הדפסה

מדינת ישראל נ' קדוש

בפני כב' השופט מנחם מזרחי
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
רונן קדוש

<#2#>
נוכחים:

באת כוח המאשימה עו"ד נועה חסיד
באת כוח הנאשם עו"ד שרית מרום
אין הופעה לנאשם

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:
הנאשם מתעכב. הודיע לי שיגיע תוך 20 דקות. הוא באוטובוס.

פרשת התביעה

רס"ל יחזקאל אזולאי מוזהר כחוק:
חקירה ראשית:
אני סייר במשטרת קרית מלאכי.
משרת 3 שנים בקבע וסדיר שנה וחצי.
ביום האירוע 23.7.13 הייתי סייר בנקודת גן יבנה.
מוגש דו"ח פעולה ומסומן ת/1.
ש. יש פעולות נוספות שביצעת?
ת. גביתי עדות מהמתלוננת בתאריך 23.7.13 בשעה 19:20.
ש. תוכל לומר לי ממי ביקשת לעכב את הנאשם?
ת. שמעון מולא. ראש משמרת.
ש. מי עיכב אותו בפועל?
ת. אלעד אזולאי שהיה עם מולא באותה ניידת.

חקירה נגדית:
ש. אתה מכיר את הנאשם?
ת. כן. מכיר אותו מהעבודה. אירועים. או שהבאתי לו הזמנות לבתי משפט רחובות, תעבורה פ"ת.
ש. נכון שלפני מס' ימים או שבועות היית עד תביעה בתיק תעבורה בפ"ת?
ת. לא רלבנטי. כן הייתי.
ש. נכון שהייתה סערת רגשות באולם כשהעדת כלפיך בתוקפנות בבית המשפט?
ת. בכלל לא.
ש. תספר מה היה.
ת. נהג שיכור וזהו.
ש. התנהלו הוכחות והעדת? בית משפט העיר לך משהו?
ת. כלום.
ש. הדיון התנהל בצורה שקטה ורגועה? תאשר לי שבית משפט ביקש ממך להרגע ולענות לשאלות ולא להתלהם כלפי הנאשם והסנגור?
ת. הסנגור שאל שאלות לא רלבנטיות ואמרתי לו.
ש. תאשר לי שחוץ ממסירות שאתה שולח לו וטוען שעל בסיס זה אתה מכיר אותו, בנוסף אתם מוזמנים המון פעמים לאירועים שלו מול גרושתו ושלה מולו? תלונות הדדיות כל הזמן בנוגע לסכסוך גירושין שלהם?
ת. פעם אחת הייתי וזהו.
ש. כתוב לגבי המודיעה, חברתי לשכנה אשר התקשרה לשכנה, אבל רונן אומר שבעצמו הזמין משטרה.
ת. לא. הוא לא התקשר. האירוע הראשון נפתח כאשר הגברת התקשרה ואח"כ התקשר הבחור שאומר שאשתו לא נותנת לו לראות את הילדים בהסדרי ראיה. הוא התקשר שני.
ש. פרטי המודיע בדו"ח שלך זו לימור, שהיא הגרושה ולא השכנה.
ת. השכנה לימור לקחה ממנה שיחה כי רונן שבר ללימור את הטלפון. התקשרה מהטלפון של השכנה.
לימור ירדה למטה, מה שהיה הסיפור ביניכם מפורט, רונן שבר לה את הטלפון, ראיתי אותו ותפסתי אותו והבאתי לחוקר. היא באה עם הטלפון השבור לחקירות, את הטלפון ראיתי גם במקום, אחר כך היא הביאה אותו לתחנה. הטלפון השבור היה אצל לימור.
ש. ראית את רונן זורק את הטלפון?
ת. לא.
ש. אתה הבנת מלימור שהוא זרק לה את הטלפון על הרצפה?
ת. כן.
ש. מה היה בטלפון?
ת. לא זוכר.
ש. בדו"ח פעולה שלך שהוגש אתה מספר שהגעת למקום ומדבר איתה והיא רק אומרת אין לי פלאפון הוא לא תקין.
ת. כן.
ש. היא לא מציינת בפניך שהטלפון שבור.
ת. זה מופיע בעדות.
ש. את הדו"ח כתבת קודם?
ת. לא. את העדות.
ש. למה בדו"ח פעולה לא כתבת שהוא שבר לה את הטלפון? אתה רק כותב אין לה פלאפון כי הוא לא תקין.
ת. יש עדות, בעדות זה כתוב. העדות ודו"ח פעולה מוגשים לחוקר והוא רואה הכל.
ש. למה אתה גובה עדות בשטח ולא כמו בדרך הרגילה, שתיגש לחוקר והוא יגבה עדות.
ת. כי הגעתי וגביתי ממנה עדות ראשונית, אח"כ הגיעה לתחנה והמשיכו איתה.
ש. מתי מחליטים שגובים עדות ראשונים ומתי לא?
ת. כל שוטר גובה עדות, אפילו שח"מ, כל אירוע. גובים עדות ראשונית. אם הנאשם לא נמצא במקום, אז אפשר לקחת אח"כ אבל הנאשם הגיע לתחנה ועיכבו אותו.
ש. אבל הנאשם כבר היה בתחנה והלך להתלונן עליה.
ת. אה אבל מי התקשר לפני?
ש. פרטי המקרה אתה כותב?
ת. מי שהתקשר למשטרה אני כותב בתמצית.
ש. כשאתה באת הנאשם היה?
ת. לא.
ש. בדו"ח הפעולה אתה גם לא כותב שהיא אומרת לך שהוא איים עליה.
ת. הכל בעדות. זה עובר לחוקר, אני לא צריך לרשום שוב מה שכתוב בעדות. זה עובר לטיפול חקירות.
ש. גביית עדות זה לא רק חוקרים עושים?
ת. לא.
ש. בעדות היא אומרת לך שהיא מצטטת שהוא איים עליה אומרת שהיה שכן שישב בצד והיה עד לאירוע. למה אתה נמצא במקום גובה ממנה עדות, לא ניגש לאותו שכן ומברר את הפרטים שלו?
ת. לימור באה איתי אישית לאותו בנין שהוא עמד ושאלנו אף אחד לא מכיר ולא יודע.
הוא לא אותר למה לי לרשום אותו. איזה פרטים ארשום.
ש. חשוב שתרשום שעשית מאמצים לאתר את העד. אולי הוא יכול להעיד לטובתו של הנאשם.
ת. לא רשום אבל עשיתי, לא הלכתי לבד, הלכתי עם המתלוננת. רשום סמי וגם לא בטוח שזה השם שלו. הוא ישב למטה.
ש. למה אתה חושב שרונן חושב שאתה מתנכל לו?
ת. זה מה שהוא אמר.
ש. אתה חושב שאתה לא מתנכל אליו?
ת. בכלל לא.

בשלב זה מתייצב הנאשם.

רס"ל אלעד אזולאי מוזהר כחוק:
חקירה ראשית:
אני סייר במשטרת קריית מלאכי. אני משרת שנתיים וחצי. ביום האירוע 23.7.13 כתבתי דו"ח פעולה באירוע. מוגש ומסומן ת/2 ביום האירוע הייתי מצוות בניידת מלאכי 511 עבדתי עם השוטר שמעון מולא. אני לא זוכר את האירוע.

חקירה נגדית:
ש. בחומר הראיות יש את דו"ח העיכוב שאתה מעכב את הנאשם. כתבת דו"ח פעולה?
ת. לא. אני מתכוון לדו"ח פעולה שקיים. אנחנו עובדים במערכת ממוחשבת וקיים אוטומטית דו"ח הפעולה שם.
ש. למה אתה לא כתבת דו"ח פעולה?
ת. לא נתבקשתי.
ש. השוטר השני קרא לך לעזרה?
ת. לא. הוא היה בניידת נפרדת. אנחנו ישבנו בתחנה. זה היה בתחנה עצמה.
ש. אתה מעכב אותו בתחנה כי הנאשם נמצא בתחנה?
ת. ברגע שבן אדם נמצא בתחנה או שהוא מגיע לתחנה חייבים לרשום דו"ח עיכוב.
ש. כשהוא מודיע לך ומבקש ממך לעכב אותו אתה יודע למה?
ת. לא זכור לי. כתוב אלמ"ב.
ש. זה שהוא נמצא בתחנה לפני וכבר כביכול אצלכם לא שאלת שאלות אולי הוא המתלונן?
ת. אני לא מעורה בזה. אני רק מסייע.

ב"כ המאשימה:
מגישה בהסכמה את המוצגים הבאים:
הודעת הנאשם מיום 23.7.13 - מוגשת ומסומנת ת/3.
הודעת הנאשם מיום 4.8.13 - מוגשת ומסומנת ת/4.
זכ"ד של רס"מ יעקב דהן מיום 4.11.13 - מוגש ומסומן ת/5.
צילום של הטלפון שבור, צולם על ידי רס"ב יהודה עזר – מוגש ומסומן ת/6.
זכ"ד של רס"ב יהודה עזר מיום 23.7.13 - מוגש ומסומן ת/7.

