים, ומתאר קשר תקין עם אשתו וילדיו.
מגיליון רישומו הפלילי עולה כי הוא נעדר הרשעות קודמות ואין נגדו תיקי מב"ד נוספים.

בהתייחסותו לעבירה דנן- מאשר את עובדות כתב האישום ומסר כי העבירה בוצעה במסגרת תפקידו כשוטר יס"מ. תאר כי הוא וארבעת הנאשמים הנוספים עמדו מנגד ולא עשו דבר עת הכה מפקד הצוות את המתלונן, וכי לאחר המקרה ובניגוד לנוהל- שלחו את המתלונן לדרכו מבלי לקחתו לתחנת המשטרה.
נאשם 3 ביטא בושה ואשמה על התנהגותו בעבירה נשוא הדיון, והביע צער על הכאב והנזק שגרם למתלונן. השירות התרשם מיכולתו לחוש אמפתיה כלפי המתלונן וכלפי הפגיעה בו, ונכונות ו להתנצל בפניו ולפצותו.
לאור תחושת החרטה והרצון שביטא לאיחוי הפגיעות, הופנה לתוכנית גפ"ן המתקיימת בשירות, והביע נכונותו לכך. מדובר בתהליך רצוני המבוסס על קבלת הסכמה של הצדדים להשתתף בהליך ועל מפגש בנוכחות מנחה בין הפוגע לנפגע בסופו של דבר במטרה להגיע לאיחוי הפגיעות. בסופו של דבר ההליך לא הסתייע במקרה זה.

השירות התרשם כי בבסיס ביצוע העבירה עומדת טעות בהפעלת שיקול דעת שנבעה מלחץ חברתי, קושי להתנגד ולהביע עמדה שונה מזו של מפקדו, וצורך בשמירת אמונים כלפי ו וכלפי יתר חבריו לצוות.
השירות העריך כי העבירה אינה משקפת דפוס בעייתי חוזר הדורש המשך מעורבות השירות.
נאשם 3 הינו אדם נורמטיבי שלאורך השנים גילה תפקוד יציב ותקין במסגרות חייו השונות, בעל עמדות ותפיסות פרו חברתיות ללא מעורבות שולית. מדובר בעבירה ראשונה ויחידה כלפיה לוקח אחריות מלאה, מבטא התייחסות מותאמת לחומרתה, ומביע חרטה כנה.

ההליך המשפטי המתנהל נגדו מהווה גורם מרתיע עבורו וניתן להבין את ביצוע העבירה על רקע התרחשותה בקבוצה שבראשה דמות מנהיג. ייתכן וביצועה בצוותא העניקה לו תחושת כוח שגויה שאפשרה לו התמסרות ביתר קלות לדחפים שלבדו- היה יכול לרסנם .
השירות התרשם כי התנהלותו זו א ינה מאפיינת אותו ולא מצביעה על דפוסי חשיבה אלימים והתנהלות שולית.

גורמי הסיכון במצבו כוללים אופי העבירה וחומרתה, תפקידו הציבורי- חברתי בעת ביצועה, אותו התקשה למלא נאמנה.
הגורמים המצמצמים סיכון בעניינו והמקטינים את הסיכוי להישנות ביצוע עבירה דומה כוללים תפקודו היציב לאורך השנים, העדר הרשעות קודמות, עמדותיו הפרו חברתיות, לקיחת אחריות על התנהגותו ומוכנות לשאת בענישה בהתאם לכך, השפעתם המרתיעה של ההליכים המשטרתיים והמשפטיים והיותם מציבי גבולות עבורו, קבלת בקשתו לקביעות בתפקידו הנוכחי כרשם.
לאור האמור התרשם השירות מהפחתה מהסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד מצד נאשם 3.
לאור האמור השירות המליץ על ענישה חינוכית וקונקרטית שתאפשר פיצוי חברתי בדמות צו של"צ בהיקף 200 שעות. בהתאם לתוכנית יבצע את צו השל"צ בזק"א בראשון לציון בתפקידים משרדיים.
באשר לביטול הרשעתו של נאשם 3- חרף חומרת העבירה הרי שבמכלול השיקולים וההערכה כי הרשעה בדין עלולה לפגוע בהתקדמותו המקצועית ושירותו במשטרה ישראל, לצד לקיחת אחריות, העדר רישום פלילי והיותו אדם נורמטיבי שומר חוק, ממליץ השירות לשקול בחיוב ביטול הרשעתו לצד הטלת של"צ.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 5 מיום 11.2.15 עולה כי הינו בן 36, נשוי ואב לשניים בני שנתיים ושש שנים, מתגורר בראשון לציון, ומשרת במשטרה משנת 2002.
גדל והתחנך בערד, תאר השתלבות טובה במסגרות החינוכיות, שלל קשיי לימוד או קשיי הסתגלות ותפקוד. סיים 12 שנ"ל עם תעודת בג רות מלאה.
התגייס לצה"ל ושרת ביחידה קרבית, מתאר שירות צבאי מספק ומשמעותי שהוביל לרצונו להתגייס לכוחות הביטחון.
בהיותו בן 21 שב להתגורר עם משפחתו במרכז הארץ, ולאחר שחרורו מצה"ל- עבד כשנה בארה"ב בתחום המכירות, חזר לארץ עבד כמאבטח במוסד לימודים, ובהיותו בן 24 התגייס לשירות המשטרה במסגרת יחידת היס"מ שם שירת כלוחם עד שנת 2013.
עבר הכשרה ייחודית ככלבן , ויועד להשתלב במסגרת מבצעית בתפקיד זה.

בשל מעורבותו בעבירה דנן הועבר בתחילת 2013 לתפקיד משרדי, ומאז מסופח ליחידת הרישום של משטרה רמלה.
במקביל לעבודתו במשטרה השתלב במסגרת לימודים מקצועיים ובידיו תואר טכנאי מוסמך במערכות ייצור בתחום הנדסת התעשייה וניהול (הוצג אישור לימודים).
הציג מכתבי המלצה ממפקדיו לאורך השנים במסגרת שירותו במשטרה, מהם עולה כי ממלא תפקידו במסירות ומקצועיות רבה במיוחד, ערכי ואהוד על עמיתיו, מגלה אחריות ומשמעת עצמית גובהה וידע רב במגוון נושאים.
בחו"ד שהוצגה בפני השירות עולה כי הינו שוטר המפגין בעבודתו מקצועיות רבה, שיקול דעת, ערכי מאוד, ובעל יכולות בינאישיות גבוהות.
בהתייחסותו לעבודתו כשוטר- מתאר מחויבות ומסירות רבה לעבותו, מתיאוריו עולה כי עבודתו מהווה חלק משמעותי ובלתי נפרד מזהותו העצמית.
הוא נישא בשנת 2008, בת זוגו עובדת בתפקיד בכיר בהנהלת חברת דלק, תאר מערכת זוגית מיטיבה ותומכת, וההתרשמות היא כי מגלה מחויבות ומסירות רבה כלפי משפחתו.
נאשם 5 הינו הבכור מבין שני ילדים במשפחת מוצאו. הוריו התגרשו בהיותו כבן 10 , אביו כבן 60 עובד עירייה ומתגורר בחולון ושרת לאורך שנים בצבא קבע, ואמו כבת 57 עובדת כמטפלת בילדים ומתגוררת בראשון לציון.
תאר מערכת יחסים קונפליקטואלית ורווית מתחים בין הוריו, מתאר את אביו כאדם נוקשה שהתקשה להיענות לצרכיו הרגשיים במהלך שנות ילדותו והתבגרותו. אביו התחתן בשנית ולנאשם 5 ששה אחים למח צה ממערכת זוגית זו, עמם לא מצוי בקשר.
לאורך השנים יש לו קשר רופף עם אביו אותו לא חווה כדמות משמעותי ת בחייו, ובמהלך השנים האחרונות- הקשר עמו נותק לחלוטין. עם זאת הוא מתאר קרבה רגשית כלפי אמו.
השירות התרשם כי נאשם 5 חווה פגיעה עמוקה ותחושת נטישה מצד אביו, המשפיעה על רצונו להוות דמות אב משמעותית ומיטיבה עבור ילדיו.
מעיון ברישומו הפלילי, המעודכן ליום 11.2.15, עולה כי נעדר עבר פלילי.

