הדפסה

מדינת ישראל נ' פודובדוב(עציר)

52894-10-13

בפני כב' השופטת גילת שלו
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
מרק פודובדוב (עציר)

נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד ישי נגר
הנאשם – הובא ממעצר- ובא כוחו-עו"ד שקלובסקי
מתורגמנית לשפה הרוסית - גב' פוקס
<#1#>
פרוטוקול
התובע:
אבקש לתקן את כתב האישום ולהוסיף 3 עדי תביעה.
מדובר במס' רב של פ.א. שנפתחו. התיק הוגש בשני פ.א. מדובר בשוטרים שהיו אצלו בבית והוא גם לא חולק על זה. חברי אומר שהוא לא צילם את החומר. חברי הסביר לי שלא קיבל את החומר הזה. אני לא יודע אם חברי קיבל או לא קיבל את החומר הזה, למרות שזה לא במחלוקת, כי הנאשם מודה בכך בחקירתו. לכן, מבקש להוסיף את עדי התביעה. לא סבור שהגנת הנאשם תיפגע כתוצאה מכך. מדובר בשוטרים שהיו אצלו בבית בחיפוש.
לשאלת בית המשפט, איני יודע מדוע לא הוכנסו מהתחלה לכתב האישום.

הסניגור:
חברי שכח להוסיף כי החיפוש היה בבית שלו כחודש לאחר מועד העסקאות. על אותו אירוע נפתח לו תיק פ.א., שבסופו של דבר, לא הוגש בו כתב אישום. כתב אישום הוגש בשני פ.א. אני כשאני מצלם את התיק במשטרה, אני לא בוחר מה לצלם. יש שם אחראי. מה שנתנו לי לצלם צילמתי. זה שני פ.א. הרלוונטים לכתב האישום הנוכחי. חברי הביא חומר חדש, שלא ראיתי אותו מעולם, מפ.א. שהיה ונשאר פ.א. מדובר באירוע חודש ימים לאחר האירוע שלנו וכעת הוא רוצה להוסיף עדים. אם המדינה רצתה לעשות זאת, היה מקום להכניס את זה בכתב אישום שלנו. זה יפגע בנאשם להוסיף כרגע עדים נוספים.

התובע:
הוא נחקר על מה שהיה בחיפוש. החקירות שלו תויקו באותו פלא.

הסניגור:
מה שמבקש חברי, הוא הביא מזכרים, דוחות, צילומים, דברים שלא היו בתיק שלנו. זה חומר חדש.

התובע:
לשאלת בית המשפט, אין לנו כוונה להאשימו בעבירות נוספות.
הוא גם הודה בחומר שאני מתכוון להגיש.

הסניגור:
אי אפשר לאפשר תיקון כזה שעוד לא ראיתי את העדים. התובע היה צריך להגיש את החומר אלי לפני הדיון ולא כעת.

<#2#>
החלטה
התיק קבוע היום להוכחות לשמיעת עדי תביעה 1 עד 9 ובפתח הדיון עתר התובע לתקן את כתב האישום ולהוסיף 3 עדי תביעה.

לטענת התובע, מדובר בחומר שהיה מצוי בתיקי החקירה ואשר הנאשם בחקירותיו נחקר אודותיו, ובטעות לא הוסף לרשימת עדי התביעה.

לטענת הסניגור, אין זה ראוי לאפשר את תיקון כתב האישום בשלב זה של הדיון, מה גם, שמדובר בחומר שלא הועבר לעיונו של הסניגור, גם אם לטענת התובע, היה מצוי בתיקים מעת פתיחתם.

סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע :
"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...".

בפסיקת בתי המשפט, ניתן לראות מגמה המתירה הבאת ראיות נוספות, כאשר המבחן הינו עיוות הדין שייגרם לנאשם אם הראיה תוצג, ומנגד, עיוות הדין שייגרם לאינטרס הציבורי אם הראיה לא תוצג.

