הדפסה

מדינת ישראל נ' פסחוביץ'

לפני כב' השופטת רות לורך, סגנית נשיא

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
אלכסנדר פסחוביץ'

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד יעל זליג
ב"כ הנאשם עו"ד אברהם מנצור
הנאשם התייצב

<#8#>
גזר דין

הנאשם הורשע, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק; וכליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא לחוק.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

במסגרת הטיעונים לעונש ביקש הנאשם לצרף תיק נוסף שעניינו החזקה ומכירה של תקליטורים מזויפים בסופרמרקט שבבעלותו, תוך הפרת זכויות יוצרים (ת"פ (שלום ראשל"צ) 1788-01-15). הנאשם הודה והורשע בעבירות של החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר (ריבוי עבירות), לפי סעיף 61(ה) + 62(ב)(3) לחוק זכויות יוצרים, ומכירה של עותק מפר של יצירה בהיקף מסחרי, לפי סעיף 61(ד) + 62(ב)(2) לחוק זכויות יוצרים.
הצדדים הסכימו כי בגין עבירות אלה ייגזר על הנאשם עונש של מאסר של תנאי, קנס כספי בסך 3,000 ₪, והתחייבות להימנע מעבירה.

עובדות כתב האישום המתוקן בהליך העיקרי
במהלך התקופה שבין אוקטובר 2013 לדצמבר 2013, נהג הנאשם לרכוש סם מסוכן מסוג "נייס גאי" מהמתלונן. לאור חשדו של הנאשם לפיו המתלונן סיפק לו סם אשר פגע בבריאותו, תכנן הנאשם לתעד את המתלונן במהלך ביצוע עסקת סמים על-מנת להסגירו למשטרה.

ביום 28.12.2013 פגש הנאשם את המתלונן והזמין אותו לביתו בפתח תקווה. עם הגעת המתלונן לבית, ביקש ממנו הנאשם מנת סם מסוכן מסוג "קריסטל". המתלונן עזב את המקום, וחזר כעבור רבע שעה כשבידו שקית ובה חומר הנחזה להיות סם מסוכן. בתמורה לכך שילם לו הנאשם 200 ₪.

בסמוך לאחר מכן, חבט הנאשם מספר פעמים בפניו של המתלונן, באמצעות אגרופן. הנאשם דרך אקדח, הנחזה להיות אמיתי, הצמידו לרקתו של המתלונן, ואיים עליו באומרו: "אני אהרוג אותך, דיברתי עם בתי הסוהר שאטה ועתלית, ויש לי אישור להוריד אותך". לאחר מכן הטיח הנאשם במתלונן, כי הוא הביא לאשפוזו בבית-החולים, וחבט פעמיים נוספות בפניו של המתלונן באמצעות האגרופן.

בהמשך השמיע הנאשם מוסיקה בעוצמה גבוהה, הושיב את המתלונן בכוח על כיסא, כרך נייר דבק סביב זרועותיו ורגליו באופן שמנע ממנו לנוע, ותחב לפיו מטלית. בהיותו קשור לכיסא הכה הנאשם את המתלונן במקומות שונים בגופו, באמצעות אגרופים ובעיטות, ואיים עליו באומרו: "עכשיו אתה תשלם על החיים שלי".

הנאשם דרש מהמתלונן סכום כספי של 20,000 ₪ ואיים עליו כי אם יתלונן במשטרה, יהרוג אותו. בשל חששו מפני הנאשם, מסר לו המתלונן 2,000 ₪ שהיו בכיסו.

רק בחלוף כשעה, במהלכה היה המתלונן קשור לכיסא, שטף הנאשם את פניו של המתלונן, חתך את נייר הדבק, ושחרר את המתלונן.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נחבל המתלונן חבלות חמורות בפניו ובעינו הימנית, ונחתך באפו. בנוסף נגרמו למתלונן חבלות חמורות באוזנו, בגבו ובכתפו, והוא הופנה לטיפול רפואי בבית-חולים.

