הדפסה

מדינת ישראל נ' משה ואח'

לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו

המאשימה:
מדינת ישראל
על ידי ב"כ עו"ד לילך כץ

נגד

הנאשמים:

  1. אילן אזרד (בשני התיקים)
  2. בית יצחק - משק יצחק אזרד בע"מ (בת"פ 42135-03-11)
  3. תן טבע שיווק מזון בע"מ (בת"פ 4971-03-12)

על ידי ב"כ עו"ד עודד מורנו

גזר דין

הרקע וכתב האישום
1. נאשם 1 שימש בתקופה הרלוונטית לכתבי האישום כבעלים ומנהל פעיל של נאשמות 2 ו-3 (שתיהן חברות העוסקות בתחום המזון). על יסוד הודאתו הורשעו הנאשמים ביום 5.3.13 בשני כתבי האישום, כדלקמן:

2. נאשם 1 ונאשמת 2 הורשעו בת"פ 42135-03-11 [אשר יכונה תיק השֶמֶן] בכך שבמועדים שונים בין מאי 2006 לינואר 2010 זייפו בקבוקי שמן זית ולא עמדו בחובות סימון בקבוקים ונתנו במוצר תווית כוזבת. התברר מבדיקה שנערכה לבקבוקי שמן שנתפסו, כי לשמן אין טעם או ריח האופייניים לשמן זית, הרכב השמן אינו מתאים לשמן זית אלא לשמן סויה ונמצאה תוספת צבע סינטטי בשמן. במועדים השונים היו וריאציות שונות על צורות הזיוף, אך בכולם הרכב השמן שנמצא בבקבוקים לא התאים לשמן זית אלא לשמן סויה. באחד המקרים, מתלוננת שרכשה בקבוקים של תרכיז חמוציות ששווק על ידי הנאשמים חשה הרגשת בחילה לאחר שטעמה מאחד הבקבוקים.

נוסף על כך, במועדים שונים בין מאי 2009 ועד אוקטובר 2010 ביצעו הנאשמים הטעיות שונות בקשר לבקבוקים ששווקו כתרכיזי פרי שונים (חמוציות, רימונים, לימונדה, פסיפולרה ועוד). כך, למשל, נמצאו במוצר תוספת צבע סינטטי וחומר משמר; על גבי המוצר נרשם כי הינו מכיל פרי טבעי וחרף האמור נמצאו בו תוספת צבע סינטטי ותוספת חומר משמר; הסימון התזונתי המתייחס לתכולת הפחמימות במוצר היה מטעה; סימוני המוצרים היו מטעים מבחינות נוספות או שלקו בחסר; וחסרו בהם, בין השאר, שם היצרן, כתובת מקום הייצור ועוד.

3. בת"פ 4971-03-12 [אשר יכונה תיק מפעל המזון], הורשעו נאשם 1 ונאשמת 3 בכך שהחל מחודש אפריל 2010 עסקו בייצור מוצרי מזון במפעל בטירת יהודה ללא רשיון יצרן. בעת בקורת במפעל בנובמבר 2010 נמצאו ליקויים רבים, לדוגמא: מבנה העסק, שהיה בנוי מפח, לא היה אטום מפני חדירת חרקים או מכרסמים וקורי עכביש כיסו את קירות מחסן חומרי הגלם; הנורות לא צוידו באמצעי מיגון למניעת נפילה של שברי זכוכית למזון; הציוד שבא במגע ישיר עם המזון במפעל לא היה שלם, היה מלוכלך בשאריות מזון, אבק ועוד; חפצים מלוכלכים שלא היו שייכים לייצור נמצאו פזורים בכל שטח המפעל; נמצאו ליקויים בהחסנת המזון ועיבודו; מיצי פירות אוחסנו במקררים ללא אמצעי בקרת טמפרטורה; לא היה ברז מים חמים בכיור לרחיצת ידיים ולעובדי המפעל לא היו בגדי עבודה, המיועדים אך ורק לעבודה בעסק.