גב' לימור ישראל מוזהרת כחוק:
חקירה ראשית:
אני בת 34, נטורופטית במקצועי, עובדת בבית טבע.
הנאשם היה בעלי, אנחנו גרושים כבר 3.5 שנים. מספטמבר 2011.
אנחנו לא חיים ביחד ממרץ 2011.
יש לנו ילדים משותפים. כיום הילדה בת 7.5, והילד בן 5.5. ביולי 2013 הילדה הייתה בת 6 והילד בן 4.5. יש בינינו הסדרי ראיה כל שלישי וחמישי בשעה 18:00 עד 19:30 וכל שבת שניה מ- 18:00 עד 18:00 למחרת והסדרי הראיה מצומצמים לבקשת רונן.
רונן גר ברח' יפתח 21 בגן יבנה.
בחודשים האחרונים מאז שיש לו זוגיות זכיתי קצת לשקט, יש עדיין מדי פעם הודעות אבל בסה"כ יחסית המצב רגוע. יחסית למה שהיה.
ביום האירוע 23.7.13 אני התקשרתי למשטרה בצהרים אחרי שכבר מספר פעמים בחודשים שקדמו לאירוע פניתי למשטרה וגם לפקיד סעד ברווחה, שהילדים נוסעים ללא כסא בטיחות וללא חגורה. פקיד הסעד שוחח עם רונן על הנושא הזה. והייתי רואה שממשיכים לנסוע בלי חגורות ועדכנתי את המשטרה. בתאריך האירוע דיברתי עם הקצין של התנועה בקרית מלאכי ואמר שעלי לצלם ואמרתי שזה קצת בעייתי כי זה בן אדם אלים ומעדיפה לשמור מרחק. ביקשתי אם יש אפשרות שתהיה ניידת נוכחת שיראו את זה בעצמם כי ניסיתי להימנע מלהיות בקרבתו ונאמר לי שאין אפשרות כזאת. אז כמה דקות לפני 18:00 רונן הגיע, חנה מעבר לכביש, אני ירדתי למטה עם הטלפון, מצלמת וידאו על מנת להראות שאין כסאות בטיחות ברכב ושאני לא מוסרת את הילדים מסיבה מוצדקת. ירדתי למטה, חציתי את הכביש, רונן ישב באוטו, ניגשתי ישר לספסל האחורי כדי לצלם מהשמשה, היו ככה חילופי דברים, הבהרתי לו שאני לא רוצה להציק אלא רק לתעד, ואני לא משקרת. באיזה שלב הוא יצא מהאוטו, התחיל להתקרב אלי, ביקשתי ממנו שלא יתקרב אלי ולא יגע בי. הוא התחיל להתעצבן, חטף לי את הטלפון מהיד, ביקשתי ממנו מספר פעמים שיחזיר לי את הטלפון, הוא לא הסכים ובאיזה שלב פשוט זרק אותו מרחק רב וריסק אותו על הכביש. זה השלב שהוא אמר לי אני ארצח אותך. גם היה שכן סמוך לאירוע ובשלב הזה השכן נעמד על הרגליים ואני רצתי להביא את הטלפון ועליתי לכיוון הבית. עליתי לילדים, ראיתי מהחלון של החדר של הילדים שהוא פונה לכביש שרונן עדיין שם. לא היה לי טלפון בזמנו בבית ולא היה לי דרך להתקשר. ירדתי לשכנה קומה מתחתיי עם הילדים והתקשרתי 100 דיווחתי על מה שקרה. הייתי מאוד לחוצה וחיכיתי שיסע, איך שחשבתי שנסע יצאתי עם האוטו, אחרי מספר מטרים סמוך לכיכר, הוא נעצר אחרי שהוא אחרי, הוא צפר, נופף לילדים, המשכתי לנסוע והוא אחרי, באיזה שלב יש פיצול שאני יכולה לפנות לחברה שלי או לצאת מהיישוב, הוא פנה ליציאה. הגעתי לחברה שלי והתקשרתי שוב מהטלפון של בעלה בשביל לדווח למשטרה שאני עם הטלפון הזה ושם אפשר להשיג אותי.
אני לא כל כך מכירה את השכן שהיה עד, הוא גר בסמוך אבל לא מכירה אותו בשמו ואף פעם לא היה בינינו שיחה. כשהשוטרים הגיעו תיארתי להם את הבחור והוא כנראה מוכר למשטרה והם אמרו ששמו סמי ועלו לבית שלו, הדלת הייתה סגורה. היינו שם כחמש דקות, הם דפקו בדלת, הרבה פעמים. לא הייתה תשובה וירדנו בחזרה למטה ותחקרו אותי.
הטלפון נמצא פה אצלי. אני מציגה אותו. אני מאשרת שהתמונה ת/6 זה הטלפון שהיה ברשותי שהנאשם שבר. נשבר המסך והיה לו גם פגיעות פנימיות. תיקנתי אותו יום למחרת וקיבלתי אותו אחרי יום או יומיים. באותו יום אני הלכתי לקחת את החלקים מהמקום ואז לקחתי אותו הביתה. אחרי זה נסעתי לחברה.
עלה לי 550 ₪ לתקן את הטלפון. אני זוכרת.
במהלך האירוע צילמתי סרטון בפלאפון, לא ידעתי אם הסרטון נשמר כי הטלפון התנפץ, בחנות עצמה בדקו אם הסרטון נשמר וביקשתי שיעבירו אותו לדיסק.
ש. מציגה לך תמלול שערכת.
ת אני מאשרת שאני ערכתי אותו.
מוגש הדיסק ומסומן ת/8 והתמליל מוגש ומסומן ת/9. (הדיסק מוחזר למשמורת התביעה שכן הוא מוקרן בבית המשפט).
ש. אתה מצלמת את הסרטון ורונן מצולם?
ת. כן. החלטתי לצלם כדי לתעד שהילדים נוסעים ללא כסאות בטיחות ברכב.
ש. ראית שקיים בוסטר קטן מתחת למושב?
ת. את זה לא ראיתי. כשהגעתי לתובעת היא הפנתה את תשומת לבי שהיה בוסטר, כשאני צילמתי לא ראיתי. זה באמת לא רלבנטי, יש שני ילדים ויש בוסטר אחד.
ש. הנאשם אומר שאת זו שאיימת עליו ואמרת לו אתה עוד תשלם על זה.
ת. לא היה ולא נברא.
ש. הנאשם אומר שאת היית בהתקף אמוק ותקפת אותו.
ת. לא נכון.
ש. הנאשם טוען שלא שבר לך את הטלפון.
ת. אז מי שבר? הוא שבר.
ש. הנאשם טוען שלא אמר לך שירצח אותך.
ת. לא נכון.
ש. יש חילופי דברים נוספים שאת זוכרת מהאירוע?
ת. לא. אני ישר אחרי זה רצתי לקחת את הטלפון ועליתי הביתה.

חקירה נגדית:
ש. יש מזכר של השוטר עזר ת/7 שכותב בתחנה שהוא רואה כסא מגביה לתינוק בתוך הרכב.
ת. אני לא ראיתי את זה עד שהתובעת הפנתה את תשומת לבי. השאלה אם לא היה פותר אם היה פשוט אומר יש לי כסא בטיחות למרות שזה כסא אחד ולא שניים.
ש. לאיזה שכנה הלכת ואיזה חברה.
ת. את השכנים אני לא הכי מכירה, היא גרה בקומה 1, מצד ימין, אחרי זה נסעתי לחברה שלי טובה בשם הילה לוי.
ש. למה לא ביקשת מהשכנה או מהחברה שיבואו למסור מה שאת סיפרת, שפחדת ורצית להיות עם הילדים?
ת. אף אחד לא ביקש ממני. ברגע שאני דוברת אמת אני לא צריכה חיזוקים אם היו מבקשים עדים הייתי מביאה בשמחה.
ש. העדת שאת מפחדת ממנו.
ת. זו הייתה תקופה מאוד קשה.
ש. בסרטון שצפינו פה את לא נראית מפוחדת.
ת. לא רואים אותי.
ש. שומעים אותך וממה שאת מצלמת אפשר לראות שצילמת ולא הפריע לך, לא התנגד, לא ניסה לברוח, ואחרי שצילמתי את המושבים ויכולת ללכת.
ת. זה מה שרציתי לעשות.
ש. את לא עושה את זה, כי אחרי שרואים במצלמה שרונן מתייאש ממך, נכנס לכיוון כסא הנהג, ורואים אותך שוב פותחת את הדלת, שוב מצלמת וממשיכה להגיד אותו למה אתה לוקח אותם ככה וכו', יכול להיות שלא פחדת?
ת. מאוד פחדתי ואני לא מאחלת לשום אשה לחיות עם הבן הזה 10 שנים בבית. כרגע המצב יחסית בחודשים האחרונים רגוע, אבל באותה תקופה זה הייתה תקופה שהייתי במשטרה ממש הרבה פעמים והייתי בחשש לחיי וישנתי בסלון.
ש. אני אומרת שאת לא מפחדת ממנו ומנסה להקניט בכוונה. הטלפון נמצא על הרצפה אחרי שאת מפחדת ממנו, שהוא זורק את הטלפון והוא נמצא במקום ולא הולך, את הולכת אוספת את הטלפון.
ת. אני רצתי כמו שבחיים שלי לא רצתי.
ש. אוספת את הטלפון עם החלקים ועולה הביתה.
ת. נכון.
ש. ככה לא מתנהגת אשה שמפחדת לחייה.
ת. ועוד איך. היה שכן והתחילו לצאת אנשים, רציתי לקחת את הטלפון וכל האירוע כולו היה מספר דקות מעטות. אני לא הקנטתי, אלא עניתי לטענות שלו, הייתי בריצה מהירה, לא הלכתי בדיזינגוף.
ש. הוגש לבית המשפט ת/7, את יודעת מה זה תמליל.
ת. אמרו לי פשוט לרשום מה שנאמר.
ש. אני מפנה אותך לעמ' 2 מהמילים "בשלב הזה" עד אמצע העמוד השני יש תמלול לימור רונן ומסתיים בלימור. אז מתחילות 7 שורות שאת כותבת. תאשרי לי שזה לא תמלול אלא הוספה שלך כי לא רואים את זה בסרט.
ת. נכון שלא רואים את זה בסרט, השוטר ביקש ממני שארשום אחרי זה בדיוק מה היה. בגלל זה רשום מתי נקטע הצילום, אמרו לי לציין מה שהיה בצורה יותר ברורה. אבל אני לא הוספתי דבר על דעת עצמי.
ש. איפה עשית את התמלול?
ת. במשטרה בגן יבנה.
ש. היום העדת ואמרת שזה בלי כסאות ובלי חגורות. במשטרה לא התייחסת לחגורות.
ת. זה בלי כסאות בטיחות ולא חגורות.
ש. למה במשטרה לא ציינת?
ת. יש לנו תסקירים של פקיד הסעד והרבה פניות שנעשו לרונן בנושא החגורות.
ש. את אומרת שאת לא מכירה את השכנים ובעדות מדברת על סמי השכן.
ת. אני תיארתי לשוטרים שכן ממוצא ערבי והשוטרים אמרו לי קוראים לו סמי. הם אמרו רק סמי ולא נתנו שום פרטים. לפי התיאור שנתתי הם אמרו לי שקוראים לו סמי. כי אין שכנים ערבים מלבד השכן הזה. היום כבר לא גר שם.
ש. מי זה שוטרים? רק חזי אזולאי או עוד שוטרים?
ת. היה שוטר ושוטרת איתו, מתנדבת. היו שניים. בחור ובחורה.
ש. היה לך דיבור עם הבחורה?
ת. הכרתי את הבחורה כי היא גרה בגן יבנה.
ש. הייתה במדים?
ת. יכול להיות, לא זוכרת בוודאות. לא רוצה ליפול בלשוני.
ש. השוטרים אמרו לך על סמי והיו כמה דקות איתך במקום?
ת. כן אבל לא נכנסנו כי לא פתח את הדלת.
ש. הלכת עם שני השוטרים?
ת. לפי דעתי רק עם השוטר.
ש. איפה השוטרת הייתה?
ת. לא זוכרת אם הייתה איתנו או לא.
ש. איך קוראים לה?
ת. לא יודעת. אני מכירה אותה רק בפנים. גם רונן מכיר אותה. היא הייתה בגן של הבת שלנו.
ש. יום אחרי שהשוטרים לא מצאו את סמי, למה לא ניגשת אליו וביקשת שיעיד?
ת. כל עוד זה הגיע למשטרה לקחתי צעד אחורה שלא יגידו שאני משבשת חקירה.
ש. אם לא רצית לפנות לסמי למה לא מצאת הזדמנות לראות שהוא בבית ולהודיע למשטרה שיבואו.
ת. יש לי שני ילדים קטנים, אני עובדת כל יום עד שעה חמש כי הנאשם לא משלם מזונות, אז לנהל מעקבים כאלה אין לי זמן. גם אין לי הכרות מעמיקה עם השכנים שם מלבד זוג או שניים.
ש. יכול להיות שהאיומים שאת מספרת לא סתם את מספרת שהוא אמר לאחר שלמעשה הסרטון נגמר?
ת. אם הייתי רוצה להוסיף הייתי מוסיפה עוד דברים. אם אני דוברת אמת, אני דוברת אמת, אם הייתי דוברת שקר הייתי מוסיפה גם פה דברים אבל אני לא.
ש. יש לכם היסטוריה קשה בנוגע להסדרי הראיה.
ת. כן.
ש. תאשרי לי שנחקרת במשטרה בגין תלונות שרונן הגיש נגדך לגבי הילדים, לגבי שאת תקפת אותו.
ת. בתלונה הזו כן.
ש. גם בעבר. שנת 2010, 2011, 2012.
ת. יכול להיות, הייתה לנו מערכת יחסים מאוד לא שקטה.
ש. אחרי שנחקרת בתיקים האלה האם העמידו אותך לדין?
ת. לא.
מוגש פלט התלונות ומסומן נ/1.
ש. תאשרי לי שגם התיק הזה את נחקרת תחת אזהרה כחשודה.
ת. כן אחרי שרונן טען שתקפתי אותו.
ש. בעדות שגבה ממך השוטר חזי במקום את מציינת את השם סמי השכן הבדואי ואחר כך כשאת נחקרת תחת אזהרה לאחר כשבועיים, את אומרת שאת לא יודעת את פרטי השכן.
ת. אני לא יודעת את פרטיו, גם עכשיו אומרת את זה.
ש. למה לא מסרת את השם סמי כשאת יודעת את שמו?
ת. כי אני לא יודעת את פרטיו, פרטיו זה לא שמו, זה כתובתו, מקצועו וכו'.
ש. למה אמרת אינני יודעת את פרטיו.
ת. אין לי הסבר.
ש. אולי סמי יכול להצדיק את רונן.
ת. אין בעיה אז למה לא הבאתם אותו. אין לי תשובה ברורה למה אמרתי השכן ולא סמי.
עדות המתלוננת מיום 4.8.13 מוגשת ומסומנת נ/2.
עדות המתלוננת מיום 23.7.13 מוגשת ומסומנת נ/3.