בהתייחסותו לעבירה נשוא הדיון –מתאר כי נאשם 1 הורה למתלונן להציג בפניו תעודה מזהה, ומאחר והציג את תעודת אחיו, הכניס אותו נאשם 1 מסיבה שאינה ברורה לניידת והחל להכותו.
נאשם 5 מתאר כי נהג באלימות שכן היה שותף לאירוע, עמד מנגד ולא ניסה להפסיק את ההתנהגות האלימה שהופנתה כלפי המתלונן.
כיום הוא מתקשה להסביר מעורבותו באירוע האלימות, והשירות התרשם כי מביע חרטה כנה באשר לפגיעתו במתלונן, ומתאר כי חש אכזבה מעצמו בשל כך.

לאור תחושת החרטה והרצון שביטא איחוי הפגיעות, הפנו אותו לתוכנית גפ"ן בשירות והוא הביע נכונות לכך. במקרה זה ההליך לא הסתייע בסופו של דבר.

ההערכה לסיכון להישנות ביצוע עבירה בעתיד הינו נמוך, וכן הערכת הסיכון לחומרתן הצפויה במידה ויהיה מעורב -נמוכה אף היא.

גורמי הסיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד כוללים התנהגותו התוקפנית בהיותו שותף להתנהגות האלימה כלפי המתלונן.

גורמי הסיכוי המפחיתים סיכון כוללים היותו אדם חיובי בעל יכולות בינאישיות גבוהות, מסור לעבודתו המהווה חלק משמעותי ועיקרי בחייו, יציב תעסוקתית וגילוי אחריות בתפקידיו השונים כאב ומפרנס.
במהלך האבחון בלטה יכולתו של נאשם 5 לערוך התבוננות ביקורתית באשר להתנהגותו בעת ביצוע העבירה. השירות לא התרשם כי מדובר באדם בעל מאפיינים אלימים ה מצדיק התנהגויות אלימות. בנוסף, התרשם השירות מיכולותיו לנתח התנהגותו ולהביע רגשות כנים המעידים על אמפתיה וכאב באשר לפגיעה שהסב למתלונן.
לצד נטילת אחריות על ביצוע העבירה, הביע מוכנות לשאת בתוצאות ההליך המשפטי ובכלל זה ענישה קונקרטית בדמות של"צ.

לאור האמור, וחרף חומרת העבירה, ממליץ השירות לשקול את ביטול הרשעתו בדין.
בהרשעה בפלילים יש פגיעה קונקרטית בתעסוקה, ולאור ההליך הנוכחי הועבר לתפקיד משרדי ופעילותו המבצעית ככלבן הושהתה.
לדבריו, הרשעה תוביל לפיטוריו מכוחות המשטרה.
מאחר ותעסוקה מהווה גורם עיקרי לשיקום ועבורו מהווה חלק מזהותו האישית, ממליץ השירות לשקול ביטול הרשעתו לצד צו של"צ בהיקף של 200 שעות.
בהתאם לכישוריו גובשה בעניינו תוכנית של"צ בבימ"ש בתחום הסמים, במסגרתה ילווה עצורים מכורים לסמים או אלכוהול לבדיקות, לסידורים ולמוסדות טיפול בפנימיות .
הואיל ומדובר בתוכנית ייחודית בהיקף שעות מצומצם, גובשה עבורו תוכנית של"צ נוספת במסגרת "עמותת אנוש" בראשון לציון המעניקה שירותים לנפגעי נפש בתפקידי ליווי במועדון התעסוקתי והחברתי.

מתסקיר בעניינם של הנאשמים בעניין תוכנית גפ"ן (גישור פוגע נפגע) מיום 24.2.15 עולה כי הליך גפ"ן מתקיים במקביל להליך הפלילי על פי עקרונות של צדק מאחה והינו הליך רצוני של הפוגע והנפגע. ההליך מציע פתרון לסכסוך ע"י ניסיון לאחות את הפגיעות שנגרמו, ע"י שיח משותף ומציאת מענה לצרכי הצדדים כתוצאה ממעשה עבירה.
מדובר במפגש בין הצדדים תוך הידברות ישירה בהנחיית מנחה מיומן.
בתהליך מתקיימים מפגשי הכנה נפרדים בין המנחה לצדדים בנפרד ובהם נבדקת התאמה לתוכנית. בשיחת ההכנה נבדקת מידת האחריות שלוקחים הפוגעים על ביצוע העבירה, שאינה מטילה אחריות על הנפגע, התייחסותם לנזקים והפגיעות שנגרמו בכל הרמות ויכולתם להתמודד עם הסיטואציה המורכבת מול הנפגע.
לקיחת אחריות הינה תנאי הכרחי להמשך התהליך אולם אינה תנאי בלעדי.
בשיחת הכנה עם הנפגע, ככל שמסכים לכך, מתאפשר עיבוד חווית הפגיעה, השלכותיה על מעגל חייו השונים, והסכמתו למפגש משותף עם הפגוע.
לאחר שהמנחה התרשם כי הצדדים מתאימים לתהליך- מתקיים מפגש משותף בהנחייתו במסגרתו נחתם הסכם המת אר את השיח המשותף ואת ההסכמות אליהן הגיעו לפיצוי הנפגע.
במידה והתהליך התקיים טרם מתן גזר הדין- מצורף לתסקיר ונשלח לבית המשפט לידיעתו כדי שיעמוד בשיקולי גזר הדין.
עקרון מנחה הוא שמירה על סודיות הצדדים.
בנסיבות אלה, נבחנה התאמתם של הנאשמים להליך זה בהתאם להפניית קצינת המבחן. חלק מהנאשמים נמצאו מתאימים לקריטריונים הנדרשים ולאחר שנמצאה התאמה ראשונית של חלקם- המשיכו בתהליך הבדיקה.
לעיתים תוך כדי פגישות ההכנה גם לאחר התאמה ראשונית, ייתכן ומאפייני הצדדים ופער בתפיסותיהם את האירוע משפיעות על ההחלטה באם להמשיך בתהליך עד הבשלתו למפגש משותף והסכם איחוי.
במקרה זה, לאחר בחינה מעמי קה ושיחות שהתקיימו עם כל הצדדים- לא נמצא כי בשלו התנאים לקיום מפגש משותף.

4. בשלב הראיות לעונש העידו שני עדי אופי בעניינו של נאשם 1.

פקד גיא בכר- מפקד המרד"מ של מחוז מרכז.
הכיר את נאשם 1 כשהתגייסו באותה תקופה ליס"מ בשנת 2002. שימש כקצין מפקד צוות בו נאשם 1 היה לוחם עד לשנת 2012.
יכול להעיד לטובה על תכונותיו של נאשם 1, אותן הוא מכיר בהיותו חברו ומפקדו. נאשם 1 הינו אמיץ לב, נחוש, נאמן ובעל מוסר עבודה גבוה.
נאשם 1 שימש בצוות כמדריך ירי וכמדריך ירי ראשי ביחידה. היה אחראי על הכשרתם של כלל לוחמי היחידה, ובהמשך- בבי"ס הארצי במשטרה והכשרות של קורסים.
מילא את תפקידו בצורה טובה ביותר, והראה יכולות הדרכה מרשימות.
היה מקרה אחד בו בעת טיול צוות לגן השלושה הייתה תיירת מגרמניה שבעת שחיה חוותה אירוע לבבי והחלה לטבוע. נאשם 1 רץ לכיוונה ללא היסוס , משך אותה מהים , החל לבצע בה פעולות החייאה ממו שכות עד להגעת צוות מד"א שפינה אותה לבי"ח.
הפעולות שהוא עשה הצילו את חייה.

בחקירה נגדית העיד כי לא קרא את כתב האישום אלא יודע מעצם היותו ביחידה את תוכנו למרות שבעת האירוע היה בקורס קצינים.
היה מפקדו של נאשם 1 גם לאחר המקרה. לשאלה מה צריך לעשות ביס"מ לגבי תיעוד אירועים מסוג זה, ענה כי יש לתעד את מירב הפרטים הידועים לצורך חקירתי ותיעודי.
כתב אישום כזה פוגע באמון הציבור במשטרה וביס"מ, והוא מצר על ביצוע העבירה.

