הדפסה

מדינת ישראל נ' לוגסי(עציר)

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י באת-כוחה עו"ד א. אברהם
המאשימה

נגד

בועז לוגסי

ע"י באות-כוחו עו"ד נ. שני ועו"ד ל. גלאובך
הנאשמים

גזר דין

כב' השופט א. ואגו:

הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, וזאת במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, והוא הורשע על-פי הודאתו, בהכרעת דין שניתנה היום, 25.12.13.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, שהנאשם הודה בהן, הוא יצר קשר רומנטי עם המתלוננת, רווקה כבת 40, בסוף מרץ 2013, והתחזה בפניה כרווק, הגם שהוא נשוי ואב לילד, וכן התחזה בפניה כקצין ביחידה סודית בצה"ל, בדרגת סא"ל, כשהוא שואל, לשם כך, זהותו של אדם בשם אייל מרגי, שהוא אכן קצין בצה"ל. הנאשם הוסיף ושטח בפני המתלוננת סיפור חיים בדוי ופרטים שקריים נוספים, כמו לגבי השכלתו האקדמית, היכרותו עם אישים בכירים בצמרת השלטון והצבא, ובדבר הפעולות הצבאיות שבהן השתתף.

הקשר בין הנאשם והמתלוננת התהדק, הם נפגשו כ- 20 פעמים, וגם קיימו יחסי מין, כאשר הסכמתה של המתלוננת לכך הושגה, לאור האמור, במרמה לגבי מיהות העושה. הנאשם אמר למתלוננת שהוא חפץ להינשא לה ולהוליד איתה ילד, והיא הרתה לו. הנאשם שכנע את המתלוננת לרכוש עבורו מכשיר "טאבלט" בשווי 3,150 ₪, בטענה שהוא זקוק למכשיר לקשר עם העולם החיצון , כאשר הוא נמצא בלבנון, במסגרת שירותו. המכשיר הזה הוחזר למתלוננת, על-ידי הנאשם, לאחר שבשלב כלשהו היא החלה לחשוד בו שאינו מספר האמת באשר לזהותו וקורות חייו, וכאשר ביקשה להיפרד ממנו. בעקבות גילוי האמת, באמצע חודש מאי 2013, ואישוש חשדותיה, על כך שהנאשם הלעיט אותה בכזבים, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה כנגדו, ואף עברה, לבקשתה, הפסקת היריון.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרם למתלוננת נזק נפשי, ואף בכך הודה הנאשם בגדר עובדות כתב האישום המתוקן.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירות של אינוס, לפי סעיף 345 (א) (2)+ 345(ב)(3) לחוק העונשין תשל"ז- 1977, התחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התחזות כחייל לפי סעיף 518 לחוק השיפוט הצבאי תשט"ו - 1955 ו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק.

הצדדים הגיעו להסכמה גם לגבי העונש, והוסכם, במסגרת הסדר הטיעון, להמליץ במשותף על הטלת מאסר בפועל למשך 36 חודשים החל מיום מעצרו, מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט, ופיצוי למתלוננת.

בפתח הטיעונים לעונש הוגש גיליון הרשעותיו של הנאשם (ת/1 לעונש), ועולה ממנו כי לנאשם שלל הרשעות קודמות בעבירות של מרמה, גניבה וזיוף, וכן התחזות כחייל וכאדם אחר, והוא אף ריצה מאסרים בפועל בגין הרשעות אלה.

התובעת, עו"ד א. אברהם, נימקה את הסדר הטיעון בכך שראש וראשונה, קם הצורך לחסוך את עדותה של המתלוננת, אשר ביקשה בכל לשון של בקשה להימנע מהעדתה בבית המשפט. נמסר, כי ההסדר שהוצג הוא בהסכמת המתלוננת ומקובל עליה. כמו-כן, הדגישה ב"כ המאשימה את ההודאה ולקיחת האחריות מצד הנאשם. בהינתן עברו הפלילי של הנאשם ונסיבות התיק הנוכחי, סבורה התובעת, שהעונש המוסכם מצוי במתחם הענישה הראוי, שלטעמה נע בין שנתיים לשבע שנות מאסר, וכי , הגם שהוא מצוי ברף הנמוך של המתחם, אין העונש המוצע חורג הימנו.
התובעת ביקשה, איפוא, להשית על הנאשם את עונש המאסר בפועל המומלץ על-ידי הצדדים, לצד מאסר על תנאי, ופיצוי נאות למתלוננת.