ב"כ המאשימה:
אני מתנגדת להגשת הודעותיה של המתלוננת. היא נחקרת פה.

המשך חקירה:
ש. בחקירה שלך תחת אזהרה ש' 14, החוקרת שואלת אותך שאלות ואת מציגה לה את הצילום של האירוע. בפלאפון שלך?
ת. כן. אחרי שתוקן.
ש. היא שואלת אותך שאלות על הסרט?
ת. כן. לא זוכרת בוודאות אבל משערת שכן.
הודעה של המתלוננת מיום 6.11.13 מוגשת ומסומנת נ/4.

ב"כ הנאשם:
מפנה את בית המשפט לש' 29-34 הערת החוקרת.

המשך חקירה:
ש. באיזה שלב הוא עוזב אותך ונכנס לרכב, אני אומרת לך שהוא ישב בתוך הרכב.
ת. יכול להיות שנכנס לרכב אחרי שעליתי הביתה. כשאני ירדתי בתחילת הצילום הוא יצא מהאוטו ולא נכנס.
ש. בצילום רואים אותו עוזב אותך הולך אולי נכנס לאוטו.
ת. לאוטו לא נכנס לפי הזיכרון שלי. כל האירוע היה סביבי איך את מתארת שהוא עוזב אותי וחוזר.
ש. תאשרי לי שרונן נמצא בצד השני של הכביש ולא מתחת לביתך.
ת. כן.
ש. נכון שהוא מחנה בצד השני כדי להימנע ממך.
ת. ממש לא. באופן קבוע הוא מחנה לי מתחת לבית ואף אתמול הגדיל ועשה ודפק לי בדלת. הפעם הזו היה חד פעמי שחנה מעבר לכביש. בד"כ בא מתחת לבית ממש.
ש. הוא חנה רחוק כדי לא להתעמת איתך.
ת. לא. הוא כל הזמן חיפש עימותים איתי.
ש. תוך כדי שאת מנסה לצלם הטלפון עף לך מהיד?
ת. ממש לא.
ש. את יודעת שאחרי שנסעת הוא נסע לתחנה להגיש תלונה?
ת. כן. ידעתי את זה אחר כך.
ש. אם תקף אותך ושבר לך את הטלפון ויש לך תיעוד לזה, למה שילך למשטרה להגיש תלונה כדי להיות הראשון?
ת. בדיוק. זו גם הסיבה שניגש ופתח תיק ברבנות ראשון.
ש. אולי ההתנהלות שלך במיוחד באירוע הזה זה התגרות, קנטור, או הקנטה.
ת. לא הייתה הקנטה. זה לא כמו שאת אומרת. את מוזמנת לראות שוב. אני רציתי שיראו בבירור שאין כסאות כדי שלא יאשימו שאני מחפשת אותו.
ש. הלכת להודיע לפקיד הסעד?
ת. אין לי מה להודיע לו, הוא מאס בנו כבר. גם אחרי האירוע הזה השיטה שאני נוקטת עם רונן בשנה האחרונה זה פשוט התעלמות. זה לא אומר שלא היו אירועים וניבולי פה, אני פשוט מתעלמת כל עוד זה לא נוגע למזונות.
ש. הוא אמר לך שהוא פצוע בטחול.
ת. כן כי חבר שלו הרביץ לו. שמעתי.
ש. יומיים לפני כן הוא השתחרר מבי"ח ואיך יש לו כוחות לנקוט באלימות?
ת. רונן פיזית מאוד קטן אבל יש לו כוח מאוד רב. אל תתני למראה שלו להטעות אותך.
ש. לגבי ההתגרויות בואי נסכים שלפני האירוע לא התעלמת ממנו וסימסת הודעות לא כמי שמפחדת. ביום 9.12.12 כתבת אין מזונות אין ילדים, גמרתי להיות טובה עכשיו תראה מה זה שטן בהתגלמותו.
ת. כמה ימים לפני הוא כתב לי אל תפני אלי זונה שרמוטה, תמותי מסרטן וכו'.
ש. את מתלוננת עליו שעשה מעשים מגונים לילדה בת 5?
ת. ממש לא. לא התלוננתי למשטרה על זה.

ב"כ המאשימה:
אני מתנגדת. מדובר בתיק סגור.

המשך חקירה:
אחד מהסיבות שעזבתי את הבית אחרי שגיליתי שהבן אדם מדבר שיחות סקס עם ילדות בנות 12. ברגע שהתחילו הסדרי ראיה הילדה התחילה לחזור עם פות אדום הביתה. פניתי לרונן בטוב אמרתי לו תחליף סבון או אבקת כביסה. אמר לא מעניין אותי. אמרתי לו בוא ננסה לפתור את זה.
ש. בסוף הוא לא עמד לדין.
ת. אני לא פניתי למשטרה. פניתי לפקיד הסעד וביקשתי שידבר עם רונן לגבי סבונים ואבקות כביסה וכו'.
ש. תאשרי שהפסיקו לו את הסדרי הראיה בגלל זה.
ת. כן.
ש. לכמה זמן?
ת. הסדרי ראיה לא הופסקו, הלינה חזרה כשרונן הסכים להחזיר אותה. ברגע שהחזירו את הלינה הוא סירב לקחת אותו הרבה זמן.
ש. אולי פחד שיתלוננו.
ת. אחרת היה מפחד לקחת אותם אפילו לשעה.
ש. אבל עצרו לו את הסדרי הלינה.
ת. אחרי שהתיק הזה נסגר נפתחה תלונה נוספת נגדו על ילדה אחרת. עד שלא נסגרה התלונה לא החזירו את הסדרי הלינה בתיק שלנו.
ש. הוא לא רצה להחזיר את הסדרי הלינה כי פחד שיטפלו עליו אשמות שוב.
ת. לא חושבת, זה היה יותר כאקט של הצגה.

ב"כ המאשימה:
אלה עדיי.

