הדפסה

מדינת ישראל נ' מלכה

בפני
כב' השופט אהרן האוזרמן

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל לוי

המאשימה

נגד

שי מלכה
ע"י ב"כ עוה"ד ארבל

הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא ביטוח וכן נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראות שוטר.

על פי כתב האישום בתאריך 27/5/11 נהג הנאשם ברכב בת"א ובהגיעו לצומת רחובות קרליבך וארניה התעלם מהוראת שוטרת שסימנה לו לעצור את רכבו לביקורת, המשיך בנסיעה, פנה ימינה תוך שאיבד שליטה על רכבו וגרם לתאונה בה ניזוק הרכב בלבד.

לאחר התאונה יצא הנאשם מרכבו והח נמלט מהמקום רגלית. הנאשם נתפס בסמוך למקום התאונה על ידי השוטרים שרדפו אחריו .

בתאריך 1/12/09 נשפט הנאשם בתיק פ"ל 576/07 בבית משפט לתעבורה בחיפה, בעבירה זהה של נהיגה בזמן פסילה ונדון ל-24 חודשי פסילה בפועל . מכאן נהיגתו בזמן פסילה בתיק שבפני. בנוסף ריצה הנאשם בתיק הנ"ל 4 חודשי מאסר בעבודות שירות לאחר שהופעל מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו, הכול במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה לעונש.
באותו תיק הוטל על הנאשם מאסר מותנה של 6 חודשים שהינו בר הפעלה.

התביעה עותרת לעונש של מאסר בפועל, הפעלת המאסר המותנה, פסילה ארוכה שלא תפחת מ-10 שנים, מאסר ופסילה מותנים וקנס.
הסנגור מצדו מבקש התחשבות בנאשם, בנסיבותיו האישיות, בעדי האופי שהביא אשר העידו לזכותו וכן בחוות דעת ובהמלצות שירות המבחן אשר ערך תסקיר לעונש, ומצא את הנאשם כאדם חיובי המנהל כיום אורח חיים נורמטיבי. שרות המבחן המליץ על הפעלת המאסר המותנה במסגרת של עבודות שירות, תוך העמדת הנאשם בפיקוח תחת צו פיקוח ע"י שירות המבחן.

בנוסף, הוצגה חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בשב"ס, אשר מצא את הנאשם מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות.

הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה אשר מכביד עם הנאשם. הנאשם נוהג משנת 91' לחובתו 87 הרשעות קודמות בתעבורה, בהן שתי הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, האחת משנת 2006 ולפניה משנת 2004.

עיינתי בגיליון הרשעות קודמות ומצאתי כי לנאשם הרשעות רבות ומגוונות בעבירות של אי ציות לתמרורים, וכן תאונת דרכים משנת 1996, אולם לזכותו יאמר, כי פרט לשתי העבירות של נהיגה בזמן פסילה, ולת"ד הישנה כפי שציינתי, רוב רובן המכריע של הרשעותיו הינן בעבירות מסוג ברירת קנס, מבלי שאקל ראש בכך. כמו כן רוב הרשעותיו ישנות אם כי לא נעלם מעיני כי הנאשם פסול מנהיגה לתקופות לא מבוטלות בשנים האחרונות.

הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בפלילים, ממנו למדתי כי לנאשם שתי הרשעות בפלילים אחת במסירת ידיעה כוזבת משנת 2007 ולפניה עבירה של אי הגשת דו"ח במועד למע"מ משנת 2002.

לזכותו של הנאשם העידו בבית המשפט שני עדי אופי:

עו"ד אמיר בירמן העיד כי הנאשם מוכר לו למעלה מ-5 שנים. הנאשם עובד במשרד עורכי הדין שבבעלות העד. העד סיפר על היכרותו עם הנאשם וכי הנאשם אדם שמנהל חיי משפחה מלאים, יש לו 3 ילדים, והוא משתדל לשמש להם דוגמא. בנוסף התחייב העד כמעבידו של הנאשם כי ימשיך לתמוך בנאשם ולסייע לו בכל דרך בין היתר תוך המשך העסקתו, ככל שהדבר תלוי בו , והכול כדי לשמור על היציבות של התא המשפחתי של הנאשם.

