הדפסה

מדינת ישראל נ' סעדי

בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל

העוררת
מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה
ע"י ב"כ עו"ד אורטל בוסידן ועו"ד אורן כץ

נגד

המשיב
חוסאם סעדי ת.ז. XXXXXX514
ע"י ב"כ עו"ד קייס נאסר

החלטה

1. לפניי ערר, שהגישה המדינה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ע' קוטון) מיום 4.12.14, בבע"ח 11168-08-14, לפיו התקבלה חלקית בקשת המשיב לקבל נתונים אודות הגשת כתבי אישום נגד נהגים המועסקים אצל אחרים, אשר עברו עבירות של פינוי פסולת ללא היתר, לפי סעיף 13ב(4א) + סעיף 17(ד) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק שמירת הניקיון"), בכך שפינו, כעובדים של אחרים, פסולת בנין לאתר פיראטי, שהופעל על ידי נאשמים אחרים.

בבימ"ש קמא טען ב"כ המשיב, שבקשתו לביטול כתב האישום מכוח טענת הגנה מן הצדק מבוססת על כך שהמשיב הוא עובד של החברה, שאין כל אינטרס ישיר כלכלי או אחר בעבודות הנטענות בכתב האישום ולכן לא היה מקום להעמידו לדין. לטענתו, המאשימה הודיעה לו שאין לה מדיניות כתובה וסרבה להמציא לו נתונים על מקרים בהם היא נוהגת להגיש כתבי אישום נגד עובדים. עוד טען, כי הדבר דומה לעבירת בנייה ולהגשת אישום נגד הפועל של הקבלן.

2. בימ"ש קמא קבע, בהסתמכו על בעע"מ אליצור, כי על העוררת להמציא את החומר, באמרו: "סבור אני כי הנתונים אשר מבקש המבקש לקבל נמצאים בחזקת המשיבה ואין באיתורם משום הכבדת יתר, ככל שיורה בית המשפט על איתור הנתונים במסגרת סבירה ומידתית". לפיכך, הורה בימ"ש קמא למערערת להמציא למבקשת נתונים, כמבוקש על ידו, לשנתיים האחרונות, היינו - לתקופה שמיום 1.1.13.

3. המערערת טוענת, כי החומרים המבוקשים אינם חומרי חקירה, כי הם אינם מצויים בחזקתה ואין הם רלבנטיים להגנת הנאשם. עוד נטען, כי המשיב כלל לא טען בבימ"ש קמא לאכיפה בררנית, אלא לפרשנות משלו להוראות חוק שמירת הניקיון ולעניין הפרשנות, אין כל צורך בדוגמאות קודמות.

בפניי טען ב"כ המשיב, כי החומר דרוש למשיב מאחר שברצונו להעלות טענת "הגנה מן הצדק", שעניינה "אכיפה בררנית", שכן, לטענתו, לא מוגשים כתבי אישום נגד נהגים העובדים אצל אחרים.

עוד טען הוא, כי החלטת בית משפט קמא סבירה ונכונה והולמת החלטות אחרות שניתנו בעניינים קודמים, אליהם הפנה.

לדבריו, אין מעמידים לדין נהג, המבצע הוראות מעסיקו ושאין לו טובת הנאה ישירה או עקיפה בביצוע העבירות והוא מבקש ללמוד גזירה שווה מהוראת סעיף 208(א)(6) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

ב"כ המשיב מציין, כי המדינה הצהירה בבימ"ש קמא, שאין לה מדיניות בעניין זה, כי כל מקרה נבחן לגופו וכי אף מטעם זה יש להיעתר לבקשתו, שכן בפיו טענת אפליה, היינו - שכתב האישום הוגש מתוך מדיניות לא שוויונית.

דיון והכרעה:

4. דין הערר להתקבל.

קיימות דעות שונות באשר לדרך בה על נאשם לפעול על מנת לקבל נתונים סטטיסטיים - האם בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988, או שמא בבקשה על פי סעיף 74 לח סד"פ.

הגישה היום נוטה לכיוון ריכוז הדיונים בהליך הפלילי עצמו, על מנת שלא ינוהלו הליכים במקביל, דבר העלול לגרום ל הארכת ההליך הפלילי ולסרבולו. [ראו, למשל, בג"ץ 9131/05 ניר-עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל/משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (מיום 6.2.2006); בג"ץ 6136/06 ארנון פרי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה (מיום 10.9.200); עפ"א (מחוזי י-ם) 29798-10-11 - מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית (מיום 22/04/2013)].

5. בענייננו, אין צורך שאדרש לשאלה אם הדרך הנכונה, שיש לנקוט בה במקרה זה, היא הפניית המשיב לקבל נתונים סטטיסטיים על פי חוק חופש המידע, אם לאו (על אף שהיה לו די והותר זמן לעשות כן, מהמועד בו הוגש נגדו כתב האישום) , שכן גם אם אניח, לזכותו, שנכון היה לפנות בהליך לפי סעיף 74 לחסד"פ, הרי אין, לטעמי, מנוס מקביעה, כי המשיב לא הניח ולו תשתית מינימלית לבקשתו.

אבן היסוד של השאלה האם חומר מסוים הוא חומר חקירה, היא, האם יכול שיהיה בחומר כדי לסייע בהגנת הנאשם. לפיכך, יש לבחון את המונח "חומר חקירה", בהתאם לאישום בו מדובר, בהתאם לעובדות כתב האישום ולעבירות המיוחסות לנאשם ובהתאם לטענות הגנה אפשריות העומדות לזכותו ולהן טוען הנאשם. כלומר - הדבר תלוי ב"מהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין האירוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה" - בש"פ 8555/06 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 9.11.2006).