4. לפיכך, נאשמים 1 ו-2 הורשעו בתיק הֶשֶמן בביצוע ריבוי עבירות של זיוף מזון והוספת חומר למזון (עבירה לפי סעיפים 10 ו-11 לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 [ הפקודה], יחד עם סעיף 23 לפקודה); ריבוי עבירות של מתן תווית כוזבת (עבירה לפי סעיף 21 לפקודה ביחד עם סעיף 23 לפקודה); ריבוי מקרים של אי מילוי אחר דרישות תקן ישראלי רשמי 191 (עבירה לפי סעיף 2(א) ל צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998 [ צו סימון ואריזה] ביחד עם סעיפים 17א(3) ו-(4), ג(7), ו-25(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 [ החוק]); ריבוי עבירות של איסור הטעיה (עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק ביחד עם סעיף 23(א)(1) לחוק); ריבוי עבירות של איסור ייחוס סגולות ריפוי למזון (עבירה לפי סעיף 2 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), התשל"ח-1978) וריבוי עבירות של אי מילוי אחר דרישות תקן ישראלי רשמי 1145 ותקן ישראלי רשמי 52 (עבירה לפי סעיף 2(א) ל צו סימון ואריזה ביחד עם סעיפים 17א(3) ו-(4), (ג)7 ו-25(א) לחוק).

בתיק מפעל המזון הורשעו נאשמים 1 ו-3 בביצוע ריבוי עבירות של עיסוק כיצרן ללא רשיון המנהל (עבירה לפי סעיף 2(א) ל צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר במזון, יצורו והחסנתו), התשכ"א-1960 ביחד עם סעיף 39(ב)(1א) ל חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957) ועבירה של ניהול עסק לייצור מזון בתנאים בלתי תברואתיים (עבירה לפי סעיפים 2(ב), 5(1), 5(4), 5(6), 20, 28(ב), 39(1), 40(1), 40(2), 43(א)(1), 43(א)(2), 43(א)(3), 43(ב), 49(א), 50(א), 51(2), 52(2), 52(5), 54(2)(א), 56(א), 57(א) ו-65(1) לתקנות רישוי עסקים (תנאים תברואתיים לעסקים לייצור מזון), התשל"ב-1972, ביחד עם סעיפים 14(א) ו-15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968).

הסדר טיעון חלקי
5. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תוקנו כתבי האישום ונאשם 1 הודה בשם שלושת הנאשמים בעובדות כתבי האישום בשני התיקים, והם הורשעו. המאשימה הגבילה עצמה בעניינו של נאשם 1 לבקשה למאסר בפועל, אשר יכול וירוצה בעבודות שרות, וכן למאסר על תנאי, קנס והתחייבות. הסנגור לא הגביל עצמו בטיעון.

מאחר שעמדת המאשימה למאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שרות , וסברתי כי יש מקום לשקול זאת, נשלח נאשם 1 לממונה על עבודות השרות לשם קבל ת חוות דעת בדבר התאמתו, והוא נמצא כשיר לביצוע עבודות שרות.

הסנגור ביקש לשלוח את נאשם 1 לקבלת תסקיר משרות המבחן, מאחר שאין לנאשם עבר פלילי. סברתי כי אין לכך מקום וסירבתי לבקשה.

טיעונים לעונש
6. ב"כ המאשימה התייחסה לנסיבות ביצוע העבירה בתיק השֶמֶן וציינה כי מדובר במי שזייף שמנים ותרכיזים באופן שיטתי החל משנת 2006 ועד סוף שנת 2010. מדובר בעבירה קלה לביצוע. המאשימה ביקשה להצביע לא רק על קלות ביצוע העבירה, אלא גם על קלות הפקת הרווח על חשבון הציבור, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות ואמון הציבור ביצרנים. עוד ציינה כי בליבת המעשים מדובר בעבירות של זיוף וקבלה במרמה של ממון רב לאורך השנים בהם הפיץ ושיווק את המוצרים.

המאשימה הדגישה כי אין מדובר ביצרן קטן, מקומי, אלא מדובר ב"מגה יצרן" שמשווק את תוצרתו לבאר שבע, תל אביב, הרצליה פיתוח, בית חולים תל השומר, ולרשתות מוכרות כגון: "טבע קסטל" ו"חצי חינם" בחולון.

עוד מבקשת המאשימה להדגיש כי בתיק מפעל המזון, מדובר בניהול עסק בתנאים בלתי סניטריים, קרי: אם לא די בזיוף ובהפצה מאסיבית בתיק השמן, אזי הנאשם אף לא השקיע את המינימום המתבקש על מנת להוציא רשיון יצרן [אעיר כי איני יודעת מהו הבסיס לטענה זו של התובעת. בחומר שלפני אין כל אינדיקציה לחפיפה ענינית בין שני כתבי האישום].