מר אליאס אמיל- גר בכפר כנא, מהנדס ומודד מוסמך.
ביום 20.11.09 עבד סמוך לצומת בית דגן במדידות, ביצע פעולה של הרמת מוט למעלה , ונגע בחוט חשמ ל עם מתח גבוה . הוא קיבל דום לב מיד ונפל לקרקע.
הכביש היה סואן, מלא מכוניות, למזלו נאשם 1 ואשתו היו בדרך הביתה, ונאשם 1 הבחין בו כשנפל. הוא מיד עצר את הרכב באמצע הכביש, ירד , וביקש מאשתו להזמין מגן דוד. לאחר מכן החל לבצע בו החייאה בשטח, ודיבר עם מד"א בטלפון עד שהגיעו. הוא הועבר לבי"ח והיה מאושפז חסר הכרה יומיים.
גם לאחר מכן נאשם 1 דאג להגיע בערב ולשאול לשלומו וגם למחרת.
מאז הוא בן בית אצלו והם חברים. הוא הציל את חייו.

5. בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה.
המתלונן הינו אדם מבוגר, נעדר כל עבר פלילי, שעשה דרכו לביתו ברחוב מרכזי בכפר קסאם מבלי שיהיה דבר שיעורר בו חשד. ה נאשמים קראו לו בצורה מזלזלת, ובקשתו כי ידברו אליו בכבוד לא הביאה אותם להתנצל כי אם הוביל לדין ודברים בין המתלונן לארבעה לוחמי יס"מ , המתלונן הציג ת"ז של אחיו , ולבסוף- הורו לו להיכנס לניידת, הוא התנגד מילולית, הנאשמים הכניסו אותו בכוח, ונאשם 1 הכה אותו באופן ברוטלי.
המתלונן הוכה בתוך הניידת, שהינה מקום צר ללא יכולת להגן על עצמו, כשהוא דחוס בין המושבים, נאשמים 2-3 ו-5 מאפשרים את התקיפה בעצם נוכחותם , ואף הפחידו את המתלונן באומרם לו כי ייקחו אותו לפרדס ושם ילמדו אותו איך לדבר עם שוטרים.
טענתם לפיה לא היה להם מה לעשות בנסיבות אלה, וכי כביכול עמדו מנגד- משמעותה אי לקיחת אחריות על מעשיהם.
למתלונן נגרמו חבלות חמורות , ואף אחד מהנאשמים לא חשב להזעיק לו טיפול רפואי. לא נרשם דו"ח פעולה על האירוע באופן המעיד כי אין מדובר בפעולת שיטור רגילה. הם הסתלקו מהמקום "כגנבים בלילה".
הנאשמים הטילו נטל כבד של מאמצים לאתר אותם, שיקרו בחקירותיהם בלי להניד עפעף, בהכחישם את האירוע וטענתם כי אינם זוכרים אותו.

הגם שאין זוקפים לחובתו של נאשם ניהול הליך, הרי שבנסיבות אלה מדובר בקשר שתיקה ביניהם. גם נאשמים 3 ו-5 ששברו את "קשר השתיקה" והגיעו למסור הודעות חדשות מיוזמתם לגבי השתלשלות האירועים עשו זאת רק לאחר הגשת כתב האישום והיחשפותם לחומר החקירה , וממילא בתשובתם לכתב האישום- עמדו על הכחשתם.

מעשיהם של הנאשמים פוגעים גם במתלונן הספציפי וגם בתדמיתה וחוזקה של המשטרה בעיני הציבור.

ערך מוגן נוסף עניינו שמירה על שלמות גופו של אדם, תחושת הביטחון שלו, וכבודו העצמי.
בנסיבות אלה מדובר ביכולת התנגדות מוגבלת של אדם מבוגר השייך לאוכלוסייה מוחלשת למול 4 אנשים –כשאחד מכה והאחרים מאפשרים זאת.
אין מדובר בשימוש בכוח שחרג מגדר הסביר, אלא באלימות לשמה.

יש צורך בהרתעת הרבים בנסיבות אלה, הואיל וישנו סיכוי ממשי כי החמרה בענישה תביא להרתעת הרבים בקרב קהל השוטרים שהינו קהל מצומצם ומסוים שקשוב להכרעותיו של בית המשפט, ובמח"ש מוציאים מידי שנה סיכום פסיקה רלוונטי שנשלח לכל השוטרים במייל.

בחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה מעלה כי לא היה תכנון מוקדם, חלקם היחסי של הנאשמים שונה, אך לא ניתן להקל ראש בחלקו של אף אחד כאשר לאחר אירוע חברו ב"קשר שתיקה", כאמור.
הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו חמור ומשמעותי, כאשר נגרמו למתלונן שברים בצלעות, מכה בעצם המרפק, המטומה בעמוד השדרה, שפשוף בירכיים ובשוקיים, הוא חושש לצאת מביתו, הפסיק לעבוד, ונזקק לטיפול פסיכולוגי.
המעשים בוצעו באכזריות והתעללות בהתאם למנוי בסעיף 40ט(11) לחוק, ותוך ניצול מעמד וסמכות למול המתלונן (הוגשה פסיקה).
שיקולי השיקום אינם בנמצא בענייננו כי שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניין זה.
העונש הראוי בנסיבות אלה הינו מאסר ממשי בפועל.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש להטיל על נאשם 1 ענישה ברף הגבוה של המתחם של מספר חודשי מאסר בפועל ועל יתר הנאשמים- להטיל עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד מע"ת, ופיצוי למתלונן.

בסוגיית אי הרשעה- מדובר בעבירה חמורה, הליך משפטי ארוך שהתנהל, ועל כן אין מקום לאי הרשעה בעניינם של הנאשמים.
אינטרס הציבור הוא בהרשעת הנאשמים ובהעברת מסר מרתיע וחד משמעי מצד בימ"ש ואלה גוברים על פני כל אינטרס אישי של מי מהנאשמים באי הרשעתו.
תסקירי שירות המבחן הינם תלושים מהמציאות, נעדרים כל התייחסות לחומרת העבירות ולניצול הסמכות והפגיעה במתלונן, ואינם מצביעים על פגיעה קונקרטית המצדיקה חריגה מן הכלל של הרשעה בדין, למעט חשש מפיטוריהם של הנאשמים- דבר שמקורו בדברי הנאשמים בלבד.
ממכתב של אגף משאבי אנוש במחלקת המשמעת, שהינו הגורם האחראי על שקילת המשך שירותו או פיטוריו של שוטר, עולה כי מונים את השיקולים לעניין זה וכן כי שוטר שמזוכה בדין גם עלול להיות מפוטר.
ככל שהנאשמים יפוטרו הלכה למעשה- הרי אין להם להלין אלא על עצמם.

בתסקיר של נאשם 1 נכתב שפוטר מהמשטרה בעטיו של תיק זה וזה לא נכון והוא לא פוטר בגלל תיק זה.
נאשם 2- עבר ליחידה מובחרת וקודם. נאשם 4- הועבר מתפקידו, אך לא פוטר.
תסקירו של נאשם 1 אינו מדויק מלכתחילה, ומבוסס רק על דבריו. מהתסקיר עולה כי הוא עובד כעצמאי משנת 2012, ולדבריו פנה למסלול קריירה זה משום שההליך המשפט י הביא לכך שסירבו לקבל אותו במקומות עבודה שונים.
למרות שהערכת השירות בתסקיר להישנות עבירת אלימות בעתיד -הינו נמוך, הם ממליצים על הטלת עונש צופה פני עתיד מרתיע.
בחלק המונה את גורמי הסיכון מציין התסקיר שימוש באלימות לא פרופורציונאלית מצד נאשם 1 כלפי המתלונן.
התסקיר ארוך אך אינו מעמיק, וההמלצה בסופו בדבר אי הרשעה והטלת של"צ- אינו הולם בנסיבות אלה.
לעניין נאשם 2- הרי שגם בעניינו לא הייתה בדיקה מעמיקה מצד השירות, וטענותיו מתקבלות ללא עוררין ובלי לעמת בינו לדברים אחרים שאמר. כך, מצד אחד אומר נאשם 2 כי הוא שוטר צעיר ביחידת יס"מ, אולם טוען כי התגייס ליח ידה בשנת 2005- כלומר משמש כבר כשנתיים שוטר.
גם לגופה של התנהגות- היה צריך להבין שהינה שגויה גם בתחילת דרכו, ולכל הפחות- לדעת כי עליו לדווח עליה.
התסקיר מייחס לו התנהגות פסיבית למרות שהאמירה כי ייקחו את המתלונן לפרדס וילמדו אותו איך לדבר לשוטרים- מתייחסת לכולם, ובכלל זה לנאשם 2. התייחסותו של נאשם 2 בתסקיר הינה מצומצמת ומפחיתה.
יתר התסקירים הם באותה רוח.