פרשת הגנה

הנאשם מוזהר כחוק:
חקירה ראשית:
ש. אתה מגיע לקחת את הילדים בשעה 17:55 מבית המתלוננת. מה היה.
ת. מערכת הגירושין שלנו לוותה בעשרות תלונות. התלונה על פגיעה מינית בילדי הייתה הכי קיצונית. אפילו דפקו לה את הרכב בחניה הגיעו אלי משטרה. עמדתי מול שופט לפני כל יום הולדת של הילדים הייתה דואגת שלא אפגוש אותם בתאריך של ימי ההולדת. הצילומים של הודעות סמס זה רק דוגמא, כל פעם שהיה יום הולדת לילדים שבוע לפני כן הולכת לבית משפט לשופט ירון לוי, אומרת באופן קבוע הוא מאיים עלי ברצח. לפני ימי הולדת, לפני חנוכה. אני נלחמתי בדם על הילדים שלי. לא ויתרתי עד היום. למרות כל המלחמות, יש לי זוגיות חדשה וילד חדש בדרך. הילדים איתה הם נושא המלחמה. אמרה שאני פדופיל ופוגע בילדים שלי. חצי שנה לא יכולתי להרים את הראש אחרי התלונה. בגן יודעים שאבא חשוד במעשה כזה. חצי שנה לא אכלתי.
זה רק הרקע לרמה שהגענו.
שבוע לפני האירוע הזה נפלתי מפיגום בבאר שבע, בעבודה, הגעתי לבי"ח. אני עושה עבודות גבס.
הגעתי עם צלעות שבורות, חור בטחול, רצו לנתח אותי. אושפזתי שבוע. בסוף הצילו לי את הטחול, צלעות שבורות, אני משתחרר מבי"ח יום ראשון ויום שלישי מגיע לקחת את הילדים, הולך כמו רובוט, רואה לראות את הילדים שלי. היא באה אלי עם המצלמה באטרף והפרובוקציות האלה אני רגיל אליהן, צועקת משתוללת, אומר לה תביאי את הילדים, קרו איזה 10 מקרים בעבר שאני מגיע לראות את הילדים שלי ולא רואה אותם. היא מנפנפת לי בחלון, עבר עלי שבוע מאוד קשה, עם כאבים, אני אומר לכי לארז, זה פקיד הסעד, הוא תומך בי עד היום. נתן לי משמורת משותפת כהמלצה. חקרו ילדה בת 5 לפי הטענות שלה אני אמור לא לראות את ילדיי שנים. לא ראוי להגיד על מה חקרו אותי. היא הלכה לרווחה, ויש חובת דיווח. פק"ס חייב לדווח.
אני יוצא, היא משתוללת, באמת חניתי בצד השני, ולא ליד הבית כדי להימנע מעימות איתה.
חוזר ומסתכל בעיניים שהיא מורידה את הילדים, עוברת את המעבר חציה, פקיד הסעד קבע שאסור לה לצאת מקו הבית כהמלצה, כי הוא כבר יודע מה היא עושה. אני חניתי בצד השני, רואה אותה מורידה את הילדים כדי שיבואו אלי, אין ילדים היא יורדת עם מצלמה, צועקת איפה הכסאות. עשרות פעמים. באיזה נקודה אחרי שאמרתי כמה פעמים רוצה לראות את ילדיי, יצאתי מהאוטו, גם חזרתי לשבת באוטו, זה היה עניין של דקות, אני אומר רוצה לראות את ילדיי, עומד בזמנים כמו שצריך, יצאתי כבר בעצבים מהאוטו, זה השלב שהטלפון שלה עף. יכול להיות, אמרתי גם בעדות שלי, יכול להיות שהיציאה שלי לא שמתי לב שהטלפון עף מזה שהדלת הזיזה אותה. כשאני יצאתי מהאוטו עמדתי מולה, אחרי שהיא צועקת אין לה טלפון ביד. זה היה עניין של שתי שניות, לא אומר שאני לא זוכר, הטלפון עף, לא יודע. לא שמתי לב. נכנסתי לאוטו חזרה. באותה שניה ראיתי שזה הולך להיות עימות רציני, באותה שניה ומבחינתי ... אומרים לי מצב כזה תברח, אני טעיתי פה. אני מבין שאשה שכל חייה רוצה רק להתנקם בגרוש שלה בכל דרך אפשרית, הייתי צריך להימנע מזה אבל לא יכולתי שלא לראות את ילדיי. היא חזרה הרבה על אין כסאות, יש הרבה דברים שאמרה, גם מבחינתי זה היה התגוננות ומבחינתה הרבה צעקות.
ש. ת/3 עמ' 2. מרעננת את זכרונך.
ת. אמרה לי אתה תשלם על זה. אבל אני כבר רגיל לרמה שלה של איומים. אני מראה ויכוח על המזונות, יש לי עו"ד שמטפלת בזה, אני הפקדתי 70,000 ₪ מזומן מאז שהתגרשנו. הכל מופיע בסמס, היא כותבת אתה תזכור את היום הזה טוב.
ש. אחרי שהטלפון עף שפתחת את הדלת. מה קורה.
ת. נכנסתי לאוטו, חיכיתי איזה 10 דקות.
ש. מה עשתה?
ת. קודם כל אותו עד שדיברה עליו אני מכיר אותו בפנים, אמרה לו אתה ראית וזה, הוא נבהל ממנה קם והלך. היא עלתה, אני לא ציפיתי בתמימותי.... הטלפון היה ליד האוטו, 2 מ' אולי מהרכב. לקחה את הטלפון, אני יושב בתוך הרכב עדיין. עלתה לכיוון הבית, בדרך עצרה מול שכן שישב בספסל ממול. הטלפון שלה היה שבור. התפרק לו המכסה. זה גלקסי 1 גם לי יש אותו. טלפון שנופל הסוללה מתפרקת. בתמימותי חיכיתי שהילדים יבואו. חיכיתי 10 דקות רואה שאין ילדים נוסע למשטרה לדווח. אמרתי קרה פה עימות לא באשמתי ויש הפרה בוטה של הסדרי הראיה. בדרך לתחנה, אני במקביל אליה, הילדים הכניסה אותם בכוח לאוטו, הרמתי יד לילדים, לא ראיתי אותם שבוע, תמיד הייתי רואה אותם, מגיע אליהם לגנים, היא לקחה ימינה ואני שמאלה לכיוון התחנה לדווח על מה שהיה. נכנסתי לתחנת משטרה... יש תלונות שאני התלוננתי עליה שהיא זרקה אותי על הרצפה, משטרת קריית מלאכי נפנפה אותי כל פעם. כל פעם מחדש שאני בא להתלונן על אשה אלימה שפוגעת בי.
ש. אחרי שהטלפון נשבר היא טוענת שאיימת ברצח.
ת. לא נכון. רק רציתי לראות את ילדיי, למה שאאיים ברצח. יש לי שליטה על הפה שלי. אני בן 42. אני במאבק איתה פלילי ומשפטי שנים, אני יודע שזה עבירה ברורה. יש לי תנאי. שבוע לפני כן נחקרתי במשטרה על איום ברצח פעם אחת. התיק נסגר. אני לא מודע לאמרה הארורה הזו? שזו עבירה, שיש לי כבר תנאי? מודע לזה, נאבק על הילדים שלי. לא רוצה לאיים עליה, יש לי זוגיות כבר שנתיים, אני מסתיר ממנה כי אני מפחד ממנה. בחודשים האחרונים נאלצתי לספר לילדים שלי כי בת זוגי צריכה ללדת. לפני חודשיים פקיד הסעד ניסה ליצור איתה פגישה משולשת, היא מסרבת לכל תקשורת. מעניין אותה רק נקמה. לא אמרתי שארצח אותה, לא איימתי ברצח. אני מודע לחומרת הדברים.