בצידן של העבירות קבוע עונש מאסר בן שנה, כשהמאשימה אינה מבקשת לקבוע מתחם לכל אישום, אך מבקשת שינתן עונש כולל שיגלם את כלל האירועים. כל הנסיבות שציינה המאשימה מצדיקות לטעמה קביעת מתחם הכולל עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שרות, והיא ביקשה להטיל על נאשם 1 ששה חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שרות, לצד מאסר על תנאי, קנס והתחייבות. באשר לקנס, מדובר לטענתה בעבירה כלכלית מובהקת ועל כן גובה הקנס הראוי לדעת המאשימה הינו 75,000 ₪. המאשימה ציינה כי בעבר הסתפקה בהטלת קנסות מנהליים על נאשם זה בגין עבירות שעבר, ואף הגישה רשימה בדבר כל אותן עבירות, אשר סומנה במ/1. את התייחסותה לענישה הקיימת אביא בהמשך, במסגרת הדיון בענישה הנוהגת.

עוד מציינת המאשימה כי כתב האישום הוגש בפברואר 2011 כשתקופה מסוימת הנאשם לא התייצב לדיונים.

7. ב"כ הנאשם התנגד בכל פה לטיעון של ב"כ המאשימה. לדבריו, אין ולו פסק דין אחד שבו הוטלו על נאשם עונשים הדומים לאלה המתבקשים כאן. עד היום כללה הענישה בגין עבירות אלה קנסות ועונשים צופי פני עתיד, בלבד. מעולם לא הוטל מאסר בפועל בגין עבירות אלה. הסנגור התייחס לפסק הדין בת"פ (שלום תל אביב) 27827-03-11 מדינת ישראל נ' טעם הזית בע"מ וניר פורת [7.7.11] (ענין טעם הזית), שם הושת על הנאשמים, במסגרת הסדר טיעון וצירוף תיקים, עונש שכלל קנסות ומאסר על תנאי בלבד. באותו מקרה דובר בחברה ומנהלה אשר הורשעו בזיוף מזון והוספת חומר למזון, לאחר שבמהלך השנים 2006 עד 2010 שיווקו והפיצו בקבוקים שנחזו כמכילים שמן זית, בעוד שבפועל ובניגוד לכתוב בתוויות הכילו הבקבוקים שמן סויה וצבע סינטטי. אף את התייחסותו לפסיקה הקיימת אביא בהמשך, בפרק שייוחד לענישה הנוהגת.

הנאשם יליד 1965, אין לו עבר פלילי והוא עוסק כיום בתחום אחר (ממכר טלפונים סלולאריים). מדובר באדם נורמטיבי שהפגיעה של עצם ההרשעה בו הינה קשה. נוסף על כך, הנאשם הינו המפרנס העיקרי של משפחתו ובין היתר צריך לדאוג לאשתו, הלוקה במחלה מסוימת, אשר מפאת צנעת הפרט לא יפורט בעניינה.

עוד מציין הסנגור כי לא ניתן להטיל את חלוף הזמן אותו הזכירה המאשימה לפתחו של הנאשם, במיוחד לא לאחר שהנאשם הודה בכתב האישום בהזדמנות הראשונה.

גם באשר לקנס טוען הסנגור, כי אין פסיקה שגזרה סכום שכזה והוא סבור שמתחם הענישה מבחינת הקנס נע בין 10,000 ₪ לבין 25,000 ₪. בענין זה ביקש למקם את הנאשם ברף התחתון, לאור מצבו הכלכלי.

8. הנאשם ביקש לומר דברים אחרונים. הוא הביע צער וחרטה וציין כי יצא לדרך חדשה. עוד אמר כי אשתו חולה מאוד וכי יש לו חמישה ילדים שהוא צריך "להיות בשבילם".

דיון והכרעה
הערת פתיחה
9. עוד טרם אתחיל בדיון, שיערך בהתאם למתווה של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [ חוק העונשין ], אציין כי עתירת המאשימה לעונש של מאסר בפועל היא עתירה לענישה תקדימית, שכן עד כה טרם הוטלו מאסרים בפועל בגין עבירות לפי סעיפי החוק בהם עסקינן . על כך השליך הסנגור יהבו, כפי שצוין לעיל.