לאור האמור, מתבקש בימ"ש להטיל על הנאשמים עונש מאסר, לצד מע"ת ופיצוי.

ב"כ נאשם 1 טען לעונש כי כתב האישום תוקן לקולא באופן משמעותי בעקבות ניהול הליך הוכחות בתיק, ולכן אין מדובר בניהול הגנת סרק.
גם בשלב זה נחסך מבימ"ש זמן יקר שכן לא נשמעו עדי הגנה וסיכומים כלל, ולא ניתנה הכרעת דין.
מדובר בחלוף זמן ניכר בנסיבות אלה, הואיל והעבירה היא מנובמבר 2008, המתלונן הגיש תלונה מיד בסמוך למקרה, וכתב האישום הוגש כ-3 שנים לאחר מכן באוגוסט 2011, ללא כל סיבה, כשגם טענה בדבר עריכת שימועים אינה סבירה, וכיום אנו שש שנים לאחר האירוע.

בתיק קיימת אכיפה בררנית בכל הנוגע לנהג הניידת עוזי, שעניינו זהה לעניינם של הנאשמים, אלא שהוא הלך וסיפר לתביעה וקשר את הצוות הספציפי לאירוע עם המתלונן –לא כעד מדינה- ולא הוגש נגדו כתב אישום.
לא ייתכן כי שוטר אחד יישא במאסר בפועל או עבודות שירות, והשני יצא בכלא כלום בגין אותו אירוע.
לגבי תסקירו של נאשם 1 – הרי שהוא מקיף, מדובר בשוטר שנים רבות ששירת שירות ללא רבב, נוטל אחריות כנה למעשיו, מפנים את חומרתם, וכבר אינו משמש כשוטר. הוא שיתף פעולה באופן מלא עם השירות, מגלה אמפתיה כלפי המתלונן , והיה ניסיון להפגיש ביניהם- ניסיון אליו נרתם נאשם 1 .
המלצת השירות בעניינו של נאשם 1 היא הרשעה לצד של"צ. זהו עונש סביר בנסיבות העניין ולאור חלוף הזמן.
בפסיקה ישנם מקרים של שוטרים שעניינם הסתיים במאסרים מותנים למרות שנגרמו שברים באף, ובהעדר חלוף זמן ניכר ואכיפה בררנית.
מעשהו של נאשם 1 הינו חמור- אך מדובר במעידה חד פעמית, רגעית וקצרה, כשמנגד עומד שירות ציבורי ארוך, ועל כך העידו בין היתר עדי האופי.
לאור האמור בימ"ש מתבקש לאמץ את המלצת התסקיר בעניינו.

ב"כ נאשם 2 טען לעונש כי האירוע התרחש בכפר קסאם שהינו בעל אוכלוסייה עו יינת, ועל כן הנהלים מחייבים את כל השוטרים לרדת מהניידת מחשש להסלמה של האירוע.
בהכנסתו של המתלונן לניידת המטרה היא לבודד את האירוע ולמנוע התלקחות ולא לפגוע בו. האירוע קיבל אופי שונה בעת שהמתלונן מסרב למסור ת"ז, ולבסוף מוסר ת"ז לא שלו.

בעקבות ניהול הליך ראיות תוקן כתב האישום לקולא באופן משמעותי, והאירוע בתחנה נמחק לחלוטין.
עבירת התקיפה בכתב האישום המתוקן מיוחסת לנאשמים מכוח סעיף 29 לחוק, למרות שלא מצוין כך בכתב האישום עצמו, ועבירת האיומים והדחה בחקירה הוסרו.

כל שמיוחס עובדתית לנאשם 2 היא לקיחת חלק בהכנסת המתלונן בכוח לניידת, כאשר אין חולק כי לשוטרים מותר להשתמש בכוח סביר על מנת לעשות כן, והאמירה כי "ייקחו אותו לפרדס"- הינה אמירה לא ראויה , אך אינה מהווה עבירה פלילית.
הוא הורשע בעבירת התקיפה בעצם נוכחותו למעשה כשלא פעל להתערב כדי לעצור אותו. ישנה דינמיקה בצוותים מבצעיים לחיכוכם עם סוג אוכלוסייה קשה.
בעת האירוע היה נאשם 2 כבן 24, שירת כשנתיים באותה יחידה, ובאירוע מעורב מפקד הצוות. הוא נמצא בקונפליקט מוסרי ערכי בין מחויבותו לצוות לבין חובת הדיווח. לו היה מדווח - היה ללא ספק מנודה חברתית מהיחידה , וזוכה להתנכלויות.
נאשם 2 כשל בכך שהיה צריך להעדיף את חובת הדיווח, ועל כך הוא עומד לדין.

נגד השוטר עוזי לא הוגש כתב אישום באירוע זה, ואף לא הליך משמעתי, וזו אכיפה בררנית.
לנאשם 2 נערך שימוע מנהלי במדור משמעת, לפני הגשת כתב האישום הפלילי, והוא אמר שם כי לא הכה את המתלונן ומוכן להיבדק בפוליגרף על כך, אלא עצם עיניים לאירוע ולקח אחריות על כי לא דיווח. דברים אלה אף עלו בשימוע טרם כתב האישום, ולו טענותיו היו מתקבלות- היה כתב האישום מוגש מלכתחילה כמו שתוקן לבסוף.
מאז השימוע, שולב נאשם 2 ביחידה מובחרת אבל הוא נפגע במישור הכלכלי לאור ניהול התיק, הוא מתפקד כיום ברמת החיכוך המקסימלית עם אוכלוסייה קשה , ולמרות זאת לא היה לו כל אירוע חריג בו היה מעורב למעט האירוע דנן, באופן המעיד כי הוא אינו פועל מתוך דחפים אימפולסיביים, אלימות או איבוד שליטה.

מהתסקיר בעניינו עולה כי כיום משלים תואר ראשון בקרימינולוגיה, והציג תעודות הערכה
רבות על תפקודו כלוחם.

מהתסקיר עולה כי העובדה שאחרים נטלו חלק באירוע מביאה להפחתת תחושת האחריות האישית וזה מובן, וכן מובאת התנגשות הערכים שהנאשם 2 שיתף את שירות המבחן בה.
הוא הביע רצונו ונכונותו להשתלב בהליך גישור "גפן" בסופו של דבר לא הסתייע, וציין את חששו מפיטורים.
אין מדובר בחשש ערטילאי, שכן מהמ סמך שהוגש ממדור משמעת- מצוין במפורש כי חלק מהשיקולים היא שאלת הרשעה ואי הרשעה וברירת המחדל היא פיטורים.
הרשעה במקרה זה תגרום לשקילת פיטורים בעניינו ותעמיד אותו בסיכון משמעותי למרות שמדובר באדם שהצליח למרות הכול להשתלב במערכת בצורה טובה, מלח הארץ, נותן נפשו למדינה.
הרשעה תגרום לנאשם 2 לנזקים כלכלים ואישיים קשים- שאינם מידתיים בהתאם לסעיף 40יא לחוק.
לאור האמור, מתבקש בימ"ש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו.

ב"כ נאשם 3 טוען לעונש כי אין מחלוקת שחלקו של נאשם 3 הינו מצומצם יותר מחלקו של נאשם 1.
השוטר עוזי שנגדו לא ננקטו הליכים פליליים כלל- התכחש באופן מלא לאירוע, לא נטל אחריות ולא סיפר אודות שימוש בכוח אלא רק אמר שהיה אירוע כזה, לעומת נאשם 3 שבחקירתו הראשונה אמר שאינו זוכר אירוע כזה , וביקש מהחוקרת שתראה לו משהו שיזכיר והיא לא הראתה לו תמונה של המתלונן , לא טרחו לעמת את נאשם 3 והמתלונן. בהעדר דו"ח פעולה על האירוע לא ניתן לצפות מהנאשם לזכור דברים שעד התביעה לא זכר.
נאשם 3 נחשף לתמונת המתלונן רק במסגרת שימוע וצילום חומר החקירה, ועל כן ביקש לזמנו לעדות מתקנת והמאשימה החליטה שלא לעשות כן.