חקירה נגדית:
ש. אתה אומר שהיא יצאה החוצה עם הטלפון השתוללה ואמרת לה כל הזמן יש כסא באוטו.
ת. יש ארז ויש כסא.
ש. אמרת שישבת באוטו כאשר צילמה.
ת. בחלק הראשון כן, יצאתי למספר דקות וחזרתי שוב.
ש. אתה אומר שהטלפון עף 2-3 מ' מהיד שלה.
ת. כן כשהיא צועקת תוך כדי תחזיר לי את הטלפון. היא עושה פרובוקציה שקרית.
ש. אחרי שהטלפון עף הוא לא התנפץ?
ת. היא אשה שקרנית, עושה הצגות נופלת על הרצפה וצועקת.
ש. הפלאפון עף על הרצפה ואז שומעים אותה צועקת תחזיר לי את הטלפון?
ת. האשה תכננה את הפרובוקציה הזו לפרטי פרטים. לדעתי היא עשתה עבירה פלילית. אני גבר, לא מתייחסים אלי. מתייחסים רק לאלימות גברים נגד נשים.
ש. כשאתה התלוננת חקרו אותה.
ת. חקרו אותה 5 פעמים לא עשו עם זה כלום. אני מאמין בבית משפט אבל הפרקליטות והמשטרה לא מתייחסים לאלימות נשים נגד גברים.
היה כסא אחד במושב האחורי כשהיא אמרה בצורה ברורה אין כסא, בצילום שלה רואים. דבר שני היה כסא נוסף, לקחתי את השוטר איתי הוא בא איתי עד האוטו.
ש. כשלימור אומרת לך בסרטון אין כסאות בטיחות, למה אתה לא עונה לה באותו רגע ואומר תראי יש כסא.
ת. יש ארז, מה זה ארז, פקיד הסעד שמטפל בכל העניין שלנו. נכון שהייתי צריך להימנע, להניע את האוטו ולנסוע מהמקום. השאלה אם עברתי עבירה שנשארתי.
ש. את אומר שדיברת איתה יפה?
ת. אמרתי לה יש ארז, יש פקיד סעד, יש משטרה.
ש. אמן תדרוס אותך מכונית עכשיו.
ת. גם אם אמרתי את זה נחקרתי על זה, מהכאב שלי אמרתי אם תעבור מכונית ותדרוס אותך לא אעשה כלום. סליחה שאני כואב אבל סיפרתי לכם את הרקע עם האשה הזו. עדיין אין בזה שום איום.
ש. למה אתה לוקח את הילדים בלי כסאות בטיחות?
ת. יש לי כסאות בטיחות ברכב, פה זה לא בית משפט תחבורה וזה לא רלבנטי. אני השתדלתי לקחת אותם רוב הזמן בכסאות בטיחות, כמו כל הורה גם אני עשיתי טעות. מזמן אני קושר אותם ולא מוותר להם אפילו שבוכים, אבל גם אני חטאתי כמה פעמים בעניין הזה, היו חודשים שכל המערכת מודעת לעניין הזה.
ש. זה הגיוני לקחת ילדים קטנים בלי כסאות?
ת. היא ניסתה להכניס אותי לבית סוהר כבר כמה שנים. השתדלתי כל הזמן היו מקרים שהייתי מגיע ואולי היה חסר, אבל יש לי שני בוסטרים באוטו. לפעמים הם מאחורה, לא כל הזמן על הכסא. בשביל פעמיים בשבוע שעה וחצי אני לא קושר אותם כל הזמן.
אני אמרתי שחטאתי, כמו שהייתי איתה ביחד, יש דו"ח שקיבלתי והיא נהגה לפני 8 שנים ולא היה כסאות בטיחות.
ש. למה אתה חושב היא רוצה לנקום בך?
ת. מכמה סיבות. כלכלית ויצר נקמה. חיי המשיכו, היא הייתה אומרת לי אתה לא תמצא בחורה לעולם. אז רואה אותי במערכת יחסים נפלאה עם הורות בדרך. אני מכיר אותה, 10 שנים מכיר את יצר הנקמה שלה. יש לנו גם בעיות כלכליות לא קלות, אני מודה בזה, אני טוען ששילמתי שני שליש והיא טוענת כלום, זה עכשיו נמצא בבית משפט. אני מציע לה כסף ולא רוצה. תביני מאיפה זה בא, כלכלי ויצר נקמה.
ש. לימור אמרה שסוף סוף יש לה שקט ממך כי יש לך זוגיות.
ת. מאחל לה זוגיות נפלאה. שתצליח. קשה לי להאמין שיהיה לה. אני מקווה שהיא לא תכיר את בת זוגי בחיים. בת הזוג שלי רצתה לבוא היום ופחדה ממנה.
ש. איך ידעת להגיד לשוטר לאן לימור נסעה?
ת. נתתי לו גם את הטלפון, ברור. אורן והילה. איזה שאלה. אני יודע איפה הם גרים, בגלל הילה הכרנו בכלל. אורן הוא חבר, יש את הבית שלו. בכל מצב היא הולכת אליהם. זה הזוג היקר שלה. באופן חיובי. ברגע שפנתה ימינה ידעתי היא נוסעת לשם. תיארתי לעצמי.
ש. למה שלא תחזור הביתה?
ת. כי ראיתי אותה באוטו עם הילדים, אני גם מכיר אותה, היא הורה טוב, היא לקחה את הילדים ושמה אותם במשמורת אצל החברה. לא תיקח אותם לתחנת משטרה.
ש. איך הטלפון נשבר?
ת. יצאתי מהאוטו, בסה"כ דקה, בתחילת של היציאה שלי התחילה לצעוק, קודם כל צילמה איזה 5 דקות את האוטו מכל מיני כיוונים, כל האירוע היה בערך 5 דקות, כל הסרטון דקה וקצת, איך שיצאתי מהאוטו נכנסה לאטרף צעקות ואין לה טלפון ביד, הטלפון היה מפוזר על הרצפה.
ש. היא צעקה תחזיר לי את הטלפון.
ת. כן איך שיצאתי מהאוטו.
ש. איזה מרחק הטלפון היה?
ת. אולי כמה מטרים מאיתנו.
ש. היא צועקת תחזיר לי את הטלפון.
ת. אני לא מכיר את ההקלטה, היא צילמה ורואים את זה בצורה ברורה.
ש. משמיעה את הדיסק ת/8 פעם נוספת. בשלב שהיא צועקת תחזיר לי את הטלפון היא הפילה אותו על הרצפה?
ת. אני טוען בצורה ברורה, זו פרובוקציה עם הצגה. אני מכיר אותה היא עושה משחקים, היא צועקת כאילו מישהו רוצח אותה. הטלפון נפל, באיזה שלב הוא נכבה, אין בו סוללה. גם אם לקחתי והכל בסדר, לא לקחתי לה אבל הפרובוקציה התחילה מאותה שניה שאמרתי לה תצלמי היא עשתה הצגה, אני מכיר אותה ככה. זה האמת. אני מכיר אותה כבר 13 שנה. זה לא חדש ההצגות האלה.
ש. אתה אומר בחקירה שאתה חושב שהיא הייתה בהתקף אמוק.
ת. כן. נכון.
ש. היום וגם בחקירה השנייה שלך אחרי שמציגים לך את הסרטון אתה אומר שהיא עושה הצגות.
ת. אשה שקרנית עושה הצגות סטיבן שפילברג.
ש. הייתה בהתקף אמוק או עושה הצגות?
ת. זה לא יכול להיות ביחד?
ש. התקף אמוק זה משהו רגשי.
ת. ברור שזה גם רגשי ויש פה הרבה יצר נקמה ויצר משחק במטרה להכניס אותי לבית סוהר. מנסה כבר 3 שנים לעשות את זה.
ש. בסרטון רואים אותך חוטף את הפלאפון מהיד.
ת. לא רואים.
ש. אתה טוען שבתוך התקף האמוק מצלמת אותך ומשליכה את הטלפון וצועקת תחזיר לי את הטלפון.
ת. קודם צעקה תחזיר לי את הטלפון ואז השליכה לרצפה.
ש. איך איימה עליך?
ת. אותם מילים, אתה תשלם על זה, אני אהיה השטן שלך. יש לי את זה בהודעת סמס.
ש. יתכן שאמרה תשלם על הטלפון ששברת?
ת. אתה תשלם על זה ואני אהיה השטן שלך. זה המילים שלה.
ש. בחקירה לא אמרת את זה.
ת. המלים שלה חוזרות על עצמן. באותו יום אמרה תשלם על זה. אם התכוונה שאשלם על הטלפון יכול להיות אבל אני מכיר את זה כאילו אני הולכת להכניס אותך לבית סוהר.
אחרי שהטלפון נפל, ישבתי באוטו, חיכיתי לילדים, חשבתי שאראה אותם. חיכיתי 10 דקות במקום וראיתי שהם לא באים, הבנתי שיש פה הפרה בוטה של הסדרי ראיה ונסעתי לתחנה.
ש. אני אומרת שידעת שלימור אצל חברה שלה כי עקבת אחריה.
ת. אם תתני לי עט אני אשרטט לך, אין לי דרך אחרת לנסוע, מגיע לכיכר, היא לוקחת ימינה ואני שמאלה. גם היא אמרה בעדות, הוא עשה שלום לילדים. הוא פנה לכיוון היציאה ואני ימינה לחברה שלי.
ש. אתה הזכרת פה תיק שנסגר. למה היא התלוננה ברווחה ולא במשטרה על חשד לכך שיש פגיעה בילדים?
ת. מילה אחת נקמה.
ש. לא הייתה שום סיבה לחשוד?
ת. אני אבא למופת. בחיים ... גם אם פקיד סעד היה חושב שפגעתי מינית בילדיי, לא היה מאשר לי, הוא אומר לי אין ברירה, אני חייב להתקשר למשטרה. אני לא מאמין לה אבל חייב לדווח. זה הכלי הכי מטורף שהשתמשה בו בהליך גירושין. אני לוקח את ילדיי היום באהבה וכל מה שאמרה לא נכון ואם הייתי מסוכן אף אחד לא היה נותן לי, אז כנראה היא מסוכנת.
ש. אתה ממציא שהיא דחפה אותך באירוע ואיימה רק כי היא פנתה למשטרה.
ת. את במלכוד ולכן אומרת כך. אני דוחה את הטענה הזו.
ש. לימור ביקשה ממך עשרות פעמים לשים כסאות בטיחות וכאשר לא עשית זאת ירדה למטה לצלם.
ת. יש נוהל של פקיד סעד של ועדה שבודקת את הכל , למה לבוא בצורה כזו אלימה עם טלפון? תפני על פי חוק.
ש. אולי כבר פנתה.
ת. עדיין שתפנה שוב ושוב עד שלא יאשרו לי לקחת את הילדים אם אני מסוכן. שתלך לרבנות תגיד להם האבא הזה לא אחראי אם יגידו לי לא לקחת לא אקח.
ש. גם בסרטון שומעים שאומרת לך בוא נפתור את זה בטוב. שים כסאות ואתן את הילדים.
ת. רואים בסרטון כסא ואומרת אין.
ש. צריך להיות 10 פעמים כדי לראות שיש בוסטר מאחורי המושב.
ת. בשנייה אחת רואים שיש כסא.
ש. למה לא אמרת לה יש כסא?
ת. אמרתי לה תפני לארז, לא רוצה תקשורת איתה.
ש. אתה חטפת מידיה את הטלפון וזרקת למרחק כמה מטרים והתנפץ.
ת. לא נכון. סיפרתי מה היה.
ש. גם אמרת לה אני ארצח אותך.
ת. גם לזה התייחסתי לא איימתי עליה ברצח לעולם, כולל הפעם הזו וכבר ספגתי עשרות תלונות על ניסיון רצח.
ש. אתה התקרבת אליה בצורה מאוד מאיימת שאמרת לה אני ארצח אותך, התקרבת עם הגוף ודחפת אותה.
ת. אני הייתי פצוע ולא יכול להיות שניסיתי וזה, הצילום היה במרחק 20 ס"מ מהאוטו, אני הנהג, איך אני יכול לצאת מהאוטו כשבן אדם יושב ככה עם מצלמה, אז יצאתי מרכבי בצורה רגילה, היא מצלמת ממרחק 20 ס"מ רואים שהייתה קרובה.
ש. רואים שצילמה את המושב האחורי.
ת. גם רואים שיצאתי. היא אומרת בצורה מאיימת, זה לא היה ולא נברא.
ש. אתה יודע שלימור אומרת שהמצב ביניכם יחסית טוב בחודשים האחרונים.
ת. הלוואי וימשיך ככה, שהיא תהיה במרחק ממני, את חיי המשכתי בלעדיה. במשך שנה וחצי דאגתי שלימור לא תדע על הזוגיות שלי.
ש. למה אתה אומר שפעלה מתוך קנאה?
ת. כי חיי המשיכו מהיום הראשון שעזבתי אותה.
ש. יתכן שהיא עזבה אותך?
ת. יכול להיות. הגענו למסקנה הזו אחרי שמשפחה חורגת עשו עלינו שתי תכניות.

חקירה חוזרת:
ש. אתה אומר שהיא יורדת מההתחלה ומצלמת, אולי היא ערכה את הסרטון?
ת. הצילום עצמו היא באה ממרחק עם המצלמה, יכול להיות ששתי דקות נוספות של ההתחלה לא נמצאים.
ש. שאלה אותך התובעת, היא אומרת תחזיר את הטלפון ומשליכה אותו ולפני כן אמרת שפתחת את הדלת ולא יודע איך הטלפון עף.
ת. המילים שנאמרו מבחינתה זה מלים ברורות. לגבי ההשלכה יש מצב שעשתה את זה בצורה ברורה וזרקה את הטלפון או שנבהלה מהיציאה שלי הטלפון החליק ונפל על הרצפה ונשבר.

ב"כ הנאשם:
אלו עדיי.

ב"כ המאשימה מסכמת:
לשאלת בית המשפט היכן מסרה העדה המתלוננת, בין בחקירה ראשית ובין בחקירה נגדית את המצוין בסעיף 6 בכתב האישום אני משיבה כי אכן לא מסרה את הדברים. אני מפנה להודעות במשטרה.
בניגוד לתיק אלמ"ב סטנדרטי שיש צורך להכריע בין שתי גרסות לפי מהימנות, אמנם גם פה לא אותרו עדים נוספים ומפנה למזכר של רס"מ דהן אבל ראיה מרכזית בתיק היא הסרטון שצילמה המתלוננת ומתעד את תחילת האירוע ואת רגע השלכת הטלפון שלה על ידי הנאשם. המתלוננת מבקשת ממנו להתקין כסאות בטיחות ובעדותה הסבירה שנאלצה לצלם לאחר שביקשה מהנאשם פעמים רבות לחגור את הילדים. בסרטון מבקשת מהנאשם שיחגור את הילדים ואומרת לו בוא נמצא פתרון שהילדים ייסעו בצורה בטוחה, הנאשם עונה באגרסיביות והתגרות ואומר הלוואי שתעברי את הכביש ותדרוס אותך מכונית.
בשלב מסוים הנאשם חוטף את הטלפון מידה של המתלוננת והסרטון מסתיים שהטלפון על הקרקע.
יכול להיות שהנאשם חלק על מה שיש בסרטון אך בית המשפט לא יכול לחלוק על מה שראה והסרטון מאשר את גרסת המתלוננת.
העידה המתלוננת על מה שקרה בהמשך להודעתה בפני החוקרים במשטרה.
המתלוננת סיפרה מדם לבה את אשר ארע, יכול להיות שהאירוע יכול להצטייר כאירוע מינורי, אך מדובר במתלוננת שנאלצת לחשוף את ילדיה לסכנה ולכן אפשר להבין את המצוקה הקשה ואת העקשנות שלה לא למסור את הילדים ללא חגורות בטיחות. רואים בסרטון שאכן קיים בוסטר מתחת למושב ברכב, ובכל מקרה מדובר במושב אחד על אף ששני הילדים באותה עת היו זקוקים לכסא בטיחות. המתלוננת העידה שלא ראתה שקיים כסא והנאשם אף לא אמר לה תראי יש פה כסא אלא ממשיך בהתגרות. רואים שזו טעות בתום לב של המתלוננת. הנאשם לא עומד על תיקון הטעות, מתנהג באלימות ותקיפות.
אני סבורה שגרסתו של הנאשם שקרית, ניתן לראות ששינה כמה גרסאות באשר לנסיבות השלכת הטלפון. אני סבורה שהמתלוננת שכנעה פה כי לא קיים מניע, אמרה שבזמן האחרון המצב השתפר מאחר ויש לו קשר זוגי חדש ומצפה לילד, בעוד הנאשם מתמקד שהמניע שלה הוא נקמה.
אציין שהוגש מזכר על ניסיונות איתור של העד, מחודש נובמבר, לדברי המתלוננת והשוטר חזי אזולאי כבר ביום האירוע הצביעה על הדירה שבה חשבה שגר העד, קיים מזכר שהשוטרים ביקשו ממנה להצביע על הדירה ובדירה העד לא היה בנמצא. הבנתי מהשוטר כי הוא מכיר אותו כיוון שמדובר בשב"ח.
אפשר לראות גם מהמזכר שהוגש של השוטר יהודה עזר שהמתלוננת התקשרה פעמיים למשטרה לשאול מה עושים במצב בו הנאשם לא חוגר את הילדים, ונאמר לה כי אין לה ברירה אלא לפנות לערכאות שיפוטיות ובצעד נואש החליטה לצלם מבלי שהיא פוגעת באף אחד.
העיד השוטר יחזקאל אזולאי שהתקשר לנאשם וזה נתן לו את המספר של חברו שהוא בעלה של החברה אליה הגיעה המתלוננת. אנו נטען כי הוא גם עקב אחריה כשנסעה מביתה לבית החברים.
אני סבורה שיש לאמץ את גרסתה האמינה של המתלוננת, באשר לכל המיוחס בכתב האישום.
אציין כי המתלוננת בבית המשפט לא ציינה וגם לא רעננתי את זיכרונה לעניין הדחיפה שהנאשם דחף אותה כפי שמופיע בסעיף 6 לכתב האישום. מאחר והוגשו הודעותיה של המתלוננת במשטרה, אבקש להפנות הן להודעתה הראשונית בפני השוטר יחזקאל אזולאי והן להודעה שנגבתה ביום 6.11.13 אז נשאלה בהרחבה לעניין הדחיפה.
הנאשם בעצמו מספר וגם במשטרה שהמתלוננת מיד פנתה לעד וביקשה ממנו לפי גרסתו וזה לא הבין מה היא רוצה ממנו. אנחנו סבורים כי גם בהתאם לגרסתה יש פה אמרת קרבן בסמוך למועד ביצוע העבירה שעליה גם מעיד הנאשם בעצמו
אני סבורה שיש לאמץ את גרסת המתלוננת לאירועים, ולהרשיע את הנאשם.