כבר בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי (להלן- הלכת סילוסטר), נקבע ע"י כבוד השופט זמורה:
"הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי – להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? – כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב ההאשמה וכדומה. על שאלות ממין זה לא יחול הכלל של הנאה מהספק...
חלילה לי מלעודד את הקטיגורים המתרשלים בניסוח כתבי האשמה. חובה עליהם לבדוק בשבע עיניים אם כתב האשמה אמנם מגיד פשע, אבל לבתי המשפט לא הרשות בלבד, כי אם חובה עליהם לתקן מה שפגמו הקטיגורים, ובלבד שלא יפגעו על ידי כך בעיקרי השלטת הצדק."

בע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, , נקבע כי בית המשפט רשאי לזמן עדים מטעמו, גם בשלב שלאחר שמיעת סיכומי הצדדים, מנימוקים דומים, ונקבע ע"י כבוד השופט ברק:
"ההליך הפלילי הוא מסגרת דינים, הבאים להגשים את המשפט הפלילי, דהיינו, לקבוע חפות או אשמה. לשם כך על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית. כמובן, עמידה על כללים וחשיפת האמת אינן שתי משימות נוגדות... יש ועמידה פורמלית על סדר הכללים בעניין מיוחד יהיה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זיכוי הנאשם. בנסיבות אלה יש לשאוף לכך, כי הכללים עצמם ייתנו לבית המשפט סמכות ושיקול-דעת לעשות צדק...
ניסיון החיים, אשר גיבש את כללי הדיון, קבע איזון עדין בין צורכי הנאשם מזה לבין צורכי החברה מזה... איזון עדין זה מתערער, כאשר כללי הדיון מופעלים, באופן שפגמים וכישלונות טכניים של התביעה או של ההגנה חורצים את גורל המשפט... אכן, החשש הוא, שהדיון הפלילי - במקום להיות מערכת מאוזנת ומבוקרת, שנועדה לחשוף את האמת - יהפוך לכר נרחב לטכסיסים והשהיות בעלי אופי פורמלי גרידא".

וכך, ברע"פ 2363/10 בן אברהם נ' מדינת ישראל, נקבע כי תיקון כתב האישום עובר לסיום פרשת התביעה, כך שהנאשם יכל להתגונן בפניו, ואף לזמן שנית חלק מעדי התביעה, לא פגעה בזכותו של הנאשם להתגונן.

בע"פ 417/85 דנישבסקי נ' מדינת ישראל, נקבע כי הבאת עד ששמו הופיע ברשימת עדי התביעה, וחומר שערך הוגש בהסכמה, אך זומן לאחר מכן להעיד בנוגע לחומר אחר, אינה פוגעת בהגנת הנאשם, מאחר והחומר שהתביעה ביקשה להגיש באמצעותו היה בחומר החקירה ובידי הסנגוריה, כך שלא היה בהם משום הפתעה לנאשם, ומאחר וזומן עוד בטרם החלה פרשת ההגנה, כך שהגנת הנאשם לא נפגמה.

בענייננו, אין מדובר בחומר חדש אלא בחומר שלפחות איזכור שלו היה מצוי בידי הסניגור מתוך חקירות הנאשם.

אין ספק כי אין זה תקין שהתביעה לא איפשרה לסניגור לצלם את כל החומר בכל התיקים הקשורים, אך מנגד, גם הסניגור לא עתר לקבל חומר זה על פי סעיף 74 לחסד"פ.

לגופו של דבר, לא התרשמתי כי הוספת החומר האמור תפגע בהגנת הנאשם, שכן התובע מסר כי לא יבקש להרשיע את הנאשם בעבירות נוספות וכי אינו מבקש לתקן את כתב האישום בדרך של הוספת אישומים נוספים, וכאמור, הנאשם נחקר אודות החומר האמור בחקירותיו שיוגשו במהלך דיון ההוכחות.

לפיכך, אני נעתרת לבקשה ומורה על תיקון כתב האישום, כמבוקש, על דרך של הוספת עדי התביעה, ששון חן, כפיר אדרי, ושלום הרוש לרשימת עדי התביעה.

יחד עם זאת, בתום הדיון יאפשר התובע לסניגור לעיין בכל חומר המצוי בידיו, על מנת להעתיק חומר זה ולבחון האם יש חומר נוסף שלא הועבר להגנה מסיבה כלשהי.