תסקירי שירות המבחן
בעניינו של הנאשם הוגשו מספר תסקירים, המתארים את נסיבות חייו, התמכרותו לסמים והשלכותיה, ואת התקדמותו בהליך הגמילה מסמים בו השתלב במסגרת שחרורו בתנאים בהליך זה.

הנאשם כבן 34, רווק, יליד אוקראינה שעלה לארץ עם משפחתו בהיותו כבן 11. בגיל צעיר החל לעבוד במקביל ללימודיו. הוא סיים 11 שנות לימוד בלבד, וקיבל פטור משירות צבאי. מאז שנות העשרים לחייו מנהל עסקים בתחום המזון. קודם למעצרו היה בבעלותו סופרמרקט, בו עבד. משיחות שניהל עם הנאשם ועם משפחתו, התרשם שירות המבחן כי לאורך השנים התקשתה משפחתו של הנאשם לתת מענה לצרכיו הרגשיים, בין היתר על רקע קשיי קליטה והסתגלות.

בהיותו נער, החל הנאשם לצרוך חשיש בנסיבות חברתיות, כאשר לאורך השנים הלך השימוש והעמיק, ונעשה יומיומי ואינטנסיבי. בחודשים שקדמו למעצרו, השתמש בסם מסוג "נייס גאי", וחלה נסיגה ניכרת במצבו התפקודי והבריאותי, פיזית ונפשית. הנאשם התקשה לנהל את העסק שבבעלותו, וסבל מהתקפי חרדה. לדבריו, כשלושה חודשים קודם למעצרו פנה ביוזמתו לטיפול גמילה, אך עזב לאחר 16 יום בטרם סיים התהליך.

באשר לעבירות הנדונות, הנאשם לקח אחריות מלאה על המיוחס לו, ביטא חרטה ובושה, וכן אמפתיה כלפי המתלונן נוכח הפגיעה בו. הנאשם הסביר כי המתלונן היה ידיד שלו קודם לאירוע, וכי נהג לקנות ממנו סמים. הנאשם מודע היטב לבעיית ההתמכרות שלו לסמים, אשר הובילה לתסכול, כאב וקושי בוויסות דחפים. הוא הסביר כי השליך את האחריות להתמכרותו על המתלונן, מה שהוביל אותו לפגוע בו באופן אלים ביותר. כיום הוא אינו עסוק בהאשמת המתלונן במצבו, ומבין את אחריותו האישית למצבו.

הנאשם השתלב בקהילה הטיפולית "אילנות" ב-14.8.2014. לאורך תקופת הטיפול, שיתף את שירות המבחן בתהליך הקשה והמורכב שעובר בקהילה, וביטא מוטיבציה גבוהה לשינוי אורח חייו ההתמכרותי.
בתאריך 18.1.2015 עלה הנאשם לשלב ב' בטיפול. שלב זה נמשך 5 חודשים, ובמהלכו יצא הנאשם אל מחוץ לקהילה ללא ליווי לביצוע מטלות שונות, סייע לדיירים צעירים ממנו, ובהמשך אף שימש מתאם של הקהילה, המחבר בין הצוות הטיפולי לבין דיירי הקהילה, ואחראי על עמידת הדיירים בנהלי הקהילה. הנאשם מילא תפקיד זה לשביעות רצון הצוות הטיפולי.
במקביל, החל שירות המבחן בטיפול משפחתי, של הנאשם יחד עם אחיו הבכור, במטרה לפתח ביניהם מערכת יחסים משמעותית ותומכת. שירות המבחן עדכן כי הנאשם יוצא לביקורים בביתו, לומד לשתף את משפחתו בתהליך שעובר, אך עדיין מתקשה לגעת במשקעי העבר.