אמנם, בגין סעיפי החוק בהם הורשעו הנאשמים טרם הושתו מאסרים בפועל. ואולם בגין מעשים בעלי מאפיינים דומים למעשי הנאשמים הושתו גם הושתו מאסרים בפועל. אבהיר: למרות ההעמדה לדין לפי החוקים הללו, על פי העובדות בתיק הֶשֶמן (בהן הודו הנאשמים), מדובר בעבירות מרמה, פשוטו כמשמעו. נאשמים 1 ו-2 ייצרו בעלות נמוכה מוצר שהיה שמן סויה, מעורבב ברכיבים נוספים כגון צבע סינטטי, שיווקו אותו והציגו אותו בעזרת תוית כוזבת כשמן זית מעולה, אשר מחירו גבוה בהרבה מזה של המוצר הנמכר, ובדרך זו (ובדרכים נוספות שפורטו בכתב האישום) קיבלו במרמה את הסכמתם של הצרכנים לרכוש את המוצר שמכרו במחיר שמכרו, תוך שמהותו האמיתית של המוצר אינה ידועה לצרכנים.

על פי אותן עובדות ממש ניתן להרשיע את נאשמים 1 ו-2 בקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין. הנורמות הנאכפות בתיק זה אינן חדשות וכל השומע את העובדות מבין מיד כי מדובר בסיפור של מרמה.

עם זאת, קיימת משמעות לבחירה שעשתה המאשימה בעת ההעמדה לדין לפי חוקים אלה, והדבר ישפיע כמובן על גזר הדין (ראו, למשל, הערות בסוגיה זו בתיק אחר בו בחרה המאשימה להעמיד לדין נאשם בעבירת תקיפה לשם גניבה, במקום בעבירת שוד, כאשר בית המשפט (כבוד השופט שגיא) העיר כי כל רכיבי עבירת השוד מתקיימים בתיק וקשה להבין מדוע בחרה המאשימה להעמיד את הנאשם לדין על העבירה הקלה יותר. מאחר שעל פי תיקון 113 יש לקחת בחשבון בקביעת המתחם גם את מדיניות הענישה הנהוגה, וברור כי הפסיקה הנוהגת בעבירות תקיפה לשם גניבה נמוכה באופן משמעותי מזו הנוהגת בעבירת שוד, הרי שיש רלוונטיות להוראת החיקוק שעל פיה בחרה המאשימה להעמיד את הנאשם לדין [ת"פ (שלום תל אביב) 30161-05-12 מדינת ישראל נ' הוקוביי ( 28.1.13), בעמודים 24 - 25, בגזר הדין]).

קביעת מתחם העונש ההולם
10. הערך החברתי המוגן בו פגעו הנאשמים בשני המקרים, הינו שמירה על בריאות הציבור, פגיעה בערכים צרכניים וגם פגיעה בשלמות גופו של אדם, שכן גרימה לכך שאדם יצרוך מוצר שאינו עומד בתנאים תברואתיים נדרשים עשויה להוביל לפגיעה בגופו. בתיק השֶמֶן נפגע גם חופש הרצון וחופש הבחירה של הצרכנים המרומים. אילו היו המרומים מודעים לטיבו האמיתי של המוצר שקנו - היו נמנעים מרכישתו.

11. מידת הפגיעה בערך המוגן בתיק השֶמֶן היא רבה: הנאשמים ביצעו את העבירות על פני מספר שנים, במוצרים רבים, שהופצו בכמויות ניכרות בחנויות מובילות בתחום. אין מדובר ביצרן קטן, מקומי, אלא ביצרן המשווק את סחורתו בהיקפים גדולים בכל רחבי הארץ לרשתות מוכרות. מלבד הנזק שנגרם לצרכנים נגרם נזק כלכלי למתחרים שומרי החוק: אותם עוסקים המקפידים לייצר שמן זית איכותי ואמיתי, או תרכיזי פרי שהם באמת טבעיים, אשר מטבע הדברים עלות ייצורם גבוהה יותר. אלה נאלצים להתמודד עם מחירי המוצרים המזוייפים הנחזים להיות שמן זית או תרכיז פרי טבעי, הנמכרים במחירים זולים יותר. בתיק מפעל המזון מידת הפגיעה פחותה, אך קיימת.

12. כאמור בהערת הפתיחה, נושא מדיניות הענישה הנהוגה מעורר סוגיה שיש להתייחס אליה. אין פסקי דין רבים בתחום, ובעוד הסנגור טען כי בשל מיעוט הפסיקה והעובדה שהפסיקה הנוהגת לא כללה מעולם עונשי מאסר בפועל - לא ניתן לקבוע מתחם הכולל מאסר בפועל, הרי שהתובעת טענה כי מיעוט הפסיקה צריך להוביל לכך שבית המשפט לא יגזור את המתחם מתוכו, אלא יתייחס לעונשים ראויים.