מהתסקיר בעניינו עולה כי כיום בן 35, אב ל-3 ילדים, למן האירוע במהלך שש השנים שחלפו עבר משירות ביחידת היס"מ לתפקיד רכז חקירות. הוא לקח אחריות על האירוע, הביע חרטה מלאה, הביע אמפתיה כלפי המתלונן והנזק שנגרם לו, והביע נכונות להשתלב בהליך גישור "גפן" - אך זה לא הסתייע.

השירות התרשם כי הרקע לביצוע העבירה הוא טעות בהפעלת שיקול דעת כתוצאה מלחץ חברתי, אבל זה אינו המקרה בו יש להחמיר בעונשם של הנאשמים כתיק דגל.
לנאשם 3 אוסף מכתבי המלצה והוקרה, כולל לכידת מחבל ללא שימוש בכוח או אמצעי ירי, ואלמלא האירוע דנן- היה מקודם לקורס קצינים.
מדובר באירוע חריג ונקודתי.

בנסיבות אלה, לא נוהל ההליך עד הסוף, לא החלה פרשת ההגנה והיה תיקון משמעותי לקולא בעניינם של הנאשמים.

הפסיקה שהגישה המאשימה נוגעת רובה ככולה להליכים שנוהלו עד תומם, ובנסיבות חמורות ממקרה זה.

לעניין אי הרשעה- השוטרים יצאו ניזוקים, גם אם לא יפוטרו. בעבירות מסוג זה שוטרים מפוטרים חדשות לבקרים, וישנה פגיעה הקונקרטית בתעסוקה.
אין להפלות את הנאשם לרעה רק בשל היותו שוטר לעניין זה. אמנם מצופות ממנו נורמות התנהגות שונות - אבל בנסיבות אלה קמה עילה לביטול הרשעתו על מנת שיוכל להמשיך את שירותו במשטרה, בעיקר נוכח העובדה שבגיל 35 יהיה קשה לנאשם 3 להשתלב בשוק העבודה, ללא פנסיה ללא אופק תעסוקתי.
גם אם יורשע- הרי שאין להטיל עליו עונש מוחשי אף לא עבודות שירות, ויש נכונות לפצות את המתלונן בצירוף תוכנית של"צ בהתאם להמלצת השירות.

ב"כ נאשם 4 טען לעונש כי אין להרתיע את הרבים באמצעות ענישה בתיק זה על גבם של הנאשמים. יש להוכיח כי הטלת ענישה מחמירה תרתיע בעבירות מסוג זה.

האירוע היה ביום 28.11.08 אך הנאשמים נחקרו במח"ש ביום 1.3.09 - אחרי 4 חודשים. נאשם 4 צילם את חומר החקירה, רואה את תמונת המתלונן , ונזכר באירוע, כיוון במהלך חקירתם- לא נתנו להם סימנים מזהים חיצוניים כדי להבהיר באיזה אירוע מדובר.
שוטרים זהירים מול מח"ש, לא ממהרים להפליל את עצמם , ורוצים לדעת בדיוק באיזה אירוע מדובר.
בנסיבות אלה, רק לחלק מהנאשמים הראו את תמונת המתלונן.
ביום 11.1.10 היה שימוע ראשון במח"ש ונאשם 3 הודה כבר אז. ביום 14.11.11 זומנו לשימוע ונאשם 3 הודה ואמר "אני לא אשקר בבית המשפט".
לאחר מכן בוצעו השלמות חקירה על ידי המאשימה, וגם בשימוע לאחר מכן- חזר על כך שרוצה להודות, הוצע לנאשם 3 להעיד נגד חבריו ובכך לקבל דין משמעתי בלבד- והוא סירב.
נאשם 3 סבר שנוכחותו ברכב לא מהווה שותפות לעבירה מאחר והמפקד הוא שהיכה.

בנסיבות אלה יש לשקול שיקולי שיקום בעניינו של נאשם 3 הואיל ולאחר הרשעה יעמדו בפני שקילת צעדים מנהליים. אם יבצע עבודות שירות- לא יישאר במשטרה, וכן בתקופה זו לא יקבל משכורת וביטוח לאומי.

לאור חלוף הזמן מביצוע העבירה, והעובדה שנאשם 3 יצא מגדרו כדי לשבור את קשר השתיקה, הודה חד צדדית והותקף רבות על התנהגותו כש נודע ביחידה שהוא "מלשין", והודאתו הביאה את יתר הנאשמים להודות- יש לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום.
חלקו בעבירה שולי, יש לו מקבץ תעודות הצטיינות, תיפקד כשוטר ברמה גבוהה מעל לממוצע, משרת במשטרה 13 שנים, וכיום בן 36.
המשטרה היא לא רק מקום עבודה עבורו אלא שליחות, יעוד וד רך חיים, בעל מוטיבציה גבוהה שמעולם לא הסתבך בתיקים נוספים.
לנאשם 3 גישה אנושית ולכן נשלח לקבל הכשרה של כלבן, יודע לאלף כלבים, משתתף בפעילות הסברתית של המשטרה , הרצאות בבי"ס וכיו"ב.
לאור האמור, מתבקש בימ"ש לאמץ את תוכנית של"צ של השירות ל-200 שעות בהם ילווה נערים משתקמים מסמים ויעבוד במוסד "אנוש" לחולי נפש.

נאשם 1 הוסיף כי חייו נחלקים לשניים- לפני התיק ולאחריו. הוא כשל ומעד באירוע, ומצטער על כך. היה רוצה להתנצל בפני המתלונן, סבור שמגיע לו עונש , ורוצה לכפר ולהמשיך את חייו.
הוא אב לשלושה ילדים ומחנך אותם בעוד שהוא עצמו גרם לאדם סבל פיזי ונפשי, וזה לא נותן לו מנוח ושלווה.
בדיעבד מה שהביא אותו להתנהגות הם אגו וילדותיות, האירוע היה לפני הרבה שנים וכיום הוא בן 36, עבר תהליך ארוך עם עצמו, והוא לא יחזור על התנהגות זו.
מתנצל בפני חבריו על שגרר אותם לסיטואציה בהתנהלותו, לוקח אחריות מלאה באירוע. התגייס ליחידה מאידאלים לשמור ולעזור, והוא נכשל.
יקבל כל עונש על עצמו וישמח לפצות את המתלונן.

נאשם 2 הוסיף כי לוקח אחריות על מעשיו ומעשים אלה לא יחזר ו על עצמם.

נאשם 3 ציין כי לוקח אחריות על מה שקרה למתלונן, מצר על כך, וללא קשר לפרויקט גישור "גפן" יבקש סליחה המתלונן באופן אישי. המקרה מדיר שינה מע יניו במהלך שש השנים שחלפו.

נאשם 4 הו א מתנצל, חיבק את המתלונן לאחר עדותו והתנצל בפניו על המקרה, על הבושה, העלבון , ו המכות. לוקח אחריות על מעשיו ומוכן לפצותו בכל סכום שייפסק.

6. דיון והכרעה
במעשיהם פגעו הנאשמים בערכים מוגנים שעניינם שמירה על שלומו, בריאותו וגופו של הפרט, זכותו לחירות, כבוד ו ביטחון אישי, לצד הגנה על אמון הציבור במערכות אכיפת החוק והשלטון.

פגיעתם של הנאשמים בערכים אלה הינה גבוהה בשל העובדה כי פעלו בצוותא במסגרת תפקידם כשוטרי יס"מ, וגרמו לחבלות קשות למתלונן- כל זאת בשל זוטי דברים ומה בכך, ובהעדר קיומו של חשד משמעותי להתנהגות עבריינית מצדו.

אין חולק שהתנהלותם של הנאשמים באירוע נשוא כתב האישום הינה חמורה ואף בזויה ואינה עולה בקנה אחד עם מטרותיהם ואורחותיהם של המשטרה וכוחות הביטחון.