בחודש יולי 2015 עבר הנאשם לשלב האחרון בתהליך, והשתלב בהוסטל. מתסקיר עדכני של שירות המבחן (מיום 16.12.2015) עולה כי השתלבותו של הנאשם בהוסטל הייתה תקינה, מתקיימות איתו שיחות פרטניות והוא משתתף בטיפול קבוצתי בנושאים שונים. להערכת הצוות המטפל, המוטיבציה של הנאשם לערוך שינוי בדפוסי חייו הינה פנימית וכנה. הנאשם מגלה עצמאות ויכולת תפקוד גבוהה, מתייעץ עם הגורמים המטפלים ומכיר בצורך שלו לקבל עזרה. תחילה התקשה לבטוח בסביבה, אך כיום החל לחבור למספר מצומצם של חברים בקהילה.
טיפולו של הנאשם בהוסטל צפוי להסתיים ב-31.12.2015, והמשך טיפולו הוא במסגרת היחידה העירונית לטיפול בהתמכרויות. על-מנת להתמודד עם הקשיים הצפויים לו מחוץ למסגרת ההוסטל, עתיד הנאשם לשכור חדר בדירת מעבר של הקהילה יחד עם חבריו, והוא צפוי להמשיך לעבוד בחברת ההסעדה בה השתלב בחודש אוגוסט 2015.

לאור התהליך הטיפולי הארוך והמשמעותי שעבר הנאשם, סבור שירות המבחן כי הסיכון להישנות מעורבות פלילית אלימה מצד הנאשם פחת באופן משמעותי. שירות המבחן המליץ להתחשב בגזירת העונש בשינוי שערך הנאשם בדפוסי החשיבה ובהתנהגותו, באחריות המלאה שלקח על מעשיו, באמפטיה שגילה כלפי הנפגע, ובחרטה הכנה על התנהגותו הפוגעת.
שירות המבחן ממליץ להימנע מלגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, על-מנת שלא לפגוע בתהליך השיקום ולהביא לרגרסיה במצבו של הנאשם. הומלץ להטיל צו מבחן לתקופה של 18 חודשים, במהלכה יעקוב שירות המבחן אחר ההליך השיקומי. כמו כן הומלץ לגזור על הנאשם מאסר על תנאי, ופיצוי לנפגע העבירה.
השירות ציין כי שקל להמליץ על הטלת ענישה מוחשית של מאסר לריצוי בעבודות שירות, אך מאחר וענישה מסוג זה עלולה לפגוע ביכולתו של הנאשם לפרנס עצמו, ממליץ השירות להסתפק בענישה של עבודות של"צ בהיקף של 300 שעות.
הראיות לעונש
במסגרת הטיעונים לעונש העיד מר אברהם עזרא, שכנו של הנאשם. הוא סיפר כי הוא מכיר את הנאשם כ-5 שנים, וכי מההיכרות ביניהם התרשם כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, המתפקד היטב כמנהל סופרמרקט, ועוזר לתושבי השכונה. בתקופה שקדמה לאירוע שם לב להתדרדרות של הנאשם, ואז גילה כי הוא משתמש בנייס גאי. בחודש דצמבר 2013, שם לב כי הנאשם ממלמל לעצמו ומצוי בתחושה שרודפים אחריו, ועל כן לקח אותו לבית-החולים אברבנאל, שם נאמר לו כי על הנאשם לשהות במקום באשפוז מספר ימים.

המאשימה הגישה הצהרה של נפגע העבירה, וכן מסמכים רפואיים המתעדים פגיעתו (ע/2). המתלונן הצהיר כי כתוצאה מהעבירות נגרמו לו פצעים בפנים, באזור העין, וכן בלחי ובאף. כמו כן נפצע בעורף ובכתף. כתוצאה מהאירוע הוא סובל מפחדים, וחושש שהנאשם או מי מחבריו יפגעו בו.

המאשימה הגישה בנוסף את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם (ע/3). לנאשם שלוש הרשעות קודמות, מהשנים 2000, 2003 ו-2005, בעבירות תגרה והחזקת נכס חשוד; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; ושימוש בסמים לצריכה עצמית. בגין עבירות אלה נשפט הנאשם למאסרים מותנים ולעונשים נלווים.