6. בבקשה שהוגשה לביהמ"ש הדן בתיק העיקרי (ואשר צורפה לבקשה להמצאת חומר חקירה, שהוגשה לבימ"ש קמא), טען הסנגור, כי חוק שמירת הניקיון אינו מאפשר להעמיד לדין, בעבירה הנדונה, עובד שביצע א ת הוראות מעבידו וכי עובד כזה אינו עובר עבירה על סעיף 7(ד) לחוק שמירת הניקיון, תוך שהוא מפנה לסעיף 208 לחוק התכנון והבניה.

ברי, כי לענין טענה זו, אין כל רלבנטיות למידע הנוגע להגשת כתבי אישום בעבירות דומות, שכן מדובר בטענה משפטית באופייה. לכן טענה זו אינה מניחה תשתית המצדיקה ראיית החומר כחומר חקירה.

7. בבקשתו בבימ"ש קמא לא טען הסנגור, במפורש, טענת הגנה מסוג אפליה או אכיפה בררנית, אם כי ביקש נתונים על כתבי אישום דומים שהוגשו בעבר.

אולם, גם אם אניח, שוב - לזכות המשיב, שלכך הייתה כוונתו וגם אם לא אדקדק עמו בענין זה, עדיין יש לקבל את הערר.

לא ניתן לקבוע, קטגורית, כי, בכל מקרה , נתונים סטטיסטיים לגבי הגשת כתבי אישום במקרים אחרים, מהווים חומר חקירה וגם אין מקום לקבוע זאת, קטגורית, בכל מצב בו אין בידי רשויות התביעה מדיניות כתובה.

8. אין זה נכון שכל המידע נמצא בידי הרשויות. בעידן התקשורת של היום, כאשר כל פסקי הדין עולים לרשת ומתפרסמים במאגרי המידע, ניתן למצוא, בחיפוש קל, פסקי דין וגזרי דין, בחתכים שונים. יש לזכור שגם המדינה אינה מחזיקה את המידע באופן שניתן לגשת בקלות רבה מאשר ב"כ המשיב יכול לגשת אל אתרי המידע. עוד יש לזכור, כי גם אם בידי המדינה מצויים נתונים סטטיסטיים, כאלה או אחרים, אין הם, בהכרח, בחתך המבוקש על ידי הנאשם.

כך, למשל, בענייננו, בו מבקש הנאשם מידע על הגשת כתב אישום, בעבירות על סעיף 7 לחוק שמירת הניקיון, נגד נהגים המועסקים על ידי מעסיק , טענה המדינה, שאין בידיה נתונים נפרדים לגבי הגשת כתבי אישום נגד נהגים, דווקא, שכן הם נאשמים, בדרך כלל, באותו כתב אישום, ביחד עם מעסיקיהם. לפיכך, על מנת להמציא לידי ב"כ המשיב נתונים לגבי נהגים, על המדינה לבחון כל תיק בנפרד.

אין כל מקום להורות למדינה לעשות כן, ללא שהונחה תשתית, ולו מינימלית, המצדיקה זאת ואף לא נטען בבימ"ש קמא (או בפניי), שנעשה על ידי ב"כ המשיב, או מי מטעמו, ניסיון כלשהו למצוא מקרים דומים במאגרים המשפטיים.

9. על המבקש חומר על פי סעיף 74 לחסד"פ, להניח את דעתו של ביהמ"ש, כי אין הוא יוצא "למסע דיג", אלא יש בסיס לבקשתו. בסיס כזה יכול להיות מידע נגיש שנאסף על ידו , בדרך כזו או אחרת, או, למצער, הצהרה לפיה הוא עשה מאמץ לאסוף מידע, במאגרים המשפטיים, ללא תוצאות.

בענייננו, ציין ב"כ המערערת, כי חיפוש קצר, שנעשה במהלך הדיון במאגרים המשפטיים, העלה 5 כתבי אישום שהוגשו נגד נהגים, באותה עבירה ובדיקה שנערכה בלשכתי העלתה כי אמנם, בחיפוש קצר ניתן למצוא כתבי אישום שהוגשו נגד נהגים, באותה עבירה (ביחד עם מעסיקיהם).

10. יתרה מזו - בענייננו, אין זה האישום הראשון המוגש נגד המשיב. אין חולק, כי זמן קצר לפני שהמשיב עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום דנן, הוא נדון, בגין אותה עבירה ממש ומאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. המדינה הצהירה בבימ"ש קמא, כי על פי מדיניותה (הלא כתובה), יש להגיש כתב אישום בכל מקרה של עבירה חוזרת.

מכאן נובע, שגם אם אניח לטובת המשיב, שבמקרה ראשון בו נתפס נהג בעבירה מסוג זה, לא מוגש נגדו כתב אישום (וגם לכך לא הונחה, כאמור, כל תשתית) , הרי אין זה מצבו של המשיב.

11. בהיעדר תשתית ולו מינימלית לטענת אפליה או אכיפה בררנית, אין לראות בחומר המבוקש "חומר חקירה" ואין להטיל על המערערת להמציאו.

לאור כל האמור לעיל, מתייתר הצורך שאדון בשאר טענות המערערת ודי באשר כבר אמרתי כדי שאורה על קבלת הערר ועל ביטול החלטת בימ"ש קמא וכך אני מורה .

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ה, 26 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.