הדפסה

מדינת ישראל נ' כליף(עציר)

בפני כב' השופט ד"ר שאול אבינור

60274-10-13

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים
נסים כליף (עציר)

נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד גב' מיכל זנדר
ב"כ הנאשם עו"ד צברי
הנאשם הובא משב"ס
<#1#>
פרוטוקול
ב"כ התביעה:
אני מבקשת לתקן את כתב האישום לעבירה של ניסיון גניבה.

ב"כ הנאשם:
הנאשם מודה בכתב האישום המתוקן . רק לגבי הנזק, נטען כי אין הוכחה כתובה, אלא רק המנהלת במקום מסרה הערכה לגבי הנזק.
הנאשם:
כתב האישום המתוקן הוקרא והוסבר לי.
אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.
<#3#>
הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותו בעבירות המיו חסות לו בכתב האישום המתוקן . <#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ד, 20/01/2014 במעמד הנוכחים.

ד"ר שאול אבינור, שופט

טיעונים לעונש
ב"כ המאשימה:
אני מגישה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם.
הוגש וסומן ע/1.
מדובר בארוע בו הנאשם בשעה 2:00 לפנות בוקר, בחניון רכבים הבחין במתלונן וניסה לגנוב ממנו את המכשיר הנייד שלו, תוך שהוא תוקף אותו, מדובר בסיטואציה שהיא מפחידה ומחרידה אדם שמחנה את רכבו בשעה מאוחרת מוצא את עצמו בה. בנוסף הנאשם ניסה לפגוע בוויטרינת החנות, החלון נופץ ונגרם נזק בשווי של 4000 ₪. עבירה של תקיפה לשם גניבה ובמיוחד הניסיונות לחטוף ולגנוב מכשירים ניידים הינה רעה חולה של ממש ונדרשת ענישה הרתעתית למנוע תופעה זו. המדובר בעבירה הפוגעת בגוף וברכוש.
הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הם שלמות הגוף ורכוש הציבור. אנו סבורים שהמתחם בעבירה זו הוא בין 10-24 חודשים. לחובת הנאשם כבן 44, עבר מכביד לאורך שנים במגוון רחב מאוד של עבירות. עיקרן עבירות שנעברו כלפי הרכוש והגוף ובגין הרשעותיו ריצה 6 מאסרים בפועל, חלקן לתקופות ממושכות, רק לאחרונה נדון הנאשם בגין עבירה של גניבה, לעונש של מאסר בן 7 חודשים שכלל הפעלת מאסר על תנאי, עונש המאסר עוכב לבקשת ב"כ הנאשם, אני מגישה את גזר הדין למרות שלאור עיכוב הביצוע המאסר על תנאי לא חל. לכאורה, הנסיבה המחמירה בין היתר, העובדה שהנאשם עובר את העבירה נשוא כתב האישום בעודו ממתין לתוצאות הערעור בגזר הדין שהוגש לבימ"ש ולכאורה מאסר על תנאי היה אמור להיות תלוי עומד נגדו, אלא שבשל עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, ועונש המאסר על תנאי בימ"ש לא חושב שהוא מעכב רק את עונש המאסר, והמאסר על תנאי יחול. הניסוח של בימ"ש אומר שהוא מעכב את ביצוע גזר הדין. מבחינת ההיגיון וחומרת הנסיבות אפשר להבין שהנאשם עובר את העבירה לאחר שנדון זמן קצר קודם ולכאורה היה אמור להיות תלוי נגדו מאסר על תנאי, עותרים לעונש מאסר בפועל, לאור עברו ברף העליון של המתחם, כן להטיל עונש של מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות ורכוש, תשלום קנס ופיצוי לשני המתלוננים, הן למתלונן שניסו לגנוב ממנו את הפאלפון, הגם שלא נגרם נזק ממוני, הסיטואציה שהנאשם גרם לו להימצא בה, היא מאוד מאוד מיוחדת ומפחידה. לא מדובר בשעת צהריים שמישהו דחף אותו ברחוב. הנסיבות יכולות לגרום נזק נפשי למתלונן. ונזק של 4000 ₪ שנגרם לווטרינה. לענין ימי המעצר, מפנה להחלטת בימ"ש מחוזי. הימים האלו נכללים במסגרת המעצר ולא ניתן לנכות את ימי המעצר. אני מבקשת שבימ"ש יציין במפורש בגזר דינו היום שעונש המאסר שבימ"ש יגזור היום הוא במצטבר לעונש המאסר שהוא מרצה בתיק הקודם.

