הדפסה

מדינת ישראל נ' עלאוה(עציר)

בפני

כב' השופטת דנה מרשק מרום

מדינת ישראל ע"י מתמחה, גב' טריגר

המאשימה

נגד

צאלח עלאוה - הובא, עו"י עו"ד ג'לג'ולי
הנאשם

גזר דין

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, ובמסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של התעללות בקטינים לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"]; תקיפה חבלנית של בת זוג לפי סעיפים 380 + 382(ג) לחוק העונשין; תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 +382(ב)(1) לחוק העונשין; תקיפה חבלנית של קטין על ידי האחראי עליו לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין; תקיפת קטין על ידי האחראי עליו לפי סעיפים 382(ב)(2) + 379 לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין ושהייה שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 [להלן: "חוק הכניסה"].

2. כתב האישום מתאר מסכת התעללות ואלימות קשה שהפעיל הנאשם כלפי אשתו (בעת הרלוונטית לכתב האישום - להלן: "המתלוננת") וילדיהם הקטינים: מוחמד יליד 1996; בהא יליד 1998; אמיר יליד 2000; איה ילידת 2001; מלק ילידת 2004; ורתאג' ילידת 2008 (להלן: "הקטינים").

3. מסכת זו מתוארת לאורך האישום הראשון, ממנו עולה כי בשנים 2000-2012 או בסמוך לכך (מועדים מדויקים אינם ידועים למאשימה – להלן: "התקופה"), נהג הנאשם להכות את המתלוננת ואת הקטינים, לשבור חפצים בבית, לצעוק ולקלל.
הנאשם נהג להכות את הקטינים, בין השאר באמצעות חגורה, נעלים, חוט חשמל ובאמצעות ידיו.
כתוצאה מהכאתם על ידי הנאשם ומחששם מפניו, הרטיבו הקטינים איה ואמיר מיטתם בלילה.
בנסיבות אלו אמרה המתלוננת לנאשם מספר פעמים שתקרא למשטרה. או אז נהג הנאשם לאיים עליה כי "ילך עם המשטרה אבל אחר כך הוא יהרוג אותה".

4. באישום הראשון והעיקרי בכתב-האישום, שלובים אירועים ספציפיים כלפי המתלוננת (סעיפים 5 – 8, 12):

בחודש יוני 2012 או בסמוך לכך כשהמועד המדויק אינו ידוע למאשימה, עת שהתה המתלוננת ב"מעצר בית" בבית חברתה בטייבה, איים הנאשם על המתלוננת בשיחת טלפון: ש"יקנה נשק ויהרוג אותה" אם היא תחזור לילדים. כמו כן, אמר לה: "את תצאי מהבית עם תכריכים, כשתחזרי הביתה אני אירה בך, אשרוף את הבית, ארצח אותך".

בתחילת חודש מאי 2012 ובמועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשעות הערב בבית, הכה הנאשם בראשה של המתלוננת באמצעות ידו, והיא ברחה החוצה לחצר הבית.

בתחילת חודש מאי 2012 או בסמוך לכך, ובמועד מדויק שאינו ידוע, בשעות הערב בבית, הנאשם כעס על המתלוננת, שבר מראה בחדר אמבטיה והכה באמצעותה בראשה של המתלוננת.

באחד המקרים במהלך התקופה, בחורף, בסלון בבית, כשהמועד המדויק אינו ידוע למאשימה, צעק הנאשם על הקטין מוחמד וניסה להכותו. המתלוננת ניסתה למנוע ממנו להכות את הקטין ובעקבות זאת השליך לעברה שולחן קטן, המתלוננת נמלטה והשולחן פגע בדלת חדר השינה וגרם נזק לדלת.

בתחילת חודש מאי 2012 או בסמוך לכך, במהלך מריבה בבית בין הנאשם למתלוננת, אחז הנאשם בראשה של המתלוננת והטיחו בשולחן עשוי זכוכית וגרם לה נפיחות במצחה.

