הדפסה

מדינת ישראל נ' פלדמן

לפני כבוד השופטת מיכל ברק נבו

המאשימה:
מדינת ישראל
על ידי ב"כ עו"ד עדי חביב

נגד
הנאשם:
ישראל מאיר פלדמן
על ידי ב"כ עו"ד גד כרמי

גזר דין

כתב האישום והרקע
1. הנאשם הורשע ביום 22.2.12 על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות של תקיפת עובד ציבור (לפי סעיף 382א(א) ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 [ החוק]), איומים (לפי סעיף 192 לחוק) ו הפרעה לעובד ציבור (עבירה לפי סעיף 288א(1) לחוק). זאת, לאחר שביום 16.11.10 הגיע בשעות הבוקר לבנין השירותים הוטרינריים בצומת מסובים על מנת לערוך בירור מול הוטרינר הראשי של גוש דן [ המתלונן] בדבר בשר ששיווק במפעלו ועוכב לצורך בדיקות. הוטרינר הראשי הבהיר לנאשם כי משאית השייכת למפעלו של הנאשם מעוכבת לצורך בדיקות וביקש ממנו לעזוב את משרדו ולחדול מלהפריע לעבודתו. הנאשם דרש כי המשאית תשוחרר לאלתר וסירב לעזוב את המקום. הוא הפריע לוטרינר הראשי בעבודתו בכך שהלך אחריו לכל מקום אשר הלך, מנע ממנו לקיים פגישות, צעק ואף איים על המתלונן באומרו: "מי אתה חושב את עצמך? אני אהרוס אותך, אני אחסל אותך", הכל - על מנת להפחידו או להקניטו. בהמשך לכך, תקף הנאשם את הוטרינר הראשי בכך שדחף אותו בחזהו, באמצעות ידיו.

2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, הורשע ונשלח לתסקיר, אשר יבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אך גם את אפשרות ביטול הרשעתו. המאשימה הודיעה כי עמדתה למאסר על תנאי, קנס ופיצוי, אך היא תשקול את עמדתה מחדש נוכח התסקיר, ואילו הסנגור חופשי בטיעוניו.

תסקיר שירות המבחן
3. שירות המבחן ערך תסקיר בענינו של הנאשם, וכן תסקיר משלים. בתסקיר הראשוני ציינה קצינת המבחן כי הנאשם מודה במעשיו, אך לוקח אחריות חלקית על ביצוע העבירות. לדבריה, הנאשם נוטה להגיב באימפולסיביות ותוקפנות במצבי קונפליקט ומתקשה לשלוט על דחפיו התוקפניים. שירות המבחן ציין כי הנאשם הגיע לפגישה אחת בלבד מאלה שהוזמן אליהן ועל כן לא עלה בידי קצינת המבחן לבחון התאמתו לטיפול בתחום השליטה בכעסים. מאחר שהיא העריכה כי ללא שילובו בטיפול מסוג זה קיים סיכון להישנות עבירות אלימות, ביקשה דחיה קצרה על מנת לבחון אופציה טיפולית.

בתסקיר המשלים ציינה קצינת המבחן כי הנאשם הוא אדם מאוד מופנם, המתקשה לשתף בתכנים אישיים ורגשיים, ולא ניכרה מוטיבציה לחשיפה אישית. קושי זה בא לידי ביטוי בשיתוף פעולה מוגבל ברמת התוכן, בהצגת עמדה קורבנית ובקושי בלקיחת אחריות אישית על התנהגותו האלימה של הנאשם והפגיעה במתלונן.

בסופו של דבר הגיע שירות המבחן למסקנה כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות עבירת אלימות מצד הנאשם ורמת מסוכנות בינונית לתוצאותיה, ככל שתתבצע. שירות המבחן חזר על הערכתו כי האפשרות להפחתת סיכון היא באמצעות השתלבות הנאשם בטיפול, שמטרתו שליטה בכעסים, אך הנאשם שלל רצונו בכך. קצינת המבחן ציינה כי לא מצאה נימוקים מיוחדים שיצדיקו ביטול הרשעתו של הנאשם, מאחר שלא הוצגו מסמכים המלמדים על פגיעה קונקרטית כתוצאה מהרשעה. עוד ציינה קצינת המבחן כי סיום ההליך ללא הרשעה וללא השתלבות הנאשם בטיפול יעביר מסר המטשטש את בעייתו בשליטה על התנהלותו האלימה.