עו"ד נ. שני, באת-כוחו של הנאשם, הצטרפה לדברי התובעת, הטעימה את לקיחת האחריות של הנאשם, הגם שהיה ער לכך שאם ינהל המשפט אפשר שהמתלוננת כלל לא תגיע להעיד, והוא מביע חרטה על מעשיו. עוד ציינה הסנגורית, שאמנם תחילת הקשר בין השניים היתה נגועה במרמה ובמסירת פרטים שקריים מצד הנאשם, אולם התפתחה מערכת יחסים וקשר של ממש. אותה עת, אמנם הנאשם היה נשוי, אולם הוא היה פרוד מאשתו, ולימים התגרש ואף אינו רואה את בנו. לעניין הפיצוי שייפסק, טענה הסנגורית כי לנאשם חובות כספיים, והגישה דף חשבון הבנק לתמוך בכך, וביקשה להשית פיצוי סמלי בלבד.

הנאשם ניצל זכותו לומר דבריו בפנינו, הביע צער וחרטה על מעשיו, והטעים את מצבו הכלכלי הדחוק.

אכן, מדובר במעשים מכוערים וקשים שנעשו על-ידי הנאשם, כאשר כתב האישום, שרק את תמציתו הצגנו לעיל, מפרט סידרה של כזבים ושקרים בוטים, שבעזרתם הצליח הנאשם ללכוד את ליבה של המתלוננת, ולהשיג, במרמה, את הסכמתה לקיום יחסי מין אתו. מתוך שהמתלוננת האמינה בו ובשקרים שבהם הלעיט אותה, היא אף הרתה לו, מתוך אמונה שבכוונתו לשאת אותה לאישה בעתיד. אותה עת, כאשר היא סברה שמדובר ברווק המחזר אחריה מתוך כוונה רצינית וכנה, היה הוא אדם נשוי ובעל משפחה. על-פי העובדות שהודה בהן הנאשם, מעשיו גרמו למתלוננת נזק נפשי, ואמנם ניתן להבין את מצוקתה הרבה, כאשר גילתה שהנאשם סובב אותה בכחש במשך תקופה ממושכת.

במכלול הנסיבות שתוארו, ואף בשים לב לכך שמעשי האינוס שהנאשם הודה בהם עניינם בהשגת הסכמתה של המתלוננת במרמה, ולא מתוך שימוש בכח או כפיה, ובהינתן הדומיננטיות של רכיב המרמה בפרשה הנדונה, הגם שהנאשם הורשע בעבירת מין, נראה לנו שמתחם הענישה הראוי הינו בין שנתיים לשש שנות מאסר. העונש המומלץ על-ידי הצדדים אמנם קרוב לגבול התחתון של מתחם זה, אולם, מדובר בעונש ההולם את נסיבות המקרה, וכאשר השיקולים שביסוד ההסדר ראויים וסבירים. במקרים כאלה, קשה עד מאוד למתלוננות לעלות לדוכן העדים ולהעיד, וכאשר הודאת הנאשם חסכה את ההכרח הזה, זהו שיקול שניתן להתחשב בו בגזירת הדין. כמו-כן - נלקחה בחשבון קבלת האחריות מצדו, והחרטה שהביע.

החלטנו לאמץ את הסדר הטיעון, גם במישור העונשי, ומהנימוקים שפורטו, ועל-כן אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 3 שנים, שימנו החל מיום מעצרו - 8.7.13.
מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, ולתקופה של 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע ויורשע עליה.
פיצוי סימלי למתלוננת, שיועבר אליה באמצעות פמ"ד, בסכום של 20,000 ₪, אשר מחציתם יופקדו בתוך 60 יום מהיום, והמחצית הנותרת - בתוך 60 יום לאחר שחרורו של הנאשם מהמאסר.

הודעה זכות הערעור בתוך 45 יום, לבית-המשפט העליון.

ניתן היום, כ"ב בטבת התשע"ד, 25 בדצמבר 2013, במעמד הצדדים.

אריאל ואגו, שופט

יורם צלקובניק, שופט

יעל רז-לוי, שופטת
אב"ד