אני מוצא כי דבריו של העד בביהמ"ש מכבדים את הנאשם ובהחלט ניתן להסתמך עליהם לטובת הנאשם. לא בכל יום מצאנו כי מעביד מתייצב בביהמ"ש מעיד לטובת עובדו ואף מתחייב לתמיכה בו ובשיקומו, כפי שעשה עוה"ד בירמן, ועל כך ראוי העד להערכה.
בנוסף התייצב בבית המשפט מר אלי בן דוד, אשר מכיר את הנאשם כחבר מזה כ-12 שנה. העד סיפר כי הנאשם עשה תפנית בחייו לפני מספר שנים ומשתדל מאז לשמור על אורח חיים תקין ונורמלי תוך עבודה קשה. העד תיאר כי מהכירות קרובה עם הנאשם ומשפחתו הנאשם תומך באשתו ובשלושת ילדיו, תורם המון לבית, עוזר בנוסף להוריו וכן מסור מאד לעבודתו ומשתדל לשמור עליה בכל דרך .

העד סיפר כי בתקופה האחרונה הוא מלווה את הנאשם ואת משפחתו באופן צמוד ומנהל עם הנאשם שיחות מרובות ואפילו שיחות נפש ושמע מהנאשם לא אחת על החרטה שחש הנאשם ועל ההכרה שלו בטעויות שעשה בתחום התעבורה.

הנאשם עצמו העיד בפני וביקש שלא אשלח אותו לבית הסוהר וזאת מאחר והוא מבין כיום לדבריו את חומרת מעשיו.
הנאשם סיפר לי כי הסתבכותו בתעבורה קשורה לנפילה כלכלית שחווה בשנת 2009 ומאז התקשה למצוא את מקומו.
היום עובד הנאשם לדבריו כשכיר במשרד עורכי דין מזה כ-5 שנים.
לדברי הנאשם שליחתו למאסר תמוטט אותו אישית וכלכלית וכן תפגע קשה בתא המשפחתי ובילדיו הקטינים.

הוגש תסקיר שירות המבחן אשר ממנו למדתי כי קצינת המבחן התרשמה לחיוב מהנאשם וכן התרשמה כי הנאשם מגלה מודעות והבנה להתנהלותו הבעייתית בתחום התעבורה.
קצינת המבחן התרשמה בנוסף לקיומה של נזקקות טיפולית אצל הנאשם ועל פי חוות דעתה המקצועית הנאשם פתוח כיום לקבל עזרה מקצועית בכל הקשור להבנת המניעים והסיבות שגרמו לו לאבד רסן בתחום התעבורה.
שירות המבחן המליץ לפיכך על השתלבותו של הנאשם בקבוצה טיפולית דידקטית, המיועדת במיוח ד לעוברי חוק בתחום התעבורה.
שמעתי כי הנאשם השתלב בקבוצה והחל להשתתף במפגשים שמטרתם טיפולית שיקומית.

לעניין העונש, המליץ שירות המבחן על שילוב של הנאשם בענישה מוחשית יחד עם הליך שיקומי והמליץ כאמור על העמדת הנאשם תחת צו פיקוח קצין מבחן למשך שנה.
שירות המבחן המליץ על הפעלת המאסר המותנה בן 6 חודשים, בדרך של עבודות שירות.

כאמור התקבלה גם חוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות בשב"ס אשר מצא את הנאשם מתאים לריצוי עונש המאסר בדרך של ריצוי עבודות שירות.
במקרה דנן, יש להכריע האם יש להעדיף את עיקרון השיקום על פני עיקרון הגמול וההלימה בעניינו של הנאשם, שכן מחד, מעשיו חמורים ומאידך, אין להתעלם מהמלצות הגורמים המקצועיים בהם שירות המבחן והממונה על עבודות שירות, אשר המליצו על ענישה מוחשית לצד תמיכה בהליך השיקומי ובאו בפני משום כך, בהמלצה להטיל על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות.