ההגנה הגישה כתבות עיתון (ע/4), המתארות את השפעתו ההרסנית של סם הנייס גאי על בני נוער וצעירים, ואת הפגיעה בתפקודם עד כדי הגעה למצבים פסיכוטיים.
כמו כן הוגש הסכם העברת זכויות ההחזקה וניהול הסופרמרקט של הנאשם מיום 31.1.2014 (ע/5), ממנו עולה כי הזכויות עברו לרוכשת כבר ביום 31.10.2013 (כחודשיים קודם לאירוע), וזאת בשל מצבו הפיזי והרפואי של הנאשם בתקופה זו.
טענות הצדדים
ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם את האירוע בכללותו נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. נטען כי מעשיו של הנאשם פגעו בשלמות גופו של המתלונן, וכן בקניינו. ברקע לביצוע העבירות מצוי שימושו של הנאשם בסמים, אשר הוביל אותו לחשוד שהמתלונן מרעיל אותו. הנאשם תכנן את פעולותיו מראש ומתוך תחכום, הזמין את המתלונן לביתו, ואז התעלל בו תוך שימוש באלימות ובאיומים למשך פרק זמן של כשעה, ושחרר אותו רק לאחר שמסר לו את הכספים שהיו ברשותו. למתלונן נגרמה טראומה קשה, ומתצהירו עולה כי הוא סובל מפחדים עד היום.
ב"כ המאשימה הוסיפה כי לאור הליך השיקום והגמילה מסמים שעובר הנאשם בהצלחה, יש לגזור את עונשו בחלקו התחתון של המתחם. ואולם, בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם, לחשש הקיים מחזרתו של הנאשם לדפוסים קודמים עם חזרתו לשגרת חייו, לעובדה שהנאשם כבר החל בטיפול בעבר אך הפסיק אותו במהרה, ולמסוכנות הנשקפת ממנו כמפורט בתסקירו הראשון של שירות המבחן, סבורה המאשימה כי אין מדובר בהליך שיקומי המצדיק חריגה ממתחם הענישה.
המאשימה עותרת לגזור על הנאשם, פרט לעונש המאסר בפועל, גם עונש מאסר מותנה, פיצוי למתלונן, וקנס כספי.

ב"כ הנאשם טען כי נסיבות ביצוע העבירות שביצע הנאשם הינן חריגות. לא מדובר במקרה קלאסי של סחיטה באיומים, אלא באירוע בודד שנבע ממצבו הנפשי הקשה של הנאשם באותה התקופה. הנאשם דרש מהמתלונן כספים כפיצוי על כך שהיה מאושפז באברבנאל כתוצאה מהשימוש בסמים שהמתלונן מכר לו, אשפוז שהוביל לפגיעה כלכלית קשה.
אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, נטען כי הנאשם מגיע ממשפחה שמצבה הסוציואקונומי נמוך. עברו הפלילי הינו ישן ואינו מכביד. הנאשם שהה כ-4 חודשים במעצר ממש, אשר המחיש עבורו את חומרת המעשים. לאחר מכן החל בהליך טיפולי ארוך וקשה, גילה התמדה ושיתף פעולה באופן מלא. בעקבות זאת, רמת הסיכון ממנו הצטמצמה משמעותית.
הסנגור סבור כי מתחם העונש ההולם את האירוע נע בין עונש מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות, ועד למספר חודשים שירוצו מאחורי סורג ובריח. ככל שיקבע כי מתחם העונש ההולם חמור יותר, מבקש הסנגור לחרוג מהמתחם. לשיטת הסנגור, בשים לב להליך השיקומי המשמעותי שעבר הנאשם, יש להסתפק בתקופת מאסר החופפת את חודשי המעצר אותם ריצה, ולהטיל עליו בנוסף צו מבחן לתקופה ארוכה.
הסנגור הוסיף כי נוכח הרקע לביצוע המעשים, אין מקום לגזור על הנאשם לפצות את המתלונן.