ב"כ הנאשם מסכמת:
כמובן שנבקש לזכות את הנאשם מעבירות המיוחסות לו.
ראשית אתייחס לעבירת התקיפה, המתלוננת לא העידה בבית משפט על התקיפה. על כן התביעה לא הצליחה להוכיח כלל וכלל את העבירה הזו. לא ניתן להסתפק בגרסתה שהוגשה מטעמנו, בעדותה במשטרה.
לעניין הראיות האחרות לגבי האיומים וההיזק, אין דבר טוב יותר מן הסרטון שנמצא בידי המאשימה והוצג היום בבית משפט פעמיים, מדובר במתלוננת שמכינה מבעוד מועד פרובוקציה לגרוש שלה, הולכת בצהרי היום לתחנת המשטרה, מספרת להם על עניין הנסיעה ללא כסאות בטיחות עם הילדים, ומגיעה לצלם. הייתי מקבלת את גרסתה אם הייתה מסיימת את הסרטון, מיד לאחר הצילום הראשון שהצליחה לצלם בצורה יפה ומלאה ללא התנגדות כלל של הנאשם והייתה עוזבת את המקום או שלאחר מכן הייתה אומרת שבר לי את הטלפון וכו'.
בית משפט ראה שהנאשם כאילו מתייאש ממנה, בתחילת הסרטון ורואים אותו עוזב את הפריים. מניח לה לצלם אפילו לא מתנגד. לא אומר לה תתרחקי מן הרכב, לא מאיים עליה אפילו פעם אחת. הנאשם אומר יצאתי בעצבים מהרכב ועדיין אני שולט בפי, באותו רגע היא מקליטה אותו, מתגרה בו, מקנטרת אותו, הוא יכול היה להתפרץ באותו רגע, כי השניות האלה יכולות להוציא מהדעת כל אדם. צילמה, או שתביא את הילדים או תעזוב אבל ממשיכה ונשארת, מתווכחת איתו. לא שמענו ולו איום אחד. הוא איחל לה שתידרס וזה לא עבירה פלילית. אם באמת היה מאיים ומתפרץ הרי באותה סיטואציה היה ממשיך לאיים. בית משפט צריך לזקוף לזכותו את העובדה שרואים אותו מבקש לעזוב את המקום הוא מבין שלא רוצה להסתבך ורואים אותו זז ומאפשר לה לצלם. אם היה רוצה לתקוף זה השלב שבו היה מעיף אותה מהרכב שלא תצלם.
כל שכן מגיע הנאשם לתחנת המשטרה ביוזמתו ולא כדי להקדים אותה, חוץ מהגרסה שלה, כנראה שאומרת מניסיון העבר ביניהם, הגיע למשטרה כי לא קיבל את ילדיו. אם הייתה מאוימת, הייתה צריכה לעזוב מיד כשהצליחה לצלם ולא רק שלא עוזבת רואים אותה גם ממשיכה ומתעקשת שוב על כסאות הבטיחות אינספור פעמים. בחורה שמפוחדת משיגה את שלה בשקט ובורחת. היא לא עושה את זה. זו לא התנהגות של בחורה מאוימת.
לגבי החקירה עצמה, לא יעלה על הדעת שיבוא שוטר ויגיד שלקח חקירה ראשונית מהמתלוננת, אני חושבת שזה כן ראוי לתעד באותו רגע אבל אי אפשר להחליף את זה במסירת תלונה מסודרת בתחנת המשטרה מול חוקרים שמקבלים את התיק את דו"חות הפעולה, חוקרים אותה על מה שאמר הנאשם וכו' ולא מתקיימת חקירה כזו. גביית עדות.
במיוחד לאור העובדה שהשוטר אומר זה היה רק ראשוני והיא אמורה להעיד במשטרה.
מצד אחד אני רואה באופן חיובי את העניין של הגבייה בשטח אך לא מדובר בחוקר מיומן אלא שוטר סייר שאמור לשקף את כל מה שהוא רואה בדו"ח הפעולה.
היה עד שראה את האירוע, כמובן שהיום לא יודעי להגיד אם ראה דברים לטובת הנאשם או לרעתו. מסתבר שהשוטר חזי שיקר פה שאמר לא יודע מי העד הזה. המתלוננת אומרת שהשוטר אמר לה שקוראים לעד סמי. לכן הגשנו את החקירה שלה ששם אומרת אין לי פרטים עליו. אפילו לא ציינה את השם שאמר השוטר. כאשר יש אדם שראה את האירוע והיא יודעת שקיים שכן כזה ואמרו לה ששמו סמי, גם המשטרה וגם המתלוננת מי מהם היה צריך לטרוח ולהתאמץ קצת יותר כדי לגבות את העדות מאותו עד ראיה.
בנוסף, מוסר להם הנאשם בעצמו שהיא נמצאת במקום כזה וכזה, חברים טובים שהולכת אליהם בד"כ, היו צריכים השוטרים לשוחח עם אותה חברה, שהיא רצה אליה, לגבות ממנה אמרה על מנת לחזק את גרסת המתלוננת ואת הראיות בתיק. שאכן הייתה מאוימת ובאה מיד וסיפרה לאותה שכנה, זה היה הרי דקות לאחר האירוע. אין זכר לשמה של העדה, לא לשם בעלה שהשתמשה בטלפון שלו ולא נעשה שום מאמץ. אלה הם הראיות שיכול נאשם להיעזר בהן כדי להגן על עצמו וכדי להוכיח את חפותו. אם המשטרה לא עושה זאת צריכה לשאת בתוצאות של מחדלי החקירה.
טוענת המתלוננת שיושבת ליד השוטר וכותבת תמליל, אני אבקש להתייחס לסיפא של התמליל שנכתב על ידי המתלוננת אבל איננו התמליל. היא גם אישרה זאת, זו תוספת שלה לדברים שקרו לאחר מכן. לכן אבקש לעשות את האבחנה הזו, זו בעצם תלונתה והשאלה האם היא הוכחה.
אני לא הזמנתי את החוקרת, לא היה לי צורך לשאול אותה, אבל גם שם אני מפנה את בית המשפט לעובדה שהחוקרת כותבת את מסקנותיה שלה בסיפא של חקירה תחת אזהרה, ונותנת פרשנות לסרטון בעצמה. חלק מהדברים לא באים בכלל לידי ביטוי בסרטון. החוקרת לא עדה מומחית בתיק שיכולה לפרשן מה שלא רואים.
לעניין ההיזק, לא רואים בסרטון שהנאשם לוקח מידה של המתלוננת את הטלפון, לא ניתן אפילו להסיק, הסתכלתי היטב האם בחלק מן הזויות ניתן להסיק שהוא לקח ממנה, כי אולי זווית הצילום הייתה משתנה וגם זה לא רואים. מה שניתן לראות שהתמונות רצות זאת אומרת שהיא לא מצלמת באופן מסודר כמו בהתחלה, ולא ניתן לראות שהוא לוקח את זה מידה.
את עניין האיומים התייחסתי בהרחבה אבל לעניין הטקסט אני ארצח אותך היה לה נוח לומר שזה קרה לאחר מכן, כי הסרטון הסתיים ועכשיו יכולה להגיד הכל. איים דחף וכו'. לכן אני סבורה בחיזוק נוסף לעובדה שבדו"ח הפעולה לא מציינת ולו פעם אחת שהנאשם שבר לה את הטלפון ואיים עליה. אלה שתי עבירות מאוד משמעותיות באירוע כי כל הזמן ציינה השליך את הטלפון ואספתי את השברים שלו. לא מתנהגת כך בחורה מאוימת להרים חלקים של טלפון וללכת הביתה.
היא אומרת רק לאחר שהסרטון נגמר והשוטר לא מציין הוא כותב אין לה פלאפון כי אינו תקין, לא רושם נשבר באירוע. גם זה לא מצוין וגם האיומים לא מצוינים כך שהיא המציאה את זה.
לא ברור לי איך כותב השוטר חברתי לשכנה, לא הצלחתי להבין איזה שכנה כאשר ברור שהמודיעה היא לימור למרות שהטל' שרשום בדו"ח הפעולה זה לא הטלפון שלה ואישרה זאת, אבל הצלחנו להבין שהתקשרה מטלפון של השכנה אבל לא ברור למי הוא חבר ולא ידע לומר לי פה. איזה שכנה? גם לא אמר טעיתי, חברתי למתלוננת ולא מצוין שמה של השכנה. זה גם מחדלים של טיפול באירוע שלא יכולים לבנות הגנה של נאשם בצורה כזאת. אין פרטים ולא ברור למי הוא מגיע.
מספרת המתלוננת שהיו שוטר ושוטרת במקום, אני הופתעתי לשמוע, אין זכר בדו"ח של חזי אזולאי או בדו"ח עיכוב של אלעד אזולאי ולא עולה מהתיק שהייתה שוטרת נוספת. בכל תיק הוכחות אני מציינת, לא יכול להיות ששוטרים מגיעים לאירוע ואין זכר לנוכחותם. אפילו לא כתוב שהוא הגיע יחד עם מישהו. לא יעלה על הדעת שיש עדים נוספים לאירוע שלא צוין שהם היו. אולי היא חברה שלה אבל לא משנה, אבל זה מוזר שנעלמה לי השוטרת הזו מהתיק.
למרות שאלעד אזולאי היה רק בתחנה, ראוי ששוטר ממלא דו"ח עיכוב או ביקשו ממנו משהו שהוא יספר את זה, אני לא צריכה לשמוע היום מה היה באירוע. אני צריכה לדעת מהתיאור של השוטרים. שירשום מזכר אפילו. ביקש ממני הסייר עזרה וכו'. שנדע מה קרה פה. אי אפשר לנסות לצייר תמונה בחלקי פאזל. זה משפט פלילי.
חברתי ציינה שהנאשם עקב אחרי המתלוננת ברכב כשהם יצאו, אין לה זכר ולא ייחסו לו את זה.
לכן אבקש לזכותו.