בפסיקה ענפה של ביהמ"ש העליון, הדגיש ביהמ"ש את חשיבותו של ההיבט השיקומי. גם במקרים קשים ביותר ובעבירות חמורות, העדיף ביהמ"ש העליון לפסוק בעד שיקומו של הנאשם, חרף מעלליו הקשים.

בע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2004), ביטל בית המשפט העליון עונש מאסר שמשכו 40 חודשים, עקב שיקומו של הנאשם מסמים. בית המשפט עמד על חשיבות השיקום כשיקול חשוב בענישה.

ברע"פ 5066/09 ירון אוחיון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2010), הורשע הנאשם בבימ"ש קמא בעבירות מרמה, ונשלח למאסר ממושך של 54 חודשים. ביהמ"ש המחוזי, בדעת רוב, הקל במידת מה בעונשו. בקשת הנאשם למתן רשות ערעור התקבלה ע"י בית המשפט העליון. בית המשפט העליון עמד בהרחבה על האינטרס הציבורי בשיקום העבריין ועל חשיבות שיקול זה בגזירת הדין ובסופו של יום הפחית באופן ניכר את עונש המאסר שנגזר על הנאשם.

הרציונל העומד ביסוד פסיקה זו, הוא רציונל פשוט, שהשכל הישר וטובת הציבור בבסיסו. נאשם אשר חוזר ומבצע עבירות קשות, אך מבקש לשנות מדרכיו, לעלות על דרך הישר, ומבטא רצון כן ואמיתי אשר מתבטא לא רק בהבל פיו, אלא נתמך בראיות מוחשיות, בחוות דעת טיפוליות מקצועיות, נאשם כזה, מן הראוי לסטות מהעונש שראוי למדוד לו, ולבכר תחת זאת, ענישה שיהיה בה דגש על היבטים שיקומיים.

אין ספק, אם יצליח שיקומו של העבריין במקרה כזה, יטיב הדבר עם החברה כולה. לכן, במקרה המתאים, יעדיף ביהמ"ש להקל בעונשו של העבריין כדי לאפשר לו להתמיד בדרך הישר, מתוך ראיית טובת הציבור.

כאמור אף המחוקק נדרש לאחרונה, בתיקון 113 לחוק העונשין, לחשיבות של ההיבט השיקומי, וציווה בסעיף 40ד לחוק העונשין, כי כאשר ביהמ"ש מוצא, כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי ביהמ"ש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקום כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן. עקרון השיקום, כשיקול בר חשיבות בעת גזירת הדין, זכה עם התיקון לחוק, למעמד חוקי, כעקרון בר משקל, המאפשר לבית המשפט, במצוות המחוקק, לסטות מהעונש ההולם במקרים המתאימים.

עיקרון זה, של מחילה מתוך ראיית הטוב שבאדם ועידוד השיבה אל דרך הישר, יסודותיו נטועים עמוק במורשתנו, שנאמר: " מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירחם" (משלי כח' יג).

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין אני קובע כי מתחם הענישה הנוהג בבתי המשפט לתעבורה במקרים דומים, נע כמניפה בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ל- 6 חודשי מאסר בפועל , בנוסף בין 2 ל- 5 שנות פסילה, וכן מאסר ופסילה נוספים מותנים וקנס.

עונשו של הנאשם ייגזר אם כן, בהתאם לתיקון 113 כמצוות המחוקק, תוך הקפדה על ההלימה בין העבירה לעונש, ובהתאם לחומרת העבירה ולמידת אשמו של הנאשם.

ועוד בבואי לגזור את עונשו של הנאשם לקחתי בחשבון כי הענישה הנוהגת בשיטתנו הינה לעולם ענישה אינדיווידואלית ולא מכאנית, שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות של כל אדם ואדם.

יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת (בדימוס) דליה דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מ"י:
"ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".