במידת הצורך, יזומנו העדים לישיבה הבאה.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

הסניגור:
כיוון שמדובר ב 8 או 9 פ.א. שרובם לא רלוונטיים ובמועדים מאוחרים יותר, לא יודע אם חברי יבקש עוד משהו להוסיף.

ע"ת/1 , גב' טטיאנה ליוייב, לאחר שהוזהרה כחוק:
ח.ר.:
ש: מה את עושה בחיים?
ת: עובדת בחב' אמקה מעטפות.
ש: את יודעת למה את פה היום. ספרי לבית משפט מה קרה ב 24.9.13.?.
ת: הזמנתי מונית בממתקי שיר. עליתי על מונית. כיוונתי אותו לאן לנסוע. לא אמרתי כתובת מדויקת. נסענו. ירדתי. לנתן אלבז. ירדתי. ראיתי את הנאשם בחוץ. לא זוכרת מה לבש. נתתי לו כסף, נראה לי 150 שקלים, אם זכור לי, זהו. עליתי למונית. נסענו אולי 20 מ', אם לא טועה, ותפסו אותנו. לא התנגדתי. נתתי ישר מה שהיה לי. זהו. הוצאתי מה שהיה בתיק, הם לקחו.
ש: כמה שילמת לו? נסי להיזכר?
ת: לא זוכרת. או 100 או 150 שקלים.
ש: ומה קיבלת בתמורה?
ת: שקית עם נייס גיי.
ש: איך ידעת להגיע לכתובת הזאת?
ת: כיוונו אותי. ביררתי וכיוונו אותי.
ש: אמרת שאת לא זוכרת איך אותו בחור נראה. מה לבש?
ת: לפי מה שאני זוכרת, רק עם תחתון. יצא עם בוקסר או משהו ואני ישר לקחתי וברחתי. אני פחדנית.

התובע:
מבקש לרענן את זכרון העדה בנוגע ללבוש. מפנה לשורה 56 בעדותה, עמ' 3.

הסניגור:
מסכים.

ש: אמרת שהיה בלי חולצה עם תחתון צמוד?
ת: בסדר. מה שאני זוכרת שהיה בלי כלום, רק עם בוקסר.
ש: איפה פגשת אותו?
ת: ליד השער של הבית.
ש: איפה היה באותה נקודה ואיפה את היית?
ת: הוא היה לידי, נתן לי את השקית ביד וברחתי.

לשאלת בית המשפט, אני לא נכנסתי מהשער. עמדתי ליד השער מבחוץ והוא מבפנים. זה בית קרקע. אני מצד אחד של שער והוא מצד שני של השער.

ש: בן כמה הוא היה נראה לך?
ת: צעיר. לא זוכר בדיוק, אולי 20. אני אומרת לא זוכרת כי אני לא זוכרת.

התובע:
מבקש לרענן את זכרונה משורה 53.

ש: מה אמרת בחקירתך?
ת: מה אמרתי עכשיו? צעיר אולי בן 20, 20 ו.. בחקירה אמרתי 20 פלוס.
ש: איך הוא היה נראה?
ת: אין מה להסביר. לא זוכרת. זאת האמת. אני פחדנית. לקחתי, היה צעיר, 20 ומשהו, לא יותר מזה.
ש: מפנה אותך לשורה 21.
ת: בסדר, אז מפחיד. באותו רגע, הכל היה נראה לי מפחיד, מפלצתי, גם השוטרים.

לשאלת בית המשפט, את מכירה את הבחור , תשובתי, לא.
לשאלת בית המשפט, את הנאשם את מכירה, תשובתי, לא.

ח.נ.:
ש: הנאשם פה ראית אותו פעם?
ת: לא.
ש: הבן אדם שמכר לך את הנייס גיי, זה הוא?
ת: לא. אני לא זוכרת. את הפנים האלה אני באמת לא זוכרת בכלל. אבל לא ראיתי אותו. לא הסתכלתי בכלל. לא זוכרת מי היה שם. לפי השאלה שלו, אם אני מכירה את הבחור, אני לא זוכרת.

ח.ח.:
אין.