שני הצדדים התייחסו לענין טעם הזית, שהוא למעשה פסק הדין היחיד שהובא בפני, שענינו סעיפי החוק שלפני ושהתייחס לעבירות ונסיבות הדומות לתיק הֶשֶמן. יתר פסקי הדין שהוגשו לי מתייחסים ליצור מזון ועיסוק כיצרן ללא רשיון, וליצור מזון בתנאים תברואתיים לא נאותים ובלתי סניטירים, בלבד. פסקי דין אלה יכולים לשמש לקביעת מתחם הענישה בתיק מפעל המזון. ואולם לטעמי, העיקר בענין שלפני הוא תיק הֶשֶמן, במסגרתו זייפו הנאשמים מוצרים והטעו צבור צרכנים, ומכאן שבהקשר הזה אין לגוזר גזירה שווה בין פסקי הדין האחרים לבין התיק שלפני.

המאשימה ביקשה לאבחן את ענין טעם הזית מהמקרה כאן. לדבריה, מדובר בפסיקה שקודמת לתיקון 113, פסיקה שהיא תולדה של הסדר טיעון "סגור", על כל רכיביו, שלקח בחשבון באופן משמעותי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר מאז התיקון משקלן פחת. עוד ציינה כי באותו מקרה היה מדובר על ייצור קטן בהיקף, כאשר הנאשם היה משווק בלבד ולא יצרן. יתר על כן, המאשימה הצהירה שם כי מדובר בסנונית ראשונה והמגמה היא להעלות את רף הענישה בתיקים אלה. עוד מפנה המאשימה לכך שבית המשפט ציין כי אלמלא הסדר הטיעון הענישה היתה צריכה להיות מחמירה יותר.

לטענת הסנגור, אין מדובר בעבירות חדשות שהפסיקה בקשר אליה לא התגבשה עדיין, אלא מדובר בעבירות שיש עשרות שנים של פסיקה לגביהן. למרות זאת, אין פסיקה שבה נגזר מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שרות, בתיקים כאלה. המאסר בעבירות הללו על פי החוק הוא עד שנת מאסר, והתובעת מבקשת שייקבע מחצית מהרף, כשאין בידה פסק דין אחד שבו בית המשפט גזר על נאשם כלשהו מאסר בדרך של עבודות שרות, יהיו הנסיבות חמורות ככל שיהיו. הפסיקה המקובלת והעונש הנוהג בתיקים כאלה, היתה לטענתו ענישה שצופה פני עתיד בצירוף קנס. לטענת הסנגור התביעה מנסה לבצע קפיצה במסגרת רמת הענישה הנהוגה בתיקים הללו. עוד מוסיף הסנגור כי אנו כפופים לתיקון 113 ומשכך התביעה צריכה להציג לבית המשפט לכל הפחות מתחם ענישה נוהג בעבירות הללו שלגביהן היא טוענת ומתחם שכזה לא הוצג.

בענין טעם הזית, שנסיבותיו דומות במידת מה לעניננו, דובר בגזר דין שהיה תולדה של הסדר טיעון "סגור", בו ציין בית המשפט כי אלמלא ההסדר, היה מקום להשית על הנאשמים עונש חמור בהרבה. לכן לא ניתן, לטעמי, להקיש ממנו ישירות לעניננו. מעבר לכך, פסק דין אחד אינו יכול להחשב כפרמטר בלעדי ל"ענישה נהוגה".

כפי שציינתי, נסיבות תיק הֶשֶמן מתאימות לעבירה של קבלת דבר במרמה. בענין אחר, שעיקרו - כדברי בית המשפט העליון - "ניצול תמימותו של אדם כדי למכור לו מוצר שאין תוכו כברו", הוקל עונשו של נאשם מ-24 ל-16 חודשי מאסר בפועל, בשל שאלה בדבר הקשר הסיבתי בין המרמה לרכישת המוצר. הנאשם באותו מקרה היה מנכ"ל ובעל מניות בחברת הזנק (Start up) בתחום הטלפוניה. הוא ענין משקיעים בטכנולוגיה של החברה, שכללה שבב, אשר לטענתו היה ייחודי ושונה משבב של חברת אחרת, כאשר התכונות השונות היו חשובות במיוחד למשקיעים. בית המשפט קבע כי הוכח שלא קיים כל שוני מהותי בין השבב של החברה האחרת לשבב של הנאשם והרשיע אותו בין השאר בקבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות (ע"פ 1242/06 ניסים נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(2) 271 [13.6.07]). אציין כי נסיבות אותו מקרה היו חמורות מעניננו, בעיקר בשל התחכום הרב של העבירות שם ומאחר שהנאשם שם גם זייף מסמכים וביצע פעולות שונות שאיפשרו את המרמה, אך הדוגמא מובאת כדי להראות שמדובר בהתנהגות שבגינה הוטל כבר לפני מספר שנים מאסר בפועל.