סיכומו של דבר, נוכח המתואר, התרשמתי כי הנאשם הפנים באופן מלא את חומרת העבירות והוא מתחרט עליהן. חרטתו נובעת משום שהוא מבין כי במעשיו העמיד בסכנה את את עצמו ואת משפחתו. התרשמתי כי חרטתו כנה ואמיתית ונובעת לאו דווקא משום פחדו מעונש המאסר הצפוי לו.

אמת, שליחתו של הנאשם למאסר תיתן לנאשם את הגמול לו הוא ראוי בגין מעשיו, אך יחד עם זאת, בטווח הארוך, עלול הדבר לחזור "ולהכות" בחברה, אם הנאשם יחזור וידרדר ויבצע עבירות נוספות, ומכך החברה לא רק שלא תצא נשכרת אלא תיפגע. מכאן עולה כי ראוי לתת את הדעת במקרה דנן, לא על הטווח המידי של ענישת הנאשם, אלא על הטווח הארוך, על התועלת שתצמח לחברה מזה שנאשם יעלה על דרך הישר ויסור מרע.

הדבר מתיישב אף עם מדיניות שיפוטית-עונשית ראויה, קרי: ראוי שבית המשפט יעודד עבריין שמביע נכונות מעשית, חדל מסורו, מיטב דרכיו ומביע נכונות לטפל בעצמו באמצעות טיפול שיקומי מקצועי. יידעו נאשמים, כי מי שעושה מאמץ ויוצא ממעגל העבריינות, ופונה אל דרך הישר, יזכה לתמיכתו של בית המשפט.

שמעתי את הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים פסולים, התחשבתי בעברו התעבורתי המכביד של הנאשם, במאסר המותנה שתלוי ועומד מולו, התרשמתי מנגד גם מנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי ששמעתי מפיו של הנאשם עצמו ומהסנגור המלומד. עיינתי בתסקיר שירות ה מבחן הכולל המלצה עונשית כמפורט וכן בחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

בשולי הדברים התחשבתי לא מעט גם בכך כי מדובר בעבירה משנת 2011, מאז חלפו כשנתיים וחצי. זאת ועוד, גם הסתבכותו הקודמת של הנאשם בעבירות של נהיגה בפסילה היתה בשנים 2006 ו-2004.

אני דן לפיכך את הנאשם לעונשים הבאים:

6 חודשי מאסר. המאסר ירוצה בעבודות שירות אותן יבצע הנאשם במרכז בריאות הנפש – בטירת הכרמל . הנאשם יועסק 5 ימים בשבוע 8.5 שעות עבודה יומיות.
הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו בעבודות שירות ביום 13/1/14 בפני המפקח האחראי במפקדת מחוז צפון של שב"ס.
המאסר המותנה בין 6 חודשים בתיק פ"ל 576/07 מבית משפט לתעבורה בחיפה ירוצה בחופף.

פסילה בפועל למשך 5 שנים. הפסיל ה המותנ ית בהרשעה קודמת מס' 80 (פ"ל 576/07) בת 6 חודשים מופעלת בחופף. הפסילה ומניינה תהיה במצטבר לכל פסילה אחרת.

3. 9 חודשי מאסר וזאת על תנאי ל-3 שנים והתנאי שלא ינהג בפסילה או ללא רישיון נהיגה.

4. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 30,000 ₪ למשך 3 שנים שלא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע. ההתחייבות תחתם היום. לא יחתום יאסר ל- 10 ימים.

5. ניתן בזה צו פיקוח ע"י קצין מבחן לנאשם למשך 12 חודשים מהיום. שירות המבחן יפקח על שילוב הנאשם במסגרת טיפולית המיועדת לטיפול בעוברי חוק בתחום התעבורה בהתאם לתוכנית שיגבש שירות המבחן.
שירות המבחן ידווח לבית המשפט בסיום תקופת הפיקוח.

6. הנאשם ישלם קנס בשיעור 5,000 ₪, הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 2/2/14.

זכות ערעור כחוק בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.