5. האישום הראשון מפרט בנוסף אירועים בהם נפגע הקטין אמיר (סעיפים 9 – 10):

בתחילת חודש מאי 2012, ביום שבת בבית, כשמועד מדויק אינו ידוע למאשימה, על רקע סירוב הקטין אמיר לבקשת הנאשם לסייע לבן דודו, המתגורר עמם בבית, צעק עליו הנאשם, רדף אחריו, ואמיר נכנס לחדרו ונעל את הדלת. הנאשם חתך צינור גומי, הכה בדלת החדר עם ידיו ורגליו ושבר את הדלת. הנאשם ניגש אל אמיר שישב במיטה וניסה להכותו בראשו עם צינור הגומי. הקטין הזיז את ראשו והצינור פגע בחזהו. כשניסה הקטין להימלט, החליק ונחבל בראשו עד זוב דם. הנאשם אמר לקטין כי "מגיע לו" והכה אותו שוב עם הצינור ברגלו ובגבו, וכן הכה בידו את ידו של הקטין, לפת אותה והוציאו החוצה.

במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום כשמועד מדויק אינו ידוע למאשימה, ביום חמישי, חזר הקטין אמיר הביתה בשעה 23:00 או בסמוך לכך, לאחר שביקר אצל חברים, בשעה שהנאשם ישן. למחרת בבוקר הכה הנאשם את אמיר עם חוט חשמל והורה לו לא לצאת מחדרו. לאחר מכן בשעות אחר-הצהריים, יצא הקטין מחדרו וביקש לצפות בטלוויזיה. הנאשם אסר זאת והורה לו לשוב לחדרו. משסירב הקטין אמיר, הושיבו הנאשם על הספה ואיים לקשור אותו, אז שב הקטין לחדרו.
בהמשך אותו יום, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, כשביקש הקטין שוב לצאת מחדרו, הכה אותו הנאשם שוב בחוט חשמל בגבו ומשך את בשיערו. הקטין אמר לנאשם כי הוא רעב, אולם הנאשם השיב לו שאין עבורו אוכל או מים, ונעל אותו בחדר.

6. בהמשך האישום הראשון, מפורטים אירועים בהם הנאשם פגע בילדיו (סעיפים 11, 13 – הסוף) :

ביום 23.6.12 או בסמוך לכך, כשהמועד המדויק אינו ידוע למאשימה, בשעה 19:00 לערך, סטר הנאשם לבהא בפניו.

ביום 28.6.12 או בסמוך לכך, בשעות אחר הצהריים, עת ישן הנאשם בבית, שיחקו הקטינות איה ומלק בקול רם והעירו את הנאשם משנתו. לאחר שביקש מהן מספר פעמים שינמיכו את קולן והן לא עשו כן, הכה אותן עם חגורה בחדרן בכל חלקי גופן, וזאת למרות שאיה ביקשה ממנו סליחה. כמו כן, סטר הנאשם על פניה של מלק, משך בשערותיה והורה לה ללכת לישון. כתוצאה מהמכות נגרמו לקטינות סימנים אדומים במקומות שונים בגופן.

בסוף חודש יוני 2012 או בסמוך לכך, נתקלה איה בחוט החשמל של המאוורר, אשר נפל לרצפה ונשבר. הנאשם התעורר וכשנוכח לראות כי הקטינה גרמה לשבירת המאוורר, הכה אותה, בחדרה, עם חגורה על ידה ועל רגלה מספר פעמים, וגרם לה לכאב ולבכי.

ביום 30.6.12 לפנות בוקר, חזר הנאשם מעבודה וביקש מהקטין בהא להתעורר מן השינה ולנקות את הבית. בהמשך אותו יום ביקש הנאשם מהקטין להתקשר למתלוננת ולקלל אותה. משסירב הקטין, ניסה הנאשם להכותו, אך הקטין נמלט. בהמשך אותו יום, בשעות אחר הצהריים, הסיע הנאשם את הקטין ברכבו לטייבה על-מנת לחפש את הבית בו שוהה המתלוננת; משסירב הקטין לבקשת הנאשם לכוונו למקום, סטר לו הנאשם, הכה אותו בידיו, צעק עליו וקילל אותו: "כלב בן כלבה בן עלובה". לאחר מכן שבו הנאשם והקטין הביתה, שם עבד מוחמד בגינה עם מעדר. הנאשם קילל את מוחמד, לקח את המעדר מידו והשליכו לעבר בהא, אולם המעדר לא פגע בו.
בסמוך לאחר מכן, בבית, הכה הנאשם את מוחמד ובהא עם חגורה לאחר שסירבו לבקשתו להתקשר לאימם ולקללה. בנסיבות אלו, הכה הנאשם את בהא עם חגורה בכתפו וברגלו וסטר בפניו; את מוחמד היכה עם חגורה בכתפו וברגלו, סטר לו בפניו – ומוחמד בכה.