ב"כ הנאשם:
יש לנו תיק לפי סעיף 45 לחוק העונשין שמדבר על כך שבמצב דברים שבו הנאשם. הסעיף הזה מורה במפורש, שהעונשים הם בחופף, וההיגיון שהעונש הארוך ביותר הוא זה שיצטרך לרצותו. הכלל הוא שעל פי רוב כאשר אדם נשפט למאסר בתיק קודם שהעונשים צריכים להיות בחופף. ראשית, זה נכון שהוא אדם צעיר, הוא נראה חזק מבחינה פיזית, אך מבחינה מנטלית נפשית שקוע מגיל 13 בסמים, במהלך כל השנים מצליח להיגמל וחוזר לסמים, כל העבירות הן בתחום הסמים. מפנה אליהן. שבימ"ש יסתכל באיזה עבירת אלימות מדובר. משנת 93. חשוב מאוד שבימ"ש יראה מה אמר במשטרה, הוא נחקר במשטרה, בשעה 4:46, כלומר כמעט שלוש שעות אחרי הארוע ומה שמעניין אותו זה שהוא מבקש אדולן מהשוטר. אומר לו שהוא בקריז. כל מה שעניין אותו באותו רגע לספק את הצורך העז של הסמים. לדעתי המעצר הזה בא לו בזמן והציל את החיים שלו. המאסר האחרון שלו משנת 2008,כי לא מדובר בעבירות שגורמות נזק לציבור. המתלונן הגיש תלונה ואמר שראה נרקומן מתנדנד והבין שרצה לקחת את הפאלפון, נתן לו אגרוף עם הפאלפון וברח, זה כל הארוע משם לקח אבן וזרק פגע בחלון ראווה. בחווה"ד הפסיכיאטרית נקבע כי כשיר לעמוד לדין מגיל 13 בסמים קשים, מגיש. הוא לא אדם שהולם וגורם נזק ממשי לחברה.
חווה"ד הוגשה וסומנה ס/1.
התיק שנשפט בו לשבעה חודשים הוא כ"כ מיותר. החיים שלו הם חיים קשים לאדם שלא מצליח להתגבר על המחלה הקשה של הסמים וברור שהרקע לעבירות הוא סמים. התיקון של 113 לא בא להקל על עבירות סמים וכו', אך מה שהוא אומר, בסעיף 40 ט', מדבר על היכולת של נאשם להבין את מה שהוא עושה. מצוקה נפשית שלו, מדבר על התכנון כנסיבות מקלות, על הנזק שנגרם מביצוע העבירה והסיבות. גם העבירה של תקיפה כדי לגנוב היא עבירה של עוון. מבקש להתייחס לכך שמאז שנת 2006 הוא לא נעצר. ואחרי שהוא התבגר אני מבין ממנו שהוא נמצא באגף של שיקום בתוך הכלא, הוא מטופל גמילה לומד מהיום ועד הערב. יכול להיות שהמאסר הזה יציל את החיים שלו. אין לו כלום בחיים. אין לו בית ואין לו רכוש. מבקש לקחת בחשבון, שאדם שנכנס למעצר להוסיף לו עוד מאסר לאינטרס הציבורי, היא לא בהיקף גדול, הוא עושה חשבון נפש. לגבי מתח ם חברתי זרקה לאוויר מספרים, בעבירה של עוון. מציג גזר דין של בימ"ש שלום פה. שם היה מדובר בגניבת תיק בחוף ים. מגיש. בסופו של דבר, המדובר בניסיון ובארוע שהיה ממש רגעי. הוא נתן לו מכה ומיד ברח מהמקום. הוא הפיל אותו על הריצפה ונפל יחד איתו, סופו של דבר לא נגרם שום נזק בגוף. המתחם הוא בין מאסר מותנה. עדיין מדובר באדם שהוא היה מבחינה מנטאלית שהוא לא בדיוק הבין מה הוא עושה, כל מה שעניין אותו זה הסמים.
לגבי האישום הנוסף, הוא זרק אבן, אין לנו תיעוד אם הוא התכוון לבצע אותה. אין לנו חוות דעת כמה שווה החלון. אף אחד לא ביקש מסמכים. אני סבור שאין זה מקום להטיל עליו פיצוי וזה מן הטעם שהחנות מבוטחת והביטוח שילם את הנזק לבעלת החנות. לכן אני מבקש שבחלק הזה של הפיצוי להימנע. לגבי הקנס. על דרך השגרה, בימ"ש נוהג שלא להטיל קנסות על עצורים במיוחד לא על אדם במצבו, משמעות של הטלת קנס שהוא יצטרך לשאת במאסר נוסף. בתיק הקודם שקיבל עיכוב ביצוע הוא הפקיד 500 ₪. עדיין אמא שלו מתקשרת אלי ושואלת מתי יחזיר את הכסף. המאסר הזה יגרום לו לטפל בעצמו. אני מבקש לגזור עליו כמצוות המחוקק בסעיף 45 עונש בחופף לעונש אותו הוא מרצה.