הנאשם בדבריו לעונש הודה לבית-המשפט על ההזדמנות שניתנה לו עת שוחרר ממעצר בכליאה לטיפול בקהילה לצורך גמילה מסמים. הוא סיפר כי צוות הקהילה האמין בו וסמך עליו לאורך כל הדרך, וכי הליך הגמילה שינה את חייו.
מתחם העונש ההולם

בטיעוניהם לעונש התייחסו הצדדים אל העבירות השונות שביצע הנאשם כאל אירוע אחד. ואכן, בשים לב לכך שהעבירות בוצעו בזמן ובמקום אחד, והם חלק מתוכנית עבריינית אחת, אני רואה לקבוע כי מעשיו של הנאשם מהווים אירוע אחד, ועל כן יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות.

לצורך קביעת מתחם העונש ההולם את העבירות, התחשבתי בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בהם, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ובמדיניות הענישה הנוהגת.

הערך החברתי שנפגע הינו שלמות גופו ובטחונו הפיזי והנפשי של המתלונן.
מעשיו של הנאשם חמורים. הנאשם הזמין את המתלונן לביתו, מתוך כוונה לתעד את המתלונן מבצע עסקת סמים ולאחר מכן להסגירו למשטרה. ואולם, לאחר שהגיע המתלונן לבית הנאשם כשבידו חומר הנחזה לסם, חבט הנאשם בפניו באמצעות אגרופן, הצמיד לרקתו אקדח שנחזה להיות אמיתי ואיים עליו, ואז קשר אותו לכיסא והוסיף לאיים ולחבוט בו. רק בחלוף כשעה, ולאחר שהמתלונן מסר לו סכום כספי של 2,000 ₪, שחרר אותו. מעשיו של הנאשם גרמו לפגיעות פיזיות קלות בגופו של המתלונן. ואולם, לפגיעה קלה זו נלווית פגיעה משמעותית בכבודו של המתלונן ובשלוות נפשו. תצהיר נפגע העבירה מלמד כי על אף שחלפו כשנתיים ממועד האירוע, המתלונן עודנו סובל מפחדים ומחששות בעקבות המעשים. מעשיו של הנאשם פגעו גם בקניינו של המתלונן, פגיעה שאיננה קלת ערך.

במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ניתן למנות מספר נסיבות מחמירות. מעשיו האלימים של הנאשם אינם ספונטניים. הנאשם הזמין את המתלונן לביתו באמתלה של ביצוע עסקת סמים, כשבכוונתו להסגירו למשטרה. ואולם, לאחר הגעתו של המתלונן פעל הנאשם באלימות חמורה, תוך שימוש באגרופן ובאקדח מדומה לצורך הכאתו של המתלונן וסחיטתו. האירוע נמשך כשעה, כאשר בשלב מסוים מכה הנאשם את המתלונן כשהוא קשור לכיסא ובפיו מטלית, באופן העולה כדי התעללות במתלונן והשפלתו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מעשיו של הנאשם נעשו על רקע התמכרותו לסמים. הנאשם חשד במתלונן כי הרעיל אותו בכך שמכר לו סם שפגע בבריאותו. בתכוף קודם למעשים אושפז הנאשם באברבנאל, והוא קשר זאת לסמים המסוכנים שמכר לו המתלונן. תחילה החליט הנאשם להסגירו למשטרה, אך לאחר מכן ביצע בו עבירות אלימות חמורות, ואף סחט ממנו סכום כסף תוך שימוש באיומי אקדח. אין חולק כי הרקע אשר הביא את הנאשם לבצע את העבירות מהווה בענייננו נסיבה לקולא. יחד עם זאת, ברי כי אין בעובדה שהמתלונן מכר לנאשם סמים, אף אם אלה אכן פגעו בבריאותו, כדי להצדיק את המעשים האלימים.