ביום 29.6.12 בבית, על רקע סירובו של מוחמד לבקשת הנאשם כי יתקשר לאימו ויאמר לה: "שרמוטה", סטר לו הנאשם בלחיו. באותן נסיבות הכה הנאשם את בהא משסירב אף הוא לבקשתו זו.

ביום 29.6.12, או בסמוך לכך, כשהמועד המדויק אינו ידוע למאשימה, בעת שהקטינים והנאשם סעדו ארוחת ערב, כעס הנאשם על אמיר מאחר והתבדח עם אחיו בעת הארוחה, הכה אותו עם כף באזור האוזן וגרם לו לסימן אדום. אמיר בכה והלך לחדרו.

7. מהאישום השני עולה כי בין התאריכים 30.4.12 – 1.7.12 שהה הנאשם בישראל שלא כדין.

8. במסגרת ההסדר, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו. הוסכם, כי בכפוף לתסקיר חיובי אשר יצביע על אופק שיקומי והבנה לחומרת המעשים, יעתרו ב"כ הצדדים במשותף להשתת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי; במידה והתסקיר יהיה שלילי, הוסכם על טיעון לעונש פתוח.

9. לא ניתן לאפיין את התסקיר שהגיע בעניינו של הנאשם כ"תסקיר חיובי", ובסופו של יום, כל צד טען כראות עיניו לעונש.
מתסקיר שירות המבחן למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו כבן 44 שנים, וזוהי לו הסתבכות ראשונה בפלילים. הנאשם, יליד כפר ליד טול-כרם, סיים 7 שנות לימוד, עבר להתגורר בתחום מדינת ישראל משנת 1997, בעקבות נישואיו למתלוננת. עד למעצרו, עבד בשוק הסיטונאי ברמלה. הנאשם טען בפני קצינת המבחן כי הוא מחזיק בת.ז. ישראלית – בניגוד למתואר בכתב-האישום ולדברי המתלוננת, לפיהם שוהה הוא בארץ על בסיס בקשות תקופתיות לחידוש תעודת הזהות.
הנאשם והמתלוננת התגרשו בסמוך למעצרו וילדיהם מתגוררים עימה כיום בביתם בטירה.

הנאשם שלל ביצוע מרבית העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום – הן כלפי המתלוננת, הן כלפי ילדיו – וצמצם מחומרתן, תוך שהאשים את המתלוננת בנקיטה באלימות כלפי הילדים. תיאר כי מערכת היחסים עם המתלוננת אופיינה לאורך השנים בשיתוף פעולה ורוגע לשביעות רצונו, התקשה להסביר את הנסיבות שעמדו בבסיס הגירושין, וביטא רצון לחזור לחיים משותפים עם המתלוננת והקטינים. לטענתו, המתלוננת והקטינים שומרים על קשר עימו בתקופת מעצרו ומעוניינים בחזרתו הביתה.