לענין ההתייחסות של בית המשפט לנסיבות שלפני כעבירה של הונאה או קבלת דבר במרמה אני מפנה לב"ש 894/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ, לט(3) 525 (19.9.1985), שם שווק מוצר שכונה "מלחי אמבטיה של ים המוות", אף שהכיל ברובו (כמעט 99%) מלח בישול רגיל. התביעה במסגרתה ניתנה ההחלטה הנ"ל עסקה בעוולה של גניבת עין, אך השופט המחוזי הגיע שם למסקנה כי המבקשים משווקים מוצר, המורכב רובו ככולו ממלח בישול חסר כל ערך רפואי, אך על פי תיאור של מלחי אמבט רפואיים ממי ים המלח, תיאורו של המוצר הינו כוזב, וכי יש בשיווקו משום הונאה. ניתן לראות את הערות בית המשפט העליון בנוגע לכך שבצד השאלה אם מעשי המבקשים (שם) מקנים עילה בנזיקין למשיבים, הם מהווים תיאור מסחרי כוזב ולכן הם עבירה פלילית על פי פקודת סימני סחורות וחוק הגנת הצרכן, ויתכן גם עבירות של קבלת דבר במרמה או תחבולה.

משכך, ולאחר עיון בפסקי דין נוספים בעבירות קבלת דבר במרמה או הונאה בנסיבות דומות, יש לומר כי הענישה הנוהגת כוללת לעיתים קרובות רכיב של מאסר בפועל.

13. אין כל ספק כי במקרים שלפני קדם תכנון לביצוע העבירות. העבירות בוצעו על פני שנים ומטבע הדברים לאורך כל הדרך, עם הפקת כל כמות חדשה של שמן מזויף, ועם המשך החזקת מפעל המזון בצורה לקויה, נדרשו מעשים (או מחדלים) להמשך ביצוע העבירות. ביצוע העבירות דרש סימון בקבוקי השמן ותרכיזי הפירות בסימונים מטעים כגון: "שמן זית - 100% טבעי"; "שמן זית כתית מעולה"; "תרכיז מפרי טבעי" כולל התוויות רפואיות שגויות.

14. הנזק הפוטנציאלי מהעבירות הוא גדול, כפי שציינתי, ובתיק הֶשֶמן - גם הנזק הקונקרטי רב, שכן התברר כי לפחות במקרה אחד מתלוננת שקנתה את המוצרים המזוייפים חשה ברע לאחר השימוש בהם, נתפסה כמות לא מבוטלת של בקבוקים מזוייפים והבקבוקים המזוייפים שווקו באופן נרחב, על פני תקופה ממושכת.

15. לא שמעתי על סיבות שהובילו את הנאשמים לביצוע העבירות. מן המפורסמות כי ייצור שמן זית יקר מייצור שמן סויה. משכך, מקור הרווח שנצמח לנאשמים בתיק הֶשֶמן ברור מאליו. גם הקפדה על תנאים תברואתיים ראויים ותחזוקת מפעל ברמה הנדרשת כרוכות בעלויות, ומכאן שגם בתיק מפעל המזון הסיבות לביצוע העבירות כרוכות בענין כלכלי של חסכון בכסף. בהעדר טענה אחרת ההנחה היא כי הסיבה לביצוע עבירות שרווח כלכלי בצידן היא תאוות בצע.