<#4#>
החלטה
פוסקת לעדה טטיאנה לוייב , שכר בטלה, בשכר המקסימלי הקבוע בסעיף 10 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, להתייצבות של עד 4 שעות, וכן דמי נסיעה משדרות לאשדוד וחזרה.
מוסבר לעד/ים כי יש לגשת מיידית למזכירות בית המשפט לצורך הסדרת העברת התשלום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

ע"ת/2, מר שמעון פרץ , לאחר שהוזהר כחוק:
ח.ר.:
ש: מה אתה עושה בחיים?
ת: נהג מונית.
ש: אתה יודע למה אתה פה. ספר.
ת: לקחתי לקוחה שלי בשם תמי. זו שהייתה פה קודם. היא לקוחה שלי קבועה. ביקשה לקחת אותה לנתן אלבז, לחברה. ביקשה אח"כ לבית. זהו. היא חזרה. נסענו ל כיוון הבית , הישיבה, ברח' נתן אלבז, ואז קפצו עלינו שוטרים.
ש: מאיפה אספת אותה?
ת: מאזור ממתקי שיר.
ש: אתה זוכר את מס' רישוי של המונית שלך?
ת: 8895025. מסוג מרצדס לבן. כל המונית לבנה.
ש: אתה אוסף אותה ממתקי שיר. כמה עצירות? איפה?
ת: ממתקי שיר, נסעתי לנתן אלבז. חיכיתי לה כמה דקות. אמרה לחברה. אח"כ חזרה ונסענו לבית.
ש: איפה עצרתם אחרי ממתקי שיר?
ת: לנתן אלבז. ביקשה שאקח אותה לחברה. עצרתי, אמרה שיורדת לחברה לחכות לה כמה דקות ואחרי זה להחזיר אותה לבית. חזרה מהחברה, נסענו לכיוון הבית ובאזור של הישיבה קפצו עלינו שוטרים. עוד לא הגענו לבית שלה כשהם קפצו.
ש: מרגע שממתקי שיר, עד שקפצו שוטרים, כמה עצירות היו לכם?
ת: אחת.

ח.נ.:
ש: הבחורה הזאת כשהיא נכנסה למונית, היא הייתה עם התיק ביד?
ת: לא זוכר.
ש: כשהשוטרים עצרו את המונית, ותפסו משהו, איפה תפסו?
ת: אצלה , אצלי באוטו לא היה כלום.
ש: איפה אצלה?
ת: לא יודע מאיפה. לא ראיתי. השוטר אמר לי, דומם מנוע, חיפשו אצלי באוטו, לא מצאו. אמרו, תיסע לתחנה.
ש: ואת החיפוש על תמי לא ראית?
ת: לא. הכניסו אותה לניידת ולא ראיתי. אגב אני גם לא מכיר את הנאשם. אף פעם לא ראיתי אותו.

החלטה
פוסקת לעד,שמעון פרץ , שכר בטלה, בשכר המקסימלי הקבוע בסעיף 10 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, להתייצבות של עד 4 שעות, וכן דמי נסיעה משדרות לאשדוד וחזרה.
מוסבר לעד/ים כי יש לגשת מיידית למזכירות בית המשפט לצורך הסדרת העברת התשלום.
<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