קצינת המבחן שוחחה עם המתלוננת, אשר בשונה מדבריו של הנאשם, תיארה מערכת זוגית בעייתית וקשה אשר לוותה בהתנהגותו האלימה של הנאשם ומשפחתו מתחילת נישואיהם. לדברי המתלוננת, חוותה פגיעה רגשי ופיזית לצד תחושות של ניכור והיעדר הגנה לאורך השנים, גם מצד משפחת מוצאה. המתלוננת הוסיפה כי לאחר המעבר לטירה, המשיך הנאשם בהתנהגותו הנוקשה והאלימה כלפיה וכלפי הקטינים.
המתלוננת הוסיפה כי חוותה תחושות השפלה, דחייה ופגיעה בתדמיתה בסביבת מגוריה, בעקבות התנהגותו האלימה והמתעללת של הנאשם, אשר הביאה להתערבות שכניה ובקשתם כי יפסיק התנהגותו זו כלפיה וכלפי הקטינים.
עוד תיארה המתלוננת, כי כתוצאה מהתנהגותו של הנאשם איבדה טעם לחייה, חלק מילדיהם הגדולים סובלים מהרטבת לילה עד היום, ויחדיו מלווים בחוסר בטחון עצמי ותחושת אימה מתמדת. לאור מצבה ומצבם של הקטינים, החליטה להתגרש וויתרה על זכויותיה ל"מוהר", על-מנת לזכות בחיים עצמאיים.
עוד מסרה המתלוננת, כי מאז הגירושין, מעצרו של הנאשם והתערבות גורמי הרווחה במשפחה, חלה רגיעה בחייהם ושוררת אווירה שקטה ובטוחה בבית. עם זאת דיווחה, כי הנאשם ממשיך להתקשר ולבקש עזרה כספית תוך איומים ואלימות מילולית.

מדיווח שהתקבל משירותי הרווחה עולה, כי הקשר עם המשפחה נוצר בסמוך למעצרו של הנאשם, כשבשלב זה הקשר עם המתלוננת הינו קונקרטי סביב סיפוק צרכים בסיסיים של הקטינים והשתלבותם במסגרות חינוכיות – ובעתיד הקרוב מיועדים לשילוב בתוכניות טיפוליות.

לסיכום, ההתרשמות היא מאדם לא צעיר, השוהה באופן בלתי חוקי בישראל, אשר מכחיש מרבית העבירות בהן הודה בבית-המשפט, אינו לוקח אחריות על התנהגותו האלימה - הן כלפי המתלוננת, הן כלפי הקטינים – אשר מתקשה להכיר בקיומה של בעייתיות ביחס לדפוסי התנהגותו האלימים. לאור עמדותיו על רקע חומרת העבירות, אין המלצה טיפולית בעניינו.

10. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם, אשר פגע באשתו ובילדיו בביתם-מבצרם, ללא כל הצדקה, כשבחלק מהתקופה אף שהה באופן בלתי חוקי בישראל. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין טענה, כי לחלק מהאירועים קדם תכנון, אשר בא לידי ביטוי, למשל, בחיתוך צינור גומי שבעזרתו הכה את הקטינים. עוד הפנתה לנזקים החמורים שגרם הנאשם במעשיו למתלוננת ולקטינים, במישור הפיסי והנפשי, נזק אשר ילווה אותם במשך השנים – כפי שעלה מדברי המתלוננת בתסקיר. ב"כ המאשימה הדגישה שמדובר בנאשם שבחר בדרך האלימות וההשפלה כאורח חיים, כשכתב-האישום מעלה מסכת מתמשכת על-פני שנים, ואין המדובר באירוע חד-פעמי.
לגישתה של ב"כ המאשימה מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם הינו של מאסר בפועל בן 24 – 48 חודשים, תוך שהגישה אסמכתאות מתאימות ובהתחשב בכך שמדובר בנאשם נעדר עבר פלילי.
הפרקליטה הזכירה את מוכנותה של המאשימה ללכת כברת דרך לקראת הנאשם עם ההסכמות שהוצגו בכפוף לתסקיר חיובי. עם זאת, בסופו של יום, התסקיר מעלה כי אין כל אופק שיקומי, בולט בו הדפוס של אי-הפנמת המעשים והעדר לקיחת אחריות וחוסר הכרה בקיומה של בעיית אלימות.
לאור כל האמור לעיל, עותרת היא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף הגבוה של מתחם הענישה אשר הוצג.