מדיניות הענישה הנוהגת

במרבית המקרים הנדונים בפסיקה ואשר עוסקים בעבירת הסחיטה באיומים, הסחיטה הינה אירוע מתמשך המלווה באיומים תכופים. לא כך במקרה שלפנינו, המהווה אירוע נקודתי, ועל כן שונה באופן מהותי מעבירת הסחיטה המקובלת, אף ביחס לרמת הענישה המתאימה. לפיכך, לצורך בחינת רמת הענישה המתאימה למקרה זה, נעזרתי בפסקי-דין העוסקים בעבירות שוד, בהן נגרמו למתלוננים חבלות קלות. לא בכדי גם ההגנה הפנתה לפסקי-דין העוסקים בעבירות שוד, ואילו התביעה כלל לא הפנתה לפסיקה.
עיון בפסיקה מלמד כי במקרים אלה נקבעו מתחמי ענישה הנעים בין 18 ל-72 חודשי מאסר בפועל (ראו והשוו: ע"פ 5941/13 לוי נ' מדינת ישראל (27.7.2014); ע"פ 1044/13 זידאן נ' מדינת ישראל (29.10.2013); ת"פ (מחוזי מרכז) 40891-05-13 אברמוס נ' מדינת ישראל (30.12.2014)).

לצורך ביסוס טענותיה בדבר מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם, הפנתה ההגנה בין היתר לפסקי-דין בהם נגזרו על נאשמים שהורשעו בעבירות סחיטה באיומים או שוד, עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ואולם, עיון בפסקי-הדין מלמד כי צוין בהם כי ענישה מעין זו אינה הולמת את חומרת העבירות, והיא נגזרה על הנאשמים בשל שיקולים המצדיקים סטייה מרמת הענישה הנוהגת, וביניהם שיקול השיקום.

לאחר עיון ושקילת מדיניות הענישה הנוהגת יחד עם נסיבות ביצוע העבירה הייחודיות בענייננו, ראיתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע המתואר בכתב האישום המתוקן נע בין 12 ל-48 חודשי מאסר בפועל.

גזירת עונשו של הנאשם

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, הבאתי בחשבון את הודאתו של הנאשם באשמה, אשר חסכה מהמתלונן את הקושי להגיע ולהעיד על המעשים בבית-המשפט. התסקיר מתאר את האמפתיה שחש הנאשם למתלונן ואת החרטה על הפגיעה שפגע בו. התרשמות שירות המבחן הינה כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ומבין את חומרתם.

על אף השימוש שעשה בסמים, ניהל הנאשם טרם מעצרו אורח חיים נורמטיבי, ועבד כמוכר בסופרמרקט שבבעלותו. עברו הפלילי של הנאשם, על אף שכולל שתי הרשעות בעבירות אלימות (קלות יותר מאלה המיוחסות לו כיום) , הינו ישן, מהשנים 2000-2005, ועל כן איני רואה לתת לו משקל מכריע בגזירת עונשו.

במסגרת הליך זה שהה הנאשם למשך למעלה מארבעה חודשים במעצר בכליאה. מדובר בתקופה שאיננה קצרה, כאשר שירות המבחן התרשם כי תקופה זו הותירה חותמה על הנאשם.

סטייה ממתחם העונש ההולם
מאז שחרורו ממעצר במסגרת הליך זה, עושה הנאשם מאמצים לחזור למוטב, ומשתף פעולה באופן מלא עם הגורמים המטפלים. הליך הגמילה מסמים שעובר הנאשם הינו הליך קשה וארוך, אך הנאשם מתמיד בו, ואף מסייע לאחרים שהחלו בתהליך דומה. לאור ההתרשמות החיובית ממנו, הוטל על הנאשם לשמש מתאם בין דיירי הקהילה לבין הצוות המטפל, והנאשם מילא תפקיד זה לשביעות רצון הצוות. בשים לב להתמדתו של הנאשם בהליך הטיפולי לאורך תקופה ממושכת של כשנה וארבעה חודשים; לשינוי החיובי שעבר בהתנהגותו ובהשקפותיו, כמתואר בתסקיר; ולאורח חייו הנורמטיבי בשנים שקדמו למעצרו; אני מוצאת כי הסבירות שהנאשם יחזור על מעשיו הפסולים איננה גבוהה, והמסוכנות הנשקפת ממנו נמוכה.