טיעונים לעונש
4. הנאשם, בן 61, הינו בעל עבר פלילי ישן מאוד, על גבול המחיקה וזאת בעבירות העסקת שב"ח, תקיפה חבלנית, חטיפה, סחיטה בכוח, ועוד.

5. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי למתלונן. באת כוח המאשימה ציינה את חומרת העבירה של תקיפת עובד ציבור והפרעה לעובד ציבור. היא ציינה את עברו הפלילי של הנאשם אשר - אף שהינו ישן - שומט את הקרקע תחת הבקשה לשקול ביטול ההרשעה. היא ציינה כי תסקיר שירות המבחן אינו חיובי והנאשם מתקשה להתבונן באופן ביקורתי על התנהגותו. עוד ציינה כי הנאשם אינו מעונין בטיפול, למרות עמדת שירות המבחן כי טיפול נחוץ לו. המאשימה התחשבה בגילו של הנאשם, בעובדה שהעבר הפלילי שלו הוא רחוק בזמן ובתפקידו הנוכחי כמנכ"ל חברה, כאשר הגבילה עצמה לעונש של מאסר על תנאי בלבד, אף שלטעמה מתחם הענישה בעבירה זו נע בין מאסר על תנאי ושל"צ, ועד חצי שנת מאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות.

6. בא כוח הנאשם פירט את הרקע של הנאשם, אשר גדל במשפחה קשת יום והקים במו ידיו חברה ליבוא בשר ודגים, שהפכה לאחת המובילות בישראל. הוא בעל משפחה, אב לארבעה ילדים וסב לתשעה נכדים. לטעמו, התרשמות קצינת המבחן נובעת כל כולה מאותו משפט שנכלל בתסקיר המשלים לפיו הנאשם הוא אדם מופנם המתקשה לשתף בתכנים אישיים ורגשיים, וזהו הבסיס לרושם שהתקבל כאילו הנאשם אינו נוטל אחריות באופן מלא למעשיו. הסנגור ציין כי מתוך שיחותיו עם הנאשם עולה שהנאשם אינו מקל ראש בארוע נושא כתב האישום והרקע להתפרצות היה האטימות, כפי שחווה אותה הנאשם, מצד רשות מרשויות המדינה. מדובר בהתנהגות ב"עידנא דריתחא", כאשר בהתנהגותו הנורמטיבית בדרך כלל של הנאשם התגלה סדק, שגרם להתפרצות. טוען הסנגור כי מדובר בארוע קצר ויש למקמו ברף הנמוך של העבירות מסוג זה. כיום נמנע הנאשם מלהגיע לשירותים הוטרינריים על פי החלטה מושכלת שלו בענין, כדי למנוע סיכוי, ולו קלוש, שמצב דומה יחזור על עצמו. הסנגור ביקש, למרות עמדת שירות המבחן, לשקול ביטול ההרשעה ומתן צו של"צ או, לכל הפחות, ביקש להסתפק בהרשעה וקנס, ללא מאסר על תנאי. עצם ההרשעה היא עונש כבד מנשוא עבור אדם נורמטיבי כמו הנאשם.

7. הנאשם לא ביקש להוסיף דברים אחרונים.

דיון והכרעה
8. דינו של הנאשם הוכרע טרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק, שענינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה [תיקון 113], והתיקון אינו חל, אם כי רוחו בודאי מדריכה את בית המשפט גם כאן.