11. ב"כ הנאשם עתר להסתפק בהשתת מאסר בפועל בן 18 חודשים, על בסיס ההסדר הראשוני שנכרת בין ב"כ הצדדים. הסניגור הדגיש את עברו הנקי של הנאשם ואת הודאתו אשר חסכה את העדת הקטינים והמתלוננת בבית-המשפט. לגישת הסנגור, אין המדובר באדם בעל דפוסים עברייניים ו/או אלימים, וטען כי הנאשם לקח אחריות מסוימת על מעשיו בפני קצינת המבחן. עוד ציין, כי הנאשם אוהב את ילדיו והם אוהבים אותו, קשורים אליו ואף מבקרים אותו במקום מעצרו - כשבהקשר זה הציג מכתב שהכינו לו הקטינים בהיותו במעצר (נ/1). הסנגור הוסיף, כי הקטינים "נגררו" אחרי המתלוננת, אשר הסתבכה בפלילים, ושכל רצונה היה להתגרש מהנאשם ולפנותו מהדירה "בכל מחיר".
אשר לאישום השני, הבהיר הסנגור כי הנאשם אינו שוהה בלתי חוקי, אלא מצוי במעמד של תושב זמני, אשר נשלל ממנו על רקע תלונת המתלוננת.
הסניגור הזכיר את תנאי מאסרו הצפויים של הנאשם בהיותו אסיר אלמ"ב, אשר לא יזכה לחופשות ולניכוי שליש, וחזר על עתירתו לאמץ את הרף של 18 חודשים בפועל אשר הציבה המאשימה בהסדר הראשוני.

12. בדברו האחרון לבית-המשפט, הביע הנאשם צער על מעשיו.

13. על-פי תיקון 113 לחוק העונשין, וכמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה של ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

14. במקרה דנן, עסקינן בפגיעה קשה ומתמשכת בבטחונם האישי והפיסי של בני משפחה בביתם-מבצרם - בגופם, בנפשם ובכבודם. המתלוננת וילדיהם המשותפים, חלקם רכים בשנים, מצאו עצמם קורבנות למעשי אלימות בעלי גוון משפיל ואכזרי, לאורך השנים ובאירועים נקודתיים, על רקע אינטראקציות יומיומיות וחיי השגרה. מכתב-האישום ניבטת דמותו של אב, אשר במקום לשמש כדמות חמה, עוטפת ומכילה – התנהג כלפי ילדיו ואשתו באופן אכזרי על רקע עניינים של מה בכך, השפילם, השליט אימה וטרור בבית, השתמש בבניו ככלי הסתה כנגד אימם – והכל תוך הפעלת אלימות מילולית ופיסית המצויה ברף החומרה הגבוה.

15. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, וכמפורט בסעיף 40ט' לחוק העונשין, ראוי להתייחס לכך, שעסקינן באישום אחד, המפרט מסכת כללית ואירועים נקודתיים.
על-פי כתב-האישום בו הודה הנאשם, עניינה של המסכת הכללית בהפעלת אלימות כלפי המתלוננת והקטינים במשך 12 שנים (ובין השנים 2000 – 2012), לרבות באמצעות שימוש בחגורה, נעליים וחוט חשמל.
אישום זה מפרט, בנוסף, חמישה אירועים ספציפיים של אלימות כלפי המתלוננת, במהלך שנת 2012, הכוללים איומים קשים על חייה, הכאת המתלוננת בראשה עם מראת אמבטיה ששבר הנאשם לפני כן, הפעלת אלימות כלפי המתלוננת בעת שניסתה להגן על בנה והשלכת חפצים כלפיה.
עוד מפרט האישום שני אירועי אלימות שהתרחשו במהלך מחצית 2012 כלפי אמיר,יליד יולי 2000, הכוללים שימוש בצינור גומי ובחוט חשמל בדרכי השפלה ואכזריות וגרימת חבלות.
בסופו של האישום מתוארים שישה אירועי אלימות כלפי הקטינים, על רקע ענייני השגרה וכן כתגובה לסירובם של בני הנאשם לקחת חלק במסע הסתה נגד אימם – והכל במהלך 2012. אירועים קשים אלו כוללים סטירות, הכאת הקטינות איה, ילידת 2001, ומלק, ילידת 2004, בחגורה ואמירות משפילות.

16. אין כל צידוק למעשי הנאשם כלפי אשתו וילדיו, כאשר הנזקים הקונקרטיים שנגרמו מתוארים בכתב-האישום. עוד מצוין, בכתב-האישום ובתסקיר, כי חלק מהילדים סובלים מבעיית הרטבה, המהווה תחילת ביטוי לנזק הנפשי שבוודאי ילווה את בני המשפחה לאורך שנים.

17. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם נותנת ביטוי לצורך שבהשתת ענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח למי שמעז לנהוג באופן בריוני, מאיים ומשפיל כלפי היקרים לו מכל – בני משפחתו.

לעניין העבירות שביצע כלפי המתלוננת, יפים לעניין זה דברי כב' השופט עמית בע"פ 669/12 עמיאל נ' מדינת ישראל (מיום 19.04.12, בסעיף 3):

"קשה להלום כי בישראל של המאה העשרים ואחת, עדיין רווחת התופעה של אלימות במשפחה, ובמיוחד אלימות נגד בת זוג, משל הייתה רכוש וקניינו של הבעל. כל זאת, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים, לעתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג, ותוך ניצול העובדה שהדברים מתרחשים בין כתלי הבית כשהם סמויים מן העין. התופעה מעוררת שאט נפש וסלידה, והענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שנגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה".

18. באשר להתנהגותו הפלילית כלפי ילדיו, ראוי להזכיר, כי הנאשם הודה והורשע, בין השאר, בביצוע עבירה של התעללות בקטינים לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף זה משליכה על שיקולי הענישה הרלבנטיים בענייננו, ולעניין זה, ראוי להביא את דבריה של כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) ב: ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פורסם בפ''ד נד(1) 145 (2000), בעמ' 167:

"תיקון החוק אשר במסגרתו הוחק סעיף 368ג', מבטא מגמה חברתית שהתפתחה במיוחד בתקופה שקדמה לחקיקת התיקון. המודעות החברתית הגוברת לחומרת התופעה של פגיעה בקטינים ובחסרי ישע ולהיקפה, הניעה את המחוקק הישראלי להחמיר עם מבצעיהם של מעשים כאלה. מודעות זו גרמה להגברת המאבק בתופעות שליליות מהסוג האמור לא רק בישראל אלא גם במדינות אחרות. על רקע זה, ועל-פי לשונו של הסעיף, אין ספק כי תכליתו האחת היא להגן על קטינים ועל חסרי ישע מפני הפגיעות שהם חשופים להם.."

ואכן, בתי-המשפט מביאים לכדי ביטוי את תכלית החוק, כמו גם את המאבק בתופעה הקשה של הפעלת אלימות כלפי קטינים וחסרי ישע, באמצעות הכבדת העונש והטלת עונשי מאסר מוחשיים וממושכים על נאשמים שנמצאו אשמים במעשים כגון דא (ראו, למשל, קריאות בית-משפט העליון ב: ע"פ 3783/98 פלוני נגד מדינת ישראל, תק-על 98(3) 250).

19. עיינתי באסמכתאות שהגישה ב"כ המאשימה: ת.פ. 1032/04 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נגד בושרי (מיום 2.8.2004); תפ"ח 802-06-12 (מחוזי תל-אביב) מדינת ישראל נגד פלוני (מיום 17.2.2013); ע"פ 7161/02 (מחוזי באר-שבע) מדינת ישראל נגד צ.י. (מיום 12.2.2003). ואכן, ראוי להדגיש במיוחד את האחרון, אשר החל בבית-משפט השלום, שבו הוחמר עונשו של מערער מ – 18 חודשי מאסר בפועל ל – 36 חודשי מאסר בפועל. עסקינן במערער אשר נקט באלימות כלפי ילדיו על רקע תפיסות חינוכיות, ובית-המשפט המחוזי מנמק את ההחמרה בעונש, בין השאר, על רקע העובדה כי ההכאות וההתעללות לא היו אירוע חד-פעמי אלא שיטתי כלפי שלושה מילדיו, כשהעבירות בוצעו משך מספר שנים, והמדובר לא רק בנזק פיסי אלא בנזק נפשי אשר לא יימחק במהרה – אם בכלל.
כן עיינתי באסמכתאות נוספות (לרבות בגזרי-דין מבתי-המשפט המחוזיים כערכאה דיונית בנסיבות דומות, אם כי לא זהות, וראו למשל: ת"פ (מחוזי י-ם) 1196/01 מדינת ישראל נגד פלוני, (2.1.2002); ת"פ (מחוזי נצרת) 38596-06-10 מדינת ישראל נגד מרסלין מבונגו, (31.1.2011); ת"פ (מחוזי באר-שבע) 8222/02 מדינת ישראל נגד אחמידי נואף (25.9.2003)).
לאחר עיון באסמכתאות אלו, כשבענייננו עסקינן, בנוסף, בנאשם אשר היה במעמד לא חוקי במהלך חלק מהתקופה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את המסכת המתוארת בכתב-האישום הינו רחב, ונע בין מאסר בפועל של 20 חודשים לבין 48 חודשים.