שירות המבחן סבור כי הליך שיקומו של הנאשם ייפגע באופן משמעותי היה וייגזר עונשו בהתאם לרמת הענישה המקובלת והוא יישלח לכלא. בהתחשב בהמלצתו החיובית של שירות המבחן, ובשים לב לרקע לביצוע המעשים, אני מוצאת כי מקרה זה הוא מן המקרים החריגים בהם יש לחרוג ממתחם הענישה ההולמת בהתאם להוראות סעיף 40ד לחוק העונשין, ולבכר את שיקול השיקום על פני יתר שיקולי הענישה.

ההליך הטיפולי המוצלח והתנהלותו של הנאשם במהלך התקופה הארוכה שחלפה מאז ביצוע העבירות, מלמדים על סיכויי שיקום ממשיים. קיים אינטרס ציבורי חשוב לאפשר את המשך הליך שיקומו של הנאשם נוכח העובדה שהעבירות בוצעו בשל התמכרותו לסמים. גזירת עונשו למאסר בכליאה, בשלב כה מתקדם של ההליך הטיפולי, עלולה לפגוע בתפקודו ובשיקומו של הנאשם. בהתאם לכך, אני רואה לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מלהטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

יחד עם זאת, גם כאשר בית-המשפט חורג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, החריגה צריכה להיות מידתית, תוך תשומת לב לחומרת המעשים. באיזון הכולל בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי בכל הנוגע למידת החריגה מהמתחם, אין לקבל את עמדת שירות המבחן במלואה. בנסיבות המקרה שלפניי, אין להסתפק בצו מבחן בשילוב עם צו לביצוע עבודות של"צ כפי שהומלץ, אלא יש להטיל עונש מאסר בפועל ולאפשר את ריצויו בדרך של עבודות שירות. חומרת המעשים, כמו גם הצורך בהרתעת הנאשם והציבור בכללותו משימוש באלימות לצורך פתרון סכסוכים וסיפוק דחפים נקמניים, מחייבים ענישה ממשית מסוג זה, על אף האפשרות שתוביל לפגיעה מסוימת ביכולתו של הנאשם לפרנס עצמו.

נוסף על עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות, ראיתי להטיל על הנאשם עונשי מאסר מותנים, וכן ליתן צו פיקוח במסגרתו יפקח שירות המבחן על ההליך הטיפולי בו משתתף הנאשם. על אף עתירתה של המאשימה, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות בענייננו, איני רואה להטיל על הנאשם לפצות את המתלונן.

סוף דבר

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות, כפי שנקבע במוסד רוחמה ברחוב תל אביב יפו 119 בכפר סבא הממונה על עבודות שירות בחוות-דעתו.
על הנאשם להתייצב לריצוי עונשו ביום 24.3.2016 בשעה 8:00 ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז מרכז ברמלה.
לאור ההתחשבות הרבה בשיקולים לקולא בקביעת עונשו של הנאשם, אין מקום לנכות את תקופת המעצר בת למעלה מארבעה חודשים, מתקופת עבודות השירות.

10 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

5 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון.

3 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה לפי חוק זכויות יוצרים.

קנס כספי בסכום של 3,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשישה תשלומים שווים ורצופים, הראשון שבהם ביום 1.2.2016.
לאחר שהוברר כי ישנו פיקדון בסך 10,000 ₪ בתיק, הקנס יועבר מפיקדון זה והיתרה תוחזר לנאשם באמצעות הסנגור לאחר אישור על התייצבות הנאשם לריצוי המאסר בפועל.

הנאשם יחתום על התחייבות עצמית בסך 2,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מביצוע עבירות לפי חוק זכויות יוצרים. לא תחתם ההתחייבות תוך 5 ימים, ייאסר למשך 10 ימים.

צו פיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים מהיום. הנאשם ישתתף בכל תוכנית טיפולית שיגבש קצין המבחן.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.
עותק גזר-הדין יישלח לממונה על עבודות שירות ולשירות המבחן.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ו, 12/01/2016 במעמד הנוכחים.

רות לורך , שופטת, סגנית נשיא