ע"ת/3, רס"מ איגור צ'ודנקו, לאחר שהוזהר כחוק:
ח.ר.:
ש: כמה שנים אתה במשטרה?
ת: סה"כ 14 שנה.
ש: 24.9.13, איפה אתם נמצאים?
ת: באותו יום קמב"ל הכווין אותנו לפעילות על ביתו של הנאשם. יצאנו לפעילות.
ש: ספר איך הפעילות עובדת? איך זה מסודר?
ת: כשאנו עובדים על פעילות על תחנות סמים וכו', אנו ממקמים קודם כל תצפית וכן כח תגובה שיגיב לדיווח של אותו תצפית. אני הייתי בכוח תגובה. אנו מקבלים דיווחים מתצפיתן על הגעה של בן אדם, יציאה של אדם, על בית ספציפי, אנו כבר מגיעים לבדוק את האדם הזה. אם זה בדיקה שגרתית איך הוא מתנהג.
ש: בשעה ארבע ועשרים לערך מה קורה?
ת: קיבלנו דיווח מתצפיתן, שהגיע אדם, עם תיאור לבוש מסוים, שהוא מעביר לנו את זה.
ש: מהו תיאור הלבוש?
ת: כובע קסקט, חולצה בהירה לבנה, וחבר למישהו מ הבית, יצא, שם דבר מה במכנס ויצא לשם. אני מצמצם לרחוב אחר, רחוק מהבית כדי לבדוק את הבן אדם. בדקתי את הבן אדם. שאלתי אם יש לו משהו, אמר אותו אדם, הנה תבדוק, בבקשה, אין לי כלום. אמרתי לו, בטוח אין לך כלום במכנס. אמר בטוח. הוא פתח את המכנס, שמעתי רעש של שקית ניילון. אמרתי לו, תוציא את מה שיש לך. הוא הוציא מהתחתון שקית שחורה, אין עליה מדבקות, אטומה, ורואים שיש בה חומר והיא אטומה. בן אדם עוכב לתחנה. חומר החשוד כסם. נשלח למעבדה.
ש: מה עשית עם אותה שקית, מי שלח אותה?
ת: באים למשרד, שוקלים אותה במשקל דיגיטלי , שם אותו בשקית סימון משטרתית, שם מס'. ממלא דו"ח שרשרת. לכל שקית סימון יש מס', שלא יהיה בלבול. את אותו חומר אני מכניס לשקית סימון.

הסניגור:
לשאלת בית המשפט, יש מחלוקת לשרשרת סם ? תשובתי, אין מחלוקת.

ש: חמש ועשרים, מה קורה?
ת: סיימנו עם המעוכב הראשון, העברנו לחוקר. יצאנו חזרה לאותה פעילות. קיבלנו דיווח מתצפיתן על מונית . הגיעה לבית . ממונית יצאה בחורה. תצפיתן דיווח שהנאשם אישית התחבר לבחורה, דיבר איתה, העביר לה דבר מה והיא הכניסה את זה לתיק אישה. את המונית , ביציאה מרחוב שלו, עיכבנו. ניגשתי ישירות לבחורה, הזדהיתי, הוצאתי אותה מהמונית. הסברתי לה שאנו הולכים לבדוק את התיק שלה בחשד שהיא מחזיקה חומר החשוד כסם. היא אמרה, אין לי כלום, פתחה לי את התיק. ביקשתי ממנה להוציא את כל תכולת התיק. הוציאה שקית, אותה שקית שראיתי גם מקודם, וזהו. משם מעוכבת לתחנה. דוחות עיכוב, שקילה, הכנסה לשקית סימון משטרתית עם מס'. מעבר לחוקר.
ש: אתה זוכר את מס' המונית?
ת: לא זוכר. זה צוין בדוח. 8895025 – מקריא מהדוח.
ש: אתה זוכר איך קראו לאותה בחורה?
ת: טטיאנה אולי . לא זוכר בדיוק. כתבתי בדוח. מקריא: טטיאנה לווייב.
ש: מה אני מראה לך?
ת: דו"ח עיכוב של טטיאנה עם חתימה שלה.

התובע:
אבקש להגיש דוחות עיכוב.

<#7#>
החלטה
דו"ח עיכוב של טטיאנה לוייב הוגש וסומן ת/1.
דו"ח עיכוב של ששון פחימה, הוגש וסומן ת/2.
<#8#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

ח.נ.:
ש: את החומר אתה שקלת בתחנה נכון?
ת: כן. בתחנת המשטרה.
ש: יש באחד 5.5 גרם ברוטו ולטטייאנה 9.3 גרם ברוטו. זה ברוטו כולל מה?
ת: החומר נשקל כמו שהוא עם השקית שהוא נתפס. זה גם נרשם שהוא נשקל והוכנס לשקית סימון משטרתית.
ש: לא סימנת את הכמות של הסם בדוחות או של החומר?
ת: המעבדה של מז"פ עושה את זה. אני כאיש משטרה לא שוקל חומר בנפרד מהשקית מהאריזה.
ש: ויזואלית, כמה חומר בערך זה היה?
ת: חוזר על התשובה. לא פותח שקית שהיא אטומה. אני רואה שקית אטומה, שוקל , מכניס לשקית סימון. שולח למעבדה.
ש: משתי השקיות שהגיעו למעבדה, שתיהן לא נשקלו. אז סביר להניח שהכמות הייתה מאד מינורית.
ת: אולי טיפול של חומר כזה או אחר זה אחד וחומר אחר זה שונה.