20. ייאמר, כי כיום, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, אין כל מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, כמפורט בסעיף 40ז' לחוק העונשין. בהקשר זה יצוין, כי נראה שהסדר הטיעון המקורי שנכרת בין ב"כ הצדדים, משמעותו הקלה יחסית לענישה הנוהגת מכוח החרגה, לו האמור בתסקיר היה משקף אופק שיקומי. עם זאת, אין מחלוקת שאין כל המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם על רקע עמדותיו, כאשר הנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו, אינו מכיר בבעייתיות בהתנהגותו, אינו לוקח אחריות על מעשיו – ואף משליכה לפתחה של המתלוננת.
על כן, מצויים אנו בגדרו של מתחם העונש ההולם, תוך מתן דגש לעקרון ההלימה, שמשמעותו השתת עונש כגמול על מעשיו החמורים והמתמשכים של הנאשם.

21. בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפניי, יש להתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות, כמפורט בסעיף 40 י"א לחוק העונשין.
עם זאת יוזכר, כי נקבע בעבר, ועוד בטרם תיקון 113 לחוק העונשין, כי נסיבותיו האישיות של מי שמורשע בעבירות כגון דא, מאבדות את משקלן לנוכח העניין הציבורי שבמתן הגנה מלאה לקטינים חסרי ישע מפני התעללות מצד הוריהם, המופקדים על שלומם ושלמות גופם ונפשם (ראו למשל: ע"פ 6599/94 מדינת ישראל נגד פלוני, תק-על 95(1) 1441).
על כן, יש מקום להתחשבות מסוימת בעובדה שהנאשם הינו נעדר עבר פלילי, אשר מרצה עונש מאסר ראשון.
הפגיעה של עונש מאסר בנאשם, ובמיוחד כשהמדובר בעונש מאסר ראשון, היא ברורה, וכאמור, בנסיבות איני רואה מקום ליתן לפגיעה זו משקל של ממש, אם כי יש לזכור כי אכן סביר להניח שלא יזכה לשחרור מוקדם, כטענת הסניגור.
באשר לפגיעה במשפחה – הרי שלמרות מה שהוצג בנ/1, עולה התיאור בתסקיר לפיו כיום זוכים המתלוננת והילדים לרגיעה ולסיוע של רשויות הרווחה בהתארגנות בסיסית. שיקול זה מביא לקביעה, שהרחקתו של הנאשם ממשפחתו תסייע לשיקום חייהם של הקטינים והמתלוננת.
עם זאת, רואה אני לנכון ליתן משקל משמעותי להודאתו של הנאשם בפני בית-המשפט, גם אם אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו. הודאה זו הביאה לחסכון בהעדת המתלוננת, כשבנוסף ייתכן והיה עולה הצורך לשקול את העדת הקטינים. הקושי הטמון בהעדה כנגד בן-זוג ו/או הורה במעמד בית-המשפט, שחזור הטראומה והאפשרות שיתעוררו קשיים ראייתיים נוכח אופי המסכת המתוארת בכתב-האישום על מועדיה המעורפלים (כשברקע הסדר הטיעון המקורי) מביאים אותי שלא לכבד את עתירת המאשימה להשית ענישה המצויה ברף העליון של המתחם, אלא ענישה מאוזנת יותר, כפי שיפורט.

22. לאור האמור לעיל, ולאחר שמצווה אני לשמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר והחל מיום 1.7.12.

12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג פשע ו/או עבירות לפי סימן ו'1 לפרק י' לחוק העונשין; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג עוון לרבות איומים ו/או עבירות לפי חוק הכניסה לישראל.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, במעמד הנוכחים.