הנאשם:
אני לא מתכחש למה שהתביעה אומרת ולמה שעורך דיני אמר. אני נמצא בתהליך שיקומי. הארכת מעצר ועוד מאסר, אני לוקח אחריות על המעשים שלי, אני מבקש הזדמנות.
<#7#>
גזר דין
רקע כללי:
הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 24.10.13, בשעה 02:00 או בסמוך לכך, תקף הנאשם שלא כדין את המתלונן בכך שהפילו ארצה על גבו, והכל מתוך מטרה לגנוב למתלונן מכשיר טלפון נייד שהחזיק בידו. המתלונן הדף את הנאשם, והנאשם נמלט מן המקום.
לאחר מכן, הנאשם גרם נזק בזדון, בכך שהשליך אבן לחלון ראווה בעסק סמוך וניפץ אותו. על פי עובדות כתב האישום, הנזק היה בשווי 4000 ₪, אך מוסכם על הצדדים כי אין ראיה בתיק לשעור הנזק ומדובר בהערכה בלבד.
בגין מעשיו אלה הורשע הנאשם בביצוע עבירה של תקיפה כדי לגנוב לפי הוראות סעיף 381(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), עבירה של היזק לרכוש במזיד לפי הוראות סעיף 452 לחוק העונשין וב עבירה של ניסיון גניבה לפי סעיף 384 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

קביעת מתחם העונש ההולם:
בהתאם להוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40ט לחוק העונשין.
לעניין הערכים המוגנים, מקובל עלי טיעון בא כוח המאשימה. עם זאת, מדובר באירוע של ניסיון גניבה, שכן כאמור, הנאשם בסופו של דבר לא גנב את מכשיר הטלפון הנייד. בנסיבות אלה, ובהתחשב בפסיקה המקובלת בבית משפט זה, מתחם העונש ההולם לאירוע נשוא כתב האישום הינו בין שישה חודשי מאסר בפועל לבין עשרים חודשי מאסר בפועל.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:
בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם – למעט מקרים חריגים בהם הוא רשאי לחרוג ממתחם זה, שאין עניינם לכאן – וזאת תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כמפורט בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.
באשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:
הרשעות קודמות – לנאשם 15 הרשעות קודמות. הרשעותיו הקודמות של הנאשם הן בעיקרן בעבירות של רכוש וסמים, והנאשם אף ריצה בעברו עונשי מאסר בפועל.
הודאה ונטילת אחריות – הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הלכה למעשה, כמות שהן, שכן התיקון נעשה אך בהוראות החיקוק נוכח העובדה שעובדות כתב האישום מתארות אירוע של ניסיון גניבה, להבדיל מעבירה מושלמת. נסיבה זו יש לזקוף לזכותו של הנאשם, בפרט כאשר ההודיה ניתנה בראשית ההליך. בנוסף, הנאשם, בדברו האחרון לעונש, הביע חרטה על מעשיו.
נתוניו האישיים של הנאשם – הנאשם הינו יליד 1968. לטענת בא כוחו, שלא נסתרה, הנאשם הינו ערירי, אינו עובד, אינו בעל רכוש, ומתגורר עם אמו. ביצוע העבירה נעשה, כך לטענת ההגנה, על רקע שימוש בסמים שלהם הנאשם מכור מגיל צעיר. בהקשר זה, הפנה הסנגור לתעודה הרפואית ס/1 – תעודת חדר המיון מבית החולים מיום מעצרו של הנאשם – בה צוין כי הנאשם מאס בחייו, הגם שלא נמצא כי הוא סובל ממחלת נפש. הפסיכיאטר המחוזי אף המליץ על מעצר בתא פיקוח בשל מחשבות אובדניות.

דיון והכרעה:
מדובר, כאמור, בנאשם בעל עבר פלילי מכביד, החוזר ומבצע עבירות רכוש, ככל הנראה על רקע שימוש בסמים. הנאשם אמנם עובר לטענתו הליך גמילה – והסנגור אף ציין כי יתכן שמעצרו של הנאשם הציל אותו מגורל גרוע יותר – אולם העבר הפלילי הינו נסיבה לחומרה, ובנסיבות אלה, יש לגזור את דינו של הנאשם במחצית העליונה של מתחם העונש ההולם.
יחד עם זאת, נוכח ההודאה ונטילת האחריות, יש לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המחצית העליונה של מתחם העונש ההולם. בנוסף, נוכח המאסר הממושך שיגזר להלן על הנאשם – תוך קביעה כי מרביתו תרוצה במצטבר לעונש אותו הוא מרצה כעת – אין מקום להוסיף ולהטיל ענישה כלכלית על הנאשם.
כאמור, מדובר בנאשם חסר כל, ובנסיבות אלה, לא יהיה בהטלת עונש קנס אלא כדי להאריך את תקופת מאסרו. בנוסף, למתלונן לא נגרם נזק כלכלי – שכן עבירת הגניבה לא הושלמה – ובאשר לחלון הראווה, לא הובאה ראיה לענין ערכו, ולפיכך, אין מקום לקבוע פיצויים במקרה זה.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנסיבות הענין, כפי שפורטו לעיל, אני קובע כי מתוך תקופת המאסר, 10 חודשים ירוצו במצטבר לעונש אותו מרצה הנאשם כעת, ויתרת העונש בחופף לעונש אותו מרצה הנאשם כעת.
מתקופה זו יש לנכות את התקופה בה שהה הנאשם במעצר בגין תיק זה, מיום 24.10.13 ועד ליום 11.12.13.
מאסר על תנאי למשך שישה חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, עבירה נגד הרכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
ניתן בזה צו כללי, לעניין מוצגים, לשיקול דעתו של קצין משטרה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.
<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ד, 20/01/2014 במעמד הנוכחים.

ד"ר שאול אבינור, שופט