התובע:
מתנגד. זה לא רלוונטי השאלות האלה. גם מבהיר שנייס גיי לא נשקל. זה חומר שלא נשקל. אני ראיתי הרבה תיקים שהוא לא נשקל. הרבה תיקים שאנו סוגרים מלכתחילה זה לא נשקל במטה הארצי.

הסניגור:
אני אבקש את המוצג וגם את עורך חוות הדעת.
הסם לא נשקל ואני יודע שכן שוקלים את זה. סביר שאם לא נשקל, אז לא היה מה לשקול.

התובע:
מה משנה הכמות ? הוא סחר בתמורה לכסף.

הסניגור:
מה שמופיע בחוות הדעת שהפורמולה בחוות הדעת, לא בדיוק מה שמופיע בחוק.

ח.ח.:
אין.

התובע:
בהסכמת הסניגור, אבקש להגיש את דוחות הפעולה של שלומי כוכבי שעשה פעילות דומה לזו של העד הקודם.

<#9#>
החלטה
דו"ח פעולה של השוטר שלומי כוכבי מיום 24.9.13 בשעה 16:30, הוגש וסומן ת/3.
דו"ח פעולה של השוטר שלומי כוכבי מיום 24.9.13 בשעה 17:50, הוגש וסומן ת/4.
דו"ח עיכוב של פרץ שמעון הוגש וסומן ת/5.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

לאחר הפסקה

ב"כ המאשימה:
הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב האישום, יורשע ויוטלו עליו העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי. התביעה תבקש מאסר על תנאי שיחול גם על עבירת סמים, התחייבות, פסילה על תנאי.

הערת ביהמ"ש:
בית המשפט מודיע לצדדים, כי אינו כבול להסדר הטיעון ביניהם.

ב"כ הנאשם :
אני מאשר את דברי ב"כ המאשימה לעניין הסדר הטיעון.
לאחר שהוקרא למרשי כתב האישום, הוא הבין את תוכנו, והוא מודה במיוחס לו בו.

הנאשם :
לאחר שהוקרא לי כתב האישום, והבנתי את תוכנו, אני מודה במיוחס לי בו.

<#11#>
הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות שבכתב האישום, אני מרשיעה אותו בכל המיוחס לו בכתב האישום.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

<#13#>
טיעונים לעונש
ב"כ המאשימה:
הנאשם יליד 1991, עם רישום אחד ללא הרשעה משנת 2011 בעבירות סמים, רכוש ואלימות.
[ר.פ. הוגש וסומן ת/6] . התביעה הגיעה להסדר, לאור גילו הצעיר של הנאשם, הודאתו, חיסכון זמן שיפוטי. העובדה שבין מועד כניסת החוק לבין ביצוע העבירה הוא קצר מאד. התביעה אינה סבורה שזה העונש הראוי לעבירות אלו, אך בנסיבות האישיות של הנאשם, נבקש לאמץ את ההסדר.

ב"כ הנאשם:
מבקש לכבד את ההסדר, למרות שגם ההגנה סבורה כי ההסדר הוא אינו מקל עם הנאשם ואף מחמיר במידה מסוימת. אולם, לאור עמדתו של הנאשם ולאור העובדה שלקחתי בחשבון את טובת הלקוח במקרה הספציפי הזה, שהוא כבר כמעט 6 חודשים במעצר ואמור לקבל שליש בתיק זה וגם מנהלי, כלומר, עשוי להשתחרר בתוך שבוע או שבועיים ממאסר בתיק זה. לפיכך, לאור רצון הנאשם קיבלנו את ההסדר. העבירות בהן הנאשם הורשע , חדשות במובן זה שלא היו בספר החוקים. עד לפני מס' שבועות ומדובר בעבירות מסוג עוון ולא מסוג פשע. מדובר בעבירות מסוג עוון. החוק שנכנס לתוקף ממש בחודש אוגוסט 2013 וכתב האישום, מה שמיוחס לנאשם, מיוחס לו שעבר את העבירות בחודש 9/13, דהיינו כחודש לאחר שהחוק נכנס לתוקף. עד לחודש אוגוסט כל המכירות היו בכל הארץ וזה היה לגיטימי.
לפיכך, אנו סבורים שהעונש הראוי הוא פחות ממה שהסכמנו. לאור עמדת הנאשם הסכמנו. הנאשם בן 22, רווק, עד למעצרו עבד בעבודות מזדמנות, כל החיים שלו התגורר בבית הוריו. חצי שנה לפני האירועים נשוא האישום, עזב את הבית. הוא מתגורר בשכירות. כל הבעיות החלו עם החברים שלו. הוא לוקח אחריות על מעשיו, מביע חרטה עמוקה. מבקש לכבד ההסדר.
יש הסכמה להשיב לו שני טלפונים.