בבש"פ (י-ם) 2224/94 מדינת ישראל נ' יחיאל בן מאיר שטרית (לא פורסם, מיום 22.4.94) , דן בימ"ש העליון בהכאתם הקשה של שוטרי מג"ב ערבי לאחר שהאחרון מסר לידיהם תעודת זהות (בנסיבות חמורות מענייננו), וכב' הש' חשין קבע כדלקמן-

"מדים של משמר הגבול עטו המשיבים; על שמירת החוק והסדר הציבורי הופקדו; ותוך ביזוי המדים והשפלת משמר הגבול - ולא אך משמר הגבול - פרעו חוק וסדר והיכו אדם ללא רחם. מה לנו שמדברים אנו בכבוד האדם וחירותו כזכות יסוד של האדם; מה לנו שמדברים אנו על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, וכי יש לכבד כל אלה ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל; מה לנו שמדברים אנו על איסור פגיעה בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם. כל מלים אלו ¬המבטאות ערכי יסוד של חברה, של עם ושל אדם - יינשאו ברוח ויפוצו אל-כל-עבר אם ניטול היתר לעצמנו לעבור אל יום המחרת על מעשים אלה הנעשים נגד עינינו, ולא נאמר דברינו צלול וברור.
עם ישראל מצוי עתה בתקופה קשה של חייו. אירועים שיבואו אפשר יקשו עלינו ואולי אף יקשו במאוד-מאוד. בתוך כל אלה מחובתנו הראשונה היא לשמור על צלם-האנוש שבנו, שארועים שסביבנו לא יפגעו בנו ובטפנו ויהפכו אותנו לחייתו-יער. אין ענייננו אך בעבירת שוד, בעבירת אלימות קשה או בעבירת סמים. ענייננו בעבירה שאם תפשה במחנה תביא להרס החברה בה חיים אנו, להתפוררות מוסדי שלטון. מה לי אסכולה מקילה מה לי אסכולה מחמירה. אם כך ייפרעו פרעות בישראל, לא תיכון ממלכה ולא תישמר מדינה. האם ייאמר עלינו כי בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה? אם כך נוהגים מי שכוח הממלכה הופקד בידם, מה יאמר אדם הנושא עיניו אל מנהיגיו כי יורו אותו הדרך. נאמר על כך במקום אחר, ואחזור על הדברים: אם פשה הנגע במחנה, נעשה בכל כוחנו לבערו, ואם טרם פשה - נעשה בכל כוחנו ולא יפשה. אכן, פסיכולוגים ואנשי חינוך - ואפשר אף אנשי מדינה - ילמדונו היכן טעינו וכיצד נתקון את דרכינו, ואולם עד שייעשה כן יעלו בתי המשפט את תרומתם לביעור הנגע. י צא הקול וילך מקצה הארץ ועד קצה: יישמע וידעו הכל, כי לא נשקוט ולא ננוח עד אשר ירפא לנגע ויהודי לא יתעלל באדם, לא ביהודי, לא בערבי ולא בכל האדם."

עיקר חומרתה של העבירה דנן נובע מביצועה ע"י הגורם האמון על שמירת הסדר ושלום הציבור, במסגרת מילוי תפקידו, ומתוצאותיה הקשות.

בחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה מעלות כי הגם ש אין מדובר בעבירה שבוצעה תוך תכנון מוקדם, הרי שהמעשה בוצע בצוותא, כשחלקו היחסי של נאשם 1 גדול מחלקם של נאשמים 2-3 ו-5 בהיותו זה שהכה הלכה למ עשה את המתלונן, ופעל כלפיו באלימות, בעוד שיתר הנאשמים- השתתפו בכך שלא מנעו ממנו את מעשיו, ואפשרו אותם בעצם נוכחותם.
הכאתו של המתלונן בוצעה באלימות ואכזריות (סעיף 40ט(א)(10) לחוק) תוך ניצול ברור לרעה של כוחם ומעמדם של הנאשמים –בהיותם ארבעה שוטרי יס"מ -למול מתלונן יחיד ומבוגר הנמנה עם אוכלוסייה מוחלשת (סעיף40ט(א)(11) לחוק).

בנוסף, הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו גדול, שכן כתוצאה מהמעשים האמורים, נגרמו למתלונן שברים בבית החזה, בשתי צלעות, מכה בעצם במרפק היד, המטומה בעמוד השדרה התחתון, פצעי שפשוף בירכיים ובשוקיים ( סעיף ט(א)(4) לחוק), ואך בנס לא נגמר האירוע באופן חמור יותר (סעיף 40ט(א)(3) לחוק).
ממכתבו של המתלונן שהוגש בתיק (במ/1) עולה כי בעקבות האירוע נגרמו לו נזקי גוף, נזק נפשי, ופגיעה קשה בדימויו העצמי עד היום.
בעקבות האירוע הוא סובל מדחק נפשי, המוצא ביטויו בחרדות, עצבנות יתר, אי נחת וערנות יתר, ומטופל ע"י פסיכולוג קליני.
כמו כן לאחר האירוע היה המשך תקופה ממושכת ללא עבודה בשל מוגבלויות רפואיות מהן סבל, והטיפולים הרפואיים אותם קיבל היו מלווים בהוצאות כספיות.
עוד עולה ממכתבו של המתלונן כי בעטיו של האירוע הפך לשבר כלי, מתקשה להתמיד בעבודה, ונגרמו לו הפסדי שכר מרובים.

ממדיניות הענישה כפי העולה בפסיקה שהגישו הצדדים, הערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו , ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג(א) לחוק), עולה כי מתחם העונש ההולם בעבירה בה הורשעו הנאשמים, בהתאם לנסיבותיה, נע בין 6 חודשי עבודת שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל.

עם זאת, חרף חומרתה של העבירה והתנהגותם של הנאשמים, הרי לאור בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה - לא ניתן להתעלם מן הפער העצום שבין אלו - לבין אישיותם והישגיהם של הנאשמים שבפניי, כפי שאלו מוצאים ביטויים בתסקירי שירות המבחן, בתעודות ההערכה וההצטיינות , והעדויות שהוגשו לבימ"ש בעניינם.

כפי שיפורט להלן, רובם של הפרמטרים שהתווה המחוקק בסעיף 40יא לחוק –פועלים לקולא בעניינם של הנאשמים:
כל הנאשמים הינם בחורים בשנות ה-30 לחייהם, רובם נשואים ובעלי משפחות, כולם נעדרים עבר פלילי ותיקי מב"ד , מוערכים ומסורים לעבודתם המשטרתית, כשבעברם שנים רבות של שירות ציבורי, תרומה למדינה ולאכיפת החוק תוך סיכון עצמי תדיר.
כל הנאשמים הביעו חרטה כנה על מעשיהם, לקחו אחריות מלאה על התנהלותם באירוע, הביעו אמפתיה לסבלו ונזקיו של המתלונן והביעו נכונות ורצון לפצותו ולהשתלב בתהליך גישור "גפ"ן" שעניינו צדק מאחה (סעיפים 40יא (4) ו-(5) לחוק).
כמו כן השירות שלל כי מי מהנאשמים הינו בעל דפוסים אלימים או עבריינים, וכי הסיכון להישנות עבירה בעתיד ע"י מי מהם הינו נמוך מאוד ובעל חומרה נמוכה, מקום בו ביצוע העבירה אינו מאפיין כלל את אורחות חייהם וקווי אישיותם ( סעיפים 40יא(1), (2), (3) ו-(7) לחוק) כדלקמן:

-מהתסקיר בעניינו של נאשם 1 עולה כי הינו בן 36 נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 1-7. בשל פיטוריו מהמשטרה בעטיו של תיק זה בשנת 2012, עובד כמנופאי עצמאי לאחר ש בשל ההליך הפלילי התקשה למצוא עבודה . שירת כלוחם בצבא (נשפט על עבירה אחת וריצה חודשיים מאסר צבאי), התגייס למשטרה בשנת 2003, התקדם ושימש כסגן מפקד צוות של שמונה לוחמים ומדריך ירי ואחראי על מערך ההדרכה ביחידתו. פעילותו והיותו אחד ממדריכי הירי הטובים במחוז - זיכתה אותו בתפקיד מש"ק הדרכה של היחידה ,תפקיד המחייב יכולות ביצוע והדרכה גבוהות.
לאחר האירוע נקלע למשבר אישי כתוצאה מרגשות אשמה ובושה, ביטא תחושת מבוכה ובושה נוכח מעורבותו באירוע אלים, לקח אחריות על מעשיו, הצטער על הנזק שנגרם למתלונן, והביע רצון ונכונות לפצותו.

מעדי האופי שהעידו בעניינו של נאשם 1 בשלב הראיות לעונש ניכר כי מדובר באדם הנרתם לעזרת הזולת אף במחיר סיכון עצמו, ומגלה כלפיו אכפתיות כנה ואותנטית.
ממסמכים שהגיש (במ/3) עולה כי היה שוטר מוערך מאוד, בעל עיטורים והצטיינויות רבות, אשר פעל בעיקר בלחימה בפשיעה בסמים ואמל"ח, מקצועי, מסור, ובעל יכולות ונתונים אישיים גבוהים מאוד.