16. המעשים שביצעו הנאשמים הם חמורים למדי, ובהתאם לעקרון ההלימה, אשר נקבע כערך המנחה בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, מתחייבת לטעמי ענישה מחמירה ומרתיעה, אך עמדתי לעיל על הקושי הקיים בענין זה: במהותן, העבירות שנעברו בתיק הֶשֶמן הן עבירות של קבלת דבר במרמה, אך המאשימה לא העמידה לדין את הנאשמים לפי סעיף 415 לחוק העונשין, אלא לפי הסעיפים הקונקרטיים של החוקים הצרכניים שפורטו לעיל, כאשר לעבירות הללו מתלווים עונשים הכוללים מאסר עד שנה. אמנם בתיק מפעל המזון קיימות עבירות שהעונש בצידן חמור יותר - העבירה לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957, שבצידה מאסר של שלוש שנים והעבירה לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, שבצידה מאסר 18 חודשים, אלא שהצדדים לא התייחסו לענין זה וממילא, תיק מפעל המזון אינו החמור שבין שני התיקים. כאמור, הפסיקה הקיימת בנוגע לעבירות אלה מחייבת ענישה קלה מזו הנוהגת בעבירות קבלת דבר במרמה.

17. אף שמדובר במספר עבירות, בקביעת המתחם אתייחס לשילוב העבירות בכל אחד משני התיקים כמסכת אחת. התיקים שונים במהותם ובעבירות שנכללות בהם ולכן אקבע מתחם נפרד לכל תיק.
אני קובעת את מתחם הענישה בנסיבותיו של תיק הֶשֶמן כנע בין מאסר על תנאי ברף התחתון, ועד 10 חו דשי מאסר בפועל, ברף העליון.
בתיק מפעל המזון אני קובעת את מתחם הענישה ככולל קנסות של אלפי שקלים ובצידם ענישה נושאת פני עתיד.

מיקום הנאשם בתוך המתחם
18. מאחר שמדובר בנאשם נטול עבר פלילי, הרי שפגיעת העונש בנאשם הינה גדולה יותר מאשר בנאשם שידע בעברו את ההליך הפלילי על תוצאותיו. נוכח הטענות ששמעתי בדבר מצבה של אשת הנאשם ומצבו המשפחתי (הוא אב לחמישה ילדים) ונוכח המסמכים שראיתי בענין זה, פגיעת העונש במשפחת הנאשם עשויה להיות קשה ויש לקחת מרכיב זה בחשבון ממשי.

19. הנאשם נטל אחריות למעשיו בהזדמנות הראשונה, חסך זמן ציבורי והביע חרטה. גם בדבריו האחרונים ציין כי הוא מצטער על ביצוע העבירות ויצא לדרך חדשה.

20. התייחסתי לעיל למצבו המשפחתי ולנסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות מחלת אשתו). באלה יש כדי להוביל להקלה מסוימת עם הנאשם.

21. מאז ביצוע העבירות האחרונות חלפו כשלוש שנים. אין מדובר בפרק זמן משמעותי ועל כן אין מקום להתייחס לחלוף הזמן, בפרט כאשר מדובר באדם אשר - מעבר לעבירות שהן נושא תיקים אלה - ניהל אורח חיים נורמטיבי, ועל כן אין לתמוה על כך שמאז פתיחת תיקים אלה לא נפתחו לו תיקים חדשים.

22. נראה לי כי בנסיבות הענין אין צורך בהרתעה נוספת של הנאשם, אך בהחלט יש מקום להרתעת הרבים, נוכח החומרה של העבירות, מצד אחד, ונוכח הקלות לבצען, מצד שני. מדובר בעבירות קשות לגילוי, והרווח הכלכלי בצידן הפך אותן בעת האחרונה לנפוצות במיוחד.

23. סעיף 40יב לחוק העונשין קובע כי בית המשפט מוסמך לשקול נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם - המאשימה הגישה את רשימת העבירות המנהליות שניתנו לגביהן קנסות בעניינו של הנאשם (סומן במ/1), כשהעבירות המנהליות בוצעו בשנים 2005 - 2006. חלק מהעבירות שהן נושא כתבי האישום שלפני הן אותן עבירות שבגינן הוטלו על הנאשם קנסות מנהליים. אני רואה בקיומן של עבירות אלה, בעובדה שבעבר ניתנו לנאשם הזדמנויות לכפר על ההפרות מבלי להגיע לאישום פלילי אך הקלה זו לא הרתיעה אותו מביצוע עבירות נוספות, כנקודה מסוימת לחובתו.

24. נוסף על כך, לטענת הסנגור הנאשם עוסק בתחום חדש - תחום הסלולרי (הוגש מסמך התאגדות לגבי העסק החדש, אם כי לפי המסמך, בעל המניות היחיד באותו תאגיד אינו הנאשם, אלא אור אזרד), וכן הוגש אישור מרואה החשבון לפיו חברת "המרכז לעזרה לעם" וחברת "תן טבע בע"מ" אינן פעילות. לעומת זאת, המאשימה הגישה תדפיס רשם החברות לפיו החברה "משק יצחק אזרד בע"מ" עודנה פעילה. נוכח אלה קשה, אפוא, לקבוע האם בכך תם פרק זה של חיי הנאשם, והאם אכן פנה לתחום עיסוק אחר.