<#14#>
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של הפצת חומר מסכן, לפי סעיף 7 (א) לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, לאחר שביום 24.9.13, בשתי הזדמנויות שונות, מכר שקית ובה חומר מסכן המכונה "נייס גיא" תמורת סך של 100 ₪ ותמורת סך של 50 ₪.

הנאשם יליד 1991, ולחובתו רישום אחד ללא הרשעה מהיותו קטין, בגין עבירות רכוש, אלימות וסמים, לרבות סחר בסמים, עבירות שבוצעו בשנים 2004 עד 2009.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון בשל שיקולים שונים הקשורים הן בראיות והן בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר ביקש לסיים את התיק, ומבלי לקבוע את מתחם העונש ההולם, ניתן לקבוע, כי העונש המוסכם מצוי במתחם וכי ההסדר סביר.

לאור הנסיבות המקלות בתיק זה, היינו, העובדה שהעבירות בוצעו כחודש וחצי לאחר כניסת החוק לתוקף וכשבועיים בלבד לאחר כניסתה של ההכרזה על חומרים אסורים בהפצה לתוקף, הסכימו הצדדים כי לא יושת על הנאשם קנס ולא תושת עליו פסילה בפועל.

בנסיבות העניין, יכובד הסדר הטיעון בהיותו סביר.

לגבי המאסר המותנה, אני סבורה כי יש ממש בעתירת התביעה, שכן חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים נחקק על מנת לשמש גשר בין חומרים מסכנים לבין הגדרתם כסמים מסוכנים, וזאת לאור קושי של הרשויות לעקוב אחר השינויים הכימיים שעוברים חומרים מסוימים והקושי להכלילם בכל פעם בפקודת הסמים.

לכשעצמי, אני סבורה כי עבירה על חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים ממילא נכללת בתוך עבירה לפי פקודת הסמים, מכח קל וחומר, ועל כן, על פי הפסיקה, יתכן וניתן יהיה להפעיל מאסר על תנאי שהוטל בגין חוק זה גם אם בעתיד יבצע הנאשם עבירה לפי פקודת הסמים ואולם, למען הזהירות, יינתן מאסר על תנאי גם על עבירה לפי פקודת הסמים.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 10 חודשים. המאסר יימנה מיום מעצרו של הנאשם , 13.10.13.

מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.
המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו , יעבור הנאשם עבירה נוספת לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים או עבירה לפי פקודת הסמים.

הנאשם יחתום היום על התחייבות בסך 3,000 ₪ שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע, או עבירת פשע לפי פקודת הסמים למשך שנתיים מיום שחרורו . לא יחתום, ייאסר למשך 30 ימים.

פסילה על תנאי למשך 8 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה או עבירה לפי פקודת הסמים למשך 3 שנים מיום שחרורו.

מועד ההוכחות שנקבע ליום 23.3.14 – בטל ויש לבטל את זימון הנאשם משב"ס.

החומר המסכן וחומרי האריזה, בכל התיקים הקשורים שבידי התביעה – יושמדו.

הטלפונים שנתפסו ברשות הנאשם – יושבו לנאשם או למי מטעמו.

הדיון שנקבע בתיק המעצר ביום 30.3.14 בפני כב' השופט אלון רום, בטל ויש לבטל את זימון הנאשם.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבימ"ש מחוזי ב"ש.
<#15#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"ד, 18/03/2014 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

הוקלד על ידי אורית חיון