לעניין ענישתו, וחרף חלקו הארי בביצוע העבירה, העריך השירות כי הרשעתו בדין תפגע בצורה המשמעותית בהשתלבותו התעסוקתית בהמשך דרכו ובדימויו העצמי- והמליץ על ביטול הרשעתו והטלת צו של"צ כענישה קונקרטית ומציבת גבול שתשים זרקור על חלקים המתפקדים באישיותו. בשל העובדה כי ייאלץ לעזוב את עבודתו המהווה גורם עיקרי בפרנסת המשפחה- לא המליץ השירות על ענישה בדרך של עבודות שירות שתפגע ביציבות הכלכלית ותגרום להתדרדרות מבחינה אישית.

בשולי הדברים יוער כי טענת ב"כ המאשימה לפיה כביכול לא פוטר נאשם 1 בעטיו של תיק זה, הינה טענה בעלמא, הנוגדת את האמור בתסקיר, ונותרת תלויה על בלימה ולא מוכחת.

-מהתסקיר בעניינו של נאשם 2 עולה כי הינו רווק בן 30 יליד קזחסטן, עלה לארץ בשנת 1990, המשרת כשוטר מסתערב ביחידה מובחרת במשמר הגבול היס"מ ובמקביל משלים תואר ראשון בקרימינולוגיה.
התגייס בשנת 2002 כלוחם במשמר הגבול וסיים שירות צבאי מלא, ובשנת 2005 התגייס שוב למשמר הגבול במסגרת תנאי קבע ליחידת היס"מ. כיום (לבקשתו) עבר לתפקיד ביחידת המסתערבים של היס"מ.

ממסמכים שהציג עולה כי הינו לוחם בעל פוטנציאל ומשמעת גבוהים, ערכי, מקצועי, מקובל על חבריו בצוות, והתורם רבות.

מהתסקיר עולה כי התייחסותו מפחיתה ומצמצת ממידת הבעייתיות והאלימות אשר הפעיל גם הוא, כשהעובדה שאחרים נטלו בה חלק הפחיתה במידה מסוימת מתחושת אחריות אישית.
עם זאת, השירות העריך כי בהיותו שוטר צעיר וזוטר, אז בן 24, התקשה להתמודד עם הלחצים המערכתיים לבטא התנגדות אישית וכלל הנראה היה זקוק לתחושת ההכרה, הערכה והשתייכות, וכי העובדה כי בזמן הרב שחלף מביצוע העבירה לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים, ותפקודו האישי והערכי במצבים קשים של לחימה ודחק מתוארים באופן חיובי ביותר - מלמדים כי הפנים את הלקחים הרלוונטיים מהתנהגותו , ומכיר את הפסול בכך.
נאשם 2 ביטא חרטה ונכונות להשתלב בהליך הגישור גפ"ן.
עוד עולה כי הרשעה בדין עלולה לגרום לו לנזק משמעותי ואף להוביל לפיטוריו, לאחר שלאחרונה עבר שימוע בעניין זה, והואיל ועתידו המקצועי והאישי לפניו.
לאור האמור, המליץ השירות לבטל הרשעתו, ולהסתפק בענישה חינוכית מציבת גבולות בצו של"צ.

-מתסקירו של נאשם 3 עולה כי הינו בן 35 נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 2-7, שהתגייס לצבא וסיים שרות מלא כלוחם בצנחנים. כשנה לאחר שחרורו מהצבא ובמשך 10 שנים עבד כסייר יס"מ במשטרה עד למעורבותו בעבירה הנוכחית ולאחריה- הועבר לתפקיד משרדי אותו מבצע כיום, כרשם בתחנת משטרה.

ממסמכים שהגיש עולה כי הינו בעל תעודות הוקרה והערכה רבות, כי תפקד במקצועיות, תוך גילוי מוטיבציה והשקעה מעבר לנדרש, ממושמע, בעל יכולת למידה מעולה, פעיל ותורם בתפקידו.
ביטא בושה ואשמה על התנהגותו בעבירה, הביע צער ואמפתיה על הכאב והנזק שגרם למתלונן, הביע נכונותו להתנצל בפניו ולפצותו , ואף הופנה לתוכנית גפ"ן.
השירות התרשם כי בבסיס ביצוע העבירה עומדת טעות בהפעלת שיקול דעת שנבעה מלחץ חברתי, קושי להתנגד ולהביע עמדה שונה מזו של מפקדו וצורך בשמיר ת אמונים כלפי ה צוות.
על פי השירות - העבירה אינה משקפת דפוס בעייתי חוזר הדורש המשך מעורבות, בהיותו של נאשם 3 נורמטיבי, המגלה תפקוד יציב ותקין במסגרות חייו, ללא מעורבות שולית , שהוא לוקח אחריות מלאה, מבטא התייחסות מותאמת לחומרתה ומביע חרטה כנה.

לאור האמור, כמו גם השפעתם המרתיעה של ההליכים המשטרתיים והמשפטיים והיותם מציבי גבולות עבורו, המליץ השירות על ענישה חינוכית וקונקרטית שתאפשר פיצוי חברתי בדמות צו של"צ וביטול הרשעתו שעלולה לפגוע בהתקדמותו המקצועית ושירותו במשטרה.

-מתסקיר בעניינו של נאשם 5 עולה כי הינו בן 36, נשוי ואב לשני ילדים בני 2 ו-6.
שרת ביחידה קרבית בצבא ומשרת במשטרה משנת 2002 במסגרת יחידת היס"מ. עבר הכשרה ייחודית ככלבן , ויועד להשתלב במסגרת מבצעית בתפקיד זה, אולם בשל מעורבותו בעבירה דנן הועבר בתחילת 2013 לתפקיד משרדי ביחידת הרישום של משטרה רמלה.
כמו כן השתלב במסגרת לימודים מקצועיים , ובידיו תואר טכנאי מוסמך במערכות ייצור בתחום הנדסת התעשייה וניהול.

ממסמכים שהגיש עולה כי הינו בעל תעודות הערכה והוקרה רבות, מקצועי ואדיב, ממלא תפקידו על הצד הטוב ביותר, מסור, ערכי ואהוד על עמיתיו, בעל יכולות בינאישיות גבוהות אשר לקח חלק בפעילויו ת התנדבותיות רבות בקהילה .

נאשם 5 מביע חרטה כנה באשר לפגיעתו במתלונן, חש אכזבה מעצמו, והופנה אף הוא לתוכנית גפ"ן. במהלך האבחון בלטה יכולתו לערוך התבוננות ביקורתית באשר להתנהגותו בעת ביצוע העבירה, ניכר כי אינו בעל מאפיינים אלימים ובעל יכולת לנתח התנהגותו ולהביע רגשות כנים המעידים על אמפתיה וכאב באשר לפגיעה שהסב למתלונן.
לאור האמור, המליץ השירות לשקול את ביטול הרשעתו בדין לצד הטלת של"צ, הואיל ויש בה פגיעה קונקרטית בתעסוקה, הרשעה עלולה להביא לפיטוריו מהמשטרה, כאשר בשל הליך זה- הועבר לתפקיד משרדי בשלב זה ופעילותו המבצעית ככלבן הושהתה.
כמו כן השירות העריך כי תעסוקה מהווה גורם עיקרי לשיקומו ומהווה חלק מזהותו האישית .

בנוסף, עסקינן בעבירה שבוצעה בנובמבר 2008, היינו חלוף זמן של כשש וחצי שנים, כאשר כתב האישום הוגש רק באוגוסט 2011.
אף בהתחשב בעובדה כי מדובר בתיק בו היו מעורבים 5 נאשמים ( בטרם מחיקת כתב האישום כנגד נאשם 4 ב מסגרת הסדר הטיעון), הרי שמדובר בחלוף זמן ניכר ומשמעותי, קל וחומר בהעדר הסבר סביר לשיהוי הרב בהגשת כתב האישום בעניינם.
יש לציין כי במהלך הזמן שחלף, לא שבו מי מהנאשמים להסתבך בפלילים, באופן שאף בו יש כדי לשמש להם לקולא (סעיפים 40יא(10) ו-(11) לחוק ).