ב"כ המאשימה:
לעניין המחדלים ראשית דו"ח פעולה של השוטר חזי טענה חברתי שאינו מפורט והשוטר הסביר פה וגבה הודעה מהמתלוננת ושם הכל מפורט. הדו"ח היה אובייקטיבי ולא הציג פרשנות של השוטר לאירועים. כל מחדל לכאורה שקשור להתנהגות השוטרים לא רלבנטי להערכת המהימנות.

<#3#>
הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות של תקיפה סתם של בת זוג, ומעבירת האיומים ולהרשיע אותו בעבירה של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ואלו נימוקי:

כתב האישום מייחס לנאשם 3 עבירות: איומים, היזק לרכוש ותקיפת בת זוג, ונטען, כי ביום 23.7.13, על רקע ויכוח בינו לבין המתלוננת, כמפורט בעובדות, נטל את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה, השליכו לכביש, המכשיר התנפץ, בהמשך דחף את המתלוננת, ואיים על חייה שירצח אותה.

ראשית, בכל הקשור לעבירת התקיפה, כנטען בסעיף 6 לכתב האישום, שהנאשם ביום האירוע דחף את המתלוננת וגרם לנפילתה, המתלוננת לא העידה בבית המשפט, ביחס לפרט זה, לא בחקירה ראשית, לא בחקירה נגדית, ובית המשפט לא ישלים את החסר תוך שימוש בהודעותיה אשר הוגשו, מטעם הסנגוריה, כסתירה למהימנותה.

אכן, רשאי בית משפט להיבנות גם מתוך הודעות חוץ אשר הוגשו, שכן כאשר מוגשת ראיה, היא מאבדת את זהות מגישה, באופן שבית המשפט יכול להרשיע, גם בהסתמך על ראית הגנה.
ראו בעניין זה ע"פ 4004/93 - יעקובוביץ. ואולם, במסגרת תיק זה, לא מצאתי לעשות כן, משום שעדותה של המתלוננת לא עברה מסננת של חקירה נגדית בעניין זה.

שמעתי את המתלוננת בעדותה, וכן את עדותו של הנאשם, ולמדתי כי בין השניים שוררת ושררה, מערכת יחסים עכורה, שמחייבת את בית המשפט בזהירות יתרה כאשר הוא מתבסס על עדותה של המתלוננת, ולפיכך מצאתי כי ראוי להסתמך על עדותה, בכל מקום שבו יש חיזוק חיצוני, בראיות קבילות, לפרט כזה או אחר.

המתלוננת העידה ותיארה את האירוע בעמ' 8 החל מש' 26 לפרוטוקול. היא עשתה כן, בצורה מובנית, מפורטת, וכאשר בוחנים את כלל הראיות, נראה כי מסרה אמת במובן זה, שוב, בהסתייגות שלפיה יש לקבל את עדותה בזהירות מיוחדת.

בכל הקשור לעבירה של היזק לרכוש במזיד, כלומר, נטילת המכשיר הסלולרי, הטחתו לרצפה, והנזק שנגרם לו, הרי שיש ראיות חיזוק למכביר:

תחילה, העובדה כי המתלוננת נזקקה להתקשר למשטרה, באמצעות מכשיר טלפון אחר, כלומר, המכשיר לא היה ברשותה, שכן היה מנופץ.

ת/8, הינו הסרטון, שאותה הסריטה, שם ניתן לשמוע לקראת סופו, אימרה ברורה של המתלוננת, בזמן אמת, "תביא לי את זה", ומיד לאחר מכן פסקה ההקלטה. עניין זה לא מופיע בתמליל ת/9, אולם ניתן לשמוע אותו בבירור. לא סביר בעיני, שהמתלוננת תביים קטע, כטענתו של הנאשם, שבמסגרתו תאמר את הדברים , ומיד לאחר מכן יתנפץ המכשיר אל הרצפה.

מעבר לכך, העובדה כי הטלפון עצמו מנופץ – ת/6 – כל אלה תומכים ומחזקים את עדותה בכל הקשור לשבירת הטלפון.

פרט נוסף שמוביל אותי למסקנה כי יש לנקוט בזהירות בכל הקשור לעדותה של המתלוננת, הוא עיון בהודעותיה במשטרה, נ/2 – נ/4. עיון בנ/2 מלמד כי עיקר הסיפור, מובא בעמ' 1 ש' 12-20, אולם עניין התקיפה מגיע רק בעמ' השני, במענה לשאלות, ובצורה כללית "היום רק דחיפות", ש' 18, מבלי למסור פירוט נוסף.

הפירוט בעניין התקיפה מגיע בנ/4, ולפתע נמסר כי הייתה דחיפה אשר גרמה לה ליפול ארצה (ש' 7).
כלומר, לפני מתלוננת אשר מסרה גרסה מתפתחת בפרט כזה או אחר, ולפיכך, שוב יש לקבל את עדותה בזהירות הנדרשת.

בכל הקשור לעבירת האיומים, אף היא אינה מתועדת בת/8, ונטען כי נאמרה לאחר הטחת הטלפון לרצפה. עניין זה שוב מגיע בנ/3 בש' 6 בלבד, לא בצורה סדורה כאשר היא מספרת את האירוע, מכל מקום, המתלוננת ייחסה את האיום, לאחר ניפוץ המכשיר, באופן שלא יתועד בת/8. אני מוכן לקבל את דבריו של הנאשם בעניין זה, כי לא איים על המתלוננת, נוכח לקח מן העבר, למרות שאישר כי יצא מן הרכב "בעצבים" ואמר לה, בין השאר, כי הוא מייחל למותה (כמתועד בת/9).

איני מקבל את גרסתו של הנאשם, שלפיה הטלפון הסלולרי של המתלוננת עף מידה. לא סביר שהטלפון עף, וארע לו הנזק המתואר, עניין זה אינו מתיישב עם העובדה כי לדבריו "הטלפון היה מפוזר על הרצפה" (ש' 19 עמ' 19 לפרוטוקול), ואינו מתיישב עם המתואר בת/8, המדבר בעד עצמו.
המתלוננת לא תבקש מהנאשם להחזיר לה את הטלפון, נוכח הטענה כי הטלפון עף מידה.

אבהיר, כי איני אומר שהמתלוננת מסרה דברים שאינם אמת, אלא שהיא העידה באופן כזה, שפרטים מסוימים נותרו בלי מחוזקים בראיה חיצונית, וזאת נוכח היחסים העכורים הקיימים בין השניים, ונוכח הכחשתו של הנאשם.

איני מקבל את גרסתו של הנאשם, בכל הקשור להטחת הטלפון הסלולרי על הרצפה, שכן היא בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם חומר הראיות שהוצג לפני.

לאור כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' טבת תשע"ה, 24/12/2014 במעמד הנוכחים.

מנחם מזרחי , שופט

ב"כ המאשימה:
אני מבקש הפסקה להציג פסיקה, לאחר שבית המשפט אומר לי שהמאשימה ציפתה שהיום יוכרע דינו של הנאשם, ויורשע בדינו והיה עליה להצטייד מבעוד מועד בטיעונים לעונש ופסיקה שתתמוך בעמדתה, וכאשר התיק נקבע לסיום היום, אני מבקש מבית המשפט שהות קצרה על מנת להצטייד בפסיקה רלבנטית לעניין תחולו של מאסר על תנאי שעומד כנגד הנאשם.

לאחר הפסקה

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:
אני מגישה לבית המשפט רישום פלילי של הנאשם וכן פרוטוקול בת.פ. 19637-05-11 ו- 1934/08.
הנאשם הורשע בעבירה של היזק לרכוש במזיד. בכך שנטל מהמתלוננת את הטלפון הטיחו ברצפה וגרם לו לנזק. הערך הוא הגנה על רכושו של הזולת וקניינו. מידת הפגיעה בינונית עד גבוהה, מדובר במכשיר טלפון אך יודעים מה ערכם של טלפונים כיום מבחינת עלותם ותפקידם בחיינו. האדם שומר במכשיר הטלפון מידע רב. מתחם העונש ההולם במקרה כזה הוא ממאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר שיתכן שירוצו בעבודות שירות, קנס ופיצוי.
מדובר בעבירה נגד בת זוגו לשעבר, עת היא מצלמת את רכבו, על מנת להוכיח שאין בהם כסאות בטיחות. טרם זריקת הטלפון ושבירתו ניתן לשמוע מלים קשות שמטיח לעברה הנאשם.
באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, הנאשם לא הודה ולא הביע חרטה. אני מפנה לעברו הפלילי. לחובתו עומד מאסר על תנאי בעבירות אלימות, מפנה לע"פ 40905-03-12 סעדה, שם דובר למעשה במאסר על תנאי שהושת על כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא מסוג פשע. בית המשפט המחוזי פוסק כי גם אלימות כנגד הרכוש אלימות היא. הפסיקה אומרת כך וההגיון אומר כך ונושא זה אינו במחלוקת. אין לי את פסק הדין אולם אבקש להציגו לבית המשפט באמצעות המחשב שברשותי.
בקשר לקביעות בית משפט המחוזי, מרגע שנקבע מאסר ע"ת הוא עומד על רגליו העצמאיות ומכאן ואילך ויש לבדוק האם הוא מתאים למקרה הספציפי ולא לנסות לחשוב למה התכוון בית המשפט כשהטיל את המאסר ע"ת. מאסר ע"ת שחל על עבירות אלימות מופעל במקרה של היזק במזיד לרכוש שכן זו אלימות לכל דבר וענין. על פסק דין זה הוגש ערעור לעליון רע"פ 6352/12 העליון מצא לדחות את הבקשה תוך שקבע שסוגית פרשנות והפעלה של מאסר ע"ת נבחנת אם העבירה המאוחרת באה בגדרי התנאי. נקבע כי פעולת שבירת חלון רכב מתקיימים בה כל יסודות התנאי, ופעולה אלימה כלפי כל מושא כלשהו, לרבות רכב זו עבירת אלימות לכל דבר וענין. במקרה שלנו קבע בית המשפט כי הנאשם אחז בטלפון שהיה בידי המתלוננת והטיחו ארצה בכך יש ביצוע אקט אלים נגד גופה של המתלוננת ואין ספק שביצע עבירת אלימות שיש בה היזק לרכוש.
בנסיבות הללו נטען למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות כאשר המאסר ע"ת יופעל בחופף, מאסר ע"ת, קנס ופיצוי למתלוננת ואבקש הפנייה לממונה על עבודות השירות.

