הדפסה

מדינת ישראל נ' ליאון ואח'

בקשה מס' 2
לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו

המאשימה:
מדינת ישראל (פרקליטות מחוז תל אביב [מיסוי וכלכלה])
על ידי ב"כ עו"ד טלי נג'רי

נגד
הנאשמים:

  1. ליאון מיכאל
  2. עמותת "קרן שלמה ואסתר ז"ל"

על ידי ב"כ עו"ד ישראל סלומון

החלטה

הרקע וכתב האישום
1. הנאשמים שלפני הואשמו ביום 22.4.13 בביצוע עברות לפי סעיפים 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [הפקודה]. על פי כתב האישום, אלה עובדות המקרה:

נאשמת 2 הינה עמותה שהוקמה על ידי נאשם 1 במטרה לסייע לנזקקים מתוך תרומות שהתקבלו מהציבור. בשנים 1999 - 2005 ניהלה נאשמת 2 ספרי חשבונות על פי הוראות מס הכנסה. התורמים לנאשמת 2 היו זכאים לזיכוי מס בגובה 35% מסך התרומה שנתנו. על מנת לזכות בזיכוי הנ"ל הוציא נאשם 1, לאנשים שפורטו בכתב האישום, קבלות ע"ס כולל של 272,478 ₪ בגין תרומות שלא באמת ניתנו. בתחילה הוציא נאשם 1 קבלה בגין התרומה שלכאורה נתקבלה. בשלב הבא, השיב נאשם 1 ל"תורם לכאורה" כ-80-90% מסכום התרומה, ויתרת הסכום (10-20%) נותרה בידי הנאשמים. בצורה זאת, נאשם 1 באמצעות נאשמת 2 סייע לאחרים להתחמק ממס במזיד, כמפורט בכתב האישום.

לאור המעשים הללו הואשמו הנאשמים בניהול פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, 6 עברות לפי סעיף 220(4) לפקודה, ושמוש במרמה, ערמה או תחבולה במזיד בכוונה לעזור לאחר להתחמק ממס, 6 עברות לפי סעיף 220(5) לפקודה.

הבקשה
2. בדיון שהתקיים ביום 11 ביולי 2013 העלה בא כוח הנאשמים שלוש טענות מקדמיות המהוות, לטענתו, עילה לביטול כתב האישום:
הטענה הראשונה הינה טענה על פי סעיף 149(10) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 [ החסד"פ], לפיה הגשת כתב האישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ב"כ הנאשמים טוען לאכיפה בררנית משום שהוגש כתב אישום כנגד הנאשמים ולא כנגד מעורבים אחרים בפרשה, למשל - אלה שעל פי כתב האישום הם ה"תורמים הפיקטיביים" (שמעון ויזר, הרב יצחק שמואל גמזו), ואנשים נוספים , שהנאשם נ קב בשמותיהם.

טענתו השניה של ב"כ הנאשמים הינה טענת התיישנות. ל דבריו, מאחר שהאירועים המתוארים בכתב האישום התרחשו בשנים 1999-2005, התיישנו לפחות חלק מהעברות ולא ניתן להגיש בגינן כתב אישום.

טענתו השלישית של הסנגור היא כי לא בוצע לנאשם 1 שימוע בהתאם לסעיף 60א(ד) לחסד"פ.

דיון והכרעה
3. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הנאשמים, עיינתי בתגובת המאשימה וכן בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה, אני דוחה את טענותיו של ב"כ הנאשמים ומותירה את כתב האישום על כנו, מן הטעמים הבאים:
א. לענין טענת האכיפה הבררנית, הסבריה של המאשימה הגיוניים ומספקים. כזכור - בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו חלף שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא בוחן את סבירות החלטתה בחינה מנהלית.

לפי דברי המאשימה, שלושה מן המעורבים בפרשה שילמו כופר ומשום כך לא הוגש נגדם כתב אישום. מתברר שגם הנאשמים שלפני ביקשו לסיים ענינם בדרך של תשלום כופר, הדבר אושר להם, אך הם, מטעמים השמורים עמם, בחרו לבסוף שלא ללכת בדרך זו. כנגד אדם נוסף בפרשה לא היו לטעמה של המאשימה די ראיות בכדי להגיש נגדו כתב אישום. מדובר אפוא בהבחנות רלוונטיות בין הנאשמים שלפני לבין אותם אחרים, ולא באכיפה בררנית.

נתתי דעתי לטענת ב"כ הנאשמים לפיה מנגנון הכופר מביא לאי שיוויון בין אלה שיש בידם לשלם את הכופר ובין אלה שאין בידם. עם זאת, זהו מנגנון שיצר המחוקק, תוך לקיחת השיקולים השונים בחשבון ואיזון ביניהם , ולכן אין להזקק לטענה זו כבסיס לבקשה לביטול כתב האישום.

ב. לעניין טענת ההתיישנות: בענייננו מדובר בעברות מסוג פשע, שבצידן קבוע עונש של שבע שנות מאסר או קנס. סעיף 9(א)(2) לחסד"פ קובע כי תקופת ההתיישנות עבור עברות מסוג זה הינה 10 שנים. כפי שציינה המאשימה בתגובתה, החקירה שהחלה בשנת 2007 עצרה את מרוץ ההתיישנות על פי סעיף 9(ג) לחסד"פ. מאחר שכך, גם לגבי העבירות שנעברו על פי כתב האישום ב-1999 ניתן היה להגיש כתב אישום, בחלוף 8 שנים בין מועד העבירה למועד עצירת מרוץ ההתיישנות, לא כל שכן על העבירות החדשות יותר. על כן, דין טענה זו גם היא להידחות.

ג. טענתו השלישית של ב"כ הנאשמים היתה כי לא התקיים לנאשם שימוע. כפי שהוצג בברור הנאשם ידע על אודות הכוונה להגיש נגדו כתב אישום ואף ביקש אורכה להגשת תגובתו בשאלה אם הוא חפץ בשימוע . משלא הגיש תגובתו גם לאחר שחלף המועד שאליו התחייב ואף למעלה מכך, הגישה המאשימה את כתב האישום כמתבקש. בניגוד לטענתו של ב"כ הנאשמים, משניתנה לנאשם אורכה להגיש את תגובתו וזו לא הוגשה, אין זה מתפקידה של המאשימה לחזור ולברר מדוע לא הוגשה. לו נבצר מהנאשם להגיש את תגובתו מסיבה בריאותית או אחרת, היה זה מחובתו לידע את המאשימה ולבקש אורכה נוספת. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

4. לפיכך, אני דוחה כאמור את טענותיהם המקדמיות של הנאשמים ומותירה את כתב האישום על כנו.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים. ב"כ הנאשמים יזכיר לנאשם 1 כי הדיון שנקבע ליום 17.9.13 יתקיים כסדרו וחלה עליו חובת התייצבות.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ג, 14 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.