הגם שהנאשמים הגיעו להסדר טיעון בעיצומו של הליך שמיעת הראיות בתיק, רק לאחר העדתם של 15 עדי תביעה, הרי שבסופו של יום תוקן כתב האישום באופן משמעותי לקולא בעניינם באופן המעיד כי אין עסקינן בניהול הליך סרק ( סעיף 40יא(6) לחוק).

לאחר בחינת מכלול השיקולים, האינטרסים, התסקירים וטיעוני הצדדים- מצאתי כי לכך כיוון המחוקק במתן האפשרות לבכר את שיקולי השיקום בעניינם של נאשמים על פני אינטרסים אחרים במסגרת שיקול דעתו של בימ"ש , תוך הטלת עונש החורג לקולא ממתחם הענישה, כפי שהותווה ב סעיף 40 ד(א) לחוק.

במקרה שבפניי, מדובר בנאשמים נורמטיביים, ללא כל עבר פלילי או רבב בעברם, וללא כל דפוסי אלימות או עבריינות באורחות חייהם, כי אם אדרבא- בחורים צעירים בעלי הישגים אישיים מרשימים, יכולות אישיות ומקצועיות גבוהות, ששירתו ותרמו למדינה ולאכיפת החוק כל חייהם עד כה.

יתרה מכך, רובם ככולם, שילמו מחיר יקר מבחינה תעסוקתית ומקצועית מקום בו הועברו מתפקידם ביחידת היס"מ , שעה שההליך הפלילי בעניינם עדיין תלוי ועומד, כאשר נאשם 1 פוטר לחלוטין מהמשטרה, ונאשמים 3 ו-5 –הועברו לתפקידים משרדיים.

בנקודה זו יוער כי מדובר בפרקטיקה שאינה ראויה, בלשון המעטה, הואיל ומשבחרה המאשימה לילך בדרך ההליך הפלילי, ולא המשמעתי גרידא, מן הראוי היה כי כל החלטה הרת גורל בעניינם של הנאשמים תדחה עד לתום ההליך הפלילי והכרעה בעניינם בו.

באופן זה, נוצר מצב א-נומלי ובלתי סביר בעליל לפיו הקלה בעונשם של הנאשמים, ואף ביטול הרשעתם, על מנת שלא לפגוע בסיכויי שיקומם בעתיד- מתרוקנים מתוכן שעה שהנזק לשיקומם כבר נגרם(!), נזק המהווה לכשעצמו ענישה בלתי מידתית בנסיבות אלה.

למען הסר ספק יובהר כי לפרקטיקה שגויה זו- תהא גם תהא משמעות לעניין עונשם בבואו של בימ"ש לגזור את דינם.

בהתאם להלכה שהורנו בימ"ש העליון בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל , נב (3) 337 מצאתי כי עניינם של נאשמים 2,3 ו-5 נכנס בגדרו של החריג המאפשר הימנעות מהרשעתם לאור העדר יחס סביר בין הנזק הצפוי (ושנגרם) לנאשמים מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה שעברו .
ויובהר: מבלי להקל ראש בחומרת העבירה, הרי שבבואו של בימ"ש לגזור את הדין, עליו לשקול את מכלול השיקולים, מתוך ראיה כוללת ומלאה של מצב הדברים.

אין חולק כי הנאשמים פעלו באופן חמור וקשה, אשר לא רק חרג מסמכותם אלא נכנס בגדרו של ההליך הפלילי –ועל כך שילמו ומשלמים מחיר כבד.
עם זאת, אין להתעלם מכך כי מדובר בעבירה יחידה וראשונה לנאשמים אלה, אשר מנגד עומדות שנים רבות של תרומה לחברה ולקהילה, וסיכון חייהם למען הזולת והציבור.

ככל שהדבר נוגע לנאשמים 2,3 ו-5 הגם שמדובר בעבירה חמורה הרי בנסיבות אלה אפשרו אותה בהתנהגותם הפסיבית, ולא בהכאת המתלונן הלכה למעשה, ובכך שלא מחו ועצרו בידי נאשם 1.
על כן אף בכך- מתקיים החריג אליבא הלכת כתב שלעיל.

ככל שהדברים אמורים לגבי נאשם 1, הרי שחומרת העבירה וחלקו בביצועה אינם מאפשר ים ביטול הרשעתו. כמו כן, לאור מצבו התעסקותי כעצמאי בתחום המנופים, והעובדה כי כבר אינו משמש במשטרה, הרי שאין בהרשעה פלילית כדי להזיק לו באופן הנכנס בגדרו של החריג בהלכת כתב .
עם זאת, גם בעניינו מוצאת אני טעם לחרוג לקולא ממתחם הענישה בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק, בשל אינטרס השיקום, כמו גם העובדה כי שילם את המחיר היקר ביותר מבחינה מקצועית כאמור - עת פוטר מהמשטרה לאחר שנים רבות, כשכל הישגיו המקצועיים והאישיים ירדו לטמיון באחת.

נוכח כל האמור- הריני מאמצת את המלצות שירות המבחן לעניין הטלת של"צ לגבי ארבעת הנאשמים ופיצוי המתלונן, וביטול הרשעתם של נאשמים 2,3 ו-5 וב ענישה זו יש כדי לקיים את עקרון ההלימה.
אינטרס ההרתעה נדחק לק רן זווית לאור תסקיריהם של הנאשמים, העדר עבר פלילי, והיותו של ההליך הפלילי גורם מרתיע בעניינם, ובמקומו אינטרס הגמול והשיקום מקבלים משנה תוקף- לאור חומרת העבירה ונזקיו של המתלונן מחד , ומאידך- אורח החיים הנורמטיבי של הנאשמים, חרטתם הכנה , לקיחת אחריות, וחלוף הזמן הניכר- הן באמצעות פיצוי המתלונן והטלת של"צ בהיקף נרחב, והן באמצעות ביטול הרשעתם של מרבית הנאשמים והקלה בעונשם.

7. לפיכך- הריני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
תבוטל הרשעתם של נאשמים 2,3 ו- 5 ותיוותר על כנה הרשעתו של נאשם 1.
נאשם 1

  1. של"צ בהיקף 250 שעות על פי תוכנית שירות המבחן.
  2. פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪ שישולם עד 1.8.15.

נאשם 2

  1. של"צ בהיקף 200 שעות על פי תוכנית שירות המבחן.
  2. פיצוי למתלונן בסך 7,500 ₪ שישולם עד 1.7.15.

נאשם 3

  1. של"צ בהיקף 200 שעות על פי תוכנית שירות המבחן.
  2. פיצוי למתלונן בסך 7,500 ₪ שישולם עד 1.7.15.

נאשם 5

  1. של"צ בהיקף 200 שעות על פי תוכנית שירות המבחן.
  2. פיצוי למתלונן בסך 7,500 ₪ שישולם עד 1.7.15.

8. זכות ערעור תוך 45 יום.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:
אבקש עיכוב ביצוע בנוגע לשל"צ לצורך שקילת הגשת ערעור.

ב"כ הנאשם 1:
לגבי הבקשה לעיכוב הביצוע - אנחנו חושבים שאין סיבה לעכב ביצוע ומבקשים להתחיל את תוכנית השל"צ.
לגבי הפיצוי – אבקש לחלק ל- 10 תשלומים או לחילופין לעכב בחודש .

ב"כ הנאשם 2:
לגבי הבקשה לעיכוב הביצוע – נבקש שהנאשמים יחלו בעונש השל"צ, זה למעשה רף ענישה שהיה ידוע מלכתחילה, אם ירצו להגיש ערעור כזה או אחר – יגישו.
לגבי סיכויי הערעור, כשמדובר שמהצד השני של המדינה זה טיעון בטווחים, בתי המשפט לא נוהגים להתערב בערעור.

ב"כ הנאשם 3:
לגבי הפיצוי – אבקש לעכב בחודש.

ב"כ הנאשם 5:
לגבי הפיצוי – אבקש לעכב בחודש.

החלטה

אינני רואה מקום או הצדקה להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עבודות השל"צ בהתאם לתוכנית שירות המבחן שתתגבש, ובמועד שזה יקבע לתחילת ריצוי העבודות.

באשר לפיצוי – יתאחר מועד תשלום הפיצוי לגבי כל אחד מהנאשמים בהתאמה (לנאשם 1 עד 1.9.15 ולנאשמים 2,3 ו- 5 עד 1.8.15).

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, במעמד הנוכחים.

חתימה