25. לא מצאתי כי יש במקרה זה שיקולים של הגנת הציבור, שיצדיקו חריגה מהמתחם לחומרה, או שיקולי שיקום שיצדיקו חריגה ממנו לקולא.

26. לאחר ששקלתי את כל אלה, לדעתי, יש למקם את הנאשם במרכז המתחם .

מסקנות
27. נוכח דברים אלה, העונש הראוי בתיק מפעל המזון הוא מאסר על תנאי וקנס, ואילו בתיק הֶשֶמן, על נסיבות העבירה ועל נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, העונש צריך לכלול מאסר בפועל בן 6 חודשים. הגיעה העת להטיל מאסר בפועל בעבירות הללו, בנסיבות של תיק הֶשֶמן, כפי שהעירה גם כבוד השופטת רייך-שפירא בענין טעם הזית שהוזכר לעיל. מדובר בנסיבות של מרמה לכל דבר וענין, ההתנהגות חמורה והענישה, נוכח עקרון ההלימה, צריכה לבטא זאת. על כן מדובר, לדעתי, בהחמרה מתבקשת.

עם זאת, כידוע, בית המשפט אינו מחמיר ענישה נוהגת באבחה אחת. גם כאשר בית המשפט רוצה להעלות את רף הענישה, עליו לעשות זאת בצורה מידתית ומאוזנת.

לאחרונה אמר בית המשפט העליון דברו בנושא החמרת הענישה הנוהגת, במענה לטענה כי מעולם לא הושת מאסר בפועל בגין עבירה של שמוש במידע פנים:
"אכן, חרף עמדה עקרונית זו, טרם הושת מאסר בפועל על מי שהורשעו בביצוע העבירה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים. אל לנו להיקלע ל'מעגל שוטה' בשל כך, על יסוד גישה שתתריע תמיד כנגד החלתה של גישה ראויה בפעם הראשונה. כל זאת, בצד המודעות לכך שהעלאתו של רף הענישה צריכה להתבצע בהדרגה " (ההדגשות הוספו - מ.ב.נ)

ע"פ 6020/12 מדינת ישראל נ' אייל עדן [29.04.2013]

28. לפיכך, אף שאני סבורה שהיה מקום להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים, בודאי בשילוב עם תיק מפעל המזון, אטיל עליו עונש מאסר בן 3 חודשים, אשר יכול וירוצה בעבודות שרות, ולצידו קנס משמעותי, שגם הוא - אף שמשקף החמרה מסוימת - אינו משקף את הקנס הראוי לטעמי בעבירות מרמה, שמטרתן בצע כסף.

סיכום
29. לפיכך החלטתי להטיל על נאשם 1 את העונשים הבאים:
א. עונש מאסר של שלושה (3) חודשים שירוצה בעבודות שרות בבית חולים "ביקור חולים", בירושלים. הנאשם יועסק 5 ימים בשבוע, במשך 8.5 שעות ביום, כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 11.6.13. הנאשם יתייצב לנשיאת עונשו ביום 2.10.13 בשעה 8:00 במפקדת מחוז דרום (יחידת עבודות שרות ליד כלא באר שבע);
ב. מאסר למשך ששה (6) חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם תוך שנתיים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;
ג. קנס בסך 50,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון בהם יחל ביום 1. 2.14, ובכל אחד בחודש מהחודשים שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מידי;
ד. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ לה מנע במשך שנתיים מהיום מהעבירות בהן הורשע. אם לא יחתום - יאסר למשך 4 ימים;
ה. ניתן צו להשמדת המוצגים.

30. בענין נאשמות 2 ו-3:
הצדדים היו חלוקים ביניהם האם איזה מהנאשמות 2 ו-3 פעילות עדיין, אך מאחר שנטען כי מבחינת נאשם 1 הן ממילא לא פעילות והוא השתלב בעסק אחר, ניתן בזה צו סגירה כנגד שתיהן, שיכנס לתוקף באופן מיידי. בנסיבות אלה איני מטילה קנס על איזה מהנאשמות הללו;

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

עותק מגזר הדין ישלח לממונה על עבודות השרות.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בנוכחות הצדדים.