9. לחובת הנאשם עומדת חומרת העבירות בהן הורשע. תקיפת עובד ציבור והפרעה לעובד ציבור הן עבירות שפוגעות ביכולת רשויות המדינה לבצע את תקפידיהן על פי חוק. כך גם עבירת האיומים שמאיימת על שלומו ובטחונו של אדם, וכשהיא מופנית כלפי עובד ציבור בשל ענינים הקשורים בתפקידו, השיבוש החברתי הנובע ממנה גדל עוד יותר. במקרה שלפני, מדובר בהתנהגות שנמשכה על פני פרק זמן לא קצר, בניגוד לטענת הסנגור, כאשר הנאשם הלך בעקבות המתלונן ממקום למקום במהלך יום עבודתו, תוך שהוא מפריע לו לקיים פגישות ולעשות את עבודתו. אין מדובר בפרץ רגעי שהסתיים כעבור שניות והנאשם יכול היה להתעשת ולחדול ממעשיו במשך פרק זמן ממושך, אך לא עשה כן. עוד יש לזקוף לחובת הנאשם את חוסר נכונותו להשתלב בטיפול, כפי שהמליץ שירות המבחן. יתכן שהתרשמות שירות המבחן נובע מאופיו הסגור של הנאשם, כפי שטען הסנגור, אך ניתן להניח שכאשר על כפות המאזניים מונח עתידו של אדם, ישכיל זה - אף אם דרך כלל הוא מופנם וסגור - לעשות את המאמץ הנדרש כדי לשתף פעולה עם קצינת המבחן על מנת שזו תכיר את "ישראל האמיתי", כהגדרת הסנגור. מכל מקום - אין לי אלא את אשר ציין שירות המבחן בתסקיריו, מה גם שהנאשם בחר שלא לומר דברים אחרונים וכך גם לי לא ניתנה הזדמנות להתרשם אחרת, ולו לרגע קט.

10. המקרה שלפני אינו עונה על הקרטריונים של הלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 [1997]) , בין היתר משום שלנאשם יש כבר עבר פלילי והוא הורשע מספר פעמים בעבר הרחוק, כך שאין מדובר בהטלה ראשונה של כתם פלילי עליו והוא חי עם כתם זה כבר מספר שנים לא קטן. נוסף על כך, לא הוכחה פגיעה קונקרטית בעיסוקו של הנאשם וגם התנאים הנוספים ליישום הלכת כתב אינם חלים. מלבד זאת, המלצת שירות המבחן אינה לביטול ההרשעה. לפיכך, מסקנתי היא שאין מקום לסטות מהכלל לפיו משהוכחה אשמתו של אדם, יש להשית אחריות בפלילים ונסיבות מקלות שלזכות הנאשם יוכלו, לכל היותר, להצדיק הקלה בעונש הנלווה להרשעה.
אני מחליטה שלא לבטל את הרשעת הנאשם.

11. לזכות הנאשם יש לזקוף את הודייתו המוקדמת, החסכון בזמן ציבורי ואת העובדה כי חלפו יותר משנתיים מאז ביצוע העבירה ולא נפתחו לנאשם תיקים נוספים. לקחתי בחשבון גם את את גילו (יליד שנת 1952), את עובדת היותו בעל משפחה ואת נסיבותיו האישיות, באופן כללי.

12. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת כלל הנסיבות נראה לי כי נוכח השיקולים לחומרה ונוכח הערכת שירות המבחן בדבר הסיכון להשנות התנהגות דומה מצד הנאשם, אין מקום להעתר לבקשת הנאשם להמנע כליל מהטלת מאסר, ולו על תנאי, על מנת שתהיה חרב תלויה מעל ראש הנאשם, לבל יחזור על מעשים דומים.

סיכום
13. אשר על כן אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר למשך 3 (שלושה) חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם תוך שנתיים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;
ב. קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון בהם יחל ביום 1.5.13 ובכל אחד בחודש, מהחודשים שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מיידי;
ג. הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בסכום של 700 ₪. הפיצוי ישולם עד ליום 1.4.13 ויופקד בקופת בית המשפט. באת כוח המאשימה תמסור במזכירות את כל פרטי המתלונן, לרבות מספר חשבון הבנק שלו, שם הבנק, סניף הבנק וכל פרט נוסף שידרש, לשם העברת הפיצוי אליו.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג , 4 מרס 2013 , בנוכחות הצדדים.