ב"כ הנאשם טוענת לעונש:
בעניין התייחסות למאסר ע"ת, אבקש לקבוע כי איננו חל. מדובר במאסר ע"ת חב הפעלה, שהוארך פעם אחת על ידי בית משפט זה. התנאי המקורי איומים ואלימות מכל סוג. הסתכלתי בפסיקה שהציגה חברתי ובית המשפט שם מתייחס לעבירות אלימות שבעצם באירוע עצמו דובר היה בשוד אלים, בו הנאשם נכנס לבית ותוך כדי כוונתו לביצוע השוד הוא מבצע מספר עבירות וביניהם שובר חפצים בבית. אלה הנסיבות של אותו התיק. בית המשפט מתייחס לפרשנות שיש לתת למעשים בקונטקסט הרחב יותר ולא מצמצם את זה. אם העבירה העיקרית בתיק היא שוד שאין חולק על חומרתה ולמעשה עבירות היזק לרכוש הן עבירות נלוות לעבירה העיקרית, זאת הייתה המחלוקת. האם התנאי חל לעניין אותן עבירות נלוות. כאן בית המשפט קבע שהנאשם ביצע עבירה אחת ויחידה של לקיחת הטלפון של המתלוננת. בית המשפט אף זיכה את הנאשם מעבירות האלימות והאיומים ה"טהורות" שהמאשימה ייחסה לו. מסיבות כאלו ואחרות.
למעשה אנחנו נשארים עם פעולה אחת שהיא פעולה של זריקת הטלפון. לא ניתן לייחס ובית המשפט ראה את הסרטון הזה שהוא לא נוקט באלימות מלבד זריקת הטלפון. אין התלהמות אלא אפילו ניסיון של הנאשם להתנתק מהאירוע. לנתק מגע. לא להצטרף להתלהמות של המתלוננת. בית המשפט רואה שלא הגיע לשם ביצוע עבירת אלימות, לא ביצע עבירת איומים והדבר היחיד שבית משפט קובע שהטלפון הושלך ונשבר. בסופו של דבר הטלפון היה עם נזק שלא הוכח העלות של התיקון שלו, בסוף גם הסרטון לא נפגע והובא לידי המאשימה.
למרות שהתנאי של הנאשם לא חל לעבירת פשע אני אפנה את בית המשפט לעובדה שמדובר בעבירה שהיא עוון. לכן היום אני לא סבורה שבפני בית המשפט לא נותר שיקול דעת אלא ידיו כבולות בעקבות העובדה שהמאסר על תנאי הוארך וכיום חב הפעלה, אני סבורה שאיננו רלבנטי וניתן להתעלם ממנו כאילו איננו קיים בנסיבות התיק.
במיוחד לאור האבחנה שאני עושה מהפסיקה שחבריי הציגו לבית המשפט.
התנאי עצמו הוא ארוך ומשמעותי כנסיבה נוספת שיש לשקול ביחס למצב בתיק, שנקבעו בהכרעת הדין.
מדובר בנאשם בן 42, שמענו את סיפור חייו עם המתלוננת, היום המצב רגוע והם מקיימים הסדרי ראיה נורמליים ואין אירועים חריגים.
אני חושבת שבנסיבות הללו כאשר בית המשפט שמע את העדויות והתרשם צריך לטעמנו ואנו עותרים להשית על הנאשם מאסר על תנאי וקנס, אינני בטוחה לעניין הפיצוי, כמובן שלא נתנגד אך המתלוננת והמאשימה לא הוכיחו את גובה הנזק, אין חולק שקרה נזק אבל בנסיבות שהושג ביניהם שקט כיום ראוי שיהיה קנס בלבד.
לגבי פסק הדין של העליון, הסוגיה הייתה לעניין פירוש התנאי של יסוד אלימות מסוג פשע, כאן לא נקבע סיווג, בית המשפט קושר את המעשים שהם בדרך לעבירת הפשע ולכן כאן הנסיבות אחרות. אין כאן עבירת פשע עיקרית שהיא עיקר התיק אלא בית המשפט קבע חד משמעית שההיזק לטלפון זו העבירה היחידה שבוצעה.

הנאשם:
אני מתנצל בפני בית המשפט שעמדתי במצב הזה. אם עונש עכשיו יוריד אותי למטה לא אצליח לקום ממנו. אחרי 3 שנים של גירושין הצלחתי קצת להתאושש. אני מבקש להתחשב בי. למרות שקיבלתי כבר צ'אנסים אבקש צ'אנס נוסף לשקם את חיי.

<#5#>
גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר הליך שבו נשמעו ראיות, בעבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

לפי הכרעת הדין, ביום 23.7.13, במהלך אירוע בינו לבין המתלוננת, גרושתו, נטל את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה, וניפץ אותו אל הרצפה.

אני סבור, כי מתחם הענישה הולם לעבירה זו נע בין מאסר מותנה ל- 6 חודשי מאסר בפועל.

אין להקל ראש בעובדות בהן הורשע הנאשם, בנסיבות אשר הובילו לעבירה, ובחובתו של בית המשפט להגן על שלומן של נשים, במקרה זה, המותקפות על ידי בני זוגן, למרות שכאן הורשע הנאשם בעבירה כלפי רכושה של בת הזוג, אך אין לתלוש את האירוע מן ההקשר המתואר בכתב האישום, הרקע הסדרי ראיה של הילדים ומימושם.

לחובת הנאשם עבר פלילי הכולל 5 הרשעות קודמות, כאשר שתי ההרשעות האחרונות, רלבנטיות והן דנות בתקיפתה של אותה מתלוננת. יש להביא עבר פלילי זה לחובתו.

מנגד, יש להביא לזכותו את העובדה כי לא מדובר בעבירה מתוכננת מראש, אלא אירוע מתגלגל, שהתבצע, כפי הנראה, בחמת זעם, מבלי מחשבה עד תום, ונוכח העובדה כי המתלוננת ביקשה לצלמו, ואת רכבו.

הנאשם לא הורשע בעבירת אלימות חמורה כלפי המתלוננת, וזוכה מעבירת האיומים.

עוד שמעתי, כי מאז האירוע, למרות היחסים העכורים, סיפרה המתלוננת, כי מצב הדברים נרגע יחסית.

הנאשם פתח חיים חדשים, עלה על דרך חדשה, שמעתי כי הוא מצפה לילד חדש.

חלף זמן מאז קרות האירועים – יולי 2013.

הבאתי בחשבון את העובדה כי הנאשם לא הודה, לא הביע חרטה, אולם יש לזכור כי הוא זוכה מן העבירות החמורות שבכתב האישום.

הצדדים נחלקו ביניהם בכל הקשור למאסר מותנה, שלטענת המאשימה הינו חב הפעלה, ואילו לטענת ב"כ הנאשם אינו בר הפעלה במקרה זה.

במה דברים אמורים:
במסגרת ת.פ. 1934/08 של בית משפט שלום ברחובות גזר כב' השופט ירון לוי על הנאשם, בין השאר, 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים והתנאי "שלא יעבור את העבירה בה הורשע, עבירת איומים, או אלימות מכל סוג שהוא...".

מאסר על תנאי זה, הוארך במסגרת ת.פ. 19637-05-11 על ידי כב' השופטת לבנה צבר ל-12 חודשים נוספים.

העבירה שבה הורשע עתה נעברה בתוך תקופת התנאי (23.7.13).

השאלה העומדת לדיון, האם התנהגותו של הנאשם, שבמסגרתה ניפץ את מכשיר הטלפון הסלולרי של המתלוננת, וגרם לו נזק, בנסיבות המפורטות, נכנסת לגדר התנאי "אלימות מכל סוג שהוא".

אכן, בית המשפט העליון קבע, לא אחת, כי אין לבחון את שאלת תחולתו של עונש מותנה, בכלים פורמליים, תוך השוואת יסודות העבירה, בצורה דווקנית, אלא יש לבצע הפעלה תכליתית של התנאי, נוכח היסוד האלים המרכזי שבכתב האישום. וראו בעניין זה עניין מסילתי נ' מ"י - ע"פ 49/80, פ"ד ל"ד (3) 880, והפסיקה שבאה בעקבותיו.

הופניתי על ידי המאשימה לרע"פ 6352/12 סעדה נ' מ"י (23.9.12), שם אושרה פרשנותו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אלימות כלפי רכוש, היא גם מעשה אלימות, כהגדרתו ונוסחו של התנאי, אף אם האלימות לא הופנתה כלפי אדם.

יחד עם זאת, כאשר אני מברר, מהו היסוד המרכזי שנותר מכתב האישום, שבו הורשע הנאשם, הרי שהוא יסוד המתייחס לרכושו של אדם. אילו מצב הדברים היה כזה שאגב פגיעה במתלוננת, או ניסיון לפגוע בגופה, היה הנאשם מבצע עבירה רכושית כלפיה, תכליתו של התנאי, וההצדק להפעלתו היו מתקיימים.

כאשר כל שנותר בהכרעת הדין היא עבירה רכושית כלפי מכשיר טלפון סלולרי, בנסיבות שתוארו, כאשר המתלוננת היא זו שיוזמת את הצילום, איני סבור כי יש הצדק להפעיל את המאסר המותנה, על כל המשתמע מכך.

כאשר אני משקלל את כלל הנסיבות, אני סבור כי יש לגזור על הנאשם, עונש מקל, מכפי שטענה לו המאשימה.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. עונש של מאסר על תנאי בן 3 חודשים שהנאשם לא יעבור על עבירה בה הורשע, כלומר עבירה של היזק לרכוש לפי סעיף 452 לחוק העונשין או ניסיון לעבור עבירה זו, למשך 3 שנים מהיום.

2. פיצוי למתלוננת בסך 500 ₪ אשר ישולם עד 1.2.15.

3. קנס בסך 500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.2.15.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ב' טבת תשע"ה, 24/12/2014 במעמד הנוכחים.

מנחם מזרחי , שופט

הוקלד על